הנסיעה מאזור מסטיה לבורג'ומי ארוכה מאוד ומייגעת (נכון, הדרך עד זוגדידי יפה, אבל כבר נסענו בה בהלוך...), ובעצם לוקחת יום שלם – בערך שש וחצי שעות נסיעה פלוס עצירות. שקלנו לחלק אותה לשניים, אבל אין ממש מקומות מעניינים בדרך חוץ מאזור קוטאיסי שהוא כבר ממש קרוב לבורג'ומי אז זה לא כל כך עוזר.
בורג'ומי עצמה היא עצירה מטודית – שינוי אוירה בין ההרים הגבוהים של מסטיה להרים הגבוהים של קזבגי. ישנו במלון בוטיק מקסים קצת מחוץ לבורג'ומי, ובאמת אין סיבה לישון בתוך העיר עצמה.
בבורג'ומי יש פארק נחמד עם מסלול של כשלושה ק”מ ביער, מתקני שעשועים קטנים ובריכות גופרית חמות. בנוסף יש רכבל שמגיע לראש ההר – ושם הפתעה.. גלגל ענק, שהיה ריק לגמרי והופעל במיוחד בשבילנו. אפשר בכיף לבלות שם יום נינוח ולהתאושש מהנסיעה הארוכה ממסטיה.
בנוסף לפארק שבמרכז העיר יש נשיונל פארק עצום מימדים ובו מסלולים רגליים רבים. עובדי השמורה מאוד גאים בכך שזהו אחד היערות הטבעיים הגדולים באירופה, וקצת מתרעמים שהרבה תיירים בוחרים לוותר על האזור… באמת אזור מקסים, אבל קשה להתחרות בדרמה של נופי הקווקז הגבוה.
בהתייעצות עם הבחור ממרכז המבקרים של הפארק בחרנו מסלול מעגלי של כתשעה ק”מ (מסלול מספר 12 המסומן בשחור). הוא אמר שהעליה והירידה “קצת תלולות”, ומסתבר שהכל יחסי.. הפרשי גבהים של 600 מטר – שוב הילדים האלופים עמדו במשימה בכבוד. המסלול עצמו עובר רוב הזמן ביער יפה, ורק לקראת הסוף נפתח לנופים פנורמיים של האיזור. הדירוג שקיבל במדד החוויות הוא 4
.
החוקרים הצעירים מחפשים חיות בפארק לאומי בורג'ומי
ביומיים שלאחר מכן ישנו בבקוריאני שהיא עיירת סקי נחמדה ויפה, אבל אין המון מה לעשות בה. הסיבה היא שבגוגל מאפס זה נראה קרוב יותר לורדזיה, אבל בפועל הדרך משם לא סלולה ועדיף לנסוע מסביב דרך בורג'ומי. עיר המערות ורדזיה יפה מאוד ושונה מאוד, וקיבלה בונוס מיוחד בדירוג הילדים שנהנו מאוד לחקור את המערות והמעברים בינהן.
לפני העלייה לאזור קזבגי לקחנו יומיים בטביליסי ביום כיפור – ישנו בבית מדהים במיקום מושלם בעיר העתיקה וחקרנו את העיר ברגל, וגם הרגשנו את אוירת החג בבית הכנסת הגדול של טביליסי שהיה כ-200 מטר מהבית שלנו – חוויה מיוחדת מאוד.
טביליסי היא עיר מדליקה עם המון ברי יין ומקומות בילוי, עם שילובים של ישן וחדש, עם פארקים ומרחצאות ובאופן כללי עם אוירה מיוחדת. הייתי חוזרת אליה גם לסופ”ש זוגי בשמחה.
מתגלגלים בדרך הצבאית המחברת בין מצחתה מצפון לטביליסי לקזבגי ולגבול עם רוסיה. ביום הראשון היעד הוא מקום לינה מיוחד במינו בכפר ג'וטה שבעמק סנו. כבר לא כל כך התחשק לנו עוד כנסיות ומנזרים, ולכן העצירה באנונארי היתה רק לכמה דקות. הדרך הצבאית סלולה לגמרי, וגם הדרך לג'וטה בתהליכים מתקדמים. ה-Fifth Season הוא גסטהאוס שאליו מגיעים ברגל בעליה לא קלה של כחצי שעה מג'וטה (אפשר בסוסים אם ממש מתעקשים), והוא אחד המקומות היפים שישנו בהם (כולל ניו זילנד ודרום אמריקה). יש שם חדרים עם מיטות קומותיים ושירותים משותפים, חדרים זוגיים מפנקים וגם קמפינג. היינו אמורים לישון שם באוהל, אבל בשל הטמפרטורות שהתחילו להתקרר בלילה (5-6 מעלות.. פחות נעים באוהל עם ילדים) החלטנו לישון בחדר.
בבוקר יצאנו לטיול קצר במעלה ההר עד אגמון קטן. ניתן להמשיך משם לטרקים של מספר ימים.
אוירה של קצה העולם עם נוף סוף
המשכנו ליומיים באזור קזבגי שכללו עלייה רכובה לכנסיית גרגטי היפה ומסלולים רגליים קצרים במפלי גלווטי. כנראה שהרושם שהשאירה עלינו השהות בג'וטה האפיל קצת על הנופים הבאמת יפים של הר קזבג והאיזור, כי אין לי הסבר למה רמת ההתלהבות שם כבר היתה רק בינונית פלוס.
בכל מקרה, ההתלהבות חזרה בשיאה ביום המחרת כשבדרך דרומה נכנסנו לעמק טרוסו. ערוץ הנחל הצבעוני שנצבע אפילו יותר בצבעי השלכת, העמק הרחב שנפרש והצורות המעניינות בבריכות הסלעים ריתקו את כולנו. נכנסנו דרך הכפר Kobi ונסענו כעשרה ק”מ ואז פשוט עצרנו והתחלנו ללכת. עברנו בדרך בבריכת הסודה – בריכה עם ריח גופריתי ומים מוגזים, לא נגלה מי מאיתנו העז לטעום...
בדרך חזרה בעוברנו על פני פחון קטן יצאה אישה מבוגרת וקראה לנו בסימני ידיים להיכנס. בפנים חיכתה לנו הפתעה – ארוחה שהכינה לנו ותה חם. בלי לדעת את השפה ניהלנו איתה שיחה שלמה ושמחנו שניתנה לנו האפשרות להכיר ככה מקרוב אותה ואת אורח חייה.
בכלל, המפגש עם תושבי גיאורגיה סיפק לנו ולילדים חוויה תרבותית שונה מזו שהיתה לנו בטיולים אחרים. כדי להשאיר טעם טוב אצלם הכנו כרטיסים שעליהם כתוב תודה רבה בעברית, גיאורגית ואנגלית ונתנו אותם מלווים בציורים של הילדים וצנצנת דבש קטנה בכל מקום בו לנו.
נופי עמק טרוסו
סבתא ליילה ובריכת הסודה
בנסיעה דרך יערות מרשימים התקרבנו לסיום הטיול באזור קאחתי שהוא איזור במזרח גאורגיה שבו כרמים ויקבים רבים. סוף ספטמבר הוא עונת הבציר ומשאיות גדושות בענבים ממלאות את הכבישים. אפשר לבלות ימים בנסיעה בין היקבים וטעימת היינות הגאורגיים, בין אם בסיורים מאורגנים או עצמאית. שיטת ייצור היין הגאורגית היא מסורתית ועתיקה – בכדי חרס שקועים באדמה – והיינות אינם דומים ליינות המערביים המוכרים לנו. מעניין וטעים, וגם שמח
.
כדי להתאים את החוויה גם לצעירים שבחבורה, לקחנו גם שיעור בישול של מאכלים גיאורגיים בבית ההארחה בו ישנו: הכנו צ'ורצ'חלות (ממתק של אגוזים וענבים) וחינקלי (כיסונים ממולאים בבשר), והשמחה היתה רבה.
לסיכום – כל איזור בגאורגיה הוא עולם ומלואו. הנופים, המאכלים והמנהגים משתנים ומגוונים את הטיול כך שבהחלט אפשר וכדאי לבלות בה תקופה ארוכה. החוויה המשפחתית של טיול ארוך (יחסית) היא אחרת וממלאת.
הנופים עוצרי נשימה, האנשים מאירי הפנים, האוכל המעניין והטעים (לא הכל..) ביחד עם הקירבה והמחירים הזולים הופכים את גאורגיה ליעד מושלם לטיול קצר או ארוך.
אז עד הפעם הבאה (שבהחלט תהיה)… 