אני לא יודעת איך לסכם את הביקור שלנו לקוריאה, אבל אני בהחלט יכולה לסכם ולהגיד שמלבד העובדה שבסיאול יש הרבה סינים ושסינית היא אחת השפות הרישמיות, אין כל קשר, זכר ודימיון לבייג'ינג.

כמובן שהארמונות והאתרים ההיסטוריים השונים דומים אחד לאחיהם הסינים, אם זה בצבעים האדומים והכחולים. ההיסטוריה של קוריאה דומה בכללותה להיסטוריה הסינית המפוארת, בעלם שושלות רבות של קיסרים וכמו כן, ניתן לראות את הכתב הסיני באתרים העתיקים.

מערכת המספרים הקוריאנית מבוססת על מערכת המספרים הסינית ועל כן אל תתפלאו באם יגידו לכם את המספר שש או שמונה למשל, ישתמשו הקוריאנים בתנועות הידיים האופייניות לסינים.

ואחרי הכל, למה הרגשתי שאין שום קשר לסין? למי שכבר היה בסין, בעיקר בתור תייר, אין מה לעשות ולא משנה מה יגידו המבינים, סין היא לא נוחה. מחסום השפה גורם לשבירת שיניים רצינית מאוד ולעיתים פשוט יש הרגשה שעדיף לוותר על דברים מאשר להתאמץ בלהבין איך עושים אותם או איך מגיעים אליהם. נכון, גם הקוריאנים לא מצטיינים באנגלית, ואם יורשה לי לומר- לא יודעים לדבר באנגלית.

הקוריאני היחידי שהצלחנו באמת לתקשר איתו היה הבחור בקבלה של המלון. עם זאת, השוני העיקרי בין הבייג'ינאים לסיאולים הוא רמת הנחמדות. אם מדרגים את רמת הנחמדות בין 1 ל-10, אין לי ספק שאני שמה את הבייג'ינאים ב4.5 ואת הקוריאנים ב- 10+. הם פשוט חמודים, ידידותיים, נחמדים וחביבים.

מי שכבר טייל קצת בארצות המזרח הרחוק, יכול להגיד בלב שלם שפשוט קשה להם לסרב, הם לא יודעים להגיד "לא", פשוט אין להם את זה בלקסיקון וזה לא חלק מהתרבות. את ההודים כמעט ואי אפשר להבין אם הם אומרים כן או לא על פי תנועת הצוואר שלהם, לנפאלים אין את המילה "לא", הם יגידו אולי, ייתכן ש. בכלל, רוב האנשים ממדינות מזרח אסיה יעדיפו להגיד לך ש "אולי הדרך נמצאת מצד שמאל ואולי מצד ימין" אבל הם לא יגידו שהם לא יודעים. כך גם בקוריאה, להגיד לא זה פשוט לא קיים, אבל הכל נחמד אצלהם, הכל באווירה של חמידות, חמלה ורצון לעזור.

בכניסה לכל קניון, מסעדה, סופר ואפילו סתם רנדומלית ברחוב, הם קדים. ולנו, התיירים הזרים, לא נותרה ברירה אלא לקוד בחזרה מתוך עמדה של מתן כבוד ונימוס. הקידה הזו מראה כל כך הרבה על העם הקוריאני. לי באופן אישי זה המחיש כמה קוריאה הדרומית היא מדינה טהורה ששומרת על הציביון שלה (שאחד המאפיינים המבאסים של ציביון זה שהם פשוט לא יודעים לדבר אנגלית טובה), מדינה גאה, שהתיירים הזרים או מדינות מערביות לא הצליחו להשפיע עליה במידה מוגזמת מידיי.

נכון שהייתי רק בסיאול, וגם שם לא טיילתי בכל האיזורים המרכזיים, אבל כן טיילתי באיזורים תיירותים והומי אדם ופשוט היה לי כיף כי גם באיזורים האלו הרגשתי את התרבות המקומית.

מבחינה תיירותית, אני אקדים ואומר שקראתי במספר מקורות שקוריאה הדרומית עושה מאמצים רבים לקידום התיירות. הרי כשאתם חושבים על חופשה בחו"ל, האם בכלל קוריאה מוצגת אצלכם כאפשרות? אצל רובנו כנראה שלא. היא מדינה רחוקה, שחוץ מהעבודה שסמסונג וLG הגיעו מהמדינה המוזרה הזו, מה עוד אנחנו יודעים עליה?

אין לי ספק שזו מדינה שמתאימה לכל הטיולים ובכל הגילאים. אנשי information לבושים בבגדים אדומים, מסתובבים ברחובות שבין האתרים המרכזיים, ומחלקים מידע ומפות והכל באנגלית מעולה! המוניות בסיאול הן המוניות הכי נעימות, טובות וטכנולוגיות שנסעתי בהן בחיים, כן יותר מתל אביב ויותר משגנחאי! למרות שהנהגים לא יודעים אנגלית הם יעשו הכל כדי להבין אותך, המונית מריחה טוב, מושבי עור רכים ונעימים. הנהג הקוריאני, בשונה מהנהג הסיני, לא משגע לך את המוח ולא מתייעץ איתך מאיפה לנסוע כי הרחוב הזה חסום ואסור לעשות פרסה. זאת ועוד! ישנן מוניות שכתוב עליהן באנגלית שאלו הן tour taxi לזרים בלבד! כלומר, רק זרים יכולים לעלות למוניות האלו. איפה עוד שמעתם על דבר שכזה? אני חושבת שלישראל יש כל כך הרבה מה ללמוד מקוריאה מבחינת תיירותית.

אמצע תחבורה נוסף בו השתמשנו 95 אחוז מהזמן, הוא הרכבת הקלה. לרכבת הקלה יש חסרונות ויתרונות רבים אבל דבר אחד בטוח- היא עקפה בכל מובן אפשרי את הרכבת הקלה של בייג'ינג.

נתחיל מזה שהשירותים ברכבת הם נקיים, מריחים טוב, נעימים, תמיד יש נייר טואלט, סבון ולעיתים אפילו יש נוזל סניטרזיה. לא, לעולם לא תמצאו את כל הדברים האלו ביחד או לחוד בתחנות הרכבת הקלה של בייג'ינג. מבחינת קרונות הרכבת, אין מה לדבר.. הקרונות הבייג'ינאים הם משחק ילדים. הקרונות הסיאולים רחבים יותר, המושבים מרופדים, נעימים (ולא פלסטיקים מגעילים) ומחוממים בחורף, האוויר נעים וקריר גם בחורף וגם בשעות העומס לא הרגשתי שאני עומדת להתעלף מחום וסירחון, כפי שאני מרגישה תמיד ברכבת הקלה בבייגי'נג.

אין ספק שלקוריאנים נוח יותר בחיים, ושלסינים, לשם שינוי, יש מה ללמוד מהם. זוהי נוחיות מזמינה לתיירים, לאנשי עסקים ובכלל לחיים.

נדבך תיירותי נוסף הקשור למדינה הטהורה, הוא חוסר הישראליות שבקוריאה. כל אחד מאיתנו שטייל בתאילנד שמע מוכר תאילנדי ששר שירים של אייל גולן, גם ההודים כבר יודעים להגיד פנקייק שוקולד ומאכלים דומים בעברית והמוכרות בשווקים הסינים יודעות יפה מאוד לשכנע אותך, בעברית, לקנות את התיק המזוייף הזה במחיר של תיק מקורי.

בקוריאה, זה פשוט לא קורה וזה אחד הדברים שיותר אהבתי במדינה הזו. מדינה תמימה, שלא נגועה בישראליות (ואני אוהבת ישראלים מאוד!), מדינה טהורה שעדיין לא התלכלכה במקדולנס או KFC כל 10 מטרים (להלן, בייגי'נג). זו אווירה שנעים להסתובב בה, וכפי שציינתי מקודם- למרות שטיילנו בעיקר במקומות התיירותים, הרגשתי את התרבות והשפה המקומית בכל פינה.

אחד הדברים שיותר שמתי לב אליו, הוא שהקוריאה זו אומה אלגנטית. כולם, בלי יוצא מן הכלל, תמיד מתוקתקים, לבושים יפה, מאופרים (כן, גם הגברים), מאובזרים במיטב המותגים הבינלאומיים או המקומיים. זו אומה נקייה- הרחובות נקיים (וזאת למרות שאין אנשי זבל שעוברים עם העגלות המסריחות כל 10 מטר, ומרימים בדלי סיגריות מהריצפה, כו בבייגי'נג) ראינו והרחנו לא פעם את הבשמים של הקוריאניות. אין ספק שהאינטרנט צודק, האיפור הקוריאני הוא האיפור הכי טוב בעולם. הקוראניות תמיד מאופרות, לא פעם נראה שהן בדרך או בחזרה מאירוע חשוב. זו בדיוק האווירה הנעימה שהאומה הזו יוצרת. בזה שהם נחמדים, נראים יפה ומריחים טוב הם משרים אווירה וסביבה תומכת, אכפתית ומהנה.

מי לא אוהב לעשות קניות בחו"ל? אני מודה, לסיאול יש מבחר גדול הרבה יותר של בגדים, נעלים, תיקים, איפור, גרביים וכל דבר שעולה בדעכתם מאשר מה שיש לבייג'ינג להציע.

אומנם המבחר גדול יותר, אבל עדיין בייג'ינג זולה יותר. כמות הקניונים שיש בסיאול דומה לגודל ולכמות הקניונים של שנגחאי והונג קונג, רק שבסיאול ניתן למצוא המון קניוני outlet. ומי לא אוהב לעשות קניות בחו"ל ועוד בoutlet- ? בקניונים הענקיים הללו, אפשר למצוא את כל מותגי הספורט, התיקים והתכשיטים שכל אישה וגבר יכולים לחשוב עליהם. המחירים יהיו זולים בחצי לפחות מהמחירים שבישראל והקניונים כמובן, נקיים ונעימים.

המבחר בסיאול לא נגמר. הקניונים עצומים בגודלם, ומה שיפה בהם שהם מסודרים על פי נושא לכל קומה, כיאה לאומה האלגנטית. קומת משחקים לילדים, קומת תיקים וארנקים, קומת נעליים, קומת תכשיטים, קומת בגדים, קומת ספורט וטיולים וכו'. לרוב הקומות העליונות יותר יהיו קומות מוצרי אלקטוניקה אך כאן יש להיזהר, והפעם לא מחיקויים. הרבה מהפלאפונים, המחשבים והמוצרים השונים המוצגים למכירה הם יד שנייה. שימו לב שאם תרצו לרכוש מוצר אלקטורני, תשאלו על המוצר הספציפי באם הוא יד שניה או ראשונה. ההמלצה שלי, אם אתם רוצים לקנות אלקטרוניקה, תמצאו חבר קוריאני שיבוא איתכם. רוב המוכרים לא ידעו אנגלית טובה ולא תמיד אפשר לדעת אם המוצר הוא יד ראשונה או שנייה.

טיפ נוסף- אל תבואו בציפיות לרכוש מוצרי סמסונג, בתקווה שהם זולים יותר מישראל. כי הם לא. המחירים הם אותם המחירים, בשינוי של 50-100 שקל גג. לא משנה לאיזו חנות או קניון הלכנו וחיפשנו לפטופ של סמסונג, שהוא גם טאצ' וגם 360, מצאנו רק מחשב אחד כזה של סמסונג, ועוד במחיר כמו בישראל. (כן, חיפשנו גם מותגים אחרים אבל מסתבר שהקוריאנים פשוט לא אוהבים לפטופים טאצ' שהופכים לטבלט. ואם הם כן אוהבים, הם קונים אותם באינטרנט כמובן, כמו אחותן סין.)

אחרי חמישה ימים בסיאול התעצבתי לחזור לבייג'יניג. לא כי נגמרה החופשה והסתיים לו הטיול, אלא בגלל שהחזרה לרחובות בייג'יניג היא לא פשוטה. הסינים לא מאמינים במרחב אישי, והם נוטים להתקרב ולגעת, שלא בכוונה. לי באופן אישי הקירבה הזו לא מפריעה יותר מידיי, אך עמית למשל לא יכול לסבול אותה.

ההבנה שאנחנו עוזבים את קוריאה המדהימה וחוזרים לבייג'ינג המפוייחת החלה כבר בעלייה למטוס בשדה התעופה בסיאול. כפי שאמרתי, המרחב הפרטי של הסיני לא באמת קיים, הוא אוהב להידחק, לעמוד בתורות שלא ניתן לראות את תחילת התור ולגעת. לאו דווקא לגעת עם הגוף, גם לגעת עם התיק או עם הילד הסיני השמנמן שלו, עם המזוודה או עם ערימת השקיות איתן עלו הסינים למטוס. כל אלו הזכירו לנו את "הבית" שלנו בבייג'ינג.

בהגעינו לשדה התעופה בבייג'ינג, התקבלנו (בתוך השדה, איפה שמחכים לאנשים החשובים עם השלטים) בריח סיגריות מרענן ואפוף בזיהום קל. בגלל שהגענו באמצע הלילה היה עלינו לקחת מונית לדירה. חוויית המונית בבייג'ינג לא דומה לחלוטין לחוויית המונית הקוריאנית, כפי שציינתי לפני כן. לאורך כל התור הרשו לעצמם הסינים לעשן, למרות שממש ממול מצד ימין היה שלט גדול שהכריז על איזור עישון. לא חבל על הילדים שלכם? לא רק שהם גדלים בעיר מזוהמת, שהגן שעשועים הכי גדול שלהם נמצא בין החנייה של הסופר לכביש הראשי (אתם יכולים לדמיין איזה גדול הוא), לא רק שאין להם חוף ים, הם גם צריכים לנשום את הסיגריות של ההורים שלהם? מה אני אגיד לכם.. בקוריאה זה לא היה קורה.

לשם שינוי נהג המונית היה נחמד וסביר ולא עישן בתוך המונית (דרישה לגיטית לא?)

לבסוף, חשוב לי לציין שאני מאוד אוהבת את בייג'ינג. אומנם משתמע ממה שכתבתי שאני קצת שונאת אותה, אבל גם זה נכון. זו עיר עצומה, במימדים שכנראה הישראלים לעולם לא יקלטו. זו עיר שהאפשרויות בה לא נגמרות. היא כמו הודו, לא משנה כמה פעמים תהיה בה, זה לעולם לא יספיק. אבל בניגוד להודו, לבייג'ינג לא כולם רוצים לחזור. בייג'ינג היא עיר מדהימה, עם תרבות והיסטוריה כמו שהעולם כולו לא מכיר, כל כך הרבה ספרים נכתבו עליה, לעיתים אני לא יודעת איך לעלות על הכתב את החוויות השונות והמוזרות שאנחנו עוברים פה. לא עובר פה יום אחד שאיזה סיני/סינית/ילד/ילדה לא בוהים בנו ולוחשים לחבר שלהם בסינית "יש פה זרים..". אני אוהבת את העיר הזו ובאותה מידה שונאת אותה. אני מאוהבת בעבר, בהיסטוריה, בתרבות, באתרים, בשיגוע, בקניות, בטירוף, בזריזות, במפגשי העולמות שפה, וכמובן באוכל שלה ובאותה המידה אני שונאת את הזיהום שלה, את המקובעות של הסינים, את הצפיפות ברכבת הקלה (לא רק בשעות העומס), את המרחקים העצומים בין מקום העבודה לאוני' ולבית שלי.

אז איפה טיילנו, מה אכלנו ואיפה ישנו בסיאול?

בתור אנשים פשוטים (וגם כי אני אוהבת קימצ'י קוריאני חריף) , השתדלנו לאכול בעיקר במסעדות קוריאניות מקומיות. בגלל העובדה שטיילנו בעיקר באיזורים מתויירים מאוד, לא תמיד מצאנו מסעדות כאלו אבל תמיד אפשר למצוא מסעדות קוריאניות, יקרות יותר ויקרות פחות.

מסעדה מעולה שהומלצה על ידי חברה היא דווקא מסעדה.. הודית. בעקרון המסעדה מנוהלת על ידי נפאלים אבל אין באמת הבדל בין הלאסי הנפאלי ללאסי ההודי. בקיצור, מסעדה מעולה, טעימה, אוכל ואווריה שמחזירים להודו.

המסעדה לא הייתה יקרה מידיי אבל ביחס לשאר המסעדות המקומיות, וביחס לבייג'ינג.. קצת מעל הממוצע.

ביומיים הראשונים שלנו התרכזנו בלחפש לי מחשב, שבסוף לא נמצא. יש מספר שווקים אלקטרונים בסיאול, והכוונה ב"שוק" הוא לא שוק פתוח כמו "שוק רמלה- לוד", אלא קניון גדול, נוח, חמים ונקי.

המקומות אליהם אנחנו הלכנו בהמלצת הבחור מהקבלה בגסטהאוס הנחמד שלנו: yongsan הוא שוק של מלא קניונים, חנויות ברחוב ועוד. אפשר למצוא מכשירים שונים החל ממכשירי קשר, פנסים, לפטופים ועוד ועוד. (לא לשכוח לבדוק שלא מדובר ביד שנייה). באותה תחנת רכבת יש קניון ענקי בשם I-PARK, שכמובן מחולק לפי "נושאים", כל קומה ב"נושא" אחר. יש קומת משחקים ענקית וכמובן קומת מחשבים וקומת פלאפונים ועוד.

עוד קניון אלקטרוניקה זה TECHNO MART שנמצא בתחנת GANGBYEON.

יש קניון נחמד, שנקרא COEX שהוא מין קניון עתידני ועצום, אבל לא זול.

מחוץ לקניון מרחק הליכה נמצא מקדש בודהיסטי מעניין שהכניסה אליו הייתה בחינם, מומלץ מאוד. מקדש יפה ומטופח אבל לא ניתן להיכנס לכל חדרי התפילה, אלא אם כן אתה נזיר. או בודהה.. השם של המקדש זה bongeunsa. באותו איזור יש גם את מגדלי סמסונג, אבל שם לא היינו...

איזור יפה נוסף לטייל בו שהוא נחשב לאיזור "הכפרי" של קוריאה זה האיזור שליד הארמון המרכזי. לא באמת מדובר בכפר באמצע העיר, אלא זה יותר שכונה יפה ועתיקה עם בתים גדולים וחדשים, בעלי דלתות קטנות ומיוחדות.

השם של הכפר: BUKCHON HANOK VILLAGE והוא נמצא לא רחוק רגלית מהארמון הראשי שנקרא GYEONGBOKGYNG PALACE.

קניות: LOTTE OUTLET שנמצא מחוץ ל seoul station, PYUN HWA וההאוטלט שממולו, HELLO APM שווה!

שוק אוכל מקומי זול ומומלץ בעיקר בשעות הערב, עם ספספלים מחוממים: kwangjang market, יש בסביבתו עוד שווקים שונים ומשונים, בהם לא היינו.

האיזור של MYEONG DONG הוא גם איזור יפה, וגם מלא בקניות ואוכל טעים מקומי וזול, באיזור שלו יש אחד מתוך ארבעת השערים של סיאול שנבנו בתקופת קיסר כלשהו.

נחמד להגיע לשערים גם ביום וגם בלילה.

את היום האחרון הקדשנו לטיפוס על ההר NAMSAM . צריך להגיע לשם במונית או באוטוביס מתחנת seoul station, טיפוס של כקילומטר וחצי, אפשר לעלות ו/או לרדת גם ברכבל, כמו סינים אמיתיים.

במהלך הטיפוס יש מספר נקודת תצפית מאוד יפות. הפיסגה היא בעצם יום האהבה או משהו כזה, כל הקוריאניות החמודות נועלות שם מנעול עם החבר שלהן וכל האיזור מוצף במנעולים צבעוניים. לפי דעתי זה קצת הורס את הטבע של הפארק ושל ההר, אבל מצד שני, זוהי נקודת תצפית על כ-ל סיאול ויש בה עוצמה והבנה עד כמה סיאול היא עיר ענקית, מפותחת וטכנולוגית מאוד, גורדי שחקים ובנייני ענק בכל מקום, ועם זאת נדמה כי דווקא שם הביטוי time is money הוא לא תמיד נכון. הקוריאנים אומנם רצים ממקום למקום, אבל אם תעצור אותם לשאלה הם תמיד יהיו נחמדים ויוכלו לעשות הפסקה בשבילך ולסייע.

ניתן למצוא מפה של העיר כבר בשדה תעופה, גם מהמלון/גסטהאוס שתבחרו לישון בו, וגם מאנשי ה-i המסתובבים ברחוב. הרכבת הקלה מאוד נוחה ומגיעה כמעט לכל מקום בעיר. אנחנו ישנו ממש מחוץ ליציאה 14 של seoul station, זה איזור מעולה לישון בו מפני שיש בו הרבה קווי רכבת, אך אני מזהירה מראש- הרכבת התחתית (שלעיתים היא רכבת עילית בסיאול) היא מסובכת מאוד ולא תמיד מובנת, היא ענקית (וגם בה יש חנויות ששווה לעשות בהן קניות!) ומסועפת. הטיפ הוא תמיד להסתובב עם המפה של הרכבת ואפשר גם להוריד אפליקציה של תחנות הרכבת. חשוב לקרוא תגובות על המקום שאתם בוחרים לישון בו, כי קודם כל החדרים מאוד קטנים (כמעט בכל הגסטהאוסים באיזור) אבל החשוב הוא שהאיש/אישה בקבלה ידעו אנגלית ויהיו נחמדים ויוכלו לעזור להם להתמצא בעיר!

פרטים נוספים גם אצל: lihie.shir@gmail.com