״והכי חשוב, תמיד תשמרו על הידיים שלכם מקדימה״, פתח מנהיג המקדש את שיחת הפתיחה במקדש גיאומסונסה, שנמצא על צלע הר חצי שעה נסיעה ממרכז סיאול, ״ככה יהיה לכם יותר קל להגיד שלום״. אמרתי לו שלום ונכנסתי ל-24 שעות במנזר בודהיסטי קוריאני. צריך לשמור פה על השקט, ללבוש תלבושת מסורתית, ללמוד על התרבות המקומית והכי חשוב - לקחת ברצינות את הנזירה
״אדם שנמצא בעבר חי בדיכאון, אדם שנמצא בעתיד חי בחרדות, אדם שנוכח בהווה - חי בשלווה״
הנזירה הקוריאנית ניסתה ללמד אותנו משפטים שילוו אותנו גם אחרי שנעזוב את המקדש. אני בדרך כלל לא לוקח ברצינות משפטים כאלה, (טוב, וגם לא נזירות קוריאניות), אבל ניסיתי לקחת איתי משהו מהמקום שבו אני נמצא. אני חושב שהצלחתי.
״אדם שחי בעבר נמצא בדיכאון״
ביום חמישי, בדיוק לפני שבוע, כתבתי בבלוג על הפתיחה הרעה שהייתה לי בסיאול. ירד עליי גשם, לא מצאתי אוכל והייתי עייף וכועס ועצוב. כבר חיפשתי טיסות שיטיסו אותי מכאן ליעד הבא ולמזלי לא מצאתי, כי התאהבתי בסיאול מחדש.
במסע, הרבה פעמים הרושם הראשוני של המקום הוא לא בדיוק מה שציפיתם. הימים הראשונים תמיד יכולים להיות קשים. בסיאול ירד עליי גשם, בונציה לא מצאתי את ההוסטל ובצרפת התבאסתי לגלות שהבגט לא כזה טעים כמו שחשבתי. הייתי יכול לתת לזה להשפיע על כל המשך הטיול שלי, אבל בחרתי להמשיך הלאה. לא להיתקע בעבר. אני בטוח שזה עזר לי לא להיכנס לדיכאון.
״אדם שחי בעתיד נמצא בחרדות״
אם כבר מדברים על היעד הבא, בתחילת השבוע הקדשתי שעות על גבי שעות להבין מה המסלול שלי בארצות הברית (ספויילר להמשך!). חשבתי על זה בבתי קפה, עשיתי טבלאות עם תכנונים במלון, עשיתי שיחות טלפון בתחנות הרכבת. עבדתי כל כך הרבה על תכנון הטיול שכמעט שכחתי להנות ממה שיש עכשיו. עצרתי את עצמי בזמן והחלטתי לתכנן רק את סוף השבוע הראשון ביעד הבא.
אסור לבלות את כל המסע בתכנונים וצריך תמיד למצוא את האיזון. כל אחד מה שמדויק לו. אני למדתי שהדבר הנכון לי הוא לתכנן בכל לילה מה קורה מחר. אין צורך לחיות בעתיד.
״אדם שנוכח בהווה חי בשלווה״
אני יושב עכשיו על ספסל במקדש בודהיסטי קוריאני. הכוכבים למעלה מתחילים להידלק לאט לאט. אני מסתכל לשמיים ומחייך. היו לי ימים טובים במסע, היו לי ימים קשים במסע. יהיו לי ימים טובים במסע ועוד יהיו לי ימים קשים במסע. אבל כל זה לא משנה עכשיו, כי עכשיו - אני נמצא בשלווה.
אני עוזב מחר את סיאול בתחושה מדהימה. היא היתה שונה ממה שחשבתי עליה ואולי בכלל לא הייתי צריך לחשוב. אולי הדבר הכי גדול שלמדתי ממנה, היא שכל יום במסע הוא יום. וצריך לחיות אותו כיום 1/1, ולא כיום 52/80.
קצת קשה לי להיפרד מהמדינה הזאת לשלום, אבל מזל שהידיים שלי מקדימה. ככה יותר קל לי להגיד לאנשים שלום.
רוצים גם להתארח במקדש? בקרו באתר Tample Stay כשאתם בקוריאה הדרומית וחפשו מקדש שמתאים לכם. חוויה מגניבה!