חזרנו עכשיו מטיול פסח בלפלנד ושברנו את הראש למה לעזאזל כולם נוסעים לשם בחורף ולא באביב. הגענו למסקנה שזו קונספירציה של חברות הנסיעות שרוצות למלא את החודשים המתים של ינואר-פברואר. אנחנו היינו שם בשבוע האחון של מרץ/ראשון של אפריל והגענו למסקנה שאין סיבה לסבול. באביב יש עדיין כמויות שלג אין סופיות (אם כי אחרי כמה ימים ללא ירידת שלג, העצים יחזרו להיות ירוקים במקום לבנים), מזג האויר נעים יחסית (במשך כל השבוע לא סבלנו מטמפרטורה של מתחת למינוס 10, ובימים הטמפרטורה נעה ממינוס שלוש למעלה אחת מעל האפס), הימים ארוכים יותר והשמש זרחה רוב הימים. כל שקיות החימום הוחזרו כלעומת שבאו, הילדים לא קפאו במושב האחורי של אופנועי השלג, וגם יתר הפעילויות היו נטולות כל סבל. כך נהנינו מכל מה שלפלנד יכולה להציע בלי לסבול מהקור.

עוד שאלה היא מדוע רוב האנשים יוצאים ללפלנד בטיול מאורגן. אז יש כאלו שמעדיפים טיוטלים מאורגנים, אבל אלו כמונו שתמיד יעדיפו להיות עצמאיים יגלו שלפלנד היא בסופו של דבר חלק מאירופה – ארץ מתוקנת ומאורגנת שכל דבר ניתן לארגן בה באופן עצמאי בפשטות רבה.

אנחנו שכרנו רכב. קצת חששתי מהנהיגה אבל מהר מאד התרגלתי ונסעתי בקלות גם על כבישים לבנים משלג. הנסיעה מ LEVI ל INARI – שעתיים קסומות בכביש לבן ונידח – היתה אחת הנהיגות היפות ביותר שאי פעם עשיתי. במטוס חזרה סיפר לי מישהו שעלה לו 500 יורו טיול למפלים הקפואים למשפחה של ארבעה. לנו עלה רק כמה יורו של דלק.

שאלנו את עצמנו האם היה מוצדק לדלג בין כמה מקומות (במקרה שלנו רובניימי, לוי ואיבלו) או להשאר באיזור רובניימי. אינני משוכנע מה התשובה הנכונה. מי שיודע לעשות סקי ורוצה לשלב יום סקי בטיול חייב להגיע ללוי – זה האתר היחידי בלפלנד שמאתגר סקיירים רציניים, והוא אגב אחלה אתר. הנסיעה מלוי לאינרי היתה כאמור נפלאה והצפון הרחוק מאפשר גישה נוחה יותר לאורות החורף (לא שהצלחנו בזה… אבל באיבלו לפחות לא צריך לצאת מהמלון כי אפשר לראות אותם מאחוריו). חוץ מזה הנוף ברובו חוזר על עצמו ורוב הפעילויות אם לא כולן ניתנות לביצוע בכל אחת מהערים. בקיצור – אין לי תשובה קונקלוסיבית לשאלה הזאת.

וטיפ אחרון – למרות המחיר – אל תתפתו לרכב רק 5 ק”מ על מזחלות ההאסקיז. זה לא מספיק ממצה. הטווח הנכון לדעתי נע בין 10-15 ק”מ.