להלן קטע מתיאור הביקור בעיר האסורה בביג'ין:
"בילינו כאן 6-7 שעות. לא עשינו אפילו הפסקת אוכל.. רק מים ומפעם לפעם ישבנו על מהלך מדרגות או ספסל סופגים את המקום המיוחד הזה ולתת מנוחה לרגליים.
"בילינו כאן 6-7 שעות. לא עשינו אפילו הפסקת אוכל.. רק מים ומפעם לפעם ישבנו על מהלך מדרגות או ספסל סופגים את המקום המיוחד הזה ולתת מנוחה לרגליים.
עשינו שעורי בית לפני שיצאנו. קראנו ספרים, הדפסנו מפות, קראנו מאמרים, צפינו בסרטי וידיאו ביו-טיוב על העיר.
בכול זאת אין כמו החוויה עצמה.
זה מחלחל לאט. בתחילה זה פשוט מרשים אבל ככול שמבלים יותר במקום קולטים את מורכבותו ואת עושרו המיוחד, מתחילים להתאחד עם המשקע ההיסטורי הכבד.
לקראת הסוף דהרנו להספיק עוד כמה אולמות, ארמונות, חצרות ואת הגן המוזר שקרוב לצד השני של העיר האסורה. כולם נהרו החוצה ורק אנחנו דהרנו בחזרה פנימה לנבכי המבוך.
כנראה נשוב לסיבוב נוסף.
למרות כול השעות על הרגליים לא התעצלנו ועלינו 300 מדרגות על הגבעה שנעשתה באופן מלאכותי במיוחד כדי להגן על העיר מכיוון צפון (פנג שואי רבותי, פנג שואי באמת!) וזכינו לראות את העיר על גגותיה הזהובים מלמעלה. האובך חזר אך יצר מראה מיסטי מעט וחלומי.
על פי המפה חשבנו שהחזרה למלון תארך 15-20 דקות. אבל הקוביות התמימות האלה במפה מסתבר הם קילומטרים על קילומטרים במציאות של שדרות ענקיות."
המאמר המלא על כמה ימים מלאי חוויות בביג'ין באתר שלי: סין עם טיפ טיפה פנג שואי
