3 שבועות בסין. חלק 3 שיאן ובייג'ין

את הפרק הקודם על השמורות המופלאות, ניתן לראות כאן

נראה שפרק טיולנו המתמקד בטבע, הגיע לסיומו וכעת מתחיל פרק הערים הגדולות.

הטיסה ל Xian עוברת יופי, נוחתים בסביבות 01:30 ,אך כאן קורית תקלה קטנה בעניין המלון שהזמנו. היות ונחתנו בשעה מאוחרת ,בחרנו מלון 24 שעות ליד נמל התעופה, בחירה מוטעית. לא הצלחנו למצוא את המלון וגם נהג המונית שלקחנו השתגע מהעניין וגוגל בכלל הביא אותנו למקום אחר. נכנסנו למלון המפואר בנמל התעופה ופקידת הקבלה היעילה סייעה בידנו לפתור את הבעיה, וכך עייפים ורצוצים הגענו למלון 0 כוכבים, בלב שכונה עלובה, צמודה אמנם לנמל התעופה, אך רחוקה ממנו. (מסקנה ברורה מאליה – שתמיד יהיה אתכם תדפיס בסינית של ההזמנה כולל מספר טלפון, וכמובן להקפיד יותר על הזמנת המלון, אפילו אם הוא רק ללילה אחד). לאחר שינה קצרה , ומקלחת חמה, יצאנו במונית לעיר הענקית והפקוקה שיאן (Xian), למלון Campanile Xian Bell Tower, הנחמד במרכז העיר. התמקמנו במהירות בחדר הנעים (ללילה אחד), קיבלנו הסבר איך להגיע באוטובוס עירוני אל האוטובוס הנוסע לשיאן ויצאנו לדרך, אל אחד מאתרי החובה של סין צבָא הַטֶרָקוֹטָה, שנתגלו בשנת 1974 במרחק של כ-1,500 מטר מהמאוזוליאום של הקיסר הראשון של סין צ'ין שה חואנג. אתר ארכיאולוגי מהחשובים בעולם. .

מדהים שהמילה טרקוטה אינה מוכרת כלל אפילו לנהג האוטובוס הנוסע לאתר וגם לכרטיסנית ולנוסעים האינטיליגנטים שלא הצליחו להבין את מגמת פנינו, עד שפתחתי את גוגל טרנסלייט ואז כולם הנהנו בהבנה. בכניסה לאתר פנתה אלינו ליסה , אחת מ32 המדריכות דוברות האנגלית באתר והציעה את עזרתה תמורת סכום צנוע של כמאה שח, כולל צילומים שלנו באתר שממש לא הצליחו (בהדרכה היא הייתה טובה יותר מבצילום, לא פשוט לצלם שם תחת העומס האדיר של התיירים הנדחפים). השלט הקטן ליד מיכל מסמן את הנקודה ממנה חדרו האיכרים שחפרו באר ומצאו אוצר.

ראשית ביקשנו שתיקח אותנו לאכול, משום שלא אכלנו ארוחה ממש ב24 השעות האחרונות. בKFC מילאנו את הבטן ויצאנו לדרך.

שמענו מליסה הסבר על שושלת צ'ין שהייתה הראשונה שאיחדה את כל סין לפני כ2200 שנה. שמענו על הקיסר המגלומן שהקים לו אחוזת קבר לחייו אחרי מותו, והופתענו לדעת שזמן קצר לאחר מותו הושמד האתר על ידי אוייביו ורק פסל אחד של קשת שרד בשלמותו.

ראינו את שלושת אתרי הפסלים שנתגלו הנקראים פיטים, כאשר בפיט מספר 1 מוצבים אלפי הלוחמים ששוחזרו מהשברים וגם סוסים. ראינו סרט 360 מעלות מדהים, עם מקרן אישי על העיניים, על בניית האתר, אלו מאתנו שיש להם קצת פחד גבהים, נאלצו מפעם לפעם לעצום עיניים או להסיר את המקרן, ראינו סרט נוסף במתכונת 360 מעלות כשאנו יושבים על הרצפה והסרט מוקרן סביבנו, על השמדת האתר וגילויו, על ידי איכרים שחפרו באר.

ליסה הנחמדה הביאה אותנו עד תחנת האוטובוס ומשם חזרנו העירה, ובאוטובוס למלון. בערב שוטטנו מעט בעיר עלינו על חומת העיר העתיקה שהקפה כ14 קמ, לצעוד עליה ממש לא יכולנו כי בלילה היא אינה מוארת, למעט אזור קטן ליד השער היחיד המאפשר עליה לחומה בלילה.

מבט מהחומה וקצת ממראות הלילה בעיר.

סיימנו עם כריך טעים ב”Sabway”, וגלידה סגולה חדשה במקדונלד.

לאחר לינה במלון וארוחת בוקר שמנו פעמינו אל תחנת הרכבת של שיאן שהתגלתה כמבנה מודרני ענק, כמו נמל תעופה חדיש, עם שערי כניסה ברורים הנפתחים לקראת שעת היציאה, ממש כמו בנמל תעופה. כרטיסים למחלקה ראשונה קנינו בקופה במקום (רעיון ממש לא מומלץ כפי שיסתבר בהמשך), המחיר זול כנראה ממחיר כרטיס באתרי המכירה. הכורסאות האדומות המרווחות, מרווח הרגליים הגדול וההישענות אחורה מזכירות מחלקת עסקים במטוס. יש גם מחלקת vip עליה ויתרנו.

הקרון הריק הולך ומתמלא כשמתקרבים לבייג'ין. הרכבת טסה ב300 קמ”ש ואני שהאמנתי בתמימות בהישגי מדינתנו הטובה, ככל שאני נחשף יותר לסין, מבין באיזו הידרדרות אנחנו נמצאים.

תנופת בניה אדירה, מבט מהרכבת

הגענו לבייג'ין בחשכה. את מלון קראון פלאזה הזמנו כשישבנו בתחנת הרכבת, בהמתנה לנסיעה. קלטנו את שיטת התחבורה הציבורית, מתחנת הרכבת עברנו לרכבת התחתית, קנינו כרטיסים והגענו לתחנה קרובה למלון. בדרך למלון חלפנו על פני מסעדה סינית הומה שנראתה מתאימה לארוחת ערב.

תחנת הרכבת, מקורה ממוזגת, מאורגת, נגישה, מידע שוטף באנגלית

המלון קראון פלאזה, מצוין חדר מרווח ונעים, ליום הראשון הזמנו גם ארוחת בוקר שהתגלתה כמזנון מפואר עמוס אוכל מקומי ומערבי כאחד. בהמשך ויתרנו על הארוחה, כי מי יכול לטייל בבייג'ין על בטן מלאה. עדיף ליהנות מכוס קפה ומשהו קטן ולאכול אחר כך כשיזדמן, אם יזדמן. המסעדה הסינית ההומה התגלתה כהחלטה טובה, למורעבים שזה אתה הגיעו משיאן, וגם לקבוצות של מטיילים סינים המגיעות בזו אחר זו. אוכל טעים יחסית לאוכל בסין. בבוקר למחרת יצאנו רגלית אל העיר האסורה.

כניסה לאזרח ותיק, נדמה לי שבחינם

האמירה השחוקה, אנחנו ועוד מיליון סינים בהחלט בתוקף גם כאן. לא היינו לבד, שיירות שיירות של סינים רובם מאורגנים בקבוצות אך גם בודדים מילאו את המתחם. המדריכים צועקים באמצעות מיקרופונים חיצוניים וההמולה רבה. אני משתדל למצוא נקודה לצילום שיראה כאילו אנחנו לבד באתר הענק.העיר אסורה התגלתה כמשהו שניתן לוותר עליו, לדעתנו, אולי עם מדריך והסברים מלומדים, זה נראה אחרת.

הזוג החמוד הזה נראה נהדר בתלבושת קיסרית.

עוד צילום לתחושת הצפיפות

יצאנו מהעיר האסורה והמשכנו ברגל לפארק Beihai Park הסמוך, אומרים שלום לכל פסל בודהה במקדש,

מטפסים אל מרומי הפגודה הלבנה (Dagoba), משם צופים על העיר שדי נסתרת מאחורי צמרות העצים. הפארק מכיל אגם גדול וגן סיני מטופח, ואף פסל דרקון ירוק.

יוצאים מהפארק ובמקום לקחת אוטובוס צועדים ארוכות לאורך החומה החיצונית של העיר האסורה, לכיכר טייננמן (Tiananmen), הכיכר קרויה על שם שער השלום השמימי, המפריד בין הכיכר לעיר האסורה, כאן התרחש טבח הסטודנטים, שאולי בעקבותיו עברה סין שינוי חברתי והפכה למדינה מודרנית תעשייתית מובילה, אך מנוהלת על ידי מפלגה. כפי שהיא היום. ממול מביט בסיפוק היו”ר מאו.

הביקורת בכניסה מאוד קפדנית ומספר השוטרים גדול מאוד. קשה להאמין שמרי האזרחי יתחיל כאן, אם בכלל. מאחורי האיש הנחמד המצטלם ליד העציץ הקטן שהוצב לרגל 70 שנה למהפיכה, נמצא המאוזוליאום של מאו, בו נמצאת גופתו החנוטה ואזרחי סין מגיעים לעבור על פניה.

בערב יצאנו ל לWangfujing Street למדרחוב, ההדור, שחנויות רבות של הרשתות היוקרתיות ביותר נמצאות בו לשרות האלפיון הסיני העליון. חיפשנו את שוק האוכל המפורסם במיני מעדנים כמו תולעים משופדות, עקרבים ודומיהם, וביחד עם תיירים נוספים חיפשנו ולא מצאנו. בסופו של דבר מצאנו את השלט המספר שהשוק עדיין בשיפוץ. במקום השוק הלכנו למסעדה די מפוארת שמתגאה בהכנת ברווז נוסח פקין. הזמנו חצי ברווז והוא הגיע מלווה על ידי השף המפרק, בליווי פנקייקים דקיקים, סויה ומעט ירקות. המלצרית הדגימה לנו איך למלא את הפנקייק בסויה, ברווז וירקות ולעטוף הכל בפנים.

 למחרת יצאנו בבוקר לעבר החומה הגבוהה בבדאלינג.(Badaling) נסיעה במטרו לתחנת האוטובוס, משם יוצאים המוני אוטובוסים ליעד הנכסף. התור האדיר נשמר בקפדנות ותוך כארבעים דקות אנחנו על האוטובוס לנסיעה של כשעה וחצי, תמורת כ11 שח לאיש.

המקום מרשים החומה משתרעת לה בין גבעות ירוקות, מגדלי שמירה מתנשאים ואנו אוספים כוחות לטיפוס על סדרת מדרגות ושיפועים תלולים בחלקם ומגיעים די עייפים למה שנראה לנו כשיא הגובה.

החומה עמוסה בסינים, המסלול בכיוון המנוגד לזה שאנו צועדים בו נראה מרחוק עמוס כאילו הם ממש צמודים זה לזה.

הדרך חזרה שוב כשעה וחצי, ואח"כ נסיעה במטרו לאחד החוטונגים, אלה השכונות הישנות שלא נהרסו (עדיין) והפכו למוקד תיירותי ,לחנויות בוטיק קטנות ודוכני אוכל.

ביציאה מהמטרו ליד מלוננו גילינו קונדיטוריה נהדרת. השיטה בסין היא לקחת מגש להניח עליו נייר ובעזרת מלקחיים להניח על המגש עוגות מובחרות. בקופה אורזים בקופסה או בשקית ויוצאים לדרך. ביקשנו קפה ולמרות שיש מכונת אספרסו הסתבכו בהכנה ויצא ממש לא משהו. קפה זה לא העניין בסין, טוב שיש בערים הגדולות סניפים של Starbucks, כך אפשר לעתים להנות מכוס קפה טובה, שאנחנו כנראה מכורים לה.

בערב יוצאים שוב למדרחוב Wangfujing Street. המראה המאפיין כל כך את סין של ריקודים ברחוב כולל לפעמים גם חבורות בתלבושת מלאה. בפיצרייה שוכחים תרמיל שבתוכו טלפון. למזלנו, בבוקר התרמיל על תוכנו נמצא בפיצרייה ואנו ממשיכים במטרו לארמון הקיץ. תמונה מאוד אופיינית במטרו, כולם עסוקים בסלולר, מצוטטים בWeChat, התחליף לווטסאפ האסור, משחקים, רואים סרטים, כמו כולם.

מקום שובה עין, ענק כפי שרק הקיסרים ידעו לבנות ובו אגם, תעלות מים, שבילי הליכה מבנים נישאים על גבעות וממנו נשקפים נופי אגם קומין והעיר. גם אנחנו יוצאים לשייט לרוחב האגם וחוזרים בהליכה לנקודת הכניסה, תוך שאנו חולפים במסדרון הארוך והמעוטר בקישוטים עתיקים, מטפסים אל הפגודה הגדולה ועוד.

מהסירה אנחנו צופים בספינת השיש המפורסמת שנועדה במקור למנוחת האצילים.

הרבה הליכה וטיפוס מאפיינים את המקום וכאן אנו פוגשים למרבה ההפתעה, את המדריכה ליסה משיאן שהגיעה לביקור עם משפחתה, מופלא. היא מזהה אותי לפי הצמה.

בכוחות אחרונים מגיעים לשוק הפנינים לסיבוב היכרות. קונים מעט מזכרות תוך ויכוחים והורדת מחירים לערך של כ20 אחוז מהדרישה המקורית.

 בבוקר למחרת, לאחר ארוחת בוקר משביעה במלון , נוסעים במטרו אל תחנת הרכבת South Beijing משם יוצאות הרכבות המהירות לשנחאי (Shanghai ). מסתבר שעודף ביטחון שנמצא כרטיסים היה בעוכרינו והכרטיס שניתן להשיג דורש המתנה של כ5 שעות. מאחסנים את המזוודות בתחנה ויוצאים לכיוון הפארק Tao Ran Ting Gong Yuan אגם נחמד ובו אי, שבילי הליכה, גנים סיניים ואווירה נעימה. חוזרים לתחנת הרכבת לארוחה קלה במקדונלד (לנו קשה כאמור להינות מהאוכל בסין, בגלל קשיי השפה והרצון להימנע מבשר, למרות שיש גם הפתעות לטובה). ובסופו של יום עולים לרכבת המהירה שתביא אותנו לשנחאי לאחר נסיעה של כ6 שעות.

את הפרק האחרון של טיולנו אפשר לקרוא כאן

המסלול לפי ימים:

המסלול:

1.10.19 טיסה לשנחאי. חלק 1 לפירוט המסלול כאן

2.10.19 נחיתה בשנחאי, המראה לגווילין. לינה בטרסות האורז

3.10.19 טרסות האורז, נסיעה ליאנגשו לינה ביאנגשו.

4-5.10.19 יאנגשו. לינה יאנגשו

6.1019 טיסה לזאנג'יהג'יה, לינה בזאנגג'יהג'יה. לפירוט המסלול כאן

7.10.11 זאנגג'יהג'יה, לינה בוולינגיואן

8-9.10.19 וולינגיואן, לינה בוולינגיואן

10.10.19 וולינגיואן, טיסה לשיאן, לינה בשיאן

11.10.19 שיאן, לינה בשיאן. לפירוט המסלול כאן

12.10.19 רכבת לבייג'ין, לינה בבייג'ין

13-15.10.19 בייג'ין, לינה בבייג'ין

16.10.19 רכבת לשנחאי, לינה שנחאי. לפירוט המסלול כאן.

17-21.10.19 שנחאי

22.10.19 טיסה לשנג'ן,

23.10.19 טיסה לישראל