הטיול שלנו בקיץ 2011 היה טיול מדהים ומוצלח מכל הבחינות שהשאיר לנו זיכרון מתוק כ"כ שהחלטתי להוציא החוצה ולשתף אתכם בחוויות הטיול.
אני מתנצל מראש אם סגנון הכתיבה לא משהו, זה פעם ראשונה שאני כותב רשומה שכזאת ואת שיעורי חיבור בביה"ס שנאתי ככה שאני כנראה אכתוב קצת בעילגות ובקיצור.
אנחנו משפחה חרדית, אבא, אמא וחמישה ילדים בגילאים 7, 16, 18, 20 ו21, אימי במקור משוויץ ככה שהיה לנו יתרון מסוים בהתמצאות ושכירת הדירה.
את הדירה שלנו שכרנו לעשרה ימים במחיר של 80 פרנק ללילה (כן, באמת) בכפר גיזויל, הבעיה הגדולה היא שבעלת הדירה לא מבינה מילה באנגלית, הכפר גיזויל הוא כפר ממש לא תיירותי (יש מצב שהיינו התיירים היחידים בכפר) שנמצא על קו הרכבת בין לוצרן למיירינגן, הכפר משתרע על שטח ענק בין ההר והאגם - אגם סרנן, הדירה שלנו הייתה למרגלות ההר רחוק מהאגם ותחנת הרכבת אבל עמוק בתוך הנוף השוויצרי, הכפרי והאותנטי.
צורת הההתניידות שלנו הייתה בתחבורה ציבורית (כרטיסי סוויס פאס) שאמנם האטה את ההתניידות אבל הקלה על הכיס ופתחה אופציות להתפצלות. מהדירה שלנו היינו נוסעים בטנדר דואר שנסע ברחבי הכפר ואסף אנשים לתחנת הרכבת, ככה התחככנו בתושבים המקומיים, מה אומר, מדובר באנשים המשעממים ביותר בעולם כנראה, כולם שותקים כמו דגים עם פנים של קופסת שימורים.
הגענו בטיסת איזי ג'ט לבזל ביום ראשון, התעכבנו בבזל אצל ידידים ובית הקברות (סבתא) ועד שהגענו לכפר היה חושך מוחלט וגשם שוטף, בעלת הדירה אספה אותנו ואת המזוודות בשלוש סיבובים בנסיעה מהירה בטירוף לביתה. אני חייב לציין שהיא הייתה ממש נחמדה למרות שכולנו לא הבנו מילה, רק אימי פיטפטה איתה להנאתה.
בבוקר קמנו לצלילי פעמונים, התברר שבמרחק 30 מטר על צלע ההר רועים שלושה כבשים, הסבירו לנו שהמטרה שלהם היא לשמור על גובה עשב נמוך במקום שקשה לכסח בו את העשב. אני פותח את החלון ונשימתי נעתקת (טוב, הגזמתי, אבל משהו קרוב לזה)
אפשר לראות שני כבשים על צלע ההר
יום שני
נוסעים למיירינגן, התכנון היה ללכת ל"ארה שלוכט" מפל רייכנבאך ורוזנלאווי שלוכט (rosenlauischlucht). לקחנו את הרכבת לתחנה המרוחקת של הארה שלוכט שם התחיל לרדת גשם חזק לפני המעבר על הגשר, הצלחנו למצוא מחסה עד שאחרי 10 דקות נמאס לנו והלכנו/רצנו לכניסה שם הביאו לנו תיירים מדרום אמריקה כרטיסים שהם טענו שיתנו לנו כניסה חינם מהכיוון השני מה שהיה טעות כמובן כך שבזבזנו איזה שעה על הטעות הזאת. בקיצר, נכנסנו לנקיק, היה יפה מאוד, חבל רק שקשה לצלם שם בגלל הערפילים של המים.
וכמובן איזה זוג ישראלי טרח להשאיר את חותמו
אחרי שגמרנו את הארה שלוכט ולהתברבר קצת בגן משחקים בכפר החלטנו, אחרי שוויתרנו על מפלי רייכנבך בשל המחיר המופקע, לנסוע לקניון רוזנלאווי. נסענו באוטובוס דואר שעלה בפיתולים שחבל"ז לתוך יער יפה במיוחד ורענן אחרי הגשם שירד מוקדם יותר, ירדנו למעלה ושם התברר לנו שפיספסנו את שעת הכניסה וזה היה קצת אחרי 17.00, השוויצרים האלה... בכ"א הנוף היה נהדר ואחרי סיבוב קצר באיזור חזרנו למיירינגן ומשם חזרה לכפר שלנו. לפנות ערב, יצאנו אני ואחי לכיוון האגם מרחק של כ45 דקות ללא מפה, רק עם מושג לאיזה כיוון ללכת. הגענו לאגם דרך חניון קמפינג שחינו והתרעננו שם כ20 דקות וחזרנו.
סיום יפה ליום הראשון
אני ואחי החלטנו לעשות מסלול מאתגר שאורך 6 שעות שוויצריות, דהיינו לא כולל עצירות ומנוחות. המסלול יוצא מהר "שינגה פלאט" לאורך רכס שמלווה את עמק גרינדלוולד משמאל עד להר פירסט שמעל הכפר, המסלול מתחיל בנקודת גובה 1970 מ' עובר בהר פאולהורן (2680) ויורד לפירסט דרך אגם באכאלפ המדהים. המסלול היה מאתגר אבל נסבל הרבה יותר ממסלולים דומים בארץ בשל מזג האויר הנפלא והגובה הרב של המסלול. הנופים לאורך המסלול היו מהמרהיבים ביותר שראיתי בחיי. אחד הדברים המעניינים בשוויץ הוא לראות קבוצות של צעירים בגילאי 55-80 הולכים בקצב מזורז את המסלול כולו, לפעמים הם היו עוברים אותנו כשעצרנו לעצירות למנוחה ואכילה אבל הצלחנו לשמור על כבודנו והספקנו את המסלול כולו כולל עצירות בשש שעות בלבד.
עמק גרינדלוולד, האייגר מימין (תצפית משינגה פלאט)
עמק לאוטרברונן למטה מימין, במרכז התמונה היונגרפראו ומשמאלו המונך
ביניהם ניתן לראות את הספינקס של תחנת הרכבת, (תצפית משינגה פלאט)
אגם בריינץ, תצפית משינגה פלאט
אגם בריינץ, תצפית מהמשך המסלול
ביום רביעי נסענו כל המשפחה לטיטיליס, עלינו להר שם נשקף נוף מרהיב ביותר
אח"כ ירדנו ברכבל מושבים לפארק השלג על הקרחון,
לצערנו היה קצת מחסור בשלג ולכן האבובים לא פעלו אבל לפחות היו סוגי מזחלות אחרים שהיו מאוד כייפיים. חוץ מהמזחלת הרגילה שדי דומה למה שיש בחרמון היה גם דבר כזה:
ביום חמישי החלטנו לנוח ברוגע ויצאנו לאגם סרנן הסמוך לשייט בסירת פדלים ושחיה במים נקיים ונעימים.
המשך יבוא..
