היום סוף סוף חגגנו לנועם יום הולדת. הזמנתי אתמול עוגה ב-20 דולר והיום אספנו אותה. עוגה עגולה ענקית וגבוהה מקושטת בפרחי קצפת. אן הגיעה כבר בשלוש וראתה אותי מנפחת בלונים, לקחה את כל הבלונים וחזרה אחרי כמה דקות עם 50 בלונים מנופחים קשורים בחוט והחלה בקישוט הסלון. עשינו יחצנות ליום ההולדת בארוחת הבוקר, הגיעו הילדים, חלקם הגיעו בארבע ולחלקם היינו צריכים לקרוא מבחוץ. ערכנו שולחם עם ממתקים, שתיה והעוגה כמובן. אן והאחיינית שלה מאוד התפלאו שאין זיקוקים ואביזרי פירוטכניקה. היה מאוד נחמד, הרמנו אותו על כסא (לא עושים את זה כאן), שרנו והוא כיבה את הנרות, אך היתה חסרה איזושהי התלהבות, איזו פתיחות ואושר של ילדים. משהו היה עצור. לא היה חשמל בכל האזור מהבוקר ולכן לא יכולתי לשים מוזיקה וגם לא להטעין את הבטריות של המצלמה, אז אין לי תמונות (חבל מאוד מאוד). חילקנו את העוגה, וכשמזגנו שתיה שאלו אותנו כל מיני שכנות שהגיעו אם אין קרח (אנחנו כמובן לא נוגעים בקרח). ש' מייד הלך לאיש הקרח להביא שקית ענקית של פתיתי קרח. כולם יצאו די מהר בלי לגעת בממתקים אלא אכלו רק מהעוגה, זה היה לי מאוד מוזר. אפילו כשהצעתי לשכנה לון (שהיא כמו האמא השכונתית: מתחילים לשחק קלפים כשהיא מגיעה, היא זו שחוטפת את נתנאל ועושה איתו סיבוב והיום אני כבר לגמרי מרשה לה, היא זו שבודקת בערב אם הדלת שלי נעולה...) - בננות מטוגנות היא סירבה בנימוס. אבל - שלחתי את נועם ועומרי עם קערות לעשות סיבוב בשכונה ואז החלה התקהלות סביבם בשולחן ארוחת הבוקר ובמכולת. סביב הכיבוד והשתיה ישבו מבוגרים (לון ופאו, אשת ארוחת הבוקר, קבוצת הנערים השכונתית (בני 18-20 שיושבים הרבה בשולחן) וילדים וכולם צחקו ואכלו. שרנו לנועם יום הולדת שמח, עומרי ישב מחובק עם פאו ונועם ועומרי לימדו את כולם לעשות לחיים עם השתיה וכולם אמרו לחיים ומאוד צחקו מהמנהג. סוף סוף משהו השתחרר והרגשתי חגיגה אמיתית.
החל מהבוקר יש לנו אופנוע, 125 סמ"ק חצי אוטומטי, שאני נוסעת עליו בקרטוע וצריכה עוד להתאמן. שכרנו אותו ב 40 דולר לחודש. ש' בינתיים מפחד לעלות עליו, יש לו קטע עם שווי המשקל ועם אופנועים.
והדבר הכי משמעותי – אני כותבת עכשיו במיטה ליד נועם שנרדם בפעם הראשונה בחייו ללא מוצץ. זה היה הסיכום, ועכשיו זה בכפייה – בגיל 6 הוא מפסיק. הוא קיבל הארכה מתאריך יום ההולדת עד למסיבת יום ההולדת. עברה עלינו עכשיו שעה ומשהו של יללות, צעקות וקללות, אבל כמו שהוא הפסיק לינוק, הפסיק לגעת לי בבטן ועוד כל מני דברים, גם מזה הוא ייגמל בגבורה. הוא רק צריך הורים שיאמינו שהוא יכול, נכון?
עכשיו התחיל לרדת גשם, למרות שרשמית עונת המונסון הסתיימה לאחר חודש אוקטובר גשום בצורה לא אופיינית. גם הים היום היה צלול יותר, ואפשר היה לראות להקות דגים קטנות וסרטנים לבנים שמתחפרים בחול. נועם שם משקפת ועשה צלילות.
