המסע שלי לסין

קוראים לי שרון,וזהו הטיול השני שלי מבין רבים למדינה הנפלאה הזאת הנקראת סין,הפעם הטיול שלי התמקד באזור הצפון של סין בבייג'ין העיר הסמוכה טיאנג'ין מחוזות חביי ושאנדונג וסיום הטיול בשאנגחאי הזוהרת.

אחרי אין ספור זמן והכנות קדחתניות אשר כללו הוצאה של ויזה לקיחת חופשה בעבודה קניית כרטיס ועוד הגיע היום המיוחל.

את הלילה האחרון העברתי בפרידה מהחברים וללא שום שינה בדרך לנתב'ג תוך כדי נסיעה ברכבת אני נזכר שלא לקחתי ג'ל אבל חפיף שום דבר לא יוריד את מפלס המתח שלי,בעוד אני מפנטז במנדרינית אני נתקל במכשול נוסף בצ'יק אין עובדת נחמדה של לופטאנזה אומרת לי משהו בסגנון : חבוב התיק שאתה חושב לקחת למטוס כבד בכמה קילוגרמים מיותרים אין מצב שתעלה לטיסה.

בסופו של דבר אני מקבל את האישור וזה בא עם מדבקה מיוחדת בגרמנית ובאנגלית שמאשרת את הכנסת הכבודה למטוס (אז למה יש את החוק הזה בכלל ) אני מתיישב במקום שלי בטיסה למינכן לידי מתיישב בחור גרמני צעיר ואני כבר מודה לאלוהים שלא יושבים תינוקות לידי,אך לאלוהים תוכניות אחרות והמטוס שלנו מתעכב מסיבה לא ברורה ב40 דקות,מה שמשאיר לי קצת פחות משעה לעלות לקונקשן.

במהלך הטיסה מתברר כי השמחה שלי לגבי אי המצאות ילדים ברדיוס מסביב הייתה מוקדמת ומאחורי מתחילים לצרוח צמד בדואט אשר מביא לי את החשק לפתוח תדלת ולצלול ראש מטה.

תוך כדי הבידוק בבטחון בנמל של מינכן דואגים להחרים לי את השמפו ורק לאחר ויכוח משאירים לי את נוזל העדשות מגע אך מצד שני הבודק דואג להסביר לי כי אין מצב שאני עולה על הטיסה לבייג'ין בחיוך לא ברור,אני מחכה שיסיים לבדוק את אותי, תופס תיק די כבד(כמו שנאמר בהתחלה כבד ממה שהוא אמור להיות) ומתחיל לרוץ "למזלי" השער שלי כמובן נמצא בקצה השני של השדה אבל אני נותן ריצה שלא נראתה מאז יוסיין בולט.

לבסוף אני כן מגיע וכן מצליח לעלות לטיסה רטוב ועם דופק בשמיים ולאו דווקא מההתרגשות של הטיול.

את הטיסה אני מעביר בשינה מרובה שתיית בירה בכל זאת נמצא בחבורת גרמנים עם ידוע לשמצה בכל הקשור לשתית בירה.

אני פותח תעיניים בשטח האוירי של סין יש עוד שעה של טיסה וזה נמשך כמו נצח,תודה לאל נדלק השלט אשר מודיע על נחיתה קרובה והצורך בלחגור, אבל אז קורה משהו מוזר אנחנו טסים ומנמיכים גובה כ20 דקות אך לא רואה כלום בחלון ואז משום מקום המטוס נוחת,רק לאחר כמה דקות אני מבחין בשדה התעופה של בייג'ין וגם במזג אויר הגרוע גשם וסופת חול ביחד שילוב לא מעודד כלל,אני מציץ בשעון 11 בבוקר ניהאו וולקום טו צ'אינה אומרת הדיילת אני מחזיר לי ברכת שלום ותודה שמח על תחילת ההרפתקא הסינית שלי.