אז ככה- זוג יוצא לטיול בפעם הראשונה לבד וזהו עולם אחר לגמרי.
כמובן שגם עם ילד נהנים אבל הגמישות והנוחות גדולים הרבה יותר.
הכנות של חודשים שמתחילות בטיסת אל על לציריך.
מכיוון ששילבנו בטיול זה שני אזורים, ביררנו בתחילה אפשרות של נחיתה המילאנו וחזרה מציריך או ההפך אבל בגלל הקנס הגבוה על החזרת רכב בשדה אחר ויתרנו.
זה אומר נסיעה ארוכה אחת ביום הראשון אבל ממש לא נורא.
בשדה התעופה של ציריך קנינו ליד תחנת הרכבת את כרטיס ההלף פייר שהיה מאד יעיל עבורנו בעלות של 110 פרנק לאדם.
מי שזקוק להצטידות ראשונה ניתן לקנות במיגרוס שממול לרכבת, פתוח גם בימי ראשון כמובן.
הבאנו איתנו גם אוכל מהבית, שימורים ואפילו כמה דברים קפואים ששמנו בצידנית רכה קטנה ששימשה אותנו היטב כל הטיול.
כמו שחששתי מראש, מזג האוויר גשום עם המון עננים שילוו אותנו לאורך ימים רבים.
המקום הראשון שלנו הוא לדירה ששכרנו באגרונה, קרוב מאד ללוקארנו באזור טיציאנו.
בדרך עברנו ליד כפר שנקרא (אם אני כותבת נכון)- פיזלבך.
מקום משגע לתצפית ולידו אגם בשם ולנזה.
נוסעים ונוסעים ונוסעים ולא יוצאים מכל מיני כפרים קטנים בדרך, רואים את הדרך הראשית לצידנו והgps לא מוכן לוותר. בודקים את ההגדרות , הכל נראה תקין והוא בשלו.לחיצה קטנה על לחצן שנקרא " תקופתי" מצילה אותנו ומיד מגיעים לכביש הראשי.
מגיעים לדירה שנמצאת על צלע הר, מודרנית ונוחה ובהמשך יתברר שגם יש לנו שכן מקסים שאוהב לפטפט.
למחרת מתחילים לטייל באזור לוקארנו שבחבל טיציאן היפה.
כמו נמלים חרוצות הגענו מוקדם בבוקר לתחנת הרכבת לקנות כרטיסים לרכבת הצנטובאלי אבל המודיעין והקופה שוממים.
באזור הזה אנגלית לא ממשל שולטת, אלא האיטלקית ולכן נעזרנו בבליל של שפות כולל סימני ידיים כדי להסביר מה אנחנו רוצים.
קיבלנו תשובה בשפה שאני לא מכירה (אולי זה איטלקית?): " צק צק צק."
. למה הכונה -אלוהים יודע אבל אדון צק צק צק הבין שיש בעיה ולקח אותנו לתחנת מידע קטנה שנמצאת ליד הרכבת.
חיכינו שהגברת תפתח את הדלת ב8:00 ושוב חזרנו לאיטלקית.
קנינו 2 כרטיסים לרכבת ב-27 פרנק ובנתיים עלינו בפוניקולור למדונה דל סוסה שנמצא ממש קרוב לחנת המידע הקטנה.( בהמשך יש גדולה יותר.)
העלייה לכאן עלתה לנו 13 פרנק לזוג. לא מקום מסעיר במיוחד, מתאים לתצפית על העיר מה גם שהכנסיה עוברת כרגע שיפוץ וצביעה.
חזרנו לרכבת וכאן חשוב לציין שחשוב להגיע מספיק זמן לתחנה לפני הרכבת כדי לתפוס בה מקום טוב.
בכיוון הלוך ישבנו בצד ימין הפחות מעניין אבל הייתה לנו חברה טובה בצורת מורה שוויצרי פנסיונר שהסביר מעט מה קורה מסביב.
כפי שהומלץ, ירדנו בתחנת סנטה מאריה מאג'ורה ופשוט נהננו מכל רגע כאן עד שהגיעה הרכבת חזור.
כן ראינו בפעם הראשונה צעיר ממלא בקבוק שתייה מתוך ברזיה, בערב הסביר לנו השכן שבשוויץ המים טובים בכל מקום וזה מאד מקובל.
בחזור הרכבת כמעט ריקה והפעם התמוגגנו מהנוף הנשקף מהחלונות. מי שמוציא את הראש לצלם שיזהר מהמנהרות הרבות שבדרך.
ולמה זוג בעננים?
כי הזוג הזה שטייל כאן היה במהלכו בתוך עננים, מתחת ומעל לעננים , חטף קצת גשם אבל בעיקר הרגיש בעננים מכל היופי שמסביב
מהרכבת המשכנו לטיול בלוקארנו עצמה, כשהגענו לכיכר במרכז הייתה שם במת ענק מוכנה לערב.
מסתבר שהיה בלוקארנו פסטיבל גדול ומדי ערב הופיעו שם זמרים כגון ג'ו קוקר, בריאן אדאמס ועוד כמה שמות שאני לא זוכרת, חלקם מקומיים.
מלוקארנו נסענו לעמק ורסוצקה היפיפה.
העמק מתחיל באזור העיירות גורדולה - Gordola וטנרו - Tenero ובדרך
יש כמה עצירות יפות.
אנחנו נסענו עד לסוף והתחלנו לחזור אחורנית כשהמרחק לדירה שלנו הוא קצר.
לאחר נסיעה קצרה בעמק מגיעים אל סכר ורזאסקה - Verzasca Dam,אחד הסכרים הגבוהים בעולם בגובה 220 מטר היוצרים את האגם המלאכותי Vogorno Lago di.
משם כ-2 ק"מ ק"מ לווגורנו - Vogorno יש בה כנסייה קטנה עם ציורי קיר ביזנטיים.
בהמשך לאברצטו - Lavertezzo שחוצה את הנהר פונטה דיי סאלטי -Ponte dei Salti , גשר בעל שתי קשתות שנבנה
בימי הביניים. זהו הגשר עם הקופצים המשוגעים.
בסמוך לגשר מסלול הליכה יפה הנקרא שביל האמנות
Sentiero dell' arte.שביל באורך 4.5 ק"מ שלאורכו מוצגים פסלים .
מכל מה שראינו בעמק אהבתי במיוחד את הכפר האחרון בעמק-Sonogno.
מקום ציורי עם בתי אבן אפורה.
אזור יפיפה לטיולים.
חשוב לציין שבמקומות העצירה האלה שלכאורה הם עצירה לצד הדרך או כניסה תמימה לכפר צריך לשלם חנייה.
הדרך מאד יפה , חזרנו אחורה עד לסכר שכמובן גם לידו ניצב לו בגאון מדחן. לא רצינו לחזור עם דוחות ושילמנו בכל מקום חנייה.
למחרת נוסעים לכיוון איטליה.
הדרך לסטרסה ברובה היא דרך עירונית כך שהמהירות נעה בין 50-60 קמ"ש. אמנם אין פקקים בנסיעה לאורך האגם אבל איטיות בשפע.
חנינו בחניון המעבורת לאיים, 1.2 יורו לשעה.
קנינו כרטיסים לשייט לשני האיים הגדולים וכניסה לארמונות ב-60 יורו לזוג.(לא שטנו עם החאפרים ולא יודעת מה המחיר שלהם|).
התחנה שעלינו בה ושקרובה להר המוטארונה נקראת קריציאנו.
האי איזולה בלה מאד יפה, הגנים והפסלים מרהיבים וגם הארמון שבתוכו שבו אסור לצלם.
מאיזולה בלה עלינו שטנו לאיזולה מאדרה.
לאחר הביקור בשניי האיים הרגשנו שהביקור באיזולה מאדרה פשוט מיותר.
מאחר ועלינו בתחנת קריציאנו נאלצנו לשוט לאיזולה בלה בחזרה ומשם לעלות על מעבורת נוספת לחניה.
באיזולה בלה בין כל הדוכנים והפיציפקסים יש אישה שרוקמת על סינרים שמות לפי בקשה, דוקא אהבתי והנה היא בתמונה.
הסיור כולל ההמתנות לקח כ-4 שעות בשני האיים.
מוסיפים כסף למדחן אהובינו וקונים כרטיס להר המוטרונה שהכניסה אליו באותו חניון.
שילמנו 19.5 יורו ועלינו. ליד הגן האלפיני שדילגנו עליו מחליפים רכבל וממשיכים לעלות לכיוון התצפית.
שוב הצטרפו אלינו העננים ומבחינתי העלייה הייתה מיותרת בגלל הראות הלא כל כך בהירה.
בתכנון היום בלינצונה אבל כיוון שהטירות נפתחות רק ב-10 בבוקר נוסעים לואלי מאגיה.
איזה מקום מדהים, אל תחמיצו..
העמק מתחיל באיזור לוקארנו -Locarno ומסתיים בכפר פוזיו - Fusio
אורכו של העמק כ - 45 ק"מ.
שוב נוסעים לקצה הואדי ומתחילים לחזור אחורנית.
הגענו לכפר מאגיה ומסביב מבול שבגללו אי אפשר לעצור ולצלם, הטמפרטורה יורדת ויורדת וקר.
למי שמתכוון להגיע לכאן בשעות הערה כדאי לדעת שחלק מהדרך אינה מוארת ויש מקומות שבהם הכביש צר ומספיק למעבר רכב אחד או שהוא נע בפיתולים חדים, סעו לאט.
יצא לנו מספר פעמים לנסוע אחורנית כדי לאפשר לרכב ממול לעבור וההפך.
מגיעים לסכר בקצה, לבושים היטב וכמובן עם מטריות.
עמק המאגיה הוא אחד המקומות שהכי אהבתי ולמרות הגשם התקשינו להפרד ממנו.
ברגע שמתחילים לצאת ממנו הטמפרטורה עולה.
כיוון שנרטבנו יופי ברגלים חזרנו לדירה להחליף בגדים ונוסעים לבלינזונה, או לפחות ככה חשבנו.
ירדה כמות עצומה של גשם שלא יכולנו אפילו לרדת מהרכב.
שוב הגשם משנה תוכניות, החלטנו שחוזרים ללוגאנו, מכסימום נוסעים לאואטלט להתחמם.
עד שהגענו ללוגאנו העסק קצת נרגע, חנינו ליד הרכבת, מאד נוח.
P+R Stazione Sud
Via Clemente Maraini,Lugano 6,900
טיפ קטן, ליד הרכבת יש פוניקולור שמעלה ומוריד תמורת פרנק אל מרכז העיר וממנו בחזרה.
האמת, מאד נוח.
אנחנו ירדנו ברגל ובחזור גילינו אותו ואז עלינו איתו.
טיול בסמטאות הנעימים ולאורך האגם ומכאן לסן סלבטורה שבפרדיסו הסמוכה.
כאן כבר חיכתה לנו הפתעמה לא כל כך נעימה בלשון המעטה.
אחרי כל התמונות היפות שראינו מהמקום הגענו אליו עם המון ציפיות.
מגיעים בקלות ויושבים בינתיים להאכיל את הציפורים עד שתגיע הקרונית עם זוג צרפתים.
הראות די טובה וחוץ מזה מחר מחליפים אזור ולא רוצים להפסיד.
מתחילים לעלות ופתאם נקישות על הקרונית, והרעש מתחזק ומתחזק ובבת אחת אנחנו עטופים בשניות בלי הגזמה בסערה נוראית.
הגענו למעלה והנהג שלח אותנו להסתתר במסעדה.
מתי יורדים ?אני שואלת, איזה יורדים.
הנהג מסתכל עלי ואומר - לא יודע, לא זזים מפה עד שהסערה נרגעת.
ואני כבר מדמיינת איך אנחנו ישנים על כסאות המסעדה עם הנהג, הטבח והצרפתים.
הם בעצמם אמרו שזה מצב חריג ביותר, הכל פשוט עף, השמשיות, שולחנות, כסאות, כל המגשים צנחו, דפי הפריט באויר , ברד, רוח ושמח.
מרוב לחץ ומבוכה צחקנו אבל זה לא היה נעים בכלל, שלא לדבר על כך שלא ראינו שום נוף. למי כבר אכפת מהנוף, רצינו רק לרדת בחזרה בשלום ולא יודעים מתי.
חיכינו למעלה משהו כמו חצי שעה ואז הזמינו אותנו לברוח למטה.
דיברנו עם הסדרן והובטח לנו כרטיס חינם למחרת היום.
| |
| |
עד שלא הגענו למטה לא ידעתי מה זה להתגעגע למכונית, פתאם היא נראית כל כך בטוחה אחרי השגעון שעברנו למעלה.
עלות הכניסה למקום 28 פרנק לזוג אחרי הנחה עם הכרטיס ו4 פרנק חנייה.
לחניה קונים מטבע בקופה ואותו משלשלים במדחן.
אנחנו עדיין בפרדיסו(שם נמצא סן סלבטורה) וכבר רואים עובדי עירייה מפנים ענפים ואפילו גזעים מהכבישים. זו אחת הסיבות שהנהג לא רצה לרדת, פחד שמשהו יעוף על הקרונית או מהברקים.
מה עושים עכשיו, מחר צריך לפנות את הדירה בבוקר ולא רצינו לחזור לכאן עם מזוודות במכונית.
התקשרנו לחברה שממנה שכרנו את הדירה וקיבלנו בלי בעיה הארכה עד לצהריים.
למחרת בבוקר חוזרים לבלינצונה וחונים בחניה שנקראת crevia.
המיקום טוב, המחיר קצת פחות 7.5 פרנק ל-3 שעות.
סיירנו בשתי הטירות Castello Grande ו Castello di Montebello וממש לא התעלפנו, אפשר לדלג מבחינתי, בפרט אחרי הטירה שראינו ביער השחור או בזלצבורג.
משלמים כניסה רק אם נכנסים למוזיאון.
התחלנו עם טירת מונטלבו שנפתחת מוקדם יותר ולא ראינו אפילו חתול שלא לדבר על בן אדם,.
משם לטירה השניה שהכניסה אליה היא במעלית מתוך העיר. מקום נחמד ולא יותר מדי. 
סיבוב קצר בעיר וחוזרים לסלבטורה.
השמש זורחת אבל אני כבר פחות מאמינה לה כאן.
הנהג כבר חבר שלנו מהפלמ"ח , מה שלומכם, מה שלומך ועולים בשנית.
אין מה להשוות ליום קודם, אמנם לא צלול ובהיר אבל רואים סוף סוף.
בהחלט היה שווה לחזור.
חוזרים לדירה, נפרדים מהשכן החמוד ונותנים לו שי קטן שהבאנו איתנו מהארץ.
כעת אנו בדרכנו לחלק השני של הטיול באזור ברנר אוברלנד, לבית ששכרנו בוילדרסוויל שנמצאת כ-4 ק"מ מאינטרלאקן.
נסיעה דרך מנהרת סן גוטהרד, כבישים ראשיים ומתקרבים למעבר ההרים סוסטן פס.
שוב פעם מזג האוויר מתעתע, יצאנו כשהיה חמים, התקרבנו לאזור בלי עננות ושוב נוחתים העננים ואנחנו נוסעים בתוכם בלי לראות כלום מסביב , הטמפרטורה כבר 9 מעלות.
מגיעם לולידרסויל ששימשה לנו בסיס יציאה מצוין, הכל כך כך נוח ונגיש, קרוב לכביש הראשי.
כפר עם בתי מלון קטנים( מלאים ביפנים, אלא מה).
קיבלנו בית שוויצרי טיפוסי שהיונגפראו מציץ לו מהחלון, בכניסה חיכתה לנו סלסלת שוקולדים עם ברכה מבעל הדירה. כיף להתחיל ככה.
בבוקר מתארגנים וומחליטים ליתר בטחון לבדוק בלשכת התיירות שגם היא נמצאת ברחוב שלנו מה מצב מזג האוויר ולפיו נחליט לאן היום כי ראינו שהוא הקובע האמיתי של סדר היום.
הוחלט על הטיטליס ויוצאים לדרך. בדרך עוברים דרך מעבר ברונינג היפה, שווה לעצור כאן לתצפית.
יום נעים, נוף מקסים- מה צריך עוד לבקש.
הגענו לאנגלברג והודינו אלף פעם שלא לקחנו כאן דירה. אמנם המקום נראה נחמד אבל לצאת מכאן כל בוקר למקומות שרצינו היה לא לעניין בכלל.( הוצעה לנו כאן דירה בהתחלה).
סיפורי טיטליס היו כאן לרוב. נציין רק שעל כל קרונית מודבק דגל וקרונית 109 היא עם דגל ישראל. הללויה.
עוד סיפור כאן הוא על כמות ההודים שמגיעים למקום ובאמת כך היה חוץ מהמוני היפנים.
אפילו במסעדה למעלה יש להם תפריט מיוחד כולל קיוסק אישי להודים.
כשעלינו היה מאד נעים ושוב חזרו בדרך חברינו העננים וכבר לא רואים כל כך טוב.
הגענו למעלה אבל ויתרנו על פארק הגלישה כיוון שלא היה ניתן לראות כלום באזור ההוא, פשוט כלום. בקושי את המגדל הענק שם ראינו.
למרות זאת נהננו מהמשטח המושלג שלפנינו
מתחילים לרדת מההר היפה הזה , ביקור במערת הקרח וממשיכים לתחנת אגם טרובזי, הפסקת אוכל ליד האגם ונסיעה קצרה לאנגלברג.
קראנו שיש שם תצוגה של הכנת גבינה על ידי הנזירים , כמה שחיפשנו אותם לא מצאנו. בחנות המזכרות כמדו שני בחורים ועשו הדגמה קלילה, כששאלתי איפה ההדגמה שמדובר עליה נאמר לי שזו זו.
מאנגלברג חוזרים לכיוון ברינץ לנסיעה ברכבת הרוטהורן שעולה להרים.
חניה 4 פרנק, 2 כרטיסים 60 פרנק(אחרי הנחה כמובן)ועולים.
הנוף מסביב יפיפה- האגם נשקף מלמטה, ירוק, הרים גבוהים , מים זורמים בכל מקום, פה ושם בתים, פרות ואפילו ילדים מטיילים.
מדובר בנסיעה מהנה של 50 דקות בערך לכל כיוון.
יש אפשרות לרדת או לעלות בתחנת ביניים.
שמחים שהצלחנו לראות טוב, חוויה מאד מהנה.
כמובן שכשמגיעים למעלה קריר מעט אבל שווה שווה
מספיקים אפילו סבוב קצרצר בברינץ וחוזרים לבית, מרחק נסיעה קצרה מאד.
למחרת קמים ליום שמש ולא מוותרים על נסיעה ב-3 המעברים-סוסטן, גרימזל ופורקה.
איזו נסיעה מהנה עם רבים אחרים שניצלו את היום היפה , נקודות תצפית שונות לאורך הדרך מספקות תמונות יפות והמון נחת בעיניים.
מתחילים במעבר גרימזל שמתחיל מאינרטקירכן - Innertkirchen ומסתיים בעיירה גלטש - Gletsch ,אורך המעבר 31 ק"מ.
עולים במעלה הדרך, הטמפרטורה כבר 9 מעלות אבל רק המראות מסביב מעניינם ולא אכפת מהקור, כל כך יפה כאן שלא הפסקנו לצלם.
בדרך רואים את אגם - Gelmerseeש נוצר ע"י סכר.
בהמשך הדרך ישנם האגמים המלאכותיים אגם רטריכסבודן - Raterichsboden ואגם - Oberaarsee ואחריהם אגם גרימזל - Girmselsee
עצרנו לתצפית יפה ליד מלון alpenvaosli'ואחריו נמצא מלוןגרימזלבליק שגם לידו אפשר לעצור.
רואים את הרון משם ומסביב הרים ומדרונות מתפתלים.
מכאן הגענו לגלטש, רואים יפה את קרחון הרון וממשיכים לכיוון מלון בלודר.
לא לפספס את 3 המעברים בשום פנים ואופן ביום טוב.
לשים לב שיש מקומות עם כבישים מפותלים, בנוסף הירידות אחרי אנדרמט גורמות למעט סחרחורת.
משלושת המעברים קפיצה קטנה לביקור בגרינדלולד היפה שגם היא קל"ב עבורנו וחוזרים לוילדרסויל לרכבת השינגה פלאטה.
כרטיס אליה בהנחה עולה 30 פרנק, אנחנו שילמנו 26 פרנק לאדם ועוד קיבלנו ספח לקפה ועוגה למעלה.
הקופאית הסבירה שבשעות מסויימות מצ'פרים, לא ידענו על כך מראש והרוחנו.
הרכבת הזו לא היתה בתכנון שלנו אבל היא פשוט 5 דקות מהבית אז החלטנו שעולים.
עלינו למעלה אל הנוף היפה ונהננו מאד במרפסת המלון עם כוס קפה ומאפינס.
הבוקר הבא מתחיל בנסיעה לארה שלוכט.
קנינו כרטיס משולב לארה למפלי ריכנבךולרכבת חזרה לחניון בעלות של 26 פרנק.
נכנסנו מהכניסה המערבית והלכנו כחצי שעה ברגל עד לקצה השני
המקום יפה ונעים ללכת בו.
בחזור מחפשים את הרכבת, מסתבר שצריך ללכת קצת ברגל ובנתיים גשום.
ברגע שעברנו חלפה על פנינו רכבת וגילינו שהרכבת הבאה תהיה רק בעוד שעה ולא כפי שהסבירה הקופאית למעלה.
למזלנו עברה במקום רכבת לכיוון השני והנהגת עצרה והזמינה אותנו לחכות במרינגן במקום בתחנה הקטנה שישבנו בה.
בלי להתכוון הרווחנו טיול במרינגן הנעימה וחזרנו עם הרכבת לחניית המכוניות.
מארה שלוכט נסיעה קצרצרה למפלי ריכנבך.
לא בטוח ששוה להתאמץ בשביל, אפילו עם הכרטיס המשולב.
יש קרונית שעולה כל רבע שעה עגולה.
מגיעים איתה לתצפית הראשונה ואז מתחילים לטפס ולא כל כך קל תמיד ולא רק לי.
נחמד וזהו, לשיקולכם.
מגיעם למפלוי גיסבך ומתעלפים ממחיר החנייה.5 פרנק לכל היום, מה יש לעשות כאן כל כך הרבה.
למזלנו פגשנו במישהי שהעבירה לנו את הכרטיס שלה. כשרצינו להתחלק במחיר הסתבר שקיבלה אותו ממישהו גם כן.
טילנו בגשם עד לחנין המלון בערך כחצי שעה והיה הרבה יותר נחמד מריכנבך.
מי שרוצה להמשיך לרדת עוד, יש קרונית שממשיכה למטה.
בחזור הכרטיס עבר לאדם נוסף.
הטיול היום במפלים לכאורה צפוף אבל ממש לא מה גם שמדובר בביקורים קצרים יחסית בכל מקום.
מלבד זאת מדובר ביום ראשון והעדפנו לבלות אותו באתרי הטבע.
למרות שמדובר ביום ראשון, רוב החנויות במקומות התויירים כמו אינטרלאקן וגרינדלולד פתוחות.
שתיהן מאד מסחריות ובכל זאת היה כיף להעביר שם זמן וקצת לקנות.
בגרינדלולד ראינו ביציאה מלבד הנוף המדהים גם שני דגלים מוכרים לנו בין כמה דגלים אחרים.
דגל ישראל ודגל עם סמל ירושלים, לא יודעת מה הסיפור אבל נחמד לראות.
גרינדלולד באמת יפה ומיוחדת ולמרות זאת אני מעדיפה את הלינה בוילדרסויל מבחינת נגישות ויסלח לי כל מי שמכור לגרינדלוד.
היום הבא מוקדש ברובו ללוצרן היפה.
טיילנו בסמטאות, על החומות, האנדרטה , הגשרים ומוזיאון התחבורה שהוא מקום בילוי נהדר לגדולים וקטנים.
כמובן שביקור עם ילדים יארך זמן רב יותר בגלל כל ההדמיות והמשחקים סביב כל נושא במוזיאון.
מקום נהדר ליום גשם ובכלל לביקור.
החלטנו שמלוצרן היפה לא נוסעים לבית אלא קופצים לטון למרות שידענו שיחסית מאוחר. לא חיפשנו חנויות והעדפנו להשאיר את הבוקר למחרת לדברים אחרים. שילמנו על שעה וחצי חניה 3.5 פרנק, ראינו בעיקר בתי קפה מלאים עד אפס מקום בצעירים שממתינים להופעה כלשהי לקראת הערב.
עיר נחמדה לטייל בה, זכרנו את ההערה של אחד המטיילים כאן להזהר מכייסים .
למחרת היום התחיל במזג אויר יפה והחלטנו להגיע לגליישר 3000 ליד גשטאד. כשהגענו למקום מצאנו אתר די שומם, מגרש חנייה ריק, אף קרונית לא עולה או יורדת ובעצם אין הרגשה של פעילות.
אולי זו השעה המוקדמת, לא יודעת כיון שברור שמדובר באתר פעיל.
אחת העובדות רמזה לנו שלא כדאי לעלות בגלל תנאי מזג האויר למעלה ובנוסף לא היו תנאים מתאימים לצערנו לנסיעה במזחלות הכלבים שכל כך רצינו.
כל השבוע ניסינו ליצור קשר טלפוני עם המפעיל אבל בהודעה הקולית שלו נאמר ליצור קשר במייל. מכיון שאנחנו רק עם סלולארי רגיל לא הייתה אפשרות כזאת, די הצטערנו אבל קצת התנחמנו בידיעה שהכלבים גם כך במנוחה ולא מסיעים איש.
לפני היציאה מהארץ כן היינו בקשר במייל אבל זה היה מוקדם מדי.
מכאן נסיעה נוספת לאזור גרוייר, נשארנו עם זמן פנוי שלמעשה הוקדש לנסיעה לאזור שכבר מרגישים ושומעים בו את הצרפתית.
הכניסה לגרוייר כל כך מתויירת אבל גם יפה וקצרה. מדרחוב קצר מלא חנוות ובתי קפה המוביל לטירה.(9 פרנק כניסה).
סיבוב בטירה שמשמשת גם כמוזיאון אמנות ונוסעים למפעל הגבינות.
הכרטיס למפעל עלה 14 פרנק לזוג.
המון אנשים שרוצים לראות את תהליך ההכנה. בפועל כדי לראות חלק ממנו צריך לבלות שם די זמן, ויתרנו אחרי הסיור והלכנו להתפנק בפונדו גבינה טעים מאד במסעדה למטה.(26 פרנק 
יוצאים מגרוייר , מוותרים על מפעל השוקולד ומעדיפים את ברן היפה.
איזה יופי של עיר, נהננו בה מאד מאד.
רחובות ציוריים, מזרקות, שלטי בתים מיוחדים וערב רב של אנשים.
ברן בנויה על לשון יבשה צרה מעל עיקול חד ותלול,מונה כ- 150,000 תושבים.
התחלנו מתחנת הרכבת ופנינו לרחוב המרכזי שפיטל -spital .
מדרחוב Spitalgasse הוא מדרחוב מקורה שמשני צידיו חנויות יקרות, בוטיקים, רשתות כלבו וחנויות עממיות.כל בו גדול גלובוס (נמצא במס' 17-21).
בימי שלישי יש בכיכר הדובים יום שוק. היינו בשוק הזה, מחירים של שוק ממש לא היום שם ואין מציאות.
ברחוב קראם -kramgasse נמצא הבית של אלברט איננשטיין. .
כתובת:Kramgasse מס' 49 ,פתוח בימים שלישי עד שישי 10:00 - 17:00, שבת: 10:00 - 16:00 הכניסה בתשלום.
הסיור בעיר נעשה לפי המקומות בפספורט שמאד עזר לנו כאן.
נציין גם את מזרקת משה מחזיק בלוחות הברית ברחוב יונקרן - Junkerngasse.
מאורת הדובים(דב מסכן אחד), הגשרים, הקתדרלה, הקזינו,בית הפרלמנט וכ"ו.
מאד מאד אהבנו להיות שם.
למחרת קמים ונוסעים לאושנזי, כמובן ששוב אנחנו ראשונים ובונים על זה שבחזור מהאגם נעזר בשרות המוניות.
רק מה, בשום מקום לא היה כתוב שהשירות מתחיל רק ב11:30.
יוצאים מהרכבל ומתחילים לצעוד בשביל ופתאם מולנו תושב מקומי בצורת פר שיצא למרעה.
הוא מסתכל עלינו, אנחנו עליו ומחכים מי ימצמץ ראשון ויפנה את השביל.
בקרב המצמוצים אנחנו ניצחנו והוא ממשיך הלאה וגם אנחנו.
מגיעים לאגם אחרי 25 דקות בערך וכך גם בחזור . מקום יפה ובסך הכך לא היה נורא ברגל.
בחזור-קצת פחות.
מכאן נסענו לאגם בלאוסי המשגע, מקום יפיפיה שלא כדאי להחמיץ.
שילמנו כניסה 10 פרנק לזוג.
למרות שהיינו בגשם נהננו מאד מהמקום, סיבוב מסביב לאגם, ביקור בחוות הדגים, פיצה ויוצאים.
המרחק מהכניסה עד לאגם כ200 מטר בלבד.
האתר האחרון שתכננו להיום הוא הטרומבלך.
כאן פגשנו כמו במקומות אחרים קבוצת ישראלים ובאופן טבעי התפתחה שיחה ואז שאל אחד מהקבוצה - וכמה שילמתם?
אנחנו? 11 פרנק לאדם. וכמה אתם?
מסתבר שהמדריך גבה מכל אחד 25 פרנק לאדם..
הם נסעו בחברה גדולה ומוכרת וממש הייתה הרגשה של רמאות.
והמפל- משגע, כמות המים ממש כואבת עבורנו, 20,000 ליטר בשניה. אין דברים כאלה.
מגיעים, עולים במעלית ומכאן ממשיכים לבד מרחק לא רב.
זהו, חוזרים לדירה , משאירים את הרכב ונוסעים באוטובוס לאינטרלאקן לסיבוב פרידה בכרטיסי החינם לאוטובוס ולרכבת.
לסיכום, טיול משגע,עלה הרבה ושווה כל רגע.
קיבלנו רכב גולף שלדברי הנהג היה חסכן מבחינת הצריכה. לנו בשני מקומות מקסימים וציוריים.
אבל האמת, למרות היופי-אין כמו לחזור הביתה.
הקישור לדירות.
דירה ראשונה בטיציאנו, נוחה אבל יקרה
:nternet:http://www.fewotessin.ch
הבניין נקרא Kumusha.
הרישום נעשה בעצם מול חברה שמשכירה דירה השייכת לאדם פרטי.
הדירה השניה , בעצם בית בן 2 קומות, בית עץ שוייצרי ונעים.
מתאים עד זוג+2. מאובזר עד לרמת התבלינים, החסרון היחיד שאפשר למצוא הוא גודלו הקטן של המטבח אבל אנחנו הסתדרנו מצויין ומאד אהבנו להיות שם.
http://www.traum-ferienwohnungen.de/22286.htm
E-Mail: [email protected].
שילמנו עליה כולל כל המסים מסביב כ-640 פרנק.
כאן הקשר ישירות מול בעל הבית שמשכיר אותו וגר במקום אחר
להתראות בשנה הבאה .
