הטיול שלנו לשוויץ בשנת 2010 גרם לנו צורך עז, בלתי ניתן לשליטה ולריסון, לחזור אל ארץ האגמים וההרים היפהפייה הזו, על מנת להגיע אל מקומות נוספים בהם לא הספקנו להיות. חלום נוסף שליווה אותנו כבר זמן רב היה לבקר בטירות המדהימות של לודוויג המשוגע, הנמצאות בבוואריה. גם היער השחור, שבחלק המערבי של גרמניה נראה לנו, כחובבי טבע מושבעים, יעד קורץ מאד לטיול. התוצאה של כל אלה היה טיול בן 11 יום, שאמנם החל והסתיים בציריך שבשוויץ, אך רובו ככולו התמקד בגרמניה, בבוואריה ובאיזור היער השחור. הרשמים והחוויות שצברנו במהלך הטיול מובאים לפניכם:

יום חמישי, 8.9.2011 -; מציריך ועד וואזן
הטיול שלנו החל ברגל שמאל. הכי ברגל שמאל שאפשר להעלות על הדעת: רשיון הנהיגה נשכח בארץ, ולא הייתה לנו אפשרות לקבל בשדה התעופה את הרכב ששכרנו מראש. נאלצנו להקפיץ את ההורים אלינו הביתה, על מנת לקחת את הרשיון ולהגיע איתו אל הסניף הקרוב של חברת יורופקאר, שם פיקססו צילום חתום של הרשיון אל הסניף בציריך, ורק אז, באיחור של מספר שעות, יכולנו לצאת לדרך. התנחמנו בכך שיותר גרוע מזה לא יכול להיות, ומכאן המצב יכול רק להשתפר.
מציריך נסענו אל וואזן (Weesen), עיירת נופש וקייט על שפת אגם וואלנזה (Walensee). וואזן הייתה בדיוק המקום המתאים להירגע מהעצבים של הבוקר: אגם עם מים צלולים בצבע תכלת והמון ירוק בעיניים. מצאנו מקום לינה באחד הפנסיונים ויצאנו לטייל על שפת האגם. נשמנו את האוויר הנקי ואת הפסטורליה האינסופית, ומהר מאד התמכרנו לשלווה ולרוגע. לפני החשכה הספקנו גם לנסוע אל אמדן (Amden), כפר קטן הנמצא על ההר שמעל האגם, וממנו יש נקודות תצפית יפות על האגם. ערכנו גם טיול קצר בתוך חורשה קטנה, ושבנו לוואזן, ללינת לילה.
אגם וואלנזה
אגם וואלנזה. צילום: אלין קרני סטרוזר
יום שישי, 9.9.2011 -; מוואזן ועד קונסטאנץ
לאחר תלאות יום האתמול, קיוונו ליום רגוע ונעים הרבה יותר. יצאנו מוואזן צפונה, לכיוון העיר סט גאלן (St. Gallen), שהיא העיר הגדולה ביותר במזרח שוויץ. האטרקציה העיקרית בעיר היא הקתדרלה הענקית, ופרט אליה נעים לסייר בין הרחובות ולהתרשם מהמראות. בשל רצוננו לצמצם את הפיגור בתוכניות, שנוצר עקב פאדיחת רשיון הנהיגה, הסתפקנו בקתדרלה, ולאחר הביקור בה נפרדנו מהעיר, והמשכנו צפונה, לעבר הגבול עם גרמניה.
הקתדרלה בסט. גאלן1הקתדרלה בסט. גאלן2
הקתדרלה בסט. גאלן. צילום: אלןי קרני סטרוזר
יעדנו האחרון בשוויץ היה מוזיאון נפוליאון, השוכן בטירת ארננברג (Schloss Arenenberg) שבעיירה הפיצפונת סיילנשטיין (Salenstein). כדי להגיע לסייילנשטיין יש לנסוע על כביש 13, דרומית לאגם בודנזה, ולפקוח עיניים היטב היטב, על מנת שלא לפספס את השלט האחד והיחיד המפנה אל העיירה ואל טירת ארננברג. הטירה שוכנת בראש ההר, עם נוף מרהיב אל האגם, ובתוכה יש מוזיאון לתולדות משפחתו של נפוליאון בונפרטה, שהתגוררה בה שנים רבות. אל המוזיאון לא ניתן להיכנס בנעליים, על מנת שלא לפגוע בפרקט העץ העתיק, והסיור בתוכו בנעלי בית ענקיות היה הזוי משהו, אך בהחלט מעניין. במקום אוסף גדול של חפצי אמנות, פרטי לבוש, תכשיטים, מסמכים ושאר ירקות -; מומלץ לחובבי ההיסטוריה ולא רק להם.
טירת ארננברג
מוזיאון נפוליאון שבטירת ארננברג. צילום: אלין קרני סטרוזר
כעת חצינו את הגבול משוויץ אל גרמניה, והגענו אל קונסטאנץ, הנמצאת ממש על הגבול בין שתי המדינות. גן הקניות התעורר למראה הקניון הגדול שבעיר, קניון לאגו (Lago), ואת הסיור בעיר התחלנו בסיבוב חנויות קצר. בהמשך ניסינו למצוא מקום לינה, מה שהתברר כבעיה, לאור העובדה שמדובר בסופ"ש, אך בסופו של דבר הצלחנו למצוא מקום בפנסיון הסמוך לקניון ויצאנו לחגוג את יום הנישואין שלנו במסעדה מומלצת בטיילת, מסעדת קונזיל (Konzil Gaststatten), שנמצאת ממש מול פסל האישה המסתובבת. טיול רומנטי לאורך הטיילת היווה סיום הולם ליום.
יום שבת, 10.9.2011 -; מקונסטאנץ ועד מארקדורף
מכיון שביום האתמול לא הספקנו להתרשם יותר מדי מקונסטאנץ (פרט לקניון, כמובן), החלטנו להקדיש עוד זמן מסויים לטיול בעיר, לפני שאנחנו ממשיכים ליעד הבא. בנוסף לפסל הענקי של האישה המסתובבת, שנמצא כאמור בטיילת, על שפת האגם, גילינו עוד סדרת פסלים מעניינת, (גם הם, כמו גם פסל האישה, מעשי ידי הפסל פטר לנק), ברחוב הראשי של העיר, Untere Laube. כמו כן, בחלק הצפוני של העיר יש איזור עתיק עם קטדרלה מרשימה, וגם שם מומלץ לבקר.
פסל האישה המסתובבת בקונסטאנץ
פסל האישה המסתובבת בקונסטאנץ. צילום: אלין קרני סטרוזר
נפרדנו מקונסטנץ, והמשכנו צפונה, ובתום נסיעה של כרבע שעה הגענו אל אי הפרחים -; אינסל מינאו (Insel Mainau). אי הפרחים, כפי שניתן לנחש על פי שמו, הוא קודם כל גן עדן עבור חובבי הפרחים. במקום ניתן למצוא אין ספור מיני פרחים יפהפיים, ופרט לכך גם חממת פרפרים שהביקור בה הוא בגדר חובה (נעימה), טיילת יפה על חוף האגם ואפילו כנסיה מרשימה. אנו הקדשנו למקום כארבע שעות, ובהחלט לא מיצינו -; אפשר לבלות במקום אפילו יום שלם, ובהנאה רבה. לאחר השעה 17:00 יש הנחה של 50% על כרטיסי הכניסה לאתר, אך מכיוון שהמקום נסגר בשעה 20:00 -; שכרו של מי שיחסוך כאן ייצא בהפסדו.
פרחים במינאו
פרחים ופרפרים במינאו. צילומים: אלין קרני סטרוזר
פרפרים במינאו
כעת הגיע הזמן לחצות את אגם בודנזה, אל גדתו המזרחית. מעבורת המכוניות היוצאת מסטאד (Staad) ומפליגה אל העיירה מירסבורג (Meersburg) היא דרך מהנה במיוחד לעשות זאת: עולים עם הרכב על המעבורת ומפליגים, ועשרים דקות מאוחר יותר נמצאים בגדה השנייה. דאגתנו הראשונה במירסבורג הייתה למצוא מקום לינה. כרגיל, מכיון שמדובר בשילוב הקטלני של עיירת נופש פלוס סוף שבוע, הבנו עד מהרה שאין שום סיכוי למצוא חדר פנוי. בהמלצת המקומיים התרחקנו מעט מהאגם, אל העיירה מארקדורף (Markdorf), שם מצאנו ללא כל בעיה חדר בפנסיון פשוט ונחמד, אוצ'סן (Hotel Restaurant Ochsen). השארנו את המזוודות בחדר ונסענו שוב למירסבורג (רבע שעה נסיעה בסה"כ), לבילוי לילי בטיילת היפה. אכלנו ארוחת ערב טעימה באחת המסעדות הרבות שפזורות באזור וחזרנו למארקדורף ללינת לילה.
יום ראשון, 11.9.2011 -; ממארקדורף ועד שוואנגאו
את בוקר היום הרביעי לטיול התחלנו בנסיעה של כ 40 דקות דרומה, כאשר יעדנו הוא העיירה לינדאו, או ליתר דיוק -; החלק של העיירה שנמצא על אי באגם, אינסל לינדאו (Insel Lindau). כאשר נכנסים אל לינדאו ישנם שלטי הכוונה אל מגרשי החנייה, 1P עד 5P, אך רק מגרשי החנייה 4P ו 5P נמצאים על האי עצמו, ולכן מומלץ לחנות באחד משניהם. בעיירה מספר אטרקציות, ובראשן המגדלור העתיק, שמספק תצפית מקסימה הן על לינדאו עצמה והן על כל החלק הדרומי של אגם בודנזה (פיצוי הולם לטיפוס המייגע במדרגות אל ראשו), פסל האריה הענק שניצב מול המגדלור וכן בית העירייה הישן, שמקושט בציורים מדהימים. כמו כן ישנה אפשרות לצאת להפלגות באגם, או פשוט ללכת לאיבוד בהנאה רבה בין הסימטאות העתיקות. סיירנו בלינדאו כשלוש שעות, והמשכנו מערבה, לעבר אחת מגולות הכותרת של הטיול -; טירת נוישוונשטיין.
המגדלור העתיק ופסל האריה
המגדלור העתיק ופסל האריה, בכניסה לנמל של לינדאו. צילום: אלין קרני סטרוזר
בית העירייה
בית העירייה היפהפה בלינדאו. צילום: אלין קרני סטרוזר
טירת נוישוונשטיין (Neuschwanstein Castle), הידועה גם בכינוי "טירת וולט דיסני", משום ששימשה השראה ללוגו הטירה המפורסם של וולט דיסני, היא המפורסמת ביותר מבין מספר ארמונות וטירות שבנה המלך לודוויג השני, ונמצאת בדרום גרמניה, בקרבת העיר פסן (Fussen). ממש בסמוך אליה נמצאת טירה נוספת, מרשימה בפני עצמה (אם כי אל מול טירת נוישוונשטיין, כמעט כל טירה אחרת מתגמדת משהו), הנושאת את השם שובר השיניים הוהנשוונגאו (Hohenschwangau). הביקור בטירת נוישוונשטיין הוא אך ורק במסגרת סיור מודרך, ולמי שמתכנן לבקר בטירה, מומלץ מאד שיזמין כרטיסים לסיור מראש (אלא אם הוא חובב עמידה בתור של שעתיים פלוס). יש אפשרות לרכוש כרטיס משולב למספר טירות וארמונות של המלך לודוויג, וכדאי לבדוק את כל האפשרויות באתר האינטרנט של הטירה.
טירת נוישוונשטיין
טירת נוישוונשטיין, ההשראה לטירת וולט דיסני. צילום: אלין קרני סטרוזר
לאחר התלבטות לא קלה, אנו החלטנו לוותר על הסיור בתוך הטירה. הסיבה היא שלא רצינו לכבול את עצמנו מראש ליום ולשעה מסויימים שבהם נהיה בטירה, והרעיון להמתין שעתיים בתור לא ממש קסם לנו. ההברקה הבאמת גדולה בהקשר הזה הייתה להגיע לטירה בשעות אחרי הצהריים, כאשר כמות התיירים הולכת ופוחתת, וכך לא היינו צריכים לחלוק את התצפית על הטירה מגשר מריאן המפורסם עם אף אחד. אך ראשית כל -; יש לטפס אל הטירה. בשעות שבהם נערכים הסיורים ניתן לעלות באוטובוס או במרכבה הרתומה לסוסים. בשעה בה הגענו (סביבות 16:30), האפשרות היחידה שנותרה בידנו היא לעלות ברגל. העלייה אורכת כחצי שעה, והיא אינה קשה במיוחד (אם כי גם לא קלילה..), ובסיומה מגיעים לנקודה ממנה ניתן לצפות הן על הטירה והן על הנוף המרהיב המשתרע למרגלותיה.
טירת נוישוונשטיין
טירת נוישוונשטיין במלוא הדרה, בתצלום מגשר מריאן. צילום: אלין קרני סטרוזר
מנקודה זו המשכנו לכיון גשר מריאן (Marien Brucke), הנמצא במרחק של כרבע שעה הליכה, בדיוק מצידה השני של הטירה. הגשר הוא ללא ספק נקודת התצפית האופטימלית ביותר על הטירה המדהימה, והעובדה שהגענו בשעה מאוחרת יחסית שיחקה לטובתינו -; הגשר היה ריק לחלוטין מתיירים, ויכולנו ליהנות בצורה מושלמת מהמראה, שהוא באמת בלתי נשכח. כאשר סיימנו להתלהב, וכמובן לצלם אין ספור תמונות, שבנו על עקבותינו וחזרנו אל הטירה, אך מעט לפני הטירה, פנינו ימינה, על פי השילוט לערוץ פולאט (Pollat Schlucht). הנחל זורם ממש מתחת לטירה, ופשוט הופך את הנוף ממושלם, למושלם עוד יותר. המסלול המקסים מלווה את הנחל, ומספק תצפיות נוספות על הטירה ועל סדרה של מפלים. לאחר היציאה, יש ללכת עוד כ 10 דקות עד שמגיעים חזרה אל החניון שבו השארנו את הרכב.
ערוץ פולאט
ערוץ פולאט, מתחת גשר מריאן. צילום: אלין קרני סטרוזר
נסיעה של 5 דקות החזירה אותנו אל הצימר שמצאנו עוד לפני שנסענו אל טירת נוישוונשטיין. מדובר בדירת שני חדרים המתאימה לזוג, כולל מטבחון, מקרר, תנור וכיריים. הצימר, Haus Am Park, שנמצא בכפר הקטן
אלטרשרופן (Alterschrofen), היה אחד המוצלחים ביותר בהם לנו במשך הטיול ואנחנו ממליצים עליו בחום רב.
יום שני, 12.9.2011 -; משוואנגאו ועד פארטנאך גראמיש
התעוררנו בבוקר עדיין תחת הרושם האדיר שהותירה עלינו טירת נוישוונשטיין ביום הקודם. אחת מנקודות השיא של הטיול הייתה כעת מאחורינו, אך אנו בהחלט לא התכוונו לנוח על זרי הדפנה. לפני שנפרדנו מהמארחים שלנו, הם ציידו אותנו בכרטיס Konig Cards, שמקנה שלל הנחות לאטרקציות באזור, ובפרט בכניסה לכל הארמונות של לודוויג (כולל כמובן טירת נוישוונשטיין). בין היתר, הכרטיס מקנה עליה חינם ברכבל טגלברג (Tegelberg Bahn), הנמצא במרחק 5 דקות נסיעה משוואנגאו. קפצנו על ההזדמנות, ונהננו מהנוף היפהפה של האזור, כולל מבט נוסף על הטירה ועל כל האגמים שצובעים את העמק בכחול.
רכבל טגלברג
רכבל טגלברג והנוף הנשקף מהפסגה. צילומים: אלין קרני סטרוזר
הנוף הנשקף מההר
כשסיימנו להתבשם מהמראות, ירדנו חזרה והמשכנו על פי התכנון המקורי, אל יצירה נוספת של לודוויג המשוגע, ארמון לינדרהוף. בניגוד לטירת נוישוונשטיין, הארמון הזה הרבה פחות מתוייר, והפעם לא ויתרנו על סיור בין החדרים (הכניסה לארמון אך ורק בסיור מודרך, ואין אפשרות לצלם בפנים), כאשר כרטיס ה Konig Cards שוב בא לעזרתנו והקנה לנו הנחה. חבל לבזבז מילים על תיאור הארמון, כי במקרה הזה התמונות באמת מדברות בעד עצמן. נציין רק שפרט לסיור בתוך הארמון כדאי מאד לטייל גם בגן המקיף אותו, וכמובן להמתין (כחצי שעה, לכל היותר) להפעלת המזרקה הענקית שבחזית.
ארמון לינדרהוף
ארמון לינדרהוף. הרבה פחות מתויר מטירת נוישוונשטיין, אך לא פחות מרשים. צילומים: אלין קרני סטרוזר
לינדרהוף 2
בלת"ם הרכבל של הבוקר אילץ אותנו לשנות מעט את התוכניות, ולוותר על הביקור בעיירה אובראמרגאו (Oberammergau), שידועה בבתים המצויירים שבה. במקום לעצור בעיירה זו, המשכנו דרומה, כשיעדנו הוא העיר פארטנאך-גראמיש, הנמצאת ממש בקרבת הגבול עם אוסטריה. האטרקציה העיקרית שמציעה העיר הוא מסלול טיול בקניון פארטנאך -; בדיוק מסוג טיולי הטבע האהובים עלינו. הגענו לעיר בסביבות השעה 16:00, והחלטנו לדחות את הטיול ליום המחרת, על מנת שלא לטייל בלחץ. מצאנו חדר בפנסיון דריי מוהרן (Drei Mohren) ושמחנו למצוא, סוף סוף, אפשרות להתחבר לאינטרנט אלחוטי ללא תשלום. סיימנו את הערב עם פיצה מהמסעדה האיטלקית הסמוכה והלכנו לישון שבעים ומרוצים.
יום שלישי, 13.9.2011 -; מפארטנאך-גראמיש ועד מצינגן
פארטנאך קלאם (Partbachklamm) הוא קניון יפהפה, שנמצא בפאתי העיר פארטנאך-גראמיש. את הרכב יש להשאיר במגרש החנייה הגדול שצמוד לאיצטדיון הסקי האולימפי (פארטנאך-גראמיש אירחה את אולימפידת החורף אי שם בשנת 1936), אותו קל לזהות בזכות מקפצת הסקי הענקית שבולטת למרחוק. מומלץ לשלם עבור 3 שעות חנייה, על מנת לטייל בנחת ובלי צורך לבדוק את מידת סובלנותם של פקחי החנייה המקומיים. ממגרש החנייה יוצאים לכיוון הקניון על פי השילוט, ובתום הליכה נינוחה של כעשרים דקות מגיעים אל הנקודה ממנה נכנסים למסלול.
פארטנאך קלאם 1
פארטנאך קלאם. צילום: אלין קרני סטרוזר
הטיול בפארטנאך קלאם הוא בהחלט משהו שלא כדאי לפספס. מדובר בהליכה בתוך מנהרה החצובה בסלע, תוך כדי תצפית על הנחל שזורם למטה והמים שנשפכים אליו מכל עבר מלמעלה, או במילים אחרות -; משהו שלא באמת אפשר לתאר במילים, אלא צריך לראות. המסלול בתוך הקניון נמשך כחצי שעה, ובסיומו ניתן לחזור לחנייה באותה הדרך שבה הגענו, או להמשיך הלאה בטיול עוד כחצי שעה, ולהתחבר לדרך החוזרת אל מגרש החנייה מכיוון אחר. אפשרות נוספת היא לעלות ברכבל אל פיסגת ההר ולרדת משם ברגל בחזרה -; הכל בהתאם לזמן שעומד לרשותכם.
פארטנאך קלאם 2
עוד קצת פארטנאך קלאם. השתכנעתם? צילום: אלין קרני סטרוזר
לאחר שסיימנו להתלהב מפארטנאך קלאם, התחלנו במסע המפרך צפונה, כשהיעד הסופי הוא מצינגן, העיר שידועה במרכז האאוטלט הענקי שנמצא בה. על פי גוגל, הדרך אמורה להימשך כשלוש שעות, מכיוון שחלק ניכר מהנסיעה מתבצע באוטוסטרדה, ובאוטוסטרדות בגרמניה, כידוע, אין מגבלת מהירות. מה שככל הנראה לא נלקח בחשבון בחישוב הנ"ל הוא שאמנם באוטוסטרדה יש שלושה נתיבים לכל כיוון, אך נתיב אחד תמיד נמצא בשיפוצים, נתיב שני תפוס ע"י שיירת משאיות אינסופית ומה שנותר לפרייבטים הוא נתיב אחד ויחיד. עד מהרה מצאנו את עצמנו מזדחלים בקצב איטי במיוחד, ושלוש השעות נמתחו לחצי יום, כולל התברברות מרגיזה.
התוצאה הייתה, כמובן, שהגענו למצינגן רק בשעות הערב, בדיוק כשכל החנויות נסגרו, אבל זה עוד מילא, כי הרי "Tomorrow is another day". הבעיה הגדולה יותר הייתה למצוא מקום לישון בעיירה, משום שמצינגן, כך מסתבר, משופעת בחנויות, אך לא במקומות לינה. בסופו של דבר המזל שוב האיר לנו פנים, והצלחנו לאתר חדר פנוי בפנסיון "רוז". שוב ברכנו על מזלנו הטוב ויצאנו לסיבוב קצר על מנת להחליט באיזה חנויות נבקר למחרת, וסיימנו בארוחת ערב טובה במסעדה איטלקית, "Olio e Pane", הצמודה ללשכת המידע לתיירים.

 ההמשך יבוא...