לחלק הראשון של הפוסט, לחצו כאן
יום מס' 7
תחנה אחרונה במיווטאן - Dimmuborgir - אזור של סלעים שנוצרו מלבה בצורות שונות ומאיימות. במקום יש כבר הכנה לחנייה שנייה גדולה, לקראת גל התיירים... יש שם כמה מסלולים, כנראה הפופולרי ביותר וזה שעשינו הוא מסלול "הכנסייה" (kirka), אל מין מערה טבעית שנראית, יש האומרים, כמו כנסייה. המסלול עובר בין סלעים שחורים וצמחייה צבעונית עד המערה, שלעצמה היא לא ממש גולת הכותרת של המקום, אלא יותר 2.3 ק"מ של נופים יוצאי דופן. ולחשוב שכל האזור הזה היה מלא לבה מבעבעת לפני כמה אלפי שנים...
בעת המודרנית יותר, הפולקלור מספר על גמדים מרושעים ועוד יצורים קסומים שחיו שם, שהיו הסיבה לכך שאנשים פשוט פחדו להיכנס לאזור.
משם התחלנו בנסיעה מזרחה אל הפיורדים המזרחיים – 3.5 שעות נסיעה עד הגסטהאוס שלנו, עם עצירה "בעיר הגדולה" של האזור, Egilsstaðir. המטרה העיקרית הייתה לעצור בכניסה לעיר בסופר בונוס, הרשת הזולה (הכל יחסי) ביותר באיסלנד. קנינו שם כמה שטויות, אכלנו סנדוויץ' בסאבווי שליד, והמשכנו הלאה. מה שייחד את האזור הזה היה הרים ירוקים עם מלא בקעים ובתוכם מפלים קטנים, וביניהם מטיילות מלא כבשים. אזור מאוד יפה, הרבה עצירות "עץ ושולחן" (עצירות נוף קצרות), והרבה פעמים שרצינו לעצור אבל לא היה איפה. באסה למי שנוהג…
אחת העצירות הייתה בדיוק לפני מנהרה שעברה מתחת להר, עצירה ראשונה שבה ניסינו פעם ראשונה את כל העניין הזה של קפה בגזייה. עד כה היה די לחוץ, וירד הרבה גשם + רוח, שהקשה על כל העניין הזה. לכמה דקות היה לנו מזל מפתיע, ועצירת הקפה/נשנוש הייתה מוצלחת! 😊
לבסוף הגענו לגסטהאוס שלנו Saxa Guesthouse שנמצא בעיירה Stöðvarfjörður, בנוף מקסים של אחד הפיורדים. הגסטהאוס פשוט אך מספק, וזול יחסית. מול המלון יש תחנת תדלוק (אחת) ו-2 דקות הליכה משם יש חנות/"מזללה" שסוגרת את הגריל ב 18:30...
כשהסתכלנו על תחזית הזוהר הצפוני היה אחוזים הכי טובים עד כה (70%), אבל לצערנו הייתה עננות גדולה, ולא ראינו שום זוהר ☹
יום מס' 8
עוד יום נסיעות, כשהיעד הסופי הוא שייט בסירה אמפיבית בלגונת הקרחונים ב 18:00.
עצירה ראשונה משמעותית הייתה כעבור שעה בכפר הדייגים Djúpivogur, או ספציפית יותר – Eggin i Gledivik, מקום עם מלא מלא פסלים של...ביצים. כל ביצה מסמלת ציפור אחרת מהאזור, ויש מלא כאלה! לא נעצור להצטלם עם ביצים?
הgps לקח אותנו משום מה דרך דרך עפר עד לנמל למטה, למרות שיכולנו להיכנס מהכניסה הראשית לכפר ולהמשיך עם הכביש עד הסוף (ככה יצאנו בעצם). בהמשך עברנו ליד גלריה מוזרה והחלטנו לעצור לסיבוב (בחינם). במקום הקטן הזה היו מלא עצמות של לווייתנים, שיניים, אבנים ופסלים מוזרים, לתצוגה ולמכירה. הזוי מאוד וקצת מבאס... מישהו צד את הלווייתנים האלה, בשביל... מזכרת מכוערת ?
המשכנו לנסוע עוד שעה עד העצירה הבאה בעיירה Höfn, עוד עיירה שמשקיפה על הפיורד ומשם רואים כבר הרים עם גבעות קרח – מתקרבים לקרחונים! החלטנו קודם כל לאכול ב"מסעדה" שכתבנו לנו, Hafnarbudin. יש שם טוסטים/המבורגרים/סנדוויצ'ים זולים, כולל סנדוויץ' לובסטר שהיה לא רע בכלל. אחר כך עצרנו בסופר נטו, עוד רשת זולה, להצטייד לערב.
שעה ורבע נסיעה עד לחוף היהלומים (Breidamerkurjokull) שמול לגונת הקרחונים, במהלכה ראיתי 2 איילים איסלנדים! חלפנו כל כך מהר שלא הספקתי לצלם, אבל הם היו שם, מתהלכים בין הכבשים.
בהגעה ללגונה (Jökulsárlón) מצד ימין נמצאת החנייה ללגונה, ומצד שמאל אפשר לרדת לחנייה אחת של חוף היהלומים. רוב האנשים עוברים את הגשר וחונים בחנייה השנייה, שם החוף העיקרי, וכך עשינו. ירידה קצרה אל החוף ומולנו מתגלים הקרחונים הקטנים שנשפכו אל החוף, נוצצים ומבריקים כמו יהלומים. אפשר להיות שם מלא זמן ולהתרשם מהקרחונים בצבע תכלת ואלה השקופים יותר, מהחוף השחור וההרים שבצד השני, ולצלם אינסוף תמונות. אחד ה no-no's שקראתי עליהם זה ההנחייה לתיירים לא לטפס על הקרחונים. זה כבר נשמע טיפשי, ובהתחשב בכך שיש שם גלים מפתיעים שתוך שניה הופכים למאסיביים – זה ממש ממש טיפשי. ראינו תמונות עם יותר קרחונים על החוף ממה שהיה שם כשהיינו, אבל זה כנראה משתנה כל הזמן. לקחתי איתי אבן מהחוף בצורת לב כמזכרת, ועברנו עם האוטו לחנייה של הלגונה.
ניסינו להקדים את הסיור שלנו, שהוזמן מראש אונליין, והצלחנו. אם יש מספיק אנשים, יוצאים סיורים גם לא בשעות שנקובות באתר שלהם. באמצע הרישום שמענו בום גדול – אחד הקרחונים הגדולים נשבר.
הסירה האמפיבית התחילה בנסיעה קצרה של דקה על הקרקע, ולאחר מכן נכנסה למים. השייט (חצי שעה) עבר בין הקרחונים הגדולים באמת, שהם כולם בעצם שברים של הקרחון הענקי, Vatnajökull. היה כיף ופחות קר ממה שחשבתי, אבל נראה לי שאפשר ליהנות גם רק מלהתקרב לקרחונים הקטנים יותר בלגונה, מבלי לשלם על סיור. אחרי השייט התקרבנו ברגל לאזור המהפנט הזה, סאונד של מלא ציפורים מצייצות וכמה כלבי ים שוחים בין הקרחונים. גם שם אפשר לשבת ולהתפעל כל היום…
נזכרנו שיש עוד כביסה לעשות, והמשכנו 25 דקות נסיעה (+עצירות לתמונות) למלון שלנו Fosshotel Glacier Lagoon. מתחם די גדול באמצע שום מקום, עם כבשים שבאות לטייל מסביב. הפעם החדר לא שודרג אבל עדיין היה גדול, ומעוצב באופן מרשים. זה המלון הכי יקר בטיול, אבל עדיין היה במחיר סביר כי הזמנו הרבה זמן מראש. בקבלה נאמר לנו שניתן לקבל שירותי כביסה over-night וגם הציעו לנו שירות Aurora wake up call, כלומר תעירו אותנו אם יש זוהר צפוני בשמיים. אמרנו "כן בבקשה!", אבל לא העירו אותנו. דווקא זה היה מקום מושלם לצפייה (חלון ענקי בחדר + מרפסת תצפית בקומה אחרת), אם הייתה נראות טובה בלילה הזה.
יום מס' 9
נסענו כחצי שעה אל שמורת Skaftafell, משם יצא הסיור שהזמנו דרך חברת Extreme Iceland – הליכה על קרחון. במקום עצמו יש שתי חברות שמפעילות את הסיור, ושלנו הייתה Glacier Guides. המדריך הנחמד שלנו התאים לנו "ספייקים" שמלבישים על הנעליים וצייד אותנו במין קלשונים להיעזר בהם בקרח (למרות שלא היה באמת צורך). אחרי נסיעה של כ-10 דקות מגיעים לקרחון – עוד לוקיישן צילומים של משחקי הכס (ועוד הרבה סרטים. השם הקליט של הקרחון הוא "קרחון הוליווד"). התחלנו ללכת "מצפון לחומה", בנעליים הרגילות עד שמגיעים לקרחון באמת. בהתחלה זה נראה כמו הר רגיל, אבל זה קרח מלוכלך. לבשנו את הציוד המיוחד והתחלנו ללכת על קרח. ההליכה הייתה די קלה, והיה ממש כיף לשמוע את הקרח נשבר (בא לי פתאום להכין קוקטייל קר). הסיור כולו נמשך כשעתיים וחצי, כשהליכה על הקרחון היא פחות זמן מזה, אבל עדיין – היה ממש כיף ומומלץ מאוד, רק חשוב לא לשכוח לבוא עם נעלי טיולים ומעיל גשם.
כשחזרנו, התעצלנו ללכת לאוטו להביא משהו לאכול, וישר הלכנו למסלול ההליכה הרגיל בשמורה, אל עבר מפל Svartifoss. זה המסלול הפופולרי והוא מוגדר "קל", אבל ממש לא היה לנו קל. התכוונו ללכת במסלול של 5.5 ק"מ שמגיע אל המפל ואז מתפצל לעוד דרכים, אבל העלייה לשם הייתה ממש קשה, אולי כי כבר הלכנו לפני זה ולא "תדלקנו". באיזשהו שלב אפסו כוחותיי והחלטנו לחתוך ופשוט לעשות את המסלול המעגלי של המפל (שגם זה הרגיש לי יותר מדי באותו הרגע.. 3.2 ק"מ). בסה"כ המפל הזה נחמד, מעוטר בעמודי בזלת מיוחדים. שאר השמורה הייתה מבחינת ה"טיול הישראלי" פה, כי היה נוף די סטנדרטי. אחרי שעה וחצי הגענו בחזרה למרכז המבקרים והחלטנו כבר לאכול שם. סלמון אפוי ומרק גולאש... אוכל סטנדרטי בקפיטריה של מרכז מבקרים.
בחנות המזכרות גילינו במקרה שצריך גם לשלם על חנייה! היו שלטים בחניה שפשוט פספסנו. לא הסתבכנו עם האיסלנדים (היו גם מצלמות שצילמו את הרכב) ושילמנו מיד במכונה שם (זיכרו את מספר לוחית הרישוי שלכם).
בדרך לגסטהאוס עשינו הפסקת קפה במקום מבודד ושקט לגמרי, ובהמשך ניסינו לעצור בחוות Nupsstadur שיש בה בתי דשא של פעם. החווה הפכה לשטח פרטי, ואת הבתים ראינו רק מרחוק. לא רחוק משם נמצא "צוק הגמדים" Dverghamrar, שפעם איזו ילדה שמעה שם גמדים שובבים, שהפכו לסלעים מיוחדים... איך באמת נוצרו הסלעים? רמז – זה קשור ללבה... מימין לשלטי המקום התחלנו את המסלול הנחמד הזה (10 דקות) סביב הסלעים.
4 דקות נסיעה והגענו לגסטהאוס שלנו Hörgsland Guesthouse. במקום יש גם בקתות, וגם בניין מרוחק יותר עם חדרים רגילים. לצערנו, הזמנו מקום לחדרים הרגילים (נדמה לי שזו הייתה האופציה היחידה ב Booking, ומי שרוצה בקתה צריך להזמין דרך האתר שלהם). החדר היה ברמה די נמוכה, אבל אם כבר ישנים שם, נראה לי שבבקתה יותר כיף. למקום יש גם מסעדה עם אוכל סטנדרטי (המבורגר), וקפצנו לשם לארוחת ערב. שלושה דברים שקרו בפעם הראשונה – 1. המקום לא שמע על משקאות דיאטטיים (רק על פנטה/ספרייט/קולה רגילה), 2. פגשנו את האיסלנדי הראשון שלא ממש הצלחנו לתקשר מולו באנגלית, 3. אכלתי צ'יפס עם סוכר כי מישהו שם חשב שזה חכם לשים סוכר במלחייה…
יום מס' 10
התחנה הראשונה שלנו היום הייתה קניון Fjaðrárgljúfur, שהכניסה אליו היא דרך כביש 206 – אותה כניסה כמו לכביש F-206. אם ממשיכים ישר עם הכביש רואים באיזשהו שלב פנייה ימינה לכביש F לכיוון Laki, אבל לא כדאי להיכנס אליו אם אין לכם רכב 4X4 רציני. בהמשך ישר עד הסוף מגיעים לחנייה עם בקתת שירותים (שהייתה מאוד פופולרית בבוקר. מעניין אם נשאר נייר טואלט בצהריים). המסלול במקום מאוד מאוד מאוד יפה ולוקח כשעה. בחזרה אפשר גם לרדת למטה מתחת לחניון – יש "מדרגות" ואפשר ללכת קצת בתחתית הקניון.
המשכנו לכיוון דרום (Vik) ועברנו באזורים מלאי טחב. במקרה עצרנו בתחנת "עץ ושולחן" שווה ביותר, עם מסלולון (10 דקות) בין שדה טחב ירוק מאוד.
ב-ויק, לא ממש היה ברור לאן נוסעים. ראינו פנייה שמאלה מכביש 1 ל Reynisdrangar והמשכנו עם השילוט עד לשלט “Black Sand Beach” שאחריו יש חנייה קטנה ומשם מדרגות לחוף השחור. הייתה לנו שמש חמימה, ובדיוק עברה שם קבוצת רוכבים על סוסים איסלנדיים, מה שהפך את המקום לעוד יותר "גלויה". ניסינו להבין אם אפשר לעבור משם לאבני הבזלת – Reynisfjara – כנראה שלא. חזרנו לאוטו ולכביש 1 עד לכניסה אחרת דרך כביש 215, עם כל שאר התיירים באיסלנד.
החוף השחור מאוד גדול והסלעים/עמודי בזלת/מערות גם מרשימות מאוד וגם כיף להיות שם כי גם זה היה אתר צילום של כל מיני סרטים (ביניהם "המבול" למשל). המקום הכי עמוס שהיינו בו עד כה, ולא היה מצב לתמונה בלי מלא אנשים ברקע עושים שטויות. הגלים שם מוגדרים כ “sneaker waves”, ויש הרבה שלטים שמזהירים לא להתקרב יותר מדי לים כי הגלים הערמומיים האלה כבר סחפו איתם תיירים בעבר.
אכלנו ארוחת צהריים זריזה בקפיטריה (עוגת סקיר מעולה) והמשכנו בנסיעה לכביש 218 לכיוון צוקי Dyrhólaey - שרואים בצד השני של החוף. אם ממשיכים עם הכביש עד הסוף מגיעים לתצפית התחתונה – לחנייה שיש מולה מתחם שירותים *שקוף* ואחריו, מסתבר, עוד חניה קרובה יותר לתצפית. הלכנו גם שמאלה לתצפית נוספת על החוף השחור, וגם ימינה לתצפית לכיוון הקשת ולשון הצוק שנכנסת למים.
בדירהוליי יש גם תצפית עליונה שקצת יותר קשה להגיע אליה. קצת לפני ההגעה לתצפית התחתונה יש פיצול לימין לתצפית מהמגדלור. הדרך הזו צרה ודי מסוכנת (בימים סוערים לא יודעת אם הייתי מסתכנת). בעלייה לא הייתה לנו בעיה, אבל בירידה היו כמה פעמים שבאו מכוניות ממול והיה צריך לתמרן איפה עוצרים ולמי זכות קדימה. סה"כ לא מדובר בדרך ארוכה והנוף מלמעלה שווה את זה.
המשכנו לכיוון מפל Skógafoss, שאפשר לראות כבר מהכביש. הייתה שם קשת בענן, ויכולנו להתקרב מאוד למפל אבל בחרנו להרטב פחות... עלינו במדרגות לעוד תצפית מלמעלה, עלייה קצת קשה אבל לא ארוכה. יש שם עוד איזה מסלול, יכול להיות מהטרק הגדול של האזור.
המלון שלנו, מלון Skogar היה 2 דקות מהמפל אבל החלטנו קודם לנסוע 9 דקות אל הר הגעש הידוע לשמצה Eyjafjallajökull, זה שפלט מלא עשן וולקני ב2010 והשבית את השמיים של כל אירופה. מרכז המבקרים היה כבר סגור (הם מקרינים סרט של 20 דקות), אבל לפחות חזינו בהר/קרחון השובב הזה. בדרך חזרה עצרנו באיזה מקום של בתי דשא והר מוזר, אבל גם זה היה שטח פרטי אז לא יכולנו להתקרב.
חזרנו למלון הנחמד שלנו, עם חדר גדול, שוקולדים, ואפילו ג'קוזי בחצר. החלטנו לאכול דווקא בביסטרו במלון אחר, גם כי המסעדה אצלנו הייתה יקרה להחריד, וגם כי מהביסטרו הייתה תצפית על המפל.
יום מס' 11
קמנו במקרה מוקדם והחלטנו לקפוץ שוב למפל – הפעם לכמה תמונות בלי אנשים. היה מאוד קר, ובלי קשת בענן (השמש עוד לא התעוררה), אבל המפל היה כולו שלנו (ושל כמה אנשים שישנו שם באוהלים).
המשכנו לכיוון מפל Seljalandsfoss, שנמצא למעשה על הדרך לשמורת Þórsmörk. בפנייה לכביש היה פסל של פאפין, אז עצרנו להצטלם, ואחרי זה הגענו לחנייה של המפל – שגם בה צריך לשלם ולשים את הפתק באוטו. לא יודעת עד כמה עוברים שם פקחים, אבל אנחנו חנינו לכמה שעות ולא לקחנו סיכון.
כבר ב9:30 המפל היה עמוס באנשים. היה מאוד מאוד קר גם ככה, ועוד נרטבים מהמפל גם כשעומדים די רחוק. עדיין לא הייתה שמש, אז לא הופיעה הקשת בענן המפורסמת שמופיעה ברוב התמונות של המפל הזה. אפשר גם ללכת מאחוריו (זה הקטע של המפל) אבל העדפנו לא לחטוף דלקת ריאות היום. משמאל למפל אפשר ללכת 500 מ' למפל נוסף, שגם אליו אפשר להתקרב = להירטב מאוד.
חזרנו אל חניית האוטובוסים, שם חיכינו לאוטובוס שהזמנו מראש של חברת Reykjavik Excursions, שנוסע לעמק Þórsmörk. הכניסה לעמק מותרת רק באוטובוסים או ב 4x4 (או בטיולי סופר ג'יפ) וכוללת חציית נהרות. ראינו שם מכונית משפחתית רגילה, שכנראה הייתה צריכה להחליט – להסתובב או להיסחף בכיף עם הנהר...
הנסיעה לוקחת כשעה ורבע ובנוסף לנהרות כולה קופצנית. האוטובוסים שנוסעים ל Highlands של איסלנד מסיימים בדרך כלל את הפעילות בספטמבר, ואנחנו הספקנו ברגע האחרון לפני שהדרך נחסמה. כשהגענו לעמק ביררנו מסלולים בבקתה הראשית (Volcano Hut) ועשינו חצי ממסלול הפנורמה + חצי מסלול אחר. המסלול טיפה קשה כי יש עליה לראש אחד ההרים, אבל בסה"כ לקח לנו כ-3 שעות ונשאר די זמן ספייר עד שהאוטובוס יצא חזרה ב16:00 (יש רק אוטובוס אחד ביום). הנוף משם מאוד יפה, הנסיעה חוויה, אבל מאוד יקרה. לא מדובר באוטובוס רגיל אלא משהו כמו 9000 קרונות לכרטיס דו כיווני. לדעתי שווה להשקיע רק אם נשארים לישון באחת הבקתות ועושים כמה מסלולים או את הטרק הארוך עד Landmannalaugar (צריך להירשם מראש לבקתות). בכל מקרה, עשינו "צ'ק" על אחד מאזורי ה-Highlands של איסלנד, וגם הצלחנו לברוח קצת מהמוני האנשים שרואים בשלב הזה בכל אתר תיירותי (מתקרבים לרייקאוויק...)
הגענו בחזרה לאוטו ב 17:15 ומשם נסענו לכיוון העיר Selfoss והדירה שלנו Þoristun Apartment. שעה וקצת נסיעה והגענו לעוד סניף בונוס להצטיידות לארוחת בוקר מחר. 10 דקות לפני סגירה, והמקום היה מלא אנשים. העיירה סלפוס התגלתה כ"תוססת" במיוחד, עם לפחות 3 סופרים, ואפילו דומינוס פיצה. קנינו פיצה (די קטנה) ונסענו לאכול אותה בסטייל בדירה החדשה שלנו. יום לפני קיבלנו הנחיות במייל וידענו בדיוק לאן לנסוע. הדירה הזוגית (יש גם משפחתית) הייתה קטנה אבל חמימה ומצוידת במטבח (חוץ ממיקרו). המפתח היה כבר בדלת. רק להיכנס... 😊
יום מס' 12 (יום אחרון למעשה)
אחרי ארוחת בוקר מפנקת והכנת סנדוויצ'ים ממה שנשאר, עשינו דרכנו למסלול הפופולרי ביותר באיסלנד – Golden Circle. יש הרבה סיורי יום שיוצאים מרייקאוויק ולכן רוב התיירים נמצאים שם.
התחנה הראשונה שלנו הייתה מכתש Kerið, שלא כולם מכלילים במעגל הזהב. היה די ריק, אולי כי מוקדם, אולי כי הכניסה עולה כסף (400 קרונה לאדם). זה מכתש קטן וחמוד, שגם אחרי 3 מכתשים גדולים היה כיף להקיף אותו. ירדנו גם את הכמה מדרגות לתחתית המכתש, לבריכה הקטנה, שם היה ספסל רק בשבילנו. סה"כ היינו 30-40 דקות, ומשם המשכנו לגייזר – Strokkur.
בעצירה בתחנת דלק היה אחד הרגעים המשמחים בטיול – כששני כלבים קטנים ומשוחררים באו אלי לאוטו כדי לקבל ליטופים 😊
כשהגענו לגייזיר, חנינו ליד חנות המזכרות/בתי קפה, וכשעברנו אותם גילינו עוד חנייה קרובה יותר. במקום יש כמה גייזרים, אבל רק סטרוקור מתפרץ. כשאנחנו היינו שם הוא התפרץ כל 5 דקות בערך, לפעמים פעם אחת ומיד אחרי זה עוד התפרצות קטנה. נשארנו לכמה התפרצויות כאלה, כל פעם מדהים לראות מחדש (טיפ – לצלם בהילוך איטי באייפון).
עצרנו בחנות המזכרות, הגדולה ביותר שראינו עד כה, וסוף סוף – מגנטים מגניבים ולא סתם!
משם המשכנו למפל Gullfoss הקרוב. כשממשיכים עם הכביש עד הסוף מגיעים לחנייה המרכזית (עם חנות, קפה, שירותים) אבל כ-500 מ' לפני החנייה הזו יש פנייה ימינה לחנייה התחתונה. זה לא באמת משנה, כי ניתן לעבור בין התצפיות במדרגות. בתצפית מלמעלה יש שביל קרשים, שנגיש לכיסאות גלגלים, ולמטה אפשר לגשת קרוב למפל.
למרות הגשם עשינו את שתי התצפיות, והמפל היה מרשים הרבה יותר מהצפוי!
התחנה הבאה הייתה פארק Þingvellir, כשבדרך יצאנו להרפתקה. ניסינו למצוא את המפל Bruarfoss, שמה שכתוב עליו אונליין זה שלא קל למצוא אותו והדרך כבר לא ממש נגישה לציבור הרחב. המפל נמצא על כביש 37 בין גייזיר לת'ינגווליר, ואנחנו הלכנו עם הניווט של גוגל. בפנייה האחרונה מגיעים לכביש עם שלט no trespassing שקצת הלחיץ. קראתי שצריך לחנות איפשהו לפני שמגיעים אבל לא ידעתי בדיוק איפה. החלטנו לחנות במפרצון בדיוק לפני הכביש הזה (יש שם מקום חנייה ל-4 מכוניות), למרות שגם שם היה איזה שלט "שטח פרטי, אסור קמפינג". אז קמפינג לא עשינו... החלטנו לקחת סיכון ולחקור את השטח, והלכנו בשביל שמשמאל לכביש ולא דרך הכביש. באיזשהו שלב זו נהייתה דרך מופרדת מהכביש בגדר דוקרנית, וחששנו שעשינו טעות. מסתבר שלא, וזוהי הדרך הנכונה! היו אנשים שכן נכנסו לכביש הזה והחנו איפשהו קרוב יותר, אבל אני לא יודעת עד כמה זה לגיטימי. אנחנו הלכנו כ-10 דקות מהחנייה המאולתרת עד לגשר קטן מעל נחל ומאחוריו שבילון. החלטנו לחקור גם את השבילון, ואחרי 3 דקות גילינו שהלכנו היטב 😊 מולנו המפל עם מים בצבע תכלת מרהיב, וכמה צלמים עם חצובות כבר הקדימו אותנו. עברנו את גשר העץ וירדנו למטה, לעוד זווית. שווה את ההרפתקה.
עכשיו – באמת ל Þingvellir. הכניסה לשמורה נמצאת לפני הכניסה הרשמית של הפארק, ויש שם נוף ממש יפה, שלצערי לא רואים אחר כך מהפארק (או שלא הלכנו מספיק). בפארק צריך לשלם על חנייה (pay and display), ויש כמה מסלולים, כשרוב ההליכות נעשות בין שני צדדים של סלעים גדולים ומרשימים. לפארק יש הרבה סיפורים, מהיותו הנקודה המפרידה בין הלוחות הטקטוניים של אמריקה ואירופה, למקום ההתכנסות הראשונה של הפרלמנט באיסלנד, וגם, מסתבר, שהרבה אנשים מתו פה בכל מיני הוצאות להורג.
אנחנו פשוט שוטטנו בין השבילים בלי מסלול מסודר, ובסוף הגענו במפתיע לאחת העצירות שהייתה לנו בסיור משחקי הכס – רק מהצד השני. הפעם, בסביבות 17:00, לא היה שם אף אחד מלבדנו!
מי שרוצה להגיע לשם בלי הסיור של משחקי הכס, יכול לעשות את המסלול עד P3 (המסלולים שם הם לפי מספרי חניות). אפשר גם לנסוע לתחנת שירות שהיינו בה כבר בסיור ההוא - Thingvellir Tourist Information Centre (מופיע במפות גוגל), אם ממשיכים משם לכיוון הכניסה הראשית, כעבור קילומטר וחצי מגיעים לחנייה P3 - שהיא בחינם – ומשם אפשר לרדת אל המסלול. אחרי שהסלעים משתנים לדרך נוחה, כאן כבר נמצאים בפארק ממש ואפשר להמשיך למסלולים אחרים.
משם המשכנו לb&b שלנו בקרבת נמל התעופה Bed and Breakfast Keflavík Airport. האזור אפרורי ומוזר, אבל החדר שקיבלנו היה ענקי ו-2 דקות מהמלון יש פיצריה/סטקייה לארוחת ערב נחמדה לפני הטיסה המוקדמת.
יום למחרת כבר קמנו ב4:00 לקראת נסיעה לנמל, תדלוק והחזרת המכונית השכורה. כל חברות השכרת הרכב נמצאות אחד ליד השנייה, ואחרי שמחזירים את הרכב יש שאטל חינמי שעובר כל כמה דקות, שהביא אותנו עד הטרמינל. כל המזומן שהוצאנו למקרה חירום, נשאר, והוצאנו אותו על שטויות אחרונות לפני שטסים ללונדון – שם נקנה עוד שטויות 😊
אחרי 3.5 ימי "עצירה" בלונדון נחתנו בארץ, עם אלפי תמונות וסרטונים מחוויה מדהימה שעלתה על כל הציפיות.
נראה לי שהיינו תיירים די בסדר, ולפחות ענינו על התנאים באמנת התייר האיסלנדית... נסו גם אתם :)
