בתחילת יוני 2018 עליתי על טיסת בוקר לורשה. ובכן, את בוקר הטיסה ביליתי בעיקר בחשש שלא אספיק להגיע לטיסה, מאחר ולמרות שעבדתי בנתב”ג בעברי הרחוק, לא זכרתי כמה מזעזע יכול להיות בשישי בבוקר. כשהגעתי לטרמינל בארבע לפנות בוקר, וזאת לאחר שקיבלתי את המלצת אל על לצ'ק אין כשעתיים לפני, הגעתי לתור ארוך מנשוא, שהתפתל והתפתל. דיילת דינמית עברה ואספה נוסעים מאחרים, וכשעה לפני הטיסה עדיין היה תור ארוך לפניי בצ'ק אין. מי שטס לפריז, בריסל, ופרנקפורט נאספו לפנינו, הטסים לורשה. ואז הגיע סוף סוף תורנו. ומימיי לא טסתי מהר יותר את כל התחנות הנותרות- שיקוף, דרכונים, ואפילו 5 דקות בדיוטי פרי. ומשם, עלינו על אוטובוס (!!!?!!!) למטוס.
חוויה מוזרה, כדאי להערך בזמן.
הטיסה היתה מהירה, והן בהלוך והן בחזור בחרתי לשבת ב exit- בהלוך ללא עלות, בחזור בתוספת של 60 דולר שהיו שווים כל שקל. הטיסה עלתה לי כ 370 דולר לאחר הנחת נקודות. מבחינתי, עדיף תמיד לטוס בטיסה סדירה וזאת לאחר חוויותיי מטיסות צ'ארטר בעבר. ובכן, לא. צ'ארטר ואני זה over.
עשיתי הערכות רבה לפני הטיסה דרך אתר למטייל, וכן גוגל, ואני שמחה על כל מה שקראתי ששיפרו את החוויה מבחינתי.
דרכונים, מזוודה, ויצאתי בצ'יק החוצה ליום חמים ושמשי. הטמפרטורה הגיעה ביום הראשון ל 32 מעלות. בפולין הצפונית !
התלבטתי רבות האם לקחת רכבת למלון, או מונית, ואחרי ששקלתי את ההבדל בין 40 ש”ח ל 5 ש”ח, החלטתי על מונית למלון. לאחר נסיעה של עשרים דקות מהטרמינל הגעתי למלון מריוט המושלם. אם אחזור שוב לורשה, זה המלון בו אתאכסן. יוקרה פוגשת מחיר זול בטירוף-700 ש”ח עם הנחת ג'יניוס בבוקינג ל 2 לילות. ללא ארוחת בוקר, מאחר ולמחרת יצאתי לאושוויץ בירקנאו ממש מוקדם בבוקר. (פוסט נפרד בבלוג, מאחר והמטען הרגשי כבד מדיי. אושוויץ בירקנאו)
אסף אותי נהג מונית בחליפה ועניבה (!) ולאחר 40 זלוטי=40 ש”ח נכון להיום, החלטתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה. אחרי כן, כל נסיעה שעשיתי בעיר היתה עם מוניות. גרושים ממש. אני יודעת שהטראם זול בטירוף, ויש מטרו ורכבות, אבל במחיר המוניות בורשה, אפשר להעזר בהן בקלות רבה.
קיבלתי חדר, שמתי את המזוודה, ויצאתי מרחק 5 דקות מהמלון לקניון זלוטי טראסי. קניון מושלם ליום חם וגם קר. המון חנויות, ואפילו קארפור אחד בקומה התחתונה ביותר. זלוטי טראסי
ביליתי שם כמה שעות מענגות, וחזרתי למלון לפרוק את הקניות. הלכתי למסעדת ומפיאנו ממש מול המלון, שהיתה מוצפת ישראלים, קיבלתי כפי שפירטו בטיפים קודמים כרטיס אלקטרוני, הזמנתי כל מה שרציתי בקומה למעלה, ראיתי אותם מכינים את האוכל ממש מולי, ואז ישבתי לאכול על שולחן גדול שישבו בו אנשים נוספים. האוכל היה טעים, לא מאד זול, אבל החוויה נעימה וזריזה. אכלתי פסטה אראביאטה עם סלט ירקות וסודה בכ 40 ש”ח.
בסוף הארוחה ירדתי למטה ושילמתי על האוכל.
משם המשכתי לכיוון מלון נובוטל. כשמגיעים לאיזור המלון יש לרדת במעבר תת קרקעי לכיוון איזור הקניות הנוסף באיזור- שם יש C&A, Hַַַַ&M, וכן TK MAXX. כמה חנויות שעושות שמח לכולם. מאחורי החנויות יש פיצה האט, מקדונלדס, ואפילו נציגות פצפונת לרשת סופרים. הספקתי לעשות כמה קניות לפני שחזרתי למלון לטיול שקבעתי מבעוד מועד דרך חברת viator-סיור בורשה ב 41 דולר ל 3 שעות. היה סיור כייפי ביותר, לקחו אותנו למסלול המלכותי,
משם המשכתי במונית לקניון ארקדיה המומלץ. קניון עצום עם המון חנויות.
ברשקה, reserved, flying tiger הן כמה מהחנויות שנהניתי מהן מאד.
מילה על החזרי מס: ברגע שחציתם את ה 200 זלוטי, ניתן לעשות החזר מס. לא ניתן לאחד קבלות (לפחות כך היה בחנות reserved- שם החזרתי את הכל כדי שאוכל לשלם בתשלום אחד. מילאו עבורי בחנות טופס החזר. בטרמינל, הציוד היה עליי בתיק הגב. אחרי ביקורת הגבולות הראיתי לגברת מהמכס את השקיות, היא לא בדקה את תכולתן, חתמה על הטפסים, ומשם הלכתי לצ'יינג' ממש ליד שער היציאה חזרה לישראל, וקיבלתי את הכסף חזרה במזומן בדולרים. ס”ה קיבלתי כ 30 דולר חזרה. נחמד.
למחרת, נסעתי לטיול באושוויץ בירקנאו. טיול מחניק, חשוב, מחריד. חובה. לזכור ולא לשכוח.
בתום הטיול באושוויץ, חזרנו לתחנת הרכבת בקרקוב. שם עשיתי סיבוב בקניון המדוגם הצמוד לתחנה. קניון מעולה. בחמש פגשתי את המדריך, והלכנו לסיור רגלי בקרקוב העתיקה.
ברובע האוניברסיטה
וגם לראות את פסלו של קופרניקוס.
למחרת, הצטרפתי לטיול חינמי של ורשה היהודית של המדריכים עם המטריה הצהובה. אתר האינטרנט של הטיולים החינמיים. יש להם טיולים נוספים ושווה להתנסות. בסוף משאירים טיפ וזה שכרו של המדריך- עסקת WIN WIN לכולם. היו לא מעט אנשים בקבוצה, כולל לא מעט ישראלים. עשיתי טיול בסגנון בניו אורלינס, והיה מאד נחמד. המדריכה, צעירה ובעלת ידע רב, לקחה אותנו לבית הכנסת שלא יכולנו להכנס אליו,
את יתרת היום ביליתי בקניונים השונים בקרבת המלון, ובערב לקחתי מונית לשדה, בעלות זהה למונית הראשונה.
בטיסה חזרה לארץ היו כל המושבים לידי ריקים, כך שזכיתי בשינה עריבה במיוחד. שווה את ה 60 דולר הנוספים ששילמתי...נחתנו בזמן, ותוך כשעה מהנחיתה הייתי בבית.
את הביקור אני יכולה לסכם כחובה שלנו מצד אחד, למרות שאני מבינה את האנשים שאומרים שלא ידרכו לעולם על אדמת פולין הרוויה בדם. לדעתי האישית- חובה.