סקי ספארי משודרג בארה"ב (או: סקי ספארי 2 בארה"ב)

פוסט זה הינו לזכרה של אימי האהובה זינה מיכאלי ז"ל שאהבה שעשיתי סקי באיטליה- כי זה הרבה יותר קרוב...


טיסה לארה"ב, או: מה לכל הרוחות זה סקי ספארי...?

בינואר השנה עליתי על מטוס עם מזוודה ריקה כמעט פרט לציוד וביגוד סקי, לחוויה שנקראת סקי ספארי בארה"ב, חוויה מקסימה ומגוונת במיוחד.
אז מה זה סקי ספארי ולמה להתאמץ לעשות כזה דבר- יקר, רחוק, וחסר מנוחה?
סקי ספארי הינו סוג של חווית גלישה הכוללת מעבר בין מספר אתרי סקי, בניגוד לגלישה באתר אחד בלבד. הדבר נעשה כדי לחוות מספר אתרים רב ככל האפשר, מסלולים ונופים שונים, וגם כדי לדעת איזה אתרים עדיפים יותר על אתרים אחרים. ולמה? פשוט כי אפשר. הייתי כבר בכל 7 היבשות, ובכמה מהמקומות הנידחים בתבל (יש עוד, אני יודעת, הרי תמיד יש עוד...) ורק אחרי שהספקתי לשים את הדגלים הקטנים בכל יבשת, גיליתי שסף ריגוש האקסטרים עולה כל הזמן- וצריך להאכיל אותו בחוויות חדשות וטובות. סקי למדתי לעשות לפני 7 שנים בלבד (וחבל שכך, אבל אין מה לעשות), ומאז הספקתי להיות בלא מעט חופשות קצרות וארוכות באירופה, בקנדה ובארה"ב. עשיתי סקי בארה"ב לראשונה לפני 4 שנים -; מה שדרבן אותי לחזור על החוויה -; וכך התחלתי לתכנן סקי ספארי גדול ומורחב במשך מס' חודשים עד שיצאתי לדרך.

היציאה לדרך- אוף, איזה באסה, שוב איחור...:O(

ביום 25.1.12 עליתי על מטוס לניוארק ומשם לדנבר. ס"ה 15 שעות טיסה (12 שעות לניוארק, ועוד 3 שעות לדנבר)- רחוק בהרבה מאירופה, ומאיטליה החביבה עליי מאד. איחור של 3 שעות בטיסה הלוך, גרר איחור זהה בהגעה לניוארק, ומשם בדוחק רב עליתי על טיסה שיצאה כשעה וחצי מרגע הנחיתה בארה"ב. בדנבר נחתתי בשתיים עשרה בצהריים, למזג אוויר יפהפה ושמים כחולים. הקור היה סביר, אבל ידעתי שבדרכי להרים יילך ויתקרר, והייתי כמובן ערוכה למזג אוויר קיצוני במיוחד.


תחנה ראשונה: vail



קיוויתי להספיק לגלוש עוד ביום הראשון (ואם הטיסה המקורית היתה יוצאת בזמן הייתי מספיקה), אבל פקקים בדרך ההררית והתלולה לפרקים, גררו הגעה לאתר הסקי הראשון -; וייל vail בקולורדו, בשעה 14:30, כשהאתר נסגר לגלישה בשעה 15:30. התייעצות עם הבחורה הנחמדה בדלפק מכירת הסקי פס, הובילה אותי לוותר על הגלישה ביום הראשון (כן, כן, גם עם הג'ט לג- הקור שומר עליך רענן), ובמקום זאת, התארגנתי על המלון המקסים שלי אותו הכרתי מהשנה שעברה- comfort inn avon, שאותו סגרתי דרך אתר hotwire המומלץ לחסכנים שסגורים על עצמם כיוון שכל הזמנה דרכו אינה ניתנת לביטול. מחיר המלון דרכם היה פחות מחצי המחיר הרשמי (67 דולר ללילה). התארגנות זריזה נוספת היתה לשכירת ציוד סקי- נעליים יש לי, כי לטעמי מדובר בפריט החשוב ביותר. עם קופון להנחה של 30% מהמלון חציתי את הכביש ושכרתי מגלשי דמו מצויינים- אטומיק סופרים ב- 160 דולר ל- 4 ימים. יקר, יקר.... סקי פס בוייל אף הוא עולה למעלה מ- 100 דולר ליום, כך שמדובר בחוויה יקרה במיוחד. מעבר למרחקים העצומים בין מערב ארה"ב לישראל, ישנה גם בעיה הידועה כג'ט לג, שאותו אני נוטה לחוות בצורה קשה בימים הראשונים. זאת פתרתי ביום הראשון באחת החוויות הנוספות האהובות עליי, וודאי בארה"ב: שופינג!!!! יצאתי לוולמארט הסמוך לחריש עמוק אחר בגדים, מזון ומזכרות למשפחה ולחברים בארץ. מה לא עושים כדי לא להרדם בשבע בערב... למחרת חיכתה לי וייל, קרה ומושלגת, והיוותה הפתעה משמחת מיוחד. כשלושה שבועות לפני הגעתי לאיזור, נפתחו סוף סוף ארובות השמים והמטירו שלג רציני מעל קולורדו, לאחר שחודש דצמבר 2011 ותחילת ינואר 2012 היו מהשחונים שעברו על מערב ארה"ב בכל הזמנים. השלג האחרון שירד בכל האיזור היה בנובמבר, וגרר ירידה מסיבית של שווי המניה של וייל ריסורטס , החברה המתחזקת שישה אתרי סקי בקולורדו ובקליפורניה, בשל הפסדים שנגרמו לחברה. גלשתי במהלך היום כולו באתר הענקי, הכולל מאות ק"מ של מסלולים, בדרגות שונות של קושי. האמריקאים בניגוד לאירופאים, אוהבים לגלוש במסלולים שאינם מוחלקים (בשבוע האחרון, לדוגמא, חזרתי מסקי ספארי בעמק אאוסטה באיטליה, שם כדי לגלוש במסלול לא מוחלק יש לצאת לאוף פיסט- דהיינו לגלוש מחוץ למסלול. בארה"ב פשוט צריך לעקוב אחרי הלוח בכניסה לאתרים , ולחפש את ה groomed terrain בניגוד ל ungroomed terrain). האמריקאים נהנים מתחושת גבשושיות השלג האימתניות, בניגוד למסלולים האירופאים החלקים בד"כ. מדובר באתגר כייפי למי שאוהב את התחושה, וגולשים מתקדמים פשוט מקפצים מעל המוגולים הענקיים, בניגוד לגולשים מתחילים שגולשים את המסלול באיטיות רבה עם התרסקויות מפעם לפעם. ואני? נמצאת אי שם באמצע- לא סופר מומחית, אבל גם לא טירונית מוגולים. היה קר באופן קיצוני ביום זה, ולאחר שהתחלתי לקפוא במהירות, נכנסתי לאכול צ'ילי צמחוני באחת ממסעדות ההרים. היה טעים בטירוף עם לחם תירס וחלפיניו- ובסוף הארוחה נפגשתי מחדש עם אצבעותיי. מההר ירדתי בשעות אחה"צ המאוחרות, לא לפני שטעיתי באחד הנתיבים וכמעט ירדתי במסלול שלא היתה ממנו יציאה במעלית. ממש לפני שהעמקתי פנימה למסלול פגשתי את הסקי פאטרול, האביר הרכוב על אופנוע השלג (הלא לבן..), שלקח אותי לאיזור הגונדולה- חוויה מגניבה למדיי. את היום סיימתי בגלישה למטה, למגרש החנייה של ה lion's-head ומשם נהגתי שעה ורבע לעיירה גלנווד ספרינג'ס, שאף היא נמצאת מערבה משם על כביש ה -; I70, בהכנה ליום הבא- האתר המדהים אספן.

תחנה שניה: אספן/סנואומאס- קולורדו.



אספן, הנחשבת לאחד האתרים הטובים ביותר בארה"ב (אם לא בעולם), הינה עיירת סקי עשירה ויפה, הנחלקת ל- 4 הרים שונים- סנואומס snowmass, אספן מאונטיין, aspen mountain באטרמילק buttermilk (שם היו משחקי ה X GAMES בזמן שביקרתי באתר), ואספן היילנדס aspen highlands . אם הגעתם עד הלום, בקרו לפחות בשני האתרים הראשונים, כפי שאכן עשיתי. הגעתי למוטל התפרנים שלי בשעת ערב מאוחרת. המארחים שלי היו משפחה פולנית קתולית, שהתעניינו מאד בישראל, ושמחו לארח אותי. חדר המוטל היה ספרטני מעט, אולם שווה את העלות- כ- 122 דולר לשני לילות. כששאלתי כמה מהמבקרים בעיירה הינם גולשים, ענו לי כי מדובר ב- 100% מהמבקרים בתקופה זו של השנה. לישון באספן עצמה היה עולה לי במלונות מסויימים יותר מ -; 1000 דולר, כך שוויתרתי על התענוג ונהגתי 40 דקות לכל צד. קניתי במוטל סקי פס לאתר בהנחה משמעותית- 85 דולר ליום (במקום 100), עם החזר של 5 דולר על הכרטיס בסוף היום בקופות האתר. למחרת, לאחרי ארוחת בוקר קונטיננטלית מעט צ'יקמוקית, אותה שדרגתי עם נוטלה לוואפל הבלגי, יצאתי בנהיגה לכיוון דרום-מזרח לסנואומס (השמש זורחת בדיוק עליכם גם בהלוך וגם בחזור- כך שמשקפי שמש הם הכרח). החניה המומלצת הינה משמאל לעיירה ב two creek, ולא במעלית המרכזית המפוצצת (elk camp או village express ). שם, אחרי דקה הליכה ניתן לעלות למעלית ומשם להתחיל לגלוש. האתר גדול - קטן מוייל, אולם עדיין בין האתרים הגדולים שביקרתי בהם. גלשתי להנאתי בתחילת היום, עם העדפה למסלולים המוחלקים, שהיוו את רוב המסלולים באתר- עם מסלולים כדוגמת אדא'מס אווניוgunners view, bull run, cascade, funnel, naked lady, slider, turkey trot, lunkerville, coffee pot, hall's holoow banzai , timerline הכחולים, ולאנצ'ליין הירוק. באחת המעליות פגשתי איש מקסים בשם צ'ארלי, שעובד בתחום הפיננסים באספן, וגלש בעת שחיכה לבתו שתסיים לשחק הוקי קרח עם קבוצתה (!) . אחרי ששוחחנו מספר דקות תוך כדי הנסיעה במעלית, הוא שאל אותי אם יפריע לי שנגלוש יחד, כך שזכיתי במדריך מקסים וידידותי למשך היום- איזה כייף! צ'ארלי סיפר לי על 2 מקרי מוות מצערים שקרו באתר בשבועיים האחרונים- סנובורדיסט ששופד על עץ בזמן שגלש במהירות רבה מדיי ואיבד שליטה, וכן ילד בן 13 שיצא לאוף פיסט עם חבריו, ויצר מפולת שלגים שקברה את כולם- כך שהוא מת מהיפותרמיה. מפחיד. צ'ארלי המליץ לי בחום רב לגלוש למחרת באספן מאונטיין- לדבריו, מדובר באחד האתרים השווים וחבל לפספס. שמעתי לדבריו וכן להמלצתו של צור רייס, והחלטתי על אספן למחרת. בשעה 14:00 נפרדו דרכנו, הלכתי לאכול צ'ילי שהפעם הוגש בסגנון מעט אחר, עם צ'יפס מתירס, אבל היה טעים לא פחות. בישראל אגב שיחזרתי את הטעם למתכון משביע וטעים מאד (לומדים מכל התנסות...). המשכתי לגלוש אחרי כן עוד באותם המסלולים , עד שירדתי מההר בגלישה, לסיכום יום מקסים. למחרת נהגתי מעט יותר דרומה, ונכנסתי לעיירה aspen היפה והיוקרתית. האספלט היה קרחי, וחיפשתי במהירות מקום חניה מוסדר. בזמן שיצאתי מהחניה, לרחוב השומם בשעת בוקר מוקדמת, ניסיתי להבין איך מגיעים לאתר הסקי, פגשתי אישה מקסימה שעזרה לי להבין איך להגיע לגונדולה. ברגע שהיא הבינה שאני מישראל, היא קפצה עליי בשמחה, וביקשה שאאתר חברת ילדות מישראל , שהיתה איתה בבי"ס בתאילנד, בעת שהוריהן היו בשליחות במדינה. כשחזרתי היא שלחה לי מייל תזכורת, ואחרי שנעזרתי בגוגל, מצאתי את החברה הישראלית האבודה- ועשיתי "שידוך" לשתי חברות הילדות. קיבלתי מייל שהקשר נוצר, אחרי 35 שנה לפחות...! קטע מדהים ביותר- ואכן אין מקריות בחיים... ולענייננו: יש לעלות מהחניה העיקרית במעלית לקומה העליונה, משם יש הסעה חינמית (shuttle) שלוקחת את הגולש למעלית העיקרית באתר. מיד כשהגעתי לשם, הצטלמתי על רקע השלט aspen- כי בכל זאת ממש כייף להגיד "בחורף הזה גלשתי באספן, קולורדו..." -; פרסטיז' עד הסוף, ואם הגעתי עד הלום... אספן הוא בין האתרים שאשמח לחזור אליהם בעתיד, למרות הנהיגה הארוכה מדנבר- מסלולים רחבים, עם שלג אינסופי ואיכותי להפליא, אווירה יוקרתית, ללא תורים במעליות, גולשים ברמה גבוהה מאד, ובכמה מהמסלולים אני נזכרת עכשיו בכמיהה. מי יתנני להיות באספן שוב עכשיו... באספן קצת יותר מחצי מהמסלולים מוחלקים, וכולם כחולים או שחורים. האתר אינו מתאים כלל למתחילים. הדבר נאמר לי עוד בסנואומס בדלפק המידע, בעת שהחזרתי את הכרטיס לזיכוי, ובדיעבד- זה נכון מאד!! ניסיתי את אחד המסלולים השחורים מלאי המוגולים לקראת סוף היום- הגעתי לסוף המדרון מיוזעת כאילו הייתי בישראל באוגוסט- חתיכת אתגר..! האתר אינו גדול כלל, והמסלולים המומלצים הינם ruthie's run, lower roch run, little nell, buckhorn, ובכלל, מה אני מחנטרשת- כל המסלולים שדגמתי היו מעולים! במעלית ה bell mountain פגשתי 2 בחורות מקסימות, שסיפרו לי שיש מדריך ישראלי שעובד באתר, הן ניסו להשיגו עד שהתברר שהיה מדובר ביומו החופשי. במסעדת ההרים ה sundeckהצופה לנוף עוצר נשימה, אכלתי המבורגר צמחוני, טעים להפליא. מומלץ לצמחונים ולכאלה שרוצים לגוון את תזונתם מדי פעם. עלויות המזון במסעדות ההרים נעה באופן כללי בין 12-25 דולר לארוחה בסיסית. למתפרעים למיניהם בענייני מזון, או למתחזקי משפחה גולשת, כדאי להתכונן מראש לעלויות או להביא אוכל מהסופר...

בחזרה לוייל לפני פרידה מקולורדו.



באותו יום עזבתי את אספן בשלוש וחצי לכיוון איגל, הסמוכה יחסית לוייל (כ- 30 ק"מ). הפעם ישנתי שוב בקומפורט אין, אבל בזה של איגל שעלה כ- 105 דולר ללילה, ובו נהניתי מאד מג'קוזי שהרגיע את שריריי הדואבים. שם פגשתי משפחה שהגיעה ממיזורי, ועשתה סקי לראשונה. אחרי שהם סיפרו לי כי הם נהגו 15 שעות כדי להגיע לקולורדו. חשבתי כי מה לנו כי נלין על שעתיים וחצי לחרמון??? בניגוד לאייבון, שם יש וולמארט, ולגלנווד ספרינגס שם יש גם וולמארט גם טארגט, וגם קניון, איגל משעממת בטירוף במונחי קניות. לקניינים, עדיף לשהות בגלנווד, שם ניתן לעשות סקי ביום, ושופינג בערב. למחרת אחרי נסיעה יחסית קצרה לוייל, עליתי לגונדולה בשמונה וחצי, הואיל והיה עליי לרדת מההר בשתיים וחצי, כדי להספיק להגיע לטיסה מדנבר לרינו. וייל באותו בוקר חייכה אליי חיוך גדול- מזג האוויר היה חלומי, ואני התחלתי בזריזות לפי מסלול אותו התווה לי צור שכלל מעבר זריז מצד ימין (הליונסהד), לצד שמאל מאחור (הבלו סקאי באזין). השלג היה חלומי, הטמפרטורות נמוכות, ואני הייתי כבר אחרי משבר היום השלישי, כששריריי כבר הסתגלו לעצימות הגבוהה של הגלישה יום אחרי יום, בטווח של 6-8 שעות של גלישה רצופה, עם הפסקה אחת בדרך כלל לארוחת צהריים קצרצרה. ועכשיו, למסלול מעט טכני אבל מומלץ למי שרוצה לחוות הרבה בוייל, ברמה מתקדמת פחות או יותר: המסלולים בצד הליונסהד הינם מסלולים עם אוריינטציה למלך האריות: סימבה, ספארי, צ'יטה, בוואנה, born free (שזו גם המעלית שלקחתי בבוקר לתחילת היום). משם גלשתי שמאלה ל cub's way להמשך לכיוון מעלית מס' 2, כשאוואנטי היה המסלול ממנו ירדתי עד למרגלות הכפר וייל, דרך לינדסי'ז השחור והמצויין. משם עליתי דרך מעלית 16 ו- 4 לריבה רידג', tourist trap, השחורים והמוחלקים עם השיפוע האקסטרימי, ומריבה קאט ווק למעלית 6, ומעלית 11 והמשכתי לכיוון פופיפילדס, מעלית 37 לקלאוד 9, וביג רוק פארק- כשסוף סוף הגעתי לאיזור ה blue sky basin, שהוא מבחינתי הגביע הקדוש של הגולשים בוייל -; איזור מדהים, עם שלג איכותי ביותר, שלקח הרבה מאד זמן עד שנפתח לציבור בעונה זו בשל בעיות של מיעוט שלג ואחרי כן הכנה למניעת AVALANCH. איזור זה אינו מכוסה בתותחי שלג, ולכן עקבתי מדי יום אחרי מצבו בתקווה שיומטרו די שלגים מעל האיזור. משם המשכתי למעלית 39 ולמסלולים המומלצים סטאר, וגרנד רוויו- שם למדתי כמה כייף לגלוש בין עצים במהירות ולתזמן את הסיבוב בדיוק בזמן כדי להספיק כמה שיותר עצים- yay. מפספוס בגלישה כזו, אגב, מגיע הביטוי "לחבק עצים", שאחריו סביר להניח שצריך שיקום פיזיותרפיסטי רציני... לצורך ירידה מההר חזרתי דרך וויסקי ג'ק, פלאפ ג'ק , עשיתי את סורדואו, בומר וטין פאנטס, קפוצ'ינו, ראמס הורן, ושוב אחרי שהתחברתי לאיגל'ס נסט את סימבה. היה מהמם ושווה כל רגע, ובטח את עלויות הסקי פאס המחרידות בגובהן. האתרים בקולורדו גדולים, מתוחזקים היטב, ואחרי הסיבוב השנתי, אני בהחלט יכולה להבין מדוע הם מדורגים בין האתרים הטובים בעולם. אם אחזור לאיזור, אדגום את כל שלושת האתרים בהם ביקרתי שוב- היה מעולה!!!


המעבר לקליפורניה/נבדה.
תחנה שלישית: הבנלי, למה קר כל כך בגן עדן...?



בערב עברתי בקלילות רבה מדנבר לרינו, בנסיעה שארכה כשעתיים מוייל, ואז טיסה של כשעה וחצי. בשל בלאגן מטורף של שיפוץ השדה הקטנטן, נתקעו המזוודות שלנו ברינו במשך כמעט חצי שעה, אולם למזלי הרב, ההסעה של ה south tahoe express המתינה לי גם כשהגעתי אליה באיחור, בתשע ועשרה, הואיל והייתי המזמינה היחידה. היו איתי על האוטובוס עוד 2 נערים שהגיעו לסקי וישנו באחד המלונות הקטנים ועוד בחור מקומי ששתה מעט יותר מדיי, לצערי. ההסעה שווה במיוחד כיוון שעלותה זולה, והיא נוחה ויעילה. אם ישנים ב south lake tahoe, מיותר לדעתי לשכור רכב, כיוון שיש הסעות רבות בין האתרים השונים, שלא לדבר על כך שהבנלי הינה מרחק 3 דקות הליכה מהמלון בו ישנתי. את המלון הפעם קיבלתי בחינם- וישנתי בפעם השלישית בהארווי'ז לייק טאהו לשלושה לילות. המלון הינו מלון קזינו, ולמי שיש את כרטיס החבר של הארא'ס יכול לקבל מחיר מצויין או לישון בחינם כמוני. התכוונתי להיות יומיים בהבנלי, ועוד יום אחד באחד משני האתרים הנוספים- נורת'סטאר, וסקואה וואלי (שבמשך שנים קראתי לו סקיו וואלי, עד שהבנתי כי מבטאים סקואה ולא סקיו...) למחרת ניגשתי לקונסיירז' והבנתי כי ההסעה לסקואה לא הופעלה עדיין מתחילת העונה, וכי אם ארצה אוכל להצטרף להסעה לנורת'סטאר ביום השני לשהייתי. וכך אכן עשיתי, בעלות של כ- 15 דולר הלוך ושוב. באותו בוקר עליתי להבנלי, אחרי ששכרתי ציוד ב- 40 דולר בהבנלי ספורט'ס, עם הנחה של 25% מהמלון. לצערי הרב האתר היה סגור למחצה בשל התנאים- שלג ירד ממש כמה ימים לפני שיצאתי לשם- מאז נובמבר (!), כך שנפתחו מסלולים נוספים, אולם היה רק מסלול שחור פתוח אחד- שהיה מלא בכ"כ הרבה מוגולים, שהיו עם בניהם, וגם נכדיהם המוגולצ'יקים הקטנים. על מסלול זה המציאו את ההגדרה המילולית של מסלול חתחתים. דפקתי השתטחות מרשימה, כשהיה קשה מאד לקום ממנה. מזל שאת התמונה צילמתי ממש לפני הנפילה. נסו אתם להחזיר את הרגל למגלש בעודכם עומדים על מוגול ענקי, מזיעים בטירוף, וכשהרגל מסרבת לחזור למגלש מחצבתה. גן עדן כשמו של האתר? לא ממש... אם יש לכם את כרטיס ה epic mix יצלמו אתכם לאורך כל הדרך צלמים של וייל ריסורט'ס ותוכלו לשתף את הצילומים ברשתות החברתיות ואף לרכוש אותם באיכות טובה. השתמשתי בשירות זה בהבנלי ובנורת'סטאר- הצילומים באיכות נאה ביותר. היתרון של כרטיס ה epic הינו שאחרי 10 כניסות לאחד מאתרי הרשת (וייל, ביבר קריק, קיסטון, וברקנרידג' בקולורדו, נורת'סטאר והבנלי בקליפורניה), אתם יכולים לקבל יום חינם באחד האתרים. הבעיה- רק אחרי 3 שבועות ההטבה נכנסת לתוקפה, ולכן לא זכיתי לנצלה בטיול זה. התחלתי את היום בצד הקליפורני, שהגונדולה לוקחת אליו, ומשם חרשתי את האיזור כולו (זה שהיה פתוח, כמובן), ואז עברתי לצד של נבדה. המעבר היה פתוח לשני הצדדים, כך שגלשתי בכייף את המסלולים הפתוחים, בעיקר אהבתי את האולימפיק- שהינו מסלול פשוט מצויין, אולם היו מסלולים אחרים שציפיתי שימתין לי מפקד בסוף המסלול, לסיום מסע כומתה...ירדתי בסוף היום בגלישה נעימה ברנדאבאוט, ומשם עליתי על אוטובוס חזרה למרכז העיירה למקלחת נעימה במלוני הנעים לא פחות.


תחנה רביעית: נורת'סטאר, לייק טאהו.




 למחרת יצאתי מהמלון ועליתי על ההסעה לנורת'סטאר עם מיטב קשישי ארה"ב הגולשים. הנסיעה ארכה כשעה, והגעתי לנורת'סטאר שהיה קר בהרבה מהבנלי ביום הקודם. האתר יחסית גדול ליום אחד, והספקתי לעשות את רוב חלקיו- כשרוב המסלולים היו פתוחים (88 מתוך 97), אבל לא כל המסלולים הפתוחים היו ברי גלישה. ירד עליי שלג בתחילת היום, אולם בהמשך היום התבהר. התחלתי מצד שמאל ממעלית הויסטה אקספרס, ושם ירדתי במסלולי לוגרס לופ, דרופ אוף, והסטרייטס הכחולים שהיו באיכות מצויינת. ההורנטס נסט השחור היה מעולה אף הוא וכלל לא הרגיש שחור. המשכתי לחלק המרכזי של האתר דרך מעלית הקומסטוק אקספרס, ובטעות עליתי על מסלול שלא היו עליו סימני גלישה כלל, ה upper grouse alley ורק כשהתחלתי אותו הבנתי את גודל הטעות- שלג באיכות מחרידה, שרק מומחים אמיתיים יכולים לעשות- הבנתי די בהתחלה למה אף אחד לא ירד את המסלול הזה מזה זמן רב, ובצדק. לפעמים הביטחון העצמי שהשתפר יכול להיות מופרז, וזה היה אחד המקרים האלה, לצערי. ירדתי את חלקו העליון התלול בסקידינג, עד שיצאתי משם. את רוב המסלולים השחורים שהיו פתוחים עשיתי בכייף, כדוגמת burnout, ironhorse, Polaris, promised land, tonnis, the chute, בחלקם השלג היה קרחי ודקיק, כך שהמגלשיים החליקו מעליו, מה שדי מסוכן, כמובן. רק אז הבנתי את השלט "caution, thin layer". מסלולים כחולים מצויינים היו לוגי'ס, קומסטוק גלייד, ונורת'רן לייטס. במסעדה ליד היציאה מהגונדולה אכלתי המבורגר 150 גר' שהיה מושלם, עם קערת צ'יפס שיכלה להאכיל מחצית מתושבי מדינה אפריקאית קטנה. לא סיימתי את הצ'יפס, כמובן. דיאטה גם בסקי.
בסוף אותו יום הייתי תפוסה להפליא, והגעתי למסקנה שרוב הנפילות שלי קורות או על מסלול שטוח, שאז מדובר בנפילות טיפשיות לגמרי, כי לא שמתי לב, ורגל אחת עלתה על השניה, או כשאני יוצאת בטעות לאוף פיסט, והשלג לא סטנדרטי ומפתיע אותי. צ'ארלי החמוד מסנואומס המליץ לי על קייטנת סקי של שבועיים שמתמקדת בשיעורים לאפשרות השניה, ויתכן ומתישהו אעשה זאת. הנפילות מחוסר תשומת הלב נובעות ישירות מהגאונות שלי. חזרתי להסעה בגלישה עד השניה האחרונה, דרך הוילג' ראן, ועליתי על האוטובוס חזרה בארבע וחצי. בתחילת היום הזהיר אותנו נהג האוטובוס שלא לאחר חלילה, ומי רוצה להתקע בנורת'סטאר בלי רכב...? באותו ערב הלכתי לראות את האימפרוב בהארווי'ז -; הופעת סטנד אפ, שהיתה מחרידה ולא מצחיקה כלל, למרות שבשנת 2008 מאד מאד נהניתי ממנה. לפי מה שהסבירו לי שם, הם מחליפים את המופיעים מדי שבוע, והפעם לא הלך כל כך... למחרת עליתי שוב להבנלי, ומזג האוויר היה מחריד מחריד מחריד!!! הרוח היתה מאד חזקה, והגונדולה היתה סגורה, כך שעליתי מהצד הנבדאי דהיינו הגנבארל אקספרס. דני רופ אומר בתחזית "שמש שקרנית", ובכן השמש שהיתה בהבנלי באותו יום היתה ממש הברון מינכהאוזן... כמעט כל הצד הקליפורני היה סגור, הרוח נשבה בעוז ובמזל נותרו כל האצבעות שלי מחוברות לידיים, כשאת האף הפסקתי להרגיש באיזשהו שלב. חזרתי לצד של נבדה, שם פגשתי איש מאד נחמד שהתלהב לשמוע שאני מישראל על אחת המעליות (שנסעו לאט מאד בגלל הרוח ולכן היה לנו המון זמן לשוחח). שוחחנו על הנדל"ן בארה"ב (הוא סוכן נדל"ן בדימוס שמבלה את ימיו בגלישה באיזור) ומתגורר בעיירה כשלדבריו עלות הבתים באיזור כולו נמוכה להפליא. במעליות בכל האתרים פגשתי אנשים שכולם ללא יוצא מן הכלל התלהבו קשות לשמוע שאני מישראל, כולל בחור יהודי מסן פרנסיסקו שאשתו פונתה על אלונקה (לאשה שלום, בעלה המשיך לגלוש), שסיפר לי שהיה בישראל בגיל 18 במסגרת "נחלת אבות" -; סיור ליהודים שמטרתו להכיר להם את ישראל שממנה הוא התלהב מאד. על מעלית האולימפיק פגשתי איש נחמד ורפובליקאי מאד, שהתעניין בדעותיי הפוליטיות, ובדעתי על ההנהגה הישראלית וכן על המשבר מול אירן. אני חושבת שבנושאי סקי יהיה לי באופן כללי יותר מה לתרום לשיחה. מכל מקום, עשיתי כמיטב יכולתי להשיב תשובות אינטליגנטיות, האמינו לי. נראה לי שלא עשיתי בושות. ירדתי מההר מוקדם מאד, אחרי שכמעט קפאתי באופן סופי. בסביבות השעה שתיים הייתי כבר אחרי מנת גלידה מפנקת בחנות הגלידה והשוקולד של נסטלה שנמצאת משמאל למעלית (כשהגב למעלית)-; המנה המשובחת עלתה כ- 5 דולר, והיא הכילה 2 כדורי גלידה, עוגיית שוקולד צ'יפס, בראוני, והר של קצפת ותוספות. לא הצלחתי אפילו להתחיל לסיים אותה- אין דברים כאלה...! לארבעה אנשים לפחות. קניתי גם מזכרות בדרכי חזרה למלון. באותו יום עזבתי את העיירה ונסעתי לרינו, שם לקחתי רכב ונהגתי 5 דקות משדה התעופה הקטנטן למלון הפפרמיל בו כבר הייתי בעבר ומאד נהניתי ממנו דאז. הפעם עלה לי התענוג כ- 60 דולר ללילה בחדר מפואר ומשופץ. הפעם, הייתי עם רכב, ונסעתי לעשות קצת שופינג למהדרין באתר הקניות אותו זכרתי לפני 4 שנים- בהמשך הרחוב, מצד ימין, ממש מול מלון אטלנטיס. החנויות: וולמארט, רוס, ועוד (למרות שהשתיים הראשונות מספיקות בהחלט..).

תחנה חמישית - סקואה וואלי





למחרת השכמתי קום ונסעתי לסקואה וואלי, מרחק כשעה מרינו. האתר מוגדר אף הוא כאחד האתרים השווים באיזור קליפורניה- סקי פאס כ- 100 דולר. הנהיגה פשוטה להפליא- צפונה, ואז מערבה על ה- I80 ודרומה ב truckee. יש שילוט ברור מאד לאורך כל הדרך. באתר עליתי מהר למעלה, במעלית הרד דוג, ומשם ירדתי בשני המסלולים הכחולים המצויינים- לייק ויו, שאנז אליזה, ובדוג לד השחור, שאז כבר עברתי לכיוון החלק המרכזי של האתר. מסלול ג'וליה'ס גולד היה קרחי, והמשכתי לעבור ימינה לכיוון אמצע האתר דרך הסקואה וואן אקספרס (המעלית שדרכה תעלו אם אתם מתחילים או בינוניים מינוס. לפחות 5 מעליות סמוכות זו לזו עולות מהכפר למעלה- כל אחת לכיוון אחר, ובתחתית המעלית רשום צבעם של המסלולים, כדי שלא תעלו למסלולים קשים מדיי עבורכם. בכל קצה מעלית יש שלט שמסביר מהי הדרך הקלה ביותר למטה, וכן המסלולים הנוספים באתר. חלק מהאתר היה סגור, כמובן, וחלקו היה בלתי מוחלק). משם גלשתי לכיוון הסיביריה אקספרס- ותחילת מסלול הסיביריה המסומן כחול, הינו כ"כ שחור, שאנשים התרסקו שם על ימין ועל שמאל. לא להתקרב אם אינכם מומחים!!! היו מסלולים שחורים קלים יותר מהמסלול הזה. השנה (2013) עשיתי את החרקירי במאירה ופן שהינו מסלול קליל למתחילים בהשוואה. ראו הוזהרתם...! הסיביריה רידג' ליין היה מסלול כחול אמיתי ונעים, שמחבר לאיזור הסילברדו והגרניט צ'יף. איזור זה היה הכייפי ביותר בכל האתר מבחינתי, וחרשתי אותו שוב ושוב. גלשתי בטומלינסון'ס, אטקינסון, הילס, רותי'ז, ופריוויי. כל האיזור של הירידה מאיזור זה (האמיגראנט ) לכיוון העיירה הינו איזור ירוק ושטוח להפליא, שמתאים למתחילים. באותו יום הגונדולה היתה סגורה, אולם העלייה מהגונדולה מצויינת להגעה לאיזור זה למתחילים. נאסטר, גולד קוסט, ראמפ ראן, אמיגראנט ומיסטרי היו כמה מהמסלולים הירוקים הקלים והכמעט שטוחים. מיין ליין, אטיק, מאליבו ופאקרס היו המסלולים הכחולים המעט קרחיים. בצהריים אכלתי המבורגר יקר להפליא במסעדת הגולד קוסט. אם בנורת'סטאר המבורגר וצ'יפס כולל שתיה עלו לי 14 דולר, פה כבר נאלצתי להפרד מ- 22 דולר- יקר! גלשתי כל היום להנאתי באתר, מאחר וידעתי כי זה היום האחרון לגלישה בחופשתי זו בארה"ב, כך שלא ממש רציתי לרדת מההר (למרות שסיימתי את הנסיעה בווגאס, לשם תמיד כייף להגיע..). אם היה לי עוד יום הייתי גולשת לאתר הצמוד לסקואה, אלפיין מדוז, ישנן הסעות בין האתרים, והסקי פאס תופס לשניהם. בפעם הבאה. בארבע הייתי כבר ברכב, בדרכי להיפרד מאתרי הסקי השווים של קולורדו וקליפורניה. לו יכולתי לבחור מחדש, הייתי מתרכזת יותר בקולורדו על חשבון קליפורניה, פשוט בגלל איכות השלג, ולא בגלל איכות האתרים. אם השלג באתרים בקליפורניה היה טוב, הייתי נהנית לא פחות. ארה"ב רק הולכת ומאתגרת אותי בגלישה משנה לשנה, ואשמח לחזור אליה בהקדם לחופשת סקי איכותית ושווה, עם אתרי סקי נוספים לדגימה. מומלץ בחום!!!