מה עושה זוג בני 50+ כשיום חופשי בעבודה מצטרף לחופשת חג השבועות? ארבעה ימים אביביים בטיול אופניים מתגלגל, סביב אגם קונסטנץ, שמכונה גם אגם בודין.
היקף האגם, שנחשב לשלישי בגודלו באירופה, 260 ק"מ והוא מתחלק בין שלוש מדינות: גרמניה, אוסטריה ושוויץ. אנחנו מחליטים להקיף את החלק העליון שלו (כ170 ק"מ) בשלושה ימי רכיבה ולהשאיר יום נוסף לסיור בעיר קונסטנץ. עבור סידורי הקרקע שכוללים: השכרת אופניים (e-bike), העברת ציוד ממלון למלון, הזמנת מלונות ומפות המסלול, נעזרנו בחברת "Best Bike".
נקודת התחלה וסיום: העיר קונסטנץ - גרמניה. הקפת האגם עם כיוון השעון.
ההגעה לנקודת התחלה בטיסת לילה לציריך ומשם ברכבת ישירה משדה התעופה קולטן לתחנת הרכבת בקונסטנץ הייתה קלה למדי. למרות שהטיסה יצאה מתל אביב בעיכוב של שעה, הצלחנו לתפוס את הרכבת משוויץ לגרמניה בשבע דקות לחצות. משך הנסיעה שעה ותשע דקות. התרגשות קלה נגרמה כשהכרוז מכריז שהרכבת מתפצלת והקרונות בחלק האחורי יגיעו לסנט גלן ולא ליעדנו. קצת לא נוח לעבור לקדמת הרכבת עם המזוודות, אך אנחנו מסתדרים.
המלון ללילה הראשון "Hotle Halm" נמצא ממש מול תחנת הרכבת. הודענו על הגעה מאוחרת מבעוד מועד, אבל התורן היחיד בקבלה, מבוגר חביב שיצא לפני חודש לפנסיה, היה במטבח ולקח זמן עד ששמע אותנו. החדר שלנו בקומה החמישית, לא גדול, אבל נוח. הנוף לאגם, לתחנת הרכבת ולפסל "אימפריה" המואר משמח מאוד.
לפני השינה מציצים בחבילה שחיכתה לנו מחברת האופניים - מפות, ספרון עם המלצות על האתרים שבדרך, כרטיסים למעבורת ולמוזיאון לתולדות העיר. כל מה שצריך כדי להתחיל מחר.
יום 1 - 24 במאי - (קונסטנץ, מירסברג, פרידריסהאפן, ווסרברג). הנוף מחלון המלון יפה יותר בבוקר, למרות שגשום. ארוחת בוקר של מלכים מוגשת בחדר האוכל שמעוצב בסגנון מורי, נותנת לנו את ההרגשה כאילו אנחנו אוכלים במסגד מפואר. את האופניים אנחנו אוספים בחנות האופניים Kultur-Rädle שנמצאת במרחק הליכה. ראלף הכין את האופניים שלנו עוד טרם שעת הפתיחה הרשמית. באנגלית שוטפת הסביר על האופניים וגם נתן הכוונה לתחילת המסלול. אנחנו מסכימים שמגיעים לו חמישה כוכבים.
שביל האופניים מוביל אותנו דרך מנהרה אל גשר מעל הריין המחבר בין שני חלקי העיר קונסטנס. השביל שובר ימינה לטיילת משגעת לשפת האגם, שיש בה מלונות בוטיק, בית קזינו ומועדון שיט מטופחים. בסוף השדרה הצמודה לאגם השביל לוקח אותנו לשכונה בעלת בתים מקסימים, ודרך שביל קטן ביער אל רציף המעבורות. במעבורת המכוניות למרסבורג רוכבי האופניים מקבלים "מקום שווה" מקדימה ליד החרטום. אפור, קריר ולא רואים רחוק, אבל הנוף הפתוח לאגם ומה שכן רואים בשתי הגדות מקסים. מן העבר השני המעבורת מגיעה קרוב מאוד לשערי העיר העתיקה במריסבורג. אנחנו נועלים את האופניים בכניסה לעיר ומתחילים לטייל רגלית.
מדרגות תלולות עולות לטירה של העיירה, שטוענים שהיא העתיקה ביותר בגרמניה. בטירה חפצים שמדגימים את אורח החיים בה לאורך התקופות. למרות שביקרנו בטירות רבות, מצאנו את הטירה מיוחדת בעיקר בפרטים הקטנים. ליד רחבת הכניסה לטירה יש מדרגות לטרסת תצפית פורחת הממוקמת לפני "הטירה החדשה". גם בה אפשר לבקר. אנחנו מחליטים לעבור דרך הטירה לעיר העליונה מבלי לבקר בתוכה. זמן קפה ומאפה.
מירסבורג יפה ואנחנו מתלבטים כמה אפשר להישאר בהתחשב בהמשך המסלול של היום. לבסוף מחליטים לרדת רגלית לפסל של פיטר לנק שנמצא בנמל. הירידה עצמה מהווה טיול מדרגות מרהיב, שראשיתו במרפסת תצפית שנמצאת בעיר העליונה, דרך שיפולים תלולים עליהם כרם גפנים. את השביל התלול מרובה המדרגות מכסים פרחים סגולים משיח מטפס. פיטר לנק מפסל פסלים פוליטיים. פסלו "העמוד הקסום" אשר בנמל מירסברג שם ללעג פוליטיקאים ודמויות מפתח של העיר. כל דמות לבושה בתלבושת ההולמת את שאיפותיה הכמוסות. כך למשל בראש העמוד מופיעה משוררת גרמניה מפורסמת, שהתגוררה בערוב ימיה בטירה של העיר, בדמות של שחף כי באחד משיריה כתבה שהיא רוצה לחוות את חירות השחפים המעופפים מעל האגם. גם אנחנו רוצים להרגיש את החירות שיש במסע האופניים וממשיכים לרכב ליעד הבא.
המסלול היוצא מן העיר לכיוון מזרח עובר בכביש, אך התנועה בו מעטה. האגם הרוגע מימין והכרמים הירוקים והתלולים משמאל. אנחנו כובשים את הרצון לסטות מהשביל לדרכים צדדיות ולנקודות תצפית גבוהות בכרמים. (הזמן דוחק). בסביבות העיירה הגנאו הכביש מתרחק משפת האגם ונוף הכרמים מתחלף בכביש שלצידו מסילת רכבת. לפרקים, נדמה שנטשנו את המסלול. פעם אחת אפילו עצרנו בתחנת אוטובוס לברר עם מפות גוגל היכן אנחנו ביחס למסלול וגילינו שדקות אחדות מפרידות בינינו לבין העיר פרידריכסהאפן, ומוזיאון הצ'פלין.
הפארק העירוני של פרידריכסהאפן יפה. אנחנו נמשכים אליו, מבלי לשים לב שהוא אסור ברכיבה. בתוך מי האגם ישנו פסל עשוי מתכת חלודה, שנראה קצת כמו פסל של טינגלי, ללא אלמנט הקינטיות. חיפוש גוגל מעלה שלפסל קוראים ספינת הסאונד. האמן הוא הלמוט לוץ. היצירה נוצרה במהלך המלחמה בשטחה של יוגוסלביה לשעבר. הפסל צף למשימת שלום במורד הדנובה דרך פסאו, וינה ובודפשט עד לגבול הסרבי שבו התחוללה המלחמה. שם הוצב עם לוח שכתוב עליו "אירופה בוכה". בשנת 2001 הוא הובא הפסל לפרידריכסהאפן.
בקרבת הגן נמצא הנמל ובו מעבורות לכל מקום באגם. ליד הרציפים בתוך בניין בסגנון באוהאוס ממוקם מוזיאון הצ'פלין . מולו, בצמוד לאגם מגדל תצפית גבוה. למרות שהראות לא מיטבית, אנחנו מסתקרנים ועולים. מלמעלה נוף על גגות העיר ועל האגם. ביום יפה רואים את פסגת הסנטיס המושלגת. לנו היה פחות מזל. ברגע מקסים תפסנו מטוס מנמיך לנחיתה בשדה התעופה הקרוב ועובר ממש מעל מגדל הכנסייה שבעיר.
השעה כבר 14:30 ואנחנו מתלבטים האם להיכנס למוזיאון הצ'פלין או לאכול? אנחנו יודעים שאנו רק בחצי הדרך להיום אז למרות שיש בנמל מסעדות שנראות מדליקות, כמו למשל, מסעדה שכולה מלאה במדפים עם מכוניות ואופנועים, לא נוכל להתעכב לארוחה תלוית שירות. אגוזים והחמוציות נשלפים מן התיק כתחליף לארוחה ואנחנו מוכנים לביקור במוזיאון. עם כניסתנו הוזמנו לצפות בסרט על ספינת האוויר. הסרט דובר גרמנית ללא תרגום, אבל מחסום השפה לא הפריע לנו להתרשם מתמונות וסרטונים מקוריים מתחילת המאה ה-20 המשולבים בו. תמונות מתהליך הבניה של הצ'פלין, ותמונות של הטיסות הראשונות עם קהל מריע, תמונות מפנים ספינת האוויר האצילית וגם סרטונים של האסון הגדול של ההידנבורג שהתרסקה בשמי ניו יורק. בקומות המוזיאון עצמו יש הסברים באנגלית (להבדיל מסרט הפתיחה), ויש גם קומת תצוגה עם מוצגים שהמבקרים מוזמנים להפעיל, ולחוש. אפשר לכנות את המוזיאון - מוזיאון מדע, שמתרכז בצ'פלין ובראשית התעופה.
השעה קרוב ל16:00 ובהמשך המסלול עוד כמה אטרקציות. למשל, טירת מונפורט בלנגנרגן, הבנויה בסגנון מורי על גבי חצי אי קטן ונסגרת בשעה 17:00. "על הנייר" נראה שנוכל להספיק לבקרה. הדרך לשם עוברת בשולי שמורת הטבע אריסקריך. בעונה זו פורחים בה מרבדים של אירוסים סגולים. משום הידיעה, שסטייה מהשביל משמעה עוד זמן אנחנו לא עוצרים. "דרך המלך" שלנו עוברת במטעים, שדות בור, אגמונים קטנים - אחד עם נופרים, וגם בקרבה יתרה לפסי רכבת. בקרקע שמפרידה בין השביל לפסים הוקמו גינות קהילתיות שתושבי המקום מעבדים בכיף. הדרך רצופה בשלטים על ציפורים מיוחדות השוכנות בשמורה, אבל לא נתקלנו באף אחת. (כאמור, דהרנו קדימה).
ללנגנרגן אנחנו מגיעים ב16:50 הטירה לקראת סגירה והאישה שבכניסה כבר לא מקבלת אותנו, אבל מזמינה אותנו לחזור היום בשעה 19:00 לפתיחת המגדל בשעת שקיעה. (בכל יום רביעי באביב ובקיץ פותחים את התצפית לשעה הרומנטית). אנחנו חושבים שאולי נעשה המאמץ, אבל לא בטוחים. הטירה היפיפייה, עומדת במרכז פארק ירוק ומטופח. ליד הטירה כנסייה מעניינת שהדלתות שלה יציקות מתכת. הרעב תופס מקום עכשיו ולכן מחפשים משהו לחטוף לדרך. מוצאים מאפייה ורוכשים בה שני סנדוויצ'ים. מבקשים לחתוך באמצע כדי לחלוק ומקבלים סירוב. ככה זה בגרמניה, יש מסגרת וכללים, לא נכנסים 10 דקות לפני סגירה למוזיאון, ולא חותכים סנדוויץ' קטן מדי ומלא ירקות.
התחנה הבאה בטיול היא גשר תלוי על נהר הארגן שנבנה באותה טכניקה כמו גשר הזהב בסן פרננסיסקו. ומשם דרך עיירות עם בתים יפים וחצרות פורחים. לכל עיירה יש חוף ורציף מקומי עם סירות. החוף של העיירה נוננהורן מוצא חן בעינינו. יש בו פארק מטופח, משובץ פסלים מעניינים ומשאית אוכל מפותחת.
המלון שלנו הלילה "Schloss Hotel Wasserburg" נמצא על חצי אי זערורי בעיירה וסרברג. גילינו שהדרך אליו נחסמה בשל עבודות תשתית של ניקוי תעלה. זה גרם לנו להתברבר מעט. הגרמנים מסודרים ומציבים שלטים לדרך עוקפת, אבל בשלב זה עדיין לא למדנו לסמוך עליהם. כשהגענו למלון בשעה 19:00 הקבלה כבר סגורה. עובד ממסעדת המלון קיבל את פנינו והיפנה אותנו למחסן האופניים. הציוד שלנו הועבר על ידי חברת best bike ומחכה לנו.
החדר במלון מרווח באופן מפתיע. נוף האגם משתקף משני חלונות גדולים ולידם שלט "בבקשה לא לפתוח בערב כשדולק האור כדי שהיתושים לא יכנסו". בחללי המלון עיצוב שמזכיר את היעוד העתיק של המקום. עובדי המלון המליצו על ארוחת הערב במסעדה של המלון אך הזהירו שהשירות נגמר בשעה 21:00. זה מותיר לנו 20 דקות לסייר בסביבות המלון. אנחנו מבקרים ברציף המעבורות, שמזכיר תחנה מרכזית עם קווים ליעדים שונים באגם וגם מציצים לחצר כנסיית יוחנן (סנט ג'ורג'), שציור שלו לוחם בדרקון מופיע על מגדל הפעמונים שלה. מעל האגם מבין העננים האפרוריים מופיעה קרן אור, אבל קר יחסית ואנחנו עייפים מאוד. עייפים מכדי לגמור את הארוחה במסעדת המלון למרות שמרק העגבניות והפסטה שהזמנו טעימים מאוד. אנחנו פורשים לחדר, ושם בחלון הפתעה - שקיעה נהדרת של שמש כתומה מנמיכה מעל הבתים והאגם.
יום 2 - 25 במאי - (ווסרברג, לינדאו, פפנדר, ברגנץ, שפך הריין, הורן ). אנחנו קמים ליום בהיר. בשעה 9:30 לאחר ארוחה דשנה אנחנו על האופניים. היציאה מהעיירה עוברת דרך חוות סוסים ושדות מספוא . האגם מציץ מעבר לשדות, וממש באופק, בגדה השנייה אשר בשוויץ מתגלים סוף סוף הרים גבוהים ומושלגים. רכיבה של דקות מביאה אותנו לשער של פארק לינדנהוף. בתוך הפארק אסורה הרכיבה, אבל יש בו עצים עתיקים מפוארים ומדשאה במדרון לאגם ובה הנוף להרים ברור יותר. פנינו לעיר העתיקה לינדאו. הדרך לשם עוברת בשכונת מגורים עמידה של העיר. בתי המידות מזכירים לנו את הבתים שליד אגם ונזה שבברלין. ההגעה לחלק העתיק שנמצא על אי היא דרך גשר של מסילת הרכבת. את האופניים קשרנו מול תחנת הרכבת המרכזית ויצאנו לסיור רגלי. אטרקציות מרכזיות נמצאות בנמל העתיק. בפתח הנמל המראה האייקוני של המגדלור והאריה. המגדלור, מספק תצפית יפה על האזור, אבל גילינו שהוא סגור זמנית לביקורים. אנחנו מקיפים את הנמל כדי להגיע לפסל האריה הבווארי, בדרך עוברים את בניין המנגטורם, שפתוח רק לתצפית שקיעה בימי שישי. הנוף מטיילת הנמל משגע. מפסל האריה, זוויות צילום מעניינות למגדלור, לאגם ולמעבורות שנכנסות אל הנמל. ההרים המושלגים מספקים רקע רומנטי. המשך הטיול לבית העירייה הישן שמאויר מכל צדדיו. התרשמנו מהציורים המרהיבים המייצגים סיפורים הקשורים להיסטוריה של המקום ובדיעבד אולי היה נחמד אילו היה לנו מדריך שיעמיק בהסברים. קראנו שניתן להיכנס אל תוך המבנה, אך לא ניסינו. מן העירייה התחברנו למדרחוב הראשי רחוב מקסמיליאן. המדרחוב מלא בחנויות אופנתיות קטנות. אנחנו התעניינו במיוחד בצילום הכרכובים והפרזולים היפים שמעל דלתות החנויות. בשמים מעלינו הגיח הצ'פלין בטיסת סיור מופיע ונסתר בין הבתים. ביום יפה שכזה כולם יוצאים החוצה למדרחוב, אבל אנחנו חייבים להמשיך בדרך.
הגבול בין גרמניה לאוסטריה עובר לאורך נהר הליבלך. הרכיבה כעת היא לכיוון דרום לאורך טיילת דק מפותחת. מן הצד האחד של השביל מי האגם המפתים, מן הצד השני פסי רכבת והרים. מזג האוויר מצוין והשמיים בהירים. ביום כזה עלייה ברכבל לפסגת הר "פפנדר" היא בבחינת תחנת חובה. אנחנו מצליחים לתפוס מקום ליד החלון בקרונית העולה וזוכים לתצפית נהדרת על העיר ברגנץ' הקרובה. עם העלייה לגובה הנוף נפתח ומתרחב ואנו צופים על הרצף העירוני האוסטרי והשוויצרי ועל שפך הריין וההרים המושלגים בשוויץ. על ההר ניתן לבחור בין מגוון מסלולי הליכה. בין השאר אפשר לעלות למרפסת תצפית שנמצאת בגג מבנה הרכבל, או שניתן ללכת רגלית לשפיץ הגבוה בהר, שם באחו הפורח נמצאת אנטנה, פסל של ישו הצלוב ומסעדה. אנחנו בוחרים בשפיץ. העלייה התלולה קצרה והיא עוברת בתוך חורש ולכן מוצלת ובכל זאת היא מקצרת את הנשימה. הקושי הפיסי מתוגמל בנוף מהמם לכיוון האגם וגם לכיוון ההרים. ניתן אפילו לראות את פסגות ההרים במדינת ליכטנשטיין. על אחד מספסלי התצפית הפזורים באחו ישבנו לאכול גלידה, כשבליבנו תחושה חזקה של כיבוש יעד. השתהינו זמן רב מדי ולכן ויתרנו על השביל שעובר דרך פארק החיות האלפיניות וירדנו בחזרה. בסך הכל בילינו כשעה וחצי על ההר. ליד התחנה התחתית יש מוזיאון זערורי על הרכבל עצמו. חדר המוזיאון הפיצפון היה ריק ואנחנו ניצלנו שקע חשמלי שהיה במקום לטעינת הטלפונים. (אפליקציות הניווט מרוקנות את הבטריה). בין המוצגים מעניין היה לראות את גודל הכבלים עליהם תלוי הרכבל.
מסלול הרכיבה ממשיך לתוך העיר ברגנץ'. פסטיבל המוסיקה השנתי של העיר ידוע מאוד ואחד משיאיו הפקת אופרה על במה צפה. בכל שנתיים מועלית הפקה חדשה ועימה עיצוב אחר של הבמה. ההפקה לשנה זו - מדאם בטרפלאי והתפאורה פחות מורכבת משנים קודמות אבל מימדי הבמה מרשימים. לצערנו בזמן שביקרנו לא הותירו כניסה למתחם כי במקום נעשו עבודות הסדרה.
המקטע הבא של הדרך עובר בתוך רצף עירוני אל Hard. במהלכו עוברים גשרים מעל נחלים ותעלות ואת נהר הריין, שמזין את האגם. כשהגענו לגשר מעל אפיק הנהר גילינו דחפורים הורסים מבננים בתוך המים. (אולי רוצים להעביר עוד גשר, ואולי לשנות מעט את התוואי?) העבודות גרמו להטיית שביל האופניים לדרך חלופית. עניין זה יצר אצלינו בלבול ובטעות המשכנו בדרך שהובילה אותנו לכביש ראשי יחסית. נזכרנו שקראנו באחד הבלוגים, שאם אתה מוצא עצמך רוכב בצידי כבישים ראשיים, תדע שטעית בדרך. הבנו שדילגנו על שטח טבעי של דלתת הריין שרצינו לראות ונולדה בינינו מחלוקת. האם ננווט דרך רחובות צדדיים ונתחבר להמשך הדרך?, או שאולי נחזור על עקבותינו לנקודה שבה איבדנו את השביל? הוחלט לחזור לאחור.
שמורת שפך הריין היא שטח עשבוני משובץ באגמונים. מבין העשבים אירוסים סגולים וורודים וציפורים מקננות. באופק, מדרום לים העשבים הרים מוריקים. לא פסגות משוננות כמו של הרי האלפים, אלא הרים מיוערים של המחוזות סנט מורגנטן וסנט גלן אשר בשוויץ. השביל שהתרחק מן האגם מוביל אליו שוב. באופק אנשים עוסקים בספורט מים - גלשני מצנח וגלשני רוח, שהמפרש שלהם מוחזק ביד ולא תקוע בתורן. אנחנו מגיעים לחוף בעל מדשאה ומסעדה הבנויה עץ. מתקן אופניים מלא מעיד שהרוכבים אוהבים לעשות כאן עצירה אז גם אנחנו מצטרפים. חודש מאי הוא עונת האספרגוס והמסעדה הוציאה תפריט מיוחד לרגל המאורע. רביולי גבינות ואספרגוס, ומנת עוף וירקות בסגנון הודי היו טעימים מאוד. המשך השביל בנסיעה עם הגב לאגם מול שדות תירס וגם מטעים וגידולי שדה כמו תותים וחסות. ציפורים נודדות כגון חסידות וענפות אפורות ענקיות בגודלן עומדות בהם ומנקרות. בהמשך הדרך הפתעה בצורת שוורים אפורים וגדולים.
נתיב הריין הישן הוא הגבול בין אוסטריה לשוויץ. המעבר בין המדינות נעשה על גשר עץ עתיק. המסלול מלווה את הנהר מהצד השוויצרי בין עצי חורש בעלי מסתורים לציפורים ותחנות לצפייה על ציפורי המים. תוך כדי רכיבה עוברים את שדה התעופה סנט גלן ומתחברים שוב לאגם קצת לפני רורשאך באזור מבנה "השוק של הונטרטוואסר" בסנט גלן. הונטרטוואסר הוא אמן/ אדריכל לא קונבנציונלי ומעניין. בנייניו הייחודיים משלבים אלמנטים מהטבע ומאופיינים בקווים מעוגלים. לצערנו השעה אחרי 17:00 ולכן לא הצלחנו להיכנס אל "השוק". שנים קודם לכן ביקרנו במקום ואנחנו זוכרים אדריכלות מקורית, שילוב של ויטראז'ים צבעוניים ושימוש ביזארי במרחב.
ברורשאך טיילת ארוכה ושוקקת חיים. אנחנו רוכבים לצידה. חולפים על בית התרבות "פורם וורת" , שיש בו מוזיאון וגן פסלים מעניין, אבל לא מתעכבים. מעבר לכביש תחנת רכבת מפותחת עם מסילות שמובילות לסנט גלן ולהרים. יום חמישי בערב ויש דוכנים בחוץ, לונה פארק קטן, והרכבי מוסיקה חיה מנגנים בפאבים. המלון שלנו היום במרחק כעשרים דקות משם ואנחנו מדוושים אליו במרץ, שוקלים לחזור לחגיגה בשעת לילה. ב Hotel Bad Horn אנחנו מתקבלים על ידי פקידת קבלה ידידותית, שעורכת לנו סיור מודרך במלון הספא. המזוודות כבר מחכות לנו בחדר המשודרג. פנים החדר ענק, ויש בו מרפסת מפנקת לאגם. השעה 19:30, השמש עוד ברקיע ומן המרפסת תצפית לנמל הבית של המלון ובו אניית קיטור משוחזרת. אנחנו עייפים וגם רעבים אחרי יום רכיבה ומוותרים על ההצעה להשתמש בבריכה הפנימית של המלון או בחדר הכושר. במסעדת המלון (אחת משתי מסעדות יוקרה) אנחנו מתפנקים על מרק בצל ואספרגוס ושתי מנות דג מן האגם. למנה אחרונה כבר אין לנו כוח.
יום 3 - 26 במאי - (הורן, ארבון, אגנך, רומנשורן, חבל אלתנאו, קרויצלינגן, קונסטאנץ). מתעוררים לבוקר חמים. המסלול המתוכנן להיום קצת יותר נינוח ואנחנו מחליטים לקחת את הזמן ולנצל את הבריכה אשר במלון. בשעה 7:30 הבריכה ריקה ומחכה רק לנו. אנחנו מגלים שהיא מצוידת בכפתורים שמפעילים זרמים ובועות. הנוף של האגם שנשקף מהחלונות השקופים מגביר את הכיף. לאחר הטבילה יש תיאבון לארוחת הבוקר העשירה והמפנקת. בשעה 10:00 אנחנו כבר רוכבים. הטיילת של הורן משמרת את המראה הטבעי של האגם. הדרך עוברת דרך כנסיה אוונגליסטית, שנבנתה ממש על קו המים. הרקע הכחול מחמיא לה. שטח השיפוט של הורן מסתיים והטיילת של ארבון מתחילה בפארק יפה. ברקע העיר העתיקה של ארבון, שיושבת על לשון יבשה יפה ממש. אנחנו רוכבים דרך רחבת ירידים גדולה וריקה לעבר המרכז שמלא בבתים בעלי קורות עץ במראה ימי ביניימי. שרידי מצודה של העיר הפכו למוזיאון היסטורי. דלת המוזיאון נראתה נעולה, אבל ברחבת החנייה ראינו אופניים ועגלות ילדים, כך שהנחנו שיש אנשים בבניין. לא שמנו לב שבחודש מאי המוזיאון פתוח רק בימי ראשון אחר הצהריים. לפתע מתוך הדלת הנעולה יצאו שתי נשים עם עגלת ילדים. שאלנו אותן על המוזיאון. לא כל כך הבינו אותנו. אמרו שזה אכן כאן, ונתנו לנו להיכנס בדלת. תוך כדי עלייה במדרגות שמענו קולות של מדריכה, שמסבירה משהו בשוויצרית. הלכנו בעקבות הקולות והגענו לשטח מגודר, שנראה כמו גן ילדים. שאלנו שוב את הצוות המבוהל על המוזיאון, והפנו אותנו לקומה תחתונה. אף אחד לא אמר, שפשוט סגור היום. למדנו שלמבנה המצודה יש כמה שימושים, מוזיאון הוא אחד מהם, אבל זמני הפתיחה שלו מוגבלים. כך גם הזמן שלנו, אז המשכנו ברכיבה.
בשעת צהריים אנחנו מגיעים טיילת של העיירה רומנשורן. היא ירוקה ומטופחת ומאוד מתחשק לטבול רגליים במים. לידינו אב ובנותיו והם עושים טבילה של ממש. מישהו מתאמן במתקן ללימוד סקי מים כמה מטרים מאיתנו. בלב המדשאות הרחבות עומד צריף בית קפה קטן בשם Das kleine Café. כמות האופניים שחונים בצידו מעידה שזו תחנה פופולרית לקפה ומאפה. התאים לנו בול. קפה קר הגיע כמיטב המסורת הגרמנית עם גלידה וקצפת (בכל זאת יש השפעה גרמנית באגם) מלווה בעוגות קצפת מתוקות. בשמים הבהירים הצ'פלין יצא לטיסה. תענוג כאן, אבל עלינו להמשיך.
שביל האופניים ממשיך ליד המסילה. ברקע נוף של בתים מטופחים ושטחי חקלאות, בעיקר מטעים וגם משתלת ענק. יפה במיוחד חוות סוסים, שסביבה שטחי תירס ומספוא, ובתוכם צומחים פרא פרגים גבוהים ויפים. בשמיים עופות דורסים וטרקטור חורש את השדות. השביל הסלול והנוח מרגיש כמו highway ועמוס לעייפה ברוכבים. במבואות קרוצלינגן החום ועומס שלושת ימי הרכיבה נותן את אותותיו ולפתע הרגשתי צורך לעצור, לנוח ולשתות. אנחנו פורשים מהשביל אל פינה טבעית ונסתרת באגם בחלק לא מוסדר מלא בעצים משתפלים אל המים. הפינה המוצלת כל כך מבודדת שאנשים מרשים לעצמם להשתזף שם בעירום. ישבנו בפינה משלנו לא מפריעים ולא מופרעים. כמה ברבורים התקרבו בשחייה. אנחנו ממשיכים ברכיבה, שביל האופניים עובר בצמידות לסיברג פארק קרויצלינגן ואנחנו נכנסים. בפארק טירה מיוחדת שהפכה למסעדה ומוזיאון המוקדש לאגם, אבל אנחנו מחליטים ליהנות בחוץ בפארק רחב הידיים. תוך כדי רכיבה אנחנו רואים שיש כאן יריד אוכל, כלובי חיות, פסלים ורציף סירות ומעבורות, שיש בו גם כמה מסעדות. אנחנו עוצרים לנקניקיה בלחמנייה במתחם מיני גולף מלא במשפחות ובצעירים משועשעים. אחרי הפסקת האוכל טיפסנו למגדל התצפית שצופה על חלק מן הפארק שהשאירו טבעי, ויש בו ביצה ומיני עופות. לקראת 16:30 עזבנו את הפארק אל עבר היעד הסופי - העיר קונסטאנץ כדי למסור את האופניים. בדרך גמרנו אומר למצוא את קו הגבול בין שוויץ לגרמניה, שמסומן ביצירת אמנות מתכתית אדומה. מצטלמים צילום סימלי ומגיעים לחנות האופניים שעה לפני שנגמר הזמן.
נטולי אופניים אנחנו נחושים לנצל את הזמן בעיר. חיפוש בגוגל העלה שהקטדרלה של העיר פתוחה עד 18:00. חשבנו להגיע ולעלות למגדל התצפית שבה, אולם המגדל כבר סגור. תחת זאת החלטנו לבלות בשתיית קפה וצפייה בחיים העירוניים במדרחוב המרכזי בעיר העתיקה. מצאנו מקום עדכני שהינו חלק מחנות עיצוב Das voglhaus cafe und kaufhaus ויש בו שולחנות על הרחוב. כמחווה לחג השבועות הוזמנה עוגת גבינה. בדרך למלון שלנו Hotel Halm עברנו במזרקה האימפריאלית, שנמצאת בכיכר מרכזית בעיר. המזרקה, שיצר במקור האנס באור, נהרסה בשנת 1940 וכאשר שוחזרה יש כמה פרטים שהשתנו בה. עדיין היא מלאת פרטים: ארנבונים, עכברים וסוס שילדים אוהבים לטפס עליו. טווס בעל 3 ראשים המסמל את הפיצול הכנסייתי לדברי ספרי ההדרכה שקראנו.
במלון אנחנו מבקשים המלצה למסעדה קרובה, טעימה ולא יקרה ומקבלים המלצה למסעדה איטלקית ביתית O Sole Mio. הוזמנו פאסטה וריזוטו טעימים וגם מנה אחרונה (היחידה בתפריט) טרמיסו תוצרת בית. בחזרה במלון שוב צונחים למיטות עייפים.
יום 4 - 27 במאי - (קונסטאנץ - שדה התעופה ציריך). הבוקר מתחיל בהתלבטות קטנה. האם לנסוע לאי הפרחים במינאו, או להמשיך לחקור את מרכז העיר? מכיוון שאנחנו סקרנים להכיר יותר את העיר עצמה החלטנו על סיור רגלי בשטח הקרוב. לשכת התיירות נמצאת ממש מול המלון במבנה הרכבת הישן. אנחנו מבקשים שם הדרכה ומקבלים המלצה למסלול. כדי להרחיב דעת אנחנו רוכשים ביורו אחד חוברת הסברים על האתרים השונים בעיר. (את החוברת אפשר להוריד מראש ברשת בחינם.)
את הסיור התחלנו בפסל "אימפריה". זוהי יצירה נוספת של פיטר לנק - פסל ענק של אישה זונה עם חזה נדיב המחזיקה בידיה את האפיפיור ואת המלך. כאשר הוקם בשנת 1993 הוא עורר סערה גדולה. באביב זה (2023) הפסל חוגג בדיוק 30 שנה להיווסדו והעירייה תכננה חגיגות סוערות, אותן בדיוק פיספסנו. שריד לחגיגות נשאר בצורת שרשרת על במת הפסל. שלטי הסבר בגרמנית על הקמת הפסל נמצאים בשביל המוליך אליו. אנחנו לא דוברים את השפה המקומית, אבל את התמונות אנחנו מבינים והן מלמדות על על הצדדים הטכניים המורכבים של הקמתו. כיאה לפיטר לנק יש כאן אמירה פוליטית. האישה גדולת המימדים והחמוקים מחזיקה את הקרדינל שנבחר כאפיפיור מרטין החמישי על ידי ועידת קונסטאנס ואת המלך. שניהם עשו הכל בשביל הכוח והשליטה. ליד הפסל גן ציבורי נעים, שצופה לאגם ולהמשך נהר הריין. בגן פסל המוקדש ללורד צ'פלין יוצר ספינת האוויר יליד העיר. בפינת הגן עומד על טילו המבנה שבו התרחשה ועידת קונסטאנס, שבה נבחר האפיפיור, בפעם היחידה שתהליך הבחירה נעשה מחוץ לאיטליה. השימוש הראשוני למבנה, שהוקם במאה ה-14 היה אסם חיטה והיום משמש כאולם קונצרטים.
אזור הנמל מלא מסעדות, בעיקר פיצריות. דרכו אנחנו עוברים לתחנה השנייה שלנו כנסיית טריניטי, שייחודה בציורי הפרסקו שבתוכה. לפני הכנסייה עמוד זיכרון ליהודי העיר שגורשו ממנה בתקופת מלחמת העולם השנייה. בקרבת הכנסייה עמד בית כנסת יהודי שנהרס על ידי הSS בנובמבר 38'. מן הכנסייה צעדנו לשריד מחומת העיר הימי ביניימית ומשם אל בית העירייה. בבית עיריית קונסטאנס חצר פנימית ובה גן ירוק עם פסלים וחזיתו וצידו האחורי מאותרים בציורים שמספרים את ההיסטוריה של העיר. בתוך המבנה תערוכות זמניות. לבית העיריה שתי כניסות: האחת מכיכר אוגוסטין והשניה מרחוב קנזל. בכיכר אוגוסטין עצמה עומד פסל מעניין מחווה לימי הקרנבל בקונסטאנס.
נותר לנו חוב מאתמול - מגדל הקטדרלה. הדרך לשם עוברת ברחוב הראשי ווסנברג המקושט בכדורי ורדים. קירות חלק מהבתים ברחוב מצוירים. בין קשתות הבניינים חנויות (בעיקר בגדים ומסעדות). העלייה במדרגות הלוליניות אל המגדל הייתה מעט מאמצת, אבל הנוף מלמעלה של העיר ופרווריה, ושל עמק הריין בשוויץ מפצה. במהלך הביקור זכינו לשמוע את צלצול הפעמונים של השעה 13:00 וזה הזכיר לנו שהגיע הזמן ל קפה עם עוגה או כריך. ברחוב הראשי מצאנו בית קפה בשירות עצמי בשם קפה Heinrich, שיש בו כריכים מיוחדים עשויים פרצ'ל ושילובים מקוריים של גבינות, אבוקדו ורטבים. ישבנו בחצר חיצונית בצל העצים וצפינו בקהל העוברים ושבים. על בטן מלאה המשכנו לכיוון שכונת נידברג הצמודה, אבל לפני כן עשינו מאמץ לראות פסל נוסף של האמן פיטר לנק, אשר נמצא על שדרות לאוב, מערבית לקטדרלה. מזרקת לנק, שקוראים לה "קשת הניצחון" חוקרת את אהבת האדם המודרני למכוניות ולזמן פנוי. הדמויות בפסל הן אישים מהעבר וגם מההווה של העיר. גם אם לא ירדנו לסוף דעתו של האמן, אהבתי שיצירותיו של לנק נעשות בדגש חברתי ובעלות אמירה חברתית בוטה. לאחר שיטוט קצר בשכונת נידברג וקניית מזכרות לנשארים בבית הגענו לשני המגדלים שעל הריין, שרידים לחומה הימי ביניימית של העיר.
מגדל אבק השריפה ומגדל שערי הריין מתוארכים למאה ה-14. במגדל אבק השריפה שהגן על העיר ושימש לפרקים גם כבית כלא פועל כיום מוזיאון לתלבושות הקרנבל של העיר. המוזיאון עמוס בובות לבושות בתלבושות הקרנבל ויש בו סרטים תיעודיים בנושא. במהלך הביקור למדנו שגם היהודים נאסרו במגדל על ידי המלך זיגמונד, שחשב שיוכל להשתמש בדמי הפדיון של אותם אסירים, כדי לכסות את חובותיו לועידה הדתית. במגדל השני פועל פאב והוא מלא במזכרות מתקופות שונות בעיר. מצאנו אותו פחות מעניין. השעה כבר לקראת 16:00 ואנחנו מחליטים לנצל את כרטיסי הכניסה שהעניקו לנו מטעם חברת האופניים למוזיאון הרוזגרטן, שהוא מוזיאון היסטורי לתולדות העיר. במוזיאון ניתן לקבל מדריך קולי באנגלית, שמסייע מאוד בהבנת המוצגים. מכיוון שיה לנו זמן מוגבל במוזיאון, משום כניסתנו המאוחרת, מיהרנו להתמקד בתערוכה על קונסטנס בעידן המודרני, העידן של המפלגה הנציונל סוציאליסטית. זו הפעם הראשונה שאנו רואים את התקופה החשוכה הזו בתולדות גרמניה מנקודת מבטם של הגרמנים. דרך המוצגים נחשפנו לכמה סיפורים נוגעים ללב על רדיפת היהודים בקונסטאנס. התרשמנו שלא מטאטאים את ההתפתחויות המצערות ואת תמיכת תושבי קונסטאנס במפלגה הנאצית. כובד התצוגה גרם לעייפות של הבעל, ששמח למצוא ספסל כדי לנוח בו. תוך שניות קלטנו שמדובר במוצג שעליו כתוב "לא ליהודים". נראה שזה מספר את הכל. אנחנו נפרדים מן העיר במסע קניות מזורז למשפחה ועולים על הרכבת חזרה לשדה התעופה בציריך. טיול אופניים קצר ועמוס בחוויות הסתיים.
