8 ימים בגארדה, צפון איטליה, עם כל המשפחה
משתתפים: משפחה דתית - זוג הורים וחמישה ילדים (17, 13, 9, 7, 10 חוד')
למה צפון איטליה? אז ככה: חיפשנו אזור שיאפשר חופשה משפחתית במזג אוויר נוח ולא רחוק מדי (מבחינת טיסה) ושגם הילדים יהנו מהחופשה.
ולמה לפני פסח? כדי שייפול על החופשה של הילדים וגם כי במקור הסדר היה אמור להיות אצל הגיסה (כך לפחות ידענו כשהתחלנו לתכנן בערך חצי שנה מראש) אבל אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט (האדם מתכנן והאלוקים צוחק) – בסוף זה היה אצלנו. לא שינינו תוכניות.
טסנו עם אלעל למילאנו (מלפנסה) בטיסת אחר הצהרים (רצינו להרוויח עוד יום) ונחתנו ב-21:30. אספנו רכב (פיאט דוקאטו – בכל זאת 7 אנשים, 6 מזוודות ועגלה). את כיסא הבטיחות עבור הקטנה הטסנו במזוודה וכך יכולנו להשתמש בו גם בארץ (מונית) וגם באיטליה (השארנו קבוע ברכב).
הטיסה הלוך היתה מצויינת ולמרות שלא הזמנו כרטיס לקטנה – הטיסה היתה די ריקה והיה מקום גם לה והצלחנו לנוח קצת.
את הווילה שכרנו דרך airbnb לאחר שחרשנו הרבה אופציות באזור אגם גארדה (האתר מאפשר סינון יעיל בהתאם לקריטריונים שונים) ואת העסקה סגרנו רק לאחר שבחנו 7 פעמים את כל התמונות והן נראו מסבירות פנים (כלומר – אכן יש מספיק מקום לכולם), את המפרט של הווילה (מטבח, חדרי אמבטיות וכדו') וגם התכתבנו קצת דרך האתר עם המשכירה (שבסופו של דבר לא פגשנו כלל).
לווילה הגענו קצת אחרי 1:00 לאחר כשעתיים נהיגה (כבישי האגרה באיטליה מצויינים, מהירים – 130קמ"ש, אבל לא זולים) שם חיכו לנו האח של המשכירה וחברו ששימש כמעין מתורגמן (למרות שגם האח ידע אנגלית בסיסית). קיבלנו סיור מקיף בוילה: שני חדרי שינה, סלון (עם ספה נפתחת), מטבח מאובזר (אבל ללא קומקום חשמלי – מזל שהבאנו פינג'אן), חדר משחקים במרתף (שולחן פינג-פונג וכדורגל שולחן – זה עם השחקנים על מוטות מתכת) וגינה פרטית ענקית (כולל שולחן חוץ וכיסאות שניצלנו לארוחת בוקר בשבת).
הלכנו לישון (בכל זאת - כבר אחרי 2:00).
בבוקר – התארגנות בוילה (פריקת מזוודות) ויצאנו לסיור ראשון באיטליה. נסענו דרך כפרים קטנים ומקסימים (אזהרות בנושא ה-GPS – בהמשך) ועצרנו ב- Cascata Varone- מפל הנופל מגובה של כ-100מ' בתוך נקיק סלע צר וכמובן – מרסס מים על כל הנכנס לנקיק.
המשכנו צפונה עד אגם Tenno שהיה קומקפטי, ירוק (צבע המים) פסטורלי ומקסים. כמובן שפגשנו משפחה ישראלית.
הספקנו גם להתרשם מאגם גארדה
ביום חמישי (יומנו השני באיטליה) שמנו פעמינו לונציה. בערך שעה וחצי על האוטוסטראדה ונכנסנו לעיר. חנינו באחד ממגדלי החניה הצמודים ל"תחנה המרכזית" של ה-Vaporato (26 יורו ליום חניה ואילצו אותנו, כמו את כל הרכבים הגדולים, לטפס עד הקומה השמינית, הגג. לפחות היה נוף) ומשם לקחנו את קו מס' 1 (על המים כמובן) עד לכיכר סאן-מרקו. משם התחלנו לאיטנו לחזור ברגל חזרה. בדרך עלינו למגדל St Mark's Campanile (8 יורו לאדם) וקיבלנו תצפית על ונציה ממרומיו.
הכיכר עדיין הומת יונים, למרות מאמצי העירייה המקומית למנוע האכלתן. התגלגלנו לאיטנו דרך הסימטאות, הגשרים והתעלות וכמובן – חנויות המזכרות המוכרות כולן בערך אותו דבר (פסלונים מזכוכית Morano, מסכות ומזכרות מכל סוג המאזכרות את העיר) עד שחזרנו לרכב.
כן – הבלונים עשויים מזכוכית צבועה !
אנקדוטה חביבה: ליד תחנת היציאה ישנו גשר מתכת גדול החוזה את התעלה הראשית. בצמוד אליו ראינו מעין מתקן דמוי כדור שנראה כי נועד להעביר אנשים לצידו השני. לאחר קריאת ההוראות הסתבר כי הוא מיועד למוגבלים, נשים בהיריון ומשפחות עם ילדים בעגלה. מכיון שענינו על הקטגוריה האחרונה – לחצנו על הכפתור ולאחר שיחה קצרצרה עם המוקדן – נפתחה לנו הדלת ויצאנו לדרך (חלקנו – יש משקל מקסימלי אפשרי). מהירות הנסיעה אפסית ובהליכה איטית ניתן להשיג את המתקן אבל כל התהליך חביב מאוד ואף הפכנו לאטרקציה רגעית לחלק מההולכים בגשר.
ביום שישי נסענו ל-Sirmione. בדרך התעקש ה-GPS לקחת אותנו דרך כביש שהפך לדרך עפר אולם כיון שנראה היה שהוא מזהה אותו כשורה – המשכנו (בדקתי – האפשרות של דרכי עפר היתה מנוטרלת). טעות! בסיבוב חד בעליה על בטון משולב באבנים טבעיות כאשר מאחור תהום קטנה עם גדר עץ מסכנה כגבול הרכב התקשה לטפס ורק בקושי רב יצאנו משם תוך שקבוצת רוכבי אופניים מסתכלת עלינו כמו על משוגעים. זה היה כבר המקרה השני בו ה-GPS לוקח אותנו בדרך שאומנם מגיעה ליעד הסופי אבל עם לא מעט דפיקות לב: יומיים קודם נסענו כך דרך עיירות בכבישים צרים ומעוקלים להחריד. שימו לב לנושא.
ב-Sirmione סיירנו בעיר העתיקה, בטיילת ובאתר העתיקות בקצה הלשון היבשתית עליה שוכנת העיירה. העיירה קומפקטית ומקסימה, די שופעת מסעדות וחנויות מזכרות (כמו בכל מקום תיירותי באיטליה). האגם היה סוער מעט מה שהפך את הסיור על הטיילת למעט רטוב (לא בצורה שתמנע טיול לאורכו). עשינו סיבוב קצר ברכבת (על הכביש) הממונעת (1 יורו לאדם) וחזרנו למעוננו להתכונן לשבת.
שבת הוקדשה למנוחה וניצלנו היטב גם את מזג האוויר המצויין וגם את המרחב הענק שבוילה: אכלנו ארוחת בוקר בחוץ ושיחקנו בחדר המשחקים. בקיצור – בחיק המשפחה. במוצ"ש – סרט (במחשב הנישא שהבאנו איתנו) ופופקורן.
יום ראשון עלינו ל-Monte Baldo ברכבל הכפול המוביל אליו. מצאנו רכס מושלג אם כי כבר ניכרו עקבות האביב בקטעי האדמה החשופים. השלג הנדיר (מבחינתנו הישראלים) בתוספת מזחלת פלסטיק קטנה ששאלנו ברשות מבית הקפה/מסעדה שבמרומי ההר הפכו את החוויה עבור הילדים לבלתי נשכחת.
מקצה הרכס נשקף נופו של אגם גארדה:
וממצב צבירה אחד למצב צבירה שני – טבילה באגם. כן – המים קרים.
משם המשכנו למוזיאון המכוניות בפאתי Verona ובילינו בו כשעה – עד שעת הסגירה. המוזיאון ממוקם במבנה בן 4 קומות וגולש מעט מנושאי רכב גם למצלמות ישנות, דגמי מכוניות קטנים ותיבות נגינה.
משם – לעיר עצמה. ה-Arena היתה כבר סגורה (בכל זאת היינו במספר מקומות באותו יום) והלכנו לראות את המרפסת המפורסמת. בדרך נתקלנו במעין הפגנה או תהלוכה גדולה אולם לא הצלחנו להבין במה מדובר. הגענו למרפסת כשהשער החיצוני כבר היה סגור לרגל אירוע פרטי אולם צפינו בה דרך סורגיו. במילה אחת – מאכזב. הסתובבנו עוד קצת בעיר וקנינו מזכרות בשוק באחת הכיכרות. חזרנו הביתה.
יום שני – הדולומיטים. מראש ביררנו וידענו כי חלק מהמעברים עדיין סגור (בכל זאת – תחילת אפריל) והמרחקים די גדולים (מאגם גארדה) ולכן שמנו פעמינו (כלומר – נסענו) לאגם Tovel. עברנו את העיירה שלפני האגם והתפתלנו עם הכביש לכיוונו. כשהגענו למעין מחסום על הכביש (אחד הפלסטיקים הגדולים שנפוץ גם בארץ) ניסינו להבין האם סגור לגמרי או לא. מכיון שכל הכיתוב היה באיטלקית ועל השלט ליד נראה היה כי האיסור בוטל – המשכנו הלאה. אחרי מספר מאות מטרים עצר אותנו עובד מע"צ מקומי וללא ידיעת אנגלית ניסה, בנחמדות רבה מאוד, להסביר לנו משהו. אנחנו הבנו כי הם עדיין בשלבי פתיחת הכביש לפני העונה. לבסוף הוא שחרר אותנו להמשיך תוך שהוא מסמן לנו לשים לב לדרדרת אבנים. הגענו עד 50מ' משפת האגם שהיה קפוא כולו – מחזה מדהים. גם כאן כולנו נהננו מאוד מהשלג.
לאורך קו החוף רואים פס מים צר מכוסה שכבת קרח – תחילת ההפשרה.
משם המשכנו ל- Cascate Nardis(מפלי Nardis). גם כאן הדרך היתה חסומה אולם הפעם שאלנו ואכן נאמר לנו שהדרך לשמורה עדיין חסומה ותיפתח רק בתחילת העונה. החנינו את הרכב ויצאנו ברגל לעבר המפלים – כחצי שעת הליכה בדרך החוצה את היער בין הנהר לצלע ההר כאשר שלג עדיין מפוזר במקומות רבים.
לבסוף הגענו למפלים עצמם:
בדרך חזרה כבר אספתי את המשפחה עם הרכב (לאחר שעברו על פנינו בדרך מספר מכובד של כלי רכב שחנו צמוד למפל וחסכו את ההליכה).
יום שלישי - Gardaland. ומספר נקודות חשובות בקשר לפארק השעשועים הזה:
- קנייה מראש, לפחות 7 ימים, לתאריך מסויים מוזילה מאוד את מחיר הכניסה (עד כ-10 יורו לאדם) וגם עשויה לחסוך זמן בכניסה (בתלות בעומס). מומלץ לבדוק אפשרוית הרכישה השונות באתר הפארק
- אנחנו נתקלנו בפארק ריק– ללא תורים לאף אחד מהמתקנים ורבים מהם עשינו הרבה יותר מפעם אחת, ללא צורך לקום מהמקום בקרונית/רכבת. זהו כנראה המצב מחוץ לעונה.
- מומלץ לקרוא מראש על המתקנים השונים ולכסות אותם בהתאם לפופולאריות
- יש בפארק אזור שלם עם מתקני מים לילדים. בעונה המתאימה ובגילאים המתאימים – מומלץ להיערך עם בגדי ים
- אנחנו הבאנו איתנו את האוכל ואכסנו אותו בתא שמירה (אוטומטי בתשלום) בפארק עצמו
- כמובן – מומלץ להגיע עם הפתיחה בכדי להספיק הכל
חזרנו עייפים אך מרוצים
יום רביעי – יום הטיסה חזרה. העמסנו מזוודות, סרקנו פעמיים את הדירה כולה (השארנו מפתחות בתיבת הדואר) ויצאנו לדרך.
היעד – אגם מג'ורה (Lake Maggiore). הרעיון: לראות גם את האגם הזה לפני שחוזרים לכיוון מילאנו (מלפנסה) לטיסה. הדרך היתה ארוכה וכללה פקקי תנועה עד האוטוסטראדה בקרבת מילאנו. בהגיענו לעיירה Stressa של שפת האגם חנינו וניגשנו לקנות כרטיסים לשייט ל-Isola Bella. שימו לב: במבנה האבן הגדול שדרומית לחנייה נמצאת הסוכנות הרישמית שמוכרת כרטיסים לשאטל לאי. כל שאר האנשים שייגשו אליכם הם מאכרים המקדמים שייט פרטי, יקר יותר.
השייט קצר והאי קטן ומקסים. סיירנו בארמון ובגניו וגם בחנויות ובין המסעדות (כרגיל בכל מקום מתויר).
חזרנו כמובן בשייט והפעלנו את ה-Waze (פעם ראשונה בנסיעה הזו שהפעלנו את האפליקציה).האפליקציה עזרה לנו לאתר תחנת דלק זולה בדרך חזרה למילאנו ואחר כך – הובילה אותנו בביטחה אל הפיצריה הכשרה שבעיר. לא זול (19.5 יורו לפיצה משפחתית ענקית ו-4 יורו לתוספת) אבל פיצה מעולה שהספיקה לכולנו והיתה מענה הולם לדרישתו של הבכור לרגל יום ההולדת שלו: פיצה איטלקית אמיתית.
משם – חזרה לשדה התעופה רק כדי לגלות שהטיסה נדחתה בשעתיים. מרחנו שעתיים בשדה תעופה ואחר סבלנו בטיסה מלאה לגמרי כשהקטנה מטפסת עלינו לכל אורך הטיסה.
אגב – ההכנות לפסח עברו בסדר גמור והסדר עצמו (25 איש) היה מעולה.
