יפן - חלום רחוק, תרתי משמע, שלקח לי 15 שנה להגשימו.
קצת על ההכנות מראש:
כרטיסי טיסה הזמנו כחצי שנה מראש במחיר זול דרך Aeroflot ובסיכומו של טיול היינו מרוצים מאוד.
אינטרנט: לאחר ניסיון בהצלחה מוגבלת בארה”ב עם שימוש ב-sim מקומי – העדפתי לשכור pocket wifi. מדובר בנתב (router) סלולרי המאפשר להקים רשת מקומית (hot-spot). השכירות לכל התקופה עלתה כ-70 דולר, כולל הנתב עצמו, סוללה נוספת (נדרש מאוד כדי לשרוד יום שלום ללא חיבור לחשמל) וציוד טעינה (micro-usb סטנדרטי). גודל הנתב עצמו – כקופסת גפרורים ארוכים והסוללה הנלוות קטנה ממנו ובקיצור – ניתן לשים בכיס/בתיק גב. האיסוף התבצע (לבחירתי) בסניף הדואר ב-Narita וההחזרה – פשוט מכניסים הכל למעטפה (שמסופקת גם היא) ומשלשלים לתיבת דואר כלשהיא (לא היתה כל בעיה למצוא אחת). בקיצור – ממליץ על econnect כפתרון לנושא אינטרנט.
לינה: למעט שני הלילות האחרונים שהוזמנו במלון בטוקיו – כל שאר הלילות הוזמנו דרך Airbnb. הדירות היו בהתאם למה שהזמנו – לא הופתענו ואם כבר אז רק לטובה. ממליץ בחום על האתר כפתרון זול לדיור – אם כי חובה לקורא כל מילה בתיאור, להשוות לתמונות, לבדוק מיקום ומה יש באזור (חובה ביפן: קרבה לתחנת רכבת) ורצוי גם להתכתב עם בעלי הדירה לבחינת זמני תגובה ובכלל. בשטח לרוב לא תפגשו את בעלי הדירה אלא רק תקבלו, בדוא”ל של Airbnb, הנחיות כיצד להגיע לדירה וכיצד להיכנס אליה. כל בעלי הדירות הגיבו במהירות לפניותינו בדוא”ל.
סיכום על הדרכה בעברית בשני היעדים המרכזיים – טוקיו וקיוטו. עלות כל יום הדרכה – כ-400$ (לא כולל נסיעות ואוכל). המלצות ניתן לקבל אצלי בפניה פרטית.
הזמנו מראש סיור במפעל מאזדה – בפאתי Hiroshima. יש סיור אחד ביום באנגלית והוא יוצא בזמן (כמו כל דבר ביפן). ההרשמה מתמלאת תקופה מכובדת לפני מועד הסיור – מומלץ להזמין מראש. הסיור – חינם.
קצת נושאים כללים:
היפנים לא יודעים מספיק אנגלית – בדגש על נהגי מוניות.
כסיוע לנושא האנגלית מומלץ בחום להשתמש באפליקציה Google translate שיודעת גם לתרגם טקסט ליפנית וגם, לא פחות חשוב, לתרגם טקסט המופיע בתמונה. כלומר – מצלמים, מסמנים עם האצבע את הטקסט ומקבלים תרגום (סביר).
קיימת העדפה ברורה מאוד למזומן – ממליץ לא להסתמך על כרטיסי אשראי ולהגיע עם כמות מזומנים מכובדת.
אין פחי אשפה ברחובות (המצוחצחים להפליא) – עטיפות ואשפה תיאלצו לשאת איתכם עד לחנות הבאה או לאתר התיירותי הקרוב.
שירותים: נושא מרתק בפני עצמו. השירותים תמיד מצוחצחים ומבריקים. בכל מקום יש שירותים מערביים (כמו אלו המקובלים בארץ) ובמגוון מקומות תפגשו גם שירותים מסורתיים, כלומר – בול קליעה (מצוחצח ומבריק גם הוא!). לעיתים תציג לכם מפה, בכניסה למתחם, את מיפוי השירותים המערביים והמסורתיים באופן שיקל על ההתמצאות. בבתים מקובלים מאוד שירותים עם בידה (מערכת שטיפה וייבוש) ברמת שכלול ותחכום גבוהה מאוד.
ה-Shinkansen: לרכבת זו, הרכבת המהירה של יפן, יש שלוש רמות מחירים: הבסיסית (מקומות לא מסומנים בקרונות 1-3 בלבד), הבינונית (מקומות מסומנים בקרונות 4-7 ואולי אף בקרונות נוספים) ומחלקה ראשונה (היקרה משמעותית משתי האפשרויות הקודמות). למעט המחלקה הראשונה – בכל שורה ישנם 5 מושבים המחולקים ל-2 ו-3 (במחלקה ראשונה – רק 4 מושבים בשורה). ניתן לסובב כל בלוק מושבים (2 או 3) כך שתוכלו לשבת ברביעייה או שישייה הפונה זה לזה. אין הרבה מקום למזוודות גדולות – רק מאחורי שורת המושבים האחרונה בכל קרון. הרכבות מדויקות ביותר ועוצרות למשך זמן די קצר בכל תחנה בדרך. כדי להספיק לצאת אתם נדרשים להיות (לפחות) בדרך לדלת עוד טרם העצירה הסופית. על הרציפים יש סימון מדויק היכן יעמוד כל קרון – עוזר מאוד לחסוך זמן בעלייה לרכבת. שירותים (נקיים כרגיל) יש כל מספר קרונות. המבקר עובר עם עגלה לממכר מזון/חטיפים מדי פעם. המחיר לא זול (וניתן לבדיקה באתר הזה. שימו לב שהמחיר כולל דמי נסיעה ודמי מושב – משלמים את שניהם) אבל חוסך זמן – מהירות הנסיעה היא בין 240 ל-270קמ”ש !!! רכבות סוף היום יהיו עמוסות מאוד, בדגש על הקרונות נטולי מושבים מסומנים. לרוב, במידה וזמין, תוספת התשלום עבור מקום מסומן היא סבירה ומומלצת.
ניווט: השתמשנו ב-Google maps שלא הכזיב. האפליקציה נותנת מסלולי הליכה ברגל (דורש מעט אימון להבין לאן בדיוק הוא מפנה בתחילת ההליכה) וגם מסלולים בתחבורה ציבורית, כולל זמנים ומחירים. וכמובן – שהכל מעודכן באופן מקוון. מומלץ בחום.
המתח היפן הוא 110V והשקעים זהים לאלו שיש בארה”ב (שני חריצים מקבילים).
בעת נסיעתינו: 100Y היו שווים 3.2ש”ח.
אשמח לענות על שאלות בכל נושא קשור – רק לא דרך ה-Facebook (אין לי).
מתי נסענו: אמצע מרץ 2017 למשך שבועיים.
יום שלישי
ולתכל'ס: כפי שכבר כתבתי – טסנו עם Aeroflot וחניות ביניים קצרות (פחות משעתיים) במוסקבה. הטיסות המריאו בזמן ונחתו בזמן ולמעט האוכל הכשר, שהיה בינוני, הכל עבד כמו שעון.
נחתנו ב-Narita, טוקיו, אספנו את המזוודות ואת ה-pocket wi-fi ששכרנו מראש.
משם נסענו ב-Nex (ה-Narita Express) לתחנת Shinagawa שהיתה במרחק 10 דקות הליכה מדירת Airbnb ששכרנו. מהתחנה לקחנו מוניות לדירה (נהגי המוניות לא יודעים אנגלית - נא להכין את הכתובת הרצויה ביפנית) ומצאנו דירה מעולה מכל הבחינות: מיקום (2 דקות מסופרמרקט גדול שפתוח 24/7, 10 דקות מבית חב"ד, 10 דקות הליכה לתחנת Shinagawa - אחת מהתחנות הגדולות של טוקיו), גודל (4 חדרים רחבים + פינת אוכל) ואבזור (מטבח, מכונת כביסה, שני חדרי שירותים ועוד). את בעלת הדירה פגשנו רק למחרת ובכל תקופת שהותינו היינו בקשר איתה דרך הדוא”ל של Airbnb.
הנחנו מזוודות ויצאנו לעיר. חזרנו לתחנת Shinagawa וקנינו שם (מזומן בלבד!!!) כרטיסי Suica. זהו כרטיס הדומה לרב-קו שיש בארץ: ניתן להשתמש בו במספר רב של קווי תחבורה ציבורית מקומיים (לא ב-shinkansen) ואף לקנות בו בחנויות מסוימות (חנויות Convenience כדוגמת 7-11, Lawson ועוד). הכרטיס ניתן לטעינה במכונות אוטומטיות הנמצאות בכל תחנת רכבת. חשוב: קיים פקדון של 500Y לכרטיס אותו משלמים כחלק מהרכישה. הפקדון יוחזר במלואו בתנאי שהכרטיס ריק. אם יש בכרטיס יתרה כל שהיא – סכום זה יוחזר בניקוי 220Y, עמלת החזרה. כלומר – נא לרוקן את הכרטיס לפני החזרתו. הנוחות העיקרית: בכניסה לתחנת הרכבת מנפנפים למכונה בכרטיס, היא מציגה יתרה ואתם בפנים. ביציאה מנפנפים שוב, המכונה מציגה עלות נסיעה ויתרה מעודכנת ואתם בחוץ. אם אתם מתכננים מספר נסיעות רב ביום בודד – כדאי לבחון קנייה של כרטיס יומי.
בקיצור – נסענו לתחנת Shibuya: הצטלמנו עם פסל הכלב המפורסם Hatchi וצפינו בהמון האנשים החוצה את מעבר החציה המפורסם עוד יותר.
חזרנו לדירה עייפים (טיסה ארוכה ועוד טיול בעיר) אך מרוצים.
יום רביעי
למחרת – שוב בדרך ל-Shinagawa תוך סיבוב ברחובות השכונה שסביב: מקדש, גן נחמד ובכלל שכונה יפה ומטופחת.
ב-Shinagawa פגשנו את מדריכתנו לאותו יום, מיאל, ויצאנו לדרך. תחנה ראשונה – תחנת Ueno. יצאנו מהתחנה והמשכנו ברגל לאזור מקדש Asakusa Kannon Temple – אזור הומה חנויות (מזכרות ואוכל מסורתי בעיקר) ובני אדם והכל חי וצבעוני מאוד. ניתן לשכור סיורים רכובים מודרכים בריקשה – שימו לב ללבוש של גוררי הריקשה, בדגש על הנעלים (נעלי חזיר). הסתובבנו באזור המקדש כשעה. שם פגשנו לראשונה תופעה שליוותה אותנו כמעט בכל מקום בו ביקרנו: נשים (ולפעמים גם גברים) בלבוש יפני מסורתי (קימונו, קבקבי עץ) המטיילים ברחוב כאחד העם. מתברר כי זהו נוהג די מקובל (למקומיים אבל גם אצל זרים) לשכור תלבושת כזו ליום שלם (כ-5000-7000Y) ולטייל לבושים בה כל היום. צבעוני ביותר. ואגב – לרוב הן לא מתנגדות לצילום משותף.
הלאה – ל-Ueno park. שם פגשנו את פריחת הדובדבן הראשונה שלנו. היפנים אכן מעט אובסיסיביים בנושא וכמעט בכל מקום ששאלנו ידעו לספר לנו מתי זה מתרחש והיכן. אגב – יש מספר עצים הפורחים בתקופה זו של שנה (דובדבן, שזיף) בצבעים דומים (לבן/ורוד) אבל העדיפות היא ל-Sakura, פריחת הדובדבן. עשינו לו book שלם והמשכנו לסיור בפארק ובשוק שלידו. זהו אחד השווקים הבודדים בטוקיו (וכמעט בכלל) בהם אפשר לקנות לא רק בשר, דגים ותוצרי ים אלא גם ירקות ופירות.
שם גם נכנסנו לראות מה זה Pachinko: סוג של משחק הימורים יפני הכרוך בהזרמת כדוריות מתכת ע”פ לוח משחק. לחלוטין לא ברור למתבונן המערבי: רעש נוראי והיפנים מכורים – ניתן לראות אולמות Pachinko במספר לא מבוטל של מקומות. במקרה נכנסנו שם לשירותים ו….הפתעה: כיור אוטומטי לחלוטין: בצד הרחוק של האגן – ברז אוטומטי (אכן – לא כזה חידוש) אבל בצד הקרוב למשתמש – מנגנון סבון ומנגנון אוויר לייבוש ששניהם אוטומטיים ושניהם מוטמעים בכיור עצמו.
ול-Akihabara: הרובע הידוע באלקטרוניקה שלו אבל גם בדברים אחרים. כיום, כשמוצרי האלקטרוניקה נפוצים בכל העולם, נושא זה מעט פחות אטרקטיבי ב-Akihabara. הסתובבנו מעט ברחובות וצפינו במארחות המזמינות את העוברים והשבים להיכנס לבתי קפה (רובם – בקומות הגבוהות יותר של הבנין. בכלל – מאוד מקובל שבית עסק לא יהיה בקומת הקרקע: בקומת הרחוב יופיע שלט עם ציון שם בית העסק והקומה בה הוא נמצא) מוזרים: באחד – הסגל לבוש כמו אחיות (במובן הקינקי של המילה), בשני – יש חתולים ועוד. ובכלל – מהיבטים שונים האזור מתאים יותר למבוגרים, אם כי לא באופן בוטה מאוד. על הבניינים מופיעות תמונות קומיקס יפני (Manga).
לסיום יום התיישבנו לקפה ב-Starbucks באזור Shinjuku. כמקובל בחלק מה-Starbucks שפגשנו – את הקפה קונים בקומת הרחוב ולאחר מכן עולים לאחת מקומות הבניין ומתיישבים בחדרים, מעין ספריה, לשתות. היפנים מנצלים את המקום למפגש חברים, הכנת שיעורים, עבודה וכדו'.
עוד סיבוב קצר באזור והתגלגלנו חזרה לדירה בסיוע Yamanote line של התחתית היעילה של טוקיו.
יום שישי
פתחנו את הבוקר ברובע Ginza היוקרתי – בכניסה לבית הכלבו Mitsukoshi. בשעה 9:30:00 (האפסים המרובים – בכוונה: אנחנו ביפן והדיוק הוא אורח חיים) מתחיל טקס פתיחת החנות: העובדים וההנהלה מתייצבים בפתח החנות ולאחר נאום פתיחה קצר – קדים ללקוחות הממתינים, פותחים את דלתות החנות הגדולות וממשיכים לקוד כשהקהל זורם פנימה בדרך להתרוקן מכספו (החנות אופנתית מאוד אבל גם יקרה מאוד).
בהמשכה של השדרה הראשית נתקלנו בתיאטרון יפני – קנינו כרטיסים ונכנסנו. יש מספר הצגות ביום כך שניתן לבחור למי מהן ומתי להיכנס. עלינו ליציע (בכל זאת – נכנסנו באמצע) וצפינו בהצגה במשך כחצי שעה. לא הבנו הרבה אבל התרשמנו מאוד מהתפאורה ולבוש השחקנים.
כוס קפה (טובה! יותר משל Starbucks) ב-Excelsior cafe והמשכנו לשוק הדגים המופרסם Tsukiji. ויתרנו מראש על המכירה הפומבית המפורסמת המתרחש בשעות הבוקר המאוד מוקדמות (ומוגבלת למספר מבקרים מסויים) ופשוט הסתובבנו בין הדוכנים: המון דגים, פירות וחיות ים אחרות וגם מעט פירות וירקות וחנויות לציוד מטבח יפני. כמובן – דוכני אוכל מסוגים שונים. סושי – אין! כאן גם נתקלנו במחירי הפירות המופקעים (שלא כמו בסופרמרקטים) – מגש יפהפה של דובדבנים בכ-140$ !!!
חזרנו לתחתית ונסענו למקדש Meiji Jingo. המקדש נמצא בליבו של יער ירוק ומקסים – טיילנו אל המקדש וברחבי הגן ונהנינו מהפסטורליה.
שבת
כאמור – בית חב”ד היה במרחק 10 דקות הליכה מהדירה והלכנו להתפלל שם בערב ובבוקר. ארוחות שבת בדירה, הרבה מנוחה וקצת טיול באזור: הגענו לגן מקסים עם אגם קטן בשם Happo-en שככל הנראה משמש גם לעריכת חתונות יפניות.
במוצ”ש נסענו שוב לתחנת Shibuya. שתינו קפה בקומה השניה של Starbucks וצפינו מלמעלה על מעבר החציה המפורסם.
זהו – עוזבים את הדירה הראשונה במסלול. בסיוע בעלת הדירה, תוך התכתבות בדוא”ל Airbnb, המתינו לנו מוניות שלקחו אותנו, על מזוודותינו, לתחנת Shinagawa הזכורה לטוב. שם קנינו כרטיסים ועלינו על ה-Shinkansen. הדיוק – מדהים וכנ”ל גם המאסה – כל מספר דקות יוצאת רכבת של 16 קרונות (מסוגלת לשאת מעל 1000 איש) והכל מתקתק הרבה יותר טוב מכל שעון שוויצרי.
הגענו, בזמן כמובן, ל-Hiroshima - בערך 4 שעות נסיעה (טיסה בגובה נמוך הוא תיאור מדויק יותר).
ועכשיו - בעיה: את הדירה נקבל רק בשעות אחה"צ וכל התאים (לוקרים) בתחנה עליהם בנינו - תפוסים. יצרנו קשר עם בעלי הדירה וקיבלנו אישור להכניס המזוודות, בלבד, לפני הזמן. כך הבנו שתהיה לנו בעיה למחרת (הדירה נשכרה ללילה אחד בלבד).
תפסנו מונית לפארק השלום - אולי האתר המפורסם ביותר ב-Hiroshima. סיירנו בפארק, צלצלנו בפעמון המפורסם וצילמנו את מבנה הכיפה (המבנה שפחות או יותר מעליו התפוצצה הפצצה. כל השוכנים בו נהרגו אבל שלד המבנה שורד עד היום).
המשכנו משם, ברגל, לטירת Hiroshima. צפייה מהירה מבחוץ (לא נכנסנו) והמשכנו ל-Shukkei-en gardens. הגענו בדיוק בשעת הסגירה ! לא הועילו התחינות לשומר – זמן זה זמן ואנחנו נשארנו בחוץ.
חזרנו לדירה (שהתברר שהיתה פשוט מעבר לפינה) וניסינו לחשוב מה עושים עם המזוודות ביום המחר בין שעת עזיבת הדירה (בוקר – כמו במלון) לבין היציאה שלנו מהעיר (ערב). ניסינו את שירות משלוחי המזוודות המפורסם ביפן – המאפשר לשלוח מזוודות מיעד ליעד (בפועל, ומייד תבינו מדוע, ממלון למלון). השירות ניתן עקרונית בכל חנות נוחות בעיר אבל – בעיה קטנה אחת: הם לא יודעים אנגלית ! ועברנו 5 חנויות נוחות לאורך הרחוב!!! מצאנו את הסניף הראשי של חברת המשלוחים וגם שם האנגלית לא מככבת. בסיוע לקוח אחר, שידע קצת יותר אנגלית מהרגיל ביפן, הצלחנו להבין את התהליך והעלויות (עד כ-25$ למזוודה). וחזרנו לדירה. שם עלינו על פטנט אחר בנושא: ניגשנו חזרה לתחנה המרכזית, שבשעה זו התאים (לוקרים) שלה היו ריקים, ופשוט שילמנו ונעלנו אותם. למחרת בבוקר חזרנו לתאים אלו, שילמנו שוב ואיפסנו את המזוודות למהלך היום. יצא מעט יקר אבל יותר פשוט מכל חלופה אחרת.
יום שני
קמנו, איפסנו מזוודות בתאים התפוסים בתחנה המרכזית וחזרנו ל-Shukkei-en gardens. תשלום בכניסה וסיור בגן. קטן – אבל מקסים. בכלל – היפנים מומחים בטיפוח גנים ותוצאות ניתן לראות כמעט בכל מקום.
תפסנו מונית ונסענו למפעל מאזדה. כמובן שהצלחנו לאחר אבל היפנים כנראה כבר רגילים ל-外人 (גאיג'ין – זרים) ופשוט צירפו אותנו, לאחר המתנה קצרה, לאמצעו של הסיור. במקום תצוגה של מנועים ומכוניות של מאזדה אבל גולת הכותרת, והמקום היחיד בו לא ניתן לצלם, הוא פס הייצור עצמו. הפס נע באיטיות ומרכיב במקביל מספר רב של דגמים שונים. במקביל לרכבים שבהרכבה נע פס עם עגלות כלים וציוד הייעודיים לכל רכב מורכב (כאמור – דגמים שונים). והכל עובד בשקט וברוגע מופתיים. מרתק ומומלץ ביותר.
יצאנו משם והלכנו לתחנת הרכבת המקומית ונסענו ל-Miyajimaguchi Station. עוד כ-300 מטר ברגל ואנחנו במזח המעבורות לאי Miyajima. קונים כרטיסים, המעבורת מתמלאת ויוצאת (כל מספר דקות – תדירות די גבוהה בשני הכיוונים). האי עצמו תיירותי מאוד: זרם שוטף של מבקרים, המון חנויות וגם המון – צבאים. שימו לב: הצבאים כ”כ רגילים לבני אדם שהם ינסו לחטוף מכם כל דבר שנראה כמו אוכל גם אם זו פיסת נייר/תיק/עטיפה/מפה וכדו'. האי מקסים, ירוק מאוד והביקור בו מומלץ ביותר. גולת הכותרת ואחד מסמלי האי הוא סמל ה-Tori הנמצא במים ומידת החשיפה שלו, ויכולת ההתקרבות אליו, תלויה בגאות ובשפל. באי מספר מקדשים ובכלל כדאי לנדוד עם זרם המבקרים אבל גם לסטות ממנו מדי פעם ולגלות פינות נחמדות שקטות יותר.
סיירנו באי מספר שעות ולאחר מכן חזרנו לנמל המעבורות ושטנו חזרה ליבשת.
הליכה חזרה לתחנת הרכבת, נסיעה קצרה ברכבת איסוף מזוודות, רכישת כרטיסים ל-Shinkansen (לא מסומנים – פשוט כבר לא היו לאותו יום) וירדנו לרציף. זינקנו על הרכבת הראשונה שהתאימה (שאלנו עובד החברה שהיה במקום) והתברר, כפי שהיינו צריכים להבין לבד, ששלושת הקרונות הלא-מסומנים פשוט מפוצצים, כלומר – גם המושבים וגם המעברים (בעמידה). עמדנו והבנו שזה עומד להיות המצב לשעתיים הבאות. בדרך שמנו לב שבקרון 4 יש מקומות פנויים שממתינים שרוכשי הכרטיסים שלהם יעלו בתחנות הבאות. בקיצור – חטפנו קצת זמן ישיבה כשאנחנו מפנים מיידית לכל מי שהתייצב במקומו המוזמן.
הגענו ל-Kyoto. נסיעה קצרה בתחתית, הליכה קצרה ברגל והגענו לדירת Airbnb לימים הקרובים. התארגנו והלכנו לישון, בכל זאת – יום ארוך מאוד.
יום שלישי
צעדנו לארמון הקיסרי רק כדי לגלות שהוא סגור נקודתית לרגל שיפוצים.
תוך כדי חשיבה על הצעד הבא התחיל הגשם ולא הפסיק לאורך כל היום כולו. כמחסה וכניצול זמן הלכנו ל-Teramachi Shopping Arcade המקורה כולו וכך בילינו את היום במעבר בין החנויות והמסעדות במקום.
מומלץ: חנות בשם Can Do המוכרת הכל ב-100Y (כ-3 ש”ח) והמוצרים שווים. אגב: קיימת רשת גדולה ביפן שנקראת Daiso שרובם המוחלט של המוצרים הם ב-100Y, למעט אלו שצויין במפורש אחרת.
בהמשך פנינו לתוך Nishiki market – זהו שוק בו נמכרים בעיקר מוצרי ים אבל גם ירקות, פירות ועוד. מומלץ (בעיקר לחובבי הז'אנר אבל לא רק): להיכנס לחנות Aritsugu Knife Shop המוכרת, כמובן, סכיני מטבח וגם ציוד נלווה – הכל עבודת יד.
המלצה נוספת: חנות/מסעדה שהכל בה קשור ל-Snoopy
יום רביעי
יום עם מדריכה בעברית שתואם מראש.
נפגשנו על גשר Shijo Ohashi הסמוך לרובע Gion המפורסם. צעדנו לתוך הרובע השומר על המבנים העתיקים של העיר – בתי הכפר (Machiya, או בהקשר המסויים של קיוטו – Kyo-machiya). צעדנו לאורך הנחל הזורם ובהמשכו פגשנו זוג לפני חתונה בצילומים. כמובן שהצטרפנו – למצלמים.
שוטטנו ברחובות הצרים והעתיקים והגענו לאזור Yasaka shrine.
פגשנו עץ דובדבן מפורסם – שהיה עדיין כולו בשלכת.
פגשנו גם פריחה מלבלבת – של שיח עלום שם.
וכן – גם את הילדות הקטנות מלבישים בקימונו
הסתובבנו עוד באזור
תפסנו מונית ונסענו ל-Arashiyama – מעין פרוור של Kyoto השוכן על נהר וכולו כפרי, פסטוראלי וירוק מאוד.
תחנה ראשונה – מקדש Otagi Nenbutsu-ji – מקדש חדש יחסית ובו אלפי פסלים השונים זה מזה העשויים מסוג של אבן רכה יחסית הנוחה לפיסול.
המשכנו במורד הרחוב – מסביב ניתן להבחין בחורשות הבמבוקים בהם האזור מפורסם. ליער הבמבוק המאוד מפורסם נגיע בהמשך היום.
נכנסנו ל-Giou-ji temple המפורסם בחורשה נחמדה המעוצבת תוך שימוש בזני טחב שונים.
המשכנו במורד הרחוב ופגשנו, לא בפעם הראשונה, קבוצת פסלים מולבשת בבגדים.
כפי שהבטחתי – הגענו ליער הבקבוק המפורסם – שדרה צרה יחסית שה”יער” משני צידיה הוא יער במבוקים נישאים
והנה עוד זוג בלבוש מסורתי:
וקבוצת זרות
והלכנו לצוד גיישות וזה לא היה קל – מתקבקבות במהירות מפתיעה מאוד ברחובות, בין רכב (שלרוב מוריד אותן קרוב לכניסה לבית/חצר) ובין הבתים. אבל – ההמתנה היתה שווה כל רגע:
חזרנו לדירה עייפים אך מרוצים.
בערב החלטנו לבדוק מה זה מרחץ יפני מסורתי ועקבנו אחר הנחיות בעלת הדירה (חלק מקובץ ההנחיות ששלחה מראש) והגענו למרחץ שכונתי. יש אומנם אתר – אבל ביפנית (והנה – מתורגם לאנגלית באדיבות Google translate). כניסה – 410Y לאדם (מתעדכן מדי פעם). המבנה כולו נראה לא חדש וניכרים סימני גיל אבל הכל מתוחזק ועובד כמו שצריך. כרגיל – הצוות (אישה ו/או גבר) לא יודע אנגלית. מעבר לדלת ההזזה בכניסה יש מבואה קטנה משותפת ובה חולצים ומאפסנים נעליים. משם והלאה – נפרד לגברים ונשים. נכנסים, מתפשטים לגמרי (יש לוקרים לאכסון הציוד) ועוברים לאזור הרטוב (המבנה הכללי שם גבוה ומשותף לשני המינים אולם קיר האורך המפריד עולה לגובה של כ-3מטרים ומשמש חציצה מוחלטת בין שני הצדדים/מינים). באזור יש מספר בריכות: ג'קוזי (חם), שתי בריכות חמות מאוד, בריכה קרה ובריכת זרמים (חשמליים!!!). כנהוג – הכניסה למים רק לאחר מקלחת יסודית, במקלחות ישיבה הנמצאות במקום, כאשר אתם נקיים לחלוטין. חשוב: קראתי מראש את האתר (המתורגם) וראיתי התייחסות לבריכת זרמים (Electric bath) ולא הבנתי/הפנמתי. כשהכנסתי רגל לבריכה זו הרגשתי זרם חלש ומייד חשבתי שמישהו לא מתחזק את המקום כמו שצריך ויש זליגה (הארקה פגומה) ממערכת החימום (או משהו דומה) ויצאתי. בכל זאת – אני מהנדס. רק לאחר שראיתי מישהו מקומי נכנס ויושב בבריכה מכווץ משהו למספר מספר דקות עשיתי את הקישור למה שנכתב באתר. החוויה מעניינת (וקצת מפחידה): ככל שנכנסים יותר לבריכה זו מרגישים את ההשפעה באופן חזק יותר וכשכל הגוף בפנים התחושה חזקה מאוד והגוף כולו חווה מעין התכווצויות. קשה לשהות שם זמן רב – ואף על פי כן ולמרות הכל – מומלץ בחום. ביציאה – מתלבשים ויושבים לנוח. שלושת היפנים המבוגרים (כבני 70) שיצאו מהמרחץ כשנכנסנו – עדיין ישבו באזור הלוקרים כשיצאנו (והיינו בפנים מעל חצי שעה), נחים ומקשקשים. את אישתי הכריחו, בתנועות ידיים (לא יודעים אנגלית, זוכרים?!) לשבת לנוח לפני שאיפשרו לה לצאת. בקיצור – חוויה מדהימה ומומלצת מאוד.
יום חמישי
מקדשים. תפגשו ביפן בכל פינת רחוב וזו לא הגזמה. חלקם גדולים, מפוארים ומפורסמים וחלקם – קטנים עד מיניאטורים.
הפעם הלכנו למפורסמים.
הראשון – מקדש הזהב – Kinkaku-ji. זהו מקדש השוכן על שפת אגם וייחודו העיקרי בהיותו מצופה זהב.
המסלול חד-כיווני ותוכלו לראות את המבנה כמעט מכל צדדיו. האתר כולו מטופח מאוד וכמובן – הומה אדם.
יצאנו לכביש הצמוד והמשכנו ברגל, כ-20 דקות הליכה, למקדש Ryoan-ji. המקדש מפורסם מאוד בגן הסלעים שלו ובו 15 סלעים שלמעשה לא ניתן לראות את כולם מנקודה אחת כלשהיא. הגן משמש מעין אתר עליה לרגל לאנשים וההתבוננות בסלעים הינה מעין מדיטציה או סתם מספר רגעים של שלווה.
למקדש גן מקסים ובו אגם.
הלאה – ל-To-ji – פגודה/מקדש מפורסם גם הוא והפעם בגודלו: הפגודה גבוהה ומרשימה ביותר.
באתר מגוון מבנים שונים שחלקם היה בשיפוצים בעת ביקורנו.
ולבא בתור – Sanjusangendo. משלמים, חולצים נעליים ונכנסים לאולם ענק ובו 1000 (אם הבנתי נכון – כמה היו חסרים עקב שיפוצים. לא – לא טרחנו לספור) פסלי בודהה מרובי ידיים. לא ניתן לצלם באולם עצמו. גם כאן יש חצר מקסימה ומספר עצים שאף פרחו (עבורנו?).
היעד הבא – Heian shrine. זהו מקדש ובו מספר מבנים המקיפים חצר גדולה מאוד. מאחור מסתתר גן שככה”נ בעונה הינו פשוט מדהים (הכניסה לגן עצמו עולה כסף). בעת שהותנו שם הגן טרם התעורר מתרדמת חורף ונראה די עלוב – ויתרנו עליו.
המשכנו ברגל חזרה לעיר לכיוון הדירה
יום שישי
ארוזים ומוכנים לנסיעה ל-Nara השארנו את המזוודות בדירה (לאחר סיכום בדוא”ל עם בעלת הבית) והלכנו ברגל ל-Nijo castle. הטירה גדולה, מוקפת חפיר מלא מים ובתוכה מגוון מבנים שאת חלקם תראו רק מבחוץ אולם בחלקם ניתן לסייר – ללא נעלים. הרצפה חורקת עקב גילה והחדרים השונים (אירוח בכירים ברמות שונות, חדרי מגורים של השוגון ופמלייתו) מקושטים באופן מרהיב.
בטירה גם אגמון קטן וגן מקסים (היפנים מצויינים בגנים).
חזרנו לדירה, אספנו המזוודות וירדנו לתחתית ונסענו ל-Kyoto station. שם יצאנו וחיפשנו את הרכבת ל-Nara. בזמן שעקבנו אחר השלטים ניגש אלינו בחור בסרבל שנראה רשמי והוביל אותנו כל הדרך עד לתחנה הנכונה. כשניסינו לתת לו צ'ופר קטן (ממתק חלווה תוצרת הארץ) – הוא סירב בתוקף.
נסיעה ל-Nara שם חיכו לנו בעלי הדירה, זוג נשוי, והסיעו אותנו לדירה/בית. להפתעתנו מצאנו בית שנראה חדש – כאילו בנייתו הסתיימה לאחרונה. בנוסף – כל המתקנים בבית היו ברמה גבוהה מאוד. התמקמנו ויצאנו לסיבוב קצר במרכז התיירותי של העיר לפני שבת.
בדרכנו עצרנו לחזות ב-Kofuku-ji ובו פגודה גבוהה ומרשימה ביותר.
אגב: הזמנו מראש, מחב”ד, אוכל לשבת לכתובתנו ב-Nara. האוכל הגיע ארוז היטב בארגז קרטון גדול עם שליח רכוב על אופניים בזמן שביקשנו מראש.
יום שבת
מנוחה
במוצ”ש - סיבוב בעיר כולל קניות ברשת Daiso – הכל ב-100Y, חוץ ממה שעליו מופיע מחיר אחר.
יום ראשון
התארגנו, קיבלנו הסעה לתחנת הרכבת מבעלי הדירה (שהיו נחמדים ביותר) וחזרנו ל-Kyoto. למרות שהכרטיס איפשר נסיעה ישירה עד למרכז העיר – ירדנו ב-Kyoto station וקנינו כרטיסים ל-Shinkansen לחזרה לטוקיו למחרת היום (אכן – צברנו ניסיון מהנסיעה הקודמת).
המשכנו לדירה, השארנו מזוודות (בתיאם עם בעלי הבית) וצעדנו לארמון הקיסרי. הגן המקיף גדול מאוד, מטופח ומקסים. הכניסה למתחם הארמון אינה עולה כסף והסיור בו אינו מודרך. בגן הארמון פגשנו זוג יפני שכנראה היה בסבב צילומים לקראת חתונתם:
ולארמון עצמו:
גם אתר זה היה בשיפוצים אבל ניתן להתרשם ממבנה העץ האדיר התומך:
לקראת סיום הסיור במקום ניצב מבנה שמגגו זולגים מים ובעזרת כוסות ארוכות ידית המאמינים נוטלים את ידיהם ממנו:
חזרה במורד רחוב הקניות המרהיב:
וחזרה לדירה.
יום שני
עוזבים את Kyoto בדרכנו חזרה ל-Tokyo. נסיעה קצרה בתחתית ל-Kyoto station ולאחר מכן מעבר לרציפי ה-Shinkansen ואנחנו בטיסה בגובה נמוך ל-Tokyo.
הגענו ל-Tokyo, הליכה לא ארוכה למלון (כן – עם המזוודות), השארנו את המזוודות בידי צוות המלון (חדר עוד לא מוכן) ויצאנו למצוא עוד さくら. בהמלצת צוות המלון נסענו ל-Shinjuku Gyoen National Garden (הכניסה עולה כסף – 200Y) ואכן פגשנו מספר עצים בפריחה מרהיבה:
כוס קפה מחיית נפשות וחזרה למלון.
וטרם סיימנו להיום: יש עוד ביקור ב-Public bath. המקום/מתקן הזה נמצא כמעט בכל מלון (שמכבד את עצמו) ומיועד – להתרגעות בסיום יום. לובשים חלוק וקבקבים מיוחדים (נמצאים בחדר) לוקחים מפתחות (נפרד לנשים ולגברים) ועולים לקומה האחרונה (במקרה שלנו). כניסות נפרדות לנשים וגברים. בפנים – חדר כניסה ובו תאים (לוקרים) להשארת החפצים וכל הביגוד. כן – הרחצה בעירום מלא. נכנסים לחדר הראשי ובו בריכה (כ-2X3 מטר, עומק – כחצי מטר) ולאורך הקירות עמדות רחצה בישיבה עם שרפרפים תואמים. מתקלחים ביסודיות ! לפני שעוברים לבריכה. המים חמים עד מאוד. עתה – טובלים (מלא או חלק מהגוף) ונרגעים מעמל היום. מומלץ בחום (תרתי משמע).
יום שלישי
יום הטיול האחרון.
לקחנו את התחתית לאזור Asakusa ובחנו אפשרויות לשכירת לבוש יפני מסורתי – בדיוק כמו כל אלו שפגשנו לכל אורך הטיול. בדרך נתקלנו ברחוב הכתום הזה ובמספר כלי רכב מעניינים בהחלט.
לאחר התלבטות בין הדוגמאות השונות (והמחירים השונים) – נבחר הקימונו וטקס (יותר תהליך) הלבישה יצא לדרך.
ברחוב – השילוב של קימונו על נשים מערביות (עם כובע) הפך לאטרקציה (תיירותית) מסויימת ונרשמה התלהבות מקומית.
לאחר סט צילומים וסיבוב ברחוב – חזרה להחזרת התחפושת.
עוד סיבוב ב-Asakusa.
עתה החלטנו ללכת בעקבות המלצה של ספר הדרכה וותיק ולנסות בר של סאקה. הבר נמצא ב-Ginza, לא רחוק מכלבו Mitsukoshi (בו כבר ביקרנו) ושמו Sake No Ana (נמצא כאן). הביקור היה חוויה מדהימה: קיבלנו סקירה מקיפה על סוגי סאקה שונים טעמנו חלק מהם ובסוף, כשהזמנו, קיבלנו את הסאקה בהגשה מסורתית: כלי עץ מלא קרח כתוש ובתוכו כוס מתכת ובה הסאקה.
יצאנו מבוסמים. אגב – התשלום בקופה הנמצאת ביציאה.
המשכנו ברגל לתחנת המונו-רייל ממנה המשכנו לאי Odaiba. זהו אי מלאכותי המאכלס היום מפעלים וקניונים (ואולי גם מגורים). המונו-רייל הוא חלק מהאטרקציה בהגעה אליו. ירדנו ליד Venus Fort ונכנסנו. זהו קניון גדול המדמה עיר איטלקית עתיקה. נתקלנו בתוכו בתערוכה מקסימה של מכוניות עתיקות ובמגוון חנויות. בקיצור – חביב, לא יותר.
ביציאה נתקלנו במתחם של Toyota. זהו מעין מוזיאון אינטאקטיבי המציג חידושים של טויוטה וכולל גם אפשרות להתנסות בהם. נציגי החברה במקום להוטים להסביר למבקרים את מראה עינייהם.
חזרנו למלון עייפים אך מרוצים.
יום רביעי
בדרך הביתה. לאחר בירור המסלולים האפשריים ל-Narita (יש אוטובוס שעובר דרך בתי המלון המרכזיים, יש רכבות, מוניות ועוד) – בחרנו לקחת קו תחתית שממשיך ישירות עד שדה”ת. הגענו בזמן אם כי לא היינו רחוקים מלפספס עקב הגעה לצד השגוי של הרציף (וזה עוד אחרי סיור מקדים ערב קודם). בדרך לתחנה שילשלנו את ציוד החיבור לאינטרנט לתיבת דואר שפגשנו.
טיסה דרך מוסקבה שעברה ללא אירועים מיוחדים – כמו בדרך ליפן.
סיכום ולקחים
יפן מדהימה ונהננו מאוד מהטיול.
אין שום בעיה להתנהל באופן עצמאי ביפן: השילוט (והכריזה), בכל מקום (כולל ברכבות), הינו גם באנגלית ובסיוע עזרים מודרניים (Google maps, Google translate) אין שום בעיה להסתובב בה לבד.
הביטחון האישי מעולה ויפן ידועה ברמת הפשע הנמוכה מאוד שלה.
רצוי לצמצם את מספר מעברי הדיור ולחסוך בכך גם זמן מעבר וגם התעסקות עם אחסון המזוודות (במידה ואתם לא מתאכסנים בבית מלון).
את הירושימה אפשר, במעט מאמץ, לרכז ליום אחד מלא ללא לינה בעיר: לצאת מ-Kyoto ב-Shinkansen מוקדם בבוקר (לקנות כרטיסים מסומנים מראש), להעביר יום שלם בהירושימה ולחזור בערב ל-Kyoto. האתרים המרכזיים: גן השלום (פצצת האטום), מוזיאון מאזדה, גני Shukkei-en והאי Miyajima.
העיר Nara מקסימה אולם גם אותה ניתן לבקר בגיחה של יום אחד מ-Kyoto (חצי שעה נסיעה ברכבת) – ללא לינה.
השימוש בדירות Airbnb הוכיח את עצמו בכל היבט אפשרי: מחיר, מיקום ונוחות. נקודה הדורשת שימת לב והתייחסות מיוחדת היא אפסון המזוודות במעבר מדירה לדירה: עזיבת הדירה היא לרוב עד 10:00 או 11:00 וקבלת דירה – לרוב החל מ-14:00 או 15:00. בפרק הזמן הזה אתם למעשה ללא פתרון למזוודות. לרוב ניתן, בתיאום מראש עם הבעלים, להכניס את המזוודות (בלבד) לדירה לפני הזמן. התקשורת עם בעלי הדירות התבצעה דרך שירות הדוא”ל של אתר Airbnb.
המרחץ הציבורי (Public bath) על גווניו השונים (Sento – מבוסס מים מהרשת העירונית, Onsen – המבוסס על מעין חם טבעי) מומלץ מאוד בסיומו של יום הן להתרגעות והן כחלק מהחוויה היפנית. הם קיימים בבתי מלון וגם ברחבי העיר.
התחבורה הציבורית יעילה ומדוייקת להפליא – מומלץ להשתמש בה כחלופה ראשונה להתניידות.
תחנות הרכבת ברובן הן קומפלקס גדול מאוד ולו מספר רב של כניסות/יציאות. המרחק בין כניסה/יציאה למשניה גדול ולכן יש חשיבות רבה לזהות איזו כניסה/יציאה נדרשת להגעה ליעד שלכם. יש בתוך התחנות מפה המציגה את מבנה התחנה עם היציאות השונות ובחלק מהתחנות יש ליציאות השונות שמות.
השימוש במוניות אמין אולם רצוי מאוד להכין את הכתובת ביפנית למניעת אי-הבנות (כאמור – נהגי המוניות לא ממש שולטים באנגלית).
שכרנו מדריכים בעברית ליום טיול מלא הן ב-Kyoto והן ב-Tokyo ואנחנו ממליצים בחום: שתיהן ידעו יפנית שוטפת (וכמובן גם עברית), הראו לנו מקומות מעניינים (שספק אם היינו מגיעים אליהם לבד) וסיפקו זווית ראיה יפנית לנושאים שונים.
כפי שכבר כתבתי למעלה: אשמח לענות על שאלות בכל נושא קשור (רק לא דרך ה-Facebook – אין לי).
