2014–08–16
טיול משפחתי בסין כולל מחוז יונאן וינגשו
בעיתוי לא מוצלח, יצאנו לחופשה משפחתית שתוכננה לפרטים מבעוד מועד. במרכז הארץ הטילים מיורטים על ידי "כיפת ברזל", בדרום הצבא נלחם, ואנחנו על טיסת אל-על לבייג'ין.
לפני שעולים למטוס אנו ממירים בסניף בנק הפועלים שקלים ליואן ומשלמים עמלה מופקעת של 1.8%. בהמשך נמשוך מזומן ממכשירי בנק אוטומטיים, מקסימום 3,000 יואן למשיכה (יואן =0.6 ₪).
הטיסה שלנו באל על ממריאה בזמן. חצי שעה לפני הנחיתה אני בולע אקמול, בכדי שגלאי החום בכניסה לסין, דרכו עובר כל נוסע הנכנס לסין, לא יגלה שיש לי חום, ויחזירני לישראל....
ירדנו לאזור המוניות שם התבקשנו לשלם 600 יואן עבור נסיעה במונית גדולה (אנו 5 נוסעים). כשלא הסכמנו לשלם הנהג הוריד מחיר ל 400 יואן, אך במקרה שלנו זה כבר היה מאוחר מידי עבור הנהג. כן, בסין צריך להתמקח על כל דבר. מנסים את התייר בכל מקום אפשרי, במונית, בארוחת הצהריים, מדריכי טיולים...... שונה הדבר בחנויות הרשתות הבין לאומיות שם המחיר המוצג קבוע.
לא הסכמנו וחזרנו לתחנת הרכבת. בתמורה ל 125 יואן הגענו למרכז העיר לתחנה הסופית Dongzhimen) של הקו היוצא משדה התעופה. אילו היינו יודעים ליד איזה תחנת רכבת ממוקם המלון שלנו, היינו ממשיכים ברכבת תחתית, אלא שלא ידענו. עלינו על פני הקרקע, ובתמורה ל 150 יואן לקחה אותנו מונית למלון.
יום 1 27.7.2014– בייג'ין
בחרנו מבעוד מועד מלון Novotel peace הממוקם בסמיכות למדרחוב וו'נפוג'ינג (Wangfujing), כ 300 מטר מתחנת רכבת תחתית (Dengshikou) אשר על קו 5 (הסגול) במחיר של 130 דולר ללילה לחדר כולל ארוחת בוקר.
המלון מוקף במלונות 5 ו 6 כוכבים מכל הרשתות הגדולות. מיקומו המוצלח על רקע קרבתו למדרחוב בו כל חנויות הפאר והנוחות, לצד רחוב שוק המזון הלילי ושווקים מסורתיים נוספים.
מצדו האחד חנות אפל, על גבי הלוגו שלה מופיע הכיתוב "play more sleep less", ומצידה השני מסעדת מקדונלד. בכניסה למקדונלד ראינו שלט שהבהיר שלא ניתן למכור במסעדה בימים אלו מוצרי בשר. מסתבר ש"רפי גינת" ערך תחקיר "שעדיין לא שמעו כמותו" וגילה בשר פיגולים אצל ספקית הבשר של מקדונלד בסין, כך שעד שתבחר ספקית חדשה ניתן לאכול במסעדות מקדונלד בסין צ'יפס, גלידה ושתיה. את ארוחת הערב הראשונה נאכל באחת ממסעדות KFC אשר פרישתה בבייג'ין צפופה ביותר. מחיר ארוחה ממוצעת הינו 30 יואן, פחות ממחצית המחיר אצלנו.
מהמלון יצאנו לבקר במקדש השמיים. מדובר במקדש שהיה החשוב ביותר לסינים בימי שושלות הקיסרים. אליו הגיע הקיסר אחת לשנה להתפלל שיהיה גשם ויבול יצלח. זאת בעצם חובתו היחידה של הקיסר, לצד זכויות אין ספור. ואם התפילה לא תענה שנתיים רצופות, אזי יהיה בכך סימן לקשר לא טוב לאלים, וראשו של הקיסר ייערף..........
מהר מאד גילינו שאמצעי התחבורה היעיל ביותר בסין הינו הרכבת התחתית. אמנם, צפופה, אך פרוסה בצורה מצוינת, תדירות רכבות גבוהה מאד, מחיר 2 יואן לנסיעה, וזאת בהשוואה למוניות המשתרכות בפקקים אין ספור ובמחיר גבוה.
לפני שנכנסנו למקדש השמיים נכנסנו לקניון הפנינה (Pearl Market) מצידה של תחנת הרכבת (Tiantandongmen) בכדי להעביר את השעות החמות בהן השמש יוקדת. קומת הכניסה של הקניון עשירה במוצרי אלקטרוניקה, רובם ככולם זיופים, באיכות זיוף שונה. חלק מהמוכרים מדברים עברית שוצפת, למשל מינג שיושבת בכיוון הפינה הדרום מערבית של הקומה. פלאפונים מסוג סמסונג 5 אפשר למצוא במחירים שבין 50-100 דולר, כתלות באיכות הזיוף.
בשעה שהגענו למקדש הוא כבר היה סגור, כך שניתן היה להסתובב רק בפארק העוטף אותו. בפארק התקבצו קבוצות רבות של סינים, חלקם בשירה, בריקודים, ובמשחקי כדור נוצה.
בכל המלונות / גסטהאוזים אשר עברנו היה לנו Wi-Fi, אולם בקצב איטי מאד. דרך ה- Wi-Fi של המלונות לא ניתן היה להתחבר לאתרים רבים כמו גוגל או Youtube או לשרת דואר האלקטרוני של העבודה, התחברות שהתאפשרה באמצעות חבילת תקשורת של פלאפון שרכשתי מבעוד מועד בארץ.
יום 2
את היום השני פתחנו בביקור בעיר האסורה (תחנת רכבת Tiananmen east), המוקפת בעיר הקיסרית.
העיר האסורה, להווייתם של הסינים, היא מרכז העולם. מסביבה התפתחו מוסדות השלטון הסיניים. מבחינה תחבורתית, המרכז מוקף בשבע טבעות כביש שבמרכזן העיר האסורה........
לעיר הקיסרית נכנסים ללא תשלום, לעיר האסורה התשלום לכרטיס הינו 60 יואן למבקר (הנחה של 50% לבעלי תעודת תלמיד / סטודנט, נכון גם בכל שאר האתרים בהם נבקר בהמשך). מעניין היה לראות את חדרי הפילגשים השונים שהתגוררו בארמון, לא רע בכלל.....
אזור העיר האסורה וגם הכיכר מאד מאובטח. בכלל, בבייג'ין ניכרת נוכחות ערה מאד של משטרה. כמו כן בכל פינת רחוב, על כל רמזור, בניין, מכשיר קשר של שוטר .... יש מצלמה. בקיצור, התושבים / מבקרים מצולמים באופן מאד אינטנסיבי.....
נכנסנו מהצד הדרומי, ויצאנו מהצד הצפוני, ממנו נסענו להיכל אמנויות הבמה אשר מצוי ממערב לעיר האסורה (תחנת רכבת Tiananmen west). מבנה בעל ממדים אדירים, כיפת זכוכית המוקפת מים, בתוכה שוכנים התאטרון הלאומי, האופרה הלאומית והתזמורת הלאומית. לצערנו באותו יום המקום היה סגור למבקרים, כך שנאלצנו להסתפק במבט מבחוץ על הבניין המרשים.
שעת הצהריים הגיעה, ובכדי לא להסתובב בחם, נסענו הפעם לשוק המשי (Silk Market), הממוקם מעל תחנת רכבת (Yongali). בשוק זה יש המון מוצרי טקסטיל, עיקרם זיופים של כל המותגים המוכרים.
הרכישה דורשת סבלנות ומיקוח + תרגילי עזיבה, לאחריהם נקראים בד"כ לחזור אל המוכר. בממוצע הסכום הסופי לתשלום הינו כ 20% מהדרישה המקורית של המוכר.
מהשוק נסענו למלון בכדי לצבור כוחות לקראת הערב הקר יותר. נכנסו לבריכה (המאכזבת במעט: סגורה + מים קרים........).
בערב יצאנו למדרחוב קיימן (Qianmen) תחנת רכבת תחתית (Qianmen).
הלכנו לכיוון דרום לאורך המדרחוב היפה הנושא אופי היסטורי, כשכל הבניינים שוקמו / שוחזרו. בדרך חזור הלכנו ברחוב שממערב למדרחוב, רחוב שוק טיפוסי: דוכנים, מאכלים, ריחות, רוכלים.........
ממדרחוב קיימן נסענו למדרחוב וונגפוג'ינג (Wangfujing) לאורכו טיילנו, ונכנסנו לחלק מהסמטאות.
יום 3 – טיול לחומה הסינית
במלון ביקשו עבור טיול 260 יואן למשתתף באוטובוס, או 1,200 יואן במיני ואן פרטי, מחיר שנשמע לנו מופקע. בפינה הדרום מערבית של כיכר טיאנאנמן, בסמוך לכניסה למדרחוב Qianmen ניתן לרכוש כרטיס אוטובוס הלוך חזור ב 120 יואן. בערב יצאנו מהמלון לכיוון רחוב וונגפוג'ינג. ברחוב יש דוכני תיירות ו"פושרים" . בסופו של דבר קיבלנו כרטיס מאחד הפושרים והזמנו נהג (טלפון +8613261439583) שיקח אותנו בתמורה ל 400 יואן + 40 יואן עבור נסיעה בכביש המהיר + 225 יואן כרטיסי כניסה לחומה. הנהג היה אדיב ודבר אנגלית בסיסית בלבד.
הוצע לנו לבחור בין שלושה אתרים:
Badaling – האתר המתויר ביותר בזכות הרכבל העולה מעלה, ומגלשה היורדת למטה. הוזהרנו לא להגיע לנקודה זאת על רקע הדוחק הרב.
Mu YianYo
Ju Yong Guan
אנחנו בחרנו באתר השלישי, לפי המלצת הנהג. המקום מקסים. 1,190 מדרגות (386 מדרגות עד המגדל הראשון, 242 עד השני, 326 עד השלישי ו 236 עד הרביעי). המדרגות בגובה שונה האחת מהשנייה, בכדי שסוסים לא יוכלו לדהור עליהן במהירות. החומה בגובה של לא יותר מ 6 מטרים. בהקמתה עסקו לא פחות ממיליון סינים. אלו שמתו במהלך הבניה נקברו בתוך החומה.......
הגענו למגדל הרביעי מתוך ששה (רב המבקרים מתייאשים במגדל השני בו מצוי קיוסק קטן). הבנו את הרעיון, קנינו קרטיב וחזרנו מטה.
בדרך לחומה לקח אותנו הנהג ל"מפעל אבני ג'ייד. אבן מזל שהציעו לנו ב 27 דולר במפעל, קנינו באותו ערב בשווקים תמורת 20 יואן.....כשביעית המחיר.
לאחר הביקור בחומה לקח אותנו הנהג לבית תה ולמפעל מוצרי משי. בבית התה קנינו תה ירוק במחיר מופקע של 100 יואן.
ב"מפעל" המשי לא קנינו דבר, מוצרים מקסימים אך מחירים מופקעים. שמיכת המשי הכי "זולה" עולה 900 יואן.
לאחר הסיור קנינו באמצעות הנהג כרטיסים למופע אקרובטיקה מקסים (150 יואן לכרטיס). במופע אוסף קטעים מתחומים שונים, ובין השאר מופע אופניים, בו נוסעות 10 סיניות על זוג אחד, ומופע בו חמישה אופנוענים נוסעים ביחד בתוך כדור 360 מעלות בקוטר של פחת מ 10 מטרים – מדהים.
את הלילה סיימנו שוב במדרחוב וונגפוג'ינג.
יום 4
את הבוקר פתחנו במקדש הדלי למה (תחנת רכבת Andingmen).
משם נסענו ל שוק יאשו (Yashou market), כ 700 מטרים מתחנת רכבת Tuanjehuo הנמצאת על הטבעת השנייה. קניון זה דומה בתכולתו לקניון המשי, אך מיושן יותר.
בסמוך לשוק יאשו נוכל את ארוחת הצהריים במסעדת בית הפיתה ((Bite a pita . המסעדה הישראלית היחידה בביג'ין, באווירה ישראלית, עם תפריט ישראלי, ומחירים סבירים. הבעלים הישראלים, שגרים בביג'ין כבר 14 שנים מאד אדיבים וסייעו לנו בעצות. הגעה למסעדה: יוצאים משוק יאשו מהכניסה הראשית לרחוב הראשי ופונים שמאלה. בצמוד לסוף מבנה השוק פונים שמאלה. לאחר כ 200 מטרים מגיעים לצומת T. פונים ימינה, ולאחר כ 30 מטרים שמאלה. הולכים ברחוב כ 70 מטרים ומגיעים לבניין שמצד ימין עליו שלט קטן של המסעדה באנגלית. עולים בחדר מדרגות מיושן וחשוך קומה אחת, והגעתם.... את הדרך חזרה עשינו דרך מרכז מסחרי חדש בו כל חנויות המותגים בתחום ההלבשה, מאפל ועד הוליסטר, ביגוד, הנעלה וכיו"ב, במחירים של פי 10 משוק יאשו, אבל מקורי....... כך חיים להם בכפיפה אחת בצמוד מותגים מקוריים, לצד חיקויים, הכול לעינה הפתוחה של הממשלה שמעודדת את המגוון.
מקניון החנויות החדשות נסענו שוב ברכבת התחתית לתחנת (Nanluoguxiang) אשר הומלצה לנו בבית הפיתה. כשירדנו ממנה נכנסנו לאזור התיירותי, ונעתרנו להצעת אחד מרוכבי הכרכרות שיסיע אותנו (בתמורה ל 300 יואן עבור שתי כרכרות) לסיור ב -"חוטונג" של בייג'ין – אזור מסורתי שהממשלה החליטה לשמר.
הסיור יסתיים בערב באגם חוחוי. אגם סביבו פרושים עשרות, אם לא יותר, של מסעדות / פאבים, כשברובן מתקיימות הופעות חיות רבות דציבלים ואורות. בסוף היום עלינו שוב על הרכבת התחתית בתחנת Beihai North וחזרנו אל המלון.
יום 5 - ליז'יאן (מחוז יונאן)
הבוקר אנו קמים מוקדם, בשעה 4:30 בכדי להגיע לשדה התעופה ב 5:00. בדלפק המלון ביקשו עבור וואן 400 יואן. כשלא הסכמנו נשלח אלינו אחד העובדים עם הצעה של 300 – קיבלנו. נסיעה של חצי שעה בכבישים פנויים, ומגיעים לשדה התעופה. את טיסות הפנים קנינו באתר Elong. המחירים וזמינות הטיסות זהים לאתר Ctrip, אך משום מה ב Ctrip לא הצלחנו לשלם. הזמנת טיסות פנים דורשת מיומנות. כך לדוגמא לשדה התעופה של העיר שנגרילה יש ארבעה שמות שונים באתרים שונים: Shangri-la, diqing, Zhongdian Xiangelia.
הטיסה למחוז יונאן לליז'יאן במטוס בואינג 737-800 חדיש. אנחנו כנראה הזרים (לא מלוכסנים) היחידים על המטוס.
בירידה מהמטוס בליז'יאן פונה אלינו בחורה צעירה ומציעה לנו הסעה לגסטהאוס מאמא נאשי 3 (Mama naxi) השוכן בפאתי העיר העתיקה, אותו הזמנו מראש באינטרנט (Hostelworld) לפי המלצות מאתר למטייל.
המחיר: 160 יואן ללילה לחדר בו מיטה זוגית כולל שירותים ומקלחת. הנסיעה נמשכת כ20 דקות לאחריהן אנו מגיעים למוטל: בסיסי, נקי, סביב שתי חצרות ירוקות. אנחנו הזמננו חדרים עם שירותים ומקלחות צמודים, אך רב החדרים ללא.
העיר העתיקה ליז'יאן שוכנת בגובה של 2,400 מטרים בצמוד לעיר מודרנית וגדולה. בעיר שוכן שבט ה- "נאשי" (Naxi) . בשונה מערים עתיקות אחרות היא איננה מוקפת בחומה. העיר שוחזרה / שומרה בצורה יוצאת דופן. רכבים לא נכנסים אליה. מדרכותיה מאבן, פלגי מים עוברים לצד רוב שביליה, בתיה בנויים לגובה שני קומות, בקומה הראשונה חנויות למזכרות, תיפוף, ומסעדות, ובקומה השנייה מסעדות וגסטהאוזים.
מלונת יש רק מחוץ לעיר העתיקה, אך בעיר העתיקה גסטהאוזים רבים. לא מומלץ להזמין גסטהאוס במרכזה על רקע הרעש הרב שמסתיים רק ב 24:00 – שעת סגירת כל החנויות / מסעדות / פאבים. העיר אמנם מאד ממוסחרת, ועדין מקסימה, עם שלל צבעים, ריחות ונגינות. עשרות חנויות המשמשות מקום לסדנאות תיפוף יוצרות מוזיקה לאורך כל הסמטאות, כשבמרכז העיר העתיקה מסעדות ופאבים גדולים מאד, כשבכל אחד מהם הופעה חיה, בחלקם רק בלילה, באחרים כל היום.
בלילה לובשת העיר מראה חגיגי, קרנבל של אורות, נגינות והופעות במסעדות ענק, הכול בכדי למשוך את התיירים.
את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה גדולה לפי קונספט של דוכנים. במרכז המסעדה שולחנות ישיבה, כשבשוליה כ 60 דוכנים צמודים, באופן שהסינים המגישים עומדים כתף לכתף....... כמובן שאפשר למצוא בעיר העתיקה (בכיכר המזרחית) גם את הרשתות הגדולות: KFC, מקדונלד ופיצה האט.
במרכז העיר יש מספר תחנות למשיכת מזומנים, במרכזית שבהן בכיכר המרכזית של העיר לא הצלחנו למשוך מזומנים, במרחק 100 מטרים ברחוב east זה הצליח. על פי המידע שהבאנו מהארץ בשעה 19:30 מתקיימת הופעה של נשות הנאשי בכיכר. בפועל, פגשנו אותן פעמיים, בכיכר המרכזים ובכיכר המזרחית, אך לא בשעה 19:30....
יום 6 – הכפר באישה
בבוקר נסענו לכפר באישה. הלוך באמצעות מיניבוס שהוזמן בגסטהאוס בתמורה ל 80 יואן. חזור באמצעות אוטובוס, קו 6 מבאישה למרכז ליז'יאן, ולאחריו קו 3 עד לקרבת העיר העתיקה. הנסיעה באוטובוס עולה יואן אחד. אין לנהג עודף. יותר מדויק להגיד שהנהג לא מתעסק עם כסף: יש קופת כסף בצד אליה צריך לשלשל את התשלום, כך שצריך להצטייד בסכומים מדויקים, או להשאיר את העודף בקופת הכסף של האוטובוס.
הכפר עצמו, לא גדול במיוחד, מפותח בחלקו. אורך הרחוב אליו מופנים התיירים הינו כ 500 מטרים, בקצהו ממוקמת מרפאתו המפורסמת דר' "הו". רופא סיני בן 92 בעל מוניטין רב בתחום של ריפוי באמצעות צמחי מרפא. האבחון הרפואי בחינם, התשלום עבור צמחי מרפא (תה) רק אם קונים. המחיר 200 יואן לכמות חודשית. אפשר לוותר על הכפר.....
יום 7 – דילוג הנמר (Tiger leaping gorge )
אנו קמים ב 6:30 בבוקר, לוקחים חביתות ארוזות אצל ה"מאמא", והולכים אחרי "מאמא" לתחנת האוטובוס ממנה נסע ל"דילוג הנמר". את הכרטיסים קנינו אצל מאמא תמורת 55 יואן לכרטיס. הנסיעה נמשכת שלוש שעות, מתוכן כשעה של נסיעה איטית בכביש פקוק בתוך העיר ליז'יאן. התכנון המקורי היה לבצע טרק דו ימי ראשיתו ב "קיתו" סיומו בגסטהאוס של טינה, כשבלילה נלון ב Halfway".
לאחר התייעצות עם טיילים אצל מאמא נאשי החלטנו לבצע שני טראקים יומיים שמוצאם יהיה הגסטהאוס של טינה. הראשון בשביל העילי מ Halfway אליו נגיע במונית מטינה, ועד טינה, והשני בשביל התחתון לתוך ערוץ הנהר.
לאחר שיוצאים מהעיר ליז'יאן, הנסיעה בשטח ירוק, עליות, ירידות, פיתולים רבים, נכנסים לענן, יוצאים מענן, כפרים קטנים רבים בדרך. תנועה דלילה מאד, אך כבישים ברמה טובה. לבעלי קיבה רגישה שמאתנו, לא מומלץ לאכול בוקר, ולבעלי קיבה רגישה עוד פחות..... פרמין. בכניסה לערוץ יש לשלם תשלום של 65 יואן (32.5 לילד).
לאחר התשלום מתחילים לנסוע ליד הערוץ, כשמידי פעם עוקפים מפולות סלעים.
משני צדי הערוץ מצוקים אימתניים, כשמכל פינה / ואדי מתווספים לערוץ מים.
התכוונו להגיע ללינה אצל Seanes עליו קבלנו המלצה, אך מכיוון שהאוטובוס עצר ב Tina's GH נכנסו אליה, ולקנו שני חדרים תמורת 160 יואן לחדר. חדרים טובים מאד, עם נוף, טובים משמעותי מאלו בגסטהאוס של מאמא נאשי בעיר העתיקה ליז'יאן. משם יצאנו לטיול הראשון.
לקחנו מונית עד Halfway GH (יש דרך מקבילה גם ל Three horses (, אכלנו שם ארוחת צהריים, והתחלנו לרדת לאורך כ 5 ק"מ (מ Three horses 7 ק"מ).
בדרך מפותלת העוברת במספר מעברי מים, ובכפיפה אחת עם סוסים שזה מקום מגורם.
חשמל מגיע לכל בית. מים מגיעים מנחלים. לכל בית מוביל צינור מנקודה הגבוהה ממנו בה יש מים. הצינור מוביל למיכל אגירה. כשהמיכל מלא, המים ניגרים החוצה והעודפים יורדים לערוץ.
את ארוחת הערב אכלנו אצל טינה בעלות של 85 יואן לכולנו, לאחר טיול ערב ל Seanes GH שהוציא לנו את החשק לאכול אצלו ארוחת ערב. רמת ההיגינה נראתה לא טובה.
לגבי הטמפרטורה, בכל מחוז יונאן (ליז'יאן, דילוג הנמר, שנגרילה) הטמפרטורה נוחה, סביב 20-25 מעלות ביום ללא לחות. בשנגרילה קר מעט בלילות. גשמים ספורים ולא חזקים מידי ליוו אותנו במחוז יונאן. צריך מטריה....
יום 8 – שנגרילה (זונגדיאן)
בבוקר קנינו אצל טינה כרטיסים לשנגרילה, ולאחר מכן ירדנו לטיול בערוץ הנהר. יש מספר אלטרנטיבות לרדת. אנחנו בחרנו בירידה שנמצאת כ 200 מטרים צפונית לגסטהאוס, לאחר הגשר ב Sandy. שילמנו 15 יואן למטייל והתחלנו לרדת. הירידה אנכית של 500 מטרים, על שביל שנחצב בסלע, לצדו מעקות. למרות שבאינטרנט כתוב שמסוכן, לא התרשמנו כך. השביל כולל סולם אחד בגובה כ 15 מטרים, מאובטח משני צדיו.
בתחתית הנהר ניתן לשלם 10 יואן נוספים לצורך מעבר על גשר חבלים. לאורך כל המסלול, מידי כ 50-100 מטרים תחנות מנוחה + מכירה של שתיה קלה + חטיפים. יש אפשרות לבצע סיבוב מעגלי, כשמגיעים למטה ללכת בשביל עם כיוון זרימת הנהר (תשלום 10 יואן נוספים, ולעלות לאחר כ ק"מ או שניים בשביל אחר.)
המסלול לקח לנו כשלוש שעות, כולל שהיה למטה. קשה אך אפשרי...... ולאלו מאתנו שיתקשו, ניתן את חלק מהעליה לעשות על גבי סוס בתמורה ל 80 יואן. לא מסוכן.
המיניבוס לשנגרילה יצא בדיוק בזמן, בשעה 15:30 מהגסטהאוס של טינה, תוך שעתיים וחצי הגיעה ל.......גסטהאוז של טינה בשנגרילה.
אנחנו הזמננו מקום מבעוד מועד ב Kevin's trekker inn שנמצא בסמוך לעיר העתיקה, על פי המלצה ב Lonely-planet.
התכתבנו עם קווין באמצעות המייל, ולבסוף בחרנו בחדרים היקרים יותר (260 יואן לחדר משפחתי ו 200 יואן לחדר זוגי ללילה).
קווין הגיע לקחת אותנו מתחנת האוטובוס (ללא עלות), ודבר איתנו באנגלית רהוטה ובמבטא אמריקני. הגסטהאוז שמנוהל על ידי קווין ובקי אשתו הינו ברמה גבוה מאד, החל מהחדרים, ארוחת הבוקר, ורמת השרות הגבוהה של קווין ואשתו (מאד מומלץ). גם המיקום מצוין. לא מזכיר את הגסטהאוז של טינה, שבהשוואה ל"מאמא נאשי" היה ברמה גבוה מאד....
העיר נמצאת בגובה של 3,000 וחלקינו חווינו כאבי ראש ובחילות. אקמול לא עוזר..... מסתדר אחרי יומיים / שלושה, בהם מומלץ לא להתאמץ, כך שכוונתנו לטיל על גבי אופניים נגוזה. מי שמתכונן להגיע לפרק זמן קצר – למחשבה שניה.
באזור שנגרילה מתגורר המיעוט הטיבטי שבסין. שמה של העיר זונגדיאן, אולם על פי הערכות סיניות, מדובר בעיר שנגרילה העתיקה. מה שלא ידענו, הוא שכשני שלישים מהעיר העתיקה נשרפו בחודש ינואר 2014. בקיצור, עבודות השחזור / שיפוץ בעיצומן וריחות של שריפה עדיין באוויר.
החלק שלא נשרף כולל את המקדשים המפוארים ומספר רחובות מסחריים בהם חנויות מזכרות ומסעדות. גם רחבת העיר העתיקה (בין שני המסגדים) לא ניזוקה, ומידי ערב בשעה 19:00 מתקיימים בה ריקודים פולקלוריים של תושבי המקום. באזור העיר העתיקה חנויות מותגי ביגוד מזויפים, במחירים הנמוכים ממחירי השווקים בביג'ין.
העיר העתיקה של שנגרילה יפה, וכדאי לעלות למקדש הבודהיסטי שעל הגבעה. יש שם גליל תפילה טיבטי ענקי שמצריך כמה עשרות אנשים שיסובבו אותו ביחד.
בשנגרילה אסור השימוש בניילון, מטעמי שמירה על איכות הסביבה. נכון הדבר בחנויות, לגבי פחים שבשרותים, ובכל מקום אחר. מותר להשתמש בשקיות בד. העישון מותר במסעדות בסין, ובחלקן מאד מסריח מעישון. אפרופו שרותים, בסין אין עקביות בצד המים החמים, לעיתים אפילו באותו חדר....
אפשר לוותר.....
יום 9
בבוקר עלינו על אוטובוס קו שלוש לכיוון המקדש המפורסם. לא הסכמנו לשלם כ 600 יואן עבור כניסה למקדש (115 יואן למטייל) וחזרנו עם אותו אוטובוס לגסטהאוז, ממנו לקחנו רכב שארגנה בקי לכיוון הכפרים הטיבטיים והאגם (עלות 100 יואן לשלוש שעות). לאחר תשלום של 300 יואן (60 לאחד) הוכנסנו לשמורת טבע Napa. האגם מסתבר קיים רק בחורף, הכפרים הטיבטיים מחוץ לגדר.....מיותר.
יום 10 – קנמינג
בשעה 10:00 אנו ממריאים מנמל תעופה דיצ'ינג (Diqing )הסמוך לשנגרילה (10 דקות נסיעה) לכיוון גוולין, עם תחת ביניים בקנמינג, לאחר שקווין הסיע אותנו חינם לשדה התעופה.
בין שתי הטיסות היה פער של כ 6 שעות, כך שהחלטנו לצאת לעיר. הובהר לנו שהרכבת התחתית לא תגיע למעון חפצנו, לקחנו מונית בעלות של 300 יואן עבור נסיעה לעיר, המתנה, והחזרה לשדה התעופה. זמן הנסיעה – 35 דקות.
על פי המלצת מדריך "העולם" ביקרנו בפארק האגם הירוק שבמרכז קנמינג. הפארק מקסים, היפה ביותר אותו ראינו עד כה. במרכזו קבוצות רבות של רוקדים, ולבעלי ילדים קטנים גם אפשרות לסירות פדלים / מנוע, גלגלי ענק ועוד.
הגענו לגוולין, חזרנו אל החום והלחות הגבוהה. בגוולין אנו נלון ב ב Riverside Hostel על פי המלצה מאתר למטייל. העלות 160 יואן לחדר ללילה. המיקום מצוין, במרכז העיר. רמת החדרים בינונית. ארוחת הבוקר דלה. הצוות דובר אנגלית טובה וסייע לנו בארגון הטיול ללונגשן.
בערב הסתובבנו באזור המלון. עברנו באמצעות סירת במבוק את הנהר בעלות של 10 יואן.
הגענו לגבעת חדק הפיל, שמזדקר במרכז העיר. ויתרנו על העליה על רקע תשלום של 75 יואן למבקר וצילמנו מלמטה.
בשונה מבייג'ין, בגוולין יש כמות גדולה יותר של אופנועים מרכבים, רובם חשמליים. הנסיעה לא בהכרח באור ירוק....
יום 11 - לונגשן (longzi)
הוצעו לנו שלוש אלטרנטיבות: 310 יואן למשתתף בטיול מאורגן כולל ארוחת צהריים ומופע של ארוכות השיער, 210 יואן למשתתף במיניוואן, 30 יואן למשתתף באוטובוס ציבורי לכיוון + 10 ואן כניסה. בחרנו באלטרנטיבה השניה.
הנסיעה לכל כיוון – כשעתיים וחצי. הנהג, לא דבר אנגלית, ונסע כמו משוגע. בלונגשן מצאנו סיני דובר אנגלית שתרגם עבורנו את בקשתנו למתן את הנהיגה.
באזור לונגשן יש שני כפרים, אנחנו בחרנו בעצת פקיד הקבלה מההוסטל במערבי שבינם – Jinkeng dazhai yao.
אל פסגת ההר עלינו באמצעות רכבל (70 יואן למשתתף). מהפסגה נשקפות טרסות האורז והכפרים.
נראה די מסובך לרדת למטה כך שלקחנו מלווה בתשלום של 60 יואן. בדיעבד די מיותר. שביל המדרגות מוביל עד הכפר שלמטה (תצאי – Dazahi). מפעל הטרסות מורכב, המים עוברים מלמטה ועד למטה דרך הטרסות, כשבניהן יש מחסום ופתחים לוויסות המים. הירידה לוקחת שעה עד שעתיים, כשלאורכה תחנות רבות של שתיה / התרעננות / מנוחה, בתים כפריים, כל אחד בקצב שלו. בכפר למטה חנויות, מסעדות, מוטלים........
אפשר לבלות במקום 5 שעות בקלות עד שעה 16:00 בה קבענו עם הנהג.
יום 12 - יאנגשו Yangshou (בהגיית המקומיים Yangsoo)
תכננו לנסוע ליאנגשו בסירה, אך העלות (460 יואן בסירה עם ארוחת צהריים ו 300 בסירת מנוע ללא ארוחת צהריים) שינתה את תוכניותנו והחלטנו לנסוע באוטובוס בעלות של 22 יואן לנוסע. בתחנה המרכזית של גוולין, מרחק 5 דקות הליכה מהמלון הוצע לנו דיל נוסף: תמורת 160 יואן למשתתף נסיעה משולבת אוטובוס וסירת במבוק, אלא שלא ניתן היה להעלות על סירת במבוק יותר מ 4 נוסעים ולא רצינו להתפצל. בדיעבד היינו צריכים לבחור באופציה של 160 יואן לאוטובוס + שיט על סירת "במבוק". על סירה נעלה ביאנגשו, לאחר נסיעה באוטובוס ל Yungdi.
תחנת האוטובוס מסודרת וממוזגת, לא כל כך נקיה, אף מילה באנגלית, אך אפשר להסתדר..... הכרטיסים כוללים שעה ומספר מקום ישיבה באוטובוס.
ב 10:15 בדיוק האוטובוס יצא, כפי שכתוב על הכרטיס.
יאנגשו שוקקת תיירים. כמו שאר חלקי סין בהם ביקרנו, רב רובם סינים – תיירות פנים.
הזמננו מראש מקום ב Yangshou green forest hostel , בקרבת רחוב WEST, אשר הומלץ על ידי מכר ששהה בו. הכניסה לא בשרה טובות: חדר מדרגות מצחין בו ממוקמים שרותים ציבוריים וחדר משחקי מחשב של מקומיים, שתי קומות ברגל, אך מרגע שנכנסים המקום מקסים, שקט, מושקע, אווירה מצוינת, צוות מסייע ואמין, כרטיסים הכי זולים לכל האטרקציות, חדרים משובחים. המגורים במרכז העיר מומלצים, אך בריחוק מה ממקורות ה"רעש", ובפרט רחוב West ההומה בלילות.
אחרי מנוחה שמנו פעמינו לרחצה קצרה בנהר לי. יש בקרבת העיר מספר מקומות בהם ניתן לרחוץ, הטוב שבהם מעט לאחר סיום המצוק, שמצפון לעיר, כ 700 מטרים בהוסטל.
בביג'ין יכלנו למשוך ממכשירי הבנק האוטומטיים סכום של 3,000 יואן ליממה. בליז'יאן הסכום ירד ל 2,500. ביאנגשו – 1,000 בלבד, ורק מהמאסטרקארד. הוויזה נחסם משום מה.. מזל שלקחנו מעט מזומן..... עד שבעצת הבחור מההוסטל הלכנו למכשיר אוטומטי של ה Bank of china שנמצא בסמוך לKFC שברחוב West , שם יכלנו למשוך 2,500 יואן.
יום 13
החלטנו להשלים את החסר בשיט במבוק ולקחנו מיניבוס חזרה צפונה לינגדי (Yungdi). משם יוצא שיט ל Nine horses או ל Chang ping (שן-פינג). על פי המלצה בחרנו את השיט הארוך יותר. המחיר הרשמי בקופה לשיט הארוך 218, אצל מאכר השגנו כרטיסים ב 150 (או 100 לשיט הקצר ל 9 horses)). אם היינו פחות חשדניים כלפי המוטל, היינו קונים ב 120 יואן בבוקר במוטל........
הנהר מקסים, משני צידי הנהר מזדקרים הסלעים המאפיינים את האזור. במחצית הדרך עצר הקברניט להפסקת גלידה+ רחצה בנהר. משאן-פינג חזרנו חזרה לינגשו במיניבוס ציבורי. עלות האוטובוס 7 יואן.
יום 14
הבוקר לקחנו מההוסטל אופניים (20-30 יואן ליום). בבוקר נסענו לסיור כפרים, כהמלצת הבחור מההוסטל. עברנו דרך שדות הלוטוס, מערת הפרפר, והנהר בדרום. לאחר מעבר הנהר (דרומית לינגשו) פנינו שמאלה ורכבנו דרך הכפרים על שביל האופניים המסומן על המפה. עד השביל תנועה סואנת, לאחריו כמעט שלא קיימת. בערב נסענו לחוף רחצה של המקומיים, כשני ק"מ צפונית ליאנגשו ב אזור Than -tang. יוצאים מיאנגשו צמוד לנהר לי לכיוון צפון בדרך המכורה המשמשת להגעת ספינות מיאנגשו. כ-400 מטרים לאחר סיום הדרך המכורה, פונים ימינה, לאחר כ 700 מטרים עוברים ליד מבנים רבים המוקפים בחומה, כ 400 מטרים אחריהם עוברים עוד מספר מבנים בני קומה עד שלוש קומות, כ 400 מטרים אחריהם, בצמוד למבנה בן קומה אחת בימין הדרך עליו תמונה של חוף וסירות, כשלאחריו מבנה בגובה 3 קומות מעל קומת קרקע, פונים ימינה בין השניים, ומתגלגלים למטה לחוף, כ 400 מטרים לכיוון צפון מזרח. אמנם יש הרבה שבילים, אך יש טיילת של מתרחצים בשביל הנכון. החוף מקסים, מים עמוקים, סחף לא גבוה, ולאמיצים שביננו אפשרות לחצות את הנהר על גבי אבוב המושכר ב 10 יואן, ולקפוץ מצוקים. עדיף בשעות אחר הצהריים מכיוון שבבוקר יש תעבורה של סירות כבדות.
אם בתחילת הטיול חששנו מאכילה בדוכני מזון, במהלך הטיול פג החשש. האוכל טעים, והעלות למנה בדוכנים נמוכה משמעותית ממנה במסעדה, בסביבות 8 יואן לסועד. הבשר לא תמיד כשר, כך ששומרי הכשרות שמאתנו הסתפקו בתפריט חלבי.
יום 15
את הבוקר פתחנו בסדנת בישול ב Cloud9, מסעדה שנמצאת בין סניף מקדונלד לרחוב West, כ 10 מטרים מרחוב West. העלות 150 יואן למשתתף.
הסדנא התחילה בשוק הירקות, ולאחריו בשוק הבשרים שם קנתה המדריכה חומרי גלם.
בשוק הבשר גם חיות שאצלנו נחשבות כחות מחמד. גודל הקישוא גדל מאבטיח.....
האוכל טעים, הילדים למדו שאפשר לאכול גם ירקות. את המנה השלישית לקנו Take away לארוחת ערב.
בערב ביקרנו במופעsunjie liu" Impression" שעל נהר לי. מעצב המופע הוא אותו מעצב של טכס האולימפיאדה בסין. מופע מרשים עתיר אורות, קולות וצבעים על הנהר עצמו. מאות רבות של משתתפים, אלפי צופים, על גדות הנהר בין ההרים הזקורים והמוארים המאפיינים את אזור יאנגשו, שלוש פעמים כל ערב. שילמנו 185 יואן למשתתף עבור כרטיס במקום טוב (VIP ) כולל הסעה לשני הכיוונים. כרטיס רגיל 165 יואן. את הכרטיסים קנינו בהוסטל. מאוחר יותר גילינו שלגבי המופע המאוחר, בימים שלא מוכרים את כל הכרטיסים אפשר בדקה ה 90 לקנות כרטיס רגיל ב 60 יואן ללא הסעה.
יום 16
לאחר לחץ פיזי מתון של הילדים החלטנו היום לטייל באמצעות קטנועים. לקחנו מההוסטל קטנוע אחד בעלות של 120 יואן כולל מיכל דלק מלא, עשינו לעצמינו טסט ולקחנו שניים נוספים.
כך יצא שאני מרכיב את אורנה, אופק מרכיב את ניר, ושגב נוסע לבד.
בבוקר נסענו בכפרים שבאזור, בין אלומות אורז לבין בתים ונחלים. גם אל הכפרים הגיעו פלאי הטכנולוגיה וברירת האורז מהמוץ מתבצעת באמצעות מכשיר המחובר למנוע על בנזין.
אחר הצהריים נסענו שוב לחוף שגילינו ששמו The secret beach שמצפון ליאנגשו. עברנו לצד השני של הנהר צמודים לגלגלים, אך הסלעים שממול נראו מעט חלקים מידי בכדי שנטפס עליהם, כך שעל קפיצות הצוקים ויתרנו.
בחוף יש גזלן שמשכיר אבובים ומוכר שתיה ודברי מתיקה.
יום 17 – אוטובוס שינה לשנזן
את הבוקר האחרון בינגשו החלטנו להקדיש ל Gold water cave. מערת נטיפים, אשר בצמוד אליה בריכות בוץ, ולאחריהן מעיינות חמים טבעיים. מחיר הכרטיס 80 יואן למשתתף.
הנסיעה לשם במונית בעלות של 50 יואן. אפשר גם באופניים / אופנוע, מרחק של כ 6 ק"מ ממרכז ינגשו. נהג המונית הציעה לנו כרטיסי כניסה ב 50 יואן במקום 80. כן, נפל לנו האסימון בסוף הביקור. אסור לרכוש כרטיסי כניסה במחיר הרשמי באתרי התיירות. סוכנים מקומיים / מלונות / "מכרים" תמיד יארגנו כרטיסים זולים יותר, ועוד ירוויחו בדרך. זה נכון גם לגבי כרטיסי טיסה בתוך סין.
המערה נמצאת ביציאה הדרומית מינגשו. תחילתה כמערת נטיפים שנמשכת על פני כ 300 מטרים, בהמשך מספר בריכות בוץ בעומק של עד 70 ס"מ, ובטמפרטורה לא מלהיבה, ולאחריהן בריכות טבעיות של מים חמים, גם כן בעומק של כ 70 ס"מ.
לאחר ארוחת הצהריים, אלו מאתנו שאוהבים מסז' ביקרו במכון הסמוך להוסטל שהומלץ על ידי פקידת הקבלה, עלות טיפול 60 יואן לחצי שעה או 88 יואן לשעה.
הקדמנו את הנסיעה להונג- קונג ביום ביחס לתוכנית המקורית. בשעה 20:30 אנו נדחסים לאוטובוס השינה שיקח אותנו לשנזן, לקול צעקותיו של הנהג. את הכרטיסים קנינו בהוסטל במחיר של 180 ואן לכרטיס. בכניסה צריך להוריד נעליים ולשים אותן בשקית. שבסמיכות להונג-קונג. באוטובוס שלושה טורים דו קומתיים של מיטות, כ 45 מיטות סה"כ. רוחב מיטה 50 ס"מ, אורכה כ 170 ס"מ.
בקדמת האוטובוס ריח עשן סיגריות שמפיצים הנהג ומלווה הנהג (רק להם מותר לעשן), אחוריו מעט קופצניים. מיזוג האוויר בסדר גמור. המקומות הטובים במרכזו בקומה ראשונה (ארוכים מעט מהקומה השניה). האוטובוס יוצא מגוולין, עובר בינגשו, ממנה לשנזן. משך הנסיעה עשר וחצי שעות, כולל הפסקה של שעתיים באמצע הדרך. חוויה.... לדעת אשתי לא מומלצת.
יום 18 - הונג-קונג
בסביבות 8:00 הגיע האוטובוס לתחנה המרכזית בשנזן. עיר חדישה ומודרנית. בשנזן אנו עולים על קו 97 שלוקח אותנו לתחנה הסופית - מעבר הגבול להונג קונג. יוצאים מסין, נכנסים להונג קונג, שני מעברי גבול לכל דבר ועניין. לאחר מעבר הגבול מחליפים את המטבע הסיני למטבע של הונג קונג (1 דולר הונג קונג= 1.15 יואן), וקונים אוקטופוס – כרטיס הכסף שמכובד בכל הונג-קונג, ובפרט ברכבת התחתית, מונע את הצורך לרכוש כל פעם כרטיסים, והמחיר מוזל. המחיר למבוגר 150 דולר הונג קונג (להלן דולר), מהם 100 טעונים בכרטיס, ו 50 פקדון שיוחזר ביציאה. לילד 70 מתוכם 50 פקדון. עלות הנסיעה למרכז הונג קונג מנקודת הגבול 40 דולר, לילד עד גיל 12 חינם באמצעות הכרטיס.
ביציאה מתחנת הרכבת התחתית קדם אותנו גשם זלעפות. גשם, שנמשך בעוצמות שונות כל היום.
הגענו להונג קונג למלון Ovolo אותו בחרנו לאחר שיטוט באינטרנט, במרחק 5 תחנות רכבת תחתית מהמרכז (Sham shui po), על רקע צמצום עלויות. מדובר במלון דירות. הדירה מקסימה, שניים וחצי חדרים, קומה 21, נוף למפרץ, מודרני וחדיש.
המקום פחות טוב. אמנם 400 מטרים מתחנת רכבת תחתית, אך הסביבה פחות סימפטית. על הלילה שהקדמנו שילמנו 100 דולר יותר מהלילות שהוזמנו מבעוד מועד ב 240 דולר לסוויטה משפחתית המתאימה ל 4 מבוגרים וילד (המחיר הפעם בדולרים ארה"ב.....).
מהמלון יצאנו למרכז (תחנת Tsim shat sui ), הגענו לאזור המעבורת לאי, עברנו בשני מוזיאונים, החלל והאמנות (ביום רביעי פתוחים לקהל חינם) והמשכנו לקניון ענק ממדים ויקר שבסמוך לנקודת המעבורת – Harbor city.
יום 19
.
הונג קונג מורכבת מחצי אי הנקרה קואלון, ומעוד 240 איים, הגדול בינם נקרא הונג קונג, ומחובר ליבשת באמצעות קווי רכבת תחתית, מנהרה לרכבים ומעבורות. הונג קונג חזרה לשליטת הסינים בשנת 1997 לאחר שעד מועד זה שלטו בה הבריטים במשך כ 150 שנים.
הונג קונג שעברה לשליטת סין נשארה מבודלת בממדים רבים ממנה. התנועה בצד שמאל, נצר לשלטון הבריטי, וגם השקעים בבית המלון מהסוג האירופאי ולא הסיני. השפה דומה, אך יש שילוט רב באנגלית בכל מקום.
דרום קאולון וצפון הונג קונג (האי) כמותם כקניון אחד גדול, מאות / אלפי חנויות מכל סוג. לא ברור מי קונה שעוני יוקרה בכל מאות החנויות של מותגי העל שראינו. רובן מלאו במוכרים, אך היו ריקות מקונים.
היום השמש האירה פנים, ויחד איתה אחוזי לחות גבוהים. את הבוקר התחלנו במעבר באמצעות המעבורת (תחנת רכבת תחתית Tsim shat sui ) לכיוון האי, בעלות של שני דולר באמצעות האוקטופוס. משם רגלית אל המדרגות הנעות הארוכות בעולם (סה"כ 800 מטרים) במקטעים של כ 70 מטרים ובעליה חדה. מהמדרגות עברנו אל הגן הזואולוגי והבוטני, כמעבר לכיוון הרכבת Tram לוויקטוריה פיק.
ברכבת לפסדת ויקטוריה פיק גילינו שיש תור של מעל שעה, ויתרנו.
המשכנו דרך פרק הונג קונג לתחנת רכבת תחתית Admiralty ממנה נסענו Out-let של הונג-קונג: city-gate (תחנת רכבת תחתית ( Tung Chung). ה Out let מאכזב הן מבינת ההיצע והן מבחינת המחירים, למעט אזור המזון המהיר....... מיותר.
לאחר מנוחה קצרה במלון יצאנו לראות את מופע הלייזרים והאורות. הנקודה הטובה ביותר לצפות בו הינה הטיילת שצמודה ממערב לפירי (מעבורת) לאי, בקומה השניה. מופע של מוזיקה, לייזרים ופנסים שנמשך כ 10 דקות. שווה לראות, אם כי לא מרשים במיוחד.
מהמופע לשדרת הכוכבים (חיקוי סיני להוליווד), וממנה לNathan road.
דרך Nathan road הגענו רגלית לשוק הלילה שב Temple street ולאחריו עליה על הרכבת התחתית בתחנת Jordan לכיוון המלון.
שימו לב שעל המפות המפורטות מופיעות גם תחנות יציאה מהרכבת התחתית באמצעות אותיות שיופיעו גם במסדרונות הרכבת התחתית. לעיתים המרחק בינן יכול להגיע לק"מ, כך שעדיף לתכנן מראש מאיזה תחנה לצאת.
יום 20 - מקאו
בדומה להונג קונג, גם מקאו מנוהלת באופן נפרד מסין. חזרה לשלטון סיני בשנת 1999. מורכבת מחצי עי, ובסמוך עליו אי, אליו מובילים שלושה גשרים.
הנסיעה למקאו יוצאת מטרמינל הצמוד (צפונית) ל Harborcity שבקואלון. עלות הכרטיס הלוך ושוב 320 דולר ה"ק. בדומה לסין במשרד הרשמי הכרטיסים יקרים יותר, אך סוכנים שמסביב ימכרו את הכרטיס במחיר זול יותר, ולשעה מוקדמת יותר (פחות המתנה). יש לשריין כשעתיים וחצי לצורך המעבר, כולל רכישת הכרטיסים, המתנה, שני מעברי גבול והשיט עצמו שנמשך כשעה במהירות של כ 75 קמ"ש. למי שמוכן ל"המר" ניתן לקנות בחצי מחיר כרטיס Stand-by, למקרים בהם המעבורת איננה מתמלאת.
במקאו עצמה ניתן לבחור בין ביקור בחלק ההיסטורי, לבין מלונות הענק. בנסיעה ליום אחד אי אפשר גם וגם.... בחרנו בחלק התיירותי הדומה / מועתק בחלקו מלאס ווגאס. התחבורה מהנמל בו עוגנת המעבורת לכל המלונות חינם באמצעות אוטובוסים (שאטל) של המלונות. גם בין המלונות, ואף לחלק מהאטרקציות מופעלים שרותי שאטל. שרותי השאטל נמצאים צמוד לנמל. עוברים את הכביש במנהרה תת קרקעית ומגיעים לחניון אוטובוסים לפי שם מלון.
המלון הראשון בו ביקרנו היה "ונציה" שכפול מדויק של המודל האמריקני, כולל הרקיע המלאכותי.
המלון מאד הומה. שייט על גונדולה עולה 110 דולר למבוגר, 90 דולר לילד, יקר. ויתרנו, גם התור ארוך מידי.
מוונציה הלכנו ברגל כ 600 מטריפ ל Galaxi שם צפינו במופע היהלום (חינם).
מ Galaxi נסענו באמצעות שאל מספר 6 למלון Hard rock שבמתחם Dream city שם ראינו מופע תלת ממדי בתאטרון הדרקון בעלות של 50 דולר למבוגר, 25 דולר לילד עד גיל 12. מופע יפה.
משם נסענו באמצעות השאטל למגדל ( The tower ) אליו עלינו בעלות של 135 דולר למבוגר (ילד עד גיל 12 חינם בליווי ההורים).
המגדל מהווה העתק של מגדל ה"סטרטוספר" בלאס וגאס, אך ללא מתקני הלונה פארק שבשמיים. יש בנג'י מפחיד.
ולאחר המגדל, חזרה בשאטל לעיר החלומות, ומשם שאטל לנמל (אין ישיר מהמגדל לנמל).
החזרה ממקאו להונג קונג (קואלון) לוקחת כשעתיים, כולל הנסיעה.
יום 21
היום אנו מנסים בשנית להעפיל למרומי ויקטוריה פיק באמצעות הTram. כרטיס רגיל למבוגר ועלה 40 דולר. כרטיס הכולל גם את מרכז המבקרים הנמצא מעל התחנה עולה 40 דולר נוספים – מיותר. גם ללא העליה למרכז המבקרים יש שפע תצפיות על העיר.
לאחר מכן יורדים ועוברים בTimes square, די מותר. יש אמנם קניון יפה, אך בין המקור להעתק אין קשר.
משם עוברים ל"קאולון" פרק שנמצא צמוד לNathan road, בצמוד למסגד הגדול שנמצא ביציאה a2 של תחנת הרכבת..... Tsim shat sui.
במוצאי שבת עולים על מטוס אל על מהונג קונג, חזרה לתל אביב. נפרדים מהטעמים, הריחות והלחות שליוו אותנו לאורך הנסיעה. תמיד כיף לחזור הביתה.....
סוף דבר
הטיול היה מאד מעניין, חלקו בטמפרטורות חמות ובלחות גבוהה, מקצתו במזג אווי קריר / נעים (מחוז יונאן). גשם ליווה אותנו לפרקים קצרים בממוצע אחת ליומיים, אך לאחר שרכשנו מטריות, הגשם הפסיק להוות מטרד.
רב רובה של התיירות בסין הינה תיירות מקומית (יתכן שלא זיהינו נכון חלק מבני הדודים). ועדין, ניתן להתמצא להיעזר במקומיים צעירים שדוברים אנגלית. את מספר הישראלים שפגשנו, למעט קבוצה מאורגנת בטיסה בין קנמינג לגוולין, אפשר לספור על שלוש כפות ידיים ורגליים..... מסעדות עם תפריט בעברית, ראינו רק במרכז ינגשו.
הפריעה התחושה שכמעט בכל מקום צריך להתמקח, אחרת משלמים מחירי "בית מרקחת", אולם מרגע שנסגר מחיר, נהגו בנו כל הסינים בהגינות. בין השאר נתקלנו מספר פעמים בצעירים דוברי אנגלית אשר מציגים עצמם כסטודנטים המעוניינים לשפר את האנגלית שלהם, ומהר מאד גולשת השיחה להזמנה לבית תא, או לסוג אחר של מכירה.....
לאורך כל הנסיעה, למעט בהונג קונג, שהינו בשני חדרים. מדיניות הילד הבודד "גוזרת" משפחות קטנות בסין, וכאמור רב רובה של התיירות בסין מבוססת על תיירות פנים.
אם הבנו נכון המדיניות הינה כדלהלן: ילד אחד – ברירת מחדל. אם הילד הראשון הוא בת, מותר ילד שני. מסיבה זאת יש הפלות רבות בסין כשמתגלה באולטרסאונד שהילד הראשון הוא בת. הקלה נוספת שמוסדה בשנת 2014: היה ושני בני הזוג הינם ילדים יחידים, מותר להם ילד שני, גם אם הראשון בן. להלן מספר הסתייגויות מהאמור:
- אם אחד מבני הזוג הינו עובד מדינה, אסור בכל תכלית של איסור להביא ילד שני. עובדי מדינה צריכים לתת דוגמא אישית. ילד שני משמעו פיטורים.
- עם כסף, הרבה כסף, אפשר לקנות זכות לילד שני / שלישי, למעט כאמור לעובדי מדינה.
- באזור הכפרי, המדיניות אינה נאכפת.
לא לשכוח כרטיס סטודנט, לאלו מאתנו שלומדים או לילדים בבית ספר. יחסוך כסף רב.
רונן הראל
