מסלול טיול שוייץ ואיטליה – יולי 2010
יום 1 לטיול – 21.7.10ׁ(יום רביעי) - שוייץ - מפלי הריין בשפהאוזן + עיירה שטיין אם ריין
אנו מגיעים לשוייץ לאחר טיסה של3 שעות ורבע, חברת אל-על. הטיסה עברה בסדר גמור. הילדים לא רבו לשם שינוי והאוכל היה מצוין. שוייץ לא מקדמת את פנינו בשטיח אדום משום מה, ולאחר שאנו מעבירים את השוייצרים מבחן בנקיון שירותים בנמל התעופה (נקי!), אנו מזדנבים אחרי כל האנשים. תופסים רכבת, נוסעים תחנה אחת, אוספים מזוודות , ביקורת דרכונים ... לאחר התברברות קצרה אנו מוצאים את סוכנויות השכרת הרכב, ולאחר שמעמידים את הפקיד על טעותו אנו מקבלים את הרכב שבחרנו – פורד מונדיאו סטיישן. היינו אמורים לקנות מדבקת אגרה לכבישי אגרה – בסך 40 פרנק. – לא קנינו בסוף. כבר היתה מדבקה על הרכב. איזה כייף. מי אמר שבשוייץ אי אפשר לחסוך?! ! זהו, יוצאים לדרך!!!
מפלי הריין מפלי הריין הם המפלים הגדולים ביותר באירופה. רוחבם 150 מטר והם נופלים מגובה של 23 מטר. המפלים נמצאים קרוב מאוד לגבול עם גרמניה. נסיעה צפונה, כ- 40 דקות, כ- 50 קמ' מציריך, אוטוסטרדה A1 מציריך צפונה. הגענו מכיוון דרום דרך העיירה – LAUFEN, חנייה חינם. נפרדנו בצער מ- 20 פר"ש בכניסה למבצר. מהכניסה יורדים דרך מבצר LAUFEN במדרגות עם מספר מרפסות תצפית. ככל שיורדים למטה המפלים קרובים יותר, מרשימים ומדהימים יותר ויותר. באחתהמרפסות התחתונות אפשר להרגיש את נתזי המים אם עומדים ממש קרוב, כך שבימי הקיץהחמים זה ממש תענוג. למי שיש יד ארוכה יכול אף לגעת בזרם המים. המפלים מדהימיםבעוצמתם ושום תמונה או תיאור לא יכולים להמחיש את היופי והעוצמה – מומלץ ביותר. לדעתי האישית, המפלים היפים והמרשימים ביותר שראינו במהלך הטיול. המפלים נשפכים לנהר הריין הגדול והיפה, ובכלל התצפית והנוף באיזור הם מקסימים ומרשימים.
ביציאה מילאנו את הבקבוקים בבאר מים של מים קרים וטעימים ביותר. לאחר ארוחת פיתות עם נקניק (שהבאנו איתנו) ברכב, נסענו לעיירה שטיין אם-ריין, עיירה ימי-ביניימית מרחק של כחצי שעה נסיעה ממפלי הריין. נכנסנו לרחוב שהוא בעצם כמדרחוב יפהפה ציורי המוקף בבתים מעוטרים ועתיקים. ברחוב אוירה מיוחדת ביותר, בתי קפה פזורים לאורכו.מקסים ויפה. בסוף הרחוב אם פונים שמאלה מגיעים לטיילת על נהר הריין ובה ברווזים. טיילנו מעט, שתינו באחד המקומות שתייה קרה וחזרנו לרכב. עברנו דרך ציריך, שם קנינו מצרכי מזון בסופרמרקט יהודי, לא משהו ויקר מאוד, ובנוסף היו חסרים הרבה דברים. נסענו למקום הלינה. בדרך למקום הלינה בסרנן, ירד גשם. למזלנו לא תפס אותנו הגשם כשטיילנו במפלי הריין ובשטיין-אם ריין. בסרנן עצרנו בסופר נוסף של "מיגרוס" והשלמנו את החסר. המחירים סבירים יחסית.
הדירה: הדירה ממוקמת במרכז שוייץ, בכפר בשםStaldenשבאיזור. Sarnen 3 חדרים, נמצאת בבית מגורים של משפחה, בקומה שניה, כניסה נפרדת לדירה. בדירה חדר שינה זוגי, חדרילדים עם מיטת קומותיים ומיטה נפרדת, סלון מרווח, מטבח עם פינת אוכל מרווח, מאובזרלחלוטין. הדירה נעימה ונקייה מאוד. נמצאת מעט אחרי הכפר סטלדן, הדרך אליה מפותלת והכביש צר, הדרך עצמה יפה, בדרך יש פרות מטופחות בסטייל שוייצרי (רמז: לא כמו הפרות אצלנו), כרי דשא מקסימים והכל פסטורלי. הדירה ממוקמת גבוה על צלע הר, מול נוף מדהים של כרי דשא ואגם סרנן, הכל פסטורליושקט. ישנו כל כך טוב בדירה במשך 4 הלילות שהיינו שם, מתחת לשמיכות פוך נעימות. בבוקר מתעוררים לקול פעמוני הפרות. איזה כייף! אין מזגן בדירה וגם לא צריך! בחודש יולי היה קריר! מידי פעם גם ירד גשם. בעלת הדירה דוברת גרמנית בלבד, אנחנו דיברנו באנגלית, אבל הסתדרנו בפנטומימה.
יום 2 לטיול – 22.7.10 – יום חמישי - פיסגת ההר טיטליס וטיול בעיירה אנגלברג
אנו קמים בבוקר לאחר שינה טובה, אוכלים ארוחת בוקר ומכינים סנדוויצים וציוד לאותו היום. למזלנו היה יום נאה עם ראות טובה. נסיעה של כ- 50 דקות. חנייה בתשלום ליד תחנת הרכבל באנגלברג. כבר בחנייה התחיל להיות קריר והעלינו על עצמנו שיכבה נוספת.
הטיטליס הוא הר ברכס הרי האלפים. פיסגת ההר מגיעה לגובה של כ- 3200 מטר. את הרכבלים לוקחים דרומית לעיירה אנגלברג. בטיטליס יש שלג גם בקיץ. בכניסה אנו משלמים 164 פר"ש – (123 פרנק כרטיס משפחתי – הורים וילדים עד גיל 15, ילד מבוגר יותר תוספת של41 פרנק). עולים בשלושה רכבלים: הרכבל הראשון קטן ומכיל 6 איש, העלייה בו היא הארוכה ביותר והכי לא נעימה. על כל רכבל קטן כזה יש דגל של מדינה אחרת ואנו חיפשנו את דגל ישראל. בהמשך ירדנו מהרכבל והחלפנו לרכבל השני, שהוא גדול ומכיל 80 איש, גם הרכבל והשלישי גדול ומכיל 80 איש. רצפת הרכבל השלישי מסתובבת ומאפשרת לראות את הקרחון שמתחת. הגענו לפיסגה. פיסגת ההר גבוהה מאוד, כשמגיעים למעלה בעצם מגיעים לבנין קומות עם מסעדות ובתי קפה, כשבקומה העליונה יוצאים החוצה. הנוף מלמעלה מדהים. הילדים כמובן שלא התאפקו וזרקו אחד על השני כדורי שלג. איך לא? למעלה קר והתלבשנו בהתאם. חובה להרכיב משקפי שמש ולמרוח קרם הגנה. הקרינה למעלה גבוהה. אנו נמצאים מעל העננים...!!!!!!!!!!!!!
מה יש בטיטליס: יש מסלול הליכה על השלג שמוביל לפארק גלישה – אליו מגיעים ברכבל נוסף בשם ice flyer, שהוא רכבל כסאות פתוח בעל 6 מקומות. הנסיעה ברכבל הפתוח מדהימה מעל גובה לא ייאמן, ומפחידהההההה בטירוף (אותי לפחות...). הרכבל מסיע לפארק הגלישה – gletscherpark, בו אפשר לגלוש במדרון עם אבובים ועוד עזרים. בחזרה לפיסגה עולים במסוע מיוחד מלמטה למעלה. הילדים ואבנר נהנו מאוד מהגלישה באבובים, אני לא הסכמתי לגלוש באבובים כי יש שם סיבובים מהירים, ואני כידוע אמיצה ביותר... אך גלשתי יחד עם הדר במגלשה קטנה והיה כייף... לאחר שמיצינו את המגלשות עלינו שוב על הסיוט הזה שנקרא ice flyer שבו אני נראית כמו ice passenger וחזרנו בחזרה לבנין, שם בקומה הראשונה יש מערת קרח באורך 150 מטר, נמצאת 20 מטר מתחת לפני הגליישר. המערה מוארת באורות מיוחדים.וקררררררר שם! לאחר שקפאנו מפחד בפיסגה וקפאנו מקור במערה, הגיע הזמן להתחמם. ישבנו בבית קפה ושתינו משקה חם. חלק מאיתנו (החלק הלא קפוא) אכל גלידה... חזרנו בשלושת הרכבלים למטה. הירידה ברכבלים המכילים 80 איש צפופה למדי. הרכבל יורד ונכנס לתוך ענן וכולם צועקים בהתפעלות. כשהרכבל יורד עוד שלב כולם צועקים בפחד והתרגשות. הרבה תיירים: יפנים, הודים וגם בני דודים.
אנגלברג – התוכנית היתה לבקר במנזר בנדיקטי עתיק בו יש מחלבה לייצור גבינה, המופעלת ע"י הנזירים, וגם מסעדה ובה מאכלי גבינות. אבנר לא התלהב מהריח של המאפים, בלשון המעטה, ויצא מהר. החלטנו לוותר על המינזר. טיילנו קצת בעיירה וחזרנו הביתה.
יום 3 לטיול – 23.7.10 – יום שישי – לוצרן ומוזיאון התחבורה
עקב גשם סוער וחזק שירד באותו היום שינינו את התוכנית ובמקום לנסוע לאיזור ברנר אוברלנד נסענו ללוצרן. נסענו למוזיאון התחבורה כ- 35 דקות. קנינו כרטיס משפחתי בסך 56 פר"ש ונכנסנו.לאחר שיטוט של כשעתיים שלוש במוזיאון הענק, התעייפנו, הרגשנו שמיצינו ויצאנו. המוזיאון ענק ומרשים, כולל בתוכו אוסף של רכבות, מכוניות מדהימות, מטוסים, ספינות ועוד. המוזיאון נחמד בסך הכל אך די מעייף, הוא ענק וכל נושא (מכוניות, רכבות וכו') נמצאים במבנה אחר. לאחר הביקור במוזיאון יצאנו בגשם השוטף לנסיעה קצרה למרכז לוצרן.
לוצרן - העיר הגשם הסוער לא מפסיק לצערנו. שוטטנו בעיר כשאנחנו לבושים במעילי גשם חד-פעמיים ונראים כמו מומיות, מתחבאים מתחת המטריות. הדר יללה שכואב לה פה וכואב לה שם ובא לה הביתה... טיילנו בעיר. העיר יפה, מיוחדת ומקסימה ביותר, מתויירת מאוד. עברנו מעל גשר הקאפלה העשוי עץ, היפה והגדול. תכננו לטייל יותר ולראות את כל האטרקציות המתויירות (פסל האריה הגוסס וכו') אך מפאת מזג האויר ומצב הרוח השפוף החלטנו ללכת לאכול במקדונלד להשביע את הרעב וגם להיות תחת קורת גג, ואח"כ לחזור ולקחת את הרכבת התיירותית של העיר לסיבוב בעיר על מנת לראות את מה שהחמצנו. גם את השייט שהתכוונו לערוך על האגם פספסנו. חשבתי לערוך שייט כשעה הלוך ושעה חזור אך פספסנו את השעות בהם הוא יצא, ושאר היציאות היו לשייט ארוך, וזה כבר לא התאים לנו ... ויתרנו. אכלנו במקדונלד. הדר שיפרה את מצב רוחה לאחר שאכלה דונטס עם שוקולד טעים, ולאחר שכולנו שבענו והתחממנו והתייבשנו, יצאנו שוב לדרכנו לתפוס את הרכבת התיירותית שיוצאת כל שעה עגולה. פספסנו את הרכבת של השעה 17:00 והחלטנו לחכות לרכבת של 18:00. בינתיים עשינו סיבוב קצר באיזור. חזרנו למקום הרכבת. חיכינו וחיכינו לשווא לרכבת. בסופו של דבר התברר כי הרכבת שהיתה אמורה לצאת בשעות 1800 ו- 1900 בוטלה! התבאסנו. נפרדנו יפה מלוצרן וחזרנו לדירה.
יום 4 לטיול – 24.7.10 – שבת - איזור ברנר אוברלנד: קניון ארה + מפלי רייכנבך, מפלי טרומלבך, וונגן, חזרה דרך הצד הצפוני של אגם ברינץ
הדרך מהדירה לאיזור ברנר אוברלנד עוברת דרך כפרים, כרי דשא, אגמים, נוף מרהיב. כשעברנו ליד אגם לונגרן, לא התאפקנו ויצאנו מהרכב לראות את הפלא הנופי. האגם יפהפה ובעל צבע טורקיז משגע, מוקף בהרים וכרי דשא. מרהיב ביותר. לא היינו היחידים שעצרו באותו מקום לצלם. לאחר שלא השבענו את רעבוננו ליופי זה (אי אפשר לשבוע), עלינו לרכב והמשכנו. איזור ברנר אוברלנד הוא אחד האזורים המתויירים ביותר בשויייץ והיפים ביותר. יש פה פסגות אדירות, קרחונים, אגמים, מפלים, קניונים, אתרי סקי ועוד.
קניון ארה כתובת: בין מאירינגן לאינרטקירחן. נסיעה של כ- 40 דקות. רכשנו כרטיסים משולבים עם מפלי רייכנבך. נכנסנו דרך אינרטקירחן. ההליכה בקניון נוחה, מתחתינו רואים את הנהר, מפלים, בהחלט חוויה, בדרך יש מערה שאפשר להיכנס דרכה ולצאת מהצד השני.בדרך ירד מעט גשם והיינו עטופים במעילים. אמנם התבאסנו מהגשם אך למזלנו לא נפל עלינו יום כמו אתמול בלוצרן, אחרת לא היינו יכולים לטייל. הדרך נמשכה כ- 40 דקות. לאורכה פגשנו תיירים ממדינות שונות שבירכו אותנו לשלום. הדר התחילה את היום עם כאב בטן או ראש (אני כבר לא זוכרת...) כך שחצי דרך בהלוך היתה במצב רוח נכלולי. בסוף הדרך הגענו לכניסה השנייה, שהיא בעצם הכניסה ממאירינגן, שם ישבנו בבית קפה גדול ושתינו משהו חם. הדר נשנשה עם ארטיק ומצב רוחה הטוב חזר אליה. מדהים !!! בחזור חזרנו באותה הדרך, אך מהר יותר על מנת לא לבזבז זמן. עוד צפוי לנו יום ארוך.
נסענו לכיוון מפלי רייכנבך, מרחק של כ- 10 דקות נסיעה. מפלי רייכנבך התפרסמו הודות לסיפור על שרלוק הולמס, שם קפץ אל מותו. הגענו לרכבת השיניים ממש לפני שיצאה. הרכבת היתה מלאה כך שהתפצלנו בשני קרונות סמוכים. (הקרונות פתוחים). הקרונית עולה במעלה ההר וזו חוויה כייפית. בדרך רואים את הנוף של עמק הסליטל. מקסים. הקרונית העלתה אותנו עד המפל אך לא עד לראשו. לאחר מספר צילומים התחלנו לעלות רגלית לראש ההר במסלול. הדרך לא קלה כלל והעלייה לא נגמרת... בדרך רואים את המפל ממקומות שונים ובזויות שונות. הגענו לבסוף לראש ההר וחיפשנו את ראש המפל אך לא מצאנו. מה שכן מצאנו זה כביש שמוביל לאיזה שהוא מלון שבסביבה. לאחר סיבוב מהיר באיזור ראינו שאין לנו מה לחפש שם והחלנו לרדת שוב לכיוון הקרונית.
חזרנו לרכב והמשכנו למפלי טרומלבך. נסיעה של כ- 45 דקות למפלי טרומלבך. הדרך עוברת בנוף יפה, לאורך הדרך מפלים "רגילים". עברנו דרך הצד הדרומי של אגם ברינץ היפה ונסענו לכיוון לאוטרברונן, עיירה בעמק לאוטרברונן הפסטורלי. אנו נוסעים באחד האיזורים הכי יפים, פראיים ומדהימים בשוייץ – איזור היונגפראו.לאוטרברונן היא עיירה תיירותית מאוד, ואכן תיירים רבים מגיעים לחזות בפלא שנקרא טרומלבך. יצאנו מהרכב לקור מקפיא (הלו...חודש יולי...) ולאחר שהתלבשנו היטב עשינו דרכנו בשביל מסודר לכיוון הכניסה למפלים.המפלים מאוד תיירותיים, מאוד ממוסחרים. אבנר מאוד התפעל מהם, אני לא יצאתי מגדרי... מפלי טרומלבך הם סדרה של עשרה מפלים הנופלים לאורך 140 מטרים, ועושים את דרכם בעוצמה וברעש רב. מי המפלים מגיעים מהפשרת הקרחונים והשלגים מההרים הגבוהים בדרום מזרח, המכוסים קרחונים עצומים. המפלים היו חבויים בתוך ההר עד שחצבו בהם מדרגות והותקנו גשרים לצפייה על חלקם התחתון. אפשר לעלות למפל העליון ברגל ואפשר לקצר את הדרך ולעלות במעלית שקופה העולה בתוך ההר עד חצי הדרך. בחרנו לעלות במעלית. נדחסנו עם הרבה מאוד אנשים למעלית, והאחראי של המעלית הכניס עוד ועוד אנשים וממש היה צפוף כך שלא ממש נהנינו מהעלייה בה כי כמעט לא ראינו כלום מעודף אנשים. המעלית הביאה אותנו בערך למפל ה- 5 ומשם עלינו ברגל כשבדרך רואים את השלבים האחרים עד שמגיעים למפל העשירי. המפלים מאוד עוצמתיים. לאחר שקפאנו נרטבנו והתעייפנו, היינו צריכים לרדת עד למטה ברגל, כשבדרך אנו עוברים דרך המפלים הראשונים אותם לא ראינו כשעלינו במעלית. בגדול – אני באופן אישי ציפיתי ליותר, וקצת התאכזבתי. כמו שנאמר: כגודל הציפיות...
החנינו את הרכב בתחנת הרכבת בלאוטרברונן, משם לקחנו רכבת לכפר וונגן. חוויה שלעולם לא אשכח, האווירה, הנוף... וונגן – כפר מעל לאוטרברונן ולמרגלות הפסגות של היונגפראו. כפר ללא מכוניות. אפשר להגיע מלאוטרברונן עם רכבת. הנסיעה מאוד יפה. הרכבת מטפסת מהעמק לכפר והמראה שנגלה הוא מראה משגע של כל העמק. מזג אויר קריר, הרים ענקיים. הנסיעה אורכת כ- 15 דקות. הגענו לוונגן. אין ספק כפר מיוחד, אוירה מיוחדת. יש אוירה והרגשה של כפר מושלג (למרות שרק גשם ירד...) אך קל לדמיין איך הכפר ייראה בשלג. כפר יפה וציורי, שקט ופסטורלי. מעלינו עוברים רכבלים לכיוון שיינה קליידג . חיפשנו את מסעדת פיצריה בשם "דה סינה", עליה הומלץ באחד האתרים, אך לדאבוננו היא היתה סגורה והיתה אמורה להיפתח רק בשעה 1800. הסתובבנו קצת בכפר וספגנו אוירה, נכנסנו לאחד הסופרים וקנינו מעט דברים ובעיקר שוקולדים (טעימים מאוד, בעיקר ה—lindt החלומי שאפשר לחסל תוך דקה)...חזרנו בשעה 17:30 ולשמחתנו היא כבר נפתחה. ישבנו ואכלנו שם פיצה טעימה מאוד.
לאחר חזרה ברכבת לכיוון לאוטרברונן, לקחנו את רכבנו מתחנת הרכבת ונסענו לדירה דרך הצד הצפוני והיפה יותר של אגם ברינץ, אגם גדול, טורקיזי מקסים, חצינו את העיירה המפורסמת אינטרלקן והמשכנו דרך עיירות יפות ופסטורליות (ברינץ, רינגנברג וכו'). היה יום מיוחד ומקסים.
יום 5 לטיול – 25.7.10 – יום ראשון – עזיבת מקום הלינה, נסיעה לכיוון אגם מג'ורה טיול בעמק ורזסקה, רכבת צ'נטובלי, נסיעה למקום הלינה בבוואנו.
בבוקר קמנו מוקדם, התארגנו, ארזנו את חפצינו, נפרדנו לשלום מבעלת הבית הנחמדה שצילמה אותנו לספר האורחים שלה ויצאנו לכיוון איטליה. בדרך, איך לא, עברנו דרך נופים משגעים ביותר, כרי דשא, כפרים פסטורלים, אגמים, הרי ענק ומה לא?כאב לי הלב לעזוב את שוייץ המדהימה והבטחתי לעצמי לחזור אליה שוב. מקווה שזה יקרה... שוייץ מדהימה, מיוחדת ויפהפיה. קרה ויקרה (תרתי משמע) נכנסה לי ללב ונשארה לעד... אנו עוזבים את הנופים של שוייץ ונוסעים לכיוון חבל טיצ'ינו, השייך לשוייץ אך בעל מנטליות ונוף איטלקיים. הנוף שונה לגמרי. את כרי הדשא והנוף "המסודר", מחליף נוף פראי יותר שקצת מזכיר את נופי הגליל אצלנו. הנסיעה ארוכה ומעייפת. אנו עוברים דרך מנהרות שונות, כשהארוכה והמוכרת ביותר היא מנהרת סן גוטהרד, מנהרה שאורכה כ- 17 ק"מ. הנסיעה במנהרה לא הכי סימפטית שבעולם. יש מן הרגשה של חנק וחיכיתי בקוצר רוח שנצא כבר לאויר הפתוח. חבל טיצ'ינו מקבל את פנינו במכוניות מירוץ, למבורגיני, יגואר, מכוניות שרואים רק בסרטים. השפה משתנה כאן לאיטלקית וממש מרגישים כבר איטליה למרות השייכות לשוייץ. יש הרגשה תוססת של חופש ובילויים. הגענו לעיירה טנרו הנמצאת בצפון אגם מאג'ורה, באמצע הכפר יש שלט ופנייה שמאלה לכיוון valle verzasca- עמק ורזסקה. אנו נוסעים בכביש צר ומפותל, צריך לנהוג בזהירות רבה. מכוניות כאן נוסעות מהר.אנו עוברים סמוך לכפרים.
התחנה הראשונה – סכר ורזסקה – אחד הסכרים הגבוהים ביותר בעולם. נמצא בצד שמאל של הכביש (גיימס בונד קפץ משם בסרט golden eyes). חיפשנו מקום חנייה, אך היה עמוס במבקרים, בנוסף עקב כך שהכבישים צרים אין מספיק מקומות חנייה. לבסוף החנינו בצד הכביש קצת רחוק מהסכר, וחזרנו ברגל בצידי הכביש. לא נעים במיוחד, ובעיקר כשנוסעים שם מהר. הגענו לסכר הגדול. עמדנו על הגשר למעלה והבטנו במים הנחסמים על ידי הסכר ולא ממשיכים לכיוון אגם מאג'ורה.בצד ישנם מתאבדים למינהם המשלמים כסף על מנת לקפוץ באנג'י מגובה עצום. לא ניסינו. חזרנו לרכב והמשכנו לנסוע כשאנו מחפשים את גשר האבן מהמאה ה- 17. התוכנית היתה לעצור בגשר ולערוך מסלול. לאורך הכביש לא מצאנו מקום להעמיד את הרכב ולבסוף התייאשנו וכבר החשק לטיול ירד. הסתפקנו במראה של הגשר דרך הרכב מהכביש למעלה.. ועשינו את דרכנו חזרה. נסענו ללוקארנו.
רכבת צנטובלי רכבת הצנטובלי נחשבת כרכבת עם אחד המסלולים היפים בעולם. מסלולה מתחיל בלוקארנו שבחבל טיצ'ינו, השייך לשוייץ, כאמור לעיל,עוברת דרך עיירות שונות, עוברתאת הגבול לאיטליה וממשיכה בנסיעה עד העיר דומודוסולה. החנינו את הרכב בלוקארנו סמוך לתחנת הרכבת. רכשנו כרטיסי תייר, שהם מוזלים יותר ומיועדים לנסיעה באותו היום. התוכנית היתה לנסוע עד לתחנת סנטה מריה מאג'ורה, עיירה בחלק האיטלקי, לאכול פיצה ולטייל בעיירה, ולאחר מכן לקחת את הרכבת בחזור. נסענו כשעה בנוף יפה. הרכבת נוסעת בין הרים, מעל גיאיות וערוצי נחלים עם תחנות בכפרים ציוריים קטנים. הנסיעה רגועה.. ירדנו בתחנת סנטה מריה. לפני שהתחלנו לטייל, ביררנו מתי יש רכבת בחזור על מנת שנוכל להיערך בהתאם. לתדהמתנו הרבה נאמר לנו שהרכבת חזור היא בשעה 17:05 (השעה היתה 1700 ורק עכשיו ירדנו מהרכבת) ואחריה יש רכבת אחרונה רק בשעה 21:00 !!!!. אבנר שיגר אותנו בחזרה לרכבת עוד לפני שהבנו מי נגד מי, ומצאנו את עצמנו נוסעים חזרה, בלי טיול בעיירה ובלי פיצה...מזל שהיתה לנו במבה בתיק. (וזאת מאחר ולא היה בדעתנו להיתקע 4 שעות בעיירה שכוחת אל, ואח"כ לנסוע שעה בצנטובלי עד ללוקרנו, ואח"כ עוד כשעה וחצי עד המלון בבאנו). בסופו של דבר הגענו ללוקרנו, עייפים ומותשים מכל הנסיעות של היום. מצאנו פיצריה (שאח"כ הסתבר ששייכת לתורכים...צחוק הגורל, אנחנו בעד החרם נ' תורכיה...). ישבנו בחוץ, אכלנו את הפיצה הטעימה וגם כיבדנו את היונים והציפורים שבאו לחלוק איתנו את הארוחה. ועכשיו נוסעים לאיטליה... נסענו למלון לאורכו של אגם מאג'ורה, עברנו את הגבול לאיטליה, כשאנו נזהרים מנהגים איטלקים מטורפים שנוסעים מהר בכבישים צרים וחותכים בלי לעשות חשבון. הדר החליטה שהיא לא אוהבת כל כך את הפיצה והביעה זאת באופן חד משמעי. באמצע הדרך נאלצנו לעצור ולהחליף את בגדיה מכל הקיא. בקיצור היה לנו יום לא קל במיוחד של נסיעות רבות. הגענו למלון "וילה אזליאה הוטל" הנמצא בעיירה בוואנו, במרכז העיירה ליד כנסיה ובינות בתי התושבים. קיבלנו 2 חדרים צמודים ויפים. ניב ויואב התלהבו מהמלון ובמיוחד מהחדר הפרטי שקיבלו...התארגנו, התקלחנו והלכנו לטעום קצת גלידה איטלקית (בשביל זה באנו, לא?). טיילנו קצת בטיילת על שפת האגם (מרחק של 5 דקות מהמלון), והיה נחמד למדי..
יום 6 לטיול - - 26.7.10 – יום שני - סטרזה והאיים הבורומאיים
/בבוקר לאחר ארוחת בוקר אירופאית (סטנדרטית ובלי שמץ של ירק) קנינו כרטיסים משולבים לשייט במעבורת + כניסה לארמונות – איזולה בלה ואיזולה מאדרה. איני יודעת איך הקופאית חישבה לנו את המחיר ואיזה קומבינה היא עשתה אך יצא לנו יותר זול בכ- 20 יורו ממה שחישבנו... האיים קרויים על שם משפחת בורומיאו העשירה, לה היו שייכים האיים, והם בנו את הארמונות והגנים. נסענו במעבורת נסיעה קצרה של כ- 10 דקות. התחלנו עם איזולה מאדרה. איזולה מאדרה הוא אי יפהפה ובו גנים פראיים. טווסים ובעלי כנף שונים ויפהפיים מסתובבים שם חופשי. את פנינו בכניסה קיבל טווס לבן, שנראה שרגיל לתשומת לב ועושה פוזות למצלמות. המשכנו דרך הגן היפה לכיוון הארמון. בדרך ראינו ציפורים שונות ולא מוכרות. עברנו ליד כלובים של תוכים שונים (ומוכרים – תוכונים, ציפורי אהבה), ולאחר מכן פנינו ונכנסנו לארמון. הארמון גדול ומפואר, אך לדעתי הגנים יותר מרשימים. את הסיור באי ובארמון סיימנו תוך שעה, תפסנו את המעבורת ושטנו לאיזולה בלה - האי היפה. איזולה בלה שונה מאיזולה מאדרה. הוא יותר ממוסחר והרבה יותר תיירותי.הוא בעצם מין כפר קטן, עם מסעדות רבות לאורכו, דוכנים שונים, ובגדול – הוא יותר כייפי. פנינולארמון, שם ערכנו סיור. הארמון מפואר מאוד, יש בו חלקים מצועצעים ויש פחות.ביציאה מהארמון יש גן יפהפה ומפואר, שם הסתובבנו וטיילנו . לאחר הביקור בארמון ובגנים, יצאנו החוצה והסתובבנו להנאתנו בין הדוכנים השונים. הדר קנתה מזכרות קטנות לחברותיה. ישבנו לאכול פיצות וספגטי במסעדה מומלצת מול האגם ELVEZIA (יש אולי 5 מסעדות בשם זה אחת ליד השנייה, הימרנו...), ולאחר מכן שטנו בחזרה במעבורת לבוואנו. בערב יצאנו לטייל בעיירה סטרסה הסמוכה לבוואנו, אכלנו גלידה וחזרנו למלוננו, מרוצים לאחר יום מוצלח ומהנה ביותר.
יום 7 לטיול – 27.7.10 – יום שלישי - נסיעה לאגם גארדה, סירמיונה
בבוקר התארגנו ונסענו לכיוון אגם גארדה, באוטוסטרדה. הגענו בשעות הצהריים למקום הלינה agriturisimu fienili בעיירה פונטי סול מינצ'יו שבעמק המינצ'יו, בדרום האגם. הדירה ממוקמת במיתחם של 8 דירות, בריכה די גדולה, פינג פונג. יחס חם ולבבי מצד בעלי המקום. קיבלנו דירה מרווחת עם סלון, מטבחון ופינת אוכל, חדר שינה הורים למטה, מקלחת ושירותים. בקומה העליונה – קומת גלריה מרווחת לילדים עם ארון בגדים נפרד. יש מרפסת גדולה ונעימה הצופה לבריכה. החסרון העיקרי היו אלפי הזבובים ששורצים שם ועוקצים בלי רחמים. מכה רצינית. במשך הזמן למדנו להתמודד איתם באמצעות חיסולים ממוקדים ברבריים במגבת (אני בעיקר...) או במטקה מיוחדת. תחרות חיסול זבובים ביני ובין יואב הסתיימה לטובתי. למקום מגיעות הרבה משפחות ישראליות כנראה בעקבות המלצות (כמונו). אבנר והדר הלכו לעשות קניות ואני בינתיים בישלתי פסטה. יש סופר שאת שמו קיבלנו מבעלי הצימר. "סופר מרטינלי", והוא סופר מצוין, גדול וזול מאוד. מרחק של 10 דקות נסיעה. שם ערכנו את קניותינו במהלך שהותנו במקום. התארגנו ונסענו בערב לסירמיונה כ- 25 דקות. נכנסנו לעיר, נסענו לפי ההוראות (מהאתר של אורן מרום – תודה אורן!), לכיוון מרכז העיר. החנינו את הרכב בחניה בכניסה לעיר העתיקה. אי אפשר להיכנס לעיר העתיקה עם רכבים. רוב העיר כמו מדרחוב, בתי קפה, גלידריות, פיצות, חנויות, בוטיקים... סימטאות בעיר העתיקה. הסתובבנו לנו להנאתנו בין הסמטאות, אכלנו גלידה טעימה, קנינו מעט מזכרות. יש אוירה כייפית ונעים להסתובב שם. בטיילת על שפת האגם האכלנו את הברווזים שהגיעו בשמחה לחגוג.
יום 8 לטיול 28.7.10 – יום רביעי - גארדלנד
יצאנו בשעת בוקר מוקדמת. בכוונה בחרתי את יום רביעי כי חשבתי שיהיה פחות עמוס. חשבתי! היה עמוס מאוד!!!!!!!!!!!!! עמדנו בתור לקופות וקנינו כרטיסים. מצחיק. אבל אתמול כשאבנר והדר היו בסופר הם קנו בטעות מים מוגזים במקום מים מינרלים, והיה שם כרטיס חינם לגרדלנד אם קונים 4 כרטיסי מבוגרים. לנו זה התאים... קנינו 4 כרטיסי מבוגרים ב- 140 יורו והדר נכנסה חינם. נכנסנו לפארק. מאוד עמוס. כל מתקן ששווה משהו צריך לחכות בתור המון זמן. זה היה מבאס כי רוב הזמן בעצם היינו בהמתנה. לאחר כשני מתקנים התפצלנו. אבנר היה עם ניב ויואב, ואני הלכתי עם הדר למיתקנים שמתאימים לה יותר. לא מצאתי הרבה כאלה. היא כבר גדולה יחסית אז רוב המתקנים של הילדים (גם כאלה שכן מתאימים לגילה) לא התאימו לה או שהיא לא רצתה פשוט לעלות עליהם... מים לשתייה – יש ברחוב המערב הפרוע, שם היינו ממלאים מים טעימים וקרים מתוך מיתקן דמוי באר. אוכל - אכלנו במסעדת הפיצה – לא משהו. בשעות הצהריים התרוקן קצת הפארק ואז היה אפשר לעלות למתקנים רבים בלי לחכות הרבה זמן בתור, ואז היה באמת כייף כי הספקנו הרבה. עדיין היו מיתקנים שהתור אליהם לא היה פחות מ- 50 דקות (!!!).
יום 9 לטיול – 29.7.10 – יום חמישי - ונציה
ונציה מקבלת את פנינו במזג אויר סוער במיוחד. איזה באסה! בבוקר יצאנו מוקדם מהדירה. מזג האויר היה נעים וכלל לא בישר את הצפוי לנו. באמצע הדרך התקדרו השמיים וגשם החל. לא סתם גשם. עם רעמים וברקים. ממש התבאסנו. קיוינו שעד שנגיע לונציההגשם ייפסק. היינו כחולמים... הגענו וחנינו בחניון טרונצ'טו בכניסה לונציה. רכשנו כרטיסי נסיעה ל- 12 שעות בואפורטו (אוטובוס מים),המאפשר לנו לעלות על כל ואפורטו שנרצה ללא הגבלה. נסענו בואפורטו עד ככר סן מרקו. כשנסענו בואפורטו הגשם פסק, כך שיכולנו לשבת במושבים שבחוץ ולהינות מהחוויה, אבל היה קר ובזמן הנסיעה היתה רוח. ירדנו בככר סן מרקו והחלטנו ללכת ברגל עד הגטו היהודי ולאכול שם צהריים במסעדת "גם וגם", ואז לחזור את הדרך חזרה ולהינות ממנה, וכמובן להיכנס לבזיליקת סן מרקו. אבל, מחשבות לחוד ומעשים לחוד. התחלנו ללכת. הגשם חזר ובגדול!! נאלצנו להיפרד ממטריה אחת ולקנות אחרת. כשהיה גשם חזק מידי הסתתרנו בכל מיני מקומות שמצאנו ולאחר הירגעות המשכנו ללכת, ומהר. לקח לנו זמן עד שהגענו לגטו היהודי, עברנו דרך סימטאות ונעזרנו בתושבי המקום להגעה ליעד. ו... הגענו ליעד!
היהודים בגטו היהודי נראים מעולם אחר עם לבושם השחור. נתקלנו בקבלת פנים חמה ולבבית מצידם, גם כשלא פנינו אליהם, הם פנו אלינו בעצמם ובירכו אותנו לשלום, והכל בחיוך וברוח טובה. כל שאלה ששאלנו נענתה בפרוטרוט וברצון כן לעזור. מסעדת גם וגם יושבת על המים. מאחר ולא היה מקום בפנים, הסכמנו לשבת בחוץ. לא ירד גשם, היה קצת קריר אבל לא נורא. מנהל המסעדה התגלה כבחור נחמד ביותר, ישראלי שגר במושב בן שמן, כך שיכולנו קצת לדסקס איתו. האוכל היה טעים, סוף סוף אכלנו בשר עקב אילוצי כשרות. המסעדה עממית אך יחסית למסעדה עממית היא לא זולה. ז"א אם היינו אוכלים במסעדה עממית טובה כאן בארץ, היינו מקבלים יותר ומשלמים הרבה פחות. לאחר שהיטבנו את לבנו ואת בטננו, שירכנו רגלינו חזרה לכיוון ככר סן מרקו, והפעם דרך התעלה הגדולה (גראנד קאנאלה). עברנו דרך חנויות, כשבכל פינה יש חנות או דוכני מכירה של מסיכות צבעוניות. ראינו את הגונדולות היפות, הדר החליטה שזה הזמן המתאים ביותר לכאבי בטן (היא מחליטה מתי זה קורה, וזה קורה בעיקר כשהיא לא נהנית...), ויחד עם הגשם שירד, היתה לנו חוויה נהדרת ... עלינו על גשר האבן הגדול והמרשים – גשר הריאלטו, ממנו השקפנו על ונציה היפה, שעתה בשעת אחר הצהריים, אורותיה היו דולקים והיא היתה יפהפיה. כנראה זו הסיבה שאומרים שאת ונציה כדאי לראות גם ביום וגם בלילה. ואז החל הגשם... לא סתם גשם, אלא מבול שכמותו אפילו נוח לא חווה. ברחנו מהר ומצאנו מחסה, עם עוד נמלטים כמונו, בכניסה לאיזה שהוא בנין ממשלתי,, שלא ממש הציל אותנו לגמרי, כי הגשם שירד הציף את הרחובות במים והמים הגיעו למקום המחסה ויצרו שם ונציה שניה. חיכינו די הרבה זמן שם, וכשהגשם קצת נחלש החלטנו להמשיך. הגענו לככר סן מרקו. כבר היתה השעה מאוחרת ולא יכולנו להיכנס לבזיליקה. עדין ירד גשם. הככר מרשימה ויפה מאוד. בנויה ממבנים מדהימים מסביב, השעון המפורסם, הקתדרלה, פשוט מקסים. המוני אנשים מסתובבים בככר, ואנו מצאנו את הפתרון לכאבי בטן של הדר סוף סוף. היונים של ככר סן מרקו ! ברגע שהחלנו להאכיל אותם, נעלם חיש מהר כאב הבטן של הדר שליווה אותה, והיא שיתפה פעולה ונהנתה עד מאוד מהיונים סביב. האמת, גם אנחנו נהננו מאוד. היונים נהנו מפופקורן וסנדוויץ עם שוקולד (נוטלה, למי שמתעניין), הסתובבו סביבנו בלי פחד, עלו על הכתפיים ועל הידיים של אבנר וניב, והחגיגה היתה בעיצומה. היונים שם מפוטמות להפליא ומדדות בקושי על רגליהן מעודף שומן... ברגע שזורקים להן אוכל הן כולן מדדות לכיוון האוכל, אבל עד שהן מספיקות להגיע, מגיעה ציפור דרור קטנה, זריזה וחטובה וחוטפת להן את האוכל... לאחר שבילינו כחצי שעה רק עם היונים, נהנינו וצחקנו, החל שוב לרדת גשם חזק. תפסנו את הואפורטו לכיוון היציאה מונציה, נסיעה של כ- 40 דקות עם תחנות עצירה (תחנות צפות). הפעם הדר ואני ישבנו בפנים, והגברים ישבו בחוץ עפ"י רצונם. בפנים היה חם ועמוס, ממש כמו באוטובוס. אנשים עומדים, עולים ויורדים בתחנות השונות. לשם שינוי לא אכלנו היום גלידה... וכמובן שבניגוד לכל הכללים, מזג האויר בדרך חזרה השתפר, הגשם הפסיק והשמש חייכה אלינו בנעימות.
יום 10 לטיול 30.7.10 – יום שישי- פארק הסרטים, אחה"צ פסקיארה פארק הסרטים – מובילנד סטודיו כ- 20 דקות נסיעה. בילוי של חצי יום. כתובת: canevaworld, via fossalta 1, Lazise מחירים: 24 יורו למבוגר, 19 לילד. חנייה 3 יורו.
יצאנו בבוקר לפארק הסרטים. חשבנו שיהיה עמוס כמו בגרדלנד. לשמחתנו הרבה התבדינו. העברנו חצי יום בנעימים, בין מתקנים שונים. הספקנו לעשות כל מה שרצינו. לא היה כמעט תור בשום מקום חוץ ממתקן אחד, שם חיכינו די הרבה זמן אבל היה שווה. רצינו לראות מופע או שניים אך לא בדקנו את שעות ההצגה בזמן ופספסנו ולא רצינו לחכות למופעים הבאים שהיו אמורים להיות בשעות מאוחרות יותר. אפשר לבלות שם חצי יום לא צריך יותר והיה מאוד נחמד ורגוע. אחר כך שאלנו את הילדים איפה היה יותר כייף בגרדלנד או בפארק הסרטים והם ישר ענו גרדלנד... למרות שהיה עמוס שם בטירוף ומחכים המון זמן לכל מתקן. אני באופן אישי אהבתי יותר את פארק הסרטים, אבל אני לא נחשבת. אחר הצהריים ירד גשם. תכננו לנסוע לורונה באותו היום אך שינינו וכשמזג האויר השתפר נסענו לעיירה פסקיארה, שהיתה די קרובה, ושבה עברנו כשחזרנו מגרדלנד. עיירה נחמדה מאוד, על שפת האגם. טיילנו בכייף במרכז העיירה ובסמטאותיה ואכלנו, איך לא, גלידה. קנינו קצת בגדים, ביקרנו את הברווזים שבאגם, וחזרנו לדירה.
יום 11 לטיול – 31.7.10 – שבת – מונטה באלדו + ורונה
יצאנו בבוקר. מזג האויר היה נעים ועם ראות טובה, והתאים לעלייה להר. עברנו דרך הצד המזרחי של האגם, ודרך מספר עיירות ששוכנות לאורכו. הגענו לחניון של מונטה באלדו אך הוא היה מלא. חיכינו בכניסה, חשבנו שיתפנה, ולבסוף השארנו את אבנר ברכב לחפש חנייה ובינתיים על מנת לא לבזבז זמן, הלכנו לקנות כרטיסים ולעמוד בתור. קנינו כרטיס משפחתי שעלה לנו 60 יורו לכולם. לא חיכינו יותר מידי זמן בתור ועלינו ברכבל להר. באמצע מחליפים לרכבל נוסף שמסתובב על צירו, המעלה עד ראש ההר. למעלה מזג האויר היה הפכפך. פעם קר פעם חם. יצאנו מהרכבל ישבנו על ספסל מול הנוף ואכלנו סנדוויצים. לאחר שהשקטנו את התרנגולת המקרקרת התחלנו במסלול . פנינו שמאלה ולאחר עליה קצרה יש דרך מישורית. הדרך מובילה עד לתצפית נוף מדהימה. כל המסלול עובר דרך נוף יפהפה של אגם גארדה. אפשר פשוט לעמוד שם על ההר ולראות את כל האגם עד סירמיונה היושבת בדרום. מדהים! נוף מקסים של האגם, ההרים, הצמחיה. פשוט חוויה. בדרך פגשנו פרות יפות, מטופחות וחביבות עם פעמונים גדולים, שאפשרו לנו ברוב אדיבותן (פרות אירופאיות) שנלטף אותן.דבר נוסף ומדהים שראינו, אלפקות קטנות ומדוגמות, מסופרות כמו שמספרים כלבים לתצוגות. פשוט מקסימות. הן נמצאות די בתחילת המסלול, במקום מגודר. לא נראה לי שהן נמצאות שם לאורך כל השנה, כי מסיפורי מטיילים ששמעתי שהיו שם, הם לא ראו אלפקות. דבר נוסף שאפשר לעשות בהר (לאמיצים ולמתאבדים בלבד) זה מצנחי רחיפה, בגובה רב ומעל האגם... לאחר שנהננו מהנוף היפה ירדנו בחזרה. החלטנו לוותר על מלסצ'ינה ולנסוע ישר לורונה.
ורונה – הגענו לורונה. מצאנו חנייה, שילמנו כנדרש, אבל... לא שמנו לב שהחנייה מותרת עד השעה 1800 בלבד. התוכנית היתה לחנות למשך שעתיים ואחר כך לבוא ולהאריך את זמן החנייה, אבל... יתברר בהמשך מה קרה... (איזה מתח!) הסתובבנו בין חומות עתיקות, הגענו לרחבת הארנה עם הפסל של האביר עם הסוס, ואחר כך הלכנו לחפש את פיצה דוג'ה עליה קיבלנו המלצות. פיצה מעולה. החסרון: המקום קטן ורק 3 אנשים יכולים לשבת בדלפק ולאכול. הפיצות טעימות, בצק עבה, מזכיר בצק של פוקצ'ה בדיוק כמו שאני אוהבת. משם המשכנו לטייל, עברנו במדרחוב מצ'יני. מדרחוב יפה ובו חנויות ובוטיקים יוקרתיים.המדרחוב משדר אלגנטיות ויוקרה, בדיוק מה שחיפשנו! לאחר שלטשנו עיניים בחנויות ובמחיריהן המשכנו הלאה לכיוון הככר היפה בה מוצב פסלו של דנטה, הככר מוקפת בארמונות ומבנים יפים. אבנר נפרד מאיתנו והלך לשים עוד קצת יורו במדחן של החנייה, ובינתיים המשכנו רק בשביל הסקרנות לראות את "ביתה" כביכול של יוליה המפורסמת. החצר מתויירת מאוד וצפופה, פסלה של יוליה עומד כמובן במרכז העניינים. כולם רוצים לגעת לה בציצי. אם היא היתה מקבלת יורו אחד בלבד על כל תביעה שהיתה מגישה על הטרדה מינית, היא היתה מיליארדרית. צילמנו קצת את הפסל ואת המטרידים למיניהם, אם יוליה תצטרך הוכחות לתביעתה, ומשם חזרנו לככר בה קבענו להיפגש עם אבנר. ישבנו שם ליד אחד הפסלים וחיכינו. שיחת טלפון מאבנר הריצה אותנו בחזרה לאורך רחוב מצ'יני לכיוון הארנה. נפגשנו עם אבנר ליד מקדונלד וחזרנו הביתה. מסתבר שאבנר הגיע לרכב בדיוק לפני שקיבל דו"ח על כך שהוא חונה שם אחרי השעה 1800. אבנר הבהיר לשוטר שלא ידע על כך, לקח את הרכב ופגש אותנו במקום שקבענו. בקיצור ההתרשמות שלנו מורונה (שלי בעיקר). ורונה עיר יפה, משדרת יוקרה, מתויירת מאוד. ו... זהו. לא נצפתה התלהבות יותר מידי מצדנו.
יום 12 לטיול – 1.8.10 – יוםראשון בשבוע (ויום אחרון לטיול) -נסיעה לבורגטו בבוקר – משם טיול נוסף לסירמיונה - ונמל התעופה.
בורגטו – אם היתה לי אפשרות לגור באיטליה, הייתי בוחרת לגור בכפר הזה. אבל כמובן שאין לי אפשרות כזו. לגור במקום כזה זה כמו לגור בגן עדן. לאחר נסיעה של כ- 10 דקות ממקום הלינה הגענו לכפר קטנטן ויפהפה. החנינו את הרכב מחוץ לכפר ונכנסנו. הכפר יושב ממש על המים – על נהר המינצ'יו, מסעדות ובתי קפה ממלאים את הכפר הציורי הזה, והכל מקרין שלווה ורוגע. על הנהר מסתובבים ברווזים שמחכים לאוכל וגם היה לנו העונג לצפות במריבה של ברווזים, בשפה האיטלקית כמובן. בתים יפים יושבים על האגם, דשא. הסתובבנו קצת בסימטאות ואחר כך ישבנו על ספסל הצופה לנהר. כך ישבנו לנו בכייף ונהנינו מכל היופי. אין הרבה מה לעשות בכפר ואפשר למצות את השהות בו לשעה בלבד. ראינו טורבינה של תחנת כוח המופעלת מכוח המים. כפר קטן אך מומלץ מאוד לבקר בו. משם נסענו שוב לסירמיונה, בה נהנינו לטייל בפעם הקודמת. כמובן שאכלנו גלידה. הסתובבנו בסימטאות, ישבנו בדשא סמוך לאגם ואכלנו פופקורן. גם הציפורים נהנו מהפופקורן וצייצו "גרציה" באיטלקית עילגת. משם עלינו לרכב ונסענו לנמל התעופה מלפנסה סמוך למילאנו. את הרכב החזרנו לאחר התברברות למגרש של חברת ההשכרה, עברנו את כל ההליכים המתבקשים בנמל התעופה, ולאחר ארוחה וביקור בדיוטי פרי של מילאנו (יקר שם!), עלינו על המטוס וחזרנו הביתה.
