אוסטריה - שבוע בטירול

טיול לטירול עם טעימונת קטנטונת מבוואריה.. 21-28/6/17

היום הגדול הגיע!! שעת צהריים, אנחנו (א' הבעל, נונוש הבת המתבגרת בת ה- 15.5 ואנוכי) על המונית לנמל התעופה. יוקי הכלבה כבר התחילה את החופשה שלה לפנינו והיא מבלה בפנסיון הכלבים מהבוקר, פנסיון שהיא אורחת קבועה בו מידי שנה, ומהשנה הראשונה שהיא אצלנו. מה שנקרא לקוח מתמיד.

בנמל התעופה תור ענק!!! מה זה?? כולם יצאו לחופשה?? אנחנו עוד בחודש יוני, תנו לילדים לסיים את שנת הלימודים עד הסוף …

תמונה מקסימה מחלון המטוס. שעת בין ערביים.

עוברים את כל השלבים עד הדיוטי, כולל הדיוטי. הטיסה (אל-על) יוצאת בזמן, נוחתת לפני הזמן במינכן (איזה כייף), ועוד בהיותינו במטוס אנו רואים מכונית משוריינת המלווה את המטוס מרגע הנחיתה ועד העצירה הסופית. באיזור המטוס יש אבטחה מעבר לרגיל, אנו עולים במהירות על 2 אוטובוסים המובילים אותנו לטרמינל F השומם, מהרגע שאנו נכנסים, הדלת נסגרת, מאבטח מוצב בחוץ, ואנו, נוסעי הטיסה מישראל, עוברים את שלב ביקורת הדרכונים, לאחר מכן, המזוודות כבר מוכנות על המסוע, צ'יק צ'אק, יוצאים מהטרמינל, הולכים ברגל כ- 15 דקות לערך עד הטרמינל הראשי, שם נמצאות עמדות השכרת הרכב.

התור לאוויס ובאדג'ט משותף וארוווווך. מחכים כ- 40 דקות עד לקבלת הרכב. א' מתעצבן. פעם שנייה שהוא מזמין מרצדס, מפנטז עליה מספר חודשים, ומקבל רכב אחר מאותה קטגוריה. הפעם קיבלנו אאודי A4. (רכב חזק ויציב שהוכיח את עצמו יפה). יש לנו GPS מובנה ועדכני ברכב, עם חיבור לאינטרנט. לאורך כל טיולינו אנו נעזרים ב GPS ובווייז, גם למצוא מקומות כמו סופרים או תחנות דלק על הדרך. מעמיסים ויוצאים בשעה 23:00 לכיוון המלון באאופקירשן, מלון mercure. מלון קטן ונחמד מאוד, מרוחק כ-15 דקות מנמל התעופה.

יום חמישי: קניון לאוטש, מיטנוואלד, אגם מוסרן

למחרת, לאחר ארוחת הבוקר, אנו מעמיסים את הפקלאות ויוצאים לכיוון אוסטריה. לא שוכחים לקנות מדבקת אגרת כבישים בדרך.

מזג האויר: חם. אנו נוסעים לכיוון קניון ליוטאש. בדרך עוברים דרך העיירה מיטנוואלד (אל דאגה, עוד נחזור אלייך, במיוחד כשאנו רואים עד כמה שאת יפה). חוצים את הגבול לאוסטריה, במטרה לעשות את המסלול האדום מהכפר ליוטאש. יש חנייה מסודרת בתשלום, מסעדה קטנה ושירותים.

מתחילים את המסלול ביער, (בדרך פוגשים עוד משפחות ישראליות עם ילדים קטנטנים), עד שמגיעים לגשרים, מכאן ועד לגשר פנורמה (הגשר שבו נפגשים כל המסלולים (אדום ירוק וכחול), המסלול עובר על הגשרים הגבוהים. הגשרים הם גשרי מתכת שאפשר לראות מתחתם את נהר הטורקיז השוצף שם למטה. אני עם פחד גבהים, הרגליים משקשקות קצת (הרבה) ואני מחליטה לא להסתכל למטה למרות הנוף היפה (פזילה פה ושם לא נחשב). א' מחליט להנציח כל רגע ורגע על הגשרים, כל שנייה נעצר. אני משתדלת להסתכל ישר ולצדדים, רק לא למטה, הכל מסביב יפה ומקסים וכל כך ירוק, עד שאני רואה את גשר פנורמה המרהיב והגבוה אותו אנו אמורים לחצות על מנת לעבור לצד השני… תחתית הגשר אטומה ולא מרושתת כמו בשאר הגשרים שעברנו, כך שאני מרגישה בטוחה…. הנוף משני צידי הגשר מקסים, ואנו מגיעים לצד השני, שם יש עלייה עד שמגיעים למישור, משם המסלול ישר ונוח להליכה עד לסיומו.

קניון לאוטש

נוסעים לעיירה מיטנוואלד היפה (הבטחנו, וצריך לקיים הבטחות), 10 דקות נסיעה, כשאנו חוצים את הגבול שוב לגרמניה. איזו עיירה מתוקה!! מחנים בחנייה סמוכה לתחילת המדרחוב בתשלום מזערי. מרכז העיירה קטן ומקסים. ציורים מרהיבים על קירות הבתים. תעלת מים קטנה, כנסיה יפה. חנויות. מאוד נעים לטייל. אפשר להעביר שם שעה, שעה וחצי רגועות, בטיול וישיבה בבית קפה. יש פרפומריה יפה וזולה של מולר בתחילת המדרחוב.

מיטנוואלד היפה

משם חוצים שוב את הגבול לאוסטריה וממשיכים לאגם מוסרן שנמצא בעיירה מוסרן (קרוב לסיפלד). עולים בדרך מפותלת עד ראש ההר, שם מחנים את הרכב (צפוף מאוד, בקושי מוצאים חנייה), הולכים כ- 10 דקות ביער עד שמגיעים לאגם. אגם מוסרן הוא אגם שחייה ובו ברווזים. האגם יפה מאוד, אך לדעתי האישית אם אין כוונה לשחות בו, יש אגמים יפים יותר. הנוף בירידה מההר עד לאוטוסטרדה A12 מדהים ביותר.

נוסעים על האוטוסטרדה עד שמגיעים לכביש 186 שהוא הכביש הראשי של עמק אוטס, ושעליו ניסע מידי יום ביומו. נוסעים בנוף כמו גלויה. העמק מקסים, מקסים, וירוק. ההרים ענקיים, העיירות הציוריות, מפלים, נהר שמלווה אותנו לאורך כל הדרך. למרות שאנו נוסעים בעמק, הנסיעה בחלקו היא בעלייה בכביש מפותל. אנו נוסעים ללנגנפלד שנמצאת באמצע העמק, שם נשהה עד סוף החופשה.

מגיעים לדירה היפה, LEHNHOF, שנמצאת בבית מגורים של משפחה אוסטרית מקסימה, שלה מספר קומות. אנחנו בקומה הראשונה, דירת 3 חדרי שינה,כשלכל חדר יש מקלחת/אמבטיה ושירותים. סלון, מטבח. 2 חדרי שינה ממוקמים מחוץ ליחידה המרכזית, כשלכולם מרפסת משותפת המקיפה את הדירה. הנוף שנשקף מהמרפסת מקסים. הרים ברקע, למטה חצר ודשא עם משחקים לילדים (טרמפולינה, מגלשה וכדו'). החווה היא חווה מניבה. יש פרות שנותנות חלב, החלב מועבר למעין קיוסק קטן וחמוד, וכל מי שרוצה עוצר וקונה חלב (דומה למכונת קפה). מקסים וטעים. ברפת 3 פרות ועגלה חמודה שרצה מצד לצד. כל שאר הפרות נשלחו להרים לבד, יש מישהו שיטפל בהן שם, והן גם תחזורנה לבד מההרים בחודש ספטמבר.

אנו מוזמנים ע”י בעלת הצימר להיכרות עם פחי האשפה. אז ככה: יש לבעלי הצימר לא פחות משבעה פחי אשפה גדולים, וצריך להקפיד לזרוק כל דבר בפח המתאים: פח לאשפה אורגנית, פח לפלסטיק, לקרטונים, לנייר, לזכוכית לבנה, לזכוכית צבעונית, ופח למי שאינו יודע לשאול, דהיינו, לכל האשפה שלא יודעים להיכן היא שייכת..

בשלב מאוחר יותר אנו נגלה שבהר הסמוך לביתנו יש גם מפל, שאותו ניתן לראות ממרפסת הדירה…

הדירה בלנגנפלד

קיוסק החלב

יום שישי: דרך הקרחונים – סולדן

מזג האויר: חם ומושלם לדרך הקרחונים. אנו נוסעים לכיוון סולדן, הנמצאת כ- 20 דקות דרומית ללנגנפלד. דרך הקרחונים נמצאת בסוף העיירה. אנו משלמים 18 יורו לרכב ומתחילים את הנסיעה. עולים בדרך מפותלת מאוד, גבוה גבוה, בנוף דרמטי ביותר, אמורים להגיע לגובה של 2800 מטר. מסביבנו עושים את המסלול הזה גם רוכבי אופניים מטורפים. איך הם עולים את כל העלייה הרבה והקשה הזו, זה נשגב מבינתי. למטה נוף מרהיב של אגמים, הרים גבוהים. אנו מגיעים לקרחון הראשון – קרחון IRETTENBACH, משם עוברים במנהרת קרח באורך של 1.7 ק”מ, וא' פתאום מגלה שהוא נוסע עם משקפי שמש, ובקושי רואה משהו, אנו מתדרכים אותו ומחפשים בטירוף את משקפי הראייה, עד שהוא קורא שהוא רואה את האור שבקצה המנהרה, ואז אנו נושמים לרווחה, והופ, עברנו לקרחון השני, קרחון TIEFENBACH, שם ירדנו מהרכב לתצפית מרהיבה. שלג אין בכל מקום כפי שחשבנו שיהיה, אנו מסתובבים קצת במקום, ולאחר התלבטות קצרה (ולרגע לא התחרטנו) מחליטים לעלות ברכבל למעלה.

שילמנו 16 יורו לאדם, ועלינו ברכבל. כבר בעלייה ראינו מראות נהדרים של הרים מושלגים, אגם טורקיז שקפא, מפלים קטנטנים. אנו מגיעים למעלה, והנוף? חבל על הזמן. יש מרפסת תצפית שנמצאת על גשר גבוה מעל ההרים המושלגים, בחלק אחר יש שלג שאפשר להשתעשע בו או סתם ללכת עליו בכייף, לשבת על האבנים שם ולצפות בנוף היפה. ממש ממש נחמד שם למעלה. אספנו קצת אבנים קטנות ויפות למזכרת מהמקום המדהים הזה. מזג האויר היה חם ואנו נשארנו עם חולצות קצרות (כן, בשלג). לאחר שנהנינו מכל המראות ומהאוירה, ירדנו מהרכבל למטה, נסענו עם הרכב לעיירה סולדן, שם ישבנו בבית קפה מעל הנהר, ובחזרה לדירה.

סולדן

יום שבת: מכרה הכסף בשוואץ, קארטינג במוטרס, סיפלד

בלילה ירד גשם, ומזג האויר לא מבשר טובות. נראה שהולך להיות לנו יום גשום. אנו מחליטים להמשיך עם התוכניות, ובאמת, מזג האויר מתבהר בהמשך ועוד יום חמים מגיע. אנו מתחילים את המסלול במכרה הכסף בשוואץ. נוסעים לעיירה שוואץ, קונים כרטיסים בקופה, אנו נשאלים מהיכן אנחנו ומקבלים ברושור בעברית עם הסבר על המכרה. מחכים בחוץ עד לשעה שנקבעה לנו. מדריכה מקסימה מגיעה, כל הקבוצה הקטנה שלנו, חוץ מאיתנו, דוברת גרמנית, והיא נותנת הסברים בגרמנית, ולנו באופן אישי באנגלית. אנו מקבלים קסדה ובגדי כורים, חוצים את הכביש לצד השני, ובעצם נכנסים לתוך ההר, שם מחכה לנו רכבת, שהנסיעה בה מקפיאה. ממש ממש קר בנסיעה הזו… אבל נונוש נהנית מהנסיעה, ובעצם, זה הדבר היחיד שהיא נהנתה ממנו בביקור במכרה… יורדים מהרכבת ומתחילים את הסיור במכרה. מי שסובל מקלסטרופוביה, המקום הזה לא בשבילו. היה די משעמם, למען האמת, וחוץ מהליכה רגלית והסברים בתחנות שונות לא היה משהו מיוחד (להבדיל ממכרה המלח בהאליין, שם היו מגלשות וכמו כן הפלגה בחושך באגם קטן בתוך המכרה...).

משם נוסעים לעיירה היפה מוטרס, הנמצאת גבוה והעלייה אליה מפותלת ומול נוף יפה. היינו אמורים להגיע לחנייה של הרכבל, אך באותו היום איתרע מזלנו, והיה איזה שהוא הפנינג של רוכבי אופניים באיזור של הרכבל וסגרו את הדרך המובילה לרכבל, כך שנאלצנו לחנות למטה ולעלות ברגל במעלה הכביש. המוני רוכבי אופניים מסביבנו, מוזיקה, דוכני אוכל וכו'. אותנו זה לא ממש עניין, באנו במטרה לעשות קארטינג ולרדת את ההר עם תלת אופן. עלינו ברכבל לראש ההר, קנינו כרטיסים, קיבלנו קסדות והסבר קצר לגבי השימוש בתלת אופן. אלו אופניים נמוכות, הבלמים נמצאים בידיות. אנו יורדים את ההר עם האופניים, בשבילי היער, בחלק מהמקומות צריך ממש להיזהר על מנת שלא להידרדר במורדות ההר. משום מה אני מוצאת את עצמי תמיד מאחורה. נונוש וא' כבר שועטים הרבה לפני. מידי פעם עושים ג'סטה ומחכים לי, נותנים לי להתקדם לפניהם, אך תמיד תמיד באיזה שהוא שלב, איכשהו אני תמיד אחרונה, יורדת לבדי בשבילי היער הנטושים, בתקווה שלא אפגוש איזה זאב באיזור, ובמהירות היאה לנהג זהיר (ופחדן).

מגיעים למטה, מחזירים את האופניים, ואז נאלצים לרדת הרבה ברגל למטה. אני מרגישה את העומס על הרגליים בירידה הקשה הזו ומגיעה עם כאבי רגליים לרכב.

לאחר התאוששות קלה, אנו שמים את סיפלד על המפה (ובוויז), מגיעים לעיירה המקסימה הזו לאחר שנוסעים בנוף יפהפה, וחונים בחנייה שנמצאת מול חניית הרכבת. מתקדמים לכיוון מרכז העיירה, שם נערך קונצרט בחוץ, ואנשים יושבים על ספסלים ובדשא, ממש נחמד. אנו מטיילים קצת בעיירה, כבר רעבים, ויושבים לאכול במסעדה איטלקית. משם אנו עושים מסלול לכיוון האגם המקסים של סיפלד. אחד האגמים היפים והנעימים ביותר שראיתי בטירול. ברווזים באגם, רוגע ושלווה אין סופית. ממש תענוג... אנו יושבים קצת על הספסל, ממשיכים עוד קצת לאורך האגם וחוזרים בחזרה.

תמונות מסיפלד

יום ראשון – מפלי שטוייבן, נידרטאי, פארק ציפורים באומהאוזן, אגם פיבורג

מזג אויר קודר נגלה לעינינו בבוקר, רעמים, גשמים ומה לא? אנו לא מוותרים ומחליטים להיצמד לתוכניות. בלאו הכי המסלול היום הוא באיזור שלנו, אז אפשר להתגמש פה ושם ולהתאים עצמנו למזג האויר. מזג האויר השתפר בהמשך, ולמעט זה שהיה קצת קריר, הכל היה בסדר גמור.

נוסעים לכיוון אומהאוזן, שם פונים לכיוון הכפר הציורי נידרטאי, עקב טעות קטנה בניווט, נכנסנו לכפר והתברברנו בתוכו. חזרנו למרכז הכפר, שם יש חנייה גדולה. הכוונה היתה להחנות את הרכב ולעשות את המסלול לכיוון HOFLE. בסופו של דבר החלטנו לעשות את המסלול, אבל במכונית… נסענו לאורך השביל הצר עד למצפה, שם נגלה לפנינו נוף פסטורלי וירוק של הכפר וכל האיזור מסביב. נוף משגע ומדהים ביותר. משם התחלנו לרדת שוב לכיוון היציאה מהכפר והכביש הראשי. בדרך עצרנו בגסטהאוס שטובינפול. החנינו את הרכב והלכנו ברגל כרבע שעה לכיוון מפלי שטויבן. ממש ליד הגסטהאוס ישנה חווה קטנה, שבה מסתובבים חופשי תרנגולות עם אפרוחיהן, ברווזים, חזירים וחזירוני בייבי. וכולם יוצאים מהחצר ומטיילים בחוץ ועל הכביש. ממש מראה מלבב ומתוק.

אנו ממשיכים לכיוון המפלים, מגיעים לראש המפל שנקרא פלטפורמה 5. מגיעים לגשר שעובר מעל המפל ושם עושים תצפית. משם ממשיכים ויורדים במדרגות, מגיעים למרפסת תצפית נוספת על המפלים. איזה יופי, איזו עוצמה! מקסים ממש, והנוף מסביב חבל על הזמן. מתחתינו, על ההר, כמה חבר'ה מטורפים עושים סנפלינג בגובה עצום ואנו כמובן מצלמים אותם.

חוזרים בחזרה ומבקרים שוב את התרנגולות והאפרוחים ואת כל החבר'ה החמודים שם בחווה, וממשיכים לכיוון אומהאוזן.

החנייה של פארק הציפורים באומהאוזן משותפת לפארק, למוזיאון האדם הקדמון ולמפלי שטויבן (מפלי שטוייבן למי שעושה את המסלול מתחילתו מלמטה, מסלול לא קל בכלל, ראינו קצת ממנו כשעשינו את התצפית מלמעלה).

אנו הולכים כ- 10 דקות ברגל עד פארק הציפורים. קונים כרטיס בכניסה (יש אפשרות לכרטיס משולב עם מוזיאון האדם הקדמון). מופעי הציפורים הדורסות הם בשעות מסויימות ולנו יש מעט זמן להסתובב בפארק, שהוא בעצם קטן מאוד ומורכב מביתנים ספורים בהם נמצאים העופות הדורסים. המופע באמפי מתחיל בזמן ונמשך כ- 40 דקות. המפעילה מדברת בגרמנית ואנו כמובן לא מבינים כלום. נשמע שהיא מספרת דברים מעניינים ומשעשעים וזה חבל לנו שאנו לא מבינים. רוב המופע חוזר על עצמו, ואנו רואים נשרים, בזים וכדו', מאולפים, עפים ממקום למקום, חלקם במרחק של סנטימטרים ספורים מאיתנו. סה”כ נחמד אך לא יותר מזה.

משם ממשיכים לכיוון אגם פיבורג הנמצא בעיירה אוטס. אנו חונים בחנייה בתשלום שליד מלון Seehuter's hotel seerose, משם יש שילוט לכיוון האגם. הליכה של כ- 10 דקות ומגיעים לאגם היפה. אנו עושים מסלול הליכה מסביב לאגם. החלק הראשון של המסלול עד המסעדה, הוא נוח וקל, וניתן לטייל בו גם עם עגלת תינוקות. אנו יושבים במרפסת המסעדה ומתצפתים על האגם. ניתן לשחות באגם, ואנו רואים משפחות עם ילדים קטנים ששוחים באגם.. אנו ממשיכים במסלולינו ומקיפים את האגם מהצד השני. הצד השני יותר פראי ולא כל כך נוח להליכה וממש לא מתאים לעגלות. אנו משלימים את הסיבוב, מגיעים לתחילת המסלול וחוזרים בחזרה.

יום שני – דרך נוף קאונרטל, מגלשות הרים בפיס

אנו נוסעים לכיוון העיירה FEICHTEN, בכניסה לדרך הנוף משלמים 24 יורו לרכב, מקבלים מפה עם תחנות עצירה ממוספרות. ברוב תחנות העצירה אין משהו מיוחד. תחנת הסכר והאגם היא תחנה שחייבים לעצור בה. מעבר לסכר והאגם, יש מראה נפלא וברור של הקרחון, ששווה בהחלט תמונה או שתיים. ממשיכים בנסיעה, בדרך מסתובבות פרות חופשי על הכביש, וא' מנסה לפתח איתן שיחה, וגם לפתות אותן להיכנס לרכב. לא מצליח. הן הוזהרו מראש שלא לדבר עם זרים וקל וחומר לא לעלות לרכב שלא מכירים. ממשיכים בכביש, הנוף נהדר, מפלים זורמים בהרים שלצידי הכביש, רוכבי אופניים (מטורפים כבר אמרנו?!) עושים את המסלול ועולים בפיתולי הכביש למעלה. פרות רועות באחו, וא' ואני יורדים מהרכב להצטלם עם המתוקות. הקרחון המקסים נראה לאורך הכביש בזוויות שונות.

אנו מגיעים לתחנה של האגם הלבן, ויש ויכוח האם באמת זהו האגם הלבן, כי הוא לגמרי לא לבן, הוא נראה כמו אגם קטן ורגיל לגמרי. ממשיכים לעלות בדרך המפותלת לגובה של 2750 מ', עד שמגיעים למעלה, לתחנה האחרונה.

בתחנה האחרונה יש מסעדה גדולה שיש בה הכל. אנו מחפשים את הכיוון למערת הקרח. מוצאים את השילוט למערה ומתחילים ללכת. הליכה של כ-20 דקות. היינו בטוחים שההליכה היא על קרח/שלג, בפועל השלג נמס ובקושי יש משהו. ההליכה על דרך עפר, לאורך הדרך שלוליות משלגים שנמסו. באיזור המערה יש קצת שלג. תיירים אמריקאים שיצאו מהמערה הזהירו אותנו שבפנים מאוד מחליק ושצריך להחזיק במעקות. נכנסנו. קר מאוד בפנים. אנו הולכים במערה ומחזיקים במעקות. בחלק מהמקומות יש זרזיפי מים קפואים שזולגים עלינו ומקפיאים אותנו. לנונוש קפאו הידיים ולקח קצת זמן עד שהתחממו. סה”כ חוויה נחמדה מאוד.

אנו חוזרים לכיוון המסעדה, שמתגלה כמסעדה גדולה ונחמדה מאוד בשירות עצמי. יש מרקים, עוגות, שתיה חמה, שתיה קרה, לחמים, תוספות, בשרים, ומה לא? כל אחד לוקח מה שהוא רוצה ומשלמים בקופה.

נוסעים לכיוון הכפר פיס, נסיעה של כשעה (שכוללת את דרך הנוף). הנוף בעליות לכפר מהמם. העליות רבות וחדות. הכפר ממוקם באיזור גבוה מאוד. נסיעה לא נוחה במיוחד, אך הנוף מפצה על הכל. בכלל, בכל עלייה שעלינו, אם זה לכפרים, לעיירות, בדרכי נוף שונות, היה נוף מרהיב ומהמם. בכל מקום משהו אחר. אם זה נופים ירוקים ופסטורליים, או נופים דרמטיים ועוצמתיים. אני מאוד התרשמתי מהגובה העצום של ההרים, והתמוגגתי מהנופים הירוקים, העיירות הציוריות, המפלים, האגמים. כל פעם מחדש. אין סוף ליופי המדהים הזה.

הגענו למרכז הכפר. החנינו את הרכב בחנייה בצד ימין. והלכנו לכיוון הרכבלים שנמצאים בצד שמאל. רכשנו כרטיסים משולבים של עלייה ברכבל וירידה במגלשת הרים. כאן עלי להתוודות שזו הפעם הראשונה שאני גולשת במגלשת הרים, מכיוון שכל עלייה למגלשת הרים היתה ברכבל כסאות פתוח, ולי יש פחד גבהים. כאן העלייה היתה ברכבל סגור, שמבחינתי אין בעיה, ורציתי לנסות את הדבר המדהים הזה שנקרא מגלשות הרים. א' ונונוש ביטלו את חששותי כל הזמן ואמרו שבמוטרס היה יותר מסוכן.

הזכרתי פעם ראשונה?? ובכן, פעם ראשונה ואחרונה…

הגענו לפארק השעשועים SUMMER FUN PARK FISS. כל מתקן שרוצים לעלות עליו הוא בתשלום נפרד. יש הרבה מתקנים לילדים קטנים, ויש מתקנים נועזים לילדים בוגרים ונועזים (כמו רחיפה וכדו'). לאחר סיבוב קצר עלינו על מגלשות ההרים. כאן נוספו לי עוד קצת שערות לבנות. הנסיעה במגלשה היא על צינור אחד (פס אחד), ולא ברור לי אין נשמר כאן שיווי משקל, במיוחד בסיבובים השונים. לא ארחיב יותר מידי בנושא הכאוב הזה, רק אציין שזו הפעם הראשונה בתולדות מגלשות ההרים שנוצר פקק. הוגשו תלונות רשמיות בנדון ללשכת התיירות של אוסטריה.

וזה גם הזמן להתנצל בפני כל מי שגלש מאחורי...

משם, חזרנו ועברנו דרך העיירה אוטס, עיירה שוקקת חיים. ראינו מספר חנויות שרצינו להיכנס לראות אותן, אך ממש התאכזבנו. החלטנו להשאיר את השופינג לאינסברוק.

יום שלישי – אינסברוק – היום הגדול של נונוש!!

והנה הגיע יום שלישי, יום השופינג הגדול שכולם חיכו לו (חוץ מא'). מזג האויר בחוץ גשום ומעורפל. התוכנית המקורית היתה רכבל נורדרפארק (רכבת מאיזור הקונגרס ועד התחנה הסופית של הרכבל עצמו) ולאחר מכן שיטוט בעיר ושופינג. עקב הערפל החלטנו לוותר על הרכבל ולהתמקד בעיר עצמה. עלינו על רכבלים וראינו נופים נהדרים. כבר לא חשבנו שיש מה לחדש בנושא זה, גם העלות של הרכבל לא היתה זולה במיוחד ולנונוש לא ממש התחשק לעלות על עוד רכבל.

אזז נסענו ישירות לפריימארק שברחוב museumstrasse, הממוקמת בקניון סילפארק. החנייה של הקניון היא תת קרקעית ומאוד נוחה. השעה וחצי הראשונות הן בחינם ולאחר מכן בתשלום מוזל. מי שמאבד את הכרטיס משלם 15 יורו (כפי שקרה לנו...). הסתובבנו קצת בקניון, כשהחנות העיקרית היא כמובן פריימארק, שמהרגע שגילינו אותה ועד יציאתנו ממנה עברו כארבע שעות. את עקבותיו של א' כבר מזמן איבדנו אי שם במחלקת בגדי גברים. נונוש הסתובבה בחנות כשעיניה נוצצות כמו שני כוכבים “הגעתי לגן עדן” קראה כשעלתה במדרגות הנעות. (ואבא שלך יגיע לגיהנום כשיראה כמה הוא צריך לשלם..חשבתי בשקט).

בינתיים א' גם מפתח קשרים חברתיים. איש כבן 40 ניגש אליו בפנים קורנות ושאל אם אנחנו מישראל. “אני משכם” אמר בפנים זורחות. אני גר כאן הרבה שנים באוסטריה. הוא לחץ את ידו של א' בהתלהבות והשביע אותו שכל דבר שהוא יצטרך, שיפנה אליו...

נונוש הנלהבת הוסיפה עוד ועוד דברים לעגלה, גם מתנות לחברות שלה. לאחר מספר שעות (היינו בטוחים שבילינו שם שעה- שעתיים, מסתבר שלא. לפי חישוביו ההלומים של א', עברו עלינו 4 שעות בפריימארק).

השארנו את הרכב בחנייה של הקניון לאחר שהעמסנו עליו את כל המציאות, והלכנו ברגל, מרחק של כ- 10 דקות לכיוון העיר העתיקה. מרכז העיר העתיקה יפה ולא גדול במיוחד. ישבנו בפיצריה והזמנו פיצה ופסטה. המלצר ששירת אותנו איבחן שאנחנו מישראל, התלהב וסיפר לנו שהוא מטורקיה ושהוא חי באירופה כבר הרבה שנים, כל כמה שנים במדינה אחרת.

המשכנו להסתובב בעיר והגענו עד גשר נהר ה INN, חזרנו בחזרה, טיילנו במדרחוב שוקק החיים, הרבה מאוד תיירים ברחובות. במיוחד באיזור גג הזהב. מרכז העיר יפה, מבנים יפים ועתיקים, ממש נחמד לטייל שם.

יום רביעי ואחרון לטיול – אגם פרנשטיין, נקיק פארטנקלאם ג'ורג'

זהו, היום האחרון הגיע. אנו אמורים לפנות את הדירה בשעה 10:00. אליזבט המקסימה, בעלת הדירה, באה להיפרד מאיתנו. היא נאלצת לצאת מוקדם לקחת את בעלה לבית חולים מכיוון ששבר אצבע, ואומרת לנו שאנו יכולים להישאר כמה זמן שאנו רוצים בדירה, בלי לחץ. אנו אורזים את חפצינו ומארגנים את הדירה, בלאו הכי יש לנו עוד מסלול לעשות היום, כך שחבל על הזמן.

נוסעים לכיוון צפון לאגם פרנשטיין, שסוחט מאיתנו קריאות התפעלות. האגם היפה ביותר שראינו עד כה.. תצפתנו עליו מעל הכביש הראשי, ולאחר מכן הלכנו לכיוון המסעדה, משם יש ירידה לכיוון האגם. לאגם צבע טורקיז מהמם שלא ראינו בשום מקום. יש מסלול הליכה לאורך הנהר, מסלול נוח. בדרך רואים ברווזים, רואים ברבור בודד שעשה לנו מופעי סאלטות והתהפך כולו במים, כשהמקור למטה בחיפוש אחר מזון. ממש מתוק. האגם די גדול ואנו מגיעים לגשר, חוצים אותו, במטרה להקיף את האגם ולחזור מהצד השני, אך בפועל, ולאחר הליכה מרובה, מסתבר שלא רואים את הסוף של האגם ובאיזה שהוא שלב הוא מתעקל ימינה וממשיך הלאה ולא ידוע עד היכן. החלטנו לחזור בחזרה את כל הדרך.

אגם פרנשטיין המדהים

אנו נוסעים לכיוון גרמניה, עוברים את הגבול ונוסעים לנקיק פארטנקלאם ג'ורג'. חונים בחנייה של איצטדיון הסקי והמקפצה האולימפית. יש הליכה של כ- 25 דקות על הכביש ואז מגיעים לשמורה עצמה. המסלול הוא הלוך ושוב באותה הדרך, כ- 25 דקות כל צד. עוברים במסלול יפה מעל נהר שוצף ובמנהרות חשוכות וקצרות. יש עומס מטיילים במקום והשביל די צר, כך שכל אחד שנעצר יוצר פקק תנועה מאחור.

אנו מסיימים את המסלול של השמורה, יוצאים החוצה ומתחיל גשם. כך אנחנו הולכים במשך כ- 25 דקות בגשם על הכביש, עד לאיזור החנייה. יושבים במסעדה שם לארוחת צהריים. כבר אין לנו הרבה זמן ואנו מחליטים לוותר על טיול בעיירה גארמיש, שבה התכוונו לבקר לאחר נקיק ג'ורג' (לא לקחנו בחשבון שבאגם פרנשטיין נעשה מסלול הליכה ארוך).

אנו נוסעים לכיוון נמל התעופה של מינכן. מתדלקים קרוב לנמל ונוסעים לעמדת החזרת הרכב. עמדה זו משותפת לכל חברות השכרת הרכב. כשאנו מגיעים למקום, נציג של אוויס בודק את הרכב ונותן לנו אישור שהכל בסדר. משם אנו מתברברים (כהרגלנו בקודש) עד שמוצאים את הכיוון לטרמינל F הידוע לשמצה, ושוב הליכה רגלית לטרמינל המבודד. בכניסה לטרמינל אנשי בטחון. כרגע, רק נוסעי הטיסה שלנו נמצאים שם, ואנו עוברים את השלבים הרגילים של תחקיר בטחוני וצ'ק אין. ממשיכים לעמדת ביקורת דרכונים, ולאחר מכן מגיעים לביקורת גופנית. כל אדם ואדם, לא משנה גבר או אשה, עובר בדיקה גופנית יסודית לפני שממשיך הלאה. לנו היתה בודקת נעימה מאוד וחייכנית שבדקה אותי ואת נונוש. נעליה של נונוש נשלחו לבדיקה נוספת. א' עבר בנפרד בדיקה אצל בודק.

לאחר מכן מגיעים לאולם ההמתנה. שם יש חנות דיוטי פרי קטנה מאוד ודי עלובה, מחירים גבוהים. קפיטריה קטנה, וגם, די עלובה. מאכזב מאוד. יש הרבה מה לשפר.

וזהו, הטיסה יוצאת יחסית בזמן. מגיעים בלילה לישראל, לשיגרה, ללחץ, לחום וללחות, מהם הצלחנו להימלט למשך שבוע שלם למקום שהוא גן עדן.