בשונה מפוסטים אחרים בבלוג שלי, המסלול שרשום מתואר בצורת עתיד ולא עבר אך טיפים ומסקנות על אתרים ומסעדות הוספתי לאחר שביקרתי במקום. בהמשך אוסיף תמונות.
אתרים שעזרו לתכנון הטיול
· פרנקופילים אנונימיים
· האתר של ניר יבלונקה
· Wikipedia
· למטייל
· אתר הכל על פריז https://www.hakolal.co.il/
· Youtube
· Tripadvisor
· https://www.lametayel.co.il/posts/n05wvv בלוג עם הנחיות לדיסנילנד
שני 5/9/22- יום 0
נצא מהבית בשעה 13:30 לנתב"ג כדי לתפוס טיסת טראנסיביה TO3453 הצפויה להמריא בשעה 16:55 ולנחות בשעה 20:55. כשנוחתים ללכת לכיוון תחנת טראם 7 בו ניסע עד לתחנתו האחרונה Villejuif Louis Aragon המחבר אותנו למטרו 7 המגיע לתחנת Châtelet במרכז העיר, משם ניקח את המטרו החום 11 לתחנת רפובליק שליד הדירה בכתובת22 Rue du Faubourg du Temple שם נפגוש את Lamine.
שלישי 6/9/22- יום 1: הרובע השביעי ומונמרטר (רובע 18)
בשעה 8:30 בבוקר נלך לתחנת רפובליק כדי לאסוף את כרטיס navigo decouverte שהוזמן מראש באתר. משם ניקח את מטרו 8 לתחנת École Militaire, נקנה מצרכים מקרפור הסמוך ובולנג'רי לורן המומלצת ונלך מערבה לכיוון Champs de Mars ונעשה פיקניק תחת מגדל אייפל
מגדל אייפל הוא סמלה המוכר ביותר של העיר פריז ואחד המבנים המפורסמים בעולם. המגדל, שעד לשנת 1930 היה המבנה הגבוה בעולם (הפסיד את הבכורה לבניין קרייזלר בניו-יורק) עשוי כולו ברזל ומגיע לגובה של 330 מטר. כיום הוא המבנה הגבוה ביותר בצרפת, והאתר בתשלום בו מבקרים הכי הרבה תיירים במדינה. המגדל תוכנן תחילה להיבנות בברצלונה שבספרד, אך לבסוף הוחלט לבנות אותו בפריז לכבוד התערוכה העולמית של פריז שתוכננה לשנת 1889, לציון מלאת 100 שנה למהפכה הצרפתית.
לאחר הארוחה והתמונות נחצה את הכביש ונצטלם בגני טרוקדרו. באיזור מקומות עם תצפית טובה על האייפל.
הגנים הקיפו בעבר את ארמון טרוקאדרו, וחודשו ב-1937 לתערוכה העולמית שהתקיימה בפריז. המדשאות והמזרקות בגנים מהווים יעד מוצלח למנוחה והירגעות עם תצפית לסן ולמגדל אייפל או לפיקניק צהריים צרפתי. בתוך הגנים נמצא האקווריום של פריז וסדרה של מוזיאונים חשובים כמו תיאטרון דה שאיו, מוזיאון חיל הים ומוזיאון האנתרופולוגיה.
מזרחית לגני טרוקדרו נמצאת תחנת קו 30 איתו ניסע עד לתחנת פארק אנדרה סיטרואן כאשר בתוכו נעשה סיבוב בכדור פורח. לבדוק בבוקר באתר של האטרקציה שהוא עובד.
לאחר מכן נלך לרציף 3 בנמל בורדונה הממוקם מאחורי האייפל וניקח שיט עם אוזניות של חברת Bateaux Parisiens באורך שעה (הוזמן מראש). לאחר השיט אם הספקנו את הכל עד 14 נלך נעשה קניות ב- Kmarket מכולת וקצביה כשרה. לאחר מכן נחזור למנוחה בדירה.
נצא בסביבות השעה 18:00 וניקח את מטרו 2 לתחנת Anvers או אוטובוס 56. מול היציאה מהמטרו נלך צפונה דרך Rue de Steinkerque עד שנראה במעלה הגבעה את כנסיית Coeur Sacré הלב הקדוש.
הכנסיה, שנבנתה בסוף המאה ה-19, מקושרת עם הקדוש הפטרון של פריס, סן דני. אותו סן דני פעל במאה השלישית להפצת הנצרות באזור. הרומים ערפו את ראשו על גבעת מונמארטר, אבל הקדוש הרים באדישות את ראשו הערוף, תחב אותו תחת זרועו והלך לו משם. תוכלו לראות ציורים רבים של הקדוש ערוף הראש עם ראשו תחת זרועו, וסביבו ראשים אחרים מתגלגלים, של אחרים שלא היו קדושים ברי מזל כמוהו. הכנסייה מעוטרת גם בתמונותיהם של הקדושים האחרים של צרפת, ז'אן ד'ארק והמלך לואי ה-9. בתוך הכנסייה גם גרם מעלות המוביל לתצפית בכיפה. הכנסייה הוקמה במטרה להעלות את מצב הרוח הלאומי בזמן המלחמה הקשה של הצרפתים נגד הפרוסים בשנים 1870 – 1871.
נפנה שמאלה ברח' Tardieu וניקח את הרכבל עד לכנסיה. לאחר מכן נלך מערבה דרך RUE AZAIS לעבר .PLACE DU TERTRE
הכיכר, שנמצאת בגובה 130 מטרים מעל לפני הים, מארחת ציירים רבים וקריקטוריסטים. זהו אחד מאתרי התיירות המרכזיים בעיר. בכיכר נמצאת המסעדה "האם קתרין" (À la Mère Catherine) שנוסדה בשנת 1793.
מצפון כיכר טרטר נלך מערבה על Rue Norvins עד ל Place Marcel Ayme שם על דופן הקיר נראה פסל של "האיש בקיר"
פריז 1943, מלחמת העולם השנייה, הסופר הצרפתי מרסל איימה כותב סיפור קצר בשם LE PASSE MURAILLE ("חוצה הקירות"). גיבור הסיפור הוא דוטיול פקיד ממשלתי זוטר בן 43, אשר מגלה לפתע שיש לו כוחות על טבעיים ושהוא מסוגל לעבור דרך קירות. כאשר סגן המנהל החדש במשרדו מתחיל להפר את שלוותו באמצעות הוראות ונהלים חדשים, הוא מנצל את המצב לכל מיני תרגילים, להתעללות בסגן המנהל, לשעשועים ולמתיחות קטנות. עד מהרה דוטיול נגרר למשחקי פשע, שוד יהלומים ובנקים, לבריחה משוטרים ולפרשיות אהבים. כשהוא נעצר ומושלך אל מאחורי סורג ובריח הוא מפעיל את יכולותיו ובורח מבית הכלא בקלות.
הכל מסתיים כשיום בהיר אחד הוא בולע כדור נגד כאב ראש, ולכדור הקטן והזניח לכאורה יש תופעת לוואי המפסיקה את היכולות שלו לחצות קירות. השפעת הכדור התרחשה בדיוק בעת שהיה בדרך החוצה דרך אחד הקירות והוא נשאר תקוע בתוך הקיר. את הפסל הנהדר יצר השחקן והאמן הנודע ז'אן מארה.
ביציאה מהרחבה בה נמצא "האיש בקיר" בבניין שמעבר לכביש בשדרות Junot מס' 1 במבנה תיאטרון (Theatre Lepic) מצוי חלון עגול, יפה, מיוחד ומסתורי. לידו ברח' לפיק 77 תמצאו את אחת משתי טחנות הרוח שנותרו במונמארטר.
הטחנה שנבנתה בשנת 1622 משמשת היום כמסעדה מפורסמת בשם מולן דה לה גאלט. היא שימשה בעבר כקברט וכאולם ריקודים מבוקש. אמנים רבים נהגו לבקר במקום ורנואר הגדיל לעשות כשהנציח את הטחנה בציור שזכה לפרסום עולמי תחת השם: "מחול במולן דה לה גאלט" המוצג במוזיאון ד'אורסיי.
כשאנו עם הגב לחלון נלך ברח' Girardon עד שנגיע לפסלה של הזמרת דלידה
הזמרת דלידה ממוצא איטלקי נולדה בשנת 1933 בקהיר ובשנת 1954 זכתה בתואר מלכת היופי של מצרים. בחייה הסוערים ניהלה רומנים רבים, בין היתר עם נשיא צרפת פרנסואה מיטראן ועם השחקן אלן דלון איתו שרה את הלהיט "פארולה פארולה" שזכה להצלחה בינלאומית רבה. דלידה התאבדה בשנת 1987 בגיל 54. פסלה המוצב בכיכר הנושאת את שמה הפך לאתר עליה לרגל של מעריציה. יוצר הפסל הוא האמן אליין אסלאן.
נפנה ימינה ברח' Rue L'abreuvior העתיק שבקצהו נמצא בית הקפה הורוד הידוע. באיזור נמצא היקב היחיד בפריז.
משם ניקח קו 40 מתחנת Saules – Cortot לכיוון Le Peletier ונרד לאחר 7 תחנות בתחנת Abbesses הסמוכה לכיכר Jehan Rictus המכילה גן ובתוכה "קיר האהבה"
הגן מנציח את שם העט של המשורר והסופר גבריאל רנדון שנולד ב-1867, חווה ילדות אומללה ועלובה והגשים כישרונותיו דווקא בפריס – בגבעת מונמרטר !
דווקא שם, על רקע הקברטים, הברים, המסבאות והקהל המגוון של אמנים ואנרכיסטים, התפרסמה שירתו העממית בעגת הרחוב הפריסאית, שכה תאמה את הרוח והאווירה על הגבעה.
בשנת 2000 שובץ על אחד מהקירות הנושקים לגן – "קיר אהבה". הקיר שאורכו 10 מ' וגובהו 4 מ' עשוי 612 אריחי קרמיקה כחולים ועליהם המשפט "אני אוהב/ת אותך" ביותר מ-200 שפות שונות ובכלל זה גם בעברית וביידיש. הרעיון הוא של פרדריק ברון שרצה להביע כך את אהבתו לאשתו. הקיר בוצע ע"י האמנית קלייר קיטו.
את היום נסיים בקרבת תחנת המטרו פיגאל ממנה ניקח מטרו 2 בחזרה לדירה.
רביעי 7/9/22- יום 2: מוזיאון הלובר (רובע ראשון) והרובע התשיעי
נצא בשעה 8:30 וניקח את המטרו (קו 11 ואח"כ 1) לתחנת לובר ונלך למוזיאון שנפתח בשעה 9. מומלץ להיכנס ללובר דרך שער הקארוסל שבגני טווילרי כי אין שם תור.
ללובר הסטוריה של יותר מ- 800 שנה. שמו בא מהמילה Lupera (זאב בלטינית) ע"ש הזאבים שנהגו להסתובב באזור.
לאחר בדיקת הכרטיסים נלך לאגף דנון נעלה קומה ברגל לכיוון Winged Victory
היוונים הקדמונים דמיינו את נייקי, אלת הניצחון, כדמות נשית מכונפת שטסה לכדור הארץ כדי להודיע על הניצחון. פסל זה נמצא באי סמותרקה, בצפון הים האגאי. במקור הוא עמד במקור במקדש שבו אנשים הלכו להתפלל להגנה מפני סכנות הים. הפסל מעביר תחושת תנועה יוצאת דופן: נראה כאילו האלה נחתה זה עתה על חרטום הספינה, כאשר גלימתה מתנפחת ברוח ובגדיה נצמדים לגופה באפקט ה"ווילונות הרטובים" הכל כך אהוב בפסלים יווניים.
עם הפנים לפסל נפנה ימינה ונלך בין העמודים, נעבור בדלת זכוכית וניכנס לסלון Carré באמצעות הדלת שמימין לחלון וניכנס לגלריה הגדולה, נלך דרכה בזריזות וניקח את הפנייה הראשונה ימינה שם נמצא חדר 711 בו נמצאת המונה ליסה מאת דה וינצ'י
ליסה גררדיני, אשתו של פרנצ'סקו דל ג'וקונדו, הצטלמה למה שיהפוך לדיוקן המפורסם ביותר בעולם, כשהיא לובשת חיוך המהדהד את שמו של בעלה. המילה האיטלקית ג'וקונדו פירושה 'מאושר'. אבל מדוע זאת יצירה כ"כ חשובה? עבור זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, זאת מכיוון שיש לה "חיוך אימהי" המזכיר לנו את הינקות שלנו. הציור נוצר בשיטת ה- sfumato של דה וינצ'י - שכבות דקות מרובות של זיגוג שקוף, היוצרות אפקט ערפילי שגורם לציור לנצנץ כאילו תלת מימדי, או פשוט כי מדובר ביצירה של הגאון הבלתי מעורער של הרנסנס האיטלקי? אז שוב, זה יכול להיות בגלל שהמונה ליזה נגנבה, ואז הוחזרה והגיעה לחדשות בעמוד הראשון? או בגלל שהדיוקן הועתק או התייחס אליו לעתים קרובות כל כך, על ידי כל כך הרבה אמנים? הסיבה האמיתית היא כנראה שילוב של כל האמור לעיל!
ליד המונה ליזה נמצא הציור החתונה בקאנה מאת Paolo Veronese
מדובר בציור הגדול ביותר בלובר המתאר את הנס שבו ישו הפך מים ליין בזמן חתונה בכפר קאנה ומסביבו ניתן לראות שורה של דמויות ססגוניות, כאשר ברקע נמצא מגדל פעמונים בסגנון ונציאני. הציור מתאפיין בדגש של הצייר בפרטים הקטנים הן בדמויות ולבושן והן ברקע והעמודים.
נצא מאחורי המונה ליזה וניכנס לחדר הסמוך (700) שם נמצא The raft of the medusa מאת Théodore Géricault
הציור מתאר פריגטה של הצי הצרפתי שנשלח על ידי המלך לואי ה-18 להשיב את סנגל מידי הבריטים. על הספינה פיקד קפטן לא כשיר שהעלה אותה על שרטון מול חופי מערב אפריקה ואז השאיר 150 אנשים להיסחף על רפסודה מאולתרת, שם נאלצו לפנות לקניבליזם כדי להישאר בחיים. רק עשרה שרדו. ג'ריקו נקט גישה מדעית לצורך היצירה בכך ראיין ניצולים ושרטט איברים שלקח מבתי חולים.
באותו החדר גם the people Liberty Leading מאת Eugène Delacroix
אחד מסמליה המפורסמים ביותר של המהפכה הצרפתית הוא הציור "החירות מובילה את העם" של הצייר אז'ן דלקרואה. למרות שבפועל הציור מתאר למעשה את המהפכה מלוכנית מחודש יולי 1830 שהייתה מנוגדת לרוח המהפכה הצרפתית וגרמה לעלייתו בחזרה של המלך, לואי פיליפ, מלך צרפת במקומו של שארל העשירי.
הדמות הנשית במרכז היא מריאן, המייצגת את החירות, גופה חצי חשוף, אולי כדי לייצג את התשוקה לצרפת צודקת יותר. בידיה דגל הטריקולור. כדי להדגיש שלמהפכה שותפים כל המינים והגילאים מוצגים נערים ומבוגרים כאחד כאשר מסביבם שרועות גופות המהפכנים על הקרקע וברקע עולה עשן לבן. כמו כן, מציג הציור את צדדיה השונים של המהפכה. מצד אחד נוכחות כאן הגבורה הפטריוטיות והנצחון אך מצד שני מוצג גם הכאב, המוות והטרגיות של הצד המפסיד. הציור מציג מאפיין של מהפכה זו – למרות השתתפותם של מעמד הפועלים בה, היסטורית לא זכה מעמד זה להשתתף בשלטון ברפובליקה החדשה שעתידה לקום.
נחזור על עקבותינו לכיוון חנות המזכרות כאשר בחדר שאחריה (702) נראה את Coronation of Napoleon מאת ז'ק לואי- דוד
להכתרתו לקיסר צרפת במאי 1804, רצה נפוליאון להתקדש על ידי האפיפיור עצמו כמו שעשה שארל הגדול אלף שנים לפניו. הטקס נערך בקתדרלת נוטרדאם בפריז. בתמונה רואים את נפוליאון מכתיר את אשתו, ג'וזפין. כדי לתעד את הטקס לדורות הבאים, הזמין נפוליאון יצירה מונומנטלית מהצייר המהולל ז'אק-לואי דוד. לאחר שהשתתף באירוע, האמן השתמש בדגמי קרטון ודמויות שעווה כדי לשחזר את הסצנה לציור שלו. כדי להדגיש את פאר האירוע, הוא העמיד צבעים משלימים (בעיקר אדום וירוק) והאיר את כוכבי האירוע בקרן אור.
כעת נעזוב את החדר ונפנה חזרה לכיוון Winged Victory נעלה במדרגות לפסל ושוב במדרגות משמאל לפסל, ניכנס למסדרון מימין ונפנה שמאלה לגלריית אפולון (חדר 705) הכוללת תכשיטים מהכתר הצרפתי ותקרה יפה בעלת פרסקאות
נצא בחזרה לכיוון Winged Victory ונרד במדרגות שממול לפסל. בתחתית המדרגות נפנה ימינה ונמשיך ישר דרך חדרים 408 ו- 347 כאשר מימיננו נמצא חדר 345 עם הפסל ונוס דה מילו
אלת האהבה והיופי, אפרודיטה עבור היוונים ונוגה עבור הרומאים, אמו של ארוס ('קופידון' בלטינית). הדמות עומדת בקריטריונים האסתטיים של האמנות היוונית: בגובה שני מטרים, עם פנים בדיוק פי שלושה מאורך אפה. הפסל הגיע ללובר בשנת 1821. חלק מקסמו בכך שמדובר בפסל יווני מקורי, ומעטים מאוד שרדו. רוב הפסלים מסביב הם עותקים רומיים של פסלים יווניים שאבדו).
משם נמשיך ישר דרך מסדרון הפסלים שממול פסל ונוס עד שנגיע למדרגות בהם נרד לכיוון חדר 338 (קומה מינוס 1) בו נמצא הספינקס הגדול
גוף האריה מסמל את אל השמיים הורוס וראש האדם מייצג את פרעה, ולכן הספינקס מדגים את הקשר בין פרעה לאלים – במיוחד אל השמש רא, בורא היקום. במצריים העתיקה ספינקסים הונחו בכניסה למקומות קדושים כדי להרחיק את כוחות הרשע.
נעלה לקומה 0 ונלך לכיוון חדר 322 בה מוצגת המומיה cartonnage
גופה חנוטה, השוכנת בתוך הארון והסרקופג, נותרה שלמה פיזית ככל האפשר ב"מסע" שלה לארץ המתים. כדי לשמר את הגוף מסירים את האיברים וממלאים את החלל בנטרון (מלח). לאחר מכן מורחים את הגוף במשחות, שרפים ושמנים המאפשרים לו להתייבש, ולבסוף עוטפים עד 35 שכבות של רצועות פשתן דקות! לפעמים מניחים מסכות על פניה של המומיה עשויות פפירוס או פשתן מצופה בטיח, או כסף וזהב למלכים ומלכות.
משם נצא בחזרה לרחבת הכניסה ונלך לאגף רישליה, נפנה ימינה כדי להכנס לחדר 105 (קומה מינוס 1) ונצא לחצר COUR PUGET
בחצר זו, כמו בשכנתה קור מארלי, יצירות שבעבר עיטרו כיכרות פריזאיות וגנים מלכותיים. כעת הם מוגנים מפני פגעי הטבע מתחת לזכוכית שנוספה לחצר בשנות ה-90.
במפלס התחתון, יש יצירות מתקופת לואי ה-14, שעיטרו במקור כיכרות פריזאיות גדולות כמו כיכר ונדום וכיכר הניצחון. במפלס האמצעי, פסלים ואגרטלים שנוצרו עבור גנים מלכותיים, במיוחד אלה של ורסאי, בתקופת שלטונם של לואי ה-14 ולואי ה-15. ולבסוף, במפלס העליון ניתנת סקירה כרונולוגית של פיסול חוצות מהמאה ה-19.
שם החצר, פוג'ה, נקראת ע"ש פסל גדול מהמאה ה-17: Pierre Puget, שיצר את היצירה הבאה
הפסל מילו מקרוטון מספר את סיפורו של מילו מקרוטון שהיה ספורטאי כה חזק עד כי יכול היה לחטוב עצים בידיים חשופות. יום אחד כשעשה זאת נתקעה ידו בעץ ומכיוון שלא יכל לזוז הוא נטרף על ידי אריה. פייר פוז'ה, אשר הושפע מברניני, יצר כאן פסל בעל רמת דיוק מדהימה (שימו לב לטפרים של האריה הננעצים בבשרו של מילו).
בקרבת מקום נמצאות מדרגות נעות דרכם נעלה לקומה 0, נעבור את חדר 236 וניקח שמאלה עד שנגיע לחדר 227 שם מוצגים חוקי חמורבי
פסל הברזל שנחצב מהשנים 1750-1792 לפנה"ס, מכיל רשימה של 300 דוגמאות לפס"ד הקובעים עונשים החלים על מגוון רב של פשעים ועבירות, בתחומים מגוונים כמו משפחה, חקלאות, מסחר ומינהל, הכתובים בכתב יתדות או בשפה האכדית. בסוף הטקסט כתוב נדר להעביר את מילים אלו לאורך הדורות. לבקשת חמורבי, מלך בבל, נחצבו מספר פסלים דומים שהופצו בכל ממלכתו.
לאחר מכן נחזור לחדר 236 וניקח את המדרגות הנעות לקומה 1, נלך ישר לחדר 500 עוברים על פני בית קפה לחדר עם חיפוי ירוק (חדר 535). אח"כ עוברים דרך החדר הבא (חדר 536) ויוצאים דרך הדלת השמאלית. ואז עוברים דרך חדר 537 ויוצאים דרך הדלת הימנית שם נמצאת Napoleon III Apartments
בשנת 1861, ימי האימפריה השניה, נפוליאון השלישי בדיוק סיים לבנות את אגף רישלייה. חלק מהקומה הראשית נשמר לאחד התפקידים הפוליטיים החשובים ביותר: משרד המדינה. האדריכלות ועיצוב הפנים הם פרי עבודתו של הקטור לפואל. בחדרים הקטנים בקומה התגוררו השר ומשפחתו, ואילו החדרים הגדולים, לעומת זאת, נועדו לקבלות פנים רשמיות. עם נפילת האימפריה השנייה, שכן באגף זה את משרד האוצר. בשנת 1989, המשרד עבר לברסי והלובר הפך באופן בלעדי למוזיאון. למרות שהמקום מכונה דירתו של נפוליאון השלישי הוא מעולם לא גר כאן.
משם נלך דרך חדרים 540-543 ונגיע לגראנד סלון
לקישוט והריהוט של הסלון המפואר הזה, הקטור לפואל העניק את כל הפאר של האימפריה השנייה. כאן נפגשו שרי המדינה עם האורחים החשובים ביותר. במקום כיסאות מעץ מוזהב, ספסל עגול באמצע החדר ונברשת מונומנטלית השוקלת 3 טון. בתקרה ציורים המתארים את שלבי הבנייה העיקריים של הלובר, מימי פרנסואה הראשון ועד נפוליאון השלישי.
לאחר מכן נחזור לחדר 500 ונרד במדרגות הנעות לקומה מינוס 1 ונפנה שמאלה לכיוון ההיכל שתחת הפירמידה. לאחר הביקור במוזיאון נעשה סיור יין ב- Les Caves du Louvre הכלול בכרטיס אקספלורר והוזמן מראש לשעה 12:45. אחרי הסיור נלך מערבה וניכנס לארמון רויאל והגנים שלו
הפאלה רויאל הינו ארמון מלכותי מרשים שנבנה במאה ה-17 כמקום משכנו של הקרדינל רישלייה. גן הארמון הוא כיום גן ציבורי. בחלק הדרומי של הבניין שוכנים מועצת המדינה ומשרד התרבות. בחלקיו האחוריים יש חנויות ודירות בהן התגוררו אמנים וסופרים ידועי שם. בחלקו הדרומי של הגן יש תערוכה הכוללת מעל 250 עמודים דמויי פיג'מה מאת דניאל בורן, ש"צמחו" שם בשנת 1986.
ליד הגנים יש פסל של הסופר מולייר. אח"כ נמשיך מערבה לכיוון גני טווילרי תוך שנחלוף ב- Arc de Triomphe du Carrousel
חוץ מקרוסלה, משמעות השם קרוסל בצרפתית הוא גם טורניר ומשחקי אבירים, שבו הציגו אבירים את כישוריהם בתרגילי סדר על סוסים ומרוצי כרכרות. השער בגובה 19 מ' הוקם בהוראת נפוליאון בשנת 1806 לשמש כנקודת מעבר בין ארמון טווילרי לארמון הלובר עם גדר ברזל להפרדה.
גני טווילרי הוא גן ציבורי המשתרע על פני 55 דונם. אף כי בתחילה הוא תוכנן אך ורק לשימוש בית המלוכה ובית המשפט, הוא פתוח לקהל מאז המאה ה -17. לגן תפקיד חשוב בתולדות צרפת. לדוגמה, תהלוכת חתונתם של נפוליאון ומארי-לואיז צעדה בין הגנים בדרך למשתה הנישואין של בני הזוג.
באזור גני טווילרי נמצאת מסעדת בלאגן של אסף גרניט ובית הקפה המפורסם אנג'לינה. בדר"כ הסניף הזה עמוס אז מומלץ לנסות את השוקו המפורסם באנג'לינה בגלרי לאפייט. נמשיך ללכת מערבה עד שנגיע לכיכר הקונקורד המרשימה
הכיכר אשר הוקמה כדי לפאר את שמו של לואי ה-15 שימשה במהלך המהפכה הצרפתית כמקום לעריפת ראשיהם של אנשי אצולה באמצעות גיליוטינה. אז הוחלף שם הכיכר לכיכר המהפכה. לאחר שהסתיימה המהפכה והסתיימה עריפת הראשים, שונה שמה שוב בשנת 1795, אך הפעם לכיכר ההסכמה. הגיליוטינה סולקה ובמקומה הובא במסע מורכב של 5 שנים אובליסק מצרי בן 3,000 שנה.
אח"כ ניקח אוטובוס 45 עד לתחנת סנט ג'ורג' – פרובנס הסמוכה לבית הכנסת הגדול, ממנו נתרשם מבחוץ
ביה"כ המכיל 1800 מקומות ישיבה ובנוי על שטח אחוזתו לשעבר של נפוליאון בו התגורר בשנת 1796 כאשר התחתן עם ג’וזפין וניתן בשנת 1802 כמתנת חתונה לאחיו לואי. ביה"כ החל להבנות בשנת 1867 במצוות נפוליאון השלישי, ע'י עיריית פריז ובעזרתו של הברון רוטשילד, ועל העבודה הופקד האדריכל אלדרוף. אחרי שנים של דחייה בעבודות, ביה"כ נפתח לציבור בשנת 1875. באפריל 1890 אלפרד דרייפוס נישא בבית הכנסת הגדול לאשתו לוסי ע'י הרב הראשי לצרפת.
אח"כ נלך לגאלרי לאפייט (פתוח עד 20:00). לאחר התרשמות קצרה מהמקום נעלה לקומה 3 לגשר הזכוכית GLASSWALK. הזמן האפשר להיות על הגשר הוא 2 דקות בלבד. לאחר מכן נעשה הפסקה בסניף אנג'לינה שנמצא בתוך לפאייט ולאחריו נלך לתצפית חינמית על העיר פריז מקומה 7.
משם נלך דרומה לאופרה גרנייה
מבנה האופרה מסמל את סגנון ימי האימפריה השנייה של נפוליאון השלישי. המבנה נבנה במשך עשר שנים (1872-1862), וכולל מדרגות שיש, פסלים, מעקים מעוטרים, פיתוחי אבן ונחושת ונברשות בדולח. גם לאולם האופרה עצמו מראה יוצא דופן בעושרו ובצבעיו: קטיפה, זהב, יציעים, תאים פרטיים בעלי עומק מסתורי, ותוספת חדשה משנת 1964 - תקרה שצוירה בידי מארק שאגאל. במקום מוזיאון קטן בו מוצגים ציורים ופריטים של הכוכבות, הזמרים והמלחינים הגדולים של פריז.
ואח"כ נלך דרומה לכנסיית מדלין
כנסייה דמוית מקדש יווני אדיר ממדים. בנייתה החלה בשנת 1764 והופסקה בגלל המהפכה. היא נחנכה לבסוף רק בשנת 1842. בתוך הכנסייה שלוש כיפות גדולות, שדרכן חודר האור אל האולם המלבני והיא משופעת ביצירות אמנות נוצרית. פעם בחודש מתקיים בכנסייה קונצרט וחובבי המוזיקה הכנסייתית מוזמנים.
משם ניקח קו 73 לשער הנצחון ממנו נתרשם מבחוץ.
מדובר בשער בגובה 50 מ', שנבנה בהוראת נפוליאון בונפרטה, שרצה להנציח את הכיבושים והניצחונות הרבים שלו. אבן הפינה המצופה ברונזה הונחה ב-15 באוגוסט 1806, לרגל יום הולדתו של הקיסר. בניית השער הושלמה רק 30 שנה מאוחר יותר, על ידי לואי ה-18. נפוליאון לעולם לא זכה לראות את השלמת העבודה. במהלך השנים זכה השער למספר תפניות מתכניותיו המקוריות, כאשר אמני התקופה הנציחו בתבליטי אבן על פני השער אירועים בהיסטוריית צרפת וכן גם שיקפו את השינויים הפוליטיים במדינה. לשער יש 4 רגליים עם עיצובים ייחודיים: העמוד הראשון מוקדש להפיכה בשנת 1792; השני מנציח את הסכם שנברון ומציג את הכתרת נפוליאון; העמוד השלישי מציג את הקרב על פריז בשנת 1814; ואילו האחרון מייצג את חתימת חוזה פריז בשנת 1815. בשנת 1921 נוסף לצד שער הניצחון קבר החייל האלמוני, ובו נקבר חייל אנונימי שנלחם במלחמת העולם הראשונה. שנתיים מאוחר יותר הודלקה אש נצחית, הנדלקת מדי יום בשעה 18:30, ומסמלת את האבל והזיכרון על החיילים שמתו בקרב. השער עצמו יושב בלב כיכר אטואל שבמעלה שדרת שאנז אליזה. הכיכר מכונה אטואל - כוכב בצרפתית - על שם הצטלבותן המרשימה של 12 שדרות בכיכר זו. מאז שנת 1970 היא קרויה כיכר שארל דה גול, אך מרבית הפריזאים שומרים נאמנות לשם המקורי.
קו 73 עובר דרך שדרות השאנז אליזה המפורסמות
זהו אחד הרחובות המפורסמים ביותר בעולם, המסמל את פריז האלגנטית, הזוהרת ומלאת הסטייל. השדרה משתרעת לאורך שני ק"מ, מכיכר הקונקורד ועד לשער הניצחון. היא נחלקת לשני חלקים השונים באופיים, כאשר החלק הקרוב לשער הניצחון ועד לכיכר רונד פואן דה שאנז אליזה הוא המרשים יותר. בקטע זה מרוכזים משרדי חברות בינלאומיות ויוקרתיות ממגוון תחומים אך גם הרבה רשתות זולות ומסעדות מזון מהיר. לאורך השדרה תעברו ליד ארמון האליזה, הפטיט פאלה והגראן פאלה המפוארים, המשמשים משכן לתערוכות מתחלפות, חנויות ובתי אופנה מובילים, ותצעדו לצד בתי קפה מלאים המארחים בעיקר תיירים. כמו כן, לשדרה יש גם תפקיד היסטורי מובהק. צבא גרמניה צעד בשדרה הזו פעמיים לאות נצחונו: פעם אחת לאחר הניצחון במלחמת צרפת-פרוסיה בשנת 1871, ופעם שניה לאחר פלישת הצבא הנאצי לפריז וכניעת צרפת בשנת 1940. כשהגרמנים נוצחו, מצעדי הניצחון שלהם פינו את מקומם לצרפתים: ב-26 באוגוסט, שנת 1944, הגנרל שארל דה גול הוביל בגאווה את צעדת השחרור של העם הצרפתי מהנאצים. כמו כן, מדי שנה ב-14 ביולי, יום הבסטיליה, נערך מצעד צבאי גדול בשדרה לזכר המהפכה הצרפתית.
ניתן להסתובב במקום אם רוצים. אח"כ נחזור למנוחה בדירה.
חמישי 8/9/22- יום 3: הרובע הלטיני ומולאן רוז'
הרובע נקרא ע"ש השפה הלטינית בה דיברו באוניברסיטאות ובבתי הספר בימי הביניים. כמו בעבר גם היום משמש האזור כמרכז להשכלה ומכיל מספר מוסדות נחשבים ויוקרתיים כמו אוניברסיטת הסורבון.
נצא בשעה 8:30 וניקח את המטרו (9 ו- 10) לתחנת Maubert - Mutualité על שדרות סן ז'רמן משם נלך לחנות הגבינות Laurent Dubois והמאפיה שלידו כדי לקנות בגט וקוראסונים ונתקדם לכיוון כיכר René Viviani דרך רחוב Galande. מומלץ לאכול ארוחת בוקר בכיכר תוך שמביטים לעבר כנסיית הנוטרדאם. בכיכר נמצא גם העץ הכי עתיק בפריז.
נמשיך ללכת כאשר בסוף רחוב גלנדה בהצטלבות עם רחוב Saint Julien le Pauvre נראה את הבית הירוק, השני הכי קטן בפריז.
מהכיכר נצא לרחוב de la Bucherie, אשר נקרא על שם ערמות העצים, אשר היו מעבירים בנהר הסיין ממקום למקום. ברחוב נמצאת חנות הספרים באנגלית Shakespeare & Company הקיימת קרוב למאה שנה ואשר בעליה נהג לארח סופרים עניים ולתת להם לישון בחינם על מדפי הספרים בקומות העליונות. נמשיך ללכת מערבה ולחצות את רחוב Petit Pont עד שניכנס לרחוב de la Huchette. מדובר באחד מהרחובות העתיקים בפריז, אשר שרדו כמו שהם. בתחילת הרחוב תמצאו אתCaveau de la Huchette, אשר שימש בתור מרתף לאגודת סתרים, מרתף עינויים ו… מועדון הג'ז הראשון בפריז!
שווה ללכת בסמטאות האיזור עד שנראה את הכנסייה הגותית Saint Severin הנמצאת ברחוב בעל אותו שם.
נמשיך ללכת ברחוב עד שנגיע לשדרות סאן מישל ולמזרקה עם פסל של סן מישל הורג את הדרקון.
מזרקת סן מישל שהוקמה ע"י גבריאל דאוויו בשנת 1855 ומציגה את את המלאך מיכאל (סן מישל בצרפתית) שלצידו שני דרקונים ומי המזרקה נשפכים מפיהם של הדרקונים.
משם ניקח קו 38 עד לתחנת Val de Grâce הסמוכה לגן מרקו פולו השוכן בחלקו הדרומי של גני לוקסמבורג
הגן והארמון נבנו במאה ה-17 לפי בקשתה של מלכת צרפת מארי דה מדיצ'י. הארמון נשאר כמו שהוא אבל הגנים שונו לחלוטין במהלך המאה ה-19. כיום משמש את הסנאט הצרפתי ולכן לא ניתן לבקר בו מחוץ לימי המורשת. בגן יש מזרקה, פסלי מלכות צרפת ו…פסל החירות המוקטן.
להלן מסלול טיול בגן:
· גן מרקו פולו הכולל שורה של פסלים שמייצגים את חלקי היממה (בוקר, צהריים, ערב), שנוצרו במאה ה-19 ע"י מספר אומנים. כמו כן מומלץ בחום לא לפספס את המזרקה המקסימה של קארפו (1827-1875 Carpeaux), גם היא מהמאה ה-19.
· נמשיך צפונה דרך השדרה וניכנס דרך השער אל גני לוקסמבורג מצד ימין יש שירותים, אך אנו נלך שמאלה דרך פסל האריה ופסל האייל לכיוון העתק מוקטן של פסל החירות אותו תרם פליקס ברטולדי, יוצר הפסל המקורי, לגן בשנת 1910.
· לאחר מכן נלך מזרחה לעבר האגם שנמצא מול החזית הדרומית של ארמון לוקסמבורג שנוספה לו במהלך המאה ה-19 על ידי האדריכל Alphonse de Gisors.
· בקרבתנו נראה פסלים של 20 נשים חשובות מההיסטוריה הצרפתית הפזורות במעין חצי גורן. 19 מהפסלים הללו מתארות נשים אמיתיות (רובן מלכות צרפת). לעומת זאת פסל אחד הוא פסלה של קלמנס איזור (Clémence Isaure), דמות מיתולוגית, אשר יצרה, על פי האגדה, תחרות שירה בימי הביניים שבה לזוכים הוענקו פרחים מזהב.
· נמשיך מזרחה כאשר מימיננו נראה את קיוסק המוזיקה, מבנה קטן בו ניתן למצוא הרכבים מוזיקליים שונים מנגנים באביב ובקיץ. בבית הקפה הסמוך לו הייתה זירת הציד של 1869-1921 Henri Désiré Landru הרוצח הסדרתי המפורסם ביותר בתולדות צרפת.
· נמשיך ישר לכיוון מזרקת מדיצ'י. בדרך נחלוף על פני "פסל הסלפי".
לאחר הביקור במזרקת מדיצ'י ניקח קוים 84 או 89 תחנה אחת ונתרשם מבחוץ מהפנתיאון של פריז
הפנתיאון הוא אתר זיכרון להנצחת גדולי האומה הצרפתית: מנהיגים, אמנים ואנשי הרוח לצד גיבורי מלחמה. הוא נבנה בשנת 1764 על ידי לואי ה-15 ככנסייה, ולאחר מותו של ויקטור הוגו החליטו מנהיגי הרפובליקה לייחד אותו לגיבורים כמותו שעיצבו את דמותה של צרפת. במבנה שוכנות יצירות אמנות לצד קירות הנצחה נפרדים לגיבורי המלחמות, לסופרים, למדינאים וכדומה. במרתף הפנתיאון נשמר אפרם של גדולי האומה.
מכאן נלך למנוחה בדירה ונצא בשעה 22:10 וניקח את המטרו לתחנת Blanche להופעה במולאן רוז' שהוזמנה מראש. שעת התכנסות 22:45 והמופע מתחיל בשעה 23.
שישי 9/9/22- יום 4: המארה
מסעדה להזמנת אוכל כשר בשבת- https://www.123cacher.com/restaurant/la-box-de-chabbat/menu.htm
הרובע נקרא על שם הביצות (בצרפתית Marais) שהיו במקום עד המאה ה-12 כאשר נהר הסיין עלה על גדותיו. כאשר תטיילו במארה תגלו שכמה מרחובותיו הראשיים מכילים את השם טמפל וזאת מכיוון שמי שהפכו את המארה לשכונה חשובה של פריז היו הטמפלרים.
לאחר ארוחת בוקר בדירה נצא בשעה 9:30 ניקח אוטובוס 75 לתצפית מבחוץ על מרכז פומפידו ומזרקת Stravinsky הסמוכה לו. בקרבת מקום נמצאת מאפיה המוכרת בגטים בצורת פין
מרכז פומפידו נבדל מכל המבנים הקלאסיים של המארה בכך שכולל צינורות צבעוניים העוטפים אותו מכל עבריו, מדרגות אדומות בולטות נמצאות בחזיתו וארובות לבנות גדולות מציצות ממנו. זהו אחד המוזיאונים החשובים בעולם לאמנות מודרנית, ובו תערוכות קבועות ומתחלפות של האמנים בני זמננו המובילים בעולם.
ליד הכניסה למוזיאון נמצאת מזרקת סטרווינסקי המפורסמת והמשעשעת, הכוללת 16 פסלים המייצגים את יצירותיו של המלחין איגור סטרווינסקי, רחבה גדולה ובה מופעי רחוב מגוונים, ספרייה עצומה ופתוחה לציבור הרחב (BPI) ואת מרכזIRCAM לחקר מוזיקה ואקוסטיקה.
משם נלך להוטל דה ויל
במבנה שוכנת עיריית פריז מאז שנת 1357!. המבנה שקיים כיום נבנה מחדש בשנת 1874 בניסיון להיצמד לעיצוב המקורי של המבנה שנשרף במהומות הקומונה בשנת 1871. עיצוב המבנה תואמת לסטייל הצרפתי- המבנה מפואר, סימטרי ומלא בפרטים קטנים ומדויקים. חזית המבנה מעוטרת בדמויות שונות מההיסטוריה של פריז- אמנים, מדענים ופוליטיקאים. רבים מהתיירים שמצטלמים ברחבת המזרקות שלפני המבנה לא מודעים לעובדה שעד לפני 700 שנה המקום שימש כמרכז ההוצאות להורג של האזור. כיום מדובר במקום הרבה יותר סימפטי וההתכנסות העירונית הגדולה במקום מתרחשת רק לקראת חג המולד, כאשר נפתחת במקום רחבת החלקה על הקרח גדולה. לעתים מועברים סיורים מודרכים בעירייה.
משם נלך דרך רחוב François Miron המכיל את כנסיית סן ז'ארווה שמאחוריה רח' des Barres נראה כאילו לקוח מימי הביניים
כנסייה גותית באתר פולחן עתיק, שהוקמה בשנת 1494 בה ניגנו בעוגב בני שושלת קופרן במשך כ- 200 שנים.
אח"כ ניכנס למוזיאון השואה Memorial de la Shoah
מרכז יהודי הכולל מוזיאון, מתחמי לימוד ומחקר וארכיון הפועל לשימור וחשיפת עדויות מקומיות מתקופת מלחמת העולם השנייה. התערוכה הקבועה מציגה את חיי הקהילה העשירים של יהודי צרפת ומתארת באופן כרונולוגי את האירועים המרכזיים כפי שהתרחשו עם פרוץ המלחמה. בחלקו החיצוני של המוזיאון מוצגת אנדרטה מיוחדת לזכר 76 אלף היהודים שגורשו מצרפת ונרצחו בשואה.
נחזור לרח' מירון כאשר במס' 11-13 נמצאים בתי עץ עתיקים מימי הביניים. נפנה שמאלה ברח' Ecoufess עד שנגיע לרח' Rosiers והרובע היהודי. לא לשכוח לקנות אוכל ומאפים כשרים במקום!
במאה ה-19 המארה נעשה למוקד מרכזי של הקהילה היהודית, שהתרכזה בעיקר סביב רח' רוז'יה ושם ניהלו תעשיית טקסטיל מקומית. במלחמת העולם השנייה חיי הקהילה העשירים של היהודים נגדעו, ומרביתם גורשו מצרפת ונרצחו.
נחזור מזרחה לרח' ריבולי המשנה את שמו לסאן אנטואן כאשר במס' 62 ניכנס לחצר וחנות המזכרות בעלת תקרה מימי לואי ה- 13 של אוטל דה סולי (Hotel de Sully)
המבנה תוכנן על ידי האדריכל דה סרסו (du Cerceau) עבור האדון גלט (Gallet), אשר הצליח לזכות בסכום עתק בהימורים. זמן קצר לאחר שהבניין הושלם, הוא נאלץ למכור אותו, על מנת להחזיר חובות של הימורים. הדוכס דה סולי, התרשם מאוד מהמבנה וקנה אותו. כך קיבל הבניין את השם אוטל דה סולי. דה סולי היה שר אוצר שיחד עם המלך אנרי ה-4 הצליחו לשקם את כלכלתה של צרפת, אשר נהרסה לחלוטין בין השנים 1559-1598 במהלך מלחמת האזרחים.
משם נלך לכיכר דה ווז' (Place des Vosges). מומלץ לקנות מקרונים בקארט במס' 25 בכיכר.
זוהי הכיכר העתיקה ביותר בפריז. בשנת 1605 החליט הנרי הרביעי להפוך את האזור לרובע יפה, עם כיכר רחבת ידיים במרכז, כשכל הבתים התוחמים אותה מסביב ייבנו על פי תבנית סימטרית זהה. עם השלמת הבניה, בשנת 1612, הפכה הכיכר למוקד חגיגות ותהלוכות מלכותיות. במרכז הכיכר הוקם הגן הציבורי הראשון בתולדות פריז שהפך לאזור בילוי מועדף על כל הפריזאים. בשנת 1639 הוצב בכיכר פסלו של לואי ה-13, אשר נהרס בעת המהפכה הצרפתית (הפסל הנוכחי הוא משנת 1829). בשנת 1800 קיבלה הכיכר את שמה הנוכחי, על שמו של מחוז ווז'- המחוז הראשון ששילם את מסיו לרפובליקה. חזיתות 36 הבתים השתמרו היטב, עד היום וכוללים את מוזיאון פיקאסו במס' 6, מסעדת הגורמה המפורסמת l'Ambroisie בעלת 3 כוכבי מישלן במס' 9 וביה"כ במספר 14.
נקיף את בית הכנסת עד לכניסתו הראשית ברח' des Tournelles.
מדובר בבית הכנסת השני בגודלו בפריז הקרוי על שם הרחוב. ביה"כ נפתח לציבור בשנת 1876 בתקופת נפוליאון השלישי, ובמקום עמד לפניו בית כנסת אחר אשר כלה בשריפה. הכניסה הראשית היא לרחוב טורנל הצר בגלל סירובה של הקיסרית יוג'ין לאפשר את חזית בית הכנסת לכיוון פלאס ווז' המוכרת והנפלאה. Varcollier הוא הארכיטקט שבנה את בית הכנסת בסגנון ייחודי המשלב עבודות ברזל מסדנאות אשר נעזרו בנסיונו של המהנדס גוסטב אייפל אומן הברזל.
מהכיכר נמשיך צפונה ונלך דרך רח' Rue des Francs Bourgeoisלמוזיאון Carnavalet
מוזיאון השוכן בשני בתי אחוזה סמוכים, עם תערוכות אומנות והיסטוריה של פריז שמתמקדות במאות 16-.17
לאחר מכן נאכל צהריים או נקנה אוכל לשבת בשוק Marché des Enfants Rouges. הכניסה מרח' שארלוט.
שוק הילדים האדומים הינו השוק המקורה הותיק ביותר בפריז, מהמאה ה- 16, ונקרא ע"ש המדים האדומים שלבשו ילדי בית יתומים סמוך שפעם היה במקום. ו כאן. השוק עצמו אינו גדול כלל אבל סופר מגניב לחקור אותו. בפנים תמצאו את מוצרי שוק המבחר הרגילים, כמו פירות וירקות טריים, גבינה, לחם, דגים, והרבה יותר.
משם נחזור לנוח בדירה. שעת כניסת שבת 19:59.
המלצות
· רחובות מומלצים לשופינג: רח' ריבולי ורח' Francs Bourgeois
מסעדות במארה:
· Au petit Versailles du Marais- מאפיה עם עוגות ובגט שזכה בפרס. ליד מוזיאון השואה. לא היינו
· Le Gay Choc- מאפיה עם מאפים בצורת פין ליד מרכז פומפידו והמוזיאון היהודי. לא היינו
· maison landemaine- מאפיה עם בגט משובח וסניפים בכל מרכז פריז. באגט טוב. לא חושב ששונה מהותית ממקומות טובים אחרים
· אוטופי- קונדיטוריה מומלצת עם אקלרים מושקעים לא רחוק מהדירה. מומלץ גם הלחם השחור/ירוק. לא היינו
· Damyel- חנות שוקולד ומקרון כשרה. קמת יקר אך מומלץ. כשר ולא נופל מהמקרונים המוכרים.
שבת 10/9/22- יום 5:
נשארים לנוח בדירה אם יש כוח אפשר ללכת לקנאל סן מרטין בפרט לשתי הגדות של quai de valimi ו- Quai de Jemmapes הכוללות חנויות עיצוב, ברים, ומסעדות קטנות, מוזיקה ואומנות רחוב ועוד. מקום עם עוגות לימון טובות הוא 10 Belles
שעת יציאת שבת 21:02. לאחר ההבדלה ניקח את המטרו (11 ו- 1) לפירמידה שליד הלובר משם נלך אל Pont des Arts. כאשר עומדים על הגשר מסתכלים מזרחה ורואים את הפון נף מואר או מערבה על מנת לראות את מגדל אייפל מנצנץ בחשכה, ואילו ממול יעמוד בניין האקדמיה מואר בצורה יפה. זה אחד המראות היפים ביותר של פריז!
משם ניקח קו 72 עד לתחנת Radio France - Pont de Grenelle הסמוכה לאי הברבורים עליו ניצב פסל החירות של פריז. אח"כ נלך דרך הגדה השמאלית לכיוון מגדל אייפל ונחזור לישון בדירה.
אופציה נוספת שלא היינו:
למוזיאון הציד Musée de la Chasse et de la Nature
מוזיאון קטן ונישתי השוכן בבית אחוזה מפואר מעוצב בצורה מודרנית, יצירתית ומתוחכמת ביותר. מסלול החדרים של המוזיאון מתמקד כל פעם בחיה אחרת, וכולל מוצגים מפתיעים כמו פוחלצים בגודל טבעי לצד ספלי חרסינה עדינים מונחים על שולחן רנסנסי מקושט, מגירות מסקרנות שנפתחות ודרכן ניתן לראות או למשש מאפיינים של החיה. המוזיאון מציג גישה ביקורתית והומוריסטית לתחום המתבטאת במוצגים לא שגרתיים (כמו תקרה מלאה בראשי ינשופים המסתכלים עליכם). לא לפספס את האולם הארוך בסוף המוזיאון הכולל מגוון עצום ומרתק של פוחלצי חיות שכנראה מעולם לא יצא לכם לראות.
62 rue des Archives, פתוח כל יום מלבד יום שני בין השעות 11:00-18:00, ובימי רביעי עד שעה 21:30. מחיר 12.5€.
ראשון 11/9/22- יום 6: איל דה לה סיטה ואיל סן לואי
בשעה 9:00 ניקח את מטרו 11 לתחנת Châtelet הסמוכה לגשר נף (Pont Neuf)
גשר זה, למרות שמו, הגשר החדש, הוא למעשה הגשר העתיק ביותר בעיר והראשון עליו לא נבנו בתי מגורים. המלך הנרי השלישי הניח את אבן הפינה להקמתו בשנת 1578. תריסר הקשתות של הגשר מעוטרות בפסלים המתארים בדרך הומוריסטית כמה מאנשי חצרו של הנרי הרביעי. באמצע הגשר, בלב רחבה גדולה ניצב פסלו של המלך.
נחצה את הגשר תוך שנתרשם מיופיו של הסיין, הגשרים, הספינות שעוברות והבתים היפהפיים משני צידי הנהר. מולנו רואים את פסלו של המלך הנרי הרביעי. המלך היה רודף נשים לא קטן ואהב ללבוש בגדים בצבע ירוק. לכן אין זה מפתיע שהגן הקטן והמקסים, אשר נמצא בחצי האי מאחורי הפסל נקרא Square Vert Galant (בתרגום חופשי "האביר הירוק"). מומלץ לאכול ארוחת בוקר במקום למרות שפעם קראו למקום Ile de Juif (רחוב היהודים) וששם נשרף למוות ראש המסדר האחרון של הטמפלרים בשנת 1314. משם נלך לכיכר דופין Dauphine
נבנתה על ידי הנרי ה-4 בשנת 1607 ונקראת על שם בנו יורש העצר הדופין, לעתיד לואי ה-13. בכיכר חיו השחקנים המפורסמים איב מונטאן ואשתו סימון סיניורה.
משם נלך לאורך נהר הסיין לכיוון מזרח תוך שנעבור במגדלי הקונסיירז'רי (Conciergerie).
מדובר בחלק ממתחם ארמון המלך הראשון, לפני שעבר ללובר. הקונסיירז' היה ראש הלשכה של המלך והיווה כאחד מהתפקידים החשובים ביותר בארמון. לאחר מכן הפך המקום לבית כלא בו "התארחו" לא מעט מהאסירים המפורסמים ביותר. בעת המהפכה הצרפתית בילו במבנה מאות אסירים את ימיהם האחרונים לפני שהוצאו להורג כמו מלכת צרפת, מארי אנטואנט (בתקופה זו כונה המקום "הפרוזדור למוות"). כיום ניתן לראות במקום חדר משמר מהמאה ה-14 ואת תאי האסירים. שמו של אחד מהמגדלים הללו הוא Bon Bec וניתן לתרגם אותו בתור "הפה הטוב" מכיוון ששימש כחדר חקירות בו פתחו האסירים את פיהם בעקבות העינויים שעברו.
בשדרות du Palais ניקח ימינה ונתרשם מהשעון הראשון בפריז (מצד ימין)
השעון המקורי נבנה במאה ה-14 ואילו הנוכחי נבנה בשנת 1585 לכבודו של המלך הנרי ה-3.
בהמשך הרחוב נעבור בכנסית Sainte-Chapelle. מומלץ להיעזר במפת ההסבר של ריק סטיבס לויטראז'ים.
את הכנסייה הגותית בנה לואי ה-9 על מנת לאחסן את כתר הקוצים של ישו, אותו קנה במחיר מפולפל מסוחר מפוקפק. בכניסה ישנו תמיד תור, מכיוון שהכנסייה היא חלק ממתחם בית המשפט ולכן המבקרים בה צריכים לעבור בדיקות בטחוניות. כאשר נכנסים לכנסייה ועולים לקומה השנייה ביום שמשי נוכל לראות את אור השמש חודר דרך חלונות הויטראז'.
מהכנסיה נמשיך מזרחה לכיוון כיכר Parvis דרך מערך בתי המשפט הצרפתי ובית החולים העתיק אשר נקרא Hotel Dieu (בית האלוהים) שפעיל גם היום. בכיכר פארווי נמצאת לוחית ארד המציינת את נקודת האפס, אשר ממנה נמדדים כל המרחקים היבשתיים בצרפת.
צמודה לכיכר כנסיית הנוטרה דאם. מומלץ להקיף בנחת את הכנסיה מכל עבריה ולהתעמק במבנה המיוחד.
אבן הפינה של קתדרלת נוטרדאם הונחה בשנת 1163, אבל רק מאה שנים מאוחר יותר הסתיימה בניית המגדלים, ועוד מאה שנים חלפו עד שהמבנה עמד לחלוטין, בשנת 1345. פעמוני הכנסייה מצלצלים מדי שעה ואלו גם צלצלו בזמן כמה מהאירועים ההיסטוריים ביותר שהתרחשו בפריז לאורך השנים. הקתדרלה שימשה השראה לאמנים ולסופרים רבים, והיצירה הידועה ביותר שנכתבה בהשראתה היא הספר "הגיבן מנוטרדאם" של ויקטור הוגו. בתוך הקתדרלה ישנם אוספים של אמנות נוצרית וחלונות ויטראז' מרהיבים. לפני הכניסה, מבט אל חזית הקתדרלה מגלה את "גלריית המלכים" - שורה של 28 פסלי אבן של מלכי יהודה וישראל. שלוש הקשתות שמעל דלת הכניסה מספרות באבן תמונות מספרי הקודש של הנצרות ומחיי הקדושים של הכנסייה. שטחה הפנימי של הקתדרלה הוא כ-5,500 מ"ר. בקפלה המזרחית הגדולה קבורים כמה מהארכיבישופים של פריז במאות האחרונות. במרכז הכותל הדרומי של האולם הגדול נמצא פתח לחדר האוצרות של נוטרדאם. שם, על פי האמונה הנוצרית, מאופסנים חלקים מהצלב המקורי של ישו ושאריות מכתר הקוצים שלו. מחוץ לקתדרלה, בפינה הצפון-מערבית, נמצאת הכניסה לגרם המדרגות המוליך אל מגדלי הכנסייה, מהם נשקף נופה המרהיב של העיר. באחת מפינותיה החיצוניות של הכנסייה ניצב פסלה של ז'אן ד'ארק, המצביאה שמייחסים לה חלק נכבד בשחרור צרפת מידי האנגלים במאה ה-15. בשנת 1920, כמעט 500 אחרי שהועלתה על המוקד, היא הוכרזה כקדושה על ידי הכנסייה הקתולית. נכון לשנת 2022, הכנסייה נמצאת בשיפוצים בעקבות השריפה שהתרחשה בשנת 2019, ועדיין לא נפתחה למבקרים. הפתיחה המחודשת צפויה בשנת 2024, עד אז תוכלו ליהנות מהמבנה הגותי המרשים ולהצטלם ברחבת הכנסייה. מסביב לקתדרלה התחומה בגדר ניתן לבחון את גלריית הציורים מלאת הדמיון שצוירה על ידי ילדים מקומיים, שדמיינו מה הכנסייה תכיל בתוכה כשתפתח מחדש.
מומלץ ללכת לאיבוד ברחובות העתיקים שמצפון לנוטרה דאם כגון רח' de la Colombe, רח' Chantiers, רח' des Ursins ורח' Chanoinesse
הרח' נקרא ע"ש הקאנונים שניהלו את הכנסיה. מדובר ברחוב צר ומעניין שבמספר 22, 24, 26 שלו מספר בתים עתיקים עם חצרות מעניינות. לשים לב שמדובר במקומות פרטיים ולכן יש לנהוג בנימוס.
עד שנגיע לגשר סאן לואי בו ניפנה שמאלה ונקיף את האי דרך Quai de Bourbon. מומלץ לבקר בכיכר לואי אראגון. הרחוב הראשי של האי, נקרא Saint Louis en l'Ile.
ברחוב זה תוכלו למצוא לצד בתים נוספים מהמאה ה-17 את כנסיית סן לואי, אשר מהווה את הכנסיה השכונתית של תושבי האי. אחד מהתושבים המפורסמים ביותר היה נשיא צרפת לשעבר פומפידו, אשר מסע ההלוויה שלו יצא מכנסיה זו. במס' 31 נמצאת גלידריית Berthillon המפורסמת. אם היא מלאה אפשר לעשות הפסקה באמורינו או בבתי הקפה באיזור.
בשלב זה ניתן לבצע השלמות באיזור הלובר והמארה שלא הספקנו. ואח"כ ללכת למופע Atelier des Lumières (בית המלאכה של האורות) שהוזמן מראש לשעה 14:00. קופון הנחה: SOCOBONcezanne2022!!
מופע אורקולי המשלב יצירות אומנות של סזאן עם וידיאו ארט והקרנה של היצירות בהאנגר עצום על כל הקירות והרצפות בליווי מוזיקה משגעת. לא לשכוח להזמין כרטיסים ולהדפיס אותם. כמו כן, יש באולם הגדול תא לצילום אוטומטי של התמונות שלכם. אם מכניסים מייל אפשר לקבל את התמונות למזכרת ללא עלות.
מקום מדהים לא לפספס!!!
אפשר לנוח בדירה ולצאת לבר או מסיבה בערב.
שני 12/9/22- יום 7: דיסנילנד
נצא בשעה 7:30 וניקח את מטרו 9 לתחנת Nation ממנה ניקח רכבת RER A (אדום) עד תחנתה האחרונה Marne-la-Vallée Chessy הקרובה ליורודיסני. משם ניקח שאטל חינמי למלון רדיסון בלו שהוזמן מראש.
לאחר השארת מזוודות במלון ניקח את השאטל החינמי לפארק יורודיסני. לא לשכוח לאסוף את הפריוריטי קארד מהכניסה לפארק.
אדוונצ'ר- עם הכניסה לפארק ניקח את הרכבת הפנימית לתחנת פנטזי לנד ונלך דרומה לכיוון הקרוסלה ונפנה ימינה. שם ניכנס ל"שודדי הקאריביים" "פיטר פן" אח"כ נעבור דרך Isle Adventure ונעלה על רכבת "אינדיאנה ג'ונס"
פרונטיארלנד- משם נלך דרומה לכיוון פרונטיארלנד וניכנס ל"מאונטיין טאנדר ביג" נקיף את האגם לכיוון הכניסה לפארק וניכנס ל"מאנר פאנטום" מהפרונטיאר נלך לכניסה ונחזור להפסקה במלון.
דיסקברי- בשעה 18 נחזור לפארק וניקח את הרכבת לתחנת דיסקאברי ונלך ל"היפרספייס מאונטיין" ו"לייזר באז". לאחר מכן נחזור לכיכר המרכזית במיין סטריט ונטייל בין החנויות עד מופע האורות והזיקוקים בשעה 21:55. אורך המופע 20 דקות.
לאחר מכן נחזור למלון לישון.
שלישי 13/9/22- יום 8: דיסני סטודיוס והשלמות בדיסנילנד
לאחר ארוחת הבוקר במלון נצא בשעה 10:30 וניקח את השאטל החינמי לפארק סטודיו. מהכניסה לפארק נלך ישר עד הסוף וניכנס ל"טאוור אוף טרור" מצד שמאל. לאחר מכן נלך לכיוון הנגדי של הכניסה לפארק וניכנס למתחם האוונג'ר קאמפ. במקום מתקנים מומלצים כמו “Assemble: Avengers flight” ו- “WEB: spiderman”. לאחר מכן נלך לחלק הימני של השביל ונתקדם לכיוון פסלו של באז כאשר מאחוריו נלך ל"רטטוי" ובקרבתו נמצא גם "רייסר RC". לקראת היציאה מהפארק ניקח את רכבת ה"קוסטר קראש".
אם הספקנו את הכל נלך למנוחת וארוחת צהריים בוילאג'. ואח"כ נעבור לפארק הראשי. לא לשכוח את תהלוכת הצהריים בפארק הראשי.
מתקנים לעשות אם נשאר זמן:
· דיסקאברי- נאוליטוס
· פנטאזי- הדרקון, its small world, שיט De Contes,המבוך של עליזה בארץ הפלאות, פינוקיו, שלגיה
· אדוונצ'ר- אלאדין
בשעות הערב ניקח את רכבת RER B לתחנת Chatelet Les Halles שם נחליף לקו B ו- TVM. ונרד בתחנת לה דלתא הקרובה למלון Hôtel Première Classe Orly Rungis הקרוב לשדה התעופה. משך הנסיעה כשעה וחצי.
רביעי 14/9/22- יום 9: היום האחרון
בשעה 5:00 נחכה מחוץ למלון פרמייר קלאס רונגיס וניקח את השאטל החינמי לנמל התעופה אורלי על מנת לעלות על טיסת טראנסביה מס' TO3450 היוצאת בשעה 7:00 בבוקר.
מידע על השאטל נמצא בקישור greenline.nuamouv.com
שעות פתיחת הפארק בספטמבר: דיסנילנד- 9:30-22, סטודיו 9-21, אוונג'רס קמפוס 9:30-22:30. מתקנים חשובים מודגשים.
