#מסלולאה
היה זה בוקר יום שישי, נהגתי להנאתי בצפון עמק החולה, לאורך היישובים - דן, דפנה, בית הלל. אודה כי יש בי אהבה גדולה לצפון ארצנו. אהבתי מהולה בסקרנות לגבי גבולות ולגבי האנשים החיים משני צידי הגבול. אני זוקפת אהבה זו לזכות שנות ילדותי ונעוריי בעיר הספר הגלילית, נהריה.
כאשר חלפתי על פני הפנייה לשמורת תל דן, עלה בדעתי הפסוק המופלא, ”וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע – כֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה“ (מלכים א׳ ה, פסוק ה). וואו, ימי שלמה המלך היו ימי שלום ושלווה. הרהרתי לרגע בגבולה הצפוני של הארץ באותה העת - הגבול עבר בדן, די דומה להיום.
בכיכר שממנה ניתן להמשיך ולטפס מזרחה לרמת הגולן, פניתי דווקא שמאלה ולא במקרה. הכביש חף מיישובים. הוא מתעקל קלות לאורך המרגלות המערביים של רכס הר דוב. בכמה מקומות יש שלטי אזהרה "שטח צבאי סגור", המתייחסים להר דוב. מזכירים לי ששקט ושלווה אינם עניין של מה בכך. הכביש הזה (כביש פתוח לתושבי ישראל), מוביל לכפר הציורי ע'ג'ר, הכפר העלווי היחיד בישראל. כפר שתושביו, עד שנת 1967, היו בעלי אזרחות סורית, ומאז 1981 הינם אזרחים ישראליים.
ברוכים הבאים לע'ג'ר
התרגשתי עם כניסתי לע'ג'ר בפעם הראשונה. אני מתרגשת גם היום, בכל פעם מחדש. בכפר הזה מנשבת רוח של חו"ל. הכפר נקי ומצוחצח, בתיו טובלים בשלל צבעים, אנשיו חביבים, האוכל נפלא וכיכרות השיש שבו מרשימות מאוד. כמעט כל כיכר מספרת סיפור. ובדיוק בשביל זה אני כאן כמורת דרך וגם כתיירת, פעם אחר פעם.
ע'ג'ר או רג'ר? שימו לב, הכתיב שונה מההגייה. ע' בערבית נהגית כ-ר'. אשר על כן, אמרו - רג' ר.
על פי עדויות תושבי הכפר, ע'ג'ר הוקם בתקופת האימפריה העות'מנית, והוא קיים כבר כ-500 שנה. לשם ע'ג'ר יש לפחות 2 מקורות: האחד טרונג'ה - בזיקה למילה הלועזית triangular = משולש 3 הגבולות – לבנון, סוריה וישראל. השני - רג’ר = נווד, כמחווה לנוודים הראשונים, שהגיעו והתיישבו כאן בתקופת השלטון העות'מני.
98% מתושבי הכפר הם בני העדה העלווית, עדה ששורשיה טמונים באיסלאם השיעי. בתקופה העות'מנית, מיעוטים שלא השתייכו לזרם העיקרי של האיסלאם - הסונה, נרדפו. הם בחרו להתרחק ממרכזי השלטון ולהתיישב למשל, באזורים הרריים. כך עשו הדרוזים וכך עשו העלווים.
בתחילת המאה ה-20, בתקופת המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון, מעמדם של המיעוטים השתפר והם אף שולבו במסגרות הצבאיות. בשנות ה-40 הצרפתים עזבו, וסוריה ולבנון כוננו כמדינות עצמאיות. בסוריה, בסוף שנות ה-60 ארעה הפיכה צבאית. חאפז אל-אסד, שמוצאו עלווי, היה אחד ממובילי המהפכה. הוא תפס את השלטון ב-1970 ושלט בסוריה ביד רמה עד מותו בשנת 2000. בנו ממשיכו בשלטון עד היום, הוא בשאר אל-אסד. ממיעוט נרדף, למיעוט שולט. גם כיום העלווים בסוריה מהווים רק כ-11% מכלל האוכלוסיה.
תצפית אל ווזאני - חצבאני
כשעומדים תחת המבנה המקורה שבתמונה ומקשיבים רוב קשב, שומעים היטב זרימה של מים. אלו הם מי הווזאני. כמה יפה הוא העמק למטה. עם זאת, בעמק נראית תנועה צבאית בלבד ועמדה של האו"ם.
כאשר מביטים סביב, מבינים משהו מאוד משמעותי עבור תושבי הכפר. מצפון נמצאת לבנון, מדרום וממערב יישובי צפון עמק החולה ואצבע הגליל וממזרח רכס הר דוב. כלומר, אנחנו עומדים ממש בנקודת גבול בין ישראל ללבנון, כשהגבול עם סוריה רחוק מכאן ולא נראה לעין (מרוחק לפחות 20 ק"מ). בשנת 2000 האו"ם התכונן לקבוע גבול פיזי בכפר, גבול שאמור היה לחתוך את הכפר לשניים, ממש כאן.
רגע, רגע - מפה עליי לשתף אתכם בכמה אבני דרך היסטוריות הקשורות בסטטוס הכפר (ממש בקצרה. אם תרצו יותר - פשוט בואו לטייל איתי בע'ג'ר 😉).
אז ככה, קו הגבול היבשתי שבתוקף בין ישראל ללבנון מכונה "הקו הכחול" (ראו במפה מעלה). קו גבול זה חופף לקו הסכמי שביתת הנשק משנת 1949 ולקו הגבול הבינלאומי עליו הסכימו הצרפתים והאנגלים ב-1923, הסכם ניוקומב-פולה, למעט האזור שנכבש מסוריה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים - חוות שבעא. ואיפה משתלב הכפר ע'ג'ר?
1948-1967 - בשנים אלה הכפר ע'ג'ר היה תחת שליטה סורית ותושביו היו אזרחים סורים. לאחר מלחמת ששת הימים, עם נסיגת סוריה מהגולן, מצאו עצמם תושבי ע'ג'ר מבודדים. כאמור, מצפון שוכנת לבנון ומדרום, ממערב וממזרח מקיפה אותם ישראל. האחרונה למעשה לא רצתה לשלוט בכפר, כיוון שעל פי המפה המנדטורית (בזיקה להסכם ניוקומב-פולה), חלק משטח הכפר היה שייך ללבנון. עם זאת, לבנון לא פרסה שליטתה על הכפר ותושבי ע'ג'ר נשארו תחת שליטה ישראלית.
1967-1981 - ברבות השנים, תושבי ע'ג'ר החלו משתלבים בעבודה במדינת ישראל. בשנות ה-70 הוכרה ע'ג'ר כרשות מקומית וב-1981, עם החלת חוק הגולן, בחרו תושבי ע'ג'ר להיות אזרחי מדינת ישראל.
1982-2000 - בעקבות מלחמת לבנון הראשונה, ישב צה"ל בדרום לבנון במשך כמעט 20 שנה. לא היתה גדר מערכת. עם נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000, קבע האו"ם כי הגבול, המכונה "הקו הכחול" (אולי בגלל אותו טוש כחול עבה שצוייר על המפה או החביות הצבועות כחול שסימנו פעם את הגבול), בין ישראל ללבנון, צריך לעבור בתוך הכפר ע'ג'ר. זה לא עניין של מה בכך - למתוח גדר גבול בלב כפר, משמעו הפרדה בין משפחות! אנשי הכפר התנגדו להחלטה זו, ולאחר כמה חודשי מחאה, האו"ם הבין את המצוקה ומתח את קו הגבול מחוץ לכפר.
2000-ספטמבר 2022 -הכפר ע'ג'ר הוגדר מאז מלחמת לבנון השנייה (2006) כשטח צבאי סגור, כנראה בשל קרבתו לגבול והיעדר גדר מערכת התוחמת אותו. כל ביקור בכפר דרש תיאום מול צה"ל. מספר המבקרים מדי יום הוגבל לכמה עשרות בודדות. מאידך, אנשי הכפר היו חופשיים לצאת ממנו.
כיום, גדר המערכת מקיפה את הכפר ע'ג'ר. כך שקו הגבול מאוד ברור. דרום לבנון נשלטת בפועל ע"י חיזבאללה, צבא לבנון אינו נוכח וחיילי האו"ם מהווים חוצץ ברצועה צרה הסמוכה לגדר הגבול. הביקור בכפר אינו כרוך היום באישור צה"ל, עם זאת בשעות הערב שעריו נסגרים.
נחל החצבאני - שניר
החצבאני (שניר) הוא הארוך מבין מקורות הירדן. מימיו נובעים באזור חצבאיה שבדרום לבנון. החלק הצפוני של הנחל איננו איתן, אך למרגלותיו הצפוניים של הכפר ע'ג'ר נובע מעיין גדול המזין את החצבאני - מעיין אל ווזאני. זהו המעיין העיקרי המעשיר את החצבאני. מכאן ואילך, זורם הנחל לתוך שטחה של מדינת ישראל כנחל איתן. החצבאני זורם עד למפגשו עם הנחלים דן וחרמון (הבניאס), בסמוך לקיבוץ שדה נחמיה - שם מתאחדים 3 הנחלים לנהר גדול אחד, הלא הוא נהר הירדן. מה יפה הוא המבט מטה אל העמק הצפוני לע'ג'ר - חבל שאי אפשר לרדת לטבול רגליים במים. זקני הכפר עוד זוכרים את טעם הדגים 🐟, שנדוגו שם.
פארק השלום - סובלנות דתית
תושבי הכפר ע'ג'ר שוחרי שלום ומכבדים את בני ובנות כל הדתות. יש אומרים כי הם מאמינים שאין האל מוגבל בתחומה של דת כלשהי. הדבר בא לידי ביטוי למשל בפארק השלום. פנינה ירוקה מוצלת בלב הכפר, ובה מדשאות, מזרקה ופסלים. השהייה בפארק זה משרה שלווה ונועם. מלבד הגינון המושקע ומזרקת אריות יפה, מצאתי שם פסלים המייצגים את כל הדתות - מריה הקדושה אם ישו הנוצרי, ספר הקוראן, דגם של המרכז החשוב ביותר לדרוזים - נבי שועייב (למרגלות קרני חיטין) וגם מנורה ומגן דוד.
מי הם העלווים?
שורשיה של הדת העלווית, על פי ספרם של פרופ' בר אשר ופרופ' אריה קופסקי - "הדת העלווית", נטועים באיסלאם השיעי.
מה בין סונים לשיעים? על קצה המזלג, לאחר שהנביא מוחמד הלך לעולמו, בשנת 632 לספירה, נוצרה מחלוקת בין מאמיניו. מרבית ממשיכי דרכו, הנקראים סונים (סונה = נוהג, אורחות חיים), האמינו ומאמינים עד היום, שמוחמד הוא הנביא האחרון ושהוא לא השאיר אחריו יורש. אך מוסלמים אחרים האמינו שהנביא מוחמד מינה אחריו כיורש את עלי אבן אבו טאלב, בן דודו וחתנו. מחלוקת זו היא שהובילה, בשנת 680 לספירה, לפילוג הדתי הגדול באיסלאם, הפילוג בין הסונים לשיעים.
באשר לעלווים, כותבים פרופ' קופסקי ופרופ' בר אשר, שהדת העלווית הופיעה לראשונה במאה ה-10 לספירה, בעיראק. מייסד הדת נקרא מוחמד איבן נוצייר, ועל כן הם נקראו תחילה נוציירים. בדומה לדת הדרוזית הדת העלווית היא דת סודית, ובקרב מאמיניה רק מעטים יודעים את סודה. בכל מקרה, היא בעלת זיקה אמיצה לאיסלאם השיעי. בראשית המנדט הצרפתי בסוריה, בני העדה העלווית, בקשו לחזור ולהבליט את זיקתם לעלי אבן אבו טאלב, האב המשותף לכל הפלגים השיעים. לכן, הם אימצו את השם עלווים.
ג'ורג' הקדוש, מה מעשיך בע'ג'ר?
תוך כדי הליכה ברחובות הכפר היפהפה הזה, נעמדתי מופתעת מול פסל שיש אדיר של הקדוש הנוצרי, ג'ורג' קוטל הדרקון. הופתעתי עוד יותר כאשר שמעתי שקוראים לכיכר גם - "כיכר אליהו הנביא". מבולבלים? כך הייתי גם אני. להזכירכם, אנשי הכפר ע'ג'ר מכבדים כל דת. שמעתי מהם כי אינם מבדילים בין דת לדת, כל האנשים בעיניהם שווים. יותר מאמונה חשובות דרכי המוסר. "הכי חשוב", אמר לי איש יקר מבין מכריי בכפר, "קודם תהיה בנאדם".
ומה הסיפור של ג'ורג'? ובכן, ג'ורג' הוא גיאורגיוס, שחי בתחילת המאה ה-4 לספירה. מספרים עליו כי הציל נערה מידי דרקון אכזר, שהטיל את חתיתו על עיר שלמה, ודרש קורבנות אדם. באותה עת, שלט באימפריה הרומית הקיסר דיוקלטיאנוס. הנצרות היתה דת נרדפת. גיאורגיוס שילם מחיר כבד בשל אמונתו הנוצרית, הוא הוצא להורג באכזריות. ובכך, הפך לקדוש מעונה (מרטיר) - אדם אשר מעשיו מעידים על אמונתו. גיאורגיוס הוא הקדוש החשוב ביותר בנצרות האורתודוכסית, וגם הקדוש הפטרון של אנגליה, גיאורגיה ומדינות נוספות. יתרה מכך, בעיר לוד, יש כנסייה המנציחה את זכרו, ומדי שנה בחודש נובמבר מתקיימת תהלוכה לכבודו.
ג'ורג' הקדוש הוא דוגמא לשילוב מקורות לאורך הדורות, בין דתות שונות. ובע'ג'ר מכבדים את כל הדתות (רוצים לדעת עוד? בואו איתי לע'ג'ר).
מה אוכלים בע'ג'ר?
אם אתם לא מכירים את המטבח הסורי, (ואני לא הכרתי), בואו לאכול במסעדת "בלו ליין", מסעדת השף חאדר אל אחמד. השם בלו ליין, כמובן אינו מקרי. הוא מהווה מחווה לשמו של קו הגבול הבינלאומי. אילו עבר כאן גבול, המסעדה היתה בצד הלבנוני שלו. מסעדת בלו ליין היא מסעדה משפחתית נהדרת! דוגמה מצוינת למטבח הסורי. חאדר ורעייתו עמלים להכין מנות טעימות לעילא ולעילא מתוצרת מקומית וממיטב חומרי הגלם הטריים.
כאן טעמתי לראשונה פאתה - חומוס מופלא עם סמנה (חמאה מזוקקת), יוגורט ופיסות לחם קריספי מטוגן ובעונה המתאימה - גם גרעיני רימון. כל כך טעים, שאין דומה לו 😋. עוד הופתעתי לטעום בורגול בכל מיני צורות של בישול ובמגוון טעמים. למשל - קובה בנדורה עם עגבניות, קובה משויה על הגריל במילוי בצל. סלטי הירקות מרעננים מאוד. מנת הדגל כוללת בורגול ביתי מבושל עם בשר עגל וסמנה ברוטב יוגורט כוסברה שום וכורכום. יש מנות לצמחוניים ויש מנות לאוהבי בשר, והכל בסבר פנים יפות ונדיבות אין קץ.
מלבד מסעדת בלו ליין, תוכלו למצוא בע'ג'ר מזון שנמכר בדוכנים, בחצרות בתים וגם בפוד טראקס החדשים, שנפתחו בשנה האחרונה.
תוכלו לבקר גם בחוות הצאן של מונא פתאלי, שם מכינים את גבינת השנקליש המפורסמת - גבינה קשה מתובלת המיוצרת מחלב עזים וכבשים. החווה ממוקמת לפני הכניסה לכפר ע'ג'ר. כדאי לתאם ביקור עם מונא וללמוד על אופן הכנת הגבינה ועל השימוש בה.
לסיכום הכפר ע'ג'ר הוא מקום קסום לבקר בו. סיפור היסטוריית הכפר מרתק, האנשים חביבים והמטבח משובח!
רוצים לטייל איתי? כתבו לי תגובה או מייל: [email protected].
