טרק בחבל סוונטי, גאורגיה – יולי 2016
תעשי חיים בשבילים של השווילים..." כך כתב לי חבר, ערב נסיעתנו לטרק בסוונטי העליונה.
הכל התחיל לפני שנתיים כאשר במהלך טיול ממונע בגאורגיה היפהפייה נשבינו בקיסמה של המדינה והבטחנו לשוב ולתור אותה ברגלנו. באנו. דרכנו בשבילים. טבלנו במים. מלאנו נשימתנו ניחוחם של אלפי פרחים ולגמנו בעיניים עוד ועוד שמים.
6 ימי טרק
10 טיילים
מדריך 1
100 קילומטרים של צעידה
3,000 מטרים גובה טיפוס מקסימלי
שיא עונת הפריחה עם עשרות מיני פרחים
אוסף קרחונים
שפע נהרות ופסגות מושלגות
מארחים חמים ומסבירי פנים
מזג אוויר חם ולח קידם את פנינו כאשר נחתנו בבאטומי שבחבל אג'רה בגאורגיה. בנמל התעופה הקטן בחרנו בדלתות המובילות לתור ביקורת הדרכונים של הנכנסים לגאורגיה (להבדיל מהתור האחר ל-Hopa הטורקית). מחוץ לשדה קיבל את פנינו גאורגי, בחור גבוה ונאה בעל ריסים ארוכים וכהים - המדריך המקומי. צעדנו אחרי גאורגי לחנייה בה המתין לנו גוצ'ה, נהג חייכן ולבבי לבוש ג'ינס שמיהר לקחת את תיקינו ולהעמיסם על מרשוטקה ירוקה. משנגמר המקום בתוך הרכב, טיפס גוצ'ה באחת אל גג המכונית שם הפליא בקישור המיטלטלין הנותרים. או אז נעמד על הגג, שלף מטפחת מכיסו ומחה בעזרתה את זיעתו.
נסענו צפונה לאורך הים השחור מתמזגים באוויר הלח שפעפע דרך החלונות הפתוחים, היינו 12 - הצעיר בן 17 והמבוגר בינינו חצה את ה-75. עייפים משהיית הלילה בדרכים, חלפנו על פני העיירה קובולטי והמשכנו עד שהגענו לקצה שלה, שם מצאנו חוף "כמעט סודי" שעל שפתו חלוקי אבנים גדולות אשר נצנצו בשלל צבעים. כאן פשטנו לראשונה את בגדי המסע וזינקנו למים. הפתעה! לא מלוח במיוחד זה הים שחור, מימיו צוננים ונעימים. רחוצים ורעננים המשכנו בנסיעה צפונה אל העיר זוגדידי, בירת מחוז סמגרלו, אליה הגענו בשעות הצהריים הלוהטות. הבטן כבר השמיעה את קרקורה, כשצעדנו בעקבות מדרכינו גלעד אל מסעדת " "The Host לארוחת צהריים. למשך שעה קלה וממוזגת סעדנו בשקיקה מטעמים מהמטבח הגיאורגי - חצ'פורי טרי וחם, חינקלי רך ורווי נוזלים וכמה וכמה סלטים טריים. על בטן מלאה יצאנו אל דוכני השוק העמוסים פירות וירקות, שם קרצו לנו באופן מיוחד עגבניות אדומות ובשרניות – הבסיס לארוחותינו בימי הטרק הבאים. נשים גדולות סמוקות לחיים ומהבילות ברכו אותנו ב"גאמארג'ובה" (שלום) ושידלו אותנו לטעום צ'ורצ'חלות ופירות. חייכנו, תוך שאנו לומדים להשיב להן בשפתן "דידי מדלובה" (תודה רבה). למרות שפע הרוכלים והסחורה היינו כמעט היחידים בשוק. הצטיידנו בכמה "פרודוקטים" וחזרנו אל המרשוטקה.
מזוגדידי המשכנו בטיפוס לכיוון צפון מזרח במעלה ההרים אל הכפר מאזרי, דרך כמה נקודות עצירה בהן הסכר על נהר האנגורי – המפעל ההידרו-אלקטרי הגדול ביותר בקווקז, שבשלו נוצר אגם טורקיזי ענק. אחר כך עצרנו על אם הדרך במפל מים צוננים ובהמשך במקום בו קנינו דבש מקומי בבקבוק פלסטיק ממוחזר – תוספת מתוקה לארוחות בשטח. המשכנו במעלה האנגורי, ובתום האגם הטורקיזי נחשף לפנינו הנהר במלוא זעמו כולל התחפרותו בנקיקים עמוקים וצרים.
לפנות ערב הגענו לכפר מאזרי Mazeri שבגוש כפרי בצ'ו. מזג האוויר התקרר כיאה לגובה 1,600 מטרים ואנו התקבלנו אחר כבוד בבית הארחה, בו ניחוח בישולים מזמינים עלה מהמטבח אשר בחצר.
בחדרנו התבוננתי סביב בקירות המצופים עץ, במיטה הזוגית ובמצעים הנקיים המעוטרים שושן צהוב והתמלאתי שמחה כאשר מאחורי המיטה דרך החלון הקטן הציצו פסגות מושלגות וכר מרעה ממנו שבו בשעה זו הפרות, היישר אל החצר בה שוטטו כמה חזירונים.
בתום מקלחת וארוחה דשנה, נפלתי שדודה ללילה שכולו טוב - ערב הטרק הראשון.
התעוררנו בכפר מאזרי ליום גשום וסגרירי. הערפל הכבד הסתיר מאתנו את פסגות ההרים שעטפו אותנו. ולכן, לאחר ארוחת הבוקר התעכבנו מעט בשיחת הכרות עם חברינו לטרק...והיות והשמים המשיכו להמטיר טיפות גשם גדולות קבלנו הנחיות לצעידה בגשם.
ארוזים בתוך מעיל ומכנס סערה וחמושים במקלות הליכה, יצאנו מהכפר אל המרחבים. איך שעלינו לאחו, הידקתי את שולי כובעי שיסתיר את משקפיי מהגשם ובעודי מזמרת ""השוויל" הזה מתחיל כאן...". נשמתי מלוא ריאותיי אוויר חופשי מהול בטיפות גשם מברכות. צעדנו...מטרתנו היתה להתקרב כמה שיותר גבוה לכיוון מורדות פסגת ה"אושבה", ההר הציורי, בעל שני הראשים והמתנשא לגובה של כ- 4,700 מטרים (יש המכנים אותו "המטהורן של הקווקז").
בחילת הטיפוס חצינו ברגליים יחפות קטע של נהר הדולרה. המים היו כל כך קרים עד כי לכמה שניות לא הרגשתי כלל ת'אצבעות ברגליים. המשכנו בגשם כברת דרך תוך שאנו מטפסים במעלה הנחל ובאחד העיקולים זרח אלינו לראשונה שושן סוביץ התמיר והיפהפה (בתמונה).
צעדנו עד למקום בו יכולנו לחצות את הדולרה שוב אך הפעם על גבי גשר עשוי גזעי עצים. עזבנו את תווי הנחל ופנינו אל היער. בעוד קולם של זרמי הנהר מתרחקים שמענו קול נביחות רועמות שהלך והתחזק עם התקרבנו אל בקתת היערנים, שם קיבלו את פנינו שני כלבים זועמים – האחד נמצא משתולל ושפתיו אדומות כדם והשני נבח קצרות בשקט כעוס. מזל שהיו קשורים. עצרנו לזמן קצר בסוכה המקורה, מלאנו פינו שוקולד ובדקנו סטאטוס רטיבות. ברגע מכונן זה מצאתי עידוד בידיעה ש"רטוב לא מפחד מגשם..".. מהבקתה המשכנו מטפסים בשביל לכיוון האושבה.
עלינו עד למקום בו שמענו וראינו את המפל הגדול – לוע השטן, היורד בעוז מהקרחון של האושבה. בנקודה זו פגשנו קבוצת מטפסי הרים מצוידים בחבלים, יתדות ורתמות כשהם יורדים מההר (הסתבר שנכון להיום הם ויתרו על הטיפוס בשל מזג האוויר). גם אנחנו התעכבנו אל מול המפל רק לרגע קט כדי לצפות בעצמת הטבע...והגשם בשלו... או אז התחלנו לרדת בדרך ממנה באנו ועשינו זאת תחת גשר שלג (ראו תמונה).
לצד בקתת היערנים וכמה סוסים רועים, מצאנו מחסה לארוחת הצהריים. לפני שהתיישבנו ניקינו את המקום מסרפדים סוררים והסרנו לייבוש קל את בגדינו העליונים הספוגים מים. מה טעימה היתה האתנחתא אשר בסיומה – ראו זה פלא – השמיים החלו מתבהרים, דבר שהקל עלינו בירידה אל מאזרי אך לא מנע את חדירת הקור לכפות הרגליים עת חצינו שוב יחפים בזרם. בהגיענו לעמק צעדנו בחדווה דרך שטחי מרעה אדירים הנושקים למדרונות ההרים. פרות בשלל גוונים – שחור, חום, שחור ולבן, חום ולבן ליחכו עשב מלא הלוע...והאושבה בכבודו ובעצמו נגלה ונעלם לפרקים. בתוך ממקבץ עצים נאה נצפו מטפסי ההרים מקימים אוהל, כך הבטיחו שלא יתרחקו מדי מהאושבה.
בהגיענו למאזרי היו מאחורינו כ-12 ק"מ של צעידה. בכניסה לסמטה בה נמצא הגאסטהאוס עמדה משאית קטנה שבפתחה ישבה רוכלת ומכרה לכפריים מוצרי מזון ומוצרים אחרים, במורד הסמטה פגשנו זקן חביב ששאל מאיפה באנו וילדה קטנה לבושה באדום, שהסתתרה מאחורי השער...הנחתי שהיא חוששת יותר מזרים מאשר משני השוורים שניצבו איתנים כשומרי ראש בחזית הגאסטהאוס או הכנסייה הקטנה הסמוכה.
עייפים אך מרוצים מלאנו את חבלי הכביסה בבגדים לחים ומהרנו למקלחת, ולאחריה נהנינו מארוחת ערב שמלאה את בטננו בנחת. לקינוח שקענו בכיסאות לכבוד שעת הסיפור הראשונה של גלעד (מדריכנו), אודות יאסון וגיזת הזהב...ייסלח לנו יאסון...רובנו עד מהרה ניקרנו...
בשמונה בבוקר ארוזים ושבעים, יצאנו אל סמטאותיה הבוציות של מאזרי אשר הבריקו בשמש בזכות הגשם הרב ששטף אותן ביממה האחרונה. בעודנו צועדים בנחישות לכיוון האושבה שנגלה לפרקים בין העננים, הצלחנו להפתיע אישה אחת שפתחה את שער ביתה בפיהוק גדול, מותחת את גופה הדשן הנתון בשמלה צבעונית. "Good Morning", אמרתי בחיוך, והיא השיבה משהו שנשמע כל כך יפה שפשוט פרשתי אותו כברכת דרך שמשית ומוצלחת.
התחלנו את הטרק בשביל למרגלות ההר בעזרתו העפלנו במשך מספר שעות ממאזרי (גובה 1,600 מ') אל מעבר גולי בגובה 2,950 מ'. פרות אחדות הדביקו פרסה לפרסה, ליחכו עשב והביטו אלינו מעת לעת במבט תוהה. רועה אחד ליווה אותן במעלה ואחריו איש על סוסו. רגבי הבוץ הגדולים, בוץ מאדמה כהה – אדמת ציפחה מרוסקת, נמהלו בגללים רכים של פרות. עלינו ועלינו... ועלינו...כשבכל מטר נוסף מתגלה, באדיבות מזג האוויר הנפלא, טפח ועוד טפח של האושבה ומאחורינו הלך והצטייר העמק של קהילת בצ'ו.
בחניית ביניים קצרה, לצד הכנסייה המאוד קטנה (אופיינית לאזור סוונטי) השקפנו על הנוף ולקחנו לגימת אוויר גדולה לקראת המעלה הבא. בכל צעד נוסף של טיפוס הפריחה הלכה ושגשגה והשפע ניכר מכל עבר. מיני פרחים רבים מאוד בסגול, בצהוב, בוורוד – אשבל, שושן סוביץ, מיני סחלבים ועוד, ועוד. מבין אהבתי במיוחד את הפרח האלפיני הסגול הקטן שעונה לשם גנציאנה ואת הארכובית שצבעה הוורוד פוקסיה היה כצבע חולצתי. שיחי הרודודנדרון הבהיקו בלבן כמו הפסגות שעטפו אותנו מכל עבר.
קטעי הטיפוס שהשארנו מאחור היו מתונים או תלולים, ומקלות ההליכה היו לעזר רב. בשעות הצהריים הגענו אל מעבר גולי וברכנו על כל דקה של טיפוס. שם נגלה אלינו יופי מרהיב שאת עצמתו קשה להעביר במילים... לשעה ארוכה היינו עטופים, 360 מעלות, בפסגות הקווקז הגבוה. מלבד פסגת האושבה המרשימה ביותר, על שני ראשיה, התנשאה ממזרח בגאון חומת רכס הטטנולדי האדירה בגובה של כמעט 5,000 מ'... רוח פסגות קלה נשבה כשפרסנו את ארוחת הצהריים שכללה בין השאר עגבניות בשרניות וטחינה אותה הכנו במקום.
הירידה ממעבר גולי בואכה רכס קורולדי היתה מאתגרת לא פחות מהעלייה אליו. שטיחים מרהיבים של פרחים נפרשו לרגלינו ומורדות בוציים ליטפו את נעלינו. חצינו גשר שלג ומפל אחד עם שלושה אשדים ולגמנו מלוא שמים כחולים. צעדנו כמה שעות עד כי הערב החל לרדת. בזכות השלג הגבוה (יחסית לעונה) יכולנו לחצות מדרונות ולחסוך שעה נוספת בירידה. סיימנו את מסלול ההליכה כעבור 11 שעות בהגיענו לנקודת מפגש עם רכבים שהקפיצו אותנו ל"תצפית הצלב" המשקיפה על העיירה מסטייה. מהתצפית בגובה 2,100 מ', נפרשה לפנינו בעמק העיירה היפה על מגדלי ההגנה ההיסטוריים שלה, סמל מובהק לכפרי סוונטי. בהגיענו אל העיירה, נכנסנו בין רחובותיה - המבנים, הפאב המקומי והרוכבים על סוסים הזכירו לי עיירת מערב פרוע וזאת כמובן אם לא היו סביבה פסגות קווקז מושלגות (:
Guest House: David Zhorzho, www.svanetistay.com;
[email protected]; T:+995-599-344948; +995-596-105052;
בוקר חדש במסטייה בירת סוונטי העליונה. נעתי במיטתי מרחרחת את ניחוח בישולי ארוחת הבוקר העולה מקומת הקרקע. רגע לפני הסעודה טיפסנו למגדל אבן שצמוד לבית הארחה. מדובר באחד מהמגדלים המאסיביים שהשתמרו היטב מאז המאה ה-12. כדי לטפס אליו נעזרנו בסולם עץ מרובה שלבים דבר שאפשר לי לבחון את מצב ה"ארבע ראשי" וכשירותם של "התאומים" ליום הטרק הנוכחי...(: מצאנו שהמגדל מחולק ל-3 קומות הנפרדות זו מזו בסולמות ניידים וארוכים, כל קומה היא חדר אחד מרובע, ובעליונה, הרחבה מעט יותר מהתחתונות, יש חרכי חלונות. המגדל המאסיבי שימש בעבר, כך ספרו לנו, להתבצרות של המשפחה במקרה של הגעת כובש זר, סכסוך בין הכפרים או נקמת דם וחרכי החלונות שימשו למשל לשפיכת שמן רותך על האויבים. דרך הגג צפינו אל מסטייה היפה - טיפוס ששכר בצידו.
בארוחת הבוקר שותפנו לטרק חלקו בתחושות המלוות אותם – דברנו על חווית הנופים, האווירה וגם קצת על שרירי הרגליים הדואבים בעוד מדריכנו גלעד מבטיח יום של הליכה קלה יותר בהשוואה לאתמול. יצאנו לטרק חמושים בארוחת צהריים שנארזה באהבה בבית הארחה וכללה חצ'פורי, לחם, עגבניות נקניק ואת גולת הכותרת - עוגיות בצורת לב מאפה בית.
חצינו את המסטייה צ'אלה (נהר) וצעדנו במעלה שלו, משאירים מאחורינו אט, אט את העיירה מסטייה על מגדליה וקהילת הכפרים סביבה. בנקודת העצירה הראשונה פגשנו צמח ממנו מפיקים אטרופין וצפינו על העיירה בעוד גלעד משתף אותנו בהיסטוריה המדינית המקומית. לסבר את האוזן – הכוח הצבאי הראשון שהצליח לכבוש את סוונטי במאה ה-19 היה כוח רוסי.
לאחר קטע טיפוס תלול ובוצי...הגענו לאחו שופע ורחב ידיים שבו כבר ישבו שני בחורים, מחייכים אלינו בהזדהות ישראלית. השקט שביניהם שאל אותי "קפה?" חייכתי בתודה. "נשארה לנו בדיוק כוס אחת לפני שמקפלים את הערכה", אמר והגיש לי כוס מתכת אישית ו... תמר מג'הול מתוקקק. התפרסנו לנו גם אנחנו על השלוחה בתוך עושר אדיר של פרחים, המהווים רק קומץ מתוך 4,500 מיני הצומח בגאורגיה, וצפינו על קרחון צ'לאדי Chaaladi.
המשכנו במסענו, הולכים על המורדות התחתונים של הטטנולדי לאורך נהר המולאחי ((Mulakhi. בקטע מסוים הסתבר שמפולת בוץ סחפה את השביל במהלך גשמי הימים האחרונים. בעוד אנו מחפשים נתיב קל ולא טובעני, ארובות השמיים נפתחו וגשם עז החל לרדת (הרפתקנים כבר אמרנו?), לא עלה בידי לשלוף את מכנסי הסערה ואת המעיל לבשתי על חולצתי הרטובה...השלמנו את אתגר המפולת ולשמחתנו גם הגשם פסק...כך שיכולנו להתייבש תוך כדי הליכה. בהמשך, כאשר חצינו את כפרי קהילת המולאחי בתוך שדות פרחים ונחלים זורמים, הגשם והשמש התחלפו לפרקים וזיכו את עינינו בקשתות מושלמות ומרהיבות.
בשעות אחר הצהריים הגענו למחוז חפצנו - הכפר זבשי ((Zhabeshi בו לנו בבית של מקומיים. בעלת הבית הגבוהה והדינמית בשיער בהיר ארוז בקוקו, קידמה את פנינו. התבוננתי בעיניה הכחולות הזוהרות כאשר הציגה עצמה כסלומה, "משמעות שמי שלום...כמו בשפה שלכם" היא אמרה. סלומה ביקשה שנחלוץ נעליים בטרם כניסתנו לבית ועשינו זאת במרפסת העץ שבכניסה המקורה השארנו שם את הנעליים ומקלות ההליכה, נכנסנו להתרשם מהחדרים ומפוחלץ הדוב שעמד בפינת המבואה – נצר למפגש לא רצוי בין דוב לאביה של סלומה. התפנינו מיד כדי להתארגן בתור סדור למקלחת אך אחרי התקלחות או שתיים קרס החשמל ונעצרו המים... מיד רחשו סביבנו וסביב הבית קולות המבטאים פעילות ענפה אליה נרתמה כל המשפחה – אביה של סלומה טיפל בהפעלת הגנרטור בעוד היא מגלפת ציפוי פלסטיק מסבך חוטי חשמל צבעוניים. "ככה זה אצלנו בגאורגיה" היא אמרה "יש הרבה בעיות חשמל". אין זה פלא, במקום שבו אין כבישים ואת פלגי הנהר חוצים בעזרת קרשי עץ...עם זאת, מחלון חדרנו נשקף אחו ציורי ירוק שהזכיר לי תמונת נוף מאוסטריה.
ערב ירד על זבשי, בסלון המשפחתי התיישבנו כולנו לארוחת ערב שופעת וחמה. בשולחן לצדנו ישבו בני המשפחה – אביה של סלומה, אלפיניסט בעל רקורד אותו ציינו גביעי שכיכבו על מדפי הארון הפתוח בסלון. היו שם גם אמה וגיסתה שסייעו בידה במטבח וכמה ילדים שסעדו אף הם. הסתבר שבעלה ואחיה של סלומה שגם הם מטפסי הרים, יצאו לטרק טיפוס מקצועי כנראה באושבה.... כוסות צ'אצ'ה נמזגו לנו בשמחה ויחד עם אביה של סלומה האמיצים שבינינו לגמו בהנאה כמה כוסות... וכל זאת שעה קלה לקראת גמר גביע אירופה בכדורגל – צרפת נגד פורטוגל – שלו ציפה האב בשקיקה.
Guest House: Beqa Naveriani +995-598-465846 (facebook: Beka Naveriani)
עם בוקר התעוררנו בכפר זבשי ליום שטוף שמש. מהחלון, מעל הנוף הירוק נשקפו בתנועה עננים קלים, לבנים ואפורים. ארוחת הבוקר הנדיבה כללה בין השאר יוגורט שנמזג לכוסות ולצידו ריבת פירות יער ביתית – "אנחנו קוטפים את הפירות, שוטפים ומכניסים לצנצנות עם סוכר 1:1, ללא בישול". אמרה לנו סלומה המארחת. פשוט מעדן ותוספת טובה ללחם העגול טרי שעמד על השולחן.
ב-8:30 כבר לווינו על ידי מארחנו אל החצר רחבת הידיים, לצד ערוגות הירקות כשהם מציעים לנו לצאת דרך השער האחורי, לכיוון שביל הטרק. טיפסנו תחילה בעלייה מתונה מתחת לרכס ותוך כדי עלייה נחשף מאחורינו נוף מרהיב של עמק זבשי. בגובה של כ-2,000 מטרים, במקום בו עננים נגעו בפסגות ירוקות, עצרנו לחניית ביניים, וזאת לפני תחילת העלייה התלולה והארוכה יותר. במהלך העצירה גלעד מדריכנו סיפר לנו קצת על ההיסטוריה הגאורגית כשהוא מתמקד ומתעמק הפעם בתקופת שלטונם של דוד הבנאי – המלך הנערץ ששלט כאן במאות ה-11-12 ונחשב המוצלח ביותר מבין שליטיה, ושל המלכה תמר הגדולה – שהצליחה לבסס במאה ה-13 ממלכה גדולה עד לקריסתה, שני עשורים לאחר מותה, בפלישה המונגולית לגאורגיה. בעוד גלעד מספר לנו על דוד הנאור ועל תמר המהפכנית, האישה הראשונה שזכתה בכתר המלוכה באזור, חשבתי על סלומה, המארחת שלנו בלילה האחרון בזבשי ועל האופן בו ניהלה את האירוח, לרבות הבישול, האפייה והטיפול בהפסקת החשמל...מלכה אמתית בטריטוריה שלה.
המשכנו בעלייה תלולה וארוכה באזור מיוער אל קו הרכס שבין עמק זבשי לעמק אדישי, שם עלינו על דרך כורכר משופעת ובה מוקם בימים אלו אתר סקי. בתום העלייה, בגובה 2,600 מ' נשמנו לרוויה...ורווחה, ופנינו לשביל שהוריד אותנו לבסוף, לאורך נחלים קטנים אל הכפר הבא במסלולנו – אדישי(Adishi) . מהרגע שירדנו לשביל הדרך נהייתה עוד יותר יפה וקלילה, ואנו עצרנו באחת המדשאות לארוחת צהריים. המדרונות שפעו צמחיה בגווני מוזאיקה מרהיבה של צהוב וסגול, סחלבים לבנים וסחלבים ורודים מנומרים, עצי אגוז מקדמיה, תותי בר קטנטנים ועוד. המשכנו צועדים להנאתנו, ובחניה קטנה הנועזים בינינו קפצו אל הפלג, לצנן את גופם...כשמזג האוויר מחליף פניו לעננות קלה וכמה טיפות גשם. כעבור כ-12 ק"מ הגענו לרכס בו רעו סוסים וממנו השקפנו מטה אל העמק בו שוכן לבטח, בגובה 2,100 מ', הכפר העתיק והמבודד אדישי.
התצפית על הכפר אדישי, ולאחריה הירידה והכניסה אליו היוו עבורי חוויה של מסע אחורה בזמן. הסתכלתי בבתי מגורים הבודדים ובמגדלים, וצעדתי בזהירות בתוך ערמות הבוץ המתובלים בגלליהם של פרות, סוסים וחזירים, שמילאו את הטווח שבין הבתים. קבוצת ילדים שיחקה בעליזות חיננית, בעוד תרנגולים זעו במהירות של שתי רגליהן וחזירונים התרוצצו בין הגדרות. לזכותם של הגאורגים אציין, שלא משנה כמה אנשים הגיעו להתארח ללילה, הם מצאו מקום לינה לכל מי שהגיע...אף אחד לא נשאר בחוץ. מספר הישראלים שהגיעו ללינת הלילה באדישי היתה גדולה...אך רבה יותר היתה ההפתעה לראות מונח בידה של אחת הילדות המשחקות גוזל ירקרק של נחליאלי ופעוט בן שנה ששתה בירה מכוסו של אביו וענה לשם יורם. השהייה בבית המקומי באדישי לימדה אותנו את הקושי שיש בסביבה. הבית צנוע, החשמל והמים אינם עניין של מה בכך, המקלחת והשירותים לרוב מחוץ למבנה, והקור של חודש יולי בישר על ימי החורף הקשים יותר. לשמחתנו, בבית בו לנו היה חדר מגורים בו בערה אח, לצידה יכולנו להתחמם לרגע, מתחמקים מהקור שירד פה הערב.
לילה טוב אדישי (:
התעוררנו באדישי לבוקר צח ושמשי. לצדנו התרוצצו בחברותא חזירים ופרות התבוננו בנו כאילו לא היינו שם. כמה סוסים צהלו לקראתנו, מתחייבים ברון לקראת חציית נהר אדישי היום. בתוך הכפר צעדנו ב"שדרה" בוצית מתובלת בחרא (It is what it is), בואך אלי גשרון עץ ארעי ומשם בשביל המתפתל במעלה עמק אדישי אל רגלי הקרחונים המרשימים של סוונטי העליונה. צעדנו לאורך נהר אדישי ובהגיענו אל מבנה אבן לא ייחודי עצרנו ושמענו ממדריכנו שמדובר בכנסייה ע"ש סנט ג'ורג, הקדוש של גאורגיה, שלכבודו מתקיימת במקום באוגוסט מדי שנה "סופרה". מדריכנו סיפר כי בסופרה מבקשים זוגות צעירים שטרם הרו ברכת פוריות מהקדוש. הכנסייה קטנטנה ומתגמדת אל מול מרבדי הפרחים ורכסי ההרים שמסביב אך לצידה היו תקועים כ-10 ענפי שדר איתנים המסמלים את ההודיה על הבנים הבכורים שנולדו בשנה שחלפה לכמה זוגות...מהמדריך למדנו שהכפר אדישי הקטן והנידח מארח מאות אנשים בתקופת הסופרה, תוך התחייבות שלכל אחת ואחד יהיה איפה לישון.
כדי לחצות את הנהר בחרנו בקטע הזורם קצת פחות בעוז שממנו יכולנו לראות את מפל הקרחון ממנו מגיעים המים (יפה כל כך...), שם המתינו לנו סוסים ובעליהם כדי לעזור לנו לחצות. הססתי קצת אך מיומנותם היתה גדולה, הסוסים פשוט שמשו כמעבורת למטיילים רבים שפקדו את המסלול. לאחר החצייה התחלנו בטיפוס אינטנסיבי לעבר מעבר צ'וחונדרי שגובהו 2,722 מ'. די בתחילת המעלה, בתום קטע בוצי ותלול למדי, עצרנו ב"מרפסת" צמחייה והבטנו בהערצה אל עבר מפל הקרח המאוד, מאוד שבור בגוונים של לבן, אפור וכחול ואל המורנה הלטרלית המרשימה. המשכנו בטיפוס, במעלה הרכס...חברים, ככל שהרחקנו מעלה לא נשארנו אדישים... במבט מטה הרחק אל העמק, אדישי הלך וקטן והתגלה אגם סנט ג'ורג הטורקיזי הקטן אף הוא, הנוף הפנורמי גרם לי לבלבול, לכל כיוון שהסתכלתי היופי היה פשוט עוצר נשימה (סיבה טוב לעצור ולקחת נשימה (: ולצלם.
מבית הקפה בחאלדה הוקפצנו אל קהילת אושגולי (Ushguli) מרחק כשעה אחת נסיעה. מדובר ב-4 כפרים השוכנים למרגלות פסגתו של הר שחארה והם נחשבים לחלק מהגבוהים ביותר באירופה, גובהם נע בין 2,086 ל-2,200 מטרים. בעיני כפרי אושגולי הם בין היפים ביותר בכפרי סוונטי – מגדלים, מגדלים וסגנון בנייה ייחודי באבני הצפחה
הגענו לאושגולי בשעת ערב...19:30 ונעצרנו במרחק כ-40 דקות הליכה ממקום הלינה שלנו. ירדנו בשביל מאוד בוצי אל גשר שמונח על נהר האנגורי. הפרות צעדו לאיטן בדרך חזרה מהמרעה, קבוצת מטיילים הקימה אוהלים לקראת הלילה. נכנסנו לכפר הראשון ועלינו לתל אשר עליו עמד איתן מגדל ממנו צפינו על שחארה ושלושת הכפרים האחרים. בכפר השני, גלעד אסף אבן גדולה ואמר לנו להיות ערניים ולהכין את מקלות ההליכה לכל כלב שלא יבוא מכיוון שכלבי כפר מבוצר זה מאוד עצבניים. צעדנו בטור עורפי, מהססים בין הפרות הנוהמות שעמדו מלחששות ביניהן בתור לחליבה. חולבת אחת עם מטפחת לראשה, ישבה על שרפרף עגול וחלבה בנחת...תוך שהיא מהנהנת קלות בראשה כשברכנו אותה ב"גאמרג'ובה". לבסוף צעדנו אל מחוז חפצנו, הכפר הרביעי והאחרון בו בילינו את הלילה באכסניה קטנה הנקראת Hotel Tekla אהבתי מאוד את האירוח הלבבי שכלל ארוחה גדולה, מוסיקה וריקודים. אהבתי עוד יותר את השמיים הנקיים מעננים שהתגלו מעל ראשנו לאחר ארוחת הערב. חצי ירח זורח חייך אלינו במשובה. נוגה זהרה עטופה בהילה, העגלה הקטנה והגדולה, הקסיופאה ושביל החלב נצנצו לכבודנו בשמלות כוכבים, פסגת השחארה בהקה בלובנה וקפלת אושגולי המוארת בראש גבעה הוסיפה חום של תפילה. לילה טוב אושגולי.
עם עלות השחר מזג האוויר היה פשוט מקפיא, כך שלבשתי את מיטב בגדיי המחממים. בחצר האכסניה קדמו את פנינו שמים כחולים נטולי עב אשר בישרו על יום יפה במיוחד. שלוש מתוך בנות הטרק בחרו לוותר על היום המאתגר, כל אחת מסיבותיה היא. נותרנו שבעה עם מדריכנו גלעד, וכך היינו לאורך כל -11 שעות הבאות המרתקות ומאתגרות. בתום ארוחת בוקר יצאנו לדרך, תחילה חצינו את ארבעת כפרי אושגולי – ז'יבּיאני: הגבוה שבין הכפרים ובו עשינו את הלילה, צ'וויבּיאני: שבו מגדל תצפית גבוה השוכן על תל, צ'אז'אשי: בו שכן פעם בית ספר שנמחק במפולת ומוּרקמֶלי: העשיר ביותר מגדלים עתיקים.
טיפסנו צפונה בעלייה המתמשכת אל הרכס הגבוה המפריד בין סוונטי העליונה לסוונטי התחתונה. לאחר טיפוס של 250 מטרים, עשינו עצירה ראשונה משקיפים מטה אל אושגולי, מעלה אל הרכסים והפסגות ובגובה העיניים התבוננו על שני "מגדלי תמר" שמהווים שריד כנראה לבית הקיץ של המלכה תמר. האושבה הציץ אלינו וכך גם הג'נגה והשחארה. גלעד סיפר לנו על אהבתם של הסוונים למלכה תמר וכי בתקופתה חבל סוונטי היה בשיא פריחתו. אחת מהסברות על מקום קבורתה הלא נודע גורסת כי נקברה כאן בסוונטי.
המשכנו בהעפלה תלולה וטיפוס לא פשוט תוך העזרות רבתי במקלות, כשבכל פעם הנוף גילה לנו טפח וחשף עוד טפחיים. במדרון אחד טיפסנו בין שיחי רודודנדרון לבנים שסביבו זמזמו חבורות זבובים עקשניים, עד כי קראנו את המדרון בשמו החדש "מדרונרודנדרון". בקצה המתלול נעצנו המקלות בתוך שלוגית משופעת שהסתיימה כפס על הרכס והגענו אל המעבר הראשון בגובה 2,700 מטרים. השתרעתי על המעבר מתבוננת בשמים ומברכת על כל גרם כחול תכול שלהם... "עד כאן הקושי היה אובייקטיבי" עודד אותי גלעד "מכאן הוא סובייקטיבי בלבד..."
מעודדים לאחר מנוחה קצרה התחלנו בצעידה על "גג העולם". מה שאנחנו ראינו שם מסתכם ב"וואו" אחד גדול! המשכנו אל מעבר לאטפארי בגובה קרוב ל-2,900 מ' בין ההרים מושוני וגורוואשי....וטיפסנו עוד כ-100 מטרים לתצפית הגבוהה ביותר בטרק שלנו בגובה 3,000 מ'. אילו נופים... אילו תצפיות... וגם שלושה אגמים בדרגות שונות של קיפאון. האגמים הזכים אפשרו לרובנו להחליט לאיזה מהם לקפוץ, והמבוגר בינינו, בן ה-75 פלוס, לא היסס לטבול ולהתיישב בקפוא שביניהם ולסבן את גופו בגושי קרח מקפיאים ומעוררים. ראינו את פסגות האושבה, הטטנולדי, האלברוס ברוסיה (מעל 5,600 מ'), ועוד פסגות אחרות שאת שמן אינני זוכרת.
הלכנו על קו הרכס מערבה עד הגיענו כעבור כ-17 ק"מ... לדרך עפר ארוכה-ארוכה-ארוכה (כ-8 ק"מ), היורדת חזרה לנהר האנגורי שתחתינו מצפון. האמת, חשבתי שאני כבר בכושר שיא ביום האחרון והמאתגר הזה שכלל 25 ק"מ צעידה בעליות ובמורדות... עם זאת, בירידה המתמשכת בה יכולנו לראות מעת לעת את כפרי אושגולי ולאחר מכן את הכפר איפריאלי ואת נהר האנגורי...קשה היה לי שלא להתמקד ברגליים הדואבות. בתום עוד ארבע שעות צעידה נפגשנו עם הרכב שהסיע אותנו לעיירה מסטייה אליה הגענו לקראת 23:00 מאוד מאוד עייפים. אני חלמתי על מקלחת ומיטה אך בני הבית טרחו כל כך עם ארוחת הערב שלא יכולתי גם אני לסרב. חום הלב שלהם והיחס האישי הנפלא יחד עם הנופים המרהיבים של גאורגיה הם שננצרו בליבי ביום זה. למדתי שלמרות הקושי, החברים והסביבה עשו את הטרק ביום זה לאפשרי.
בבקר בקרנו במוזיאון מסטייה, וסיירנו עם מדריכה גאורגית גאה על מורשתה ועל מדינתה. מוזיאון זה משקיף על מגדלי מסטייה ועל ההרים, ומומלץ בהחלט לביקור. בתום מפגש הקולטורה יצאנו בנסיעה חזרה לכיוון הים השחור לאורך נהר האנגורי. הגענו לזוגדידי בשעות הצהריים, ובה סעדנו את ליבנו בארוחה גאורגית טעימה ביותר. משם נסענו במורדות לכיוון הים השחור ואז לאורכו חזרה לבאטומי, כשכמעט, כמעט איחרנו לטיסה...זו שהביאה אותנו לישראל חזרה דרך איסטנבול...ערב אחד לפני המהפכה" שלא קרתה ב-16ביולי.
אודות הטרק
- יצאנו לטרק בן 8 ימים ב-7 ביולי, 2016 בארגון "איילה גיאוגרפית"
- המדריך שלנו היה גלעד בן צבי המופלא
- טסנו עם החברה הטורקית דרך איסטנבול לבאטומי
- מתכונת הטרק: טרק נודד מכפר לכפר בסוונטי העליונה
