"מי שלא טעם את טעם המדבר לא יבין מדוע יש המתפעלים ממנו" כתב עזריה אלון. ואנחנו, חווינו שלושה ימים מרתקים במדבר. טיילנו בנגב, דרומית למכתש רמון, וכבר חולמים לשוב אליו. הלכנו בהרים, בואדיות ובקניונים עם גלעד בן צבי, האחד והיחיד. במדבר הצחיח נגענו באבן - האבן שהיתה כאן לפנינו ותהיה עוד הרבה אחרינו, כמאמר גלעד. אולי האבן מרגישה נבגדת - היא סלע הקיום, ואנחנו רק עוברי אורח, חולפים כמו אבותינו, שחנו במדבר פָּארָן, בדרכם אל הארץ המובטחת. חולפים כמו אותם מים שוצפים קוצפים, שלעיתים רחוקות שוטפים ונושקים לה לאבן. "וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן, בְּמִדְבַּר פָּארָן". במדבר י', י"ב.
היום ה-I: יום חמישי 22/02/2024
תלם עשת - הר עשת - מפלי יהושע - כפת עשת
היום טיילנו בנוף דרמטי עד מאוד. מסלול מעגלי, שמתחיל ונגמר במושב פארן. התחלנו בתלם עֶשֶׁת הממוקם מדרום למושב פארן. תחילת השביל מסומן באדום. רכס עשת הוא רכס מיוחד במינו בזכות שלל המאובנים שנמצאים בו, כמו גם בזכות קימוטיו וקימוריו הגאולוגיים, המקנים לו מסלע מעניין בתצורה ובצבע.
תחילה העפלנו והלכנו על תלם עשת (עשת בלשון חז"ל משמעותו ברזל), ממנו צעדנו בשביל המסומן אדום אל מפלי יהושע, שהתגלו בזכות יהושע הרצל ז"ל, ממקימי מושב פארן. יהושע התכוון להגיע אל קניון ורדית, אך מצא את עצמו לבסוף עומד בפני המפל היפהפה הזה ברכס עשת. המפל הזכיר לי קוֹלוּמְבַּרְיוּם (שובך יונים), בזכות הגומחות הרבות, שהמים חצבו בו.
בעונה זו בנתיבי המדבר ובסביבת המפל, הבחנו בצמחייה ירוקה חד שנתית וגם בפריחה מגוונת. למשל, צַמְרוּרָה אַפְרִיקָנִית, צמח בעל מנגנון האבקה ייחודי - האבקת זמזום. האבקן אינו מפזר את אבקתו אלא בהשפעת דבורה מסוימת, כנראה גדולה וחזקה. שימו לב כמה רומנטי: הדבורה מתקרבת לפרח מלמטה ואוחזת בו באמצעות גפי הפה שלה, היא מרעידה במהירות את הכנפיים תוך זמזום חזק. הזמזום מייצר תהודה המנערת את האבקן וגורמת לאבקה להישפך כמו מלח מחור מלחיה. חלק מהאבקה נושר על הדבורה. בביקור של הדבורה הזו בפרח חדש, תיגע הדבורה בצלקת של עמוד העלי וכך תתבצע האבקה.
בזמן שנפעמנו מהרומנטיקה והתפעלנו מיופי המפל, פרצה במקום שמחה והמולה - להקה של חצוצרן המדבר - ציפור שיר קטנה, הופיעה לפתע בזמרה. אך טבעי שיחפשו כמה טיפות מים, שנותרו בין גומחות המפל. איך מזהים את החצוצרן? קלי קלות, הזכר מתייפף בעונת החיזור - צובע מקורו באדום בוהק ורגליו כמו נועלות מגפונים בצבע ורוד עוד גרסה רומנטית מבית הטבע. למקהלת החצוצרנים הצטרפו גם סלעית המדבר - שחרחרה עם כיפה לבנה ועוד ציפור קטנה ודקת גזרה - גיבתון המדבר - הראש אפור, הכנפיים בגוון חום-ערמוני.
בהינתן לו"ז שכולל ארוחת ערב טובה במצפה רמון, נפרדנו מהמקהלה, מטפסים במעלה מפל יהושע בעזרת חבל דק (שנמצא במקום), ואחרי חילוץ בנקיק, חבל נוסף וכמה ידיים חזקות של החברים לדרך.
מעל מפל יהושע צעדנו על מפל מלא פרוצים, שנקרא "מפל מפלצות". ואז, עליה ארוכה הובילה אותנו להר עשת. מצאנו עצמנו הולכים על קו הרכס עם הרבה עליות וירידות לא גדולות. הליכה שהובילה אותנו אל הסכין של רכס עשת. "על הסכין" צעדנו בזהירות שממש דומה להליכה על הכרבולת המפורסמת במכתש הגדול, אך קצרה הרבה יותר.
ירדנו מהסכין, במורד חצצי חלקלק, כשבדיוק שני מטוסי חיל האוויר טסו נמוך מעלינו - הזכירו לנו לרגע ששלווה היא נכס אמיתי, וגם כאן במדבר לא תמיד האסקפיזם מלא (:.
צעדנו לכיוון כיפת עשת, שלמרגלותיה ניתן היה להחליט אם לטפס עליה (עליה די ארוכה וחדה) או להמשיך במסלול המסומן ירוק-לבן בחזרה למושב פארן.
אמנם טיילנו בישימון הצחיח, אך לשמחתנו בדיוק בעונה בה מתפרצת לה צמחייה יפה. לדוגמא: רותם המדבר בשיחי ענק עם פריחה לבנה, פרעושית גלונית - שמשות קטנות שזורחות בואדיות, אזוביון ופגוניה סגלגלה ונאה.
סיכום מסלול: כ-17 ק"מ, הרבה עליות ומורדות. מיטיבי לכת!
ארוחת ערב: סומסומיה מצפה רמון. מנות גדולות וטעימות, שירות מהיר ואדיב. להזמין מקום מראש!
לינה: בית ספר שדה הר הנגב, פשוט אך מפתיע לטובה. הארוחות סבירות, יש חימום ומים חמים במקלחת. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
היום ה-II: יום שישי 23/02/2024
מצפה פארן - נחל אוביל - נחל ציחור - הארמון
התחלנו את המסלול על כביש 40 וסיימנו אותו על כביש 13 - נדרשת הקפצת רכבים!
עלייה קלה הובילה אותנו אל מצפה פארן. בעומדנו מתחת למצפור מצוקי פארן, נפעמנו מהנוף. שימו לב לתמונות.
תסכימו איתי אולי שאם רמברנדט היה מבקר כאן, הוא ודאי היה מצייר את המפתח הנאה הזה של נחל פארן (פ דגושה כמו מדבר פָּארָן המקראי) על רקע ההרים הסובבים אותו. נחל פארן (ואדי אל-גֵ'רַאפִי, הנחל הגורף), הוא הארוך שבנחלי האכזב בישראל, מתחיל בחצי האי סיני ונשפך לנחל הערבה. בדיוק מתחתינו ערוץ הנחל הולך וצר, ורוחבו כ-100 מטר בלבד. בהמשך, הערוץ מתרחב מחדש ובמקומות אחדים רוחבו מגיע לקילומטר. מה מתאים יותר מהשם פארן למקום שבו אפשר לדמיין עם רב יושב וממתין להנחיות בדרכו אל הארץ המובטחת. מהמקום הזה יצאו המרגלים לבחון את הארץ. "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן..." ובדרכם חזרה נאמר - "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ". במדבר י"ג.
מסענו הרגלי המשיך בשביל מסומן בירוק ויש המכנים אותו "ערוץ בולבוסים" על שום הבולובוסים הרבים נמצאים בו. עלינו על שלוחה קטנה, ולאחר מכן ירדנו בתוך גיא בשיפוע מתון לכיוון נחל אוביל. הירידה משופעת באבני צור חדות בתצורות שונות, היוצרות משחקי צבע וצורה מהפנטים. צור הוא סלע משקע שנוצא כתוצאה מהתגבשותם של "שאריות" ומשקעים מבעלי חיים ימיים. אלו מתוארכים ללפני עשרות מיליוני שנה, לימים בהם הנגב היה מכוסה בים ("תטיס"). ת'כלס חברים, בשל אבני הצור החדות, יש להיזהר ולהישמר בירידה לערוץ הנחל, למרות מתינותה. כל מעידה קטנה עלולה להסתיים בחתך עמוק. ריכוז כה מאסיבי של אבני צור בתצורות שונות מאפיין אזור זה של הפארן, וצובע את האזור בגוונים ייחודיים של חום-כהה, השונים מהצבע הבהיר יותר הטיפוסי למדבר.
בפתחו של נחל אוביל חנינו. מי היה אוביל? שר הגמלים של דוד המלך. "וְעַל-הַגְּמַלִּים--אוֹבִיל, הַיִּשְׁמְעֵלִי". דברי הימים א, כ"ז. אמנם שמו העברי של הנחל אוביל, אך אין קשר לשמו הערבי הקדום. בערבית משמעות שם הנחל היא "ואדי השפן". בנחל אוביל תצורת אבן הצור מאוד מיוחדת - רוחב שכבת הצור מעל 100 מטר, בשונה מהרוחב השכיח - עד 20 מטר. מה שבאמת יפה כאן - הסלע משלב מופע של צור עם גיר וקירטון - כך שלפנינו ממש זברה סלעית.
בתפאורה הנוכחית, גלעד הקריא לנו מתוך סיפרו של מגלה הארצות השבדי, סְוֶן הֶדִין (Sven Anders Hedin). סון תר וחקר את אסיה, בה ראה את "עריסת" בני-האדם העתיקה, אשר ממנה יצאו העמים הנאוֹרים. באחד ממסעותיו של הדין במרכז אסיה, הוא יצא אל מדבר "טַקלה-מַקָּן", שמשמעות שמו: "אם תכנס לא תצא", ספוילר - הדין כמעט לא יצא בחיים. המדבר הזה נמצא במרכז אסיה במחוז שינג'יאנג, המחוז האוטונומי של האויגורים בסין. זהו אחד המדבריות הכי צחיחים בעולם, בהיותם דלי משקעים ורחוקים מהים. סיפורו של הדין מרתק - ייצר החיים שלו גבר על צמא ורעב במשך ימים ארוכים. מספר סון הדין: "טַקְלָה-מַקָּן הוא אֵפוֹא חוליה אחת בשלשלת המדבָּרות, הנמשכת מן הים השוקט עד הים האַטלַנטי. מכֹל הקורות אותי בארבע-עשרה שנות נדודי באסיה שמורים ביותר בזכרוני המקרים הרעים והנוראים אשר קרוני במערבו של המדבר הזה. הדבר שאני בא לספר לכם היה בחדש אפּריל לשנת 1895, בשעה שאמרתי לצאת מן הכפר מרקט אשר על הנהר ורקנט-דַּריה ולנסוע דרך המדבר הזה מזרחה לנהר חוֹטֶן-דריה, אשר נמצא במרחק של 300 קילוֹמטר ממקום שבתִּי". קראו עוד.
המשכנו בדרכנו, בערוצו של נחל אוביל שהופך כאן להיות עתיר בולדרים. דלגנו בין הסלעים הגדולים, הגענו אל מרפסת המפל של הנחל , הקפנו את המפל ויצאנו מנחל אוביל בטיפוס קל אל גבעת הבננה (החרמשית), שהיא רמת תצפית מצוינת. מה רואים? במערב את צוקי אוביל, אחריהם את פלטת הר כרכום (אולי הר סיני המקראי) וצפונית לו את הר עריף. במזרח, לשם אנחנו מתקדמים בהליכה, כל הנחלים מתנקזים לנחל ציחור. רואים את כיפת עשת החומה והיפה, המשך של רכס עשת. רואים גם את בקעת תלאובות (ייסורים), אך אין להשוות בין תלאובות המדבר שחווה סון הדין למדבר הנפלא שלנו. מימין לעשת רואים שני רכסי צור - את כיפת חמדה ואת הר מנוחה, שמרחוק נראה כאילו בעל שתי קרניים - זהו יעדינו לסוף היום. מכאן ירידה ארוכה ומתונה לנחל ציחור.
הליכה נינוחה הובילה אותנו לכיוון מרפסת תצפית על נחל ציחור (מפל גדול). בזכות שיטפון אפריל אשתקד, שרדו מקבצים חומים שזופים של צמח האספרגולריה. ממרפסת התצפית ירדנו אל ערוץ נחל ציחור.
מהציחור חתכנו דרומה-מזרחה עד שהתגלתה לנו תצורת נוף מלכותית שיש הקוראים לה "הארמון" ואחרים "הקתדרלה". מה התפעלנו עת נכנסנו בשערי המבנה הסלעי הלבן והבוהק, שמיד גרם לי להיכנס לנעליו של משה, שלו נאמר "של נעליך מעל רגליך". נו, בסופו של דבר קרובים אנחנו ודאי להר סיני. איפה אנחנו? בתוך מופע של "קירטון מנוחה", ביובל של נחל ציחור. גיאולוגית מדובר ברכס אוליגוקני "צעיר", שהתרומם רק לפני 35 שנה. הקירטון רך ולכן נסדק כל כמה ס"מ, רואים ממש פרוסות, פרוסות על הסלע. התבשמנו בקדושה, וטיפסנו בין נקיקי הקיר, להמשך דרכנו. כאן המקום להודות מקרב לב לחברים האהובים והתומכים בקבוצה - מי תרם את רגלו, מקלו או את ידיו, שנתנו פוש קטן לישבנים המטפסים בנקיק.
מהקתדרלה המשכנו צועדים מזרחה אל רכס מנוחה, הנמצא בשוליים המערביים של הערבה. הרכס מתרומם מדרום לאפיקו של נחל פארן, ומבדיל בין הר הנגב לנגב הדרומי. הגענו לכאן בטיפוס מתון ממערב, מנחל ציחור. במזרח, רכס מנוחה תחום על ידי בקע הערבה.
טיפסנו אל שיא הרכס, שגובהו קצת מעל 400 מ'. הגענו אל המנוחה הקצרה. ומשם אצה לנו הדרך, עם אור יום אחרון, בירידה קצרה אך תלולה אל הרכבים.
סיכום מסלול: כ-16 ק"מ, הרבה עליות ומורדות (קל יותר מיום I). מיטיבי לכת!
ארוחת ערב: בית ספר שדה הר הנגב.
לינה: בית ספר שדה הר הנגב.
היום ה-III: יום שבת 24/02/2024
הפטריה - נחל עדה - קניון עדה - נחל סירה תחתון
התחלנו מסלולנו סמוך לכניסה לקניון עדה וסיימנו על כביש 40 (10 דקות נסיעה), שימו לב: נדרשת הקפצת רכבים (עדיף גבוהים) וגם אישור מצה"ל כי חלק מהמסלול עובר בשטחי אש.
תחילה היתה לנו הליכה מישורית ובהמשך עליה מתונה אל פטרית הסלע, אחת הגדולות בישראל, מרחק כ-6 ק"מ מקניון עדה. ומשם במסלול מעגלי חזרנו לקניון עדה. פטרית הסלע - מאוד מיוחדת עשויה למטה אבן חול ולמעלה קונגלומרט. הפטריה עוברת בליה מתמדת של מלח שמגיע (תתפלאו) עם בריזה מהים התיכון. חול או קונגלומרט, תלוי בעצמת הסחיפה של נחלים ששטפו פה.
מהפטריה עלינו לרכס נוסף וירדנו אל נחל עדה ומפליו. בערוץ נחל עדה יש כתובות סלע ת'מודיות, המתעדות עם שהסתובב כאן מתישהו בין המאה ה-1 לפנה"ס ועד למאה ה-5 לספירה. מדובר בת'מודים. הכתובות שנותרו בסלע מאוד ברורות ואף תורגמו ע"י חוקרים. אחת הכתובות מציינת "זה הוא... מהמקום הזה והזה..." ועוד כתובת על "בדיחה החלאבית" כנראה סוחרת חלאבית, שידעה קרוא וכתוב. מעבר לאותיות יש גם ציור בע"ח בעל 4 רגליים, אולי נמר.
משטח הסלע עצמו 'מבולבס', כלומר מדובר בקיר מלא בולבוסים. במרפסת המפל של נחל עדה ראינו בולבוסים נהדרים, אחד מהם הזכיר צב גדול. בולבוסים בארמית, לשונם של חז"ל, משמעו תפוחי אדמה. אלה סלעים שמזכירים תפוח אדמה גדול ופחוס אך הם עשויים תרכיזי קלציט. יש כל מיני אגדות לגבי היווצרם.
במרפסת המפל, אחד החברים מצא בסלע כד קטנטן עשוי בוץ, שנראה כמסתור זעיר כלשהו. גלעד אמר שככל הנראה, צרעה כדית בנתה לה כאן קן לתטולה. הכדית אוספת זחלים ומכניסה ואתם אל תוך הכד, שם היא תטיל גם ביצה בודדת שתבקע ותאכל את הזחלים שבפנים. הכדית לא חיה עם צרעות אחרות ולכן לא חששנו במציאת הקן. מהמפל ירדנו אל בארות עדה בנוף נהדר.
בארות עדה היוו מקור מים מרכזי של דרום הנגב. יש עדויות להתיישבות כאן עוד מהאלף השמיני לפני הספירה ועד 1948. מסתבר שפה, קרוב לנחל עדה מי התהום גבוהים והקרקע חרסתית, כך שכדאי היה לחפור באר. הבאר נקראת גם ביר אבן עוואדה ע"ש חמולה בדואית שישבה כאן עד 48. בשנות ה-90 של המאה שעברה שחררו באזור ראמים, וכמה עשרות פרטים מסתובבים כיום בהר הנגב. יחד עם עדר נוסף, ששוחרר דרומה מכאן, מדובר באוכלוסיה הגדולה של ראם ערבי בעולם. במשך כל הליכתנו היום לא פגשנו אף לא ראם חתיך אחד, כן פגשנו אינסופ גללים של פרא, עוד מין שהוחזר לטבע והולך ומתרבה להנאתו והנאת המטיילים, בהיעדר טורף על.
אפרופו, עד מלחמת השחרור לא היו מפות טובות של האזור הדרומי של הנגב. ב 1945 באישורו של בן גוריון כהכנה לכיבוש הנגב יצאה מרביבים משלחת משותפת של הפלמ"ח ו"הנוער - העובד - והלומד" לבדוק את הדרך לאום-רשרש היא אילת. במשלחת היו שמעון פרסקי (לימים פרס) ושמריה גוטמן. הם הצליחו להגיע עד ל'ביר אבן עוואדה". בהמשך הדרך נעצרו על ידי חיילים בריטים שהביאו אותם למעצר באום-רשרש. כך הם השלימו את משימתם להגיע למפרץ אילת. אום רשרש הייתה נקודת מוזנחת ולא מאוישת וכמובן שאי אפשר היה לשפוט אותם שם על השגת גבול. לכן הם נשלחו אחר כבוד לבאר שבע. שם הם השלימו את המשימה לחזור חזרה אל לב הארץ ולדווח על מה שקורה מדרום לרביבים.
מהבארות חזרנו אל הכניסה לקניון עדה לאתנחתא קצרה של צהריים. הקניון, כמו גם פטרית הסלע שראינו קודם, עשוי בתחתיתו אבן חול ובחלקו העליון קונגלומרט. בכניסה נפגשנו עם חלוקים נדירים, חלוקי צור - תצורת חצבה, בעלי הרכב הדומה למסלע ההרים מצפון לסעודיה. עלינו בקניון עדה הצר והמרהיב, תחילה באבן חול, עם יתדות וסולמות ובהמשך קונגלומרט.
בראש קניון עדה יש עוד תצפית נפלאה, המאפשרת להתבונן בין השאר בפסל הסלע של עדה בכבודה ובעצמה. מוזר שועדת השמות החליטה לקרוא לאתרים בנגב הדרומי בשמותיהם קרובי משפחתו של עמלק. מי היתה "עדה"? היא היתה סבתא של עמלק…כמסופר בספר בראשית, עשו בנם של יצחק ורבקה לקח שתי נשים, אחת מהן עדה בת אילון החתי, (בראשית, כ"ו, ל"ד). מעדה נולד לעשו אליפז (אף הוא ישוב בערבה). זאת ועוד, "...תמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו, ותלד לאליפז את עמלק" (בראשית ל"ו, יב). אם כן, עדה היתה סבתא של עמלק… ותמנע, הפארק הנפלא בערבה, אמו.
מהתצפית של עדה, יצאנו להליכה ארוכה על קו רכס ואחריו במישורים נידחים שהובילו אותנו אל תצפית נחל סירה. ירדנו במתלול אל חלקו התחתון של הנחל , ובו מפל ענק, קניוני גיר ושבירה מיוחדת במינה בקירטון. בנחל סירה יש כמה תופעות גיאולוגיות מרשימות. אחת מהן, שאותי הרשימה במיוחד, נקראת "מעויני סירה".
סלע קרקעית נחל סירה עשוי מאבן קירטון ועליו רואים קווי שתי וערב - קווים ארוכים שמייצרים בהצטלבותם מעוינים. אלה נוצרו כתוצאה מלחצים טקטוניים שגרמו לקירטון להיחרץ בצורה זו. תופעות כאלה בדרך כלל לא רואים כי הן מוסתרות עמוק באדמה. כאן מתחתר לו נחל סירה ובדרכו אל נחל פארן נחשף את משטח הסלע עם המעוינים. לי המשטח הזכיר עור של תנין.. לכן אולי מהרנו לדגמן עליו, צילומים נחמדים (כל הזכויות לאיתן לידסקי).
מכאן המשכנו במתינות במורד הנחל היפה, ויצאנו אל כביש 40. כך בשקיעה, הסתיים לו היום השלישי למסענו המרתק באזור מדבר פארן.
סיכום מסלול: כ-17 ק"מ, הרבה עליות ומורדות. מיטיבי לכת!
שימו לב: חלק מהמסלול עובר בתוך שטח אש ולכן יש צורך בתיאום מראש מול צה"ל.
אחרית דבר
לכם המטיילים, אוהבי המדבר, אקנח בתיאורו של י. ברסלבסקי, את צוואר הבקבוק של נחל פארן. ברסלבסקי היה חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים, שכתב את סדרת ספרי "הידעת את הארץ". כך הוא כתב על נחל פארן: "בלכתך במרחבי הדלתה העצומה של נחל פארן אתה חוצה שטחים מכוסים חלוקים גדולים, שיחי אשל רבים ועצי שיטה. אך הנה קרבות צלעות הוואדי זו לזו, השיחים והעצים נסוגים אל רגלי הצלעות, כי אין בכוחם לעמוד בפני עצמת השיטפונות בחלקיו הצרים של הנחל. לאחר עוד כברת דרך נעשה הערוץ צר ביותר. הקירות מזדקפים, שיחי האשל בשולי הואדי מתרבים, חומות הסלעים נקרעות גושים-גושים, הנוף מתגוון, והשכבות הגיאולוגיות מתפרעות: בחלקן הן נטויות בזוית חדה למטה ובחלקן מקומטות... בחומות הסלעים נפערים שערים, נקניקים ונקעים, ולרגליהן מפולות סלע עצומות, המעידות על התמוטטות והתפוררות של איתני טבע צעירים לימים. הנה לפניך שכבות אבן צור כהות ומשחימות, מקומטות היטב, ובקרבתן, או מולן, צלעות אחרות מבהיקות בלובן קירטוני".
וואו את כל האמור מעלה חווינו במו רגלינו. היה פשוט נהדר. תודה לצוות המארגנים בקבוצת "הולכים ומשוטטים", תודה לגלעד על הדרכה מפרה, תודה למסעדת הסומסומיה על ארוחה מצוינת. תודה לכל החברות והחברים, שנתנו ברך, יד, מקל, גבינה, ממתק. תודה מיוחדת לאלו שהעיפו מדי פעם מבט לאחור, טרחו לעצור ולסייע לחברים לדרך.
להתראות בטיול הבא! 
