מערבה עם הרוח – אירוח בנאק טסלי, קולומביה הבריטית
כתבה: לאה גלמן
לפני כשנה רקמנו חלום לחגוג את יום הולדתנו ה-50 במקום אחר, מקום בו הטבע יעטוף אותנו בהרים גבוהים, עמקים פורחים וקרחונים גולשים. מקום בו הפסגות המושלגות תחייכנה אלינו, ומי אגם יפכפכו בעדנה לרגלינו. חיפשנו ומצאנו את נאק טסלי: ממלכת ההרים של דורון אראל.
“Hear this voice from deep inside/ It's the call of your heart”
"יגעת ומצאת – תאמין". בן-זוגי ואני חיפשנו מקום בטבע לחופשה פרטית משלנו, ויום שישי אחד בעיון מגזין G של "גלובס" מצאנו כתבה על נאק טסלי, השוכן על חופו של אגם אלפיני בגובה 1,600 מטרים, בליבם של הרי החוף הקנדיים. כאוהבי לכת וכמי שנשבו כבר בקסמם של הרי הרוקי, האלפים והקרחונים בפטגוניה, הבנו מיד שהמקום - נאק טסלי, שפירושו בניב האינדיאני המקומי "רוח מערבית", עשוי להתאים לנו. מרגע זה קצרה היתה הדרך להתכתבות עם דורון אראל, מטפס ההרים הישראלי הראשון שעמד על פסגת האוורסט (1992), והבעלים של נאק טסלי מזה מספר שנים.
אקדים ואומר כי השהות במקום, היתה חוויה יוצאת דופן עבורנו, הנוף קסום, השקט מוחלט, המסלולים יפהפיים. זאת ועוד, לצעוד לצידו של דורון אראל אינו עניין של מה בכך. חמושים במקלות הליכה, בגדים מתאימים וחליפות סערה, פקדנו את ההרים והאגמים שבסביבה ונשבנו ביופיים – טיפסנו אל התצפית על ה- North Pass Lake ועלינו על אחד מה- Mammaries ראינו עצים ופרחים כמו גם בעלי חיים קטנים דוגמת הטרמיגן וגוזליה (מעין חוגלה מקומית), סנאים, יונקי דבש. ראינו גם שרידי עצים וסכר מעשה ידיהם של בונים, שמענו שריקות של מרמיטות אך לא נתקלנו בדובים או בקאריבו, אם כי ברור היה לפי סמני דרך כאלו ואחרים שהם נמצאים בסביבה.
הדרך לנאק טסלי החלה בוונקובר ב-South Terminal, מעין שדה דוב מקומי הסמוך לשדה הבינלאומי, ושממנו ממריאות טיסות במטוסים קטנים ומטוסים ימיים. זמן מה לאחר הצ'ק אין בחברת Costal Pacificבו עודכנו שאין על המטוס שירותים, הופיעה בטרמינל גברת במדים, שהציגה את עצמה כאיירין, טייסת המשנה של המטוס וגם...זאת למדנו תוך זמן קצר, המלווה לטיסה, הדיילת ונושאת המזוודות. היינו שישה נוסעים במטוס, איירין ניהלה שיחת תדרוך קצרה ונתנה לנו זמן לבירורים ולשאלות. המרינו כשעינינו ננעצות במחוגי השעונים שלפני צמד הטייסים המחויכים. טסנו צפונה מוונקובר ומתחתינו נפרשו רכסי הרים, אגמים, פסגות מושלגות ויערות. הטיסה היתה בגובה שאפשר לנו ליהנות מכל הטוב הזה שאמא טבע מעניקה לנו. כעבור כשעה, כשכנפי המטוס כמעט נשקו לרכסי ההרים, ראינו אי שם לפנינו עמק ובו מסלול נחיתה קצר 
. עם נחיתתנו ב- Bella Coola, ירדו שותפינו לטיסה ואנחנו...רק קפצנו לשירותים. ליד מפה גדולה בטרמינל, עמד איש אחד מסביר פנים, שהציג את עצמו כמורה להיסטוריה שפרש לגמלאות. "הקהילה שלנו בעמק בלה קולה רבתי מונה כ- 2,000 איש" הוא אמר. "אני מספר כאן לידידי מזנזיבר על תמורות האקלים שחלות באזור בשנים האחרונות". הוא ציין כי החורפים האחרונים אינם דומים לקודמים במספר חודשי הכפור, רק 3 חודשים לעומת 6 לאורך השנים, דבר שמצביע על התחממות כדור הארץ ופוגע באורך חיי העצים ביערות. מכיוון שמיהרנו לטיסת ההמשך, מרחק של רבע שעת טיסה ל- Anaheim Lake, לא יכולנו להמשיך ולשוחח. עלינו למטוס כשכמה אנשים מצטרפים אלינו ועושים דרכם לוונקובר. עם הנחיתה באנהיים לייק, ירדנו רק אנחנו שנינו, בשדה בו צריף קטן ואיש נחמד אחד. לצד הצריף ולפני טנדר גדול עמדה אישה שהציגה את עצמה כאנג'לה שבאה לאסוף אותנו אל הלודג' ב- Nimpo Lake.
אנג'לה פתחה מיד בשיחה גלויה על Nimpo Lake, המשפחה שלה, התושבים, החיים...ובעוד היא נוהגת בדרך בין העצים אותת לנו משהו וביקש שנעצור. מסתבר כי מדובר במכר שלה שירה ביום האתמול בדוב וביקש למסור לה סוג של אישור עבור עור הדוב שכבר נצוד. אנג'לה, לא איבדה עשתונות והסבירה שהאישור הכרחי כדי לחלץ את הדוב מהמקרר אשר בלודג' שלהם... אנג'לה היא נהגת אוטובוס המסיע ילדים לבתי ספר במשך השנה, ובקיץ מסייעת בידי בעלה דנקן בניהולו של לודג' הנמצא ב-Nimpo Lake. לצד הלודג' , המונה מספר בקתות עץ על שפת אגם נימפו, מנהל דנקן גם שירותי תחבורה באמצעות מטוסים ימיים, המתאימים לנחיתה על האגמים באזור. אנג'לה ודנקן, כמו רבים מתושבי המקום (200 במספר), מתגוררים בנימפו לייק רק במשך הקיץ. הקור העז ששורר פה והקיפאון, מבריח אותם בסתיו לביתם, דרומה משם.
בלודג' של דנקן פגשנו את שותפותינו לטיסה הבאה, דורין וורינה, שתי נשים בשנות ה-60 לחייהן, הראשונה קנדית מוונקובר והשנייה שוויצרית, החוזרות לבקר בנאק טסלי. בעוד הציוד שלנו עשה דרכו אל מזח העגינה של המטוס הימי, שוחחנו איתן על אהבתן לטרקים בכלל ולנאק טסלי בפרט כמו גם על הערצתן לכריס צ'ייקובסקי ( (Czajkowski Chris האישה והאגדה. כריס, חובבת טבע יידועה בבריטיש קולומביה, היתה זו שהקימה במו ידיה את הבקתות הראשונות בנאק טסלי, והתגוררה שם בגפה למעלה מ-20 שנה, בעוד היא מטפחת עסק קטן לאנשים האוהבים ללכת בטבע, ולעשות זאת בפרטיות ללא ההמונים שפוקדים למשל את הרוקי הקנדיים. דורון אראל רכש ממנה את המקום לפני מספר שנים. כריס נוהגת לשוב ולבקר בנאק טסלי לפחות אחת לשנה, ואף לארח במהלך ביקורה חובבי פריחה הממתינים למוצא פיה בנושא הבוטני ובכלל.
המטוס הקטנטן התמלא בתיקים ומזוודות, כמו גם בארגזי מזון המיועדים ליושבי נאק טסלי (הגישה לשם אפשרית כמעט רק במטוס ימי אלא אם חפצה נפשכם לצעוד כמה ימים ביערות מנימפו לייק בואך נאק טסלי). הטייס, שהציג עצמו כאיאן, הגיש לנו חגורות הצלה ואוזניות ואמר שהולך להיות הרבה רעש. ההתרגשות שלנו היתה בעיצומה! יצאנו לדרך, כשהמטוס החל לצבור מהירות על המים, היישר לכיוון ההרים. מהר מאוד הותרנו את נימפו לייק מאחור, ולפנינו התגלו עוד ועוד יערות, אגמים ועמקים. כעבור כמה דקות המטוס צבר עוד קצת גובה ומעבר לרכסים ראינו גם פסגות מושלגות וקרחונים. לאחר כ-20 דקות, בצבץ לפנינו אגם נוסף, עטוף במדרונות מיוערים היורדים אל קו המים, ודורין אמרה בקול רם, שהתגבר על רעש המנוע: "הנה – תסתכלו – זה שם!". המטוס נגע במים, ואנחנו המשכנו איתו עוד כמה מאות מטרים, מעבר לכיכר אורנים קטנה, אל מזח קטן אף יותר, אליו קשורות סירות אחדות ומעליו בקתות. על המזח המתין דורון אראל, בחברת כמה מתנדבים ישראלים צעירים, שמיהרו יחד איתו לקבל את פנינו ולפרוק את הציוד שנמצא על המטוס. זוג נוסף עמד שם, מומחים לפטריות כך שמענו, שהתארחו בנאק טסלי בשבוע שקדם לנו, וכעת נפרדו מהאורחת המכובדת – כריס צ'ייקובסקי, והמתינו לטיסה הנכנסת כדי לחזור אל נימפו לייק.
“Find the door to the promised land / Just believe in yourself”
המתנדבים הובילו אותנו אל הבקתה "שלנו" לשבוע הקרוב – בקתת עץ אותנטית ונעימה, עם חלונות לארבעה כיווני אוויר, תנור עץ וארובה. יותר טוב מזה לא יכולנו לחלום!
הבקתה משרה אווירה ביתית ממבט ראשון, כאשר השירותים האקולוגיים הצמודים, והעץ אליו קשורה חבית מים עם ברז, ששימש אותנו בהמשך לצחצוח שיניים, לא פגמו בחינניותה כהוא זה. החבר'ה הציגו לנו גם את המקלחת, בה נוכל להתקלח בשעות הערב, לאחר שיחוממו המים ב- hot tub בעזרת תנור עצים. מה-hot tub, נשאבים המים החמים ומועברים בעזרת צינור, היישר אל המקלחת. זהו שדרוג אמתי שבוצע על ידי דורון וצוותו לאחר רכישת המקום.
הגענו, התוודענו לבקתה שלנו, ואז לבקתה המרכזית המשמשת כחדר אוכל, מרכז תקשורת ומטבח ואם תרצו גם כלובי. מחלונות הלובי צופים בשקיקה מממספר כיוונים אל האגם, הרכסים המושלגים, ורואים משם אם משהו בא...ודעו לכם, שכאן, לרוב מי שבא אינו מגיע ללא הזמנה, מכיוון שהמטוסים הימיים משמיעים זמזום איתן שלא ניתן לטעות בו.
אורי המתנדבת הצעירה, שהיתה אמונה במהלך שהותנו על המטבח, כיבדה אותנו בארוחת צהריים ביתית וטעימה, שלאחריה יצאנו לסיור הכרות ראשון בסביבות נאק טסלי. במהלכו נפגשנו לראשונה עם היער והפריחה הנפלאה על האדמה או בדמות חבצלות בשלוליות הרבות שמסביב.
ביומיים הראשונים חווינו בילוי נהדר בצעידה עם דורון בחיק הטבע של הממלכה שלו – הארץ המובטחת לשוחרי פסגות וטבע אמתי. הבקתות בנאק טסלי שוכנות בלב טבע פראי ויפהפה, ממנו יצאנו בקלות אל שבילי הליכה אשר הובילו אותנו בטיפוס דרך נוף מרהיב מהיער אל האזור האלפיני הפתוח, הנמצא בשיא פריחתו בימים אלו של סוף יולי. בחלק מהמסלולים נעזרנו בסירת גומי, שהקפיצה אותנו לתחילתו של מסלול מגדה אחרת של האגם או החזירה אותנו מקצהו של מסלול אחר אל נאק טסלי.
ביום השלישי, המעונן יותר, למדנו להשיט קאנו באגם על שם בוב כהן, תוך שאנו מתוודעים למושג חדש - פורטאז' – כלומר, צריך היה לעבור ביבשה עם הקאנו והציוד, אז סחבנו את הקאנו ואת הציוד (למרחק קצר בלבד!) מהאגם של נאק טסלי אל אגם כהן. למדנו גם שכדי להשיט שתי סירות קאנו הקשורות לסירת הגומי, רצוי שיישב גורם מאזן באחת מסירות הקאנו, בתפקיד זה שימשה הפעם אורי. כששבנו לנאק טסלי, בן-זוגי יצא עם אחד המתנדבים לדוג פורלים, אך משגברה הרוח ומשלא העלו דבר בחכתם שבו אלינו.
ביומיים הבאים יצאנו בחברת דורון ושניים מהמתנדבים, לשתי יממות נהדרות בשטח כולל לינה באוהלים. אלו היו ימים מרגשים במיוחד.
“The wise man said just walk this way / To the dawn of the light”
המטוס הימי, שהוטס הפעם על ידי אובן Oban)) הצעיר החביב, ליאונרדו דה קפריו המקומי (כפי שכונה על ידי המתנדבים), נשא אותנו מנאק טסלי אל מעבר להרים, מעל Success Lake שצבעו טורקיז ומעל קרחונים, כששדות קרח נשקפים לעינינו. הכלב של כריס שעלה איתנו לטיסה, התנהג למופת למרות שלא הרכיב זוג אוזניות (J. פנינו היו מועדות אל האגם שאת גוונו קשה לי להגדיר אלא כירוק-כחול טורקיז כזה, כי אליו "נשפך" נהר הקרח - קרחון ג'ייקובסן - Jacobsen Glacier. בהגיענו אל שפת האגם, הקימו הצעירים שלושה אוהלים, שישמשו אותנו ללילה.
יצאנו בסירת פח קטנה אך ממונעת אל הקרחון. חברים, מראות כאלו לא רואים כל יום. הקרחון מדהים ביופיו, צבעי כחול עמוק נזרקים בו, שטנו ושטנו, וככל שהתקרבנו כך הופתענו לגלות עד כמה הוא יותר רחוק ממה שנראה לנו קודם, וכמה גושי סלע גדולים עדיין משתלבים מאחוריי אלו שנגלים לעין. לבסוף עגנו באחד מהאזורים החולים והסלעיים לצד הקרחון.
דורון הכין מראש ציוד טיפוס שכלל ריתמות, גרזני קרח, חבל אדום אליו נקשרנו חמשתנו, וקרמפונים (crampons), מתקן חודים מפלדה, אותו הרכבנו על נעלי ההליכה שלנו כדי למנוע החלקה בזמן ההליכה על הקרחון. לאחר שנרתמנו, נקשרנו והרכבנו את הקרמפונים, היינו מוכנים לצעידה. מצאתי את ההליכה על הקרחון מהנה ולא קשה, וכמובן דרשה משנה זהירות עליו הקפיד דורון מאוד. במהלך הסיור ראינו מערות קרח ונחלי קרח, הגוונים הכחולים התכהו או התבהרו, בכל פינה באופן שונה במקצת. צבעם הכחול של הקרחונים בלט במיוחד כשהסתכלנו אל תוך שברים או למערות שבתוכם.
ירדנו מהקרחון בזהירות, מיומנים יותר ברזי נעיצת הקרמפונים. חזרנו על הסירה, ושטנו דרך מסלול ה- Bergi Bits, בואך מחנה האוהלים הקטן שלנו, שבו הפרדנו בעוד מועד בין "היכל השינה" לבין אזור המזון ודלפק הקוסמטיקה . וזאת, כי להזכירכם, אנחנו מרוחקים ממקום יישוב ויש תמיד סיכוי להיתקל בדוב. בלינת לילה בשטח אסור להשאיר מזון באוהל או בקרבתו ולפיכך, שטח הבישול שלנו היה במרחק מה מהאוהלים, ולאחריו לא הותרנו מזון זמין עבור אף אחד. סעדנו את ליבנו בתפריט איטלקי שכלל מרק ופסטה, וקינחנו בבירות טובות וכוס תה. שעות הערביים הגיעו לסיומן, וזו השעה שנכנסים לאוהל ללינת לילה.
“Here I am / In the land of the morning star”
למחרת התעוררנו עם הזריחה, השמש עטפה אותנו בזוהר ראשוני של בוקר. הקרחון, נראה יפה מאתמול. הספקנו לאכול ארוחת בוקר, לשוט שוב אל הקרחון, ואף לראות נתח שלו שמתנפץ אל המים. מראה מרשים ביותר. אובן ומטוסו הגיעו בשעות הצהריים המוקדמים לאסוף אותנו בטיסה משגעת, מעל אותן פסגות, נהרות קרח ואגמים - שפגשנו יום קודם.
המשכנו ונחתנו ב- Wilderness Lake, כשאובן מנסה לקרב אותנו ככל שניתן אל החוף עד כי המטוס נעמד במים הרדודים, דבר שאילץ אותו לחלוץ את הנעליים הגבוהות, לקפל את הג'ינס ולקפוץ למים לדחיפה קלה. דורון סייע בידו עם משוט. מהגדה של הנהר טיפסנו במעלה הרכס האלפיני, היפהפה אל Wilderness Glacier. באזור האגם שמתחת לקרחון הקמנו שוב אוהלים. הערב הזה היה קריר במיוחד, דבר שלא מנע מאישי יחד עם דורון, ללכת להתבונן מקרוב בנסיגת הקרחון.
אני והמתנדבים התארגנו על פיצות, מאפה מקומי על טורטייה. כשקר ורוח מסביב, אין טעים יותר מפיצה על טורטייה, ממולאת במגוון מתאבנים שהבאנו איתנו. שוב ערב, מחשיך, מגיפים את האוהלים והולכים לישון. הבוקר החדש היה קר אף יותר מהערב, אחד הבקרים הקשים לחילוץ מתוך שק השינה. אך ברגע שיצאנו ממנו, אכלנו משהו, התחממנו קמעא, יצאנו בעוז ועזוז ליום של מסע רגלי אל נאק טסלי. ההליכה הנינוחה, במורד הרכס, לצד האגם והלאה משם, לרכס הבא, לפלגים המפכפכים, ליער הבא...תענוג של נופים. וכל הזמן טבע ואנחנו, ואף לא אף אחד אחר אלא משפחת ברווזים שהתרוצצה לה בבהלה כשחלפנו על פניה. את זמן האיכות בהליכה הקדשנו גם לחיפוש ובחינת פטריות, תוך שמי שהבין בעניין דלה את הראויות למאכל, למען ארוחת הערב.
“Here I am / Will you send me an angel”
בשעות אחר הצהריים המאוחרים, הרוח המערבית רמזה לנו כי הגענו ליעדנו – סירת הגומי והקאנו המתינו לנו, ואנו ירדנו אל המים. החלקנו בעדינות על אדוות האגם, וגשם קל החל לרדת. מצד אחד עננים אפורים, ומנגד השמש מלטפת בקרניה – קשת אדירה נפרשה לה בין שמים וארץ. דרך נפלאה, לסיים שבעה ימי טיול בנאק טסלי – ממלכת ההרים של דורון אראל.
לפרטים נוספים על נאק טסלי, לחצו כאן.
הציטוטים באנגלית לקוחים מתוך שירם הידוע של ה-Scorpions
