מסעותיי ללוינסקי

מסע 1

רומן עם מטיאס

"ארצי ועמי אני שלכם, וחלומותיי שלכם". כך כתב בצניעות הסופר אלחנן לייב לוינסקי, על ספרו 'מסע לא"י בשנת ת"ת האלף השישי' (2040)'. "סיפורי לא ארוך ולא חדש, ואיננו יוצא מגדר המציאות והאפשרות". לוינסקי, ציוני אדוק שעל שמו נקרא רחוב לוינסקי המיתולוגי בתל אביב, חיבר בשנת 1892 את הרומן הבדיוני הראשון בעברית מודרנית, בו הוא מתאר מסע עתידי בשנת 2040 לארץ ישראל. הוא אף הקדים בעשור את אלטנוילנד, ספרו המיתולוגי של בנימין זאב הרצל, אך נהנה מהרבה פחות יחסי ציבור. זה היה חיבור על חברה אוטופית טכנולוגית ברוח חזונם של אנשי תנועת חובבי ציון ושל אחד העם. החברה הישראלית העתידית המתוארת בספר היא סוציאליסטית, מוסרית ורודפת שלום. ואני...קטונתי מאחרוני הסופרים, אך את ליבי כבשו רחוב לוינסקי וסביבתו, עד כדי מנהג חדש שלי לבקר שם כמעט מדי יום שישי. כך נחשפתי למעדניית לופו שבה עובדים כתף אל שכם אב ובנו, אבי ורועי. הם ממשיכים את מורשתו של ראובן לופו, המייסד, שכבר בשנות ה-50 כבש דגים במו ידיו בחצר ביתו בפתח תקווה. המעדנייה, השוכנת בסמטה קטנה בסמוך לרחוב לוינסקי נוסדה בשנת 1976. למרות גודלה הקטן, לופו מפתיעה עם מקררים המלאים בכל טוב - דגים מלוחים ומעושנים, סלטים בהכנה ביתית וגם גבינות בוטיק. "מה בשבילך?" שאל רועי בנימוס. "סלמון מגולגל, פרוסות הרינג ופרוסות מטיאס" עניתי בבורותי "מטיאס והרינג זה אותו דבר!" חייך רועי. "אז מטיאס/הרינג ומקרל מעושן", חייכתי.

צוּיקָה ודג מלוח משמחים לבב אנוש.

אגב, השם מטיאס הוא שיבוש לשם המקורי בהולנדית maagdenharing , שפירושו דג בתולים, הרינג צעיר ללא אברי רבייה מפותחים. את ההרינג הצעיר, שגופו עשיר בשומן, דגים בים הצפוני בתחילת הקיץ. התבוננתי בחיתוך המקצועי, ותוך כדי שלפתי מהמקרר הצדדי קופסאות חזרת סגולה, איקרה לבנה, זיתים שחורים וכבד קצוץ. בקשתי מרועי לשמור את הכול בקירור כדי שאוכל להמשיך לתור את שוק לוינסקי עם עגלת הקניות החדשה שלי. הימאים היהודים בהולנד של ימי הביניים נהגו לכבוש דגי הרינג בתמיסת מלח מרוכזת, ובכך הנחילו מנהג שהשתרש בקרב יהודי אשכנז. "בלי דג מלוח לא היה יום שישי" מספר אבי האהוב שזה מכבר מלאו לו 88. "צוּיקָה (משקה אלכוהולי רומני מסורתי המופק מתסיסה כוהלית של שזיפים) ומטיאס היו האַפֵּרִיטִיף שלנו בארוחת השבת". בקרב יהודי מזרח אירופה ההרינג היה מעין שם נרדף לדגים המלוחים. כפי שגרסו אבותינו, דוברי היידיש: "בּמקום שאין איש, איז אַ הערינג אויך אַ פֿיש (במקום שאין איש, גם דג מלוח ייחשב דג)". כי זאת לדעת, ההרינג היה תמיד בתחתית סולם הדגים. רק מי שלא יכלו להרשות לעצמם דג לשבת אכלו אותו. מאז, הרינגים רבים שחו בים.

מי יודע? אולי עד שנת 2040 תיכון פה חברה ישראלית החיה בשלום - מבית ומחוץ. בינתיים, איך מפנקים אבא ממוצא רומני? קודם כל הולכים לשוטט בלווינסקי, ואחר כך מוציאים מהמסתור (שאמא לא תראה) צויקה, וויסקי או ברנדי. אבי התענג והתמוגג מכל הטוב שהונח על השולחן "טוב שיש לכם איפה להשיג דגים מלוחים איכותיים" אמר. אכן, דג מלוח, איקרה וסלט חצילים על האש, משמחים לבב אנוש.

לופו. מעדנייה ששווה להגיע אליה. רחוב מרחביה 6, שוק לוינסקי, תל אביב

מסע 2

על טבעונות ואריכות ימים

מסע כחול

עד לא מזמן לא ידעתי איך לנסח במדויק את התשובה לשאלה "את טבעונית? צמחונית?" סוף סוף מצאתי את המענה הנכון: אני לא צמחונית ולא טבעונית. אני שייכת ל"מפחיתנים" (flexitarians ) - קהילה חדשה יחסית שאנשיה דוגלים בדיאטה צמחונית ברובה, אך אינם נמנעים מאכילת בשר או דגים מדי פעם. זה מזכיר לי את סבתי עליה השלום, לייה-ריבה. כששאלו אותה איך היא שומרת על המשקל, היא הייתה עונה ביידיש "האלפט!", כלומר חצי. פשוט, תאכלו חצי ממה שאתם רגילים.

המפחיתנים, שלהם מוקדש הפוסט הזה, הם לרוב אוכלי כל, אך משתדלים להפחית בחלבונים מן החי ולהרבות במוצרים עונתיים מן הצומח. עם הקהל הזה נמנים אנשים שאינם צורכים מוצרי חלב או ביצים, כמו גם משפחות מעורבות אשר צורכות מזון טבעוני עבור חלק מבני המשפחה ובכך מפחיתות באופן טבעי בצריכה מן החי.

כשכתבתי את הפוסט הזה נזכרתי בתכנית שצפיתי בה על האי אוקינאווה בדרום הרחוק של יפן, שהתזונה המסורתית של תושביו מבוססת ברובה על אוכל ביתי מן הצומח. יש מקומות בעולם – "האזורים הכחולים" קוראים להם – שתושביהם מאריכים ימים ומצליחים להגיע לגיל מאה ויותר, בבריאות טובה. כזו היא אוקינאווה. מתישהו, כשייפתחו שוב שערי שמים, אסע לבקר שם. כי מלבד היותה שיאנית בתוחלת החיים, היא נחשבת ל"הוואי של המזרח". ואכן, הדמיון רב: חופים יפהפיים עם חול לבן, ים טורקיז וצמחייה עבותה – מתכון שקשה להיכשל בו.

טעם לחיים

כרגע אפילו לשוק לוינסקי אני לא יכולה לצאת, אבל אספר לכם בשמחה על חנות למוצרים טבעוניים שמצאתי בו בטרם סגר. אגב, ישראל נחשבת לאחת מהמדינות הטבעוניות המובילות בעולם, ותל אביב נבחרה מספר פעמים כבירת הטבעונות העולמית. בתוך הטרנד הזה, צמחה לה בלוינסקי חנות מקסימה בשם "טעם לחיים", והיה לי העונג להכיר את דניאל, מבעלי החנות.

בחנות הצנועה הזו נמכרים בין השאר מוצרים תוצרת בית, פרי ידיהם של דניאל ובת זוגו. החנות שלהם כמעט נסתרת מן העין. לו בן זוגי לא היה חונה לצידה, ואלמלא ראיתי כמה צעירים שיצאו ונכנסו אליה, לא הייתי מבחינה בה כלל. יריעת פלסטיק ומדרגה אחת מפרידות בין המדרכה לפנים החנות, ואז כמו בארץ הפלאות מגיעים לקסם של מקום, חלום של כל מי שמחפש עגבניות מיובשות, שלל אגוזים, זרעים, פירות מיובשים ותחליפים של חלב, גבינה ובשר.

הסוד לאריכות ימים

הלקוחות הם בעיקר צעירים תושבי פלורנטין והסביבה, שמגיעים לכאן מי ברגל ומי על אופניו. זהו מקום קטן עם מבחר ענקי של דברים מיוחדים לצד מוצרי מדף הנחוצים ביומיום לטבעונים ולאנשים שרוצים לאכול בריא. יש פה מגוון גבינות מן הצומח, כמו בולגרית על בסיס סויה או לבנה שקדים, ממרחי עגבניות מיובשות ועד תחליפי בשר דוגמת פסטרמת אגוזי מלך, המבורגר פטריות, ועוד ועוד.

דניאל ובת זוגו הם טבעונים האוכלים בעיקר פירות וירקות ומכינים המון דברים בעצמם. "לפני יותר מ-15 שנים התחלתי לשנות הרגלי אכילה בגלל בת הזוג שלי", כותב דניאל באתר החנות. "עם הזמן למדתי גם לקבל דברים כמו שהם, לאהוב, לשחרר מה שיושב עמוק ולהבין את סימני הדרך שלי. היום אני גאה בכל מה שאני עושה. אני ממציא, יוצר, מגיש לכם מפרי דמיוני ונהנה מכל רגע. נמסטה!!!"

ולסיום, מציטוט של זקן אנונימי אחד מאוקינאווה למדתי כי "אין שום סוד לאריכות ימים, צריך פשוט לחיות".

טעם לחיים. מרחביה 13, תל אביב

צילומים: אמילי טומיאמה (Emily Tomiyama), קבוצת יפן בפייסבוק, לאה גלמן, עמוד הפייסבוק של החנות

מסע 3

אוזריה - טועמים ים תיכון בשוק לווינסקי

ברחוב מטלון, נגיעה מרח' לוינסקי, שוכנת מסעדת 'אוזריה'. מה אומר לכם קוראי היקרים, תושה לאביבית ולאופיר על האוכל המקורי והכה טעים, על האווירה הקולית ועל המוסיקה המשמחת. לא סתם כתוב בגיר על לוח: "יום ללא צחוק, הוא יום מבוזבז". ציטוט של צ'רלי צ'פלין, אותו כה אהבתי.אמנם התוודעתי לאוזריה רק בצל הקורונה, בעקבות הסרט "זמן אמת" ב"כאן 11", אך טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. צפיתי בקשב רב בסרט, נשבר לי הלב על האסון הכלכלי לעצמאים ואף דמעתי יחד עם אביבית פריאל אבידני, שף ובעלים של מסעדת ה'אוזריה', עליה שמעתי פה לראשונה. "אנחנו במצב של חוסר ידיעה וחוסר ביטחון מוחלט" היא אמרה "אף אחד לא פה כדי לתת לי רשת בטחון". מאז אפריל העסקים חזרו, לא לגמרי כרגיל אך יש תנועה, כך נראה.

בשישי, בהפוגת קניות באזור לוינסקי, כשהרעב התחיל להציק, נכנסנו ופשוט זרמנו, בתי, זוגי ואני. כן, המקום בהחלט מתאים לצעירים ומבוגרים כאחד.  מסעדת  אוזריה מעוצבת בטוב טעם,  בחן ובפשטות. מהחלונות הגדולים השקפנו על תנועת האנשים הערה בשוק לוינסקי. המוסיקה, ישראלית אקלקטית, התנגנה לה בקצב, מעוררת חשק לרקוד 💃. השירות היה מהיר וחביב ביותר, והאוכל, אוי האוכל! מאוד, מאוד מפנק, לכאורה פשוט במרכיבים עם זאת, בעיקר, בעיקר טעים 😋!
אז מהו סגנון התפריט? אני אקרא לו אוכל ישראלי עם נגיעות יווניות, ספרדיות ובכלל ים תיכוניות. מנות קטנות וגדולות, כל אחד לפי בחירתו. יש למשל שילוב קטניות עם מאכלים מן הים, כמו 'קלמרי בשעועית שחורה, חמאה וצ'יפוטלה' (מנה הורסת!🥳) ויש צמחוני כמו 'ארטישוק על קרם תירס וגילוחי פרמז'ן' (כמה סקסי 🤭).

התפריט אקולוגי, נגיש עם ברקוד, ללא בזבוז נייר...מה היה אומר על זה
משה יצחק מטלון, מבוניי ת"א, שנמנה על יוזמי הקמת שכונת נווה שאנן בת"א? מניחה שהיה גאה לראות שהאזור שוקק חיים, גם ולמרות הקורונה.

אזוריה, מטלון 44 ת"א
 

מסע 4

חסר לכם פלפל?

מי יש לו מרווה כזאת

נפלתי בקסמה מיד כשנכנסתי לחנות. אישה יפה וצבעונית, שהסתכלה לי ישר בעיניים. זה היה בוקר שישי קיצי בלוינסקי. מכל חנויות התבלינים בחרנו להיכנס לחנות הקטנה והממוזגת, עתירת הצבעים,  הניחוחות והקופסאות הרבות. איריס עמדה מאחורי הדלפק ושירתה לקוח שדיבר על קשיים בשינה. טון קולה החד משמעי המלווה במבטא פרסי (באותם ימים צפיתי בסדרה הנהדרת טהרן), נסך בי חמימות וביטחון, שיש פה ממי לבקש עצה. הבחור יצא מחויך עם קופסת פלסטיק ובה חליטת צמחי מרפא, מלווה בהנחיות לאחסון והבטחה לתנומת לילה טוב.

"מי שיש לו מרווה תחת ידו מרחיק מחלה מביתו", כך למדתי מפתגם ערבי עתיק. ובינתיים, חייכה אלי איריס גדיד, המנהלת ביחד עם בנותיה, קארין והילה, את תבלינסקי -  חנות תבלינים וצמחי מרפא בשוק לוינסקי. היא לא רק גברת השופעת ידע ועצות בכל הקשור למרכולתה, אלא גם מעניקה יחס אישי ומיוחד לכל לקוחה ולקוח. ולא רק זאת, אלא שהיא שנכנסת לעומקם של דברים, לומדת אותם על בורים ואז מעניקה טיפים מעשיים לשיפור הבריאות ולשדרוג הבישול. את זאת היא עושה בעזרת מגוון אדיר של תבלינים וחליטות הנמכרים בחנותה, שלא לדבר על כך שהיא עצמה בשלנית שחיה ונושמת את אהבתה לתבלינים ולמטבח הפרסי.

זרעי כוסברה קונים שלמים

נסו חברים לשלב ולגוון בתבלינים. לא תאמינו איזה הבדל זה עושה! כדאי לרכוש אותם תכופות ובכמויות קטנות. למשל, זרעי כוסברה עדיף לקנות שלמים, לשמור בכלי אטום ובמקום מוצל ולכתוש או לטחון ממש לפני השימוש. אני עושה את זה עם מוט טחינה ידני, כן כן. ואם במרווה רפואית עסקינן, מדובר בתבלין המתאים לאפייה, והחליטה של העלים יעילה כנגד מקרי הצטננות ומקלה גם על דלקות גרון.

ובכלל, במשך דורות רבים, מהודו ועד כוש ומסין לדרום אמריקה, בחנו הקדמונים את צמחי המרפא ואת תרומתם לבריאות. סגולותיהם המרפאות של צמחים רבים לא הוכחו אמנם עד היום מדעית, אבל כל העת נערכים מחקרים כדי ללמוד ולהעמיק עליהם ידע עד כמה שניתן. בטח תתעניינו לדעת שהמכון האמריקאי לחקר הסרטן מציין כי הראיות הקיימות כבר כיום מצביעות על כך שלתבלינים יש מקום חשוב בתזונה מעכבת סרטן.

התבלינים בתבלינסקי נטחנים מדי יום, ללא כל תוספים. ההיצע העשיר כולל גם צמחי מרפא אורגניים לטיפול טבעי, פירות יבשים טבעיים, קפה איכותי הנטחן במקום ושלל פינוקים וטעמים. גם בעת הזו של קורונה, תבלינסקי פעילה ואף מספקת משלוחים לבית הלקוח.

"תבלינסקי" לוינסקי 57 תל אביב, https://www.tavlinsky.co.il/

צילומים: מרווה של לאה. השאר מעמוד הפייסבוק של תבלינסקי.