חלפו 40 שנה
נערה הייתי, גם בגרתי. בהיותי בת 17 (1982) התארחתי במשך למעלה משבועיים בברלין המערבית (כן!), בבית משפחה ברלינאית, שהתגוררה סמוך לחומה. במרקם זכרונותי ניצרב טעם אחד מרענן וכיפי - טעמה של בירה. שימו לב, אין כוונתי לבירת שעורה רגילה! זו הוגשה אצלם כמו מים בכל ארוחה - ומה לעשות, טעמה המר עבורי טרם נרכש. המשפחה המארחת מצאה עבורי פתרון חגיגי אחר בדמות משקה ירוק מרענן, המוגש בכוס כדורית גדולה. להלן - ברלינר וייסה.
ברלינר וייסה (Berliner Weisse)? בטעימה ראשונה חשבתי לעצמי, "ספק בירה, ספק משקה קל מוגז". למעשה מדובר בבירת חיטה בהירה, חמצמצה (כ-5% אלכוהול) ובעלת מוניטין של יותר מ-500 שנה. מקורה באזור ברלין, עד כי במאה ה-19 יש אירופאים שטענו, שברלינר וייסה היא השמפניה של הצפון (להבדיל משמפניה צרפתית). לברלינר וייסה מוסיפים סירופ מתקתק, המעניק לה את צבעה - למשל ירוק, בתוספת וודרוף ("ואלדמייסטר") או ורוד בתוספת פטל ("הימביר").
חלפו 40 שנה, חזרתי לברלין. לצד כל מה שראיתי וחוויתי, חפשתי גם אחר טעם נעוריי ומצאתי שכיף ליהנות מברלינר וייסה אמיתית גם היום. אם כי, כאשר מחפשים "בירה אמיתית", אהבתי נתונה היום לבירת חיטה 🍻 ממבשלות בירה מגוונות. ועכשיו לחווית הביקור בברלין.
כללי
ברלין הקוסמופוליטית היא פשוט עיר מהממת. בטח בסתיו בו בולטים בה צבעי השלכת. במשך שבוע ימים צעדנו בהנאה מדי יום בממוצע כ-12 ק"מ, בשילוב שימוש בתחבורה הציבורית המצוינת של העיר. מזג האוויר האיר לנו פנים, היה בהיר ללא גשם עם טמפ' נוחות. העיר צעירה, תוססת, עתירה אירועי תרבות, מוזיאונים, מופעים, מסעדות, חצרות קטנות עם בתי קפה, ועוד כהנה וכהנה. ישן מול חדש בולטים בשכונותיה השונות, וכמובן אי אפשר לשכוח את מה שמונצח במקומות רבים בעיר - את שעוללו הנאצים ליהודים, לצוענים, להומואים וגם למי שלא התאים את עצמו למשטר הנאצי בין השנים 1933-1945. למרות ההיסטוריה הכואבת, מעיר שהיתה בירתו של השלטון הנאצי, הפכה ברלין בעשורים האחרונים למוקד משיכה למהגרים, כולל ישראלים. החיים בעיר נוחים, יוקר המחייה נמוך יותר מאשר בארץ, ועל כך העידו ישראלים שפגשנו. טעמנו ממה שיש לברלין להציע, ונשארנו עם טעם של עוד - כתיירים!
לוגיסטיקה תחבורה ציבורית: רכשנו בשדה התעופה כרטיס BVG שמכסה תחבורה ציבורית באזורים ABC כרטיס שבועי עלה 43 אירו לאדם. בעקרון המרכז מורכב מ AB אך היתרון בתוספת אזור C - השתמשנו בו גם בנסיעה משדה התעופה ובנסיעה לעיר היפה פוטסדם. שימו לב: יש להחתים את הכרטיס לפני השימוש הראשון בו, וזאת עושים במכונה שנמצאת בתחנות.
מגדל הטלוויזיה באלכסנדרפלאץ, "נקמת האפיפיור"
יש לנו חיבה לתצפיות. בהגיענו למקום חדש, אנחנו לרוב מחפשים תחילה את המקום הגבוה ביותר - גיאוגרפיה והתמצאות ראשונית. בכיכר אלכסנדרפלאץ (Alexanderplatz) מתנוסס המבנה הגבוה ביותר בגרמניה ואחד הגבוהים באירופה (368 מטרים), מגדל הטלויזיה (Fernsehturm). יופי של התחלה של ביקור בעיר - תצפית מלאה 360 מעלות. המגדל הוקם במזרח ברלין בשנות ה-60 של המאה ה-20, ביוזמת השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה. בשנים ההן ועד 1989, עם נפילת חומת ברלין, ניתן היה "לראותו בלבד", כשהסתובבו במערב העיר. היה זה בוקר בהיר עם ראות פנטסטית, עלינו למרומי המגדל לתצפת על מרחבי העיר ברלין. בילינו שם שעתיים שלמות, הלכנו סביב בתוך כדור התצפית מתבוננים בעיר ה"שטוחה" המישורית על שלל מבניה המרשימים. יש במקום הסברים כתובים על כל מבנה ומבנה משמעותי, ועל כל פיסת נוף.
תמונה: ויקיפדיה. השתקפות האור בצורת צלב, על הכדור.
כידוע, מזרח גרמניה היתה מדינה בעלת אופי אנטי דתי ומגדל זה נועד להיות סימלה. צחוק הפגם התכנוני - כאשר השמש מאירה על כדור הפלדה שבראש המגדל, השתקפות האור יוצרת צורת "צלב". השתקפות זו כונתה על ידי הגרמנים בשם "נקמת האפיפיור" ( "Rache des Papstes"). אם תרצו "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". במקרה זה, פריט מאוד בולט בנוף.
כיכר אלכסנדרפלאץ עצמה עשירה בחנויות ומרכזי קניות, למעוניינים יש שם מגוון בתי כלבו לרבות מותגים כמו יוניקלו, פריים מארק ודקטלון.
לוגיסטיקה מגדל הטלוויזיה: 28 אירו לאדם. מומלץ רק אם הראות טובה! היות ומגיעים למגדל לא מעט תיירים, ככל שתקדימו בבוקר כן ייטב, ובכל מקרה מציעה לא בסופשבוע כי אז התורים מתארכים.
שייט על נהר השְׁפְּרֵה
אחרי שתצפתנו על ברלין מלמעלה, הצטרפנו לחוויה תיירותית נוספת. תצפית על העיר מנהר השְׁפְּרֵה, שחוצה את ברלין. במהלך השייט, שארך כשעה, חלפנו על פני מבנים ומונומנטים היסטוריים ועכשוויים בברלין. מוצאו של השְׁפְּרֵה (בגרמנית: Spree) באזור לאוזיץ שבגבול גרמניה וצ'כיה. אורכו כ-400 ק"מ, והוא זורם לאזור ביצות שפרוולד. אפרופו, מקור השם ברלין הוא במילה הסלבית brl, כלומר ביצה. נהר השפרה מחובר לנהרות שכנים על ידי תעלות, שהחשובה שבהן היא תעלת אודר-שפרה הנמשכת דרומית-מזרחית מברלין. בברלין, תעלות הנהר משמשות בעיקר לשייט תיירותי.
לוגיסטיקה שייט: יש מספר חברות מפעילות, את התחנות שלהן אפשר למצוא סמוך לאי המוזיאונים למשל. עלות שעת שייט כ-19 אירו לאדם + 2 אירו עבור ערכת שמע עם תרגום לאנגלית/עברית.
פסטיבל האורות
לשמחתינו, פסטיבל האורות של ברלין (Berlin Illuminiert) התקיים בדיוק כשביקרנו בעיר. גם אם במהדורה מצומצמת, בשל עליות מחיר הגז, הרי שעדיין סמליה הייחודיים של ברלין, מגדל הרדיו והטלוויזיה, שער ברנדנבורג (Brandenburg) ואתרים נוספים, הוארו באור זרקורי ענק צבעוניים, ומשכו אליהם המוני תיירים ומקומיים. איך מגיעים? אפשר להתחיל משער ברנדנבורג וכיכר פאריזר פלאץ, ולצעוד ברגל לכיוון מגדל הטלוויזיה באלכסנדרפלאץ (או להיפך). מרבית ההליכה הכדאית היא לאורך שדרת Unter den Linden. משמעות השם "אונטר דן לינדן"- תחת עצי התרזה. שדרה זו מגיעה עד לאי המוזיאונים, הברלינר דום (הקתדרלה של ברלין) והמקום שבו עמד לפנים בניין ארמון הרפובליקה (בניין הפרלמנט של גרמניה המזרחית, שנהרס) בקצה השני, ושבו נִבְנֶה מחדש הארמון העירוני של ברלין. יש בה מבנים מאוד מרכזיים בעיר כמו בית האופרה, הספרייה הלאומית, גלריית גוגנהיים, מוזאין מדאם טוסו ועוד. ממליצה להסתובב שם גם בשעות היום.
לוגיסטיקה: הפסטיבל מתקיים אחת לשנה בחודש אוקטובר למשך מספר ימים (יש לברר מראש). במהלך ימים אלו מוארים שמי ואתרי ברלין בשלל אורות צבעוניים, והגישה חינמית.
פוטסדאם, עיר ללא דאגות
נסענו מחוץ לברלין, מרחק של פחות משעה ברכבת, אל העיר פוטסדאם (Potsdam). שכיית חמדה אמיתית! פוטסדאם היא אמנם בירת מדינת מחוז ברדנבורג והעיר הגדולה ביותר בה, אך היא מציעה אווירה כפרית שלווה. התחלנו את הביקור בעיר בפארק Sanssouci (סנסוסי = ללא דאגות), פארק ירוק רחב ידיים, שבו מספר ארמונות גדולים ומרשימים מהמאה ה-18. כמה מענג להסתובב שם, לנשום אוויר צח, בין שבילי הגנים.
מהפארק, יצאנו בשער הסמוך לכנסיית השלום ומיד מצאנו את עצמנו בכיכר המרכזית של העיר העתיקה של פוטסדאם. יש שם במסעדה איטלקית קטנה (המלצרים דוברי איטלקית), מוגשות מנות איטלקיות נחמדות - קטנות כגדולות. והפלא ופלא, זוג נשים וותיקות - נהנו להן משתיית ברלינר וייסה (:. ירוק על ירוק. מהכיכר, דרך שער ברנדנבורג של פוטסדאם, מתחיל מדרחוב מקסים ושליו. בקצה המדרחוב, נמצאת כנסיית סאנקטס פטר אונט פאול קירש Sts Peter und Paul Kirche וסמוך לה כיכר השוק, והרובע ההולנדי. ברובע ההולנדי בניינים הבנויים מלבנים אדומות בסגנון הולנדי. מותק של רחוב עם חנויות בוטיק, מוזיאון קטן המדגים בית הולנדי טיפוסי, בתי קפה. מה שמיוחד שם, הרחוב הומה אנשים, גם כאלה שלוגמים קפה ונהנים מארוחה קטנה, ועם כל זה שקט!!! פשוט שקט של חופש נעים כזה.
לוגיסטיקה פוטסדאם: מגיעים ברכבת מברלין. פארק סנסוסי מצריך אוטובוס קו 695 מתחנת פוטסדאם. הכניסה לפארק חופשית, אך כניסה לחלק מהארמונות היא בתשלום. העיר העתיקה של פוטסדאם במרחק הליכה מהפארק, סמוך ליציאה שליד כנסיית השלום.
בתוך כיפת הזכוכית של הרַייכְסְטַאג
המופע האדריכלי של כיפת הרייכסטאג מאוד, מאוד מרשים! הרַייכְסְטַאג ( Reichstag) הוא המבנה בברלין שבו יושב הפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג. בניין הרייכסטאג יוסד במאה ה-19, הוצת ב-1933 וחזר לשמש את הפרלמנט של גרמניה המאוחדת רק בשנת 1999. המבנה נמצא בפינה הצפון-מזרחית של פארק טירגארטן, הריאה הירוקה של ברלין. מהכיפה השקופה ניתן לצפות על קומפלקס מבנים ממשלתיים כמו גם על שער ברנדנבורג ועל מבנים נוספים בעיר. יופי של תצפית! הכיפה השקופה מסמלת את שאיפתה של גרמניה החדשה והמאוחדת בשקיפות פוליטית וחברתית. בלב הכיפה ניצב חרוט הפוך, המצופה במאות מראות.
לוגיסטיקה רייכסטאג: הכניסה חינם אך צריך להזמין במייל מראש! בין אם אתם מבקשים סיור מודרך בבית הפרלמנט או רק כניסה לכיפת הזכוכית. יש להצטייד בדרכון ובאישור ההזמנה (אפשר כמובן להציג מסמך בטלפון).
נזכור ולא נשכח
שימו לב, בלב הבריכה, טלאי המשולש החום שניתן לצוענים במחנות הריכוז.
שואת יהודי אירופה ידועה לכולנו, הסיפורים הקשים, הרצח המתועב והסיסטמטי של בני עמנו. מה שפחות מוכר לרבים אולי הוא שואת הצוענים. מעשי רצח העם שבוצע בצוענים ע"י הנאצים, נעשו בד בבד עם השמדת היהודים במלחמת העולם השנייה. מדיניות הנאצים כלפי אוכלוסיית בני הרומה והסינטי (הצוענים) באירופה לא הייתה אחידה וקוהרנטית, אך במהלך המלחמה נטבחו מאות אלפי צוענים. מספרם המדויק של הצוענים שהושמדו אינו ידוע, מכיוון שקהילות הצוענים היו מאורגנות פחות ובחלק מהמקרים חסר רישום אוכלוסין מסודר לגביהן. הצוענים לא נרדפו בגלל טעמיים גזעניים, אלא בגלל היותם יסודות "אנטי חברתיים", במיוחד הצוענים הנוודים, לפי דעת השלטונות הנאציים.
קבוצה נוספת שנרדפה ע"י הנאצים היו ההומוסקסואלים. הם נרדפו בשל נטייתם המינית, הושפלו ואף נשלחו למחנות ריכוז שבהם רבים מהם מצאו את מותם. רק בשנת 2002 הכירה גרמניה באחריותה לגורלם של ההומוסקסואלים בתקופת מלחמת העולם השנייה. אנדרטה לזכרם הוצבה אף היא בפאתי פארק טירגארטן.
בקומפלקס שבתמונה מעל, הנראה כמו בית קברות, יש יותר מ-2700 קוביות בטון אפורות-שחורות. זו האנדרטה לזכר שואת יהודי אירופה. אומרים שמספר האבנים במקום זהה למספר דפי התלמוד הבבלי ויש הרואים בכך סמל לנצחיות התרבות היהודית לאחר השואה. הצבת הקוביות באופן ובמקום המרכזי הזה, תוכננה לא רק כדי שלא ניתן יהיה להתעלם ממנה אלא גם על מנת ליצור אווירה של אי נעימות ובלבול בקרב המסתובבים בין הקוביות הגדולות. ת'כלס, ילדים מתפתים לטפס ולקפוץ בין הקוביות, אך יש שם שמירה ומעירים למטפסים. בנוסף, יש מוזיאון קטן צמוד לאתר.
"אני ואתה נשנה את העולם"
בואו נתמקד לרגע בגבולות, בטרור ובהיבט היהודי. האתרים הבאים סמוכים אחד לשני, ומחברים את המסייר באזור, למה שהיה כאן לפני מלחמת העולם השניה, במהלכה ועם סיומה.
לאחר מלחמת העולם השניה, ועד 1989, העיר המערבית של ברלין היוותה מובלעת קטנה בתוך הטריטוריה המזרחית הענקית, שנשלטה ע"י מזרח גרמניה הקומוניסטית. בברלין כל המעצמות רצו חלק. בעוד שהמזרח היה נתון בידי הרוסים, החלק מהערבי התחלק בין האמריקאים, הבריטים והצרפתים. ברלין המערבית היתה מוקפת חומה מבוצרת (Berliner Mauer) באורך של כ-155 קילומטר, שהקיפה אותה בין השנים 1961–1989. החומה חילקה את ברלין לשני חלקים לא שווים: ברלין המזרחית שבשליטת גרמניה המזרחית וברלין המערבית שבשליטת גרמניה המערבית, וכן הפרידה בין ברלין המערבית לשטחי מזרח גרמניה.
ביקור בצ'ק פוינט צ'רלי - מעבר הגבול הנודע, ששימש בזמן המלחמה הקרה כנקודת מעבר בין מזרח ברלין למערבה, הזכיר לי סרטי ריגול נושנים. השם צ'ארלי לקוח מהאות C באלפבית הפונטי של כוחות נאט"ו, והוא מציין את מספרה של נקודת המעבר - נקודה מספר 3.
טופוגרפיה של טרור- תערוכה פתוחה תחת כיפת השמיים, חינמית, הסמוכה לצ'ק פוינט צ'רלי. מבטיחה לכם שלא תשארו אדישים. באתר זה ניצב בעבר מטה הגסטפו, והתערוכה נבנתה על שרידיו. אם תתחילו את ההליכה משמאל לימין, תקבלו סקירה כרונולוגית על מוסדות הטרור והרצח של המשטר הנאצי ופועלם כמו גם על ההשלכות של אחרי המלחמה.
במרחק הליכה מכאן נמצא המוזיאון היהודי, המוזיאון מציג 2000 שנות היסטוריה יהודית בגרמניה, מאז המאה ה-4 לספירה. הבניין מרשים, משרה אווירה מדכדכת בחלקו, ובחלקו האחר מאפשר הכרות עם הדת היהודית, המנהגים כמו גם המורשת של יהדות גרמניה. בעיני, אחד הרגעים המרגשים היה, לשבת באחד מחדרוני המוזיאון ולהקשיב לאריק אינשטיין בשירו "אני ואתה נשנה את העולם".
קרויצברג (הר הצלב), שכונה קצת אחרת
תמונה: יוסי גלמן. גשר Admiralbrucke קרויצברג.
למען הסדר הטוב, אציין כי צ'ק פוינט צ'רלי נמצא בשכונה זו. ועדיין, זו שכונה רחבת ידיים, מתחדשת וקצת מזכירה את פלורנטין. אפשר לנוע בה ברגל או לדלג עם תחבורה ציבורית ממקום למקום. בזמן חלוקת ברלין החלק המזרחי של השכונה היה מוקף בחומת ברלין. היתה זו שכונת ספר, אליה הגיעו מהגרים ואנשי שוליים, שפלשו לבתים הנטושים. בשנות ה-70-80 היתה חלק מסצנת הרוק-פאנק ואפילו דיוויד בואי הסתובב כאן. לאחר שהחומה נפלה, קרויצברג מצאה עצמה בלב ברלין המאוחדת. ולכן עוררה עניין נדלני. הרבה מאוד מבנים קלאסיים התשמרו בשכונה, ולצידם בניינים מודרניים. בחלקים ממנה ראינו את פנסי הרחוב המקוריים שנשתמרו - עובדים על גז. יש הרבה עצים בשכונה, ממש נעים להסתובב בסמוך לתעלה ובחלק מרחובותיה לרבות רחוב קרויצברג, Grimmstrase , Dieffenbachstrase, וברקע להאזין לאינסוף שפות ולפגוש בני לאומים שונים.
השכונה עוברת תהליך של ג'נטריפיקציה ומשנה את פניה. תמצאו שם בתי קפה לרוב, חלקם ממש מיוחדים ושונים. חיי הלילה בשכונה אף הם תוססים, ומפתיעים. יש ריאה ירוקה בדמות פארק ויקטוריה עם גבעה נישאה ממנה אפשר לתצפת על חלק מהשכונה. יש בכלל פארקים רחבי ידיים ותוכלו למצוא בהם נציגים מוכשרים של תרבות הסקייטבורד וכלים הדומים. נהנינו גם מאווירת הערב התוסס בשכונה, בארוחה במבשל בירה מקומית (ראו בסוף הבלוג).
Mitte - מיקוד ברובע היהודי
תמונה: לאה גלמן. אנדרטת ברונזה של נשים, בכניסה לשרידי בית הקברות היהודי העתיק.
התמונה בכניסה למה שהיה בית הקברות היהודי העתיק שפעל מאמצע המאה ה-17. מדהים איך בית קברות שלם, ששימש קהילה יהודית במשך כמה מאות, כמעט הועלם מברלין. הקברים נהרסו על ידי הגסטפו והעצמות פוזרו. כיום מוצבת שם מצבה גדולה לזכרו של הפילוסוף הגרמני-יהודי משה מנדלסון. מנדלסון נתפס כאבי תנועת ההשכלה. יש עוד כמה מצבות בודדו המודבקות על קיר בית מגורים הצמוד לחצר. עצוב להסתובב בחצר המגודרת, צמחיה ממלאת אותה, ויש שמשתמשים בה כחצר לבילוי רומנטי. האנדרטה בתמונה מנציחה את קורבנות הברבריות הפשיטסטית.
על מדרכות בחלק מהרחובות, נתקלנו באבנים שקועות עליהן שמות ופרטים של יהודים, קורבנות הנאציזם. אבן כזו נקראת "אבן נגף", נדבך בפרויקט הנצחה מתמשך באירופה.
מהרבה מאוד מקומות בעיר תוכלו לראות את כיפת בית הכנסת החדש. או כמו שכינתה אותה פקידת הקבלה במלון - "The Jewish Church". למעשה אין כאן בית כנסת פעיל אלא מוזיאון המנציח את ההיסטוריה של יהדות ברלין. בית הכנסת נבנה במאה ה-18 בסגנון מורי-ספרדי, אמנם שרד את ליל הבדולח אך יהודים לא הורשו לקיים בו תפילה מראשית שנות ה-40. בית הכנסת נפגע בהפצצות על ברלין במהלך המלחמה. המבנה שוחזר ונפתח מחדש כמוזיאון ב-1995. הסיפורים הרבים שמוצגים בו בקטעי וידאו מרגשים, ממחישים עד כמה יהודי ברלין ראו עצמם גרמנים לכל דבר ואשר על כן מוגנים. למרות זאת, אלפים מהם נשלחו למחנות השמדה, אלו ששרדו זה היה בזכות נישואים לנוצרי/ה או בזכות מקום מחבוא מוצלח.
ג'יזל – המלט של הרקדניות
תמונה: ויקיפדיה, אנה פבלובה כז'יזל (לפני 1931)
הכותרת הנ"ל לקוחה מתוך מאמר שכתבה רונית גרומן, ג'יזל – הבלט המסעיר, ראי לתקופה הרומנטית. "גן עדן אמיתי הוא לא בגן עדן, אלא על שפתיו של אדם אהוב." כך מצוטט תאופיל גוטייה, מי שכתב את התמליל למופע הבלט ג'יזל. דמותו השנונה והדעתנית של גוטייה מזוהה עם עצוב הבלט הרומנטי בצרפת. לא, לא - אני ממש לא מבינה בבלט אך כן מבינה בחוויה שמרפרפת ומחממת את הנשמה. אתם בברלין? רוצו לראות מופע בבית האופרה. הכרטיסים ביציעים זולים באופן יחסי, ומאפשרים חוויה טובה. אנחנו בחרנו, ושמחים שכך, במופע הבלט ג'יזל.
סיור אלטרנטיבי - שווקים, אומנות רחוב, גרפיטי, קהילה גאה ועוד
ביום האחרון שלנו בברלין הצטרפנו לסיור אלטרנטיבי ושווקים של "אמיר בברלין", בהובלת המדריך דין.
תמונה: לאה גלמן. המדריך דין (Din O. Baartz), בכניסה למוזיאון אנה פרנק.
במהלך הסיור בקרנו בסימטה שצמודה לרחוב רוזנטהאלר 39, בשכונת MItte . באזור זה יש הרבה חנויות אופנה, גלריות ומסעדות. אבל ממש בתוך הסימטה הצרה, עם ציורי הקיר והגרפיטי על הבתים, נמצאים שלושה מוזיאונים היסטוריים לא מוכרים במיוחד, המנציחים סיפורים מהשואה כמו גם חנות גלריה קטנה. אנחנו התמקדנו בנושא ציורי הקיר, הגרפיטי, ההבדל בין אומנות רחוב מוזמנת לציורי קיר שאינם חוקיים. להלן שמות המוזיאונים (אם תבקרו שם, ספרו לי אם ממליצים): מוזיאון "הגיבורים הדוממים" - המנציח את הגרמנים שבמהלך מלחמת העולם השניה פעלו כדי לסייע ולהציל יהודים תוך סיכון חייהם, מוזיאון בית המלאכה למברשות של אוטו ויידט - מביא את סיפורו של בית המלאכה שבו הועסקו עיוורים וחרשים יהודים בייצור מטאטאים ומברשות. חלק מהעובדים נתפסו ונספו אך חלקם שרדו. מרכז אנה פרנק - המנציח את סיפורה של אנה, על בסיס יומנה.
ביקור ב-3 שווקים: שוק איכרים בוינטרפלד פלאץ, סמוך לכנסיית קירשה פון סנט מתיאס הקתולית (Kirche von St. Matthias). זהו שוק אוכל שווה ממש, המתקיים בימי רביעי ובימי שבת. השוק נמצא ברובע שנברג, רובע מיושב ואמיד יחסית. אזור נולֶנדוֹרף-פּלאץ (Nollendorfplatz) בשכונה, שימש מרכז ללהט"בים מאז ימי רפובליקת ויימאר בשנות ה-20 של המאה ה-20 וביתר-שאת כיום. האזור שימש השראה למחזמר קברט. שוק 17 ביוני (Der Berliner Trodelmarkt) – שוק צבעוני וגדול המתמקד במכירת ענתיקות מכל מיני סוגים. למשל כלי כסף, פורצלן, אביזרים ואפילו רהיטים עתיקים. פועל כל יום שבת וראשון ממש מחוץ לתחנת האס באהן Tiergarten. שוק שבת במתחם ההאקשה מרקט (Hackescher Markt), ממש בסמוך לסימטת המוזיאונים המוזכרת מעלה. בשוק הזה מוכרים מזון מגוון, אנחנו הסתפקנו בפלאפל מצוין הנקרא "פלאפל ג'נין".
איסט סייד גלרי
ספק תערוכה פעילה, שאורכה יותר מק"מ - ספק קיר הנצחה לחומת ברלין, למלחמה הקרה, לשלום בין העמים, לביטוי של אומנים מכל העולם.
תמונה: יוסי גלמן. אחד מציורי הקיר היותר מפורסמים בקירות האיסט סייד גלרי.
הגלריה ממוקמת על הקיר הפנימי של שכונת פרידריכסהיין סמוך לנהר השפרה. ציורי הקיר עוסקים ברובם בפוליטיקה ובשינויים המדיניים. אחד הציורים הבולטים בהם הוא ציורו של הצייר הרוסי דימיטרי וורובל המשחזר את צילום הנשיקה בין מנהיג ברה"מ לשעבר ליאוניד ברז'נייב לבין מנהיג הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית אריך הונקר. ממליצה לכם להגיע למקום, מצויידים במדריך לציורים השונים - והרבה סבלנות.
מסעדות שאהבנו בברלין
תמונה: יוסי גלמן. מנת שניצל עסיסי, מסעדת Schnitzelei
Mitte Schnitzelei - מסעדה גרמנית קלאסית בשכונת Mitte, אווירה נחמדה
Sophien 11 - מסעדה גרמנית קלאסית בחצר קסומה בין בניינים, גם בשכונת Mitte
Monsieur Vuong - מסעדה ויטנאמית מצוינת בשכונת Mitte, זולה ומפוצצת. לכו טעים ונעים
Brlo Brwhouse - אם אתם רוצים להכיר מקרוב את חיי הלילה התוססים של קרויצברג, בואו לכאן. זו מבשלת בירה מדליקה. המקום עמוס, נא תזמינו מקום מראש! האוכל צמחוני או לא, מה שתבחרו. יחסית למקומות אחרים, לא זול פה אבל שווה.
Mizu Ramen - מסעדת ראמן ממש טובה וזולה, רובע מיטה.
אפילוג
ברלין הרשימה אותנו בקוסמופוליטיות שלה, בהיותה צעירה ותוססת. השלכת ומזג האוויר הקריר עשו לה ממש טוב. שיתפתי אתכם בכמה מהאתרים העיקריים בהם בקרנו, אדגיש שוב ואכתוב כי נשארנו עם טעם של עוד (לאו דווקא עוד ברלינר וייסה, אם כי לא אתנגד לשוב ולטעום ממנה). לנו ברובע Mitte שהסתבר כבחירה מצוינת. מקום מרכזי ונגיש לתחבורה ציבורית לכל חלקי העיר. לנו במלון בוטיק קטן, אינטימי לא פלצני, ברחוב ממש שקט - תענוג. נקי, ביתי, ארוחת בוקר לטעמנו. ממליצה עליו לאוהבי השקט והחן: Adelante Boutique Hotel. הזמנו ישירות מאתר המלון.
