משוגעים לדבר
כדי להתייצב ברבע לשש בנווה אטיב בחורף, צריך להיות משוגע לדבר, בכושר ו...מטיב לכת אמיתי (על כך בהמשך). יצאנו לטרק שארך 10 שעות - 15 ק"מ, מתוכם כ-1,000 מ' טיפוס עד לפסגת חבושית, ולקינוח ירידה של כ-500 מ' חזרה לחניון התחתון של אתר החרמון.
ירח מלא כתום זהר והאיר מעלינו כאשר עשינו דרכנו מהיישוב 'שעל' (airbnb מומלץ) לנווה אטיב. בשעה 5:55 כבר יצאנו לדרכנו מרחבת מלון הציידים בנווה אטיב, מטפסים ברגל אל פסגת חבושית המושלגת. שבע מעלות ומזג אוויר בהיר ומבטיח, העלו חיוך גם על פנינו. משוגעים כבר כתבתי.
טיפוס ראשוני הוביל אותנו לתצפית נאה על 'קלעת נמרוד', השמש עלתה לאיטה במזרח, זמן טוב לפשוט שכבת בצל עליונה - מעיל פוך מתקפל ו'חם צוואר'.
קפה ראשון של בוקר שתינו בבריכת חפור, על הר סנאים בגובה 1,100 מ'. התחממות קלה בזכות קרני שמש ראשונות, משהו מתוק לנשנש וממשיכים להעפיל אל החרמון.
המשכנו מטפסים בכביש האספלט התלול. תוך כדי טיפוס התרשמנו מהחורש העירום בעוד הנוף משתנה אט, אט למושלג על רקע של שמים כחולים כחולים.
זכרון ותצפית בהר כחל
בהגיענו להר כחל כ-1,400 מ', עצרנו לצד האנדרטה לזכרו של הטייס איתן להב. איתן, מקיבוץ בית העמק, טייס בחיל האוויר, התרסק עם מטוסו סמוך לכאן ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), מלחמת יום הכיפורים. יהי זכרו ברוך!
בסמוך לאנדרטה התארגנו להליכה בשלג עם הציוד אותו הכנו מראש: 1. לבשנו חותלות או מכנסי סערה (בדיעבד אני חד משמעית ממליצה על מכנס סערה ומתחת גאטקס, השלג אמנם רך למגע אך קר ורטוב...). 2. מעל גרב הצמר הנושמת והעבה עטינו שקית ניילון. פשוט עוד שכבת בידוד הכרחית גם אם אינה באמת אוטמת ממים. חזרנו לנעול את נעלינו האטומות לכאורה למים (גם גורטקס 😉 אינו יכול למים לאחר מספר שעות של הליכה בשלג). 3. הרכבנו דיסקיות על המקלות (מי שטרם עשה זאת).
כעת,צעדנו בתוך החורש לתצפית על הר דוב, לרבות מוצביו ואתר 'ברית בין הביתרים'.
מהר כחל המשכנו בדרכנו אל בקעת מן, השוכנת בגובה 1,420 מ', ממערב לכביש העולה לאתר הסקי. בריכת מן היא בריכה מלאכותית המשמשת להשקיית העדרים גם בקיץ. יופי צח התגלה לפנינו - בקעת מן כולה כוסתה בלבן, מלבד הבריכה, כך שהרכסים המושלגים השתקפו בה בחן. היתה זו התנסות בצעידה זהירה בשלג, שכל מקום תמים בו דורכים עלול להתגלות כעמוק וטובעני.
כמה צעדים (בשלג זה הרבה יותר) הובילונו אל החניון התחתון של אתר החרמון. תנועת הרכבים לאתר היתה מתונה יחסית, היות ובשנת קורונה נדרש רישום מקדים לביקור באתר. סידור לא רע דרך אגב ☝️. אציין שתשעה ק"מ כבר היו מאחורינו, טיפוס מ- 1,000 מ' לערך ל-1,400 מ' רובו ככולו על דרך אספלט ואשר על כן, החלק הקל במסלולינו היום 😊 ברכס שִׂרְיֹן של החרמון.
למרגלות הר חבושית אכלנו ארוחת בוקר, נרגשים לקראת הדבר האמיתי - טיפוס על הרכס המושלג, אל מקום מוצאו של נחל גובתה.
חובשים או כובשים את חבושית
עקב בצד אגודל, העפלנו על הר חבושית. השמים היו כחולים עד מאוד, השלג הלבן עורר בליבי חיבה - בעוד רגלינו מותירות בו עקבות בוציות. ככל שטיפסנו כך פחתו העצים והנוף נפתח בפנינו, צעד ועוד צעד... והחניון מתרחק לו אי-שם למטה.
כעבור מאמץ טיפוס לא מבוטל הגענו לכביש אספלט, המשמש את רכבי צה"ל. עצרנו לצד הכביש הן כדי לנשום רגע והן כדי להעיף מבט לאחור אל החלק המאוד תלול אותו כבר עלינו... וקדימה אל החלק העוד יותר תלול שעוד לפנינו 😉.
השלב האחרון בטיפוס היה תלול במיוחד, עם זאת יש לציין כי מרבית הבולדרים המאפיינים את צלע ההר והמסלול המסומן, היו עטופים היטב בשלג, דבר שהקל עלינו ההולכים. צעד אחר צעד, בעזרת המקלות והרבה רצון טוב 🌞 הגענו לפסגה. קרני השמש חיממו ושזפו את פנינו כהלכה. זה המקום להדגיש שהיה ממש חם. בהר חבושית כולנו כבר לבשנו (או פשטנו) רק שכבה אחת עד כדי חולצה קצרה נושמת.
ואם עד פה נשמע לכם מאתגר, הנה לפניכם הקטע הבאמת קשוח - אחרי כמה שעות של טיפוס מסיבי ירידה חזרה לחניון התחתון. גילוי נאות - ירידות הן עקב אכילס שלי, צריכה עדיין ללמוד לשחרר. ואם בלשחרר עסקינן, חלק מהירידה התבצעה בכיף אמיתי בשלג מלא - בגלישה על התחת. זוכרים שכתבתי - מכנס סערה! חותלות לא שומרות על תחת יבש. זכרו זאת.
כעבור 10 שעות של טרק מאתגר בנוף יפהפה, סיימנו את המסלול בחניון התחתון. שם אספה אותנו הסעה, שהקפיצה אותנו לנווה אטיב.
לסיכום, אם אתם רוצים להרגיש ממש חו"ל, טפסו ברגל לחרמון כשהוא מושלג. בואו בכושר טוב ומצב רוח מעולה, מצויידים בביגוד הולם ומדריך טוב.
אנחנו טיילנו עם רדיוס, המדריך: יאיר קדמן