כשהייתי צריכה להחליט על חופשת סוף עונה (סוג של צרות של “עשירים”...), התלבטתי בין חופשה בפסח (עשיתי כזו בשנה שעברה, והעדפתי שלא שוב), ובין חופשה ביום העצמאות. למרות פטריוטיות רבה מצידי (אני לא אוהבת לטייל בחו”ל ביום העצמאות- אני מעדיפה את הארץ. אבל, ויתרתי לעצמי הפעם. לפחות השארתי את האוטו בישראל עם דגל).. הפור נפל על האופציה השניה, ואחרי בדיקות רבות של אופציות לטיסות, הוחלט על הלוך עם יו אס אירווייז לדנבר עם תחנת ביניים בפילדלפיה, וחזור עם בריטיש אירוויז מנבדה עם תחנת ביניים בלונדון (אותה ניצלנו בחזור לקצת שופינג באוקספורד. קניתי נעליים חדשות בשעתיים האלה). עלות – 1350 דולר. הטיסה בהלוך היתה נעימה, וגם הקונקשן היה נחמד מאד, אבל בדנבר, שדה תעופה שאני מכירה היטב, נחתתי לשלג זלעפות ב 16.4 (!!!!!). בדנבר, זאת עליכם לדעת, לא ראיתי שלג יורד אף פעם, ונחתתי שם לא מעט בחודשים הכי קרים של השנה. מדובר בשדה תעופה גבוה אבל לא גבוה כמו ההרים שעמדתי לנהוג אליהם בקרוב. כששאלתי אם מדובר בשלג- אמרו לי שאכן, נחתה על קולורדו סערה לסיום העונה. מפתיע. את המיד סייז שדרגתי מייד ל SUV, כי הדרכים היו מושלגות, כמובן. לקחתי כהרגלי יונדאי סנטה פה- אחלה אוטו שבעולם !!!!
הפתעה נוספת שחיכתה לי בשדה הוא שהמזוודה העיקרית שלי לא הגיעה מפילדלפיה. נחתתי ב 10:00 בבוקר, והתוכניות כללו גלישה ביום זה. את הבשורה המשמחת קיבלתי עם הגעתי למסוע. הדייל חיכה לי עם המשפט “מיז ליאה מייקלי (כך קוראים לי בארה”ב) – אחת המזוודות שלך לא הגיעה”. בשנה שעברה חוויתי זאת עם הגעה ללא מזוודה לוונקובר טרום ההגעה לוויסטלר. הפעם, המגלשיים הגיעו, ומזוודת סמסונייט הורודה שלי, הגיעה בטיסה הבאה. בעיה: הנחיתה הצפויה של המזוודה היתה צריכה להיות ב 13:30, והתוכניות כללו 4 ימי גלישה בקולורדו. אם הייתי מחכה למזוודה, הייתי מפסידה יום גלישה, וזה תמיד חבל. הומלץ לי לשכור הכל בדרך, אבל החלטתי שלא. מעיל היה עליי, ומגלשיים היו לי, כך שהתחלתי לנהוג לכיוון סילברת'ורן, שם אני ישנה בד”כ ביום הראשון להגעתי. עשיתי צ'ק אין לסילבר אין- מוטל מצויין שאני ישנה בו תמיד, עם בעלת בית פולניה נחמדה מאד שביקרה בישראל בשנה שעברה, והביאה לי בסוף עונת 2014 חטיפוני חלבה- ממתק שהיא נדלקה עליו בביקור. תמיד כייף לחזור אליה, וכך אכן עשיתי הפעם. עלות: 82 דולר ללילה. אחד היתרונות של סילברת'ורן הוא חנויות האאוטלט, שכמותם מעט פחתה בטיול זה, וזה קצת ביאס אותי. חנות BASS ן DRESSBARN, נסגרו- חבל. בנה של בעלת הבית המליץ לי על נסיעה לקיסטון, ונסעתי לשם לגלות שהאתר סגור. נסעתי משם בדרך הקיצור לברקנרידג' וטוב שכך: עצרתי ממש לפני בחנות ציוד. שם שכרתי מכנסיים, נעליים, וקיבלתי רשות לקחת מארגז הנשכחים כפפות (MITTENS- כל אחת מסוג אחר, לא נורא), גוגלס, וקסדה. עלות- 86 דולר. לא נעים אבל לא נורא. כזכור לעוקביי, הפעם רכשתי מבעוד מועד פאס לעונת 2014-2015, כך שהכניסה לא עלתה לי דבר. אני תמיד צריכה להזכיר לעצמי להכניס בגדים למזוודה, וחבל שלא עשיתי זאת הפעם. הייתי חוסכת זמן, כסף, ומרוויחה נוחות עם בגדיי שלי.
היתה תחושת סוף עונה רצינית בברקנרידג'. השלג רק התחיל לרדת, והמסלולים היו קרחוניים. 3 ימים אחרי כן, ביום סיום העונה, החוויה כבר היתה שונה לחלוטין, אחרי ירידה של 18 אינצ' של שלג פאודרי קולורדי למהדרין. בשעתיים גלישה הספקתי לעבור כמה מסלולים, כולל מסלולי חתחתים מוגוליים. כייף. היה קר בטירוף, כפי שהיה קר בכל 4 הימים שהייתי בקולורדו, שתרמו לי גם צינון קטן ומבאס..
הלכתי לשופינג מייד אחרי הגלישה וכמובן לא לפני המקלחת החמה לחימום השרירים והגוף הקפוא מהיום הקר. הטמפרטורות נעו בכל ארבעת הימים שהייתי בקולורדו בין 20-40 פרנהייט. עם הרוחות שנשבו זה היה ממש ממש קר. וכמו שאני תמיד אומרת- מזג אוויר קיצוני תורם לשלג ברמה גבוהה, אבל יחד עם זאת יש אי נוחות של קור. כשמזג האוויר יפה, לפעמים מקבלים יחד איתו סלאש. אז צריך לבחור לפעמים מה עדיף…
קניתי כמה דברים, כמובן, בקלווין קליין, גאפ, ועוד חנויות נחמדות. גם טארגט לא איכזבה (ממש ליד המלון).
אחרי שנת לילה מג'וטלגת שהשתפרה בחסות כמוסת מלאטונין, קמתי לארוחת בוקר של אלופים למחרת- תותים+בננות, לחם קלוי, מיץ תפוזים, ולחם עם שוקולד…
כשיצאתי החוצה לחניון, ראיתי כמה שלג ירד בלילה. מדהים.
נהיגת בוקר לוייל, והגעתי לאתר האהוב עליי ביותר בעולם. שלטי סוף העונה לא אכזבו, והגעתי לאתר בסביבות תשע בבוקר, לגלות שיותר מחצי מהאתר סגור.
ועדיין, היה בהחלט מה לעשות באתר. הצד הקדמי היה פתוח בחלקים נכבדים, בצד האחורי, כמעט הכל היה סגור, והסאן אפ בואל, שהיה בין המסלולים הפתוחים, היה עם שלטים של EXPERTS ONLY בשל תנאי שלג קיצוניים. היה כייף וקר כאחד, ואנשים התחילו להראות אווירת סוף קורס אחרי הצהריים. גלשתי בוייל יומיים, ויחסית לתקופה- היה מעולה. לא הבנתי מדוע חברת וייל ריסורטס סוגרת את האתר ב 19.4 כשירד שלג כ”כ מעולה, עד שהסבירו לי שמדובר ברווח לבעלי המניות. זה משהו שאני מבינה… אבל בכל זאת, חבל. ממש.
אחד היתרונות של סוף העונה- המוני אנשים מחופשים, המון משחקים ברחבה המרכזית ליד התחנה העליונה של גונדולת ה ONE, הופעות בכניסה לאתר (ליד הכניסה לגונדולה בתחתית האתר). מהתחפושות שאהבתי במיוחד: 2 גברים שהתחפשו לפרות חולבות (תסתכלו טוב טוב על התמונה...)
אנשים שהתחפשו לאנשי עסקים על השלג, ברחבת הלואאו ליד התחנה העליונה של הגונדולה היה בית משוגעים אחד גדול ומצחיק עם משחקים הוואיים ומוזיקה וברביקיו. מזג האוויר הקודר והקפוא היה קונטרסט רציני למסיבה, אבל אנשים נהנו מאד, וגם הילדים שהיו שם השתתפו בכייף.
חרשתי היטב על האתר ביומיים הללו. עם החלקים הסגורים, עדיין היו מסלולים שעברו עליהם חתולים וכן שלא עברו עליהם חתולים, והם היו במצב טוב שהשתפר ביום השני כי שלג המשיך לרדת. מעל וייל לא ירד המון שלג ביומיים האלה, אבל ברקנרידג' המשיכה לאסוף שלג, וכפי שציינתי ירד מעליה 18 אינצ' בעוד שוייל קיבלה 2-3 אינצ'ים. אפילו אני הצטרפתי לחגיגה עם שרשרת הוואי. כייף.
ביום האחרון, חזרתי לברקנרידג'. אחרי כל כמויות השלג המטורפות שירדו- האתר היה מושלם יותר מכפי שהיה בינואר. גלשתי כל היום, כשטיסת הערב שלי היתה מדנבר לרינו מאוחר בערב, כך שיצאתי מהאתר בסביבות שלוש (הזהירו אותי מפקקים, וטוב שיצאתי בשעה הזו). במהלך היום, אפילו עליתי על מעלית ה T לפסגה 7, שם היה קר מאד, והמסלולים, מסתבר, היו קשים להחריד. ממסלול PSICHOPATH ירדתי את חלקו העליון בסקידינג, בשל מוגולי ענק על שטח צר מאד. מעליי ריחפו גולשים שעשו את זה בשני גליצ'ים זריזים שהיו בעצם סוג של ריחוף מלחיץ מעל סלעים- אלה מי שנולדים לגלישה, ולא מי שלמד לעשות סקי לפני 10 שנים… מפחיד. בלילה טסתי במחלקה הראשונה (270 דולר) לרינו. בהנתן עלות הטסת הציוד, היה מדובר בבחירה נבונה. כשהבנתי שמזג האויר בקליפורניה היה לא משהו (במונחי סקי, כמובן) התבאסתי וניסיתי לשנות את המסלול ולהשאר לגלוש (3 אתרים היו עדיין פתוחים גם אחרי ה 19.4 בקולורדו- א- באזין, שלא כ”כ אהבתי אותו מהשנה שעברה, ווינטר פארק שהיה בחירה מצויינת אם הייתי נשארת, כי האתר גבוה וירד בו שלג רב, ולאבלנד). אחרי תחשיבים רבים, החלטתי שלא, מאחר והשינוי היה עולה לי קרוב ל 1500 דולר- ביטול הטיסות והחלפתן, ביטול המלונות, הסקי פאס והחלפתם, וזה כבר היה יותר מדיי. נחתתי ברינו בערב ונהגתי בזריזות למינדן, מרחק כשעה דרומה משם. דלפקי השכרת הרכב נמצאים ממש ליד מסועי המזוודות, והיה מדובר ביציאה של 5 דקות מהשדה ונהיגה דרומה בחסות ה GPS. אחרי לילה נחמד ב 65 דולר במוטל בדרך, המשכתי דרומה. מזג האוויר היה כבר חמים הרבה יותר מקולורדו. למאמות' לייקס הגעתי בשעות הבוקר המאוחרות, אחרי שעצרתי במספר תחנות בדרך לצלם את האגמים המדהימים ביופיים שאפשר היה לראות מהכביש דרומה, גם לפני שהגעתי למאמות' לייקס עצמם. התברברתי בכניסה לאתר, ובמקום לקחת ימינה בכביש עם הכניסה לעיירה, המשכתי ישר לנופים מרהיבים של האגמים.
לקח לי קצת זמן להבין איפה האתר, והגעתי לתחנה העיקרית בכניסה לאתר. החלפתי את הסקי פאס, צילמתי את פסל הממותה הענקי בכניסה, ועליתי למסלולים. הספיקה לי שעה וחצי של גלישה להבין שאכן, מדובר בתנאי מזג אוויר מבאסים ובשלג מבאס. האיש בקולורדו צדק, והיה עדיף להשאר באיזור קולורדו ולא לעבור לקליפורניה. הסיבה שבחרתי בקליפורניה היתה כי מאמות' לייקס נחשב לאתר מצויין של סוף עונה, וכי ירד שלג לא רע בכלל באיזור היוסמיטי. מכל מקום- המצב בשטח היה מבאס ביותר.
גלשתי עד שנמאס, נכנסתי לרכב, עברתי אגם אגם, צילמתי את הנופים המרהיבים והתחלתי לנהוג דרומה.
וכך הסתיימה עונת הסקי שלי – 19 ימי גלישה נטו ב 4 מדינות (ארה”ב, איטליה, שוויץ וצרפת). עונה עם התחלה קצת קשה (צ'רביניה בדצמבר. היה מסובך בעמק אאוסטה בימים האלה), קולורדו, מרץ באאוסטה כולל לה טוויל ולה רוזייר, ושוב קולורדו והפעם גם קליפורניה. ס”ה- מוצלח מאד.
יומיים אחרי כן נהגנו לפייג', אריזונה, לצורך צפיה בקניון אנטילופ. ואם כבר הגעתם עד הלום, שווה להגיע לשם.
כמה תמונות שלא קשורות לסקי אבל מאד יפות.
