הסרטון באדיבות מיסטר גוגל.
חזרה לאחור,45 שנה
התכנון להגיע לעיר צ'רנובצי, בה גדלתי עד גיל 12,רקם עור וגידים כבר כמה שנים.
מפת אטרקציות שבניתי פרט אחר פרט.כמובן לא הספקנו הכול..צריך חודש לפחות.ועוד לא דיברנו על נופש מחוץ לעיר
מודעין העיר פועל בבניין העיריה,כל יום,בקומה הראשונה.בימי ראשון בשעה 12.00 יש סיור רגלי בעיר ללא תשלום.
אין טיסות ישירות לעיר. טיסה לקייב או לבוב, מהן צריך רכבת/אוטובוס או הסעה עם נהג מקומי.
השנה הופיעו טיסות קייב - צ'רנובצי. בחורף במזג אוויר פחות נוח היו תגובות על ביטולים רבים.
מתן כרטיס נסיעה לרכבת/ הסעה לצ'רנובצי.
לקראת הקיץ התחילו שיחות על טיסות סדירות יומיות .ויש טיסות יומיות לעיר מקייב.
בדקתי טיסות תל אביב-קייב-צ'רנובצי, יכולנו לתכנן רק כמעט ברגע אחרון, המחירים היו לא זולים בכלל בין 400-480 דולר. בשנים אחרונות טיסות לואו קוסט "קלקלו" אותנו.
בדקתי הסעה מיאש . טיסות ליאש עם וויז אייר היו במחיר שפוי 1067 שקל לזוג כולל מזוודה ו2 טרולים. עלויות הסעה מיאש היו יקרות.
באחד החיפושים במדיה, פייסבוק, גיליתי קבוצת פייסבוק של העיר.
лучшего города
הרבה מידע על הנעשה בזמן אמת בעיר לא היה, הרוב עוסק יותר בנוסטלגיה, זיכרונות.
היו לי שאלות רבות , חלקן נענו ע' אנשים מקומיים נחמדים.
באחד הימים הייתה המלצה על נהג מקומי שעושה העברות מרומניה במיוחד. Yura Dymitriuk
מיד יצרתי קשר, ביררתי מחירים, ימים פנויים שלו וכרטיסי טיסה ליאש הוזמנו.
עלות טיסה ליאש פלוס עלות נסיעה הלוך וחזור עלו פחות מחצי עלות טיסת תל אביב-קייב-צ'רנובצי.
הזמנתי כמה מלונות בעיר דרך אתר בוקינג. בחלק כבר לא היה מקום. פניתי לכולם לאתר שלהם, המחירים ישירות היו זולים יותר. לאחר מחשבה רבה וסיור בגוגל מפס, הוחלט על מלון מגנט על הרחוב הראשי המתוייר ביותר בעיר. רחוב מדרחוב בו טיילו כל יום ראשון הורי.
רחוב Central Magnat Cinema שעד היום נחשב להכי הכי בעיר, וחזר בפי חלק גדול אנשים לשמו הראשוני. פאנסקה. בתקופה האוסטרית היה שמו Herrengasse.
המלון, מצוי בבניין קולנוע לשעבר על שם זויה קוסמדימינסקיה..ממול היה קולנוע ילדים בתוך אוטובוס קטן.. צמוד עליו היה קפה ילדים שכל הילדים אהבו לאכול בו דייסת סולת, נקניקיות, לשתות מיץ עגבניות. הוא היה זכור לי היטב מילדות.
היום, זה מלון מגנט צנטרל ספא. יש אפשרות לטיפולי עסויים בהזמנה מראש, במקום יש בית קולנוע קטן, צמוד עליו בחצר פנימית בית ספר למוזיקה. מולו שפע בתי קפה חדישים, מוזיקת רחוב, מדרחוב וחנויות יפות. לצערי לא היו להם את כל הלילות לפי תכנון שלנו בעיר, ואז הבריקה בי מחשבה....לרשת מגנט כמה מלונות בעיר(3) ביקשתי לבדוק ללון לילה ראשון(שהיה חסר בצנטרל) במלון אחר שלהם, ולעבור למחרת היום. הרעיון נבדק ואושר מידית. עד הרגע האחרון קיוויתי שיתפנה מקום, אך גם כך לא היה קשה מידי. המרחק בין המלונות היה כ10 דקות הליכה ברחוב הראשי היפה. אפשר היה לקחת מונית שתעקוף את המדרחוב, אך בחרנו ללכת להתחיל לפסוג אווירה.
שבוע לפני ידידה שלי בילתה בעיר. ביקשתי ממנה לרכוש לנו קצת גריבן, להגיע מצוידים. מצאנו גם בצ'נצ מקומי גם גריבן.. בימי שישי רכבת ישראל החליטה לעשות שיפוץ קו והיא אינה מגיעה לנתבג. יש שאטלים, אך טיסת בוקר מוקדמת יחסית, פחות רצינו לקחת סיכונים. קיבלנו הסעת VIP של גיסינו שכמעט שכנענו להצטרף אלינו לחופשה בעיר.
טיסת וויז אייר תל אביב יאשי יצאה כמעט בזמן. עברה בנעימים, הנהג שלנו יורי המתין לנו מחוץ לשדה. התקנתי אפליקציית וויבר, רכשתי חבילת גלישה כי לא ידעתי האם יהיה סים מקומי זמין. מסתבר שיש בכל פינה בעיר…
סיורי הכרות בעיר,אפשר קבוצתי ואפשר אישי
נסיעה מיאש לצ'רניבצי די ארוכה, עוברת בים מראות ירוקים בנעימים מאוד עם נהג נעים ומסביר פנים המספר על העיר. הפסקת קפה, שירותים, חילוץ עצמות .
מעבר הגבול לוקח קצת זמן.. התור לא ארוך במיוחד אך יש בירוקרטיה.
הדרכונים נלקחו, לא היינו צריכים אפילו לצאת מהרכב, המזוודות לא נבדקו.
צד רומני אחריו מעבר לצד אוקראיני וקצת יותר ביקורת עוד חצי שעה המתנה ועוברים.
אגב, במעבר מותר להעביר רק 2 קופסאות סיגריות לאדם.. למעשנים חשוב לדעת מראש, לנו? לא משנה כלל, לא מעשנים.
הכביש בצד אוקראינה משובש מאוד ,בהמשך קצת יותר מתייצב.
כמה זמן לקחה כל הנסיעה כולל ההפסקה וביקורות? כ5 + שעות. לא מעט.
הגענו ישר למלון המרכזי מגנט צנטרל סינמה, השארנו בו את המזוודות, לקחנו רק דברים ללילה הראשון וצעדנו ברגל למלון מגנט לוקס. כ10 דרות הליכה ,אבל.. על מדרחוב בנוי אבנים קטנות, ריחמנו על גלגלי הטרולי, מזל שהיה ריק כמעט.
חזרנו לרחוב הראשי לארוחת ערב במסעדה שפעם הייתה מסעדת " דנייסטר" המסעדה בעיר.
מקום של ארוחות מיוחדות, חתונות מפוארות, היום זה "פנסקיה גורלניה".Pansʹka Huralʹnya
בחרנו תפריט אוקראיני ,מרק סלק עם בשר, ורניקי עם תפוחי אדמה ופטריות, עוד מנת בשר, בירה, מחיטו. הכול היה טעים מאוד, מוגש מיוחד ויפה.. בכלל המקום בנוי מיוחד, מכמה אולמות.
וגם אולם ריקודים. המחירים באוקראינה ובעיר זולים מאוד, עבורנו הישראלי ממש זולים.
צריך לתרגל ,לחשב. היחס הוא של 7.22 זאת אומרת לחלק כל סכום במטבע מקומי גריבן ב 7.22 למציאת עלות בשקלים. איך שלא ניסינו לא הצלחנו לעבור 80-100 שקל ארוחה לזוג כולל טיפ לא מבוטל, וכמה מנות כולל בירה, מחיטו וקומפוט. טיילנו עוד קצת במדרחוב, יצאנו לרחוב הראשי, לבניין העיריה וחזרנו למלון מגנט לוקס. למחרת היום הוחלט לאכול א.בוקר במקום, כי הזמנתי סיור הכרות בעיר לשעה 9.00 וצריך היה להגיע לבניין העיריה, הליכה של 5 דקות.
כאמור, עליתי לארץ ב 1973,בגיל 12. עברו לא מעט שנים. חצי חיים. 45 שנה. למרות ש"טיילתי" המון בגוגל מפס ,עדיין העיר נראתה לא מוכרת. ובכלל החלטתי להיות תיירת.
מצאתי 2 חברות סיור בעיר, השנייה והומלצו לי כמה מדריכים. באחד הפוסטים בפייסבוק הומלצה מדריכה מרגריטה מיכאילובנה, אישה מבוגרת, שממש אנציקלופדיה מהלכת. למרות גילה המתקדם, היא מאוד הומלצה. לי זה התאים, אני לא בדיוק בכושר הליכה מהירה, חשבתי. הזמנתי סיור יחידני פרטי, כ 3-3.5 שעות. עלות 300 גריבניה לזוג.
הסיור מתחיל מנקודת המפגש מול בניין העיריה היפה.
אנחנו נחזור לבניו לקראת 12.00, אומרת המדריכה. ואנו כבר יודעים מאיזה סיבה. לקראת 12.00 כבר כמה שנים קיים מנהג,נגן חצוצרה יוצא למרפסת ומנגן את מנגינת שיר אוקראיני “מריצקה” מכל חלון לכיוון לעיר.
המוזיאון וסוכנות נסיעות טיולים צמודה לו
התחלנו את הסיור, סיפרנו קצת על עצמינו, איפה גרתי, מתי עזבנו.. והיא הציעה שתביא אותנו לקראת סוף הטיול לרחוב שלי. דווקא את ההליכה מהבית לבית הספר ומשם למדרחוב ידעתי.
הסיור היה מאוד מעניין, מאוד הוסיף, קיבלנו לא רק מידע יבש שאפשר לקרוא לבד.. את החוויות החיים, את הרגשות האישיים, את האהבה הגדולה של מרגריטה מיכאילובנה לעיר.
היא מכירה בעיר כל אבן, כל פינה, כל בניין וכל כלב משוטט עזוב. היום היא בפנסיה מתקדמת, עדיין מדריכה, חיה את העיר, מגדלת 3 כלבים בבית, חיה לבד , לאחר שהתאלמנה מבעלה. יש לה בן שחי בעיר עם משפחתו.
בית תרבות רומניה ומסעדה רומנית
הסיור היה אמור להיות 3-3.5 שעות. כמה טיילנו??? 9 שעות. כן כן 9 שעות.
לנו לא היה נעים לעצור והמדריכה שלנו רצתה להראות עוד, לספר עוד..
התחלנו ממדרחוב קבילינסקיה התעורר לחיים,סיפור על כל בניין ומרפסת,חצרות הפנימיים..
הצד האחורי של תאטרון בדרך לאוניברסיטה
בית קולנוע,שהחליף שמות.במקור היה זה בית הכנסת הגדול של העיר בתקופה האוסטרית. יש דיבורים היום על רכישה ושיפוץ החזרה למקור.
מגורי קצינים(פעם)
בניין הספינה עם סיפור מעניין
תחילת המדרחוב,הבנק
הסיפור מספר שאת רחוב הראשי,היו מטאטים בענפי ורדים.
במדרחוב היה אסור לעבור בעגלת סוסים,לכן הפסל רק של כרכרה
כך עברנו כיכר אחרי כיכר, בניין מיוחד ועוד, התאטרון, והפילורמוניה, בתי מגורי סטודנטים של היום, מלון בריסטול פעם.
כנסיה ארמנית,בה היום גם אולם קונצרטים מיוחד. כנסיות והעיר
כנסיה (השיכורה) ניקולייבסקי , שנבנתה כמו כנסיה אחותה בקורטאה גה אגרש,רומניה
כנסיית הבית מעץ
הכנסיות הרבות, בתי כנסת חדשים מחודשים.נכנסנו לבית הכנסת בזמן תפילה.הוזמנו ע' אישה צעירה,אשת הרב,להישאר לקידוש.היינו בזמן סיור לכן לא יכולנו.התרגשתי מאוד לראות חיים יהודיים בעיר.יש עוד בית כנסת ומתכננים לשחזר את הגדול,ויש גני ילדים בית ספר יהודי.
היהודים דאגו לבניין העיר,לכן על לא מעט מבנים יש סמנים יהודים.למשל רמז לציציות.
בניין עתיק ימים
בית הכנסת המחודש
ממש בירידה מהמלון,חסד שושנה נדמה לי..
רחוב יהודים, כיכר טורקית,
בניין התרבות היהודית ומוזיאון יהודי בתוכו. אוצרת המוזיאון,אוקראינית מקומית עבדה קשות, אספה פריט לפריט ויצא מוזיאון קטן וחמוד מאוד.מעקה בין הקומות נשאר מקורי
מול בית התאטרון ידעתי שיש הרבה בתי קפה נעימים,לכן עצרנו שם לקפה ומשהו. סביב פארק כיכר התאטרון יש שדרת הכוכבים,כוכבי מוזיקה,תאטרון מלחינים אוקראינים ואפילו זמרת יהודי סידי טאל ובעלה.
,תאטרון צ'רנובצי על שם אולגה קובילינסקיה,משוררת,כותבת אוקראינית.
את הפארק מצדו האחורי שבצ'נקו
יצאנו לחנות הסופר "שלי", נכנסנו אפילו לרכוש שם מים.
המשכנו ברחוב פידקוביצה, רחוב בו גדלתי 12שנה.
השער של הבית היה פתוח, נכנסתי לחצר, אישה בלונדית עמדה בפתח הבית..
הבית, יפיפה, צבוע ירוק נעים ומלא עציצים פורחים. שאלתי רשות ואמרתי שגרתי בבית לפני המון שנים, החלונות האלה היו שלנו ..
והאישה הבלונדינית פתאום אומרת "את אמה!"
היינו בהלם, לא הכרתי אותה בכלל. אמרה שקוראים לה גליה, היא אשתו של בעל הבית, הבן של השכנים שלנו. היום כל הבית שייך להם. והוא, סיפר לה רבות על מי שגר בבית, היא ידעה מיד את שמי. החלפנו טלפונים וסיכמנו שנבוא באחד הערבים, כאשר גם אחותו ,אותה זכרתי היטב, עם בעלה יבוא. ההתרגשות שלי הייתה גדולה מאוד.
חשבנו שכאן אנו נפרדים ממרגריטה מיכאלובנה,אבל היא אמרה שלא..צריך לחזור ברחוב המקביל.רחוב פרונזה,כי הוא מיוחד מאוד.בכלל בזמן תיכנון הטיול קראתי באתר הסיורים שיש סיור מודרך בנושא “הוילות של צ'רניבצי” והוא עובר ברחוב שלי, FEDKOVICA
רחוב מקביל,רחוב FRUNZE בהחלט רחוב עם בתים וחצרות יפים.המדרכות שלו ראו ימים יפים יותר.
עייפים מאוד, זאת בכלל לא מילה, לאחר סיור רגלי של 9 שעות, חזרנו למלון הראשון שלנו לאסוף את הטרולי וצעדנו למלון השני. משום מה לא חשבנו לבקש להעביר אותו עם מונית.
מצד שני זכינו למוזיקת המדרחוב, נגנים מקומיים נוהגים לנגן בערבים, הרכבים שונים, חלקם נגנים מדופלמים ,חלקם מורי מוזיקה, חלקם נגנים מבוגרים שבאים סתם כך להנעים ערב לעוברים ושבין ולעצמם. ניגנו מוזיקה יהודית ובוקובינית.
הגענו לחדר גמורים ובקושי יצאנו מול המלון למסעדת "נמו" cafe Немо לארוחת ערב מאוחרת. גם כאן, הארוחה הייתה טעימה וזולה מאוד.
יום שלישי בעיר, התחלנו מארוחת בוקר עם לחמניות מתוקות במילוי גבינה, טעם אלוהי, וכמובן כל שער מרכבי ארוחת בוקר. חברנו לידידה של בת דודה שלי , לודה, וצעדנו אתה לכיוון בניין אוניברסיטה, שוב עוברים את כיכר התאטרון ,את שדרת הבניינים היפים.
הכניסה לאוניברסיטה רק בסיור מודרך. באותו בוקר סטודנטים צעירים כתבו בחינת כניסה, והתור לסיור המתין. מחוץ לשער עמדו הורים רבים וחברים, המתינו ליוצאים בדאגה איך עברה להם הבחינה. היה מרגש מאוד לראות את הפנים הצעירות ממש, לאחר כיתה ט' ואת ההורים.
למרות שהסיור בשפה אוקראינית הוא מובן. השפות דומות, אפשר להבין.
בשטח האוניברסיטה יש כנסיה לקהל הרחב. הכמרים לומדים לכמורה באוניברסיטה עצמה.
עורכים בה תפילות , חתונות, וגם טבילה. ואכן יצא לנו לראות גם וגם.
עוברים כמה אולמות, תערוכות, מקבלים הסבר על הפסים הרבים, איתורי התקרה.
הגן סביב שייך אף הוא לאוניברסיטה, יפה ומטופח מאוד. אורכים בו צילומים ומותר להיכנס רק דרך שערי אוניברסיטה עצמה.
ביציאה אנו עולים על אוטובוס מס' 5,הוא עושה סיבוב בכל העיר כולה.. התכנון שלנו לראות את העיר החדשה, חלק ממנה זכרתי, את השוק פירות. קניתי קצת מכל מה שמצאתי.זאת כבר לא עונה לפירות יער.אין מבחר גדול. האמת שיכולתי לקנות במקום קמת מכל החמוצים..
האמת? עיר בחלק החדש סתמי כמו כל עיר אחרת, בניינים גבוהים, חלקם לא מטופחים, השוק גם הוא פחות מסודר. לכל אורך המדרכות עומדות נשים עם מרכולתן ,חנויות פשוטות, דוכני אוכל. הי היום יום. המחירים החלק הזה של העיר זולים אף יותר. בית חולים לילדים, תחנת אוטובוסים והמתנה ארוכה לתחבורה ציבורית.
מונית.. מוניות רבות בעיר, חלקן הגדול ללא סמל מונית. בסגנון ההובר. מתקשרים 579,מזמינים מונית. אומרים את שם המקום בו נמצאים ולאן רוצים, את סוג הרכב, למשל סטנדרט(זול יותר). מקבלים הודעה לפלאפון עם מספר הרכב ומחיר העלות. 50 גריבן למרכז העיר. שזה כמו 8 שקל.
מחברת תיירות מקומית מתקשרים ומודיעים שיצא טיול מחר. לא לאן שרציתי אבל גם נחמד.
לעיר ויזניצה ,יש בה משהו יהודי.. מפלים, עוד עירה, הרבה טבע. עיירת קולומיה.מעבר הרים שכן רציתי לראות. שאלתי אם הולכים הרבה ברגל? אמרו שבכלל לא הרבה.
כן אמור להיות גשם קל, אבל הוא לא אמור להפריע.. עלות הטיול 700 גריבן לזוג.
מה יכול להיות, מסכימים לטיול וחוזרים לאזור המוכר לנו, המדרחוב.כבר זמן צהרים מה אוכלים? מול המלון בית קפה וינה Віденська Кав'ярня. אומרים שהוא אחד המעולים.עם מבחר מנות ומתוקים מעולים. לטעמי השרות היה איטי והמרק לא חם מספיק.הבשר היה טעים,מנות מיוחדות.העוגות נראו מדהים אבל לא היה מקום.בצער רב השארנו טעימת העוגות שלהם לערב אחר.
קצת מנוחה,ושוב יוצאים לקבילינסקיה,הרי זה רחוב המדרחוב. האמת שראיתי חנות נעלים טובה מול המלון הראשון שלנו ועוד כמה במדרחוב ולא צריך סיבה מיוחדת לצאת שוב..
קפה לא שתינו ועוגה? לחזור לקפה וינה?לודה ממליצה לקפה מעולה את קפה -Gusto Coffee הפעם נבחר בית קפה שנחשב עם קפה טוב. משפע העוגות נשארה פרוסה אחת של קרמשטניק-נפוליאון עוגה מאוד ידןוע. שונה מעוגה הונגרית, סלובנית. לטעמי הרבה יותר טעימה הגרסה האוקראינית או מולדובה. שתי הגרסאות דומות. כמה עלי בצק דק פריך וקרם פטיסייאר מבושל. עלה אחרון שוברים לפירורים ומקשטים בהם את העוגה.
מכיוון שנשארה פרוסה אחרונה היא הולכת לבעלי. אני וידידה מקומית שלנו מסתפקות בעוגות גבינה. אני בעוגת גבינה עם אוכמניות והיא בעוגת גבינה קלסית.
העוגות מתוקות נהדרות, הקפה טעים אבל לא חם מספיק. בזמן שיושבים בקומה השנייה של בית קפה, עוברת תהלוכה עם מוזיקה ושירה במדרחוב. מסתבר שזאת קבוצת הרי קרישנה.
הם עוברים את כל אוקראינה ומפיצים את אהבת האדם ..רוקדים, מחלקים עוגיות, מוסרים ספרים. מתרימים. מחזה מעניין מאוד.
בוקר קמים מוקדם ארוחת בוקר זריזה עם גביניות חמות, עוגת שמרים מעולה עם תפוחי עץ וריצה לכיכר העיריה לטיול.
מיני בוס כבר ממתין. אנחנו קבוצה קטנה 8 אנשים. כולם מקומיים חוץ מאתנו. ההדרכה באוקראינית. אני מבינה כמעט הכול, בעלי פחות.
המדריך מסביר על אנשים חשובים באזור, זמרים, עוברים את העיר וויזניצה ,עוצרים ל...שירותים.
המדריך בינתיים קופץ לדוכן שוק מקומי לרכוש בשר מעושן. חוזר עם שקית ריחנית וכולם מיד שואלים.. מה המחיר? הוא טעים.. לאחר כמה מטרים המיניבוס מסתובב וכולם חוזרים לדוק לרכוש בשר מעושן. אנחנו קונים בננות.
ממשיכים עיירה אחרי עיירה, הנוף יפה, הגשם מטפטף. עוצרים בעיירה עם שוק מקומי, מזכרות עבודות עץ, סריגה. אוכלים ארוחת צהרים מקומית וממשיכים לעוד עיירה.
מעבר נימציצ.. רציתי להגיע עליו. ראיתי תמונות יפות ממנו. יש במעבר ההרים פנסיון מעניין, מסעדה, מסלולי הליכה. הייתי בטוחה שהמיניבוס שלנו עולה למעבר. לא תכננתי לעלות ק"מ וחצי ברגל, בנעלים ולא נעל ספורט, בגשם קל. מה גם שראינו מכוניות עולות עליו. אבל לא... אנחנו לא עולים ברכב, ברגל. עלינו כחצי ק"מ, וירדנו. לא הגענו למעבר. המתנו לאנשים במיניבוס בשיחה עם הנהג.
בשלישית יש אגם קטן שמאפשר רחצה אבל לא היום בגשם, ומפלי מים. בשם הגשם וירידה על אבנים חלקות אני מוותרת על הירידה ומסתפקת בתמונות מרחוק.
עוברים את קולומיה-עיירה גדולה יותר. קראתי שבה יש מוזיאון עבודות יד רקמת בדים וגם מוזיאון אומנות ציור ביצי פסחא. עבודות עץ. אבל... להפתעתי הגדולה אנו לא עוצרים, ממשיכים עוברים את העיירה וחוזרים לעיר.
מה אגיד לכם? אומנם ראינו משהו, אבל לא זאת הייתה הכוונה.
ביום אחרון לטיול בעיר, למדתי שאפשר היה לקחת טיול פרטי מקומי בעלות סבירה מאוד של 30-50 יורו. לטייל לבד עם נהג מדריך. ללא צורך שמספר נרשמים. חבל לא שאלתי קודם את הנהג שלנו, יורה.
הנסיעה לכל טיול כמעט היא שעתיים לכיוון בדרכים לא דרכים. החלטנו לוותר על טיולים לחטין למצודות. פחדתי ששוב לא נראה הרבה ולא אוכל לטפס על המצודות.
את הבוקר התחלנו לעט, נהנים מארוחת בוקר. פנינו לכיכר התאטרון לנסות להיכנס לראות אותו מבפנים. הקופה אמורה להיות פתוחה ואפשר לרכוש כרטיס כניסה לביקור. בחודש יולי אין מופעים.
באוגוסט השחקנים חוזרים מחופשה לחזרות ועונה נפתחת בספטמבר.
הקופה סגורה. אין שלט ,אין זכר לקופאית. בבניין בית התרבות היהודי לא ידעו לומר לנו.
אמורה להיות פתוחה, אולי יצאה??הסתובבנו בכיכר, שוב מתבוננים בבניינים היפים,
נזכרים בהסברים של המדריכה שלנו( בחזית בניין תרבות יהודית 4 גברים מושכים שקים כבדים. שלושה גבריםעם מבט מושפל והריביע עם מבט קדימה.תסתכלו לאן הוא מביט? על בניין אוניברסיטת לרפואה פסל אישה ערומה!) וממשיכים לפארק ז'ובטניבי.
תחבורה ציבורית די עמוסה ונראית לא משהו בלשון המעטה.הטרוליבוסים ישנים מאוד מאוד, כמובן אין שום מיזוג או אוורור. הנסיעה לא ארוכה אך בעלי לא מוכן. ניקח מונית. יש אפשרות להזמנת מונית נוחה ומעניינת. 579 מחייגים דרך אפליקציה, אומרים מיקום ולאן, מקבלים הצעת מחיר והודעה עם מספר המונית העלות. משלמים ישירות לנהג. הנהג מגיע תוך כמה דקות בלבד. אבל לנו אין אפליקציה, תופסים מונית עומדת ממתינה. מחיר 50-55 גריבני לפי מונה. שזה 7.60 שקל. גם במונית אין מיזוג אבל אנו לבד.
גם מעניין קצת לקשקש עם הנהג המבוגר, לשאול שאלות לקבל הנחיה איך להמשיך מהפארק.
עוצרים ממש בכניסה. הפארק גדול ויפה, יש מסלולים רבים, מתקנים לילדים,
טיפוס על צמרות העצים.ספסלים ונדנדות רבות. בכלל בכל הפארקים מאוד אוהבים נדנדות. דוכני מזון מהיר ואגם גדול.. מסעדה יפה עם כמה חדרים על המים. חדרים מוזמנים לאירועי חתונה ימי הולדת.
אנו לא רעבים בכלל אבל אי אפשר לא לשבת שם. צוות המלצרים נעים מאוד, צעירים יפים, מדברים אוקראינים אבל משתדלים שנבין. מזמינים לנו שתיה, קוואס קר מאוד טעים מאו, גלידה ונהנים!
האמת אפשר לטייל ולשבת שם עוד ועוד.
לפי הנחיות של הצוות יוצאים ברגל לכיוון קניון מול, מרכז מסחרי. מצוות בנות במלון שלנו הבנו שכדאי להגיע לפורמקט החדיש יותר, לא להתלהב זה לא קניון במובן המוכר לנו. כאלה יש רק בקייב, אמרו. צדקו. בקומה ראשונה חנויות ירקות, בשר, נעלים תיקים וביגוד, טואלטיקה...כמובן ללא מיזוג.
שלט “ אני אוהב צ'רנובצי” נמצא בכניסה למרכז הקניות.ורבים באים להצטלם שם.גם אני..
הדלתות פתוחות, החנויות קטנות. בקושי נכנסים לראות משהו.
לקומה שניה ותרתי לעלות וגם לא מצאתי מעליות/או מדרגות. הבנתי את הסגנון, סחורה של שוק קלינקה, סין טורקיה לרוב. קצת מאוכזבת וכועסת שלא עולים לקומה שניה ושלישית, יוצאים לרחוב ו"נופלים" על שוק הפרחים, " הירוק". שפע של פרחים, עציצים, סידורי פרחים. יופי כזה לא ראיתי. מיליון עציצים של סחלבים בכל הצבעים וצורת פרחים. המחירים? מצחיקים ביותר.. כמה חבל שאי אפשר לקחת הביתה. סידורי פרחים מדהימים!!!!!!! בכל מיני כלים.
שבוע לפני הטיסה היה לי יום הולדת. קיבלתי 4 זרי פרחים יפים מאוד. ידעתי כמה הם עלו לילדים שלי. וכאן,,, גרוש וחצי. נכון, המקומיים חיים מהכנסה שלהם ולהם זה לא זול ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו. מה שהפתיעה זה כמות הדוכנים והקרבה שלהם אחד לשני. תחרות גדולה מאוד.
יכול להיות שכמה דוכנים שייכים לאותו אדם והוא רק מתחזק אותם.. אך עדיין.
שוטטנו סתם כך בעיר החדשה, פרוספקט. כאן היכן שהוא עבד אבא לי, יום לפני ראינו את המקום עם ידידה מקומית, היום אני כבר לא מוצאת אותו. הדוכן הגדול של פירות וירקות של אבא ,איננו כבר. במקומו חנות גדולה. וכנסיה גדולה.
עוברים בית חולים לילדים, שנראה שונה משניידר שלנו או כל בית חולים אחר. בגדול זאת עיר גדולה כמו חיפה. לוקחים מונית וחוזרים למרכז העתיק שלנו. יוצאים קצת קודם ומעדיפים לטייל קצת ברגל.לעבור שוב מול בית הספר שלי.בתור ילדה לא שמתי לב לפאר המבנה..היום הוא נראה מרשים מאוד והפסלים האלה על הגג היו שם מסיום בנייתו ע' האוסטרים הרי..
נכון מרשים!
לא ויתרנו וחזרנו לשדרת התאטרון,אולי עכשיו יהיה פתוח..הקופה הייתה עדיין סגורה,עשינו סיבוב קטן מסביב וראינו אדם עומד על מדרגות הצדדיים.ניגשתי ושאלתי האם ניתן להיכנס לראו מבפנים,וכי קופה סגורה..סיפרתי שאנו מחול ולא הייתי בעיר 45 שנה..הוא הסכים להכניס אותנו,תמורת תשלום 40 גרבין לאדם,אולי זה באמת המחיר..אך ללא כרטיס..בעצם לנו לא שינה
כלום.נכנסנו .12 שקל לזוג..
להיום בערב קבענו עם ילדי השכנים שלי, לבקר בביתם, בייתי.
בין השנים 1973-1975 הייתה עליה מסיבית מצ'רנובצי. חלק גדול יצא לישראל. חלק המשיך מכאן למדינות אחרות. העיר הייתה עשירה מאוד באוכלוסיה יהודית.
כל סמנני הדת היו כמובן אסורים בתקופה הרוסית.
את דירת החדר שלנו קיבלה השכנה קטיה. הבת שלה עם בעלה ותינוקת ששיחקתי אתה המון, קיבלו דירה בהמשך הזמן. בשלב מסוים כל בעלי הדירות הממשלתיות קיבלו בעלות עליהן.
כל יצא שבן של קטיה גדל ורכש את הדירות השכנות, שחלקן עמד ריק. הדיירים עזבו לילשראל.
עם הזמן הוא התחתן ושיפץ מאוד את כל הבניין,3 קומות, שכולו שייך עכשיו לן ולאשתו.
הבית הכי יפה היום ברחוב. פדקוביצ'ה 20. גם המיקום שלו מעולה. מול כניסה לפארק עירוני שבצ'נקו, וממש מול כניסה לגם בוטני עירוני. אני זכרתי איך סנאים מהפארק היו עוברים את הכביש לעצי אגוז שהיו בחצר. ולא פעם היו נכנסים לתוך הדירה אם החלון היה פתוח.
לאחר מנוחה קצרה צעדנו ברגל לכניסה הראית של הפארק העירוני.
רציתי לחצות את כולו, להיזכר איך טיילנו בו עם ההורים, איך עלינו על כל המתקנים הרבים בסגנון פונה פארק..איך בילינו באולם קייץ, גן חיות שהיה בו (היום אין כבר) רחבת במת הריקודים..
גם היום יש בפארק שפע מתקנים עבור הילדים. הם שונים, חדישים יותר.. אומנם לא הפארקים הגדולים באירופה את מקומי ולא רע. סגנון לונה פארק ישראלי. יש גם דוכני אוכל רבים.
עברנו את רוב הפארק, חצינו את הכביש ו.. כבר המתינו לנו בחוץ!
המפגש היה מרגש מאוד. לא הייתי מכירה אותם אילו ראיתי ברחוב, אבל בבית מיד ראינו את הדמיון בין ההורים. 45 שנה, לא חשבנו שעוד ניפגש. הם סיפרו שדווקא נכדים של דיירים מקומת הכניסה היו לפני חודש. עברנו את כל חדרי הבית.. את החדר שלנו, מטבח המחולק, השירותים עדיין באותו מיקום. הם השאירו את הכול כפי שהיה רק שיפצו. אותה רצפת פרקט אוסטרית בת יותר ממאה שנה, אותו סגנון חלונות והם מעמידים את העץ ב31.12 באותו מיקום בין 3 החלונות שיראו אותו היטב מכל חלון בבית.
ארוחת ערב הייתה מפוארת, גדולה וטעימה מאוד. יין, שתיה, בשרים, כרוב ממולא ועוגות.. ישבנו ודיברנו ואכלנו, שתינו.. סיפרנו אחד על השני, משא של 45 שנה.
הראינו תמונות של ילדים, הורים שנפטרו כבר, חתונות. אלבום חתונה של הבת שלהן, מפואר ביותר.
חתונה בכנסיה הארמנית, ואחר כך באולם הגדול, ואחר כל חתונה לפי מסורת בכפר. יפה כל כך.
הבנות של שניהם מרצות באוניברסיטה בעיר, המעמד גבוה בצוות הפרופסוריות. הבן עובד עם הדוד בעסקי הובלה, וואליה למדה להיות שפית ושנים עבדה ואז פנתה לעסק פרטי. בעלה, סיים הנדסת בניין. מאוד שמחנו עבורם והחלפנו מספרי טלפונים ,פייסבוקים.
לאחר הארוחה עוד נסענו לבתים של גאליה והבת, באזור חדש של העיר, רחוב הולנדי עם בצים גדולים יפים ענקיים. רק חבל שכבישי גישה מאוד מאוד משובשים. הייתה חוויה אדירה.
בוקר לפני אחרון שלנו בעיר. עדיין תחת השפעת הביקור בערב לא ידענו מה נרצה לעשות.
קניות, צריך לדעת איפה לעשות. בבוטיקים במדרחוב היו פריטים בודדים מכל דבר ותמיד המידה שלי חסרה. עברנו חנות אומנות מקומית, נכנסנו לחצרות הפנימים הידועים של העיר באווירה המיוחדת. הצצתי בפייסבוק בעמוד על העיר. ראיתי מטייל בעיר שביקר בפארק אקווה פארק והציעו לו לבקר בעיירה בויאני, במקום יפה שנקרא סולניצניאה דולינה-עמק השמש. שאלנו מה יש שם? ולאן כייף יותר? אקווה או דולינה? בנות הצוות במלון אמרו חד משמעית לעמק. שיהיה עמק, הזמנו מונית, נסיעה של 20-30 דקות,מחוץ לעיר, עלות נסיעה 206 גריבן=29 שקל .
מכיוון אנו על מדרחוב צריך להמתין בפינת הרחוב, בינתיים נהנינו ממבט על סופר "בריוזקה" המיטולוגי. הסופר עומד שם עוד מתקופת הרוסים ולפניהם האוסטרים. תמיד מכרו בו עוגות, אפילה, אוכל מוכן, וכמובן דברי חלב, ירקות ,מיצים!! מיצים לפי כוס, חמוצים מחביות.
המונית שלנו הגיעה והפסיקה את חלום המיץ שלי..
הנהג שלנו בחור צעיר בשמחה שוחח אתנו על החיים בעיר, מה למד, סיים באוניברסיטה ולמה לא עובד במקצוע, למה לעבוד כנהג מונית זה עסק כדאי יותר. עצוב מאוד.
הפארק מאוד גדול, נכון יותר זה יער עם שבילי אספלט( מה שחסר בעיר), פנסיונים מעץ, מלון ענק משוכלל, שפע ספסלים, נדנדות,3 אגמים לרחצה בעונה החמה יוצר. ברכה סגורה, כל מיני פעילויות ספורט, חוות סוסים ואפילו גן חיות קטן עם אריות, טיגריס ועוד.. במקום נופשות משפחות עם ילדים, יש מסעדות ,קליבה (מסעדה מקומית) זוגות צעירים באים ליום צילום. ברבורים לבנים שטים להם.
בקליבה עצרנו למשהו קל.. שוב עדיין לא רעבים. אכלנו טוב מידי בארוחת בוקר, חבל.
במקום כנראה באים לארוחת דיירי המלון . לא היו הרבה אנשים, אך השרות היה איטי מאוד.
הזמנו פלטת גבינות עם דבש וקבאס...שלא היה להם. החלפנו אותו לבירה ומחיטו
המתנו המון זמן, מחיטו היה עם עלי נענע לא טריים, שחורים ממש לא נעים. פלטת הגבינות הוגשה עם ריבה אדומה ולא דבש, נגמר הדבש. הערתי לגבי השתייה שלי, אמרו שמחליפים אבל לא הגיעו. ביקשנו חשבון, לפחות לא הכניסו את מחיטו שלי. יש מצב ששרות היה כזה כי דיברנו רוסית?
דבר כזה לא קרה לנו באף מסעדה, בית קפה בעיר. אבל.. זה אזור כפרי יותר ולא דיווחנו מיד שנו תיירים ישראלים. המקום יפה מאוד, מאוד כדאי לבוא עם חברים או להתאכסן משפחות עם ילדים.
בשולחנות ליעד השרות היה מעולה, הזמינו הרבה אוכל וקיבלו מידית כמעט.
חזרנו לאזור המלון, בדרך ראינו שעדיין ממשיכים לבנות עוד ביתנים ועוד סוללים שבילים.
ביקשנו להזמין לנו מונית, באותה השיטה. בקבלה עובדים עם חברה אחרת ,המחיר היה קצת יותר גבוה 226=31 שקל. חזרנו לעיר למנוחה ומחשבה איך מבלים את הערב האחרון בעיר? באיזה מסעדה? יש הרי כל כך הרבה.. תכננתי כל הרבה .
את המסעדה היהודית החדשה בעיר ע' אוניברסיטה עם מוזיקה יהודית מקומית.
את גרנד קפה עם נגני קובילינסקיה, את וידנסקה (קפה וינה, די פלצני אך עם עוגות סוף העולם)
אולי לחזור לפנסקה גורלניה-דניסטר של חיים קודמים? אולי קפה ילדים? או מיליון אחרים..
ואז נזכרתי, ידידתי ביקרה בעיר שבוע לפנינו ומאוד המליצה על "הפצ'יוק"- "הפק" שיר/ריקוד אוקראיני בוקוביני מקומי.
ביררנו איפה הוא ,והתחלנו בצעידה. בדרך עברנו את בניין המפואר ששייך לאוניברסיטה,
את פסל החייל הרוסי שזכור לי מכל התהלוכות 9 במאי. היה מנהג, חיילים היו מעלים על הכתף תלמידי כיתות נמוכות. בתור היותי הכי רזה בכיתה תמיד הייתי נבחרת לעלות לכתף חייל תורני.
מזל שהם לא הורידו את הפסל. בכל זאת היסטוריה. צילמתי אותו מכל כיוון אפשרי.
חצינו את הכביש והמשכנו לכיוון המסעדה המקומית. בדרך גילינו את השוק "קרסנואמייסקי" בתרגום "צבא האדום" קיבל את שמו בזכות בסיס צבאי שהיה מולו ומגורי הקצינים. כמובן שנכנסנו לשוק לסיבוב. עוד הספקנו לרכוש כוס פטל וכוס איה פרי סגול עגול.. שני כוסות גבוהים 25 גריבן=3.5 שקלים!!! תאכלו כמה שבא לכם.
ראינו רקדנים זמרים לבושים במיטב תלבושות בדרך למסעדה ורצנו גם אנו.
זכינו לשירה וריקודים מקומיים, וכמעט הלכתי לרקוד איתם במעגל.
המקום קטן יחסית, יש מרפסת יפה למרות שהיה קצת גשם העדפנו לשבת בחוץ. בעלי עם "מחניק לי".. נכנסתי פנימי להנות ממוזיקה.
המלצר היה אדיב מאוד, דיבר אוקראינית אך אמרנו לא כי אנו תיירים ואני רק מתחילה להיזכר בשפה. .קיבלנו הסבר לגבי כל דבר ויחד בחרנו מהתפריט.
האוכל היה טעים כל כך, מרק בלחם אפוי ענק, בשרים , בעלי אכל צלעות על מצא פוסטוינה, סוג של אפונה צהובה ללא אפונים, מוקפץ ברוטב עדין, אני טיגוני תפוחי אדמה עם פטריות וחתיכות בשר ברוטב אפוי בכלי חרס, מלפפונים חמוצים נהדרים פריכים מאוד, פלפלים מוחמצים, שתיה ,ליפתן..
כל בקשה שלנו מיד נענתה בחיוך והבנה. לקינוח חלמתי על נפוליאן שלי בקפה וינה, מול המלון..
להם לא היה כי זה מטבח אוקראיני בייתי.. אז מה היה? כל מיני דברים מעניינים.
מה בחרנו? הרי לא נשאר ללא קינוח. ורניקי עם דובדבנים חמצים בבצק שוקולד. דבר כזה לא אכלתי בחיי. חלקנו את המנה, 10 יחידות ברוטב וניל טעים. בי בי לעוגת נפליאון.
כמה שלא אכלנו שתינו, עם הטיפ השמן באמת, לא הגענו ל100 שקל לזוג.
מפחיד לאכול בעיר .מסוכן. חחחח
חזרנו לסדר מזוודות, קניות לא היו, לכן היה קל. את הפסל שרכשנו בחנות אמנות סידרנו היטב מחדש וריפדנו בבגדים. התבאסתי שלא השכלתי להזמין עיסוי לקראת הערב. עלויות עיסויים במלון בין 60-90 שקל.
שליחת הודעה לנהג שלנו, התאמת שעת יציאה מהעיר, כדי להגיע לפני פקקים במעבר הגבול.
בבוקר הכול לעט יותר, עוד צילומי, עוד קניית שוקולדים בסופר בירוזקה. ולמה בכלל נכנסתי עליו. בדיוק הכניסו למדפים מגשי ענק עם שלל עוגות טריות. ביקור זריז בחנות נעלים, אומנם יש בה חברות מעולות מוכרות אך עדיין אין מידה שלי ממה שרציתי.
השעה 10.00 הגיעה מהר מאוד ויורה הנהג שלנו כבר כאן.
כמה מילים לפני היציאה, שכנוע שלו לרכוש עוגות לדרך, הסבר על שתי מאפיות בעיר המספקות לכל בתי קפה את העוגות העגולות ולסופרים ובמסעדות מקומיות במגשים מרובעים. כך שכל העוגות כמעט בעיר מאותו בית המאפה.
נפרדים מצוות הבנות הנעימות שהיו מאוד מועילות ועוזרות ויוצאים..
בי בי העיר,45 שנה המתנת לביקור. שמחתי לטייל בך, נזכרתי ושמחתי להיות במקומות בהן טיילתנו כמשפחה צעירה עם הורים צעירים,2 בנות עליזות.
הדרך ליאש הייתה גם היא נעימה, אתנו ברכב הייתה סטודנטית, נכון יותר מרצה מאוניברסיטת יאש שכותבת עבודה וביקרה באוניברסיטת צ'רניבצי לצורך זה. עצרנו בדרך באותה תחנת דלק לקפה.
הפעם הזמנתי מלון רגיל לא ספא, מאחורי בניין התאטרון. גישה מהירה לארמון המדע, לקניון פאלאס הגדול. המלון עדן ,נוח, במיוחד לכמה שעות. עלה 40 יורו ללילה.
בילינו כמה שעות בקניון, בסופר, רכשנו גבינות הביתה. אכלנו.. ושבנו למנוחה.
השקמה הזמנתי ל3.30,ומזל שהפלאפונים צלצלו כי הפקיד לא העיר אותנו.
מונית הוזמנה דרך דלפק קבלה ,והגיעה תוך דקה שתיים. מחירי מוניות בעיר ירדו. 20 ליי ממלון לשדה תעופה. זאת פעם שלישית שלנו ביאש. העיר יפה ,ויש מה לראות בה גם לכמה שעות
