את בוקר ה27.2.19 התחלנו בארוחת בוקר מפנקת בזולה שבוונאקה, את יום זה החלטנו להקדיש למנוחה, לוונאקה עצמה ולכביסות.
ביקרנו בעץ המפורסם של וונאקה, זהו עץ שחי באגם של וונאקה, זהו מחזה מאוד לא שגרתי לראות עץ שחי במים.
לאחר מכן הסתובבנו קצת ברחבי מרכז העיירה ובחוף האגם, עשינו סבבי כביסות שלקחו לנו כמה שעות טובות וממש לאחר מכן הלכנו לקלנוע המקומי, “Cinema Paradiso” – קולנוע משפחתי באווירה ביתית המכיל מספר אולמות, האולמות מערבים ישיבה בין ספות ביתיות ונוחות יחד עם מושבי קולנוע רגילים, ניתן לשבת היכן שרק רוצים, בקולנוע זה יש הפסקת מחצית לסרט בו מומלץ מאוד להסתער במהירות מחוץ לאולם אל עבר המזנון, שם יצאו אליכם מספר מוגבל מאוד של עוגיות חמות טעימות וביתיות בטעמים שוקולד, שוקולד מעורב עם שוקולד לבן ועוגיית ג'ינג'ר, לאחר כמה דקות חוזרים אל הסרט עד סופו, החלטנו ללכת לראות סרט בשם “הפרד” של קלינט איסטווד, סרט סביר. בקולנוע פגשנו גם את אידן ושני שפגשנו יומיים לפני כן בטרק של “רוקי מאונטיין”, החלפנו טלפונים ועדכנו אותן שאנחנו מתכננים לפנות בוקר לטפס את טרק ה”רויס פיק Roys Peak” כדי להגיע לשעת הזריחה, הן אמרו שהן מעוניינות להצטרף ושאנחנו רק נעדכן אותן.
בשעת ערב חזרנו לעץ של וונאקה על מנת לצלם מספר תמונות בשקיעה, מיה הצליחה להתחבר שם עם מספר ברווזים חמודים.
חזרנו לזולה בשעה יחסית מוקדמת במטרה ללכת לישון מוקדם, זהו גם הלילה האחרון שלנו בזולה ואנחנו עתידים להתעורר ב3 בבוקר על מנת לצאת לטרק של ה”רויס פיק”
3:00 בבוקר יום חמישי, אנחנו מתעוררים ומתארגנים לצאת לקראת טרק הזריחה ב”Roys Peak”, הגענו לחניון של תחילת הטרק ב3:30 והתחלנו לטפס בשעה 4:00, הלילות האחרונים בוונאקה היו מאוד קרים ולכן התארגנו בהתאם, תחילה חבשנו פנסי ראש אבל כאשר התקדמנו עם המסלול הבנו שאין צורך בהם, הירח האיר לנו את השביל בצורה הטובה ביותר וזה היה קסום בפני עצמו, כדי להגיע לפסגה הלכנו בערך שעתיים וחצי כך שהגענו לפסגה ממש עם אור ראשון, ברגע שמפסיקים ללכת ועומדים או יושבים בצורה סטטית נהיה קר בצורה קיצונית ולכן התלבשנו והתכסנו כמה שרק אפשר, לא היה בן אדם אחד בפסגה שלא רעד מקור אך הנוף שווה כל רגע, זכינו לראות אפילו כוכב נופל והחיוך שלי היה מרוח על הפנים כמו שלא היה כך מעולם. כדי לנסות לחמם את עצמי ואת שאר האנשים פתחתי פק”ל תה בפסגה, כדי לעשות זאת נאלצתי להוריד את הכפפות מהידיים והרגשתי שהן עומדות לקפוא, כאילו מכה קטנה באצבע והיא עלולה להשבר. ברשותי גזייה אלפינית ולפני שהפעלתי את האש הפכתי אותה על מנת שזרימת הגז תהיה הרבה יותר טובה בקור כזה, בטעות תמימה לחלוטין הלהבה שיצאה הייתה כלכך עצומה וגבוהה שלרגע חשבתי ששרפתי את כל ההר, למזלי רק קצה הזקן של הריח שרוף.
הירידה מהפסגה היא הרבה יותר מהירה (וערכה בערך כשעה וחצי) מכמה סיבות, הראשונה היא כמובן כי זאת ירידה אך השנייה היא כי אנחנו חייבים להגיע כמה שיותר מהר לשירותים.
אנחנו מנסים להתאושש והולכים לנוח על שפת אגם וונאקה, קופצים לשתות קפה ב “Coffee Shack Wanaka” שנמצא מול סינמה פרדיסו ומשם ממשיכים בנסיעה לכיוון קווינסטאון.
כשאנחנו מגיעים לקווינסטאון בשעת צהריים אנחנו הולכים לארוחת צהריים בהמבוגריית “פרגבורגר” המפורסמת וכפי שאביב סיכם: “ההמבורגריה המפורסמת בניו זילנד, תור ארוך שלא כל כך שווה את התוצאה. ההמבורגר הצמחוני סומן כטעים, כנל לגבי ההמבורגר צבי (במבי). ההמבורגר הרגיל היה מאכזב מאוד, יבש ומבושל יתר על המידה. ציון 2.5 מתוך 5”
אנחנו ממשיכים בנסיעה עד לעיירה “Glenorchy” שם אנחנו עוצרים בקמפסייט “Mr Wolly's Campground” בסביבות השעה 5 וחצי אחר הצהריים, שם אנחנו מתמקמים ומסיימים את היום מאוד מוקדם.
הדרך מקווינסטאון ל”Glenorchy” היא אחת הדרכים היפות ביותר שנסענו בהן בטיול ושווה לעצור תוך כדי הנסיעה כדי לצלם.
חודש חדש מתחיל, ה-1.3 הגיע ואנחנו נוסעים חזרה לקווינסטאון, מיה ואני מתחילים לעשות מסלול הליכה קצר אך עדיין יפייפה בשם “Queenstown Hill walking track” בעוד שאביב חש כאבים בגב ומחליט להשאר בחניה לנוח לקרוא ספר.
כשמיה ואני חוזרים אל אביב אנחנו ממשיכים לשוטט קצת ברחובות קווינסטאון ומבינים שזאת בעיקר עיירה שפעילה בלילה, אנחנו מחליטים ללון הלילה בהוסטל “YHA Lakefront” – המקום המתאים ביותר למי שרוצה להסתובב רגלית בקווינסטאון אך בעל רכב.
אנחנו חוזרים למרכז העיירה שם אנחנו מגלים את המקום הקדוש ביותר בקווינסטאון, מקדש ה”CoockieTime” – חנות קוקיטיים שם אפשר לקנות עוגיות, מילקשייקים, גלידה ומה לא בעצם, כמובן שאביב ואני לא יכולים להמנע מדבר שכזה ואנחנו רוכשים לנו מילקשייקים מושחתים.
בערב אנחנו יוצאים לאחד הפאבים באזור ומגלים שחיי הלילה שם נגמרים בסביבות 11 וחצי בלילה והמוזיקה שייכת לתחילת שנות ה-2000.
יום למחרת אנחנו עוזבים את קווינסטאון וממשיכים אל עבר טרק ה”Key Summit” – טרק זה הוא חלק קטן מה”Great Walk” הידוע “הרוטברן” ונמצא בצדו של הפיורדלנד, The Divide (או טה אנאו כפי שכולם מכירים), הטרק די קצר אך יכול להיות מאתגר למי שלא בכושר, גם את טרק זה ניצלתי לאימון עם מוצ'ילה על הגב, מהפסגה ניתן לראות את “Lake Marian” שנמצא בהרים ממול.
לאחר שחזרנו מטרק זה נסענו חזרה לעיירה”Te Anau” שם יש את הכנסייה של מייק מחיבורים, הוא מארח בחניה שלו ישראלים שצריכים מקום לישון בלילה, הכנסייה נמצאת במקום די מבודד ולכן אין שם “זיהום אורי”, בלילה אנחנו מחליטים לשחק קצת עם המצלמות.
בוקר ה3.3 הגיע ואנחנו מתעוררים מאוד מוקדם בבוקר על מנת להספיק להגיע להפלגה ב”מילפורד סאונד” ששריינו לנו יומיים לפני כן, “המילפורד סאונד” הוא הפיורד המפורסם ביותר בניו זילנד והוא חלק מאזור שנקרא “פיורדלנד”, אנחנו לחלוטין במירוץ נגד הזמן מכיוון שהדרך למילפורד סאונד היא קצת מסובכת, ישנם מספר רמזורים של עבודות תחזוקה שלא צפינו ועיכבו אותנו, לבסוף אנחנו מגיעים לרציף שממנו יוצא השיט בדיוק ברגע שהשיט שלנו יוצא ולא מספיקים לעכב אותם או להצטרף ולכן אנחנו מבואסים מאוד אך מבינים שצריך להמשיך ושנזמין לנו מקום לשיט בשעה מאוחרת יותר אחר הצהריים, מה שמקנה לנו זמן לעשות טרק נוסף ומכיוון שהתפעלנו מ”Lake Marian” שראינו מרחוק החלטנו לנסוע ולעשות את הטרק של “Lake Marian” שגם הוא טרק לא ארוך מדי אך מאתגר, תוואי השטח יכול להיות קשוח, מלא בבוץ והטיפוס בין העצים עלול להיות מסובך לחלק מהאנשים.
כאשר אנחנו מסיימים אנחנו נוסעים אל רציף הסירות משם אנחנו צריכים לצאת לשיט במילפורד סאונד ומספיקים להגיע בזמן, השיט עצמו לא ארוך, הוא יפה מאוד אך לא מתאים לכל אחד, עוברים בין מפלים שמזינים את הפיורד.
בדרך חזרה מ”המילפורד סאונד” אנחנו עוצרים במפל שנקרא “The Chasm”, המפל עצמו עמוס ומתוייר ברוב היום, מלא באנשים שחוזרים או נוסעים למילפורד סאונד. בדרך למפל יש בריכה סודית מדהימה עם מים צלולים וכחולים שאפשר לקפוץ אליה, ואנשים לא מגיעים אליה.
אחרי החניה תתחילו ללכת למפל בשביל שכולם עולים בו, אחרי הגשר תהיה מצד ימין תיבת תרומות ירוקה של הדוק. ממש איפה שהתיבה נמצאת יש מרעול קטן שיוצא ימינה. תלכו על המרעול הזה כ-3 דקות ותגיעו למקום המדהים הזה.
יום למחרת אנחנו עוזבים מוקדם בבוקר את “Arrowtown” וכבר על ההתחלה יש לנו שיבוש קל, קופצת לנו אבן לשמשה הקדמית של הרכב ונעשה סדק קטן, אנחנו עתידים להגיע תוך יומים חזרה לכרייסטצ'רץ' ולכן אנחנו מתעכבים קצת עם הדיווח על התקלה הזאת, אנחנו ממשיכים בנסיעה ארוכה אל עבר החוף המערבי שם יש את הקרחונים המפורסמים של ניו זילנד “Fox Glacier” ו-”Franz Josef Glacier” אך אנחנו עוברים תחילה באגם בשם “Lake Matheson” – בכל יום רגיל האגם הזה הוא רגיל חלוטין אך ביום שאין בו עננים, השמיים נקיים לחלוטין ואין רוח האגם הזה הוא מכרה זהב לצלמים, יש ממנו השתקפות של הר קוק, לצערנו כשאנחנו מגיעים לשם ומתחילים את המסלול אנחנו כבר רואים שדי מעונן ויש רוח ולכן זה עיתוי לא אידיאלי.
“Fox Glacier” נמצא ממש קרוב לאגם “מאתסון” ואנחנו נוסעים לעברו אך אנחנו מגלים כי ניתן לראות אותו רק ממרחק רב ולא מתפעלים, הבנו שהסיטואציה ב”Franz Josef Glacier” הוא אותו הדבר ואם אין בכוונתנו לשלם על סיור מודרך או מוסק בקרחונים אין לנו מה לחפש שם, אנחנו מוצאים הוסטל שנותן לנו להקים אוהלים בעיירה של “Franz Josef” ומעבירים שם את הלילה.
יום למחרת ה-5.3 מוקדש ברובו לנסיעה אל עבר כרייסטצ'רץ' דרך החוף המערבי ו”ארתור'ס פאס”, אנחנו עוברים דרך העיירה “הוקיטיקה” בחוף המערבי ובעצם דרך “ארתור'ס פאס” אנחנו משלימים את הסיבוב שלנו עם מיה באי הדרומי, בסניף Apex שבכרייסטצ'רץ' החליפו לנו את הרכב ושדרגו אותנו בשנתון עקב האבן שפגעה לנו בשמשה הקדמית.
בכרייסטצ'רץ' אנחנו ישנים אצל ג'ון שגם הוא דרך חיבורים או היט מארח ישראלים אצלו בבית, אנשים ישנים בחדרים הפנויים, על מזרנים בסלון ואפילו במכוניות שבחצר ביתו, ג'ון הוא איש אדיב מאוד ואוהב מאוד את ישראל.
ב6.3 מיה אביב ואני טסים מכרייסטצ'רץ' אל אוקלנד, באוקלנד באותו היום יש לנו הופעה של להקת “ארקטיק מאנקיז” שאליה אביב ואני הולכים ליומיים לאחר מכן ב8.3 שלושתנו מיה אביב ואני הולכים להופעה של “רד הוט צ'ילי פפרס”, שתי ההופעות מתרחשות ב”Spark Arena” ובגלל שאנחנו לקוחות “Spark” מגיע לנו להכנס למתחם ייעודי עם אוכל ושתייה חינם, בדיוק כמו שהיה לנו בהופעה של “פלורנס אנד דה מאשין” בתחילת המסע שלנו בניו זילנד.
יום לאחר מכן מיה טסה חזרה לארץ וסיימה את המסע שלה בחלק זה של העולם בסיבוב הנוכחי.
