מה זה stoneman?
האתגר הוא לרכוב באזור 120-150 קמ עם גובה מצטבר בין 4000 ל4800 מטר טיפוס .
כל מסלול הוא מעגלי וניתן להתחיל מאיזה נקודה שרוצים.
לכל מסלול יש קובץ ניווט שמקבלים כשנרשמיים ולאורך הדרך יש סימון עם שילט יחודיי של האתגר.
האתגר הזה קיים ב5 מדינות : אוסטריה , איטליה, שוויץ , בלגיה , גרמניה וצכיה ( ביחד ).
את האתגר אפשר לעשות תוך יום אחד - gold / ביומיים - silver או ב3 ימים - BRONZ.
לכול אתגר יש אתר יעודי עם כול הפרטים הדרושים למידע ודברים שצריך וחשוב לדעת .
עלות ההרשמה הבסיסית היא אזור 15-30 יורו ( תלוי במדינה)
שמקנה קובץ ניווט , כרטיס שאיתו מנקווים נקודות מעבר ואיזה צמיד יפה.
בנוסף אפשר גם לקנות פסל יחודיי בהתאם לכמות הימים אחרי שתשלימו את האתגר.
בשנת ב2023 השלמתי את stoneman taurista
וב2024 כמעט השלמתי את stoneman glasria ( הסיפור הוא על ה"כמעט" ).
על האתגר של stoneman נחשפתי דרך מוכר האופניים שקניתי ממנו את אופני הordia oiz שלי כאשר הגעתי לפגוש אותו כחודשיים אחרי שכבר קיבלתי את האופניים ( הוא שלח לי אותם למלון כשהייתי באוסטריה בחופשת הסקי )
הדבר המדהים הוא שהאתגר של stoneman taurista עובר בלב האזור שאנחנו ישנים בוא כבר 9 שנים רצוף בחופשת החורף שלנו באזור Ski Amade באוסטריה.
ההחלטה לעשות את האתגר בעצם סגרנה לנו את החלום לבקר באזור הזה גם בקיץ ולא רק בחורף.
האתגר של stoneman taurista היה 134 קמ על 4500 מטר טיפוס.
ולמי שהמספרים האלו אומרים משהו , אני חייב לציין שזה הרבה בראש + הנופים כול כך יפים שבאמת פחות חושבים על הקושי ופשוט נהנים מהדרך.
טיפה על Stoneman Taurista :
את האתגר עשיתי בתחילת חודש יולי והתחלתי באזור 6:30 בבוקר כאשר השמש כבר הייתה יחסית גבוהה בשמיים ( באוסטריה הזריחה באזור 5 בבוקר)
התחלתי את האתגר בנקודת ההתחלה הרשמית בעיירה בשם Flachau - כי תחלס המסלול מעגלי ויכולתי להתחיל את האתגר כ 100 מטר ממקום הלינה הקבועה שלנו
הרכיבה לרוב בדרכי כורכר או דרכי גישה .
מדי פעם יש סינגלים ברמת קושי משתנה עם שורשים שמדי פעם דורשים לרדת מהאופניים ולטפס עם האופניים.
הירידות למטה היו לרוב טיסה בגובה נמוך וחשוב לשים לב לפניות חדות כדי שלא לעוף.
הנקודה הכי גבוהה באזור 2000 מטר כאשר לפני שמגיע לשם עוברים דרך בקתה עם מסעדה וסוג של מלון מיטות .
הבקתה די מנותקת מהעולם ונמצאת בשום מקום כאשר האספקה לשם מגיע עם מסוק ( זה נהוג בהרבה מקומות באירופה)
כאשר סיימתי את הפסקת הצהריים שלי באותה בקתה ( שטרודל עם קצפת וקולה ) רציתי לשלם עם הטלפון ( אשראי ) אבל בגלל שאין קליטה אפשר לשלם רק עם מזומן ( מה שלא שאלתי או לא ידעתי לפני ההזמנה)
מפה לשם בעלת המקום שאלה איפה אני ישן ומכירה את בעלת הצימר שלי וכך סגרנו את העניין שאני ישאר את הכסף שם ויצאתי חזרה למסלול.
במהלך והרכיבה מאוד קשה שלא לעצור כול הזמן ולצלם את הנופים המטורפים .
רכיבה לאורך נחלים בין העצים , הרים עם פסגות לבנות ממוסגרים עם שמים כחולים עם עננים, פרות וכבשים בצידי הדרך וסינגלים בירידה הם רק חלק קטנטן מהיופי שעוטף אותך מסביב.
את האתגר סיימתי באזור השעה 15 ולאחר שנגמרה לי הסוללה בטלפון כדי שאלינה תבוא לאסוף אותי- נאלצתי לרכוב חזרה לצימר .
Stoneman Glaciara
החבר שלי נועם אומר :
אם הראש דפוק כל הגוף סובל!
זה אולי המשפט הכי מדוייק של האתגר הזה בשוויץ שעשיתי.
האתר של stoneman glacria מורכב מ127 קמ ו4700 טיפוס מצטבר.
הטיפוס העיקר מורכב מ2 הרים עיקריים , כאשר ההר השני בשם Breithorn הטיפוס בו נמשך לאורך כ15 קמ ומתוכם 10 ק"מ באחוז ממוצא של 12 מעלות.
לפני הטיסה :
אז אחרי שתאריך הרכיבה נבחר ( תחילת יולי ) ובהתאם נסגרה הטיסה המלון והרכב, התחלתי לחכות ל"אירוע".
חייב לציין שכמות השלגים השנה באזור הייתה יחסית גדולה והשלג סירב להפשיר.
בין לבין פקדו את האזור סערות בעוצמות שונות שהוסיפו מדי פעם עוד כמה סנטימטרים לשלג הקיים.
כשבוע וחצי לפני האתגר - פקדה את האזור סערת גשמים שבהתחלה לא הייתה מיוחד , אבל כעבור כמה ימים יצא הודעה מהארגנים של האתגר שהמסלול הרשמי סגור ויש מסלול חלופי.
יש לציין שאין דבר כזה באמת "סגור" כי הכל מבוסס על שבילי עפר ודרכי גישה.
אבל מבחינתי סירבתי לקבל את הגזרה וניסיתי להבין את הסיבה ל"סגירה"
בתשובה קצרה בלי יותר מדי הסברים המארגנים אמרו שהייתה קריסה ויש מסלול חלופי.
מבחינתי עם יש קריסה אז פשוט יורדים מהאופניים - עוברים מהצד וממשיכים בדרך.
כשהגענו כבר למלון בתחילת המסלול וקפצתי לחנות אופניים ממש תחילת נקודת ההתחלה של האתגר והמוכר פשוט קראה את מחשבותי ואמר:
שכן- יש כמה קריסות במסלול בגלל גשמים חזקים שהיו שבוע לפני אבל לדעתו זה לא נורא ואפשר לעבור את זה בהליכה.
( יצאתי מאוד מחוזק מהחנות במחשבה שבאמת אין מה לדאוג)
בנוסף לכול זה כ5 ימים לפני ההגעה התחזית כבר נסגרה שהולך לרדת גשם ביום הזה ואני הולך לקבל תנאים די "מאתגרים" בלשון עדינה ממש.
חשוב לציין שבשלב הזה כבר לא ניתן לבטל את הטיסה / המלון ואת הרכב ולכן לא נותן הרבה ברירה אלה לצאת ולהתמודד מה שיבוא בדרך.
יוצאים לדרך:
טסנו תחילה למילאנו באיטליה ומשם עם רכב נסיעה של כשעתיים לעיירה במעלה ההר בשם...
בבוקר שיצאתי לדרך עם קובץ שהורדתי בעצמי מרכיבה של מישהו שכן הספיק לעשות את המסלול הרשמי כשבועיים לפני
( המסלול המקורי משולט עם סימון נקודות ביקורת )
התחיל עם גשם , ערפל כבד ואווירה חורפית קלאסית של אירופה
הכל מסביב היה רטוב עם שלוליות קטנות אבל נסבלות .
המסלול מתחיל בכ 13 קמ בירידה בזווית של 10-20% על דשא או סינגל עם שורשים רטובים
( נכנסתי ממש למסלול אנדורו של תחרות uci שהתקיימה כמה ימים אחרי / פגשתי את החברה שסימנו את המסלול בכמה נקודות )
את ה 4 השעות הראשונות העברתי כאשר כולי ספוג מים עם 5 מעלות בגובה 2350 מטר ( משום מה לא חשבתי לרכוב עם מעיל גשם שבאמת היה מציל אותי )
למזלי נכנסתי לשירותיים של תחנת הגונדולה במעלה ההר כדי טיפה להתייבש בעזרת מגבוני הנייר שהיו במקום.
אחרי הטיפוס הראשון שעבר יחסית סבבה התחיל השלב של הירידות שכול כך חיכיתי לו- ושם ציפתה לי ההפתעה הראשונה- הירידה היא על שביל להולכי רגל שלא באמת נועד לאופניים .
כל כמה מטרים יש סלעים וגינות צמחים שמצריכים לעלות ולרדת מהאופניים , הכל כמובן רטוב ובמקומות מסויימים יש חציה של שלג רטוב ועמוק.
סבל של קושי ובעיקר תסכול ובזבוז זמן רציני.
כעבור 4 שעות מזג האוויר התחיל להירגע והעניים התחילו להתפזר
בשלב הזה בדיוק הגעתי לנקודת השיא של הנוף באתגר הזה- נקודת תצפית על קרחון עצום ממדים שמזכיר נחל קפוא. באמת קשה לתאר במילים או להבין מהתמונות את העוצמה של הגודל הזה וזה מחזה מאוד מרשים- שם גם זכיתי לעשות את אחד השוטים שאני מאוד אוהב בעזרת רחפן Hover air x1
אחרי נקודת התצפית התחלתי לרדת לעמק והירידה גם כאן הייתה מאוד מאתגרת בזוויות מופרעות .
ברגע שסיימתי את החלק הצפוני וירדתי למטה , עשיתי הפסקה של כמה קורסונים וקולה.
בשלב הזה חשוב להסביר שכול האירוע מבכינתי על זמן קצוב .
אלינה אישתי נשארה במלון לחכות לי ועל סמך שנה קודמת שעשיתי את האתגר באוסטריה גזרתי זמנים שאני הסיים את האתגר באזור השעה 15/16 או לכול המאוחר ב17.
בסיום הרכיבה תכננו לאכול , טיפה לטייל באזור ולארוז את האופניים והציוד האישי כי הטיסה ליעד הבא הייתה יום למחר ב9 וחצי בבוקר ויש נסיעה של שעתיים חזרה למילאנו באיטליה
בסיום ההפסקה הקצרה התחלתי לטפס את ההר הראשי עם ממוצע של 10.5% לאורך 15 קמ.
הטיפוס התחיל סבבה אבל לאט לאט התחלתי להבין שהמזג האוויר בתחילת היום גזל ממני הרבה אנרגיות וכאן התחילה מלחמה מנטלית !
כ11.5 קמ מהטיפוס הוא פשוט מונטוני בזווית של 12 מעלות בחלקים הקלים ומדי פעם יש קירות קטנים של 19 מעלות
כאשר סיימתי את העליה התחלתי להבין שאני כבר עמוק מחוץ לטווח הזמן המוגדר .
סיימתי את העלייה ב15:30 בצהריים והייתי באזור הקמ 80 מתוך 124 כאשר העליות עוד לא נגמרו
למזלי ידעתי שמצפה לי טיסה מאוד ארוכה למטה וידעתי שאני יכול לצמצם זמנים .
מדי פעם הייתי פשוט חייב לעצור לצלם כי זה באמת קשה שלא!
כעבור בערך 15 קמ של ירדה הגעתי לקריסה המדוברת.
כאן קלטתי שזאת תיהיה חוויה לא רגילה.
בגודל של לפחות 2 מגרשי כדורגל הייתה מולי קריסה מוחלטת שמפולת סלעים פשוט שטפה והרסה כול מה שעמד בדרכה.
נעצרתי במקום שבו היה אמור להיות גשר שחוצה נהר רחב וחזק ועכשיו מה שנשאר ממנו זה סלעים על גבי סלעים ברוחב של 200 מטר לפחות.
פשוט הרס טוטאלי!
רק הניסיון לרדת לנהר למטה היה מאתגר בגלל קירות של 3/4 מטר שהייתי צריך לגלוש למטה ( עם האופניים כמובן )
את חציית הנהר עשיתי על גבול סכנת חיים,
הזרם היה מאוד חזק ובהתחלה לא הצלחתי אפילו להכניס את הרגל למים מרוב העוצמה.
אני הדלג על הנקודה שהמים שירדו מהפשרת השלגים מלמעלה היו אולי 2 מעלות מעל ה 0 ובריכות הקרח שאנשים עושים היו מרגישים כמו סאונה נעימה
ראשית חיפשתי איפה יש מעבר כמה שיותר נוח בין הסלעים שהציצו מעל המים או כאלו שאפשר ללכת עליהם בתוך המים כי הזרם היה באמת חזק , כל זה כאשר אני עם נעלי קליטים ( נעליים שיש להם חיבור מיוחד לפדלים ) ואופניים על הגב.
ממש כמו ללכת בלוך מבוח רק על סלעים בתוך נהר גועש
ברגע שהצלחתי לחצות את הנהר הרגשתי בר מזל , מצאתי את השביל והתחלתי להזדרז לחזור לרכוב, אבל אז אחרי 200 מטר גילתי שיש עוד נקודת קריסה והפעם גדולה יותר עם שטח מעבר גדול שהייתי צריך לחצות ברגל .
באמת קשה לתאר את הגודל והנזק שגרמה המפולת באזור הזה.
אזור שלם של בתים או סוג של עיירה קטנה פשוט נותקו לחלוטין ובמקרה של טעות מצידי , אולי הדובים והזאבים היו מוצאים אותי בלילה.
כאן הקריסה היתה כול כך חזקה ורחבה שזה פיצל את הנהר לכמה ערוצים קטנים והמעבר של המים היה רק הליכה בתוך מים זורמים עד הברך.
בשלב שהצלחתי לסיים ולחצות את הקריסה השנייה, השעה הייתה כבר 17:30 ! )
וכאן זה היה מרוץ נגד השעון.
ניסיתי ללחוץ וכמה שיותר לסיים את הרכיבה- בדרך עברתי עוד קריסות של כבישים וצירים שהצריכו רק דילוג קטן מעל הסלעים והנחלים , אבל זה עוד 5 דקות כאן - 7 דקות שם...
אלינה עדכנה אותי שהמסעדה האחרונה בעיירה נסגרת ב21 בערב ואנחנו עוד חייבים לארוז
ניסיתי ללחוץ כמה שאפשר אבל בשעה 19:30 החלטתי שמספיק וצריך להתקפל,
ביקשתי מאלינה שתגיע לאסוף אותי לאורך הכביש ויצא שלא סיימתי כ 5 קמ מהמסלול ו400 מטר טיפוס ( חזרה לעיירה )
בשעה 20+ חזרתי למלון , שטפתי את האופניים , התקלחתי והלכנו לאכול סוף סוף מזון אמת .
ובחזרה למילים של חברי נועם:
אם הראש דפוק - כול הגוף סובל.
הבעיה שדי נהנתי מהסבל הזה ועל הדרך יצא גם סיכום נחמד של החוויה.
מה שכן אני אישית שמח עבורו זה האתגר של 10 קמ טיפוס בזווית ממוצע של 15% , זהו חלק שאני גאה ששרדתי למרות מזג האוויר הקשה .
ללא ספק זה אתגר שלימד אותי הרבה על כוח רצון.
מזג האוויר גזל ממני הרבה כוחות להמשיך והכי חושב שידעתי לעצור ולא להיות ראש בקיר
