יום חמישי 30/7 - סיפור הטיול שלנו בקיץ הזה התחיל אמנם עם לא מעט תקלות, אבל בסופו של דבר, במטוס בדרך הביתה כולם הודו כי היה כיף ונהנינו. אז הפעם היינו רק ארבעה (הבן הגדול בצבא), זוג הורים ושני ילדים בגילאי 17 ו-11.
איך שהגענו לשדה התעופה גילינו תורים ארוכים לצ'ק-אין. לא נורא. אמנם חמישי בבוקר, אבל טיסה זה כיף ושווה לחכות. כשגמרנו להפקיד את המזוודות אני מחפש את המצלמה והיא איננה. לחץ. בירור קצר העלה כי היא נותרה בבית. תקלה מס' 1 (לא נורא. נתגבר עם המצלמה הקטנה של המתבגרת ומצלמות הניידים).
נוחתים בוינה. טיסת ניקי עברה בסדר גמור. מחכים למזוודות. תקלה מס' 2. רק 2 מתוך ה- 3 הגיעו. אחרי מס' חיפושים ניגשים לעמדה המתאימה, ממלאים טפסים, והפקידים מבטיחים להיות בקשר ולדאוג שהמזוודה תגיע אלינו מיד לכשתאותר. יוצאים לנהג המונית שהוזמן והמתין בחוץ בסבלנות שנסיים את כל הנהלים הפורמליים ונוסעים למלון. תקלה מס' 3. מה אלו ילדים גדולים? יש בחדר רק 3 מיטות. מה זאת אומרת הזמנו חדר ל- 2 מבוגרים ו-2 ילדים, ואפילו ציינתי בהזמנה את גילאי הילדים, כדי שהכל יהיה ברור. פקידת הקבלה עומדת מולנו נואשת. החדר לא מוכן עדיין. נראה מה נעשה, היא מבטיחה. מפקידים את המטען בתקווה כי כשנחזור הכל יסתדר בשלום.
5 דק' הליכה ואנחנו ברח' מריה הילפרשטרסה בוינה. יורדים לתחנת הרכבת התחתית, רוכשים כרטיסי נסיעה ל- 72 שעות, ועולים על הרכבת לסטפאן פלאץ. מגיעים. צהריים. חם. דבר ראשון נקניקיות וקולה באחד מהדוכנים שמסביב לכיכר. תענוג. את הקינוח משלימים בבית קפה וינאי צמוד לכיכר. שטרוגל תפוחי עץ מסורתי, זאכר טורט, גלידה וקפה. החופשה התחילה באופן רשמי. ממשיכים בסיור בכיכר, בקתדרלה המקסימה ומסביב במשך כשעתיים, וחזרה למלון למנוחה. בדרך עוצרים ב- H&M להצטייד בתחתונים, חולצות ומכנסיים לטף, שהמזוודה שלהם לא הגיעה.
המלון, Hotel am Brillantengrund, בנוי מסביב לרחבת חצר המשמשת גם כמסעדה, התארגן בינתיים והכניס ספה נפתחת לחדר. קצת צפוף, אבל נסתדר.
יום שישי 31/7 – אחרי ארוחת הבוקר יוצאים לארמון הופבורג. החבר'ה ממש מוקסמים מתצוגת כלי האוכל וממוזיאון סיסי והחדרים. לא מוכנים לפספס אף תחנה במדריך הקולי. יוצאים בצד השני של הארמון, מצטלמים בגנים וצועדים ברגל למוזיאון המוזיקה. צהריים. רעבים. אז לפני הכניסה למוזיאון חוטפים שוב נקניקיה. המוזיאון אינטראקטיבי ומעניין ביותר, והחבר'ה נהנים מכל רגע. ממש לא אכפת להם שכבר שעת צהריים מאוחרת.
אחרי שעתיים במוזיאון יוצאים החוצה וממשיכים ל-stadtpark. בכניסה מצטיידים בגלידה ומיד יוצאים לחפש את הפסל של שטראוס – תמונה מחייבת. מתיישבים על ספסל והחבר'ה מאכילים את הברווזים בעוד אנחנו נהנים מכמה דקות של מנוחה, כי מכאן ממשיכים ברכבת תחתית לפראטר.
הגלגל הענק הוא תחנת חובה בפארק, והנוף הנשקף ממנו באמת נותן תחושה של העיר. המחיר לא כ"כ זול (24 יורו לזוג+2 ילדים). מאחר והיינו ביורודיסני, אפטלינג, יוניברסל וסיקס פלאגס, הילדים לא התלהבו במיוחד מהפארק, אבל לא ויתרו על לפחות רכבת הרים אחת...
הגענו למלון עייפים ואת ארוחת הערב אכלנו במסעדה שבחצר.
יום שבת 1/8 – אחרי ארוחת הבוקר יוצאים לשונברון. לקחנו את הסיור המקוצר של 22 החדרים, ובסופו הילדים אמרו שחבל ולא לקחנו את הסיור הארוך. היה להם ממש מעניין. יצאנו לגנים, הצטלמנו והצטלמנו, וטיפסנו עד למעלה לקפה ועוגה בבית הקפה המשקיף על הארמון.
משם המשכנו לנאשמארקט ואחרי סיבוב קצר עצרנו לארוחת צהריים טעימה (להפתעתנו גילינו שבעל המקום ישראלי החי מזה כ- 20 שנה בוינה). המשכנו ברגל לקארל קירכה. תמונה ועוד תמונה וממשיכים לראות את בית האופרה, ואז למנוחה קצרה בחדר ולנסות ליצור קשר עם שדה התעופה בכדי לראות מה קורה עם המזוודה שלנו.
בערב אנחנו יוצאים לבניין העירייה של וינה שם מתקיים פסטיבל סרטי קיץ. כל רחבת העירייה מלאה בדוכני מזון, שולחנות ישיבה והמוני אדם. מדהים. האוכל מוגש בצלחות, ולא מפלסטיק, והשתייה בכוסות זכוכית. אין בלגאן. אין דחיפות. אין לכלוך על הרצפה, כוסות או צלחות שבורות. והאוכל – מכל טוב מסעדות העיר ובמחירים שווים לכל כיס. פשוט תענוג לעין ולחיך.
יום ראשון 2/8 – הבוקר מקדם אותנו הגשם בוינה. אחרי ארוחת הבוקר נוסעים לאסוף את הרכב. הגשם המרענן פסק, ואנחנו אוספים את הסיאט שלנו ויוצאים לכיוון ברטיסלאבה. במעבר הגבול עצרנו לרכוש את המדבקה לרכב, והמשכנו ישירות למצודה.
הנוף הנשקף מהמצודה ממש מרשים. החצר, הגנים ממש יפים. החבר'ה לא רצו להיכנס פנימה, אז לאחר כסיבוב של שעה והרבה תמונות חזרנו לרכב ונסענו לצ'ק אין במלון Loft, שנמצא ממש מאחורי ארמון הנשיאות ובמרחק הליכה מהעיר העתיקה.
מאחר והגיעה כבר שעת הצהריים, והחדר טרם מוכן, אפסנו את המזוודות ויצאנו לתור את העיר העתיקה של בראטיסלבה. נכנסנו דרך שער מיכאל וירדנו ישר לשדרה של התיאטרון הלאומי. על פי המלצה מוקדמת התיישבנו ב- 17Bar לפיצה, שבאמת היתה מצויינת. תוך כדי ארוחת הצהריים שוב מתקשרים לשד"ת וינה לבדוק מה עם המזוודה. "העניין בטיפול נודיע לכם שכתגיע לוינה ונדאג שתגיע אליכם". אחרי שהרגענו את הרעב התחלנו להסתובב בסמטאות ולהתרשם מהעיר. ביקרנו בבניין העיריה וכמובן שאי אפשר לפספס את הצילומים עם פסלי הרחוב, כמובן.
אחרי מנוחה והתרעננות בחדר שבנו לפנות ערב לעיר העתיקה. השמיים החלו להתענן, הטמפרטורות החלו לרדת והרבה יותר נעים עכשיו להסתובב. נכנסנו לאזור היהודי של העיר העתיקה ואף הגענו לאנדרטה לשואת יהודי סלובקיה, לא רחוק מקבר החת"ם סופר. בני משפחה המתגוררים בעיר סיפרו לנו כי בעבר במקום עמד ביהכנ"ס המרכזי של בראיסלבה (ממש בסמוך לקתדרלה), אשר נהרס בתקופת השלטון הקומוניסטי בכדי להקים את הגשר). בחזרה לכיכר המרכזית שם על הבמה הופיע זמר מקומי. נכנסנו שוב לחצר בניין העירייה. פסנתר עומד בחצר ועוברים ושבים מוזמנים לנגן עליו. לא רחוק משם הגענו לבניין בו אחת מבני המשפחה הוסתרה במשך שנתיים במהלך מלחמת העולם ה-2 במנזר שהה במקום.
יום שני 3/8 – הבוקר עוזבים את בראטיסלבה אחרי ארוחת הבוקר ונוסעים ל- Nitra. המצודה והקתדרלה מרשימות ביותר, כמו גם הנוף הנשקף מלמעלה. פגשנו גם עוד ישראלים שהגיעו ועלו לראות את הקתדרלה. ירדנו לחפש את השוק עליו קראנו במספר מקומות, אבל לא הצלחנו לאתר אותו אז המשכנו בנסיעה ל- Banska Bistrita. החום מתיש את החבר'ה, ומזל שיש מזרקות במדרחוב כך שניתן להתרענן מעט. המבנים בכיכר המרכזית ובמדרחוב מרשימים, אם כי לא הצלחנו להבחין בנטייה של מגדל הכנסייה. אולם כאמור, החום הבריח אותנו די מהר. גלידה, ארוחת צהריים, וממשיכים בנסיעה לכיוון Stara Lesna – המקום בו אנחנו אמורים לישון בלילות הבאים.
ממש בכניסה ל- Stara Lesna מצלצל הטלפון הנייד. משדה התעופה בוינה מתקשרים לברר איפה אנחנו נהיה מחר, שכן המזוודה האבודה אמורה להגיע.
הג'י.פי.אס מכוון אותנו ל- Stara Lesna, אבל אנחנו מסתובבים ולא מוצאים את הפנסיון בו הזמנו חדרים. אחרי שני סיבובים, עוצרים, נכנסים לסופר המקומי ושואלים את הקופאיות. הן לא מכירות את המקום. באחד מבתי המלון במקום פקידת הקבלה מוציאה מהאינטרנט את מס' הטל' של הפנסיון. מתקשרים ומקבלים הוראות הגעה. כשהגענו חיכתה לנו הפתעה לא נעימה נוספת, או ליתר דיוק תקלה מס' 3 (כמו שאמרתי תקלות לא חסרו בטיול הזה). בעלת המקום הודיעה שבטעות השכירה את החדרים שלנו פעמיים. לא צריך להסביר לכם את רמת הלחץ והמתח שנתקפנו בהם. אחרי כמה דקות של המתנה היא אמרה לנו שמצאה עבורנו מקום חלופי בצד השני של הכפר. כמובן, הבטיחה, לא תצטרכו להוסיף על התשלום שסוכם מראש. היא רק הוסיפה שהבעלים של המקום החלופי אינם דוברים אנגלית, כפי שהיא דוברת. למרות מחאותיה של זוגתי, הסכמנו בלית ברירה (כאילו שבכלל היתה לנו ברירה במצב הדברים שהוצג בפנינו).
נסענו אחרי אווה לפנסיון החלופי. הוא נראה מדהים. בקומת הקרקע שתי מערכות ישיבה, פסנתר כנף, שולחן ביליארד, טלוויזיה עם לווין, שולחן ענק לישיבה עם המוני משחקי קופסה לילדים. מתברר שאנחנו היחידים שנתגורר במקום לפחות ללילה זה. קיבלנו שני חדרים ענקיים בקומה הראשונה. נפרדנו מאווה וקבענו להגיע למחרת בבוקר לפנסיון שלה להתעדכן ולקבל המלצות למסלולי טיול, התארגנו בחדרים ויצאנו בהליכה לקוליבה שבמרכז הכפר לארוחת ערב.
יום שלישי 4/8 – הבוקר נתקלנו בקשיים של תקשורת עם בעלת הבית שאינה דוברת אנגלית. למזלנו הפנסיון מרושת באינטרנט אלחוטי כך שעזרת אפליקציית התרגום של גוגל הצלחנו לתקשר. אני רשמתי באנגלית את מבוקשנו והצגתי לה את מסך הסמארטפון כדי שתקרא את התרגום לסלובקית. כך הצלחנו לקבל קפה עם חלב ושוקו לילדים לארוחת הבוקר. קפצנו לאווה, שעידכנה אותנו שמחר נעבור בחזרה לפנסיון שלה מאחר ובעלת הפנסיון שהחדר שלנו מתפנה, ומשם המשכנו לטיול.
העיירה הראשונה בה עצרנו – Levoce. סיבוב קצר במרכז העיירה. צילום או שניים של בניין העירייה המרשים והמבנים שמסביבו. הילדים לא רצו להיכנס לקתדרלה, אז חזרנו לרכב והמשכנו לטירת ספיש. כבר מהדרך התרשמנו מהטירה הניצבת גבוהה ושולט על השטח. העלייה מהחניה לא קלה, במיוחד ביום חם. מלמעלה הנוף מדהים וגם הסיפור של הטירה מעניין ביותר (השתמשנו בהדרכה מוקלטת שניתן להשאיל בכניסה לטירה). הארטיקים בסוף הסיור, שנמשך כשעה וחצי, הפיסו את דעתם של כל המשתתפים...
אחרי טירת ספיש נסענו ל- Kosice. העיר היתה בשיפוצים (בעיקר הכבישים), אבל הצלחנו לפלס את דרכנו למרכז. הסיור במדרחוב החל בכנסייה, ומשם לביהכנ"ס, וחזרה למדרחוב לצילום עם הפעמון והמזרקה המנגנת. הבניינים לאורך המדרחוב מרשימים ביופיים, והחלטנו שזה מקום מספיק טוב לעצירה לקפה ועוגה (המחירים פשוט מגוחכים: 2 מילשייק, עוגה, 2 קפה ו- 2 בקבוקי מים ב- 8 יורו).
נסיעה של כשעה וחצי בחזרה לפנסיון במהלכה תפס אותנו גשם די מרשים. כשהגענו יצאנו בהליכה רגלית לאכול פיצה וללגום מהבירה של המסעדה הקרובה לפנסיון, וחזרנו לשינה. באחת עשרה ושלושים מעיר אותי הטלפון, כאשר על הקו נציג משדה התעופה בקושיצה אליו הגיע, סופסוף המזוודה שלנו. הוא בישר לי כי בתוך כשעתיים יוכל להגיע למסור לי את המזוודה. אמרתי לו שהשעה מאוחרת ואין לי כל עניין להעיר את כל אורחי הפנסיון ושיתכבדו ויביאו אותה למחרת בבוקר.
יום רביעי 5/8 – אחרי ארוחת הבוקר כאשר הבנו שמזג האוויר הצפוי היום יהיה סגרירי ואולי אף גשום, החלטנו לשנות מעט את המסלול ולנסוע לשייט על הדונייץ. לקחנו את השייט המסורתי על רפסודה, שהיה די משעמם במיוחד מאחר והמשיט לא ידע לתרגם את הסבריו לאנגלית. ייתכן ושיט בסירת גומי בסגנון של רפטינג היה משעשע ומעניין יותר.
בדרך חזרה הגשם תופס אותנו ואנחנו מוותרים על הפיקניק המתוכנן לטובת ארוחת צהריים בקוליבה מקומית, שכללה סוגים שונים של פירוהקי.
חזרנו לפנסיון של אווה. המזוודה חיכתה לנו. קיבלנו את החדרים. פרקנו את הציוד וישבנו על המרפסת עם כוס קפה וספר להשקיף על הנוף של הרי הטטרה. איזו שלווה.
את ארוחת הערב אכלנו בפיצריה הנמצאת 200 מ' מהפנסיון.
יום חמישי 6/8 – בבוקר גילינו כי הגיעה משפחה ישראלית נוספת לפנסיון, עם ילדים בגילאים קרובים לגילאי ילדינו. אחרי שיחה קצרה והיכרות הסתבר כי אנחנו מתכננים מסלולים זהים. חברנו יחד ונסענו למסלול שתחילתו בטטרנסקה לומניצה. עלינו ברכבל לאגם סקלנטו פלסו בגובה של כ- 1750 מ'. סיבוב סביב האגם הקטן והנוף המדהים הנשקף מלמעלה ומתחילים בירידה. מסלול ההליכה מהאגם עד מפלי הרבינוק אורך כשעתיים בשביל האדום, עם כמה עצירות בדרך וטבילת רגליים במפלים. ההליכה ממש לא קשה, והנוף הירוק מקסים. כשהגענו לאזור התיירותי בהרבינוק עצרנו לגלידה לפני הירידה בפונוקלור לסטארי סמוקובץ'. כל הסיבוב עד הירידה למטה ארך לנו כ- 5 שעות, אבל היה מהנה ביותר.
מסטארי סמוקובץ' נסענו באוטובוס בחזרה לרכבים בטטרנסקה לומניצה, שם גם עצרנו לארוחת צהריים משותפת בקוליבה הצמודה למגלשות ההרים, שכמובן לא ויתרנו על סיבוב בהן אחרי הארוחה.
ארוחת הערב היתה שוב בפיצריה שבקצה הרחוב.
יום שישי 7/8 – אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לשטרבסקה פלסו. התור לרכבל הכסאות לא ארוך, ואנחנו מיד מתחילים בטיפוס למעלה. זוגתי ממש נלחצת מרכבל כסאות. מגיעים למעלה ומתחילים בטיפוס רגלי לפסגה. ככל שעולים ומתפעלים מהנוף הנשקף, נדהמים יותר מהקלילות בה המקומיים מטפסים לפסגה, בעוד אנחנו מנשפים ומתנשמים. רק מחצית מאיתנו הגיעו עד הצלב שעל פסגת ההר, בגלל הטיפוס שהיה ממש קשה (זוגתי והבת, ויתרו במחצית הדרך והמתינו לנו עד שחזרנו לאסוף אותן). אחרי הירידה עושים סיבוב מסביב לאגם ואוכלים ארוחת צהריים באחת מהמסעדות הרבות במקום.
עייפים, מחליטים לנסות את המלצת בעלת הפנסיון ולנסוע למרחצאות החמים שבעיירה הסמוכה ל- Stara Lesna. כשאנחנו מגיעים לשם, כבר מרחוק מבחינים בהבדל בין מערב למזרח אירופה. המתחם, למרות שעבר מודרניזציה עדיין מזכיר מבחוץ כי מדובר במדינה מזרח אירופאית לשעבר. אבל – אנחנו נהנים מהאמבטיות החמות, הבריכות, הג'קוזי. כמה שעות של שחרור עצמות אמיתי. חוזרים לפנסיון לארוחת ערב בפיצריה שבקצה הרחוב.
יום שבת 8/8 – המשפחה הנוספת עוזבת הבוקר, ואנחנו החלטנו לנסוע לקניון דיירי. הנסיעה אורכת כשעתיים מהפנסיון, והדרך הנופית יפהפייה. שבת היום, וקשה למצוא חנייה. מסלול ההליכה עצמו לא קשה במיוחד אבל יפה מאוד. הטיפוס בסולמות, ההליכה לצד המים, הנוף. פשוט מקסים. בדרך חזרה עוצרים בקוליבה מקומית לצד הדרך לאכול פירוהקי.
חוזרים לפנסיון ומתרווחים על המרפסת מול קרני השמש החמימות עם ספר וכוס קפה ביד. תענוג.
יום ראשון 9/8 – הבוקר נוסעים למערת הנטיפים. מחכים לסיור באנגלית. המערה יפה מאוד. מסודרת. ההסברים באנגלית לא משהו, אבל החוויה של ההליכה בין הנטיפים וממש ממש בקרבתם נחמדה ביותר.
אחרי המערה משיכים כמה ק"מ ומגיעים לפארק החבלים. הילדים ממש נהנים מכל רגע.
בדרך חזרה עוצרים לקניות וקפה במרכז המסחרי שליד Stara Lesna. בערב נפרדים בארוחה אחרונה בקוליבה המקומית.
יום שני 10/8 – אחרי ארוחת הבוקר מסיימים לארוז, נפרדים מבעלת הבית החביבה ומתחילים את הנסיעה לכיוון צ'כיה. בדרך עוצרים בטרנצ'ין ועולים למצודה היפה. לאחר ארוחת הצהריים ממשיכים בנסיעה ועוברים את הגבול לצ'כיה. עוצרים ב-סלאבקוב, תוך שאנחנו מספרים ומקריאים לילדים את הסיפור והתיאור של קרב אוסטרליץ. לצערנו הגענו לארמון בדיוק בשעת הסגירה, אז נאלצנו להסתפק בסיור בגנים היפים ובגביע גלידה ברחוב הראשי. ממשיכים בנסיעה קצרה לברנו, מתמקמים בפנסיון שהוזמן מראש, 5 דקות נסיעה ואנחנו במרכז העיר. מסיירים במרכז העיר היפה, בכיכר החירות היפה, וכיכר ז'לני טרה היפהפייה. עולים למצודה וחוזרים לשוטט בסמטאות. החום המתיש והשעה המאוחרת מבריחים אותנו למסעדה לארוחת ערב, אבל אין בה מיזוג, אז אנחנו עוזבים וממשיכים הלאה עד שמגיעים למרכז מסחרי ממוזג.
יום שלישי 11/8 – אחרי ארוחת בוקר אורזים ועוזבים את הפנסיון (רק שעות מאוחר יותר כשנגיע לפראג נגלה שאת המצלמה הקטנה של הבת שכחנו בחדר בברנו. עוד צרה לאוסף הצרות ש"רדף" אותנו בטיול. התקשרתי לפנסיון וביקשתי מבעלת הבית שתשלח לנו בחבילה בדואר, הרי יש לה את הכתובת שלנו בהזמנה. נאדה. לא הגיעה המצלמה עד היום). יוצאים לכביש המהיר וישר נתקלים בפקק תנועה. הדרך לפראג מתארכת מעל המשוער בגלל העבודות בכביש המהיר.
מגיעים לפראג ומסתבר שהמלון שבחרנו באמצעות האינטרנט נמצא ממש 2 דקות הליכה מהכיכר המרכזית של העיר העתיקה ולמרגלותיו שוק מקומי של מזכרות ופירות. פורקים המזוודות, נוסעים להחנות את הרכב, ויוצאים לסיור היכרות עם העיר העתיקה.
בכיכר המרכזית יש דוכני מזון. היינו רעבים, ונפלנו למלכודת התיירים הקלאסית. המחירים המוצגים על כל דוכני המזון זולים ומזמינים, רק שלא שמנו לב שהמחיר הוא ל- 100 גרם. המוכר, למרות מחאותיי, שם מנה נדיבה של כ-חצי קילו בשר, כופתאות תפוחי אדמה, נקניקיה ושתייה, והמחיר הגיע ל-40 יורו. הארוחה היקרה ביותר שהיתה לנו במהלך הטיול כמדומני.
אבל אחרי הקיבה התמלאה אפשר לעשות סיבוב בעיר העתיקה, סמטאותיה, מסעדותיה והחנויות המלאות במזכרות. לפנות ערב עוצרים במסעדה/בית קפה קטן בפינת הכיכר, שותים בירה צוננת ומתענגים על פלטת נקניקים, פלטת גבינות ועוד כל מיני מאנצ'יס קטנים וטעימים.
יום רביעי 12/8 – הלילה היה קשה. החום בלתי נסבל, והמלון לא ממוזג. אמנם קיבלנו דירת 2 חדרים עם מטבחון, אך בקבלה נתנו לנו רק מאוורר אחד.
הבוקר הוקדש לסיור ברובע היהודי של פראג על שלל בתי הכנסת, בית הקברות היהודי והמוזיאונים. חשוב לשים לב שהתשלום בקופה במזומן בלבד. החום הכבד מתיש ומעיק. מסיימים עם השלמות בעיר העתיקה. את אחר הצהריים אנחנו מבלים בשייט על הנהר ובהמשך בחנויות לאורך שדרת ואצלאב (המוזיאון סגור לרגל שיפוצים). ההתרשמות עד כה שהעיר ממש יפה רק מלאה בתיירים (והרבה הרבה ישראלים). את ארוחת הערב אכלנו במסעדה מקומית לא רחוק מהמלון.
יום חמישי 13/8 – הבוקר אנחנו עולים למצודה. עוברים על גשר קרל ומתרשמים מכל פסל ופסל. מגיעים למעלה מתנשפים ונכנסים לקתדרלה המדהימה, ממשיכים לביקור בכל האתרים המצויים במצודה, ומתרשמים בעיקר מהבתים והחנויות בסמטת הזהב. הירידה למטה קלה יותר, ובסופה כמובן גביע גלידה צוננת לכל אחד...
אחרי הצהריים הגיעו קרובי משפחה לפגוש אותנו. ביחד טיילנו בפינות של העיר שאינן במסלול התיירותי המובהק, וסיימנו בארוחת ערב משותפת בכיכר המרכזית למרגלות השעון.
יום שישי 14/8 – אחרי לילה חם, מתעוררים, אורזים, ארוחת בוקר וצ'ק אאוט. הערב הטיסה חזרה לארץ.
אוספים א הרכב מהחניון התת קרקעי בו המתין לנו במהלך הימים בהם טיילנו בעיר, ויוצאים לדרך לכיוון צ'סקי קרומלוב. עיירה ימי ביניימית מקסימה. נהר זורם במרכז העיר וניתן לעשות בו שייט בקיאק או סירת גומי, מצודה מרשימה, סמטאות עם המון מסעדות וגלידריות, ומסעדה אחת בה התענגנו על בלינצ'סים טעימים ביותר. שוטטנו בעיר כ- 3 שעות ולא שבענו ממנה, אבל צריך להגיע לוינה, לטיסה.
בדרך לוינה עוצרים בלינץ, אוסטריה, למנוחה ושתייה, וממשיכים בנסיעה. הג'י.פי.אס מאכזב אותנו ממש בכניסה לוינה, ובמקום להוריד אותנו בכביש המהיר המוביל לשד"ת, הוא מכניס אותנו לתוך העיר. שוב תקלה. עם עזרה מנהגים ברכבים שנסעו לידנו, והרבה לחץ ותסכול של כל יושבי הרכב הגענו ממש בשניות האחרונות לפני סגירת הדלפקים (שעה בדיוק לפני מועד ההמראה).
