אחרי ארוחת בוקר טובה ב- Villa Rosa בכפר הנחמד Pontegrande, יצאתי לדרך. השעה היתה 7:50.
חציתי את הגשר מעבר לנהר ונעמדתי לצד הכביש, בנחישות. הכביש הקטן מתפתל במעלה ההר. הכפר המשמעותי היחיד הוא Bannio ואני חיפשתי להגיע אליו. יש עוד כפרים קטנטנים, רובם הלאה, מעל Bannio אבל אני רציתי להתחיל לצעוד ממנו.
המכונית השלישית עצרה לי. פיאט קטנטנה ובה אישה שלא ממש דיברה אנגלית אבל הבינה שאני רוצה להגיע ל Bannio ולקחה אותי עד לכפר.
Bannio הוא כפר מקסים שמרגיש כמו ״השער להרים״. יש בו בתים ישנים מאוד לצד בתים יותר מודרניים והוא כולו עטוף ביער. הגובה במרכז הכפר הוא כ- 670 מ׳ אבל עדיין לא היה ממש חם.
ניגשתי אל הכנסייה הגדולה במרכז הכפר ובדיוק כשהתחלתי ללכת הופיע יאן ההולנדי מרחוב צדדי. יאן הוא שנתן לי את הרעיון לצעוד מכאן. המשכנו לצעוד מעט ביחד עד שהוא עצר, כעבור כחצי שעה, למנוחה ראשונה (הוא יצא לדרך מוקדם מאוד וצעד מהכפר Molini עד ל- Bannio בעוד אני דילגתי בטרמפ ולא הייתי זקוקה להפסקה).
השביל שלי מוביל אותי במעלה העמק של ה- Torrente Olocchia במקביל לכביש שקט שעולה בעמק. הדרך היא לעיתים לצד הכביש, לפעמים בתוך היער ופה ושם דרך כפרים קטנטנים או חוות בודדות. שליו מאוד, רגוע, מקסים.
על אחת הפסגות המיוערות הקטנות במעלה העמק, מצידו השני של הנהר (ממזרח לי) - ישנם כמה מוקדי שריפה מעשנים. כשאני צועדת במעלה הדרך שלי אני צופה בעניין במסוק כיבוי שעסוק בכיבוי האש: הוא שופך מים מדלי גדול שהוא גורר מתחתיו על מוקדי האש ואז טס להביא עוד מים וחוזר כעבור כמה דקות וחוזר חלילה.
ככל שאני עולה אפשר להבחין בענני עשן אפורים מעל פסגות נוספות של הרכס בכיוון הזה (זה הכיוון של ה- GTA, במקטע עליו דילגתי).
אני מטפסת עוד ועוד, בשיפוע מתון ונוח. נהנת מאוד מהלבד שלי, משלווה אינסופית, מנופים ירוקים, מהנהר שהוא אף פעם לא מאוד רחוק ממני ומנקודות עניין אנושיות (מבני אבן ישנים ליד מבנים ששופצו אך עדיין שומרים על אותו אופי, פה ושם כנסייה, חווה קטנה ובה עיזים).
ליד אחד הכפרים, לצד הכביש, אני פוגשת command post של מכבי האש. הם צופים משם אל מוקדי השריפה ומכווינים את הכבאים שבשטח (במסוק ואחרים). אני משוחחת איתם מעט, בעזרת גוגל-טרנסלייט, רוצה לוודא שבטוח להמשיך לטפס. לדבריהם ה- GTA פתוח ואין שום בעיה להתקדם בנתיב שבחרתי לי, אולי מעושן ממזרח לנקודה בה אחבור אליו בהמשך היום אבל גם שם לא מסוכן לצעוד. כל השרפות הן מקומיות וכולם מקווים שאחר הצהריים יגיע סוף-סוף הגשם.
האידיליה הזו נמשכת כ- 7 ק״מ ועלייה בת כ- 560מ׳. קליל.
בקצה העליון של הכביש השקט עומדת קבוצה קטנה נוספת של כבאים. הם הקימו שם בריכת פלסטיק ניידת גדולה שהם העמידו במגרש החנייה. את הבריכה הם ממלאים ע״י שאיבה של מים מהנהר. כך מסוק הכיבוי ממלא את הדלי הגדול שלו.
ליד מגרש החנייה יש גשר שחוצה את הנהר ליד מפל.
שם מתחיל החלק השני של העלייה, עכשיו כבר בתוך ההרים, בלי נקודות ישוב משמעותיות או כביש, רק בקתות רועים מבודדות מאבן.
אני מתקדמת קצת בשביל שביער ונעצרת לצד יובל נחל, למנוחה, שתייה, נשנוש ואיסוף מים לקראת העלייה ל- Colle di Baranca, שם אחבור אל ה- GTA.
השעה היא בערך 10:30.
יש לי רק עוד כ- 3ק״מ למעבר ההרים, שיהיה גם נקודת הסיום שלי להיום. אבל זה מקטע תלול הרבה יותר מאשר בבוקר, עם קצת מעל 600מ׳ הפרש גובה.
אני צועדת תחילה עדיין בתוך יער ואחר כך כבר על מדרון פתוח.
קצת לפני Alpe Oreto, שם יש צבר של בקתות רועים שהשביל לא מגיע עד אליהן, יש ברז מים. אני עושה שם עוד עצירה קצרה לטובת שתייה.
מעט אחרי ה- Alpe, על המדרון התלול מצד שמאל - רועה עדר די גדול של כבשים. לצד השביל עומדים 2 רועים, גבר מעט מבוגר ובחור גבוה צעיר. יש להם כמה כלבים - 2 לבנים גדולים מהסוג ששומר על הצאן ועוד 3 קולי/אוסטרלי קטנים יותר שרועים את העדר ע״פ הפקודות הקולניות של 2 הרועים. בכל פעם נשלח מי מהכלבים במעלה המדרון התלול לכיוון העדר ובעזרת הוראות קולניות מבצע איזושהי פעולה. טחרי שהמשימה מולאה הכלבים יורדים בחזרה למטה, נעמדים ליד הרועים וממתינים לפקודה חדשה, שלא מאחרת לבוא. וחוזר חלילה.
אני מתיישבת על גבעה קטנה מעל השביל לצפות במחזה. מרתק לצפות בכלבים המדהימים ובמפעילים האנושיים שלהם. כשאני יושבת שם אני מבחינה גם בעדר בן כ- 10 חמורים יפים שרועה לו בשטח בחופשיות.
ישבתי שם כחצי שעה מרותקת לפני שקמתי למקטע קצרצר אחרון.
אחרי שיחה קצרה עם הרועים אני פונה לעוד עלייה קטנה ונוחה וב 12:30 אני מגיעה ל- Colle di Baranca. בגובה ~1830מ׳ המעבר אינו מסוג מעברי ההרים הצרים, התלולים, הדרמטיים. הוא מעוגל ורחב, הגישה אליו נוחה, והוא מרגיש כמו ״סתם נקודה על השביל״ - אבל יש סביבו המון (!) עניין ויופי.
בערך ב- 12:30 הגעתי. עומדת ובולעת את המראה של העמק הקטן הגבוהה שמתחתיי.
השמיים אפורים זועפים אבל לא ירד גשם. אתמול בערב הזמנתי לי מקום בבקתה הקטנה ב- Alpe Selle, כ- 5 דק׳ הליכה מה- colle. היה עדיין מאוד מוקדם ולרגע חשבתי להמשיך הלאה - ללון במחסה החרום שליד מעבר ההרים הבא בשביל. יש לי עוד די זמן וגם כח להגיע לשם.
אבל יש כאן המון נקודות עניין ! ואני ממש לא רוצה לדלג עליהן. כבר הפסדתי מספיק מהשביל. אני מחליטה לגשת לבקתה, להשאיר שם את התרמיל הגדול - ולצאת לחקור.
בשעות הבאות, ביליתי עם מקלות הליכה ותרמיל קטן בסביבת Alpe Selle.
תחילה טיפסתי על פסגה קטנה ליד לבקתה. הראות לא היתה צלולה, כנראה בגלל השרפות אבל השמים דווקא היו פחות אפורים בכיוון הזה. השקפתי משם אל העמק מדרום, אותו חוצה ה- GTA. זהו עמק גבוה מאורך, די צר, שזורם בו כמובן נחל (שנראה מלמעלה די חלש).
בדומה ל- Alpe Selle, הצמחייה ב- Alpe Baranca אלפינית עשבונית נמוכה ומשובצת סלעים עגלגלים. אנחנו כבר מעל גובה העצים, אפילו שיחים כבר אין.
באמצע העמק יושבת בקתת Baranca. קבוצה לא קטנה של אנשים ישבה במעגל בסמוך לבקתה.
אחר כך ירדתי בשביל ל- Lago Baranca (בגובה 1770מ׳). מדובר באגמון נמוך ירוק שליו מאוד. בצד הצפוני שלו - אחו עשבוני קטן. עדר קטן בן כ- 10-15 פרות רעו בו. מהצד הדרומי (דרום-מזרחי) של האגמון ה- GTA יורד אל העמק של בקתת Baranca, חוצה את המדרון לצד הנחל שנשפך למטה.
המקום רגוע ומקסים.
התיישבתי לי על סלע גדול בצד הדרומי של האגמון. נשנשתי GORP ושתיתי וכתבתי ביומן והשקפתי על הפסטורליה שמסביב. עטפה אותי שלווה נדירה והרגשתי שאני יכולה לשבת שם שעות.
בעודי יושבת על הסלע, עלתה מכיוון בקתת Baranca קבוצה די גדולה של בני נוער, מלווה בכמה מבוגרים. כנראה הקבוצה שראיתי מלמעלה. הם התאספו ליד האגם, ממתינים לאחרוני המטפסים, ואחר כך המשיכו במעלה Alpe Selle. ישבתי בפינה מרוחקת מהשביל כך שגם שההופעה שלהם לא הפריעה לשלווה שלי ודי נהנתי לצפות בהם מהצד.
אחרי כשעה של רביצה לצד האגם שמתי לב שהשמים האפירו אף יותר. רציתי להספיק לבדוק עוד כמה נקודות עניין בסביבה.
תחילה טיפסתי במעלה ה- Alpe בחזרה לכיוון ה- colle.
בצידו הגבוה של Alpe Selle ישנו צבר גדול של בקתות רועים עתיקות מאבן. זה - Alpe גדול ומפותח יותר מאלו שפגשתי עד כה, גם המבנים עצמם גדולים יותר מאשר ברוב ה- Alpes האחרים. מהמעט שקראתי, המקום שימש כאיזור מרעה, ומעבר של מהגרים וסחורות (trading post) מרכזי לאורך הדורות (תודות למיקומו - בצומת של כמה עמקים משמעותיים). בתחילת המאה ה- 20 נבנה כאן Inn גדול ומפואר שאחר כך נרכש על ידי משפחת Lancia (יצרניי הרכב) שקראו למקום Villa Aprilia והפכו אותה למשכן קיץ פרטי.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הפכה הנקודה למרכזית בנתיב בריחה לשוויץ ועברו בה בין היתר פרטיזנים ואנשי התנגדות רבים אחרים. הנאצים פשטו על המתחם בשנת 1944. במהלך הפשיטה מבני הוילה נהרסו והיום עומדים שם שרידים בלבד של המבנה הגדול שמשקיף על Alpe Selle.
גם היום חלק מהבקתות מתוחזקות היטב, בוודאי בהשוואה לבקתות רועים בנקודות מבודדות אחרות, אף כי הן שומרות על מראה עתיק ואותנטי. לצידן מפוזרים שרידים של בקתות שלא צלחו את השנים. 2 מהבקתות היו מאויישות בזמן שביקרתי.
כדי להשלים את האווירה האידילית, עדר של חמורים מטופחים מסתובבים חופשיים בין המבנים ויש גם ברז מים לצד שוקת.
כל הביקור מעניין מאוד!
כדי להשלים את היום עוד טיפסתי על אחת הפסגות הקטנות מעל ל- Alpe מצפון מזרח. יכולתי להשקיף משם אל העמק דרכו עליתי לכאן. עדר הכבשים שינה את מיקומו וכבר רעה קרוב מאוד ל- Alpe.
השמיים כבר היו אפורים מאוד כשחזרתי לבקתה המקסימה שלי, בסביבות השעה 16:30. מיהרתי להתקלח (מקלחת חמה מצויינת בלי token), לכבס קצת בגדים, ואת אחה״צ והערב ביליתי בחדר המרכזי של הבקתה שהוא נעים מאוד.
קצת אחרי שחזרתי לבקתה התחיל לטפטף. במהלך הערב והלילה ירדו ממטרים פה ושם, אבל זה לא התפתח לכדי גשם רציני.
הייתי האורחת היחידה ב- Rifugio Alpino Alpe Selle. הבקתה קטנה (תכולה של עד 10 אורחים), נעימה, נוחה ומוקפדת מאוד. את המקום מנהלים זוג שרותי ונחמד במיוחד. הם לא דוברים אנגלית מעבר למאוד בסיסית אבל הם מאוד התאמצו שיהיה לי נעים ונוח ובעזרת גוגל טרנסלייט, מכיוון שהייתי האורחת היחידה, הרגשתי נוח לשאול קצת שאלות על אורח החיים שלהם כמנהלי בקתה מבודדת ובכלל הצלחנו לתקשר ממש טוב (גם הם שאלו לא מעט שאלות ופירגנו לי מאוד, כולל על העובדה שבאתי במיוחד מתל אביב לצעוד פה; זו לא פעם ראשונה שמקומיים שאני פוגשת מניחים שאני גרה באיטליה גם אחרי שאני אומרת שאני ישראלית, אולי האיטלקית שלי השתפרה חח).
גם האוכל כאן היה מצוין.
סיכום יומי.
התחלה: Bannio.
סיום: Alpe Selle.
לינה: Rifugio Alpine Alpe Selle. נוח, מוקפד ולבבי. מקלחת מצויינת, מיטה נוחה, אוכל מצויין, חדר נעים לשבת בו. אחת הבקתות המוצלחות (אם לא ה-).
מרחק: 10 ק״מ.
עלייה מצטברת: 1185 מ׳.
ירידה מצטברת: זניחה.
גובה מירבי: 1830 מ׳.
גובה מינימלי: 670 מ׳.
יום הליכה רגוע ומהנה מאוד.
הפרש הגובה מתחלק על כל היום, השיפוע תמיד נוח.
השבילים טובים ואין שום בעיית ניווט.
יש הרבה אלמנטים מעניינים (שהם לא רק נוף) לאורך כל המקטע.
Alpe Selle מקסים, מבודד, שליו ומלא עניין.
התכנית שלי ליום קל - ועוד הרבה שוטטות בסביבות היעד (שלא הוספתי לנתוני השביל למעלה) עבדה טוב מאוד עבורי.
יום נהדר!