המחצית השניה של חודש ספטמבר. מועד אידיאלי לטיול ביער השחור וסביבותיו. סיכוי נמוך יחסית לגשמים. לא חם מדי באירופה "הלא ממוזגת". אתרי התיירות ריקים יחסית, ואם כבר יש תיירים – הם ישראלים בחופשת סוכות.

מצד שני, הימים קצרים. הזריחה בשבע בבוקר. בשבע בערב חשוך. החלטנו לנצל את פער השעות בין ישראל לצרפת. לצאת בזריחה (כמו 8 בבוקר בישראל) וללכת לישון מוקדם.

פעם ראשונה יוצאים לחופשה משפחתית בחו"ל בחברת משפחה נוספת. קצת חוששים, קצת מתפשרים, קצת נחשפים לדברים אחרים.

לאחר הכנות מרובות, קריאת אתרי אינטרנט, איסוף מידע מחברים, פגישה עם יועצים, קניית ספרים ומפות, הזמנת מקומות לינה, טיסות ורכבים ומספר פגישות לצורך בניית מסלול ותיאום ציפיות – אנחנו מוכנים!

לדרך יוצאים: אנחנו, הורים + 3 (בת 7, בת 11, בן 14) ומשפחת ל', הורים +2 (בת 11, בת 19).

יום 1 – הגעה וסיור בקולמר

למרות ההתרגשות שבקושי מאפשרת לישון ולמרות שקמנו בזמן, בכל זאת המונית הגדולה שהזמנו שתאסוף את כולנו מרמת גן, כבר מחכה בקוצר רוח למטה. אוספים את הר המזוודות, נדחסים במעלית ומשתדלים לא להעיר את כל השכנים. בכל זאת – 4 לפנות בוקר.

בשדה התעופה הכל עובר חלק, ללא עיכובים. יאללה עולים על הטיסה לשטרסבורג, צרפת.

אוספים את הרכבים. שלנו שרוט לגמרי מכל הכיוונים. לא יודעים אם יותר טוב ככה או לא. של משפחת ל' חדיש יותר. בחרנו רכב 7 מקומות – יותר מקום למזוודות, וכשאין מזוודות קל יותר להפריד בין הילדים בנסיעות הארוכות.

הGPS שלנו לא מתאכן. גם ה GPS הרזרבי לא כל כך מתפקד. הGPS של משפחת ל' תקין לחלוטין. מכאן ואילך כל הטיול ניסע אחריהם.

נוסעים כחצי שעה למקום הלינה שלנו ב"דומיין דה גולף" סמוך לכפר אמרשוייר בחבל אלזס, צרפת. לא מיקום אידאלי לטיול שרובו ביער השחור, אבל הדיל הזול הכריע.

בית ההארחה שוכן בין מגרשי גולף ירוקים. בדירה שלנו מקלחות ושירותים כפולים, סלון ושני חדרי שינה. המרפסת צופה לכרם שעל ההר ממול.

לאחר התארגנות בחדרים יצאנו לכיוון קולמר הסמוכה.

העיר די ריקה והשמש שוקעת. ביצענו סיור פרטי ב"רכבת הירוקה" לצורך התמצאות בעיירה. לשמחת הצעירים – באוזניות ניתן הסבר גם בעברית.

הצטיידנו ב"סופר" במזון ומוצרים בסיסיים וחזרנו לדירה. ארוחת ערב, מקלחות ולישון.

יום 2 – מפלי הריין, טיטיזי וקולמר

לאחר ארוחת בוקר מוקדמת, יצאנו בדרכנו למפלי הריין. היעד הרחוק ביותר אליו נגיע באזור היער השחור וגם היום הקר ביותר. מד הטמפרטורה הרכב מראה שבחוץ 10 מעלות. הGPS כוון לכבישים בהם לא נדרשת מדבקת האגרה השוויצרית, וכך מצאנו עצמנו מתפתלים בין עיירות שכוחות אל והרים נישאים ירוקים במהירות המותרת של 30 קמ"ש.

הגענו למפלי הריין מאוחר מהמתוכנן ולא הצלחנו למצוא את הכניסה. נוסעים וחוזרים. נעזרים בשוויצרים חביבים. פוגשים עוד משפחה ישראלית אובדת עצות. בסוף אוזרים אומץ ונכנסים אחר אוטובוס לירידה שבתחילתה מתנוסס שלט "אין כניסה".

מגיעים לחניון הסמוך למפלים. בתכנון המקורי רצינו להגיע להר בצד השני, לרדת רגלית במצוק ולחצות את הריין בסירה לצד השני. אבל כבר הגענו ישירות ל"צד השני". בדיעבד, לא נורא, שכן בגלל ההתברברות בדרך מאוד התקצר לנו הזמן.

לובשים מעילי ניילון ומחכים לסירה שנוסעת לסלע שבמרכז המפלים. פתאום קריאות בעברית. בעלי פוגש מכר ילדות מפתח תקווה.

השיט היה יוצא דופן וחוויתי ביותר. רעש מים. ענני טיפות. רוח קפואה.

עוגנים על הסלע ומתחילים לטפס במדרגות גבוהות וקשות לראשו. הרגשה של סוף העולם. עומדים משתאים ונדהמים מול כמויות המים האדירות ששוטפות מסביבנו.

הסירה חוזרת לאסוף אותנו מהסלע. שיט קצר חזרה ושלום לשוויץ.

נוסעים לטיטיזי ביער השחור.

היום הסגרירי לא שיחק לטובת האגם והוא נראה אפרורי ולא מזמין. המדרחוב די נטוש. נכנסים לאכול צהרים בקומה השניה של המסעדה מול האגם. יושבים ע"י חלון רחב ומזמינים אוכל מקומי. היה טעים, משביע ולא יקר.

לאחר הארוחה תכננו להיכנס לפארק החבלים הסמוך. עומדים בתור ושוב קריאות בעברית. בעלי פגש חבר שלא ראה מאז בית הספר היסודי.

מהר מאוד התברר שאנו מחכים לשווא. הצוות הבהיר לנו שהאתר מלא בישראלים ונגמרו רתמות הבטיחות. חישוב מהיר הראה שאין טעם להמשיך ולהמתין. הילדים מאוד מאוכזבים, ביחוד מאחר שבתקופת ביקורנו המקום פתוח רק בסוף שבוע, ודי ברור שלא נוכל חזור ביום אחר.

מחליטים במקום פארק החבלים לנסוע לרוונה שלוכט. מסלול הליכה בטבע. נוסעים וה GPS אומר לפנות ימינה, אבל יש עבודות בכביש והפניה אינה אפשרית. ממשיכים ישר ומקווים שהGPS יציע דרך חליפית. אנחנו מתרחקים מהמקום וה GPS ממשיך להתעקש על הפניה הבלתי אפשרית. בלית ברירה ממשיכים לכיוון צרפת.

מגיעים מוקדם לאזור הלינה ומחליטים שממש עוד לא מיצינו את קולמר. הפעם יוצאים בעיר לסיור רגלי. עיר מקסימה ופרחונית עם תעלות מים וברבורים.

כשמחשיך הרחובות מתרוקנים לחלוטין וגם אנו מסיימים את היום.

יום 3 – פרייבורג, מוזאון השעונים ומפלי טרייברג

את היום התחלנו בפרייבורג.

היום יום שוק ואת ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים ישירות מהדוכנים השונים: גבינות, פירות יער, ירקות וקפה. מציצים בכנסיה הגדולה ומתחילים להתפצל. חלק לשופינג, חלק לכיוון הנהר, חלק לסיור בסמטאות העיר. פרייבורג היא כנראה העיר היחידה בתחומי היער השחור בה ניתן לערוך שופינג ראוי.

העיר סואנת. אנו מסיירים ומתרשמים מהמבנים השונים. לפתע בחור צעיר פונה אלינו בעברית. הפעם לא מכר מישראל אלא סטודנט גרמני, שביצע את התיזה שלו בעברית בישראל בנושא מוזיקה מסורתית מודרנית (כגון אביתר בנאי לאחר החזרה בתשובה). הוא מתרגש מאוד לשמוע שאחי עיצב את העטיפה לדיסק של קובי אוז. אנחנו משוחחים והעברית שלו מצויינת. בכלל בלי מבטא גרמני.

לאחר 3 שעות התעייפנו מהשוטטות בעיר. קוראים אחד לשני במכשירי הווקי טוקי לשוב ולהתכנס לכיוון הרכבים.

המצאה גאונית הווקי טוקי. אפשר לדבר חופשי וללא כל חיוב בין הרכבים בזמן הנסיעה ואפשר להתפצל ללא חשש. כל משפחה הביאה איתה מהארץ שני מכשירי קשר והם עזרו לנו רבות.

נוסעים לכיוון מוזיאון השעונים. בוחרים בדרך נוף מתפתלת ואיטית בהרים, העוברת דרך סט. מורגן וסט. פטר. לא עומדים בפיתוי ובדרך עוצרים לצפות בנחל שעובר למקומיים ממש בחצר האחורית. עוצרים לצפות בפרות באחו. עוצרים כדי לרוץ במעלה ההר ולהתגלגל בדשא. בזהירות. כי הדשא מלא "מוקשים" שהותירו הפרות. עוצרים ומציצים לתוך יער שעל שיחיו שאריות של פירות יער.

בסוף מגיעים.

במוזיאון השעונים הילדים מתרוצצים בעקבות חידות שקיבלו. המבוגרים מסיירים בנחת כשלפתע נשמעים קולות נגינה. מסתבר שמתקיים סיור במסגרתו מפעילים המדריכים את המוצגים. מצטרפים לסיור באיחור קל. הבת של ל' מקבלת את הכבוד לסובב את המנואלה באחד המכשירים והשמחה רבה.

מצטיידים ב”סופר” סמוך וממשיכים לטרייברג. מגיעים בשעות אחר הצהריים המאוחרות. אנחנו רעבים אבל משרד הכרטיסים בכניסה למפלי טרייברג עומד להסגר. רצים לשם והפקידה מסבירה לנו שאפשר לקנות כרטיסים ולהיכנס גם אחרי שהיא סוגרת. קנינו כרטיסים והלכנו לאכול.

נכנסנו לאכול במסעדה איטלקית, בה העובדים ידעו משפטי מפתח בעברית. קיבלנו יחס מעולה, האוכל היה טעים מאוד ולא יקר.

אחרי הארוחה נכנסנו לחנות שעונים סמוכה. לפתע הודיעו שסוגרים. הרגשנו פספוס קל. בכל זאת עיר השעונים. הסתפקנו בצפייה בחלונות הראווה בדרכנו למפלים.

בכניסה לשמורה הבנו שיצאנו פריאיירים. לאחר שמשרד הכרטיסים נסגר, הכניסה לשמורה הינה חופשית. למרות שהתחיל להחשיך נכנסנו פנימה. מהמפל התחתון עוד הצלחנו איך שהוא להתרשם. אבל כשהתחלנו לעלות לכיוון הגשר מעל המפלים הבנו שחשכה ביער לא דומה לחשכה בעיר. הוצאנו ניידים, הדלקנו פנסים והשלמנו את העלייה. עד שהגענו למעלה הצטרף ערפל לחשכה. הפנסים כבר בקושי עזרו. לא רק שלא ראינו את המפלים, אפילו אחד את השני לא ראינו.

גיששנו את דרכנו למטה בחושך. סמוך לכניסה פגשנו משפחה ישראלית שלמרות האפלה החליטה בכל זאת להיכנס לפחות עד המפל התחתון לאחר שהבינה שהכניסה בחינם.

אין ספק שבכל הנוגע לטרייברג פיספסנו בגדול, אך זכינו לא"ש לילה מעולה.

למרות השעה המאוחרת והמרחק הרב ממקום הלינה, ה GPS מחליט דוקא עכשיו להוביל אותנו דרך כביש צר, מתפתל וחשוך בהרים. הנהיגה קשה, בייחוד אחרי יום מתיש. נדמה שהנסיעה הארוכה לכיוון צרפת פשוט לא נגמרת.

סמוך לגבול עם צרפת בעלי מתלהב. על ידינו נוסעת קורבט. פתאום קוראים לנו בקשר "לאן נעלמתם?". מרוב התלהבות, במקום אחרי משפחת ל', נסענו אחרי הקורבט ופספסנו פניה במחלף.

חשכה מוחלטת. נמצאים לבד על כביש בינעירוני. ה GPS אצל משפחת ל'. מחליטים לנסוע לפי השילוט למרכז קולמר, מתוך מחשבה שכבר חזרנו משם פעמיים ואולי נזכור את הדרך. משפחת ל' כבר בדירה, מנסים לכוון אותנו מרחוק. האם נסיעת הסיוט הזו תיגמר? רק בחצות אנחנו מגיעים לדירה ונופלים על המיטות.

יום 4 – טודנאו, מוזיאון המכוניות במולוז ות'ן

הילדים קמים בהתרגשות רבה. נוסעים לרכבות ההרים בטודנאו.

מתחילים לנסוע ומגלים שכביש אפוף ערפל כבד. נוסעים לאט. בקושי מבחינים בפנסים האחוריים של משפחת ל'. מודאגים שהערפל ילווה אותנו כל היום ויהרוס תוכניות. מתחילים לעלות בהרים והערפל מתפוגג. נושמים לרווחה.

כמומלץ, מגיעים למגלשות חצי שעה לפני הפתיחה, כדי להקדים את התורים. אבל היער השחור מלא ישראלים וכולם קיבלו את אותן המלצות. חצי שעה לפני הפתיחה וכבר התור מגיע עד לרחוב. מדריך של קבוצת ישראלים מזמין אותנו להצטרף בינתיים להדרכת הבטיחות שהוא עורך לקבוצתו.

סוף סוף תורנו. מתחלקים לזוגות ועולים ברכבל פתוח למעלה למעלה אל ההר. העליה ברכבל שווה בפני עצמה. העליה ארוכה והקור בהחלט מורגש. הנוף נהדר. הראות מעולה. מסביב דממה.

למעלה אני מתיישבת על המגלשה עם האמצעית ומתחילים לטוס למטה. הילדה צורחת בהנאה ואני מפחד. מזל שיש בלם. אני מאטה והאמצעית מאיצה. אני מעלה את ידית הבלם והיא משחררת. הירידה ארוכה ומפותלת. למטה היא מתלוננת שבגללי נסענו לאט מדי.

הילדים מבקשים סיבוב נוסף ואנחנו מתלבטים. התור הכפיל את עצמו בינתיים ונצטרך לעמוד בו מחדש. לאימהות בהחלט הספיק הסיבוב הראשון. המדריך הישראלי מקודם מתערב בשיחה לטובת הילדים. מחליטים שהאמהות תלכנה לשתות קפה והאבות יעלו לסיבוב נוסף עם הילדים. בזמן שממתינים בתור, האמצעית מחליקה על דשא רטוב. היד כואבת לה מאוד והיא טוענת שהיא לא יכולה להזיז אותה. נדמה לי שזה לא שבר, אבל איך באמת אפשר לדעת? אני מקבעת לה את היד בעזרת המעיל ומודיעה לה שהיא לא עולה לסיבוב נוסף. מחפשים את המדריך הישראלי כדי לשאול היכן ניתן לקבל טיפול רפואי והוא ממליץ לנו על בית חולים בפרייבורג.

התור מתקדם והאמצעית מודיעה שכבר פחות כואב לה. אבא ל' מתנדב לקחת אותה איתו במגלשה ולנסוע לאט. אנחנו שותות קפה למטה ומחכות. כולם יורדים מבואסים. מסתבר ששתי זקנות נסעו לאט לאט, עצרו כל שניה. בגללן כל התנועה במגלשה נקלעה לפקק וכולם נאלצו להאט, כדי לא להתנגש זה בזה.

יוצאים לרחוב והגדול רץ אלי נרגש. כל הזמן הוא מבקש לאכול נקניקיות ברחוב ואנו מסרבים, מחשש שהמדובר בחזיר. כאן יש דוכן עם סמלי מגן דוד שנושא כתובת: "ישראלים – כאן מוכרים נקניקיות עוף". בשמחה אנו מגשימים את חלומם של הילדים לאכול נקניקיה בלחמניה.

נסיעה קצרה ואנחנו צועדים לכיוון מפלי טודנאו. שמש בשמים כחולים ללא ענן. 25 מעלות ואנחנו נמצאים במקום קסום. מפל גבוה ומולו מיטות שיזוף מעץ מהן ניתן לצפות בשכיבה נוחה למעלה על המפל. הילדים מקפצים בין הסלעים שבבריכת המפל, ומנסים לא להחליק למים. המים ממשיכים לזרום במפלונים קטנים במורד ההר, והשביל לצידם חולף מגדה לגדה באמצעות גשרונים. מצטלמים מכל כיוון ומתחרים מי ימצא נקודה יותר מיוחדת. הרגשה של אגדה, אם הייתי רואה שם פיה קטנה מעופפת לא הייתי מופתעת. שמורה מרהיבה ביופייה.

בהחלט חוויה מתקנת למפח הנפש במפלי טרייברג.

לא כל כך רוצים לעזוב, אבל השמש הקופחת מציקה לחלקנו.

חוזרים לכיוון צרפת, למוזיאון המכוניות במולוז'. כשאנו נכנסים לעיר אנחנו מרגישים כאילו הגענו לעזה. עיר חסרת חן ואנשים בעלי מראה פלילי ברחובות. מוצאים חניה חינם בסמוך למוזיאון, אך מרגישים לא נח להשאיר הרכבים בגלל חבר'ה שיושבים בצד ולוטשים בנו עיניים. מחליטים להיכנס לחניה בתשלום של המוזיאון. בחניון עשרות מצלמות אבטחה, המאשרות את חששנו מפני טיב האוכלוסיה באזור.

מלכתחילה המוזיאון הזה נכנס לתוכנית הטיול רק לאחר שחברה טענה בעדו בתוקף וסיפרה שהיא ובנותיה נהנו שם. ובכן, הנשים והבנות בקבוצה שלנו ממש לא נהנו, ואף השתעממו ארוכות בשעה שהגברים עברו מכונית מכונית והצטלמו ע"י כל אחת מהמכוניות ממספר כיוונים.

הגדול זכה לשבת בתוך מכונית במהלך הדגמה בה המכונית מתהפכת באוויר. כבוד. סיור ברכבת גמדית פנימית הפיג מעט את השעמום. שוקו חם בקפיטריה של המוזיאון ואנו קמים בכוחות מחודשים.

מחליטים שאת הדרך חזרה למקום הלינה ניסע דרך העיירות שבחלקה הדרומי של דרך היין.

העיירה הראשונה: ת'ן. עיירה עתיקה וחמודה. דומה להרבה עיירות באזור, אבל בשעת אחר צהריים מאוחרת – ריקה ומסוגרת.

חוזרים לרכבים ונוסעים בין העיירות בדרך היין. מסתפקים בצפייה על הנוף ולא מתפתים לעצירה בעיירות השוממות.

היום חזרנו למקום הלינה מוקדם יחסית.

יום 5 – דרך היין: קייזרברג, ריקוויר, הוט קניגסבורג, אוברניי ושטרסבורג

היום החלטנו לטייל קל"ב ולגלות את חלקה הצפוני של דרך היין.

התחלנו בקייזרברג, מרחק נסיעה קצרצרה ממקום הלינה. מנהגנו להתחיל את היום מוקדם גרם לכך שהגענו לעיירה לפני שהצרפתים התעוררו. בזמן שהצרפתים התארגנו ליום חדש, יצאנו לאזור הכרמים המקיפים את העיירה וצעדנו בין החלקות לכיוונו של צריח ענק בראש הגבעה. העליה היתה לא קלה, ובסיומה חיכו לנו עוד עשרות מדרגות לראשו של הצריח. אך היה משתלם. הנוף מלמעלה פסטורלי להדהים. הקטנה שיחקה אותה רפונזל, בזמן שהמבוגרים בחבורה הסדירו נשימה.

צפינו על העיירה וכשהבחנו שצרפתים יוצאים מבתיהם, ירדנו חזרה. הפעם הצרפתים היו מוכנים לקראתנו. קנינו בגטים ואקלרים מעולים, שחוסלו במהירות הבזק. עוד סיבובון בעיירה ואנו בדרכנו ליעד הבא.

ריקוויר עיירה עליזה, פרחונית וצבעונית. כל בית צבוע בצבע אחר ובגוונים עזים. מתחילים לשוטט בעיירה ועד מהרה "משחק" חדש. כל אחד מצטלם ע"י בית בצבע החולצה שלו. כתום, ורוד, ירוק, כחול, תכלת, סגול. יושבים במדרחוב ומתפנקים עם גלידה וקרפים. אחר כך נכנסים לחנות "חג המולד". החנות מלאה מהרצפה עד התקרה בכדורי זכוכית, בקישוטים נוצצים, במלאכים, בסנטות ובכל מה שצריך לעץ אשוח בוהק. החנות גדולה ובתוכה "מסלול" חד כיווני ארוך בסגנון "איקאה", אותו הבנות עשו פעמיים.

היעד הבא: הוט קניגסבורג. טירה ענקית ברומו של הר גבוה, בה ניתן להבחין כמעט בכל נסיעה באזור. ה GPS מעט מתחרפן ולדעתנו לא מוביל אותנו בכיוון הנכון. לאחר מעט התברברות אנחנו מתעלמים מה GPS ומחליטים לנסוע לפי שילוט ההכוונה לטירה.

הטירה בנויה בגובה רב והנוף הנשקף ממנה דומה לנוף בזמן טיסה במטוס קל. כבר ראינו טירות מושקעות יותר מבחינת הדקורציה הפנימית, אבל המבנה העוצמתי והכוחני של הטירה מותיר רושם רב.

מזג האויר חם וביציאה מהטירה אנו מתרעננים עם ארטיקים מול הנוף.

ממשיכים לאוברניי. עיירה יפה, אבל פחות מרשימה מהעיירות שכבר ראינו. קונים מזכרות, קונים לחמים למחר בבוקר ומשוטטים ברחובות. עוצרים בכיכר יפה ומתפתים לתפריט ים תיכוני במסעדה טורקית. המלצר לבבי. האוכל מהגרועים ביותר שנתקלנו מעולם.

ממשיכים לשטרסבורג. קיווינו שבעיר גדולה נוכל להעביר גם את שעות הערב. מתחילים את הסיור בכנסיה הענקית. מבנה עצום וגבוה ביותר. מסיירים בפנים. פיספסנו את פעולת השעון או משהו דומה בפנים, אבל שמנו לב לכתובת באותיות עבריות עליו.

יוצאים החוצה ומישהו קורא לבעלי בעברית. הפעם חבר מהשכונה. השיחה מתארכת וחלק ממשפחת ל' נעלם בינתיים לצורכי שופינג. כל השאר ממשיכים לסייר ברחובות כשהיעד הוא "צרפת הקטנה". בדרך קונים מזכרות וגבינות מיוחדות.

לצרפת הקטנה אנחנו מגיעים לקראת החשכה. אכן נחמד, אבל אנו כבר די שבעי תעלות פרחוניות. אחרי שהחנויות נסגרות אנו מנסים להתאחד, אך אנו מתקשים לאתר אחד את השני. לאט לאט כולם נאספים. הילדים עייפים ומתקשים לעמוד. אני נשארת לשבת עם הילדים על המדרגות בזמן שהאחרים משלימים קניות ב"סופר". על אף שיש אנשים ברחוב ובתי הקפה פתוחים, האווירה בלילה ברחוב אינה משרה בטחון. בשמחה אנחנו נוסעים חזרה למקום הלינה.

יום 6 – פארק אירופה

היום "פארק אירופה".

מתחילים לנסוע ושוב הערפל הכבד אופף אותנו. אנחנו לא מתרגשים. כבר מכירים את הערפל ויודעים שבקרוב הוא יתפוגג.

מגיעים בין הראשונים. כרטיסים הבאנו מהארץ ותוך דקות אנחנו בפנים. משפחת ל' נעצרת בכניסה כדי לתכנן את דרכה בפארק. אנחנו באנו עם תוכנית פעולה מהבית וממהרים פנימה. כמומלץ, אנו מיד עולים על הרכבת ל"ספרד", שם אנחנו נפרדים מהגדול שמקבל מכשיר קשר וממהר לעזוב כדי לעלות רק על המתקנים המפחידים ביותר ויותר מפעם אחת.

אנחנו והבנות מתחילים "בקטנה" בסחרחרה, אך מהר מאוד מתפתים לרכבת הוודן האימתנית ולמתקן מים בשם אטלנטיקה. איזו טעות. בשלב זה, היום עדיין סגרירי וערפילי. אנחנו יוצאים מהמתקן רטובים וקפואים. מזל שבפארק יש מתקני ייבוש. נכנסים לתוך המתקן ועומדים באוויר החם. פעם ועוד פעם וזה לא ממש עוזר. מחליטים לא להתפנק ולהמשיך הלאה. שטים באבובים ב"סקנדינביה". ממילא אנחנו רטובים. ממשיכים לפי הסדר: כוסות מסתובבות ושיט עם הפירטים של בטביה. פוגשים את הגדול והוא סוחף אחריו את אבא לרכבת ההרים יורו מיר. בזמן זה אני והבנות בשיט רגוע באגם. אבא חוזר. הולכים לירות עם לייזר על חייזרים. אבא מתגלה כחייל מוכשר שיכול להגן על כדור הארץ בקלות. הניקוד שלו גבוה במיוחד וכמעט נכנס לרשימת השיאים. ממשיכים לפוסידון, רכבת הרים עם ירידה למים. מזג האויר התחמם בינתיים והשמש חזקה. כבר לא אכפת לנו שאנחנו מתרטבים. עוברים לחדר של קסנדרה, שמסתובב ונותן אשליה של התהפכות.

צהריים. קובעים עם משפחת ל' לאכול במסעדת "פוד לופ". מתחילים לעמוד בתור למסעדה. הגדול מתקשה לאתר את המסעדה ומתעכב מאוד. המארחת מסרבת להכניס אותנו אם לא כולנו נמצאים. משפחת ל' נכנסת ואנו נותרים בחוץ וממשיכים לחכות לבן. כשהוא מגיע גם אנו זוכים להיכנס. בינתיים משפחת ל' כמעט סיימה לאכול.

ב"פוד לופ" אוכלים לא בגלל האוכל, שהוא ממוצע לחלוטין. גם לא אוכלים שם בגלל המחיר, על אף שהוא סביר. ב"פוד לופ" אוכלים בגלל "התרגיל". במסעדה אין מלצרים. הזמנת האוכל נעשית ממסך ממחושב. סכו"ם וצלחת לוקחים ממעמד מיוחד בקצה השולחן. האוכל מגיע לשולחן בסירים מיוחדים היורדים במגלשות מהמטבח ישירות אל השולחן המזמין. במסעדה הרבה מגלשות, הן מפותלות ובחלקן לופים של 360 מעלות. לא שבענו מלהביט שוב ושוב על הסירים המרחפים במהירות ברחבי המסעדה ונשארנו לשבת זמן ארוך משתכננו.

לאחר הארוחה נפגשנו עם משפחת ל' ב"שוויץ" ועלינו על רכבת הרים נוספת. ברגע האחרון הקטנה השתפנה ואני נותרתי איתה לחכות לאחרים. כאן סוף כל סוף הוברר לנו מה משמעות העמודים המצויים על יד חלק מהמתקנים ועליהם ציור של משפחה. אנחנו חשבנו שהמדובר בעמדות לאיתור אובדים קטנים. מסתבר שהעמודים מציינים שאם הורה אחד המתין עם ילד בזמן שההורה השני עלה על המתקן, אז ההורה המחכה זכאי כעת לעלות למתקן ללא תור בזמן שההורה שכבר ביצע את המתקן מחכה עם הילד. בשמחה ניצלתי את זכותי.

הגיעה השעה של מופע ההחלקה על הקרח. הגדול מיהר לברוח למתקנים. גם האמצעית העדיפה להמשיך להתהפך באוויר. המשכתי עם האמצעית בזמן שכל האחרים צפו במופע המרשים ונהנו ממנו מאוד.

האמצעית לקחה אותי למגדל השוויצרי וליורו מיר. היא נהנתה מכל רגע ואני רק חשבתי מה יקרה אם אחד הברגים יתנתק. המשכנו לבית הרוחות שהתגלה כאכזבה ובזבוז זמן. גם הרכבל של דה וינצ'י היה משעמם ביותר. פגשנו את הגדול וביצענו יחד איתו שוב את הבית של קסנדרה. המשכנו יחד ל"אוסטריה". אני החלטתי שמספיק לי. הילדים עלו על עוד רכבת הרים "רגילה" ועוד רכבת בשילוב מים. נשארו 10 דקות לסגירת הפארק. הילדים מיהרו לעלות על הכיסאות המסתובבים. דווקא אז נזכרה האמצעית שבכל זאת יש לה אומץ לעלות לכדור של צרפת, שזו רכבת הרים שנוסעת בחושך. היא רצה בכל כוחה לצד השני של הפארק. אבל המתקן כבר נסגר.

בדרך חזרה החלפנו חוויות. מסתבר שבעלי עם הקטנה עלו על הרכבת החשוכה לאחר מופע הקרח, ושהגדול הספיק לעשות יותר מפעם אחת את כל הרכבות המפחידות, כולל, פעמיים רצוף, את רכבת הלופים, שהיא גולת הכותרת של הפארק.

סך הכל היה לנו מזל. הפארק לא היה עמוס. הספקנו למצות החוויה עד תום ואפילו להגיע למקום הלינה בשעה מוקדמת.

יום 7 – רוונה, פלדברג ופארק המים בטיטיזי

זה היום האחרון שלנו באזור היער השחור.

החלטנו לנסות להגיע שוב לרוונה שלוכט. כשהתקרבנו, ראינו שה GPS שוב מתכנן להדריך אותנו אל אותה פניה חסומה. מאחר שהפעם נסענו מהכיוון ההפוך, פתאום הבחנתי בחץ עם הכיתוב "רוונה שלוכט". ביצענו פניה פתאומית וחדה לשביל צדדי, שהעביר אותנו מתחת לכביש ומתחת לאזור החסום.

התחלנו לצעוד לתוך היער. קסם של מקום. לחות מנצנצת באויר. גזעי עצים מכוסי טחב. פטריות קטנות על הענפים ובין העשבים. נחל מפכה, גשרונים, סלעים. גרגרי יער על השיחים. ציוצי ציפורים. 50 גוונים של ירוק. היינו פשוט מוקסמים. מאחר שהמסלול אינו מעגלי, צעדנו פנימה עד שהנוף הפך ל"רגיל" ואז הסתובבנו וחזרנו על עקבותינו.

הצעירה של ל' טיילה בצד בין העצים ופתאום קראה לנו בהתרגשות. היא גילתה פטריות. אבל לא סתם פטריות, אלא פטריות גדולות, עם רגל לבנה וכיפה אדומה עם נקודות לבנות. עמדנו מלאי השתאות. פטריות כאלה ראינו רק בציורי אגדות, ובכלל לא ידענו שהן קיימות במציאות. מיד הפטריות צולמו מכל הצדדים ובכל הזויות והוטענו כשומרי מסך בטלפונים הניידים. מבחינתנו, הפטריה היא סמל היער השחור והדבר הראשון שאנחנו מספרים עליו למי ששואל איך היה.

כמובן שפגשנו ישראלים בדרכנו החוצה וכמובן שהסברנו לכולם איפה למצוא את הפטריות המופלאות.

בחוץ, לא רחוק מגשר הרכבת הגבוה שאנחנו עוברים מתחתיו, רועות עיזים. אנחנו עוצרים להאכיל אותן בענפים ובעשב שקטפנו למענן.

השעה כמעט 12. הבניין על ידו חנינו הוא למעשה שעון קוקייה ענק. יחד עם עשרות תיירים מחכים למופע. צלצול, קוקייה, ושורת בובות שיוצאת לרקוד לקול מנגינת הפעמונים.

במקום גם חנות לפיסול בזכוכית. נראה מהמם. רק הצצנו ולא נכנסנו.

הילדים עדיין לא ויתרו על תקוותם להיות בפארק חבלים. היום פתוח פארק החבלים בפלדברג. רוב משפחת ל' נגד. פארק חבלים פחות קוסם להם. מחליטים להתפצל. אנחנו עם הצעירה של ל' נוסעים לפארק החבלים ושאר משפחת ל' נוסעת למדרחוב בטיטיזי.

מגיעים לפלדברג ורואים בסיפוק שפארק החבלים די ריק. מחפשים את המשרדים ושמחים לגלות שהמדפים מלאים ברתמות בטיחות. אך שוב אכזבה. הבעלים טוען שבעוד שעה מגיעה קבוצה גדולה ששריינה לעצמה מראש את כל הפארק ומציע שנחזור שבוע הבא. שבוע הבא אנחנו כבר נהיה בישראל. מנסים לשכנע ללא הועיל. בלית ברירה חוזרים לרכב ויורדים לכיוון טיטיזי.

היום השמש מאירה את אגם טיטיזי ואנחנו מתחילים להבין על מה כל ההתלהבות. קונים מזכרות וכובעים מצחיקים ואחר כך אוכלים צהרים באותה מסעדה בה אכלנו בביקורנו הראשון באגם.

את היום, ולמעשה את הטיול ביער השחור, החלטנו לקנח בביקור ב"באד פרדייז", פארק מים מקורה. אכן מקום ראוי למסיבת פרידה. כרגיל, בגלל העונה, המקום כמעט ריק. אין תורים למגלשות. כמעט כל הילדים במקום דוברי עברית. המגלשות נהדרות. אחלה סללומים. לראשונה פוגשים באבובים לשלושה אנשים. כיף אמיתי לכל חובבי פארקי המים.

מלבד מגבות אסור להכניס דבר לשטח הפארק, וכל חפצינו נותרים במלתחות. בכל זאת, חייבים תמונה, אז הבאתי איתי את הנייד. תוך דקה וחצי הבחין אחד מעובדי המקום שאני מצלמת והורה לי להשיב את הנייד למלתחה.

בשלב מסויים, השארנו את הילדים במגלשות ועברנו לאזור המבוגרים, אליו הכניסה אפשרית רק מגיל 16. איזה הבדל. באזור המגלשות רעש וצחוק וכאן שקט ומוזיקה שקטה ברקע. בתוך הבריכה מיטות בטון הפולטות זרמי מים, ובר משקאות אלכוהוליים עם כסאות במים. העיצוב כולל צמחיה בסגנון יער טרופי, וממול קיר זכוכית ענק עם נוף פתוח להרים. דלת כפולה במים מאפשרת יציאה לבריכה חיצונית. האוויר בחוץ קר מאוד, אבל המים מחוממים.

כמעט הגיע הזמן ללכת. בצד ישנן מיטות ייבוש שמעליהן מנורות חמות ואנו נחים עליהן.

חוזרים לאסוף את הילדים מהמגלשות ומתבאסים לגלות שהקטנה יושבת ומייבבת על יד הדלת המפרידה בין האזורים. הגדול לא היה יכול לעבור ולקרוא לנו.

שלום ליער השחור. נוסעים פעם אחרונה לכיוון צרפת, בכביש שכבר מוכר לנו היטב.

מגיעים למקום הלינה ואורזים.

יום 8 – נסיעה לפריז עם עצירה באאוטלט

בבוקר מתעוררים מוקדם לנקות את הדירה. על פי ההוראות אסור להשאיר זבל או כלים בכיור. צריך להסיר מצעים ולקפלם. צריך לטאטא ולסגור מיטות. אנו מבצעים הכל בהקפדה. לא רוצים עיכובים בצ'ק אאוט, ולא רוצים לשלם קנס.

הצ'ק אאוט עובר חלק, אבל בכל זאת יוצאים מאוחר משתוכנן.

לפנינו נסיעה של כ- 500 קמ' עד פאריז, עם עצירה מתוכננת באאוטלט בגדי מעצבים, ולכן לא ניסע דרך האוטוסטרדה.

בדרך עוברים על יד קייזרברג ומתפתים להיכנס לעיירה ולרכוש בגטים וקוראסונים. עוד עיכוב.

מדי פעם הפסקות התרעננות. ושוב מתעכבים.

הנסיעה מאוד ארוכה וקשה. בצרפת, על פי חוק, ה GPS לא מתריע על מכמונות מהירות ואנו נדרשים לזהירות כפולה ועירנות רבה. חולפים על פני עיירות רפאים שאפילו הצרפתים לא יודעים שהן קיימות. מחליטים שיותר לא עוצרים, אחרת אלוהים יודע מתי נגיע.

אחר הצהרים ה GPS מכריז שהגענו לאאוטלט. אנחנו לא רואים שום דבר מתאים מסביב. רק מפעלים ואזור תעשיה. מחליטים לעשות סיבוב נוסף באזור. משפחת ל' חולפת בצומת אבל אותנו עוצרת ניידת משטרה. אנחנו לא מבינים מה הם רוצים, אז אוטומטית אנחנו מציגים רישיונות. השוטר קולט שאנחנו תיירים ומנסה להסביר לנו את רצונו כנראה באנגלית. האנגלית שלו רצוצה והמבטא שלו לא מובן ואין לנו מושג מה הוא אומר. בסוף אני אומרת לבעלי בעברית: "אולי הוא רוצה שנפתח את הבאגז'?". השוטר מחייך בשמחה ובהקלה וטופח לעצמו על המצח. כמה הסברים באנגלית איומה הוא היה יכול לחסוך לעצמו אם הוא פשוט היה אומר בצרפתית "בגאז'". השוטר מסתכל בבגאז' הדחוס במזוודות ושולח אותנו לדרכנו.

עוד סיבוב באזור תעשיה. מחליטים לשאול בחורה שעוברת במקום. אין לה מושג על מה אנחנו מדברים. אנחנו מתחילים להתייאש. אם בחורה מקומית לא יודעת היכן האאוטלט, אז אנחנו כנראה לא במקום. נוסעים לקצה הרחוב כדי להסתובב ומבחינים שמעבר לפינה נמצא מגרש החניה של האאוטלט.

כבר די מאוחר ולא נשאר הרבה זמן. מתפצלים וכל אחד רץ לכיוון אחר. הגברים קונים ג'ינסים של טומי הילפיגר במחירי מציאה. אני מספיקה לקנות סנדלים של טימברלנד בזיל הזול. נעלי עור במחיר מציאה ומכנסיים של לורן. האמצעית מסרבת לנעליים של נייק במחיר רצפה. פתאום בעלי מגיע כועס. מסתבר שמכשיר הקשר שלי סגור והם מחפשים אותי בנרות. חייבים להגיע לפאריז במהירות לפני שתיסגר חברת ההשכרה, אחרת נצטרך למצוא חניה למכוניות בתוך העיר.

נוסעים במהירות הבזק את 130 הקמ' האחרונים. מתדלקים. מסתבכים במחלפי הכניסה לעיר. מגיעים למלון ומגלים שהוא "לא מציאה", בלשון המעטה. אמנם הוא בשכונה בטוחה ומרכזית. אמנם הוא זול ביותר, אבל אין בו מעלית, החדרים שלנו בקומה שלישית והם לא הכי נקיים. בחדרים גם אין ארונות.

בקבלה יושב בחור שדומה בול לעודד מנשה. הוא עוזר לנו לסחוב את המזוודות ומחליף לבקשתנו את השמיכות. למשפחת ל' יש מטהר אויר, ולסיום אנחנו פותחים את כל החלונות.

רצים בחזרה לרכבים שהשארנו סתם ברחוב. נוסעים להחזיר את הרכבים, אשר מתקבלים ללא כל טענה. מתייעצים עם הפקיד היכן כדאי לאכול והוא מפנה אותנו לאזור המסעדות הסמוך, מתחת למגדל מונפרנס. יושבים במסעדה איטלקית ומגלים שמרוב עייפות אנחנו לא כל כך רעבים. מזמינים פיצה. המלצר מתעצבן על ההזמנה הקטנה יחסית למספר הנפשות וצועק בצרפתית.

מותשים אנחנו צועדים למלון.

יום 9 – פריז: אייפל, שייט ושאנז' אליזה

בבוקר ירדנו לארוחת הבוקר וגילינו שעודד מנשה הוחלף בבחורה רעולת פנים. ארוחה קונטיננטלית מינימלית ואנו בדרכנו למגדל אייפל.

התור ארוך אך מתקדם במהירות וביעילות. עולים למגדל אייפל והילדים מתלהבים מהנוף, מהגובה ומכך שהם על מגדל אייפל. אני מרגישה שמאוד צפוף לי. בכל זאת, לא מוותרים ועולים הכי גבוה שאפשר.

מתחת לאייפל אנחנו אוכלים קרפים ומתלהבים ששם הכיכר הסמוכה הוא "דוד בן גוריון". אחר כך צועדים לאורך הסיין במטרה למצוא את מקום יציאת השיט שקיבלנו במתנה מסוכנות הנסיעות בארץ.

השיט הינו בספינת תיירים גדולה. הישיבה בספסלים על הגג ואנחנו לא לקחנו בחשבון שהשמש תבער עלינו. השיט עבר בנקודות הציון העיקריות לאורך הסיין, כשבידינו עלון הסברים בעברית. על הגשרים עמדו אנשים ונופפו לנו ואנו נופפנו בחזרה. הילדים זוכרים את גשר המנעולים ממשימה של "המירוץ למליון" ומאוד מתרגשים לראות את הגשר במציאות. סיימנו את השיט מיובשים ועייפים.

התחלנו לצעוד לכיוון השאנז אליזה. בדרך הבחנו במסעדה של היפופוטמוס. ארוחות הילדים משתלמות במיוחד. האוכל טעים לכולם. אחרי ארוחה טובה ומנוחה קלה במיזוג, אנחנו יוצאים בכוחות מחודשים לשוטט בשאנז' אליזה.

שופינג בשאנז' אליזה. כל אחד פונה לכיוון אחר. הבנות בעננים. מסוחררות מכל חנויות היוקרה, המותגים הבינלאומיים והמחירים הבלתי נתפסים. מזל שברחוב יש גם סניפים של זארה, H&M ודומיהם עם מבצעים משתלמים ומחירים שפויים. רוכשים בגדים לבנות והן מסתובבות עם שקיות הקניה בחזה נפוח. הן עשו וי על שופינג בשאנז' אליזה.

הגברים מנצלים את הזמן לטיול עד הקונקורד פלאס וכמובן לביקור בחנות הדגל של רנו.

לאורך השאנז' אליזה הופעות של אמני רחוב. חלק מההופעות ממש מוצלחות.

לקראת הערב מתקבצים מתחת לשער הניצחון. משפחת ל' רוצה לשבת ולאכול ארוחת ערב באזור, אבל עלי נוחתת עייפות קשה. המצבר מתרוקן לי ברגע ואני לא מסוגלת לבצע צעד אחד נוסף. חולשה איומה. אנחנו נפרדים ממשפחת ל' וחוזרים למלון.

אני נכנסת למיטה חצי מעולפת ונרדמת מיד. בעלי נשאר בשעה מוקדמת יחסית עם הילדים בחדר מלון בלתי מפנק בעליל וללא ארוחת ערב. הוא יורד לקבלה. עודד מנשה מזמין אותו, ללא חיוב, להיכנס למטבחון המלון, המשמש להכנת ארוחת הבוקר, ולהכין ארוחת ערב ממה שיש שם.

יום 10 – הלובר, האופרה ומרכז פומפידו

יום אחרון לחופשה והטיסה רק בחצות. עושים צ'ק אאוט ומשאירים את המזוודות אצל רעולת הפנים. יוצאים לכיוון הלובר. בדרך עוברים דרך C&A ומבינים שצריך לקנות גם מזוודות קטנות נוספות. חלק ממשפחת ל' מעדיפות לעזוב ולהמשיך בשופינג. הן מבטיחות שהן תהיינה בקשר לקראת סיום הביקור בלובר.

הלובר עמוס מאוד והילדים לא כל כך מתעניינים. כל המבוגרים כבר היו בעבר בלובר יותר מפעם אחת, אז לא אכפת לנו לקצר. רואים את המונה ליזה ומחליטים להמשיך לכיוון המומיות המצריות. הלובר כמו מבוך. אנחנו מאבדים את הדרך. חולפים במסדרונות ארוכים ועולים ויורדים גרמי מדרגות. בסוף מוצאים את המומיות. לא נרשמת התלהבות אצל הילדים. מתחילים לחפש את דרכנו החוצה, אבל לא מוצאים יציאה קרובה. מסתבכים ומתברברים. אני עוד קצת חלשה מאתמול ומתחילה להרגיש קלאוסטרופובית.

אחרי שאנו יוצאים אנחנו מנסים לדבר בקשר עם נציגותינו בשופינג, אבל אין קליטה. מחליטים לנסוע לעבר אזור האופרה, אולי כשנתקרב תהיה קליטה במכשירי הקשר. כשפוגשים אותן הן מספרות שכבר שעה הן מחכות לנו בבית קפה. מסתבר שישראלי אחר ענה להן בקשר, הן חשבו שהמדובר בנו וחיכו בנקודת המפגש של משפחה אחרת.

לאור הניסיון המוצלח מאתמול, נכנסנו לאכול צהרים בסניף נוסף של היפופוטמוס.

לאחר הארוחה נכנסנו לגלרי ל'אפייט, רק כדי להתרשם מיופיו של המבנה וכדי לערוך תצפית מהגג. התחיל לטפטף.

נסענו לכיוון מרכז פומפידו. הסתובבנו בחנויות ונחנו ע"י המזרקה הצבעונית של מירו.

כשהחשיך, חבורות בני נוער ספוגות אלכוהול התחילו להתפרע סמוך אלינו, ואנו נמלטנו מהמקום. הדרך למטרו היתה ארוכה ודי שוממת. חזרנו לאזור המלון ונכנסנו שוב למסעדה האיטלקית, בה היינו בערב הראשון. הקפדנו לשבת באזור של מלצר אחר ונהנינו מהארוחה.

עוד צעדה קצרה למלון. בלובי אנחנו פותחים את המזוודות וממששים את הדברים לראות שלא הושארו לנו הפתעות לא נעימות. הנהג שהוזמן לנו מהארץ אוסף אותנו לשדה התעופה שארל דה גול.

בשניה שאנו נכנסים בדלתות שדה התעופה, נפתחות ארובות השמים וגשם זלעפות מכה בבניין. ממש סופה. זו היתה הפעם היחידה שראינו גשם במהלך כל הטיול.

מגלים שכדי לקבל החזרי מס צריך לעבור בגשם לבניין אחר. את החזרי המס מסרבים לתת לנו כי ארזנו את הקניות במזוודה שכבר נשלחה לבטן המטוס.

חצות. כולנו עייפים. השדה שומם ומסוגר ואנו ממתינים בקוצר רוח לטיסה.

זהו. היה מדהים. הספקנו הרבה וכמעט את כל מה שתכננו. מזג האוויר היה לטובתנו לאורך כל הדרך.

חוזרים לארץ.

בקרוב נתחיל לתכנן את החופשה הבאה…

נספח

תוכנית הטיול המקורית 

*******הערה: שעות הפתיחה הרשומות הן למועד הביקור בספטמבר. בקיץ שעות הפתיחה ארוכות יותר.

יום הגעה - יום חמישי, 19.9

12:30 נחיתה

12:30 - 15:00 יציאה מהשדה + לקיחת רכב

15:00 - 16:30 נסיעה למלון "דומיין דו גולף", בכפר אמרשוויר.

16:30 - 17:00 קבלת חדרים והשארת מזוודות

17:00 - 17:30 נסיעה לקולמר

17:30 - 20:00 סיור ראשוני בקולמר (רכבת ירוקה, יוצאת כנראה כל חצי שעה בין השעות 9-18:30, מחיר כנראה מבוגר 6 יורו ילד 3.5 יורו, משך נסיעה כחצי שעה), הצטיידות ראשונית בסופר monoprix, שעות פתיחה 8:00-20:00. ע"י לשכת תיירות.

מפלי הריין והיער השחור - יום שישי, 20.9

07:00 - יציאה מהמלון לכיוון מפלי הריין, דרך היער השחור, כשעתיים וחצי נסיעה.

09:30 - 12:30 ביקור במפלי הריין. חב' הסירות:rhyfall mandli . השייט בין השעות 10-18 יוצא כל 10 דקות. המסלול לסלע (1 צהוב) נמשך 20 דקות. מחיר: ילד (בגיל 6-16) 4 פרנק, מבוגר 8 פרנק. המחירים ליציאות משלושלישטרסה. ליציאה משלוסלאופן תוספת של יורו שניים.

12:30 - 14:00 נסיעה לכיוון טיטיזי +ארוחת צהרים

14:00 - 19:00 סיור בטיילת טיטיזי (לא ביום א).

פעילויות אפשריות בטיטיזי:

שייט (כחצי שעה. ספינה גדולה 5 יורו לאדם. פדלים 8 יורו ל4 איש. מנוע חשמלי 12 יורו לחמישה איש. עלול להסגר מוקדם).

פארק חבלים אקשן פורסט (בספטמבר פתוח רק בסוף שבוע. מתאים מגובה 1.10. שישי בשעות 13-19, שבת וראשון בשעות 10-19. מחיר ל3 שעות: מבוגר 19 יורו, נוער (בגיל 14-17) 16 יורו. מ 1.1 מטר עד גיל 13= 13 יורו. כל מבוגר יכול ללוות עד 2 ילדים. נדרש ליווי עד גיל 13. זמן שהייה נדרש – 3.5 עד 4 שעות, בגלל הצורך לעבור הכשרה של חצי שעה, שמתקיימת כל חצי שעה. תשלום במזומן בלבד. אין כניסה לאחר השעה 16:00. סגור במזג אויר סוער. פתוח בגשם קל)

19:00 - 20:30 נסיעה חזרה למלון

**** הערה בדיעבד: בטיטיזי לא רצינו לשוט. פארק החבלים היה עמוס. בפועל בילינו אחר צהרים בקולמר.

היער השחור - שבת, 21.9

08:00 יציאה מהמלון לפרייבורג, כשעה נסיעה

09:00 - 12:00 סיור בפרייבורג (נקודות ביקור אפשריות: כיכר השוק בסמוך לקתדרלת מונסטר (השוק נסגר ב- 13:00), הקתדרלה עם הויטרז'ים, מגדל התצפית פתוח בין 9:30-17:00. 1.5 יורו מבוגר, ילד 1 יורו, סיור צפיה בתעלות בפסיפסים ובבניינים, קניות) (רצוי בשבת, לא ביום א')

12:00 - 14:30 נסיעה מפרייבורג לכיוון מוזאון השעונים, דרך נוף העוברת בסט פטר וסט. מורגן + פיקניק (נסיעה לפי בחירת GPS בכבישים ראשיים מקצר שעה).

14:00 - 15:30 מוזיאון השעונים (פתוח בשעות 9-18, כרטיס משפחתי 10 יורו). הצטיידות בסופרמרקט בצד הגרמני של הגבול (יותר זול מצרפת) חשוב להספיק להצטייד כי למחרת הכל סגור.

15:30 - 16:00 נסיעה לטריברג

16:00 - 19:00 טרייברג מפלים (כניסה 2 יורו לאדם, פתוח עד 22:00) ועיירה (חנות 1000 השעונים). (חנויות השעונים וה"סופר" נסגרים ב- 18:00 בערך.) . לא ביום א'.

19:00 - 21:00 נסיעה חזרה למלון

היער השחור ומולוז - יום א', 22.9

7:00 - יציאה מהמלון לכיוון טודנאו, כשעתיים נסיעה, כולל חלק בדרך נוף

9:00 - 12:00 סיור במפלים + מגלשות הרים, שעות פתיחה 10:00-16:45, מחיר מבוגר 9 יורו, ילד (בגיל 4-15) 7.5 יורו.

12:00 – 12:30 נסיעה להר בלכן.

12:30 – 13:30 הר בלכן. שעות פתיחה 9:15-17 מחיר מבוגר 7.2 יורו, ילד 5.2 יורו. כרטיס משפחתי 18.5 יורו (2 מבוגרים וילדיהם מתחת לגיל 17). ארוחת צהרים.

13:30 – 15:00 נסיעה למולוז (חלק מהדרך בדרך נוף אחרת)

15:00 – 18:00 מוזיאון המכוניות (פתוח בין 10-18, מחיר: מתחת גיל 7 חינם, מבוגר 11 יורו, ילד (בגיל 7-17) 8.5 יורו, בכרטיס משפחתי משלמים 2 הורים וילד ומקבלים ילד נוסף חינם)

18:00 – 19:00 חזרה למלון (עקב חזרה מוקדמת יחסית, ניתן לבלות ערב בקולמר)

****הערה בדיעבד: בפועל דילגנו על הר בלכן. בסוף היום טיילנו בעיירה ת'ן.

דרך היין – (לא מתאים לביצוע ביום א') - יום ב', 23.9

07:00 יציאה מהמלון לכיוון קייזרברג, רבע שעה נסיעה - דרך נוף.

07:15 עד 8:45 סיור בעיירה (עליה למבצר)

08:45 – 09:00 נסיעה לריקוויר

9:00 – 10:30 סיור בעיירה (חנות לבובות מכשפה).

10:30 - 10:45 נסיעה מריקוויר להוט קנינסברג - דרך נוף

10:45 - 12:30 סיור בטירה (עלות כניסה מבוגר 8 יורו, ילדים עד גיל 18 חינם, שעות פתיחה 9:30-17)

12:15 - 13:15 נסיעה לאוברניי - דרך נוף

13:15 - 15:00 סיור באוברניי + ארוחת צהריים

15:00 - 15:30 נסיעה לשטרסבורג

15:30 - 19:00 סיור בשטרסבורג ( אפשרויות: קתדרלה, שייט בתעלות, צרפת הקטנה, קניות)

19:00 - 20:00 נסיעה חזרה למלון

פארק אירופה – (רצוי לא בסוף שבוע, רצוי בימים האחרונים ביער השחור) - יום שלישי, 24.9

רצוי לא לדחות ממש לסוף מחשש לגשם והיעדר אופציות אחרות, לעקוב אחר מזג אויר עדכני).

יציאה מהמלון בשעה 07:30. שעה ורבע נסיעה. שעות פתיחה 9:00 – 18:00, ואולי יותר.

היער השחור – יום רביעי, 25.9

07:30 יציאה מהמלון לכיוון קולמר, כחצי שעה נסיעה. לא ביום א

08:00 – 10:00 השלמת הסיור בקולמר ( אפשרויות: פסל החרות, ונציה הקטנה, רחוב הסוחרים, קניות)

10:00 – 11:30 נסיעה לנקיק רוונה

11:30 – 13:30 טיול בטבע בנקיק רוונה+ פיקניק

13:30 – 14:00 נסיעה לטיטיזי

14:00- 19:00 פארק מים (רצוי לא שבת וראשון. לא ביום שני) (ביום שישי מחיר מוזל מעט במסגרת "פמילי פריידי": החל מהשעה 14:00: מבוגר +ילד ב- 24 יורו לשלוש שעות, כל בן משפחה נוסף 12 יורו לשלוש שעות. בתוספת יורו לאדם לכל חצי שעה נוספת +תוספת של 5 יורו לכל מבוגר שעובר לאזור השקט. גיל ילד=4-16 ). מחיר פארק המים בימים אחרים: כל אחד 14 יורו לשלוש שעות. בתוספת יורו לאדם לכל חצי שעה נוספת +תוספת של 3 יורו לכל מבוגר שעובר לאזור השקט. + בשבת וראשון תוספת סוף שבוע 2 יורו לאדם. (לזכור: המגלשות סגורות ביום ב'). כל השבוע נפתח ב- 14:00. שבת וראשון נפתח ב- 9. נסגר ב- 22)

19:00 – 20:30 נסיעה חזרה למלון

****הערה בדיעבד: בפועל כבר השלמנו הביקור בקולמר באחד הימים הקודמים. בין רוונה לטיטיזי נסענו לפארק החבלים בפלדברג, אבל לא הצלחנו להיכנס.

נסיעה לפריז - יום חמישי, 26.9

ניקיון החדר וצ'ק אאוט. עצירה בדרך בטרויי. אאוטלט. הדרך ללא עצירות אורכת כ- 5 שעות. הגעה צפויה 18:00.

הורדה לצ'ק אין במלון, תדלוק, ניקוי הרכב, החזרת רכבים.

לשים לב לשעה בה נסגרת חברת ההשכרה. אם מאחרים לצ'ק אין במלון, צריך להתקשר לבקש קוד.

פריז - יום שישי, 27.9

אפשרויות: מגדל אייפל (ראשונים בבוקר קל יותר עם התור. שעות פתיחה 9:30-23:45 קופה עד 21:30. מבוגר 14.5 יורו, גיל 12-24 13 יורו, גיל 4-11 10 יורו). מוזיאון הלובר. 9.5 יורו למבוגר, ביום ו' פתוח בשעות 9-22. כניסה בשעות בין 18-21:45 עולה רק 6 יורו, שעות פתיחה בשבת 9-18). סיור רגלי (אפשר לקצר חלקית ע"י נסיעה במטרו) מהשער הקטן דרך גני טילריי, פלאס קונקורד, שאנז' אליזה (קניות) עד לשער הניצחון, שיט על הסיין (יוצא כל חצי שעה).

פריז - שבת, 28.9

צ'ק אאוט ואפסון מזוודות, אפשרויות: כנסיית נוטרדאם, פונט נף, מונמרטר, גלארי ל'פייט, קניות, הרובע הלטיני, יציאה לשדה התעופה ב- 23:00

הגעה לישראל - יום א', 29.9

חלופות, למקרה של שינויים הכרחיים בתוכנית:

בדרך בין פרייבורג וטרייברג יש את פארק אדבנצר אים וולד בוולדקירך, דורש כשעתיים (מחיר מבוגר 5.5 יורו, ילד (בגיל 5-15) 4 יורו +מגלשה גדולה 2 יורו לגלישה. פתוח בין 10:30 – 19:00 מ- 17:00 חצי מחיר. תשלום במזומן בלבד. (סגור ב- 23-24 לספטמבר. לא בימי שני שלישי). מדובר בפארק גשרים באוויר ולא ממש פארק חבלים.

פארק חבלים בפלדברג. פתוח 10:30- 19:00. מחיר ל 2.5 שעות כולל זמן ההדרכה. מבוגר

19 יורו. ילדים (בגל 4-13) 12 יורו. כל מבוגר יכול ללוות עד 2 ילדים. נדרש ליווי עד גיל 13.