בילוסטון הייתי בעבר, אבל במסגרת ה road trip שלנו באוגוסט השנה, החלטתי להכניס אותו שוב לתוכנית אחרי הפארק הלאומי גליישר, בו לא הייתי קודם. ראיתי גייזרים בחיי בניו זילנד ואיסלנד, אבל גייזרים כמו שיש בילוסטון, אין בשום מקום אחר. היופי הטבעי של המקום כל כך מיוחד ומדהים, שאין פלא שנשמטת הלסת בכל כך הרבה מקומות בפארק. הוא פשוט עוצר נשימה. מכל מקום, מדובר בפארק הלאומי הראשון בעולם, שהוקם ב 1872, ונכלל בשטחן של 3 מדינות- ויומינג (רוב הפארק) מונטנה ואיידהו, מדינות בעלות צפיפות אוכלוסין לא גבוהה במיוחד (אי אפשר לפספס את זה מהנהיגה מכל כיוון בו תגיעו לפארק). מה שאהבתי ללמוד במיוחד הוא שהפארק הינו המוקד של המערכת האקולוגית של ילוסטון, שלא עברה כמעט שינויים במהלך השנים. כלומר- שימור המקום הצליח ללא ספק. אם יש משהו שניתן לראות בילוסטון זה כמה הטבע שם מרהיב, ו untouched- ממש הקימו כל דבר עם כמה שפחות לגעת- גשרוני עץ, כבישים, רואים שהכל נעשה במחשבה תחילה.
אחרי שנת לילה בהלנה, וארוחת צהריים בדיינר הזוי ליד בוזמן, שבו נראה כאילו אין קורונה בעולם (הסתכלו עלינו בתדהמה כשהסתובבנו עם המסכות, והיינו האנשים היחידים שטרחו לשים מסכות, למרות שהאוכל שם היה מעולה עם לחם שום מהטעימים שאכלתי מימיי), המשכנו בנהיגה לכיוון הכניסה המערבית של ילוסטון (מכיוון מונטנה). נכנסנו לפארק בשעות הצהריים המוקדמות, ודי מהר לקחנו ימינה במדיסון. כשמסתכלים במפה של ילוסטון, יש מסלול מעגלי כללי שנראה כמו כמה עיגולים מחוברים. כאמור, המשכנו לכיוון מדיסון (תחנת הריינג'רים היתה סגורה), ומשם ימינה לכיוון האולד פיית'פול, אולם עצרנו בתחנות השונות לצילומים- יש את התחנה הנמוכה (הראשונה כשמגיעים ממדיסון), הבינונית והגבוהה- הגבוהה, ה upper basin, נמצאת ממש ליד האולד פייתפול, midway geyser basin - התחנה היפה מכל לדעתי, וה lower geyser basin. למקומות שם יש שמות כמו בריכת הספיר ובריכת האמרלד, ואחרי שמסתכלים בתמונות בהחלט מבינים למה.
התחנה הבינונית היא המקום שהינו הסמל של ילוסטון, שכשמצלמים מלמעלה באמצעות רחפן, ניתן לראות את הצבעים עוצרי הנשימה- מכתום זרחני ועד טורקיז עמוק.
מרהיב, ולא משנה כמה מצלמים, לא מצליחים לתפוס את היופי המיוחד הזה.
בדרך לאולד פיית'פול עצרנו ליד גייזרים, מעיינות חמים שאדים מתערבלים מעליהם, ובכל מקום היו המוני אנשים שצילמו.
יש המון אזהרות בכניסות השונות- מדובר באיזורים לא יציבים, עם פעילות תרמית וסיסמית ערה מאד. ישנן אלפי רעידות אדמה קטנות בילוסטון מדי שנה, ועקרונית, יכולה להתרחש רעידת אדמה עצומה בכל רגע (השתדלנו שלא לחשוב על זה כשהיינו שם...). טכנית, אפשר לעמוד על מקום שמסתיר מתחתיו בור, ולכן אסור לרדת מהגשרונים, לגעת במים, אסור לזרוק דבר למים. ממה שכתוב באזהרות, לא מעט אנשים ממש צלו את רגליהם עד נשרפו למוות כתוצאה מחשיפה למקורות המים השונים. ובינינו, המים נראים רעילים לגמרי ברוב המקומות, הצבעים הזרחניים האלה מגיעים ממיקרואורגניזמים שמשגשגים בסביבות עשירות בגופרית ובמימן (תריחו גופרית בלא מעט מקומות, אי אפשר לפספס).
אבל, היו ציפורים שהסתובבו באחת הבריכות, ולכן כנראה יש את אלה שהסתגלו למקום. אנחנו, בני האדם, צריכים להיזהר ולהישמע להוראות.
בתחנה הראשונה פגשנו משפחה יהודית נחמדה שהאמא זיהתה את העברית שלנו מאחר והיא חיה כמה שנים טובות בישראל. הם התלהבו בטירוף מנוכחותנו בפארק ובכלל, ובכמה דקות שיחה הספקנו לדבר קצת פוליטיקה והרבה על ישראל, והמשכנו לצלם את היופי עוצר הנשימה שמסביבנו.
לאולד פיית'פול הגענו כמה דקות לפני ההתפרצות שלו (הגייזר הזה מתפרץ מדי שעה וחצי), צילמנו כמובן והמשכנו בנהיגה. היינו אמורים להגיע למלון רוזוולט (לא להתבלבל עם הריזורט שנמצא בפארק עם שם דומה), ולכן, בהינתן שעת השקיעה שהיתה בסביבות תשע, אחרי שעברנו את התחנות ממדיסון דרומה, וממש עצרנו בכל תחנה, המשכנו ל west thumb ומשם ל bridge bay ו west village. יש איזורים עם גשרונים, שמהם ניתן לצפות באגם ילוסטון- מצד ימין האגם, מצד שמאל בריכות גופרית ואגנים רותחים עם אדים. מאד מאד מיוחד. המשכנו בנהיגה לכיוון canyon village, שם ראינו איילים בצידי הדרך. ככל שהשמש שוקעת, וכיוון הנהיגה שלנו היה היידן וואלי, התחלנו לראות יותר ויותר בעלי חיים- החל מאיילים, וכלה בבפאלו=ביזונים, ענקיים ולא צפויים (ובמילים אחרות, לכבד את החיה, לא להתקרב למרחב שלה, היא יכולה להיות מאד מאד מסוכנת. נחירה היא סימן אזהרה). עצרנו בצידי הדרך יחד עם מכוניות רבות-ראינו עדרי בפאלו במרחק, אבל למחרת נראה הרבה יותר והרבה יותר מקרוב בעמק לאמאר. ראיתי דב שחור קטן רץ ונבהל מהצלמים שצילמו אותו, וכן מוס. המישורים/עמקים ירוקים להפליא, וניתן לראות המון אנשים שמצלמים המון בעלי חיים. ברגע שרואים מכוניות, כנראה שמישהו ראה משהו, ואם זה מעניין אתכם, ניתן לרדת ולבדוק. אנחנו אוהבים לצלם בעלי חיים, ולכן עצרנו, למרות שידענו שיש לנו נהיגה ארוכה לנוריס ומשם צפונה למאמות', עד היציאה מהפארק לכיוון המלון שלנו.
כמה עצות חשובות: בפארק כמעט ואין קליטה סלולרית, עדיף להוריד מפות מראש, או להגדיר עבור ווייז את היעד כשיש גישה סלולרית. במידה והמערכת לא מזהה את הכביש, אתם לא תצליחו להפעיל את הנווט (שזה מה שקרה לנו בין לייק ווילג' ועד נוריס). אי הקליטה הזו יכול לחרפן, במיוחד כשה gps הוא קריטי (מקומות שאנחנו לא מכירים).
כדאי לתחקר כמה שיותר מראש את הפארק כדי לדעת איפה אנחנו חייבים לעצור ואיפה פחות. בתחילת היום בזבזנו קצת זמן על מקומות שבדיעבד היו דומים להם במקומות רבים אחרים.
חשוב לשים לב היטב לשילוט בצידי הדרך. לא תמיד הוא ברור. שימו לב בדיוק מה כתוב שם- אפשר לצאת מהפארק בטעות (כמעט טעינו וירדנו דרומה לטיטון)- כי חלפנו במהרה על פני השלט. כדאי תמיד לדעת מה התחנה הבאה ולחפש אותה. יש כמה הצטלבויות בדרך (כמו שאמרתי- 5 עיגולים מחוברים)- כל עיגול כזה הוא פניה. בהתחלה חשבתי, לדוג', שניסע מקניון ווילג' לטאואר רוזוולט, אבל הכביש הספציפי הזה היה סגור, ובסופו של דבר המשכנו לנוריס מערבה, ולא לטאואר- צפונה.
אם אתם יוצאים מהפארק לכיוון צפון- רצוי לעשות את זה בשעות האור- הדרכים מתפתלות, מדובר באיזור גבוה מאד בפארק ולכן בירידה חדה לכיוון העיירה גרדינר. חוץ מזה, שהמקום ממש יפה, וכדאי לראות אותו באור...
