הטרק מאושגולי למסטיה (המסלול ההפוך)

בגלל מזג אוויר גרוע ביום שבו רצינו לצאת לטרק ממסטיה החלטנו לנסוע לאושגולי ולהתחיל את הטרק משם. יש לכך יתרונות וחסרונות שיפורטו בהמשך. ההליכה ההפוכה מאפשרת לקצר את הטרק ביום אחד וללכת ישירות מאדישי למסטיה. כמו כן ניתן להגיע לאושגולי בצהריים ואם לא עושים שם אף מסלול לעשות טיול קטן בכפר וללכת ישירות לאיפראלי באותו יום.

לא מצאתי סיפורי דרך על המסלול ההפוך ולכן החלטתי לכתוב סיפור דרך שמלווה בתמונות שאולי ימנעו ממכם להתבלבל במקומות שבהם אנחנו התבלבלנו. בסוף הסיפור דרך יש גם כמה טיפים כלליים.

את הטרק עשינו בתחילת ספטמבר 2013. באופן כללי מזג האוויר באזור מאוד הפכפך אחרי יום גשום יכול להגיע יום בהיר וחם ולהפך, לא כל כך הייתה לנו גישה לתחזית עדכנית אז אני לא יודעת עד כמה היא אמינה.

נסיעה של כשלוש שעות במרשוטקה (30 לארי לאדם). ניתן לתאם עם אחד הנהגים שעומדים במרכז הכפר ערב קודם לגבי שעת היציאה. היה יום גשום וקר כך שחוץ מלהסתובב קצת בכפר ולאכול במסעדה לא עשינו הרבה. באושגולי יש מכולת קטנה ומאוד יקרה אבל לא כדאי לבנות על זה כי אין בה הרבה. המסעדה צמודה למכולת.

לינה- ישנו בגסטהאוס הראשון בכפר (ירדנו בגשר ומיד פנינו שמאלה) על הבית יש שלט לבן עם כיתוב אדום- HOTEL. לבעלת הבית קוראים מגדלנה היא הייתה מאוד נחמדה אך כרגיל נתקלנו בבעיות תקשורת כי היא לא ידעה מילה אנגלית. שילמנו 30 לארי לאדם כולל ארוחת ערב ובוקר.

המסלול מופיע במפה ומסומן אך אין סיפורי דרך עליו. בעיקרון מהפס אפשר להמשיך לכיוון ממי או לישון בשטח ולמחרת ללכת לאיפראלי. אנחנו מלכתחילה תיכננו לעלות לפס ולרדת באותה דרך. כמו כל הטרק גם השביל הזה לא מסומן טוב.

את הטיול התחלנו מהגשר שבכניסה לכפר ופנינו ימינה (לכיוון השני מזה שבו נמצאים הגסטהאוסים והמסעדה) משם מתחיל השביל עוברים את בתי הכפר ומתחילים לעלות לאחר כ-20-30 דקות הליכה צריך לחצות את הנחל (אפשר לחצות בלי להוריד נעליים) ומשם ממשיכים לעלות. באמצע העלייה השביל עובר בתוך אזור עם שיחים שמגיעים מעט מתחת לברך ושם נרטבו לנו המכנסיים בגלל שהשיחים היו רטובים מהגשם של יום קודם. אם לא רוצים להירטב כדאי ללכת שם עם מכנסי גשם ולא עם מכנסיים קצרים כי השיחים שורטים את הרגליים. לאורך כל הדרך הלכנו בשביל שהיה מסומן בחלקו. לאחר שעתיים וחצי של עלייה די תלולה הגענו לאזור מושלג ויחסית מישורי, המשכנו ללכת עוד קצת אך בשלב זה כבר לא ראינו את השביל והסימונים וגם התחיל לרדת שלג, לכן החלטנו לוותר על ההגעה לפס וירדנו חזרה לאושגולי. הדרך הייתה מאוד יפה וכך גם התצפית מהמקום אליו הגענו. כל הטיול ארך 5.5 שעות כולל הפסקות.

הקרחון לא מרשים במיוחד אך הדרך מאוד יפה, ומגיעים למרגלות הרכס המושלג שרואים מהכפר. הולכים בכפר עם הסימון האדום ועולים לכיוון הכנסייה. מעט אחרי הכנסייה חוצים את הנהר על גשר גדול ומשם ממשיכים על שביל רחב וברור. השביל מלא במקומות בהם צריך לחצות נחלים וערוצים זורמים ויש הרבה בוץ. אומנם היינו צריכים לחלוץ נעליים רק פעמיים כדי לעבור את הנחל אך בכל זאת אם יש מזג אוויר טוב מומלץ לעשות את המסלול עם סנדלי שורש זה מקל מאוד על ההליכה כי לא צריך להיזהר מההירטבות ולחפש דרכים חלופיות על הסלעים.

לאורך כל הדרך השביל עולה במתינות, כשמתחילה עלייה יותר תלולה צריך לשים לב לסימון על סלע גדול מימין שמפנה לשביל צידי ולא להמשיך למעלה עם השביל הראשי. השביל הזה מסומן לכל אורכו. כשמגיעים לאזור הקרחון הדרך מלאה בבולדרים ובשלב זה כדאי ללכת לפי הרוג'ומים ולא לפי הסימון. החזרה לאושגולי נעשית באותה דרך. הדרך ארכה כ- 3.5 שעות כל כיוון כולל הפסקות.

יוצאים מאושגולי על דרך העפר ממנה הגעתם עם הרכב. לאחר שעתיים ורבע הליכה במגמת ירידה מתונה מגיעים לשלט חום שמצביע ימינה לכיוון הכנסייה של איפראלי. מהפנייה רואים שתי דרכים אנחנו שאלנו את אחד המקומיים שהצביע על הדרך הימנית. ישנה עלייה יחסית תלולה של כחצי שעה עד שמגיעים לאיפראלי. סה"כ 3 שעות הליכה ללא הפסקות.

לא מומלץ להמשיך באותו יום לאדישי אך בהחלט אפשר ללכת לקרחון ומשם ישירות לאיפרלי באותו יום. כמו כן ניתן לנסוע במרשוטקה עד לעלייה לאיפראלי. המרשוטקות יוצאות מאושגולי בצהריים החל מ-14:00.

לינה- ישנו בגסטהאוס הראשון בכפר (שלט גדול שבו כתוב מלון משפחתי בעברית) שילמנו 40 לאדם ללילה כולל ארוחת ערב ובוקר וקיבלנו גם ארוחת צהריים בשקית. בגסט האוס יש חצר גדולה ממש יפה עם עצי פרי ושולחן פיקניק זה היה המקום הכי מפנק שישנו בו בטרק. חדרים חדשים ונעימים שתי מקלחות עם מים חמים וזרם טוב. בנוסף יש אחלה אוכל ובכמויות גדולות.

כשקמנו היה מעונן חלקית וקיווינו שיתבהר אך לאחר כ-40 דקות הליכה התחיל לרדת גשם. המשכנו ללכת בתקווה שהמזג אוויר ישתפר אך זה רק נהיה יותר גרוע. בנוסף אין סימון ברור מתי מתחילה העלייה לפס כך שפיספסנו את השביל. בסופו של דבר לאחר כשעתיים הליכה החלטנו לחזור לאיפראלי שבוזים רטובים וקפואים. בגסט האוס קיבלו אותנו בחיוך ונתנו לנו להתחמם, לייבש את הבגדים והנעליים בחדר עם הסקה בו הם מייבשים את הכביסה.

בערב פגשנו קבוצה של ישראלים שהגיעו מאדישי (שבוזים ורטובים) והסבירו לנו איפה למצוא את השביל שעולה לפס.

קמנו ב-7:00 והיה מאוד מעונן כך שכבר תכננו לנסוע חזרה למסטיה ולוותר על הטרק (כי היינו לחוצים בזמן מבחינת הטיסה חזרה לארץ). למזלנו המרשוטקות למסטיה יוצאות מאוחר כך שלא מיהרנו לצאת מהגסט האוס וב- 8:30 התבהרו השמיים ויצאנו לדרך.

לאחר כ-40 דקות הליכה על שביל ברור ורחב עם עלייה מתונה הגענו לכפר חדלה (כפר נטוש שגרה בו רק משפחה אחת שכמובן שיש לה גסטהאוס). המשכנו בשביל עוד כ-50 דקות עד לכפר נטוש נוסף ממנו מתחילה העלייה לפס (שאותה פספסנו יום קודם). העלייה מתחילה כ-30 מטר לאחר מעיין מתקן גדול מברזל חלוד עם סימון אדום לבן עליו ולידו ספסל

 העלייה לפס ארכה כשעה ורבע בשביל ברור. רק באמצע העלייה יש איזה סימון או שניים אבל לא משהו שניתן לסמוך עליו אלא רק כדי לוודא שהגעת למקום הנכון. הנוף מהפס מדהים ובהחלט היה שווה לחכות יום נוסף בגסטהאוס. (השביזות מאתמול התחלפה בהתרוממות רוח למראה הנוף הנשקף מהפס. גם המזג אוויר בפס היה טוב ועם ציוד חם אפשר להישאר שם אפילו שעה).




 מהפס מתחילה ירידה תלולה לנחל. (השביל של הירידה מתחיל כ-10 מטרים שמאלה מהמקום בו הסתיימה העלייה. אנחנו פשוט ראינו את מי שעלה מכיוון אדישי). התחלת הירידה בשביל רחב ונוח ולאחר מכן השביל הופך לבוצי וחלקו עובר בתוך ערוץ עם זרימה קלה. הירידה מסתיימת בנהר מספר מטרים לפני המקום בו צריך לחצות. המקום של חציית הנהר מסומן בשני רוג'ומים אחד מכל צד (בצד הנגדי ניתן לראות רוג'ום גדול עם מקל בקצהו). חצינו את הנהר ברגל עם סנדלים המים הגיעו קצת מעל הברך ולאחר שקיפלתי את המכנסיים למקסימום האפשרי הן לא נרטבו כלל. המים קפואים והסחף מורגש היטב (נעזרנו במקלות הליכה כדי להתייצב) אך זה ממש לא מסובך לחצות את הנהר ברגל, תחושת הכפור חולפת לאחר דקות מעטות.

 צריך לקחת בחשבון שכשעושים את הטרק בצורה זו אין אפשרות להיעזר בסוס לחציית הנהר כי את הסוס לוקחים מאדישי. כשיוצאים מאיפראלי מגיעים לנהר אחרי שכל המטיילים שיצאו מאדישי כבר חצו אותו מזמן. כשביררנו באיפראלי לגבי סוס נאמר לנו שסוס עולה 50 לארי וקיבלנו טלפון של מישהו שיש לו סוס אבל לא הצלחנו לתפוס אותו). לאחר חציית הנהר יש עוד רוג'ומים שמסמנים את כיוון ההליכה לשביל אך בכל מקרה ממש פשוט למצוא אותו. הירידה וחציית הנהר ארכו שעה ורבע.

לאחר חציית הנהר עוד כשעתיים הליכה נינוחה לאדישי יש הרבה שבילים מקבילים אבל הכיוון מאוד ברור ואין איפה להתבלבל כי את אדישי רואים כבר מהפס.

סה"כ 7 שעות כולל הפסקות כ-13 ק"מ.

לינה- אדישי זה הכפר הכי מוזנח בטרק. יש שם רק שלושה גסט האוסים והרבה בתים מפורקים, וכמו באושגולי השבילים מלאים בבוץ וחרא. ישנו אצל נינו וטרזן -; יש שלט (הגסטהאוס נמצא על השביל של הטרק. שאר הגסטהאוסים נמצאים במורד הכפר) שילמנו 40 לאדם כולל ארוחות. המיטות היו זוועתיות: מיטות צרפתיות עם קפיצים שכששוכבים עליהן שוקעים למטה.

כשיוצאים ממסטיה ישנים לילה אחד בז'בשי ולילה שני באדישי. הגענו לז'בשי בצהריים לאחר 4.5 שעות הליכה (הדרך ההפוכה הרבה יותר קלה ופחות מבלבלת) ולכן החלטנו להמשיך עד למסטיה.

מאדישי מתחילה עלייה יחסית תלולה של שעתיים וחצי על שביל ברור ונוח. לאחר כ-50 דקות עלייה מגיעים לנחל שאותו חוצים על קרש קטן שמשמש כגשר ולידו בקתת עץ נטושה. בסיום העלייה מגיעים לדרך עפר רחבה ופונים שמאלה (יש סימונים לאורך הדרך אך כשמגיעים לדרך עפר נגמר הסימון). הולכים על הדרך עפר במגמת ירידה כ-2 ק"מ בדרך רואים משמאל שלט שכתוב עליו ז'בשי צריך להתעלם ממנו ולהמשיך על הדרך עפר עד שרואים שלט כחול עם הספרה 2. 30-40 מטרים לפני השלט רואים בצד ימין מקום לקמפינג עם רוג'ום גדול שבראשו מקל ושאריות מדורה זה המקום שממנו מתחילה הירידה לז'באשי.

 לקח לנו הרבה זמן למצוא את השביל וגם זה רק לאחר שפגשנו קבוצת מטיילים שעלתה מז'באשי והראו לנו בדיוק איפה לרדת. גם כאן אין סימון, יש הרבה שבילים וצריך לבחור בנוח מביניהם. כמעט לאורך כל הירידה רואים את ז'באשי וצריך לרדת ישירות לכפר בתוך הערוץ או בשבילים שלצידו. בסוף הירידה מגיעים לכנסייה (אחד היתרונות בעשיית המסלול מאושגולי הוא שפחות מתבלבלים בשביל כשעושים אותו בירידה כי כל הזמן רואים את ז'באשי. מה גם שזו עלייה קשה וארוכה כשעתיים וחצי והירידה אורכת רק 45 דקות).

חוצים את ז'באשי לפי הסימונים כשמגיעים לברז מים מולו יש סימון בולט עם חצים שמאלה יש להתעלם מהסימון הזה (בהמשכו יש עוד מספר סימונים שלא מובילים לשום מקום) יש לפנות עם הסימון ימינה ולהמשיך לעקוב אחריו עד שיוצאים מהכפר לדרך עפר רחבה.

חוצים את הנהר על גשר גדול ומתחילים לעלות בשביל מסומן שעובר בין הכפרים.

מגיעים לצלב שממנו מתפצלות שתי דרכים, למרגלות הצלב מצויר חץ לבן שמצביע ימינה. המשכנו עם השביל הימני במגמת עלייה ונכנסנו לתוך היער בערך עד סוף העלייה השביל ברור ויש סימון סה"כ העלייה ארכה כשעתיים.

מקצה העלייה אמור להיות שביל שסוטה מהדרך הראשית ויורד לכיוון מסטיה אך כיוון שלא היה סימון פספסנו את השביל והמשכנו על הדרך הראשית. למזלנו פגשנו 3 מטיילים מצ'כיה שהסבירו לנו שאנחנו לא בכיוון הנכון (כנראה שפספסנו את הפנייה בפחות מק"מ) והציעו שנצטרף אליהם עד למסטיה. נענינו להצעה בשמחה וחתכנו איתם דרך המרבדים הירוקים כל הדרך הלכנו בשבילים לעיתים ראינו סימון אך משלב זה אני כבר לא יודעת להסביר איך הלכנו. מה שבטוח סיימנו בדיוק במקום שבו יש סימון להתחלת הטרק באזור של בתי מלון נטושים בקצה הכפר. הירידה ארכה כשעתיים ובסופה עוד כ-10 דקות הליכה עד למרכז מסטיה. סך הכל עם כל הבלבולים וחיפוש המקום לירידה לז'באשי הלכנו 10 שעות ביום הזה עם מעט הפסקות.

אם מחליטים לעשות את כל הדרך מאדישי למסטיה ביום אחד כדאי לוותר על ארוחת הבוקר בגסטהאוס (או לבקש לקחת אותה כצידה לדרך) ולצאת בסביבות 7:00 אין סיכוי שמישהו יסכים להכין ארוחת בוקר בשעה כה מוקדמת. זאת כדי להשאיר זמן לטעויות, חיפוש השביל הנכון ומנוחות מספקות. יצאנו ב-9:00 כי בהתחלה לא תכננו להגיע עד למסטיה והסוף היה כבר קצת לחוץ בזמן. זה יוצא יום ארוך ומתיש אך בהחלט אפשרי בייחוד אם לא מתברברים J

מצעים ומגבות- אין למה לסחוב מצעים ומגבות לטרק. בכל הגסט האוסים היו מצעים ומגבות ואם לא מביאים לכם מגבת מיוזמתם תמיד אפשר לבקש.

ביגוד חם- חשוב מאוד. הלילות קרים וברוב המקומות אין חימום. כדאי מאוד להביא גם כפפות.

נעליים- חשוב מאוד לבוא עם נעליים טובות ועמידות בפני מים (גורטקס) ללא קרעים וחריצים בעור כי בהרבה מקומות הולכים בשבילים מלאי בוץ וכל הזמן חוצים ערוצי נחלים הנעלים נרטבות כבר בתחילת היום ואם הן לא עמידות למים נאלצים ללכת כל היום עם גרביים רטובות.

סנדלים- חשוב להביא סנדלים לחציית הנהר.

מפות- אפשר לקנות מפה במסטייה (5 לארי, לא המפה הצהובה) של כל הטיולי יום והטרק לאושגולי. את המפה ניתן לקנות בטוריסט אינפורמיישן או בקפה אושבה. יש לקחת בחשבון שהקנה מידה בעייתי וקצת קשה לנווט איתה. אנחנו הדפסנו גם את המפה מאתר למטרק וניילנו אותה (הניילון היה פרויקט די מתיש. ניילנו כל 2 דפים ולא חיברנו את כל החלקים למפה אחת גדולה וכך בכל יום לקחנו את החלק הרלוונטי) לא צריך להדפיס את כל המפה, אפשר להדפיס רק את החלקים בהם מסומנים הטרקים.

שיחון- בניגוד להמלצות שקראנו לדעתנו זה מיותר לחלוטין. קנינו שיחון ניסינו ללמוד מילים בימים הראשונים אבל זה היה בלתי אפשרי. גיאורגית זו שפה קשה וגם כשכבר חשבנו שלמדנו להגיד תודה גילינו שאנחנו לא מצליחים להגות את זה נכון. הגיאורגים דוברים גם רוסית עדיף להכין רשימת מילים בסיסיות בעזרת חבר / מכר דובר רוסית ולא להיסחב סתם עם שיחון.

מים- אפשר לשתות מים מהברז בכל הכפרים וגם בטביליסי. כמו כן ניתן למלא מים מהנחלים במהלך הטרק ולא צריך לטהר אותם (כמובן לוודא שממלאים ממקום נקי).

כסף- בבוקר שבו יצאנו לאושגולי, רצינו להוציא כסף מהכספומט אך נתקלנו בבעיה ששלושת הכספומטים במסטיה לא עבדו. כדאי לקחת בחשבון מצב כזה ולהוציא כסף מראש וכמובן להגיע עם לפחות 150 דולר / יורו ליתר ביטחון.

תחבורה ציבורית בטביליסי- מאוד מוצלחת מאפשרת להגיע למקומות המרכזיים בקלות ובזול

קונים בתחנת מטרו כרטיס פלסטיק (כמו רב-קו) ב-2 לארי ומטעינים אותו בכסף בקופות של המטרו. אותו כרטיס משמש גם למטרו וגם לאוטובוסים ונסיעה עולה חצי לארי. מספר אנשים יכולים להשתמש באותו כרטיס. מניחים את הכרטיס על המכונות בכניסה למטרו או בתוך האוטובוס ומקבלים קבלה.

תחנת המטרו ממנה יוצאים למסטיה- main railway station זו התחנה המרכזית.

התחנה שבה יורדים כדי להגיע לעיר העתיקה- Liberty Squer. כשיוצאים מהתחנה פונים ימינה לכיוון כיכר גדולה שבאמצעה עמוד גבוה ובראשו פסל מוזהב של אדם רוכב על סוס. ממשיכים ישר לרחוב לסלידזה ומתחילים לחפש גסטהאוס.

התחנה שממנה יוצאות מרשוטקות לקזבקי- דידובה.

נסיעה לשדה תעופה באוטובוס- קו 37 יוצא כל 10-15 דקות מהאזור של Liberty Squer הנסיעה אורכת כחצי שעה. האוטובוס עוצר כל כמה ק"מ וצפוף בטירוף (בקושי הצלחנו לעלות עם התיקים) אבל שווה את החיסכון בכסף. בכל תחנה יש שלט אלקטרוני שמראה עוד כמה דקות יגיע האוטובוס.

שדה תעופה- השדה תעופה ממש קטן הבידוק הביטחוני, צ'ק אין והגעה לשער עלייה למטוס ארכו פחות מ-5 דקות. כך שלצאת מהגסטהאוס 3 שעות לפני ההמראה זה ממש מספיק.

הדיוטי פרי כולל חנות שוקולדים, חנות אלכוהול ובית קפה. הכול סתם יקר כך שלא כדאי לתכנן על קניות בדיוטי פרי.