טיול משפחתי באוסטריה קיץ 2011

יום שבת 6.8

2 בלילה כל הפלאפונים מצלצלים ביחד ובנוסף השעון המעורר, מתעוררים אלה שישנו ואלה שלא (ההורים) רק חושבים על היום הארוך שיש לפנינו.

נסענו לחניון טסים , מקום הזוי לחלוטין אני מקווה שנמצא את האוטו כשנחזור.

נתב"ג -; שולחים את התיקים , בקורת בדיקות וכו' ואנחנו בדיוטי פרי. תכננו על ארוחת בוקר מוקדמת לפני הטיסה ואז גילינו שהסנדביצ'ים שהכנו ערב קודם נשארו במקרר בבית, מעניין באיזה מצב נמצא אותם בעוד שבועיים... לא נורא ירדנו כולנו על שקית בייגלה...

הטיסה יוצאת בזמן, ארוחת בוקר, נמנום קל ונוחתים עוד לפני הזמן בוינה.

המזוודות שלנו יורדות ראשונות ואנחנו בדרך להשכיר את הרכב . הזמנו אופל אסטרא סטיישן וזה מה שקבלנו. הגענו לאוטו , יפה שחור חדש עשה 2000 קילומטרים והוא לא מניע, טוב שכחנו איך נוהגים ברכב עם הילוכים ולא לחצנו על הקלאץ', נתרגל גם לזה.

הדרך עוברת במהירות בספסל האחורי נרשם "חרופ" רציני של כל החבורה. אנחנו וחברתנו החדשה מה GPS נוסעים לכיוון זלצבורג.

עוצרים לארוחת צהריים קלה בעיירה לינץ וממשיכים עד שאגם מונדסי נשקף ממול. זהו חייבים לעצור חלום האגמים מתגשם.

הלכנו לכיוון האגם וגילינו חוף מדליק מלא מתקנים בתוך המים 12 יורו לכולנו והחברה מאושרים. אני יושבת על החוף ומתמוגגת מהנוף, המים קרים לי מדי.

זה יום שבת הסופר נסגר מוקדם מיהרנו לצאת מהאגם לסיבוב ראשון בסופר, אחד הדברים שאני שונאת בארץ ואוהבת בחול.

משם לדירה כבר מתחיל להיות מאוחר. הגענו בקלות בעזרת ה GPS , יוהאנה מחכה לנו מספרת שדאגה לנו היא צפתה שנגיע הרבה יותר מוקדם.

הדירה מקסימה חדר גדול לילדים שהוא גם סלון , חדר שינה נחמד להורים מטבח מאובזר בכל מה שצריך (מדיח, מכונת קפה וכו') מקלחת עם המון המון מים (אין כנרת מתייבשת אפשר להתקלח שעה). יוהאנה יושבת איתנו מסבירה מספרת וכו ממש נחמדה.

נתנו לה מתנה קטנה חרוסת וחלווה שהבאנו מהארץ .

יום ראשון 7.8

קמנו מוקדם שמש נפלאה בשמיים. עדיין אין לנו זלצבורגכארד נקנה רק מחר אז החלטנו לנסוע להאלשטט ולמערת הקרח בדיכשטיין.

הנסיעה דרך עיירות מדהימות אנחנו רוצים לעצור לצלם כל בית והר בדרך אבל מתאפקים מהחשש מהתור במערת הקרח.

אנחנו מגיעים למערה וחושבים שטעינו כי אין שם כמעט אף אחד.

60 יורו ועולים למעלה. הרכבל מפחיד אין לו עמודים בדרך פשוטו תלוי כולו באוויר ואני מתחילה להבין שבשביל משהי עם פחד גבהים ההחלטה לנסוע לאוסטריה היא אמיצה מאוד...

העלייה ברגל מהרכבל למערה לא נוראית והנוף מדהים. כל הדרך מלאה בפרחים שאנחנו לא מכירים מנוף ארצנו.

בכניסה לסיור אני שואלת את המדריך האם הוא יסביר גם באנגלית והוא נותן לי חוברת בעברית, איזה רעיון מעולה. החוברת בנויה לפי התחנות בהן הוא עוצר וכך יכולנו לעקוב אחרי הסיור. טוב שהבאנו פנס קטן כי חשוך מדי לקרוא.

המערה מדהימה ואני מצליחה להתגבר על הקלסטרופוביה ולהיכנס (עוד סעיף שהתעלמתי ממנו בבחירת היעד לנסיעה...)

בפנים קר מאוד אבל נסבל גם כי כל הזמן הולכים.

היציאה מהמערה מול הנוף המדהים, אבל אנחנו מגלים שבזמן שהיינו בפנים השמיים התמלאו בעננים ובדרך למטה כבר מתחיל לטפטף.

ליד תחנת הרכבל העליון יש מגרש כדורגל מוזר עם הרים וגבעות הבנים חייבים לבדוק אותו, ממול מוזיאון קטן שאנחנו בודקים בזמן טורניר הכדורגל.

ירדנו למטה ויש כבר ממש גשם אנחנו מתלבטים לגבי הטיול בהאלשטט. הרעב מכריע ואנחנו מחנים את הרכב בחניה בתשלום בהאלשטט ויוצאים לחפש מסעדה. יום ראשון היום הרבה חנויות סגורות וגם רוב המסעדות. בסוף אנחנו מוצאים משהו פתוח על שפת האגם אוכלים שניצלים צ'יפס וסלט. 25 יורו לכולנו לארוחה לא משהו...

הגשם לא מפסיק ואנחנו מתלבטים איך ממשיכים את היום .ההחלטה נופלת על מכרה המלח למרות שזה יצא קצת עמוס ליום אחד. מה שבעיקר מכריע הוא הפוניקולור שקורץ לנו ממול. (עדיין בשלב ההתלהבות מאמצעים מעניינים לעלות על ההר)

70 יורו לכולנו. העלייה מהירה מאוד, למעלה עליה של כרבע שעה בגשם ואנחנו כבר די מותשים. למען חידוש הכוחות אצל הדור הצעיר בזמן ההמתנה לסיור קונים לכולם שוקו חם.

בכניסה למכרה מקבלים בגדים מכוערים ביותר שנראים כמו בגדי אסירים ולא סרבל כורים כמו שחשבנו. יש שמירת חפצים .המדריך מדבר גרמנית ואנגלית. הסיור מעניין מאוד יש שתי מגלשות בפנים השנייה ארוכה מהירה ו...קצת מפחידה. מופע אורקולי מקסים והסברים מעניינים על תהליך הכרייה. היציאה מהמכרה ברכבת נחמדה.

ביציאה מקבלים מלחיות הילדים טוענים שלמלח יש טעם של תבלין לפיצה.

הגענו לפוניקולור לרדת למטה והשעה כבר 18:20 כתוב שהאחרון ב 18:00 אבל הם דואגים להוריד את כולם. אנחנו יורדים בסיבוב האחרון יחד עם העובדים של המקום.

משלמים 7 יורו לחניה וחזרה לדירה מותשים עם הבטחה שמחר עושים יום קל.

בכניסה לדירה מחכה לנו עוגת פירות יער מיוהנה , אנחנו מותשים ואין לנו כוח להכנות אז ההורים מסתפקים בה לארוחת ערב והילדים אוכלים קורנפלקס שהבאנו מהארץ.

יום שני 8.8

בוקר מעונן. מהר מאוד מתחיל גשם שלא מפסיק כל היום.

האמצעית עוד ישנה הצעיר וההורים נסענו לסופר ולקנות את הזלצבורגכארד. למרות גילו המופלג של הגדול (16) קבלנו את הכרטיס השלישי מתנה, לא ציפינו סה"כ 138 יורו.

חזרנו להעיר את האמצעית התארגנו ויצאנו בגשם שוטף לכיוון סנט יוהאן למרכז הקניות המפורסם בפורום למטייל. המקום מאכזב למדי קטן ועלוב. שתי חולצות לאמצעית חבילת גרביים לכולנו כי מרוב גשם כבר לא נשארו לנו. כולם מאוכזבים האמצעית כי לא נשארנו מספיק, הגדול כי היינו יותר מדי, הצעיר כי אין לגו בחצי מחיר.

נוסעים לקניון ליכטנשטיין (סוג מועדף של קניון אצל רובנו) .מסלול קליל ומקסים. כל הזמן יורד גשם קל אבל הרעש של המים כל כך חזק שאנחנו מרגישים שאנחנו מטיילים בסופה נוראית. המקום מקסים.

חזרנו לאוטו רטובים והחלטנו שצריך למצוא מקום חסין גשם. נסענו למרחצאות בבאד הופגנשטיין. הדרך מדהימה.

בכניסה מקבלים שעון שפותח את הלוקרים ומקבלים החזר על החניה (צריך לשלם חניה רק עד 18:00), נחמד. בריכה גדולה שמדי פעם פורצים בה מוקדי ג'קוזי, יש באמצע המים מיטות לרבוץ עליהם , תמיד תפוס לא הצלחנו לבדוק אותם. המרחצאות מרגישות קצת כמו ימית 2000 מלא ישראלים, ומלא ילדים ישראלים שישר גילו שאפשר לעבור את התור למגלשה נוספת.

שתי מגלשות נחמדות וזהו. איפה המגלשה המדהימה "פורמולה 1" ששמענו עליה בפורום? אני הכי נהנית לשחות החוצה לבריכה המחוממת , לשבת בגשם ולצפות על הנוף המדהים. הלכתי לבדוק מה זה עולם האישה, המצאה גאונית. אולם עם כסאות נוח, פינת תה ושקט מוחלט. משפחה מגיעה אבא והילדים משתוללים במים ואימא יכולה לנוח בדממה מטר מהם.

שעתיים במקום הספיקו לנו ואנחנו בדרכנו חזרה, והגשם בשלו לא מפסיק לרגע.

ארוחת ערב בדירה אוכלים פיצות מוכנות שקנינו בסופר, האמת טעימות מאוד, לגמרי לא התעשייתיות שיש לנו בארץ. משחק רמיקוב משפחתי, ונרדמים מול סרט שהבאנו מהבית.

יום שלישי 9.8 יש לי יום הולדת

על השולחן ברכה, שוקולדים ומתנה, ובחלון מציצה שמש. איזה בוקר של כיף!

אנחנו מחליטים לנסוע לאגם גוסו ולאבטאנאו. איך שמתחילים לנסוע חוזר הגשם. אנחנו מחליטים להמשיך לכיוון זלצבורג, נראה לנו עדיף במזג אויר הנוכחי.

מחנים בחנה וסע באניף 5 יורו עם הזלצבורגכארד (בלי זה 10 יורו) ולוקחים חשמלית למרכז זלצבורג. הצעיר לא מפסיק לברר איך היא עובדת על חשמל "ואם היא רוצה לנסוע למקום שאין בו חוטים?" ואם יש הפסקת חשמל? ואם ואם ואם?

העיר העתיקה בזלצבורג מדהימה רחובות צרים ויפים וכיכרות מרשימים. מופעי רחוב סטייל הרמבלס האהוב בברצלונה , מלא כרכרות עם סוסים ואפילו קצת שמש. אנחנו עוברים מכיכר לכיכר, הפסקה לסנדביץ'' בכיכר הרזידנס.

אנחנו עולים למבצר בפוניקולור ובגשם שמתחיל בזמן התור לעליה. המבצר יפה מאוד. עשינו את הסיור עם האוזניות והיה מעניין ודרך טובה להתחיל את זלצבורג כי הוא ממש מסביר על הנוף ואח"כ אפשר להתמצא יותר טוב.

הילדים עסוקים בחדר העינוים איך ומה עושים עם כל דבר, למה לענות, את מי מענים וכו'.

גם בית התליין מעורר עניין רב.
 מוזיאון המריונטות בתוך המבצר נחמד מאוד.

חוזרים למטה ואנחנו בדרך לקונדיטורית דמל המפורסמת כי אני רוצה לחגוג את יום ההולדת שלי שם. בדרך אנחנו עוברים בקתדרלה גדולה ויפה אך ראיתי יפות ממנה. בדרך גם מלא דוכני מזכרות מתלבטים ובסוף לא קונים כלום.

קפה דמל בכיכר מוצארט, אנחנו מזמינים אפל שטרודל להורים עוגת שוקולד לילדים וחוגגים לי יום הולדת, אני מאושרת מהמקום שבחרנו לחגיגה!

משם בריצה למוזיאון הטבע שעוד מעט נסגר. אנחנו מספיקים להיות בו שעה, מקום מרשים ומעניין יכולנו להישאר שם יותר.

האקווריומים מדהימים. אגף החלל מעניין בעיקר לראות כמה אנחנו שוקלים על הירח והשמש. ההדגמה של נחיתת האדם על הירח. אגף הלטאות מקסים אנחנו משחקים במי מוצא ראשון את החיה.

בחמש מגרשים אותנו החוצה.

אנחנו עוברים ליד מעגן הסירות ומזמינים שייט לעוד שעה. בינתיים הולכים לגני מירבל היפים אנחנו מחפשים את הגמדים שהצעיר מאוד מוטרד למה לא יודעים מי בנה אותם ולמה. גן השעשועים שבין החומות נחמד מאוד הילדים גולשים (גם הגדולים) מנגנים ברצפה המנגנת.

משם לשייט. האמת זה לא משהו די משעמם זה רק יעיל כמנוחה קלה מהריצות של היום.

בסוף הסירה רוקדת לצלילי מוצארט כולם נהנו וצחקו (חוץ ממני זה השלב שהתחילה לי בחילה)

חזרנו באוטובוס לחניון התלבטנו וויתרנו על ארמון הלבורן כי כולם היו עייפים.

אוכלים בדירה פסטה ונרדמים מול הסרט צלילי המוזיקה.

יום רביעי 10.8

מתחילים את הבוקר בארמון משחקי המיים בהלבורן בכדי לנצל את "זמן הזלצבורגכארד" שנותר לנו.

מזמן לא צחקנו ככה. ההמתנה לסיור הייתה די ארוכה בינתיים טיילנו בגנים הסמוכים.

משם נסענו לאבטנאו. עשינו כולנו שני סיבובים על מגלשות ההרים היה כיף אמיתי. בדרך למעלה בסיבוב הראשון הרכבל נעצר ואני משקשקת. הסיבוב הראשון חינם דרך הזלצבורגכארד השני בתשלום (שווה).

משם נוסעים למדרחוב החמוד של אבטנאו אוכלים מרק שום מ ע ו ל ה!!

את היום אנחנו מסיימים בבריכה בוואגריין, לא שווה את המאמץ אבל אצלנו זה ממש ליד הבית, אז לא נלך??

יום חמישי 11.8

יום שמש מקסים, מחליטים לנסוע לגרוסגלנקר. מתוך הרגל אנחנו לובשים בגדים ארוכים אורזים מעילי גשם ונוסעים.

כבר בדרך אנחנו מתחילים לראות את ההרים המושלגים ואנחנו (ההורים) שואגים בהתלהבות. בספסל האחורי רואים את הסרט שרק....

משלמים 27 יורו (שני יורו הנחנה לבעלי הזלצבורגכארד) ואנחנו בדרך היפה ביותר באוסטריה.

הכביש מפחיד אין שוליים ומתחת תהום אלפינית מרשימה (הזכרתי כבר פחד גבהים?). הדרך מקסימה מלא פרחים שלג נחלים ומפלים קטנים והנוף באמת עוצר נשימה.

בתחנה הראשונה אנחנו עוצרים לפיפי וארוחת בוקר (סנדביצים ביצים קשות ירקות וכמובן עוגיות עם שוקולד מילקה -; השוקולד של הטיול)

בתחנה השלישית אנחנו נכנסים למוזיאון הכל בגרמנית. משפחה ישראלית שפגשנו יום קודם ספרו שהוא מרשים כמו מוזיאון הטבע בזלצבורג לכן נכנסנו אבל אי אפשר להשוות.

תחנה חמישית עצרנו לתצפית מרשימה ומפגש ראשון עם השלג.

תחנה תשיעית עוצרים לגלוש בשלג, מזל שהבאנו את מעילי הגשם הם נהדרים לגלישה עליהם.

הקרחון מלא בישראלים, מרגישים בחרמון.

מגיעים לעליה לתחנה 11 קרחון פרנץ ג'וסף. מודיעים שההמתנה לעליה היא 40 דקות כי החניון למעלה מלא. אנחנו מחליטים לוותר.

בדרך חזרה אנחנו עוצרים לאכול בתחנה מספר 7 ולשחק בגן שעשועים שמדגים את בניית הכביש.

הגן שעשועים חביב.

ממשיכים בנסיעה רצופה לסוף הכביש.

אנחנו נכנסים לגן החיות הקטן בכניסה, פינת חי חביבה לא יותר. הצעיר שמח לראות סוף סוף ינשופים ותנשמות שכבר הרבה זמן הוא מבקש לראות.

המתקנים מעבר לגדר מושכים יותר אנחנו הולכים לשם. שמים יורו והמתקן עובד. הילדים עולים על כל האטרקציות המתהפכות. השארנו 5 יורו ויצאנו לדרך הביתה.

עצירה בסופר בוואגרין כי מחר לגדול יש יום הולדת צריך להתארגן.

בשבע הוזמנו לארוחת ערב עם בעלי הבית ומשפחה נוספת מגרמניה שמתגוררת בדירה לידנו. כל אחד קנה לעצמו בשר לשאר יוהנה דאגה.

בעלה מכין הכל על המנגל המשוכלל יש סלט מעולה ותפוחי אדמה עם רוטב יוגורט. יוהנה ממלאה לנו את הכוס ביין כל פעם מחדש בסוף הערב אני כבר מרגישה מסוחררת לגמרי. את היין היא מוהלת בסודה.

לי אנחנו מכינים גבינה על האש טעים מאוד.

השיחה מסביב לשולחן בעיקר בגרמנית אבל אנחנו מנסים לפתח קצת שיחה עם האחרים. אחרי האוכל הצעיר והילד מברלין הולכים לשחק יחד, נחמד מאוד לראות אותם.

אנחנו מקבלים כוסית שנאפס, כולם מורידים אותה בשלוק, אני נחנקת...

אחרי האוכל יוהאנה מביאה "סאכר טורט" לכבוד יום ההולדת של הגדול ושלי , הצעיר לא מוותר על נרות ומביא מהחדר את הנרות שקנינו למחר.

אנחנו מדליקים רק שניים זאת הוראה מפורשת מיוהאנה.

העוגה טעימה בעיקר שהיא מביאה מיכל קצפת ליד.

היין עושה את שלו בעשר אני במיטה.

יום שישי 12.8

יום הולדת לגדול. לא מצאנו עוגה בסופר (עצלנים לא הלכנו לקונדיטוריה) קנינו חבילת קרמבויים בשלושה צבעים ושמנו עליהם נרות. תוך כדי הכנת הברכה הנסיך מתעורר.

אנחנו מדליקים נרות ושרים.

האמצעית מכריזה על יום מנוחה ונשארת בבית. אנחנו יוצאים למצודת ההונרפן. מחליטים לעלות ברגל כפי שיוהאנה והשכנים מברלין המליצו, לפעמים טוב לא להקשיב לספר ולאתר המטייל. ההליכה קלה ונעימה יער מקסים ותוך רבע שעה אנחנו למעלה, בנוסף להנאה חסכנו 8 יורו. המופע בזים נחמד, חצי שעה רק ניסנו להבין מתחת איזה עץ כתוב לשבת ומתחת איזה עץ צריך להיות הצלם...

בסופו של דבר הכי טוב על הדשא, אלה שהגיעו מאוחר הרוויחו.

סיור קצר במצודה, הבנים מתלהבים מהחרבות ושאר כלי הנשק. גלידה במסעדה ואנחנו מדלגים למטה ביער היפה.

משם נוסעים למפלי גולינג. הדרך קלה מאוד עד למפל הראשון. מקום יפיפה . אח"כ עולים בלא מעט מדרגות למפל השני ולמערה. הכל מקסים.

חוזרים באותה הדרך.

אנחנו בדרך לחגוג יום הולדת בזורבינג. אנחנו מגיעים ומשקיפים מרחוק. זה נראה כל כך עלוב שאפילו בעל השמחה מודה שזה לא שווה את ההוצאה.

אנחנו עוברים בבית מקווים שהאמצעית תצטרף אבל היא שקועה במרתון סרטים. אנחנו מוותרים ונוסעים לרכבל ופארק גרפנברג בוואגרין. רכבל ארוך מאוד בערך רבע שעה נסיעה מקסימה. אנחנו רואים את כל וואגרין מחפשים את הבית שלנו.

איך שמגיעים למעלה מתחיל גשם וגם יש 45 דקות לרכבל האחרון למטה. הפארק למעלה פתוח 24 שעות אבל הירידה ברגל לוקחת שעתיים -; לא בשבילנו.

אנחנו שטים ברפסודה קטנה, חוצים גשר חבלים, שואבים מים עם ספירלת ארכימדס וגולשים לפארק חבלים. הגשם מנצח ובדרך לרכבל אנחנו עוצרים בפינת חי שראינו מרחוק רק עכשיו מקרוב אנחנו רואים שהחיות הן פסלי עץ מקסימים.

יורדים למטה בגשם וחוזרים הביתה. מקלחת חמה, פסטה וערב ביתי.

בערב לגדול נשבר משהו בגשר ודוקר לו מאוד בפה. מזל שקנינו נרות יום הולדת, אני מאלתרת לו מהשעווה מגן לפה עד שנקנה מחר את החומר המתאים.

יום שבת 13.8

את הבוקר התחלנו בחיפוש בית מרקחת לגדול, הרוקחת ישר נותנת לנו את מה שיש לו בבית ואנחנו נושמים לרווחה.

נוסעים נסיעה ארוכה מאוד למפלי קריימל, הדרך די פקוקה כנראה מכל אלה שנוסעים לסופ"ש.

4 יורו לחניה (לא היה כתוב שזה חינם?) ואנחנו צועדים למונית שתעלה אותנו למרומי המפלים. הנהג דורש 8.5 לאדם ולא נותן את ההנחה של הזלצבורג כארד כמו שהיה כתוב לנו . אבל יאמר לזכותו שהוא לא לקח תשלום על הצעיר, התקזזנו...

אנחנו נדחסים לטרנזיט מקרטע 10 אנשים כולם ישראלים, הנהג מברר האם כולנו מחיפה????

הנסיעה מזכירה לנו את הדרכים בגואטמלה, בלי חגורות, דרך עפר צרה,, תענוג מפוקפק.

אנחנו מגיעים למעלה ולא מצטערים המפלים מדהימים. אנחנו צועדים בנחת כשעתיים למטה. בדרך עוצרים לעשות פיקניק מול המפל.

אנחנו מסתכלים בהערצה על כל אלה שצועדים למעלה והם רבים מאוד. כולל זקנים ותינוקות בעגלות.

למטה מתפנקים בגלידות והולכים לעולם המים. מקום קטן וחביב, חצי שעה ואנחנו במכונית.

הנסיעה הביתה קצרה יותר אין פקקים.עוצרים בזל אם סי לסופר קצר (תכננו ללכת לאגם אבל כבר לא היה לנו כוח) הכל סגור מסביב מרגישים כמו ביום שישי בארץ.

חוזרים לדירה לארוז.

יום ראשון 14.8

התעוררנו מוקדם ובשעה 8:30 הכל ארוז ומועמס על האוטו. אנחנו נפרדים מיוהנה והילדים מכינים לה ציור בספר האורחים.

יום השלמות באזור. אנחנו רוצים לעשות מגלשות הרים נוספות. הכי מתאים לנסוע לסטרובל אבל אני זוכרת שחברה אמרה שאלה של באד דורנברג הן מסוג אחר שווה יותר.

מחליטים למרות שזה לא על הדרך לנסוע לשם, זוהי תחילתו של מין כזה יום...

אנחנו מגיעים לבאד דורנברג, הדרך משגעת נוסעים ביער מדהים.

בכניסה לכפר סגור לתנועה כי יש פסטיבל גדול ובדיוק התזמורת צועדת ברחובות. אנחנו משתעשעים ממראה התזמורת. כל אנשי הכפר זורמים לאזור כשהם לבושים בבגדים המסורתיים, שמלות צבעוניות ולגברים בגדים מגוחכים.

אנחנו עולים לקרוניות ומשלמים מחיר מלא כי הגדול כבר בן 16 ויום ואני פלטתי את זה... הקרוניות כיפיות מסלול תלול ואתגרי אבל זה אותו סוג קרוניות שכבר היינו, כנראה שהחברה התכוונה לסטרובל, כבר אמרתי יום שכזה...

אנחנו נוסעים לאגם וולפגנג הכוונה להגיע לסנט גילגן ומשם למצוא חוף נחמד לרחצה (היום 30 מעלות בחוץ) ולהשתדל להגיע גם לסנט וולפגנג.

סוף שבוע חם כל אוסטריה בכבישים לאגם ואנחנו עומדים בפקק נוראי, למה לא התחלנו את היום בסטרובל היינו מגיעים לפני הפקקים?

בסוף אחרי שכמעט וויתרנו אנחנו בסנט גילגן. העירה חמודה הילדים מקטרים נמאס להם.

אנחנו מנסים לאתר חוף עם מגלשות ולא מוצאים. אנחנו מרגישים שהילדים כבר חסרי סבלנות ורוצים להגיע לווינה לראות איך הפנסיון שלנו.

זהו עולים על A1 ואנחנו בדרך הארוכה מאוד. החלטנו על הפסקה במלק אנחנו עולים למבצר אבל שוב אין לנו אנרגיות לטייל ומהר מאוד אנחנו חוזרים לדרך.

הנהיגה בתוך ווינה לא פשוטה לא תמיד חוקי התנועה ברורים .יש לנו ירוק לפנות אבל מגיעה תנועה ממול, למי יש זכות קדימה?

בסוף אנחנו מגיעים לפנסיון ווילד שאליו הזמנתי מקום לפני ארבעה חודשים. אנחנו מקבלים דירה מעבר לכביש כפי שבעל הפנסיון הסביר לי בטלפון . מעלים למעלה את כל המזוודות ומגלים שהמקום מ ז ע ז ע. יש שם ריח מחניק, צפוף ולא נעים, והשיא זה המקלחת - לא יאמן אבל באמצע המטבח בין הכיריים למקרר עומד לו מקלחון שקוף.
איך איך לא צילמנו את זה???
 אני חוזרת לקבלה ומודיעה ששם אנחנו לא נשארים. הוא מציע לי שני חדרים בשתי קומות ולשלם יותר, אין מצב.

שבע בערב ואנחנו בלי מלון!!!

בסופו של דבר הבחור מהקבלה עוזר לי לחפש מקום חדש ללינה. בעזרתו אנחנו מגיעים למלון קוגל.

אחרי שכולנו בודקים את החדר ומאשרים שהוא יותר נורמלי, מעלים שוב את המזוודות (הפעם לפחות במעלית). חדר גדול עם מבואה מצחיקה בכניסה. כולנו ישנים בחדר אחד, גיבוש משפחתי. ידענו שאחרי יוהאנה תהיה נפילה אבל לא חשבנו שכזאת גדולה.

אנחנו מתארגנים ויוצאים לאכול במסעדה שהמליץ לנו הבחור בקבלה.

עשר בלילה כולנו אוכלים במבשלת בירה, חינוכי מאוד. האוכל טעים. שניצלים לכולם ולי סלט יווני. המלצרית בשוק שאנחנו רוצים לשתות רק מים בשביל זה באים למבשלת בירה?

אנחנו נרדמים מהר אחרי יום לא פשוט.

יום שני 15.8 -; חג עליית הגברת השמיימה...

אנחנו מתעוררים מוקדם מרעש החשמליות ברחוב העירוני מתחת, אנחנו לא רגילים. הגדול והאמצעית עדיין ישנים, מתבגרים בעלי יכולות...

אנחנו מחליטים לנצל את הזמן ולנסוע להחזיר את האוטו. שבע וחצי אמורים לפתוח את המקום אנחנו שם עוד קודם ולא מוצאים שום משרד. בעזרת נהג מונית נחמד אנחנו מוצאים את החניון ובו תיבת ברזל גדולה למפתחות. מתלבטים מה לעשות הרי החזרנו אוטו ללא שום שריטה רצינו שיחתמו לנו על זה.

בסוף כשאנחנו רואים שזה מה שהאחרים עושים אנחנו נוהגים כמוהם.

אנחנו משאירים את הבוסטר שהבאנו מהארץ באוטו והצעיר בוכה וכועס, קשה לו להיפרד ממנו.

חוזרים במטרו למלון. האמצעית עוד ישנה.

ארוחת הבוקר של המלון נחמדה לכולנו יש מה לאכול.

אנחנו צועדים עד לבית האופרה כדי לראות קצת את העיר. משם לוקחים מטרו לפראטר. יום חם מאוד ,הילדים מלאי התלהבות . האבא עולה ראשון למגלשה עם שקים מלפני 100 שנה, נוסטלגיה למגלשה שהייתה בלונה פארק. הגדול עולה למתקן הכי אקסטרים שהוא מצא. אני עולה עם הצעיר והאמצעית לסירות שנראו תמימות לגמרי ויוצאת משם גמורה לשארית היום!!

הכסף זורם כמו הדנובה (שעוד לא ראינו) בסוף היום הסיכום עומד על 250 ₪ עדיין יותר זול מביקור של חמישתנו בלונה פארק בארץ.

בשלב מסוים אני נשברת ופורשת לפארק המקסים קוראת ונרדמת על הדשא.

אני מתעוררת כשהם חוזרים ורוח וענני גשם מתחילים להגיע במהירות. אנחנו רצים למטרו. כשאנחנו יוצאים ממנו בסטפן פלאצה הגשם כבר יורד.

אנחנו בדרכנו למוזיאון המוזיקה. צריך בילוי מוגן מגשם ושיהיה פתוח אחרי 18:00

מוזיאון מקסים מלא משחקי הדגמה נחמדים והכול לשם שינוי גם באנגלית.

אנחנו כותבים מנגינות, שרים אופרה בקולי קולות (האבא) ונהנים.

התור לנצח על התזמורת הפלהרמונית של ווינה ארוך הצעיר ואני לא מוותרים. בוחרים יצירה (זה רק בגרמנית אז אנחנו מהמרים) ומנצחים. לכול אחד בסוף התזמורת מוחה כפיים. הצעיר מנצח עליהם במרץ רב ואז להפתעתנו כל החברי התזמורת מפסיקים לנגן קמים ומסרבים להמשיך, הצעיר נעלב ובוכה למה לכולם מוחאים כפיים ורק לו לא.
אנחנו מחליטים לאכול במקדונלד הסמוך. מסתבר שכל הדברים הצמחוניים שיש בתפריט אינם. כולם אוכלים חוץ ממני.

חזרה בגשם שוטף למלון. אני מכינה לי בחדר מרק עם שאריות שקדים להשלמת האווירה החורפית.

יום שלישי 16.8

6:00 אני מתעוררת מהחשמליות ברחוב ,מתגעגעת לשקט אצל יוהאנה.

אנחנו יורדים לאכול ומחליטים על בוקר של קניות. צועדים לרחוב מריה אלפר המפורסם שנמצא ממש קרוב, איפה שתחנת המטרו שלנו. האמצעית נהנית מכל רגע, לזה היא חכתה כל הטיול. בינתיים השארנו את הגדול בבית למנוע ממנו זמן סבל מיותר.

חוזרים ונוסעים לכנסיית סנט סטפן. אנחנו עצלנים עולים למגדל עם המעלית. הנוף משגע (שוב...) אני בעיקר אוהבת את גג הרעפים הצבעוניים, האבא מבטיח לבנות לי כזה.

אני מתה מפחד על המגדל וכבר מחכה לרדת, למרות שגם המעלית שלו היא לא מציאה גדולה מאיין צינוק נוסע שדוחסים אליו קצת יותר מדי אנשים.

צועדים במעלה מדרחוב לכיוון ארמון הופברג. בדרך עוצרים לגלידה אצל זנוני היא ללא ספק הטובה ביותר שאכלנו. הטעם הנבחר בננה.גם כל האחרים היא מצוינים.

אנחנו מגיעים לארמון ,הילדים גמורים אין להם חשק לכלום. אנחנו רובצים על הדשא ברחבת הארמון אוכלים עוגיות ומנמנמים.

אנחנו מבינים שווינה כבר לא בשביל העייפות שלנו. נוסעים לנאש מרקט לחפש קשקושים ומזכרות. השוק נחמד מאוד יופי של מקום למזכרות קטנות. הגדול קונה חולצת כדורגל, הצעיר כובע. מלא מוכרים ישראלים.

אנחנו חוזרים למלון ובערב יוצאים לאכול שוב במבשלת הבירה. שניצלים אחרונים לווינה, מרק גולאש ומרק תפוחי אדמה מצוין. בירה מקומית טובה והולכים לישון.

יום רביעי 17.8 -; יום אחרון

מראש החלטנו על יום סטלבט כולנו עייפים מדי.

אנחנו אורזים ומאפסנים את התיקים בקבלה. משלמים 135 יורו ללילה. בדרך לפארק הדנובה אנחנו קונים עוד קצת מתנות ושטויות "בהכל ביורו" חנות מצוינת. עוד זוג מכנסיים לאמצעית ומגיעים לפארק הדנובה. המקום מאכזב קצת. אנחנו לא רואים את השכרת האופניים ולא מוצאים מקום לשחות. מנסים לנסוע לאזור אחר בדנובה ומוצאים גן שעשועים נחמד מאוד ואפילו סנאים.

מהר מאוד נמאס לנו ואנחנו הולכים להגשים לאמצעית את חלום H&M הגדול והצעיר כועסים ואחרי סיבוב קצר אני חוזרת איתם למלון. האבא קונה חולצה האמצעית חולצה ומכנסיים .

נפרדים מהמלון ואנחנו בדרך לשדה תעופה.