טרק האוורסט (EBC) - יומן מסע מבוא
הכול התחיל כשבני ניר (22) נסע להודו וביקש מאחיו סלע (28) וממני יוחאי (52) האבא שלהם, להצטרף אליו בהמשך,לטרק בנפאל. היות וסלע כבר עשה את טרק האנאפורנה לפני כ-5 שנים, החלטנו לעשות את טרק ה-אוורסט, שהנו ההר הגבוה ביותר בעולם (8,848 מ') ונמצא ברכס הרי ההימלאיה.
במקור, כשתכננו את הטרק, רצינו לעשות רק את ה-EBC, בהמשך הוספנו גם את CHO LA PASS ו-GOKYO RI, כשהגענו לקטמנדו גדל התיאבון והוספנו גם את ה- RENJO PASS.
ישנן שתי אפשרויות להגיע לתחילת הטרק,
האחת, לנסוע באוטובוס כ-8 שעות עד כפר בשם JIRI ומשם הליכה של כשבוע עד LUKLA.
והשנייה בה גם בחרנו, לטוס מ-KATHMANDU ל- LUKLA , טיסה של כ-45 דקות.
ההמלצות לטיול כזה דיברו על כ-18-19 ימים, אנו תכננו 15 ימים כאשר היום ה-15 משמש כרזרבה. בפועל, בעזרת מזג אוויר טוב והרגשה בריאותית טובה, ביצענו את כל המסלול בזמן של 12 יום!
שער הכניסה לטרק מימין: ניר ,יוחאי וסלע
היום הראשון לטרק - תאריך: 28/09/2010 יום שלישי
אנו קמים ב-6 בבוקר, כדי להתארגן לקראת הטיסה שאמורה לצאת משדה התעופה ב- KATHMANDU בשעה: 08:30. שדה התעופה לטיסות פנים הפתיע אותנו, צפוף מבורדק ופרימיטיבי, משהו לא מהעולם הזה. עקב ערפילים ב-LUKLA הטיסה נדחית ל-09:00 ואנו עולים לבסוף לטיסה רק ב-09:20.
המטוס הנו מטוס קטן ל 16- נוסעים בלבד. דיילת מחלקת סוכריה וצמר גפן לאוזניים להגנה מהרעש.
יושבים מאחורי שני הטייסים (תא הטייס פתוח לרווחה) בשני טורים של 8 נוסעים כשיש מעבר בין כל שני נוסעים. ישנה חשיבות רבה לישיבה בצד השמאלי של המטוס, מאחר ושמשם אפשר לראות הכי טוב את רכס ההרים הגבוה בעולם ה- HIMALAYA (פירוש השם: "משכן השלג") וכמובן גם לצלם.
הטיסה מאוד חווייתית, המטוס טס נמוך בין ההרים, ממש קרוב לרכס ובנוף מדהים. 
טסים מבעד לעננים קרוב לרכס ההימלאיה 
וכך זה נראה מהחלון של תא הטייס 
מתקרבים לשדה התעופה המפחיד של LUKLA
כשהגענו לנחיתה ב-LUKLA שבגובה : 2,840 מ' הסתבר לנו, שכל מה ששמענו קודם לכן על שדה התעופה המפחיד שלה היה נכון ואף מעבר לזה. הכפר בנוי על צלע הר ושדה התעופה בנוי בזווית של 30 מעלות, המטוס צריך לנחות על מסלול צר וקצר של פחות מ-200 מטרים שבסופו סלע וקיר אבנים. לטייס יש רק צ'אנס אחד לנחות ואם הוא מפספס אז הוא נכנס בקיר (ראינו אחד כזה ביום החזרה, ועל זה עוד נספר בהמשך)
בהחלט מפחיד ומרגש מאוד! 
שדה התעופה ב- LUKLA
לאחר הנחיתה, אנו נתקלים ביציאה משדה התעופה ממש במקרה, בבחור צעיר העונה לשם טוג'י. תוך כדי שיחה אתו מסתבר שהוא פורטר ואנו מחליטים לקחת אותו אתנו.
אנו ממתינים באחת האכסניות בכפר לטוג'י שהלך להתארגן לקראת המסע ושותים בינתיים תרמוס מלא בקפה עם חלב. השעה כבר 12:30 ואנו מתחילים סוף סוף את הטרק שלנו, לא יאמן, אני עם שני הבנים שלי מתחילים טרק באחד המסלולים היפים בעולם כולו, על מנתלהגיע הכי קרוב להר ה-EVEREST שגובהו 8,848 מ', המכונה גם "גג העולם".
מזג האוויר טוב ואנחנו לבושים עם חולצה קלה בלבד, מסביב נוף הררי גבוה, מים זורמים מכל עבר והכל ירוק ושופע. לאחר הליכה של כשעה וחצי ועצירות לצילומים אנו חוצים גשר ומגיעים לכפר CHHUTHAWA שבגובה 2,591 מ', שם אנו עוצרים לארוחת צהריים של מרק שום עם לחם טיבטי.
אנו ממשיכי בדרכנו ושותים מים שטיהרנו מהנהר הגועש המלווה אותנו. בדרך אנו עוברים אומן נפאלי, שמסתת אותיות על לוחות מאבן ולאחר מכן מס' סלעים שקושטו למונומנטים והפכו לבית תפילה הזורם עם הטבע.
בשעה 15:30 אנו מגיעים לכפר PHAKDING שבגובה 2,610 מ' שם אנו עוצרים ללינת לילה. עם הגעתנו אנו הולכים למקלחת הממוקמת מחוץ למבנה בתא קטן. בעל האכסניה ממליץ לנו להתקלח מהר, כל עוד יש מים חמים. אנו ישנים בחדר ל-4 שעולה לנו 150 רופי. בעיקרון הפורטר שלנו ישן ואוכל באכסניה ללא תשלום או בתשלום סמלי, תמורת זה שהוא מביא להם אורחים, הוא עוזר מאוד ואף מגיש לנו את האוכל ומפנה את הכלים.
אנו יושבים לאחר האוכל לשחק קלפים (יניב), הכרנו במקום אנגלי בשם RUSSELL והוא הצטרף למשחק לאחר שלימדנו אותו לשחק. השעה כבר 22:30 ואנו הולכים לישון. 
הגשרים התלויים שמעל הנהרות
היום השני לטרק - תאריך: 29/09/2010 יום רביעי
קמנו ב- 06:30 והתחלנו להתארגן. ארוחת הבוקר שלנו שכללה שתי דייסות ומוזלי אחד עם תפוח הוזמנה לשעה: 07:00. בעיקרון ככל שאנו עולים בגובה המחירים יקרים יותר, החל מפי-2 ומעלה.
אנו מתכוונים ללכת כשעתיים וחצי עד הכפר MONJO שבגובה 2,835 מ' ומשם שלוש וחצי שעות של עלייה תלולה של כ-800 מ' ל- NAMCHE BAZAR שבגובה 3,440 מ' שהרבה מטיילים בדרך, הגדירו אותה כקשה. בכפר MONJO אנו משלמים כל אחד 1,000 רופי, דמי ביקור בשמורה SAGARMATHA NATIONAL PARK שפירושה "שמורת אם היקום", בנוסף אנו אמורים לשלם סך של 20$ כל אחד דמי טרק אבל "למזלנו" נגמרו להם הטפסים ולא גובים מאתנו את התשלום.
הנוף מתחיל להיות יותר פראי, מכל עבר זורמים מים וגועשים בשצף קצף. אנו חוצים נהרות על גשרים תלויים באורך של כ-150 מטר, שעליהם עוברים גם חמורים, פרדות, פרות ויאקים. לא יאומן ראיתי פורטר סוחב על הגב גנרטור גדול ואחר סוחב שני תרמילים גדולים הקשורים יחדיו.
הפורטר התקשר מהדרך, להזמין לנו מקום לינה בלודג' שהמליצו לנו עליו. סלע טוען כבר עכשיו שהנוף עולה בכמה דרגות על הנוף בטרק ה-"אנפורנה".
עצרנו לאכול צהריים בכפר JORSALE שבגובה 2,740 מ'. הזמנו אורז (300 רופי) תפוחי אדמה (300 רופי) ומרק שום עם פרוסת לחם (200 רופי).
אנו מתחילים לראות לעיתים, את ההרים המושלגים והיפים של רכס ההימלאיה, מכל מיני זוויות.
טוג'י הפורטר שלנו בן ה-21 מסב את תשומת ליבנו לכל מיני דברים ואף נוקב בשמות ההרים שמסביב. לימדתי אותו להגיד "סבבה" ו-"סאבאבי באבי" ובהמשך גם "יאללה יאללה", הוא התחתן לפני שנה ולגמרי במקרה פגשנו בדרך גם את אחיו בן ה-19 שמשמש גם הוא כפורטר והוא מכבד אותנו בתפוח. על צלע ההר שמולנו אנו רואים פתאום מפל גבוה מאוד ומרשים וטוג'י מספר לנו שבחורף הוא קופא לגמרי ואז מטפסים עליו ההרפתקנים עם גרזני קרח.
בשעה: 14:00 אנו מגיעים ל- NAMCHE BAZAR שבגובה 3,440 מ' ובדיוק לפי התוכנית שלנו. נאמצ'ה מתגלה לנו ממש כמעין עיירה קטנה ויפה על צלע ההר. אנו מתמקמים באכסניה שנקראת KHUMBU LODGE שהוזמנה מבעוד מועד לפי ההמלצות שקיבלנו. קיבלנו חדר (400 רופי) ענק עם 5 מיטות מרווחות נקי מאוד ועם חלון פנורמה לעמק להרים ולמפלים שמסביב, פשוט מעבר לכל הציפיות!!!!
היום לראשונה מבקשים מאתנו גם 300 רופי לאדם עבור מקלחת!! אנו מסכמים לבסוף על 1,000 רופי ללילה כולל מקלחות. לאחר המקלחת המרעננת אנו יוצאים לטיול בסמטאות הכפר.
היום ערב חג סוכות, אנו מתפנקים בבשר יאק, הבהמה הטיבטית הנראית כמו פרה נמוכה עם הרבה פרווה. הזמנו גם אורז עם ירקות וספגטי וקינחנו בתרמוס מלא של תה זנגוויל.
לאחר ארוחת הערב אנו יורדים לקיוסק האינטרנט ומדברים עם המשפחה שנשארה בבית (אשתי דליה וילדי ארבל וסיון), מאחלים להם חג שמח ומספרים להם חוויות.
השעה כבר 21:30 ואנו הולכים לקרוא קצת וללכתלישון.
הכפר הגדולNamche Bazar
היום השלישי לטרק - תאריך: 30/09/2010 יום חמישי
התעוררתי ב- 05:45 בבוקר כאשר מהחלון נשקף במלוא הדרו הרכס המושלג שממול ה- YETI MOUNTAIN שבגובה 4,618 מ'.
בשעה 07:00 לאחר התארגנות ואכילת דייסת פירות ושתיית תה ג'ינג'ר, שמנו פעמינו לכיוון הכפר KHUNDE שבגובה 3,840. בעיקרון יום זה מיועד ליום מנוחה והסתגלות לגובה, כאשר חלק מהמנוחה הינו לטפס לגובה רב יותר ולרדת חזרה. במקור תכננו לבקר רק בכפר אחד, אבל התיאבון המריץ אותנו לא לוותר ולשלב גם את הכפר השני. הצענו לפורטר להישאר בכפר אבל הוא החליט בכל זאת להצטרף אלינו. בנוסף הצטרף אלינו גם ידידנו האנגלי RUSSELL. הדרך לכפר KHUNDE מתחילה בעלייה תלולה מאוד ובסדרה של מדרגות שלא נגמרות, אנו בוחרים בשביל המערבי ביותר שממשיך צפונה. אנו עוברים בדרך שדה תעופה קטנטן, אדמה כבושה מלאה עשבים באורך של כ-200 מטר ובזווית של כ-20 מעלות. השדה משמש למטוסים קטנים מאוד שטסים רק כשבהיר ואפשרי. 
כן, זה שדה התעופה בדרך כלל ערפל ואין נחיתות
היום נאה יחסית והשמש מבצבצת מדי פעם אם כי קצת קריר. אנו ממשיכים בשביל קטן ללא אבנים שהרבה יותר נוח לצעוד בו. הנופים פשוט יפהפיים, עמקים אינסופיים מכל עבר והרים המושלגים בפסגותיהם, כאשר ממולנו ההר KHUMBI YUL LHA בגובה: 5,765 מ'.
הכפר KHUNDE כ: 3,840 מ' נראה מאוד יפה עם המון טרסות של אבנים שמקיפות את החלקות של החקלאים שבעיקר מגדלים ירק הדומה לאפונה, גזר, תפוחי אדמה, מעין בטטות ולפת. בנוסף הם מגדלים גם אוכל לבעלי החיים, בעיקר היאק שאותו ראינו היום לא פעם במלוא תפארתו והדרו.
בדרך אני מלמד את טוג'י להגיד "אחי" ו-"יאללה אחי".
אנו חוצים את הכפר ועולים עוד 30 מ' לגובה 3,870 מ' שם נמצא מנזר טיבטי שממנו נשקף נוף יפה ומרהיב. לאחר צילומים ותרומה קטנה למנזר אנו שמים פעמינו שוב לכפר, לביתו של איכר נחמד שהגיש לנו תה עם חלב בתרמוס שהכיל כ-11 כוסות גדולות וזאת תמורת 200 רופי. בכפר ישנו גם בית חולים אזורי. הדרך לכפר הבא קצרה יחסית ולאחר כרבע שעה הליכה הגענו ל- KHUMJUNG שבגובה 3,780 מ'.
![נוף מהמנזר]()
נוף מהמנזר הטיבטי -; המשקיף על הכפריםKHUMJUNG ו- KHUNDE
לנגד עינינו מתגלה מדי פעם ההר המקסים ביופיו AMA DABLAM שפירושו הוא "אם ושרשרת הפנינים שלה", בגובה 6,814 מ'. משמאל אנו מבחינים גם בהר TABUCHE PEAK שבגובה 6,495 מ' ובהר CHOLATSE בגובה 6,335 מ'.
בכפר ישנה מאפייה נחמדה שבה עצרנו לאכול עוגת גבינה (160 רופי) ועוגת שוקולד (180 רופי) וכן קנינו גם כיכר לחם (350 רופי) שתשמש אותנו לארוחות ביניים בהמשך המסלול שלנו. בכפר יש גם בית ספר שמשמש את שני הכפרים. בכל מקום, אנו פוגשים מונומנטים של סלעים, שעליהם יש כתובות והמון גלגלי תפילה שאנו משתדלים לסובב, כמה שיותר מהם וכן דגלים צבעוניים.
ביציאה מהכפר ישנו מנחת מסוקים שבנוי מעיגול של אבנים עם האות H באמצע.
היעד הבא שלנו הנו מלון שנקרא EVERSET VIEWHOTEL שבגובה 3,840 מ', הדרך הופכת לשביל הררי נחמד ואני מקווה כל הדרך שתהיה ראות טובה. אנו מתיישבים במרפסת המלון כחצי שעה ומצליחים לראות את הרכסים הקרובים, אבל לא את רכס האוורסט. אנו שמים פעמינו חזרה לנאמצ'ה בשביל הצפוני האמצעי, זהו שביל מאוד יפה עם נוף מהאגדות, בדרך אנו עוברים שוב ליד שדה התעופה שפגשנו כבר ומחליטים לרבוץ על מצע השיחים הירוק ולהסתלבט בשמש שהגיחה פתאום. הגענו לבסוף לחדרנו ב-13:30 עייפים אך מרוצים.
אני שמח להיווכח שאנו מסתגלים היטב לגובה והשגנו מטרה זו כאשר החלטנו להישאר בנאמצ'ה יומיים ולעשות טיולי יום לכפרים הגבוהים יותר.
אנו מכבסים קצת בגדים והולכים להתקלח ולנוח קצת. לאחר מכן יצאנו החוצה לקנות לי יומן, קופסת בשר קצוץ , צנצנת ריבה וכן מטען USB במקום הקודם שהתקלקל לנו.
אנו רוכשים סדין קטן כדי לכתוב עליו במחיר מופרז של 375 רופי וטוש בודד במחיר עוד יותר מופרז ב-150 רופי.
השעה כבר קרוב ל-17:00 והקור העז ששורר אחה"צ פשוט מרעיב אותנו ואנו מחסלים כל אחד סנדוויץ' בריא עם בשר קצוץ.
לקראת השעה 19:00 אנו עולים לחדר האוכל ויושבים יחד עם RUSSELL האנגלי, שאוכל גבינת יאק עם קרקרים שקנה במכולת. אנו מזמינים צלחת תפו"א ושני מרקים ויושבים עם טוג'י על התכניות למחר ואח"כ יושבים עם ראסל לשחק יניב עד 21:30 והולכים לישון.
בתוך המנזר הטיבטי
היום הרביעי לטרק - תאריך: 01/10/2010 יום שישי
תכננו לקום בשעה 05:40, התעוררתי וחשבתי שהשעה 05:15 קמתי והתלבשתי הדלקתי אורות והסתכלתי שוב על השעון שהראה רק 04:30. איזה מזל שלא הספקתי להעיר את סלע וניר,,,,
קמנו לבסוף בשעה הנכונה, התארגנו ואכלנו כל אחד פרוסה ריבה שעוזרת לנו להתגבר על הקור השורר ועלינו לחדר האוכל. סלע וניר אוכלים כל אחד קערית דייסת פירות ואני מסתפק ב-2 כוסות תה ג'ינג'ר.
יצאנו לדרך בשעה 07:00 כשענן אפור וקר מכסה את כל העיירה נאמצ'ה, קנינו במחיר מופקע עוד טוש בצבע כחול כדי לצייר אתו את הדגל.
הדרך מנאמצ'ה בזאר מתחילה בעלייה תלולה ואנו צועדים יחד עם ראסל האנגלי ועם טוג'י שהיום לימדתי אותו את המילים "שלום" ושלום אחי". בהמשך אנו נתקלים בפריחה יפיפייה של צמחים בכל מיני צבעים.
הדרך הופכת לפתע לדרך מושקעת מאוד ונראית דומה לקטע מהדרך של החומה הסינית.
אנו חולפים על פני הכפר KYANGUNA שבגובה 3,550 מ' ולאחר מכן אנו מגיעים לפיצול שבילים ובוחרים בימני לכיוון הכפר TENGBOCHE. לאחר זמן קצר אנו מגיעים לירידה תלולה מאוד שיורדת לנהר שעל גדותיו שוכן הכפר PHUNGI THANGA שבגובה 3,250 מ'. אנו עוצרים בכפר בשעה 10:00 להפסקה ואוכלים מעין ארוחת צהריים שכללה צלחת תפו"א עם ירקות, נודלס עם ירקות וצלחת אורז (700 רופי ביחד).
מיד לאחר הכפר ישנו גשר תלוי על הנהר, שממנו אנו מבחינים לראשונה ב-3 איילים. מכאן מתחילה דרך תלולה וארוכה מאוד עד הכפר הבא. אני וראסל מתקדמים קדימה, סלע וניר אחרינו וטוג'י נשאר מאחור היות ועוד לא סיים לאכול. בשלב מסוים, לא ראיתי יותר את ראסל וחשבתי שהוא התקדם לפני, המשכתי לעלות לבד ולאחר כחצי שעה הגיח מאחורי עדר יאקים עצבני וכדי לא למצוא את עצמי ביניהם התחלתי למהר כדי שלא יעקפו אותי על השביל הצר, זה מאוד מסוכן, כי הם יכולים ללא שום בעיה להעיף אותך לתהום. 
זהו ה-"יאק" - בהמת המשא הטיבטית
למעלה מ-20 דקות אני בהליכה מהירה והם אחרי, נוחרים כמו חזירים ומחרישים אוזניים בפעמוני הצוואר שלהם. בהמשך מגיח עדר יאקים נוסף והפעם מולי, אני מטפס במהירות על צלע ההר התלול כדי לא להידרס, שתי דקות לאחר מכן מגיע עדר נוסף ושוב אני נמלט מהם במעלה ההר. לאחר שעה ארוכה אני רואה מרחוק את טוג'י ומנופף לו לשלום ולאות שהכול בסדר, רבע שעה נוספת ואני מחליט שדי, הפעם אני מחכה להם שיגיעו אלי. פתאום אני רואה את סלע וטוג'י מגיעים אלי יחד עם ראסל האנגלי שכל הזמן חשבתי שהוא בכלל לפני ואח"כ הסתבר לי שהוא בכלל טעה בדרך וחזר אחורה וזה הדאיג את סלע וניר מאוד, כיוון שחשבו שגם אני טעיתי והלכתי לאיבוד. חטפתי "שטיפה" מסלע שבהחלט הגיעה לי. ניר הגיע לאחר מס' דקות והחליט לא להגיד כלום כי שמע כבר את סלע כועס עלי.
אנו מגיעים לכפר TENGBOCHE שבגובה 3,860 מ' ושם אנו עוצרים לבקר במנזר של בני השרפה שנראה מאוד יפה מבחוץ, אבל לצערנו לא היה פתוח באותו יום למבקרים. תנאי הראות לא טובים ואנו שמים פעמינו למאפיה שבמקום, המחירים גבוהים ואנו מסתפקים בכיכר לחם בלבד (400רופי), לא לפני שניר מעיר למוכרת על המחירים המופרזים. 
על רקע המנזר של בני השרפה ב- tengboche
אנו ממשיכים לכפר הבא שטוג'י אומר שהנו זול יותר באופן יחסי ובשעה 13:15 מגיעים ל- DEBOCHE שבגובה 3,820 מ' ללודג' בשם RIVENDELL LODGE.אין כאן חדר לשלושה ואנו מחליטים לשון בחדר לשניים המכיל שתי מיטות גדולות הצמודות אחת לשנייה ב- 300 רופי, מקלחת עולה 300 רופי ושעת טעינה 150 רופי, בהחלט לא זול.
לאחר התארגנות קצרה בחדר ופרוסת ריבה, אנו עולים לחדר האוכל. בעלת הלודג' נוהגת לכבד את אורחיה בכוס תה חינם ואנו לוגמים אותו בהנאה ופוצחים יחד עם ראסל במשחק "יניב" עד 14:30. מזג האוויר מתקרר במהירות ואנו פורשים למנוחת צהריים. אני מתנצל בפני סלע וניר על שהתקדמתי בבוקרלבד והדאגתי אותם.
בשעה 19:00 אנו עולים שוב לחדר האוכל לאכול ארוחת ערב שבת וממשיכים עד 21:00 לשחק יניב.
היום החמישי לטרק - תאריך: 02/10/2010 יום שבת
אני מתעורר די מוקדם בשעה 03:20 ומתקשה להירדם שוב. ב- 05:15 אני קם ומתחיל להתארגן וסלע קם אחרי, אנו מעירים את ניר, אוכלים פרוסת ריבה ועולים לחדר האוכל. אני מסתכל מהחלון ורואה שעומד להיות בהיר ושהשמש עומדת להפציע. ניר וסלע שותים מרק וכולנו מקנחים בתה עם חלב. פתאום אנו רואים מחלון המסעדה את הר ה- EVEREST במלוא הדרו וגובהו 8,848 מ' וכן את ההר המדהים ביופיו AMA DABLAM שגובהו 6,814 מ' שמלווה אותנו ביומיים האחרונים, מימין ל-EVERSET רואים את ההר NUPTSE שגובהו 7,864 מ'. אנו מצטלמים ללא הרף, השמש סוף סוף יוצאת במלואה ואנו מאוד רוצים לצאת כבר החוצה ולהתחמם בקרניה המלטפות.
ארוחת בוקר על רקע רכס ההימלאיה וה-אוורסט מאכסנייתRIVENDELL LODGE
השעה 08:20 ואנו יוצאים לדרך, כשהמשימה שלנו היא לטפס 600 מ'. ניר משתעל כל הבוקר וסלע סובל מהגרון. אנו הולכים בדרך יפה וחשופה ברובה לשמש ומגיעים לכפר MILLNGGO בגובה 3,750 מ' , עוברים על פניו וממשיכים לכפר הבא PANGBOCHE בגובה 3,930 מ'. זהו כפר גדול עם הרבה חלקות מעובדות המתוחמות בטרסות של אבנים. שם אנו רואים במס' מקומות בחורות מהכפר המייבשות בשמש צואה של יאקים (הן יוצרות ממנו בידיים, צורה של פיתה) לצורך הפעלת האח, חימום והסקה. 
ייבוש צואת יאק לצורך חימום והסקה
הנוף כבר חשוף מעצים ויש רק פרחים ושיחים קטנים. פנינו הלאה לכפר SHOMARE שבגובה 4,010 מ'. הידד!! אנו חוצים לראשונה את קו ה-4 קילומטר. בשעה 10:45 אנו מחליטים לאכול צהריים במקום. המנות שהזמנו היו טעימות וחמות, אורז עם ירקות, מקרוני ותפו"א שעלו כל אחת 270 רופי. לאחר שעה מנוחה, שבה פיזרנו את הכביסה שלנו, שלא מתייבשת כבר יומיים, לייבוש והתמכרות לשמש הטובה והמחממת. אנו ממשיכים הלאה לטפס 400 מ' נוספים וחולפים בדרך על פני הכפר ORSHO שגובהו 4,190 מ'.
השעה כבר 12:10 ועננים מתחילים לחלוף על פני השמיים ולהסתיר את השמש. בערך ב 13:45 אנו מגיעים לכפר DINGBOCHE שגובהו 4,410 מ' ובוחרים לשון באכסניה קטנה במקום. לקחנו 2 חדרים זוגיים ו-3 מקלחות ב-600 רופי לאחר התמקחות. בשעה 15:00 אני נכנס להתקלח במקלחת שדה, שהרצפה שלה עשויה מחלוקי אבן ומהטוש יוצאים בקושי מס' זרזיפים של מים. אני מנסה גם להתגלח איכשהו בסכין. 
על רקע הכפר DINGBOCHE
15:30 סלע לא כל כך מרגיש טוב ויש לו חום. אנו מזמינים לו מרק שום ונותנים לו תרופות להקלה. המדחום שלנו מקולקל ומסרב לעבוד.
16:00 ניר מתקלח וסלע הולך להתקלח אחריו בעוד אני וניר יושבים בחדר ומדברים, אני מספר לו שאני מאוד מתגעגע לאימא שלו והוא מנסה להגיד לי שגם היא עושה חיים עם החברות שלה. אני לא כל כך משתכנע... בכל זאת, ארבל וסיון בצבא והיא לבד בבית וזה לא אמור להיות קל.
אני יוצא החוצה לבדוק מה מצב הכביסה ונכנס בחזרה לחדר האוכל ומגלה שהאח דולקת. אני קורא לניר להצטרף אלי וממשיך לקרוא בספר שהבאתי "נערה עם קעקוע דרקון" שממנו כבר הספקתי לקרוא 290 עמודים. בהמשך גם סלע מצטרף והישיבה ליד האח משפרת את מצבו. אני משחק "יניב" עם ניר וראסל האנגלי ולאחר מכן אנו מזמינים לארוחת הערב "3 מנות "דאל באט" ב350 רופי אחת עם מילוי חוזר שהיה טעים מאוד.
אנו ממשיכים לשחק עד 20:30 ונפרדים מראסל שלא מרגיש טוב בכלל ומחליט להישאר במקום לילה נוסף. בנוסף הוא נקלע למצוקת מזומנים וניר מלווה לו 100$. 
בעיצומו של משחק "יניב" מימין: סלע, יוחאי, ניר וראסל האנגלי.
אני קורא בחדר עד 21:45 כשהאור כבה לפתע ומשאיר אותי במתח באמצע הפרק. בעיקרון הם חוסכים מאוד בחשמל ומדליקים אותו וגם את האח שבחדר אוכל, רק לשעות קצובות בערבים. הלילה אני חונך לראשונה את שק השינה החדש שלי שמתאים לטמפרטורות
של מינוס 10 ועושה את העבודה מצוין.
היום השישי לטרק - תאריך: 03/10/2010 יום ראשון
אני מתעורר בדיוק ב-04:00 בבוקר ולא יכול להירדם שוב. ב- 06:30 אני יוצא החוצה לצחצח שיניים במים הקפואים שבחוץ, השמש מתחילה לעלות והשמיים בהירים ללא עננים. מסביב הרים מושלגים, ממש בוקר יפה. בחדר האוכל ניר וסלע אוכלים דייסה ואני מסתפק במרק עגבניות שהבאתי מהבית כאשר כולנו מקנחים בתה ג'ינג'ר. אני מאוד שמח להיווכח שסלע קם הבוקר בהרגשה טובה ומרגיש הרבה יותר טוב מאתמול.
הדרך מטפסת לכפר הבא THOKLA שגובהו 4,620 מ' בעלייה חצי תלולה שהופכת בהמשך למתונה, בנוף צחיח, כשמצדנו עמקים עם נהרות זורמים בשצף והרים גבוהים ומושלגים. אנו עוצרים בדרך להפסקת ביסקוויטים ותפוח ומיד לאחר הכפר שבו לא עצרנו, אנו מגיעים לעליה תלולה מאוד. בדרך אנו פוגשים זוג מטיילים ישראלים שיורדים מההר ומשוחחים עימם מס' דקות. לאחר שעה אנו מגיעים לכפר LOBUCHE שגובהו מ4,910 מ' ומחליטים לאכול שם צהריים.
השעה 11:45 ניר לא כל כך מרגיש טוב ומקורר מאוד. אנו מזמינים שתי מנות תפו"א וירקות 350 רופי האחת ותרמוס מים רותחים למרק שהבאנו מהבית, לאחר קצת פחות משעה אנו ממשיכים ליעד הבא שלנו, הדרך ארוכה ולא נגמרת, ניר חסר סבלנות ורוצה כבר להגיע, כואב לו בגב ובשכמות, שורף לו באף ולא נעים לו בגרון. 
חוצים לראשונה את גובה ה- 5,000 מ'.
אנו עוברים על פני שלט שמכריז 5,050 מ', הידד חצינו בפעם הראשונה את קו ה-5 ק"מ!!!. הדרך מטפסת למעבר הרים עם עליות וירידות שלא נגמרות, ניר כבר באפיסת כוחות אני מתחלף עמו בתרמיל ומוריד ממנו קצת משקל ומאלץ אותו לשתות כדי שלא יתייבש. טוג'י הפורטר שלנו מתקדם לאכסניה, משאיר שם את התרמיל שלו , חוזר אלינו ולוקח מניר את התרמיל שהיה עליו.
השעה 14:45 ואנו מגיעים סוף סוף לאכסניה BUDHA LODGE ב- GORAK SHEP בגובה 5,140 מ'.
אנו מקבלים חדר עם 3 מיטות ומעבר קטן באמצע, עלות חדר 500 רופי ועל מקלחת מבקשים 400 רופי שלאחר דין ודברים הורידו ל-300. יש כאן רק 3 אכסניות והמחירים בהתאם, זהו גם המקום הגבוה ביותר והצפוני ביותר. שאפשר לישון בו.
אנו מתארגנים ואוכלים פרוסת ריבה, השעה כבר 16:00 סלע וניר שוכבים לנוח ואני כותב ביומן שלי.
סלע מתחיל לעבוד על הכרזה ומשרטט את האותיות על הסדין שקנינו בנאמצ'ה בזאר, באמצעות סרגל מתכת קטן, שהביא מהבית, כדי לעצב את האותיות יפה.
השעה 18:15 ואנו חייבים להגיע לחדר האוכל כי אחרי 18:30 כבר אי אפשר להזמין (אלו חוקי המקום) אנו יורדים לחדר האוכל בקור מקפיא ומתחממים ליד האח, אנו משוחחים עם כמה חברה ישראלים שטוענים שהטרק למחנה היציאה לאוורסט ה- EBC לא כל כך שווה וחבל להתאמץ בשבילו. אנו אוכלים וקוראים בספר עד 19:40 ומבינים ששעת השינה הגיעה... אנו לא מספיקים להגיע לחדר כשכל האורות כבים לפתע.
אני מתעורר וישן לסירוגין, בגובה הזה השינה היא מאוד טרופה והרבה מטיילים מעדיפים לא לישון כאן ולרדת 300 מ' יותר נמוך לכפר הקודם כשעתיים הליכה.
אני קם ב01:30 בלילה ויוצא החוצה, הלילה בהיר בצורה מדהימה, מימי לא ראיתי את שביל החלב, העגלה הגדולה והקטנה, כוכב הצפון ומערכת הכוכבים בצורה ברורה וקרובה כל כך, המראה פשוט קסום ומרהיב ביופיו. הלילה הבהיר מבשר טובות ליום המחר ואני מקווה שתהיה לנו שמש מלאה. 
נוף אופייני בדרך
Gorak shepוברקע הדרך ל-kala pattar
היום השביעי לטרק - תאריך: 04/10/2010 יום שני
היום זהו אחד הימים החשובים ביותר בטרק שלנו. לאחר לילה קשה להירדמות ושינה טרופה בגובה של 5,180מ', אנו קמים ב- 05:45וניגשים מיד לסיים את הכנת הכרזה שאליה נערכנו מבעוד מועד בנאמצ'ה, (סדין + טוש שחור וטוש ירוק). בשלב מסוים אני מבקש מסלע וניר שילכו לאכול את הדייסה שלהם ואני נשאר לסיים את מילוי כל האותיות בשחור ואח"כ מצטרף אליהם לכוס תה. 06:50 -; אנו נערכים לתזוזה כאשר היעד שנו הנוKALA PATTAR שבגובה 5,550 מ' !העלייה אליו תלולה מאוד ומטפסת 370 מ' עד לשיא. לקראת השעה 10:00 אנו מגיעים סוף סוף צוהלים ומאושרים, לגובה המרבי ביותר אליו ניתן להגיע בטרק, לפיק של הטרק, התצפית הכי קרובה על הר ה-אוורסט. הידד!! עשינו זאת!!! השמיים בהירים מאוד והשמש זורחת במלוא עוזה ותפארתה. רוח קרה וחזקה עם משבים עזים מאיימת להעיף אותנו מהמצוק. הנוף להר ה-EVEREST שגובהו 8,848 מ', מהמם ביופיו, פנורמה של 360 מעלות, הרים מושלגים ועמקים אדירים שנהרות של מים וקרח קפוא זורמים בהם. מימין לאוורסט ניצב הר ה-LHOTSE שגובהו 8,516 מ' ופירוש שמו "הפסגה הדרומית". אנו מניפים בגאווה עצומה את הכרזה שהכנו, מצלמים ומצטלמים לרוב. סלע מצלם אותי בווידאוואני מקדיש את הטיפוס לאשתי האהובה והיקרה ולארבל וסיון הנמצאים בקורס קצינים, ארבל כמפקד וסיון כחניכה. כמו-כן אני מתגאה וגאה מאוד בסלע וניר שעשו איתי יחד את הטרק והעניקו לי חוויה אדירה, מופלאה ונפלאה זו.
Kala pattar -; הפצעת קרני השמש הראשונות מעל ה-אוורסט
Kala pattar- מראות מהנוף המדהים שמסביב
KALA PATTAR -; הרגע הגדול והנפת הכרזה! מימין: סלע, ניר ויוחאי.
KALA PATTAR-; מימין: סלע, יוחאי וניר.
לכל אורך העלייה לתצפית אין אפשרות למלא מים ואני מברך על כך שהצטיידנו במים מבעוד מועד באכסניה. בנוסף אנו פוגשים שם זוג ישראלים (דודי ואליזבתהבוליביאנית)שסלע ואני כבר פגשנו והכרנו בשדה התעופה בדלהי, בדרכנו לנפאל.
אנו יורדים חזרה ל- GORAK SHEP בירידה תלולה וברוח חזקה בשעה 11:20, הישר לארוחת הצהריים. 12:10 אנו יוצאים לטרק נוסף שנקראEBC ((EVEREST BASE CAMP והוא מוביל לבסיס היציאה של המטפסים האלפיניסטים, להר ה-אוורסט ההר הגבוה בעולם. הבסיס נמצא בגובה של 5,364 מ' ומרחק ההליכה אליו אמור להיות כ-3 שעות לכל כיוון. שמענו לא מעט דעות שליליות על המקום, גם בחומר כתוב שליקטנו וגם מחלק מהאנשים שפגשנו כולל קבוצת ישראלים באכסניה, שהמקום מלוכלך ונראה כמו מזבלה, שאין כל כך מה להתאמץ ושמגיעים לשם רק לסמן V, אך הסקרנות שלנו וההזדמנות החד פעמית, רק מדרבנים אותנו יותר, ללכת לשם בכל זאת. הדרך לשם לא נוחה ולא קלה כלל, רוב השביל הנו עליות ומורדות (אוכפים) ללא הרף, עם אבנים דרדרת, וסלעים לא יציבים, אך הנוף היפה מפצה על כך בהחלט, כאשר בשעה האחרונה הולכים ממש על קרחון שמתחתיו ישנה לעיתים זרימה של מים. בתחילת המחנה ישנם אוהלים ספורים, הפזורים פה ושם, אבל לאחר הליכה של רבע שעה נוספתשל הליכה, מגיעים ממש בסוף המחנה לאוהל שמשמש את האלפיניסטים כחדר הסבה. אנו מוזמנים להיכנס פנימה ושם מכבדים אותנו בתה טעים ובביסקוויטים.
אנו משוחחים איתם והם מסבירים לנו על האלפיניסטים. אנו מדברים עם נפאלי שכבר היה 3 פעמים בפסגה!! הם מאוד חייכנים, אדיבים ומסבירי פנים. הם מספרים לנו שישנם 400 מטפסים, מכל רחבי העולם שמטפסים להר מדי שנה. כל אחד מהם נדרש לשלם לממשלה סכום של 50,000 דולר!!! וזאת רק תמורת הזכות לטפס, ללא הוצאות משלחת, ציוד אוכל וכדומה. הטמפרטורה יורדת כאן בלילה למינוס 12 מעלות ובחורף למינוס 35 מעלות!!!. מאוד נחמד לפטפט איתם ואני מנסה בשלב מסוים לזרז את החבר'ה, הדרך חזרה ארוכה ואנו עלולים להיקלע לחושך, מה גם שלקראת ערב מתחיל מזג האוויר להתקרר במהירות וזה לא כל כך נעים. בדרך אני מתחיל להרגיש צמרמורות וקר לי באצבעות הרגליים והחשש שלי שנכנס לחושך גובר. אני מסביר לסלע וניר, שתמיד עדיף לקחת רזרבות וזה אף פעם לא מזיק. לטענתם, אני סתם "לחוץ" מדי...
השעה כבר 17:55 וכבר מחשיך. טוג'י הפורטר שלנו יוצא לחפש אותנו ומגיע מולנו מודאג. אנו מגיעים לאכסניה בחושך מוחלט!! ואני משתרע באפיסת כוחות על המיטה, ביום מאומץ זה, אני היחידי שסחב תרמיל של כ-7 ק"ג על הגב בשני הטרקים והצמרמורות שהיו לי בהחלט לא עזרו. כולנו עייפים מאוד, אך יחד עם זאת גם מרוצים ומסופקים. -; בדיעבד נהנינו מאוד ובהחלט היה יותר משווה, להגיע למחנה ה-EBC. 
בסיס היציאה למטפסים על ההר ה-EBC. הנפאלי שטיפס כבר 3 פעמים, שני משמאל.
טוג'י מסדר לנו לארוחת ערב דיל של DAL BAT עם מילוי חוזר ב-490 רופי, אני נצמד לאח הבוערת ומתחמם בכיף, אנו מחסלים כל אחד 2 צלחות עמוסות אורז, ירקות ותפו"א ומרק עדשים עד שאנחנו מתפוצצים,,,השעה כבר 19:55, הלילה בהיר אך קר מאוד ואנו סוגרים את החלונות בחדר והולכים לישון. אני מתעורר ב- 23:20ושומע את סלע כמעט נחנק ומשתנק מכאבים ואת ניר מחפש בקדחתנות כדורים נגד כאבים. אני כל כך עייף שאני נרדם שוב מיד. סלע נרגע רק לאחר שניר פותח את החלון ומאפשר לחמצן לחדור לתוך החדר. במהלך הלילה אני שומע את ניר משתעל ללא הרף ודואג שלא יחטוף פתאום דלקת ריאות.
היום השמיני לטרק - תאריך: 05/10/2010 יום שלישי
אנו מתעוררים לקראת השעה 06:00 ולאף אחד מאתנו אין ממש חשק, לצאת משק השינה החמים. האדים על החלונות קפאו במשך הלילה ויש לנו שכבת קרח על כל החלונות. סלע וניר תופסים יוזמה ומביאים קערית עם מים חמים כדי שנוכל לרחוץ פנים ולצחצח שיניים. היוזמה בהחלט ברוכה,מאחרוקשה מאוד לשטוף פנים וידיים עם המים הקפואים , שגורמים לכך שהאצבעות ממש קופאות ולוקח הרבה זמן עד שהן מתחממות שוב. היות ולא הצלחנו להתקלח יום קודם (המקלחת היא על בסיס אנרגיה סולאריתויש מים חמים, רק בתנאי שיש שמש וגם זה, לזמן קצוב בלבד) אני מנקה את כפות הרגליים עם מטפחות לחות, תחליף לא רע בהתחשב בנסיבות. ארוחת בוקר קלה ואנו שמים פעמינו חזרה, בחלק מהדרך שעמה הגענו ל- GORAK SHEP. השמש יוצאת במלואה ולאחר רבע שעה, אנו פוגשים את דודי מיודענו מאתמול והוא מספר לנו שהקיא ושלשל כל הלילה ושהוא מרגיש רע מאוד והוא גם נראה ככה. רוח קרירה מתחילה לנשב בעמק ולמרות שהשמש זורחת, הופך להיות קר מאוד ולא כל כך נעים, הדרך לא קשה והעמק הנשקף מתחתינו פשוט מדהים ביופיו. בשלב מסוים אנו פוגשים מולנו, את ראסל האנגלי אותו עזבנו לפני יומיים והוא נראה ומרגיש טוב יותר. אנו מגיעים לכפר LOBUCHE שגובהו 4,910 מ' ולאחריו דרכנו מתפצלת מערבה. אנו עוצרים להפסקה קטנה ולפרוסת ריבה. הדרך מאוד יפה, הרים מושלגים וקרחונים מסביב ולמטה עמק עם מים זורמים ולקינוח אגם יפה ששמו CHOLA TSHO בגובה 4,590 מ'. 
בדרך ל- DZONGLHA האגם CHOLA TSHO
לאט לאט , השמש מתחילה להעלם מבעד לעננים והופך להיות עוד יותר קר.ממרחק אנו מבחינים בכפר, שהנו היעד הבא שלנו וכן במעבר ההרים CHO LA PASS אותו אנו אמורים לחצות למחרת. קצת לפני הכפר אנו פוגשים מולנו, בחור המטייל לבד והוא סיפר לנו על מעבר ההרים וכן שיש 2 קבוצות "גדולות" בדרך לכפר ושכדאי להזדרז ולתפוס מקום לינה. אנו מגיעים ב- 13:20 לכפר DZONGLHA שבגובה 4,830 מ'. המקום קטן ועם שתי אכסניות קטנות בלבד, שאחת מהן היא בכלל אולם שינה ל-16 איש. מסתבר לנו שכל המקומות כבר תפוסים והברירה היחידה שנותרה לנו , היא לשון באוהל סיירים קטן בחוץ. אנו מזמינים 2 מנות ספגטי עם גבינה ותפו"א בירקות שלא היו מי יודע מה.
השעה 14:10, מבקשים מאתנו 300 רופי על האוהל ואנו מורידים אותם ל-100, אנו מפנימים שהולך להיות לנו לילה קשה באוהל קטן וצפוף ובקור עז וממשיכים להעביר את הזמן בחדר ההסבה בלגימת מרק שום. בינתיים מגיעים למקום דודי ואליזבת ומצליחים למצוא שני מיטות באולם השינה ב-400 רופי. כשעה לאחר מכן הם מנסים את מזלם באכסניה השנייה וזוכים בחדר זוגי שהוזמן מראש אבל האנשים לא הגיעו. אני שולח מהר את סלע וניר לבדוק, אולי יש לנו מזל והתבטל עוד חדר ולשמחתי הם חוזרים עם בשורה שנשאר חדר אחד אחרון. העברנו בשמחה אתהתרמילים שלנו מהאוהל לחדר באכסניה השנייה (300 רופי). אני מתמקם בחדר האוכל שלהם וממשיך לקרוא בספר שלי.
DZONGLHA -; נערכים לשינה בקור המקפיא באוהל
אנו מזמינים 3 מנות "דאל באט"לארוחת הערב ודייסה לארוחת הבוקר. ניר לא מרגיש טוב עם הגרון ולסלע כואבת הבטן. מצפה לנו יום קשה וארוך למחרת ובכוונתנו לקום ב 04:30ולצאת לדרך ב 05:00 בבוקר. אנו פורשים ב 19:45 לחדר ומגלים שאין אורות ונאלצים להשתמש בפנסים ונרות. המיטות צרות ובקושי מכילות אותנו.
היום התשיעי לטרק - תאריך: 06/10/2010 יום רביעי
אני מתעורר ב 04:10, מעיר את סלע וניר ואנו מתארגנים במהירות ליום הקשה והארוך הצפוי לנו. לקראת 05:00 אנו כבר בחדר האוכל. המקום חשוך והפורטרים ישנים על הדרגשים. אנו אוכלים דייסה ומקנחים במרק שהבאנו אתנו מהארץ. 05:15 יוצאים לדרך, לוקח לנו שעתיים וחצי רק להגיע לתחילת המעבר, בעליה תלולה וארוכה ועוד שעה וחצי להגיע לשיא הגובה של המעברCHO LA PASS 5,300 מ'. 
תמונות ממעבר ההרים CHO LA PASS המושלג
מעבר ההרים CHO LA PASS - מבט משיא הגובה
הפס מושלג ואנו מחליקים מדי פעם, על שלג שהפך לקרח חלקלק.סלע מתלונן מהבוקר על כאבי ראש חזקים ואני מחפש ונותן לו כדורי "ROKAL" שתוך חצי שעה מקלים עליו משמעותית. הירידה מהפס תלולה ביותר, עם דרדרת של גושי קרח, עד כדי כך, שלפעמים אנו נאלצים לגלוש, ממש על התחת. בהמשך אנו מגיעים לירידה לאורך נחל, שמביאה אותנובשעה 12:00 עד הכפר DRAGNAG שבגובה 4,700 מ'. אנו מרוצים מההספק שלנו עד כה, אוכלים שם צהריים ונחים עד 13:15. אנו ממשיכים חצי שעה בעליה מתונה ולאחר 10 דקות נוספות, מגיעים לקרחון ענק, שכל התוואי שלו זרוע סלעים קטנים וגדולים עם הרבה "אוכפים" של עליות וירידות. עם סיום חציית הקרחון אנו מגיעים לעליה תלולה מאוד שבסופה מתגלה לנו פתאום הכפר הכי יפה באזור GOKYO שבגובה 4,790 מ'. הכפר שוכן לשפת אגם נפלא ומרהיב ביופיו DUTHPOKHARI שבגובה 4,750 מ'.
אגם זה הנו השלישי מבין שישה אגמים שפרושים מדרום לצפון. לפי השביל במפה שלנו, היינו אמורים להגיע קודם לאגם הראשון והדרומי ביותר ולעלות צפונה אבל היות והקרחון פעיל כל הזמן וישנן גם מפולות שלג, תוואי השביל משתנה ונפרצת כל פעם דרך על הקרחון בתוואי חדש. אנו מתחילים לרדת לכיוון הכפר, הרוח מתחילה להתקרר במהירות ואני מתחיל לקפוא, טוג'י התקדם כבר יחד עם ניר ואני שם לב, שסלע נשאר למעלה ומחפש משהו. אני עולה אליו חזרה ומסתבר לי שהוא איבד את אחת הכפפות שלו ולא מוצא אותה. 15:30 אנו מתייאשים מהחיפושים יורדים לכפר ומתחילים לחפש חדר.
באכסניה שהמליצו לנו אין חדר עם 3 מיטות וגם המקלחת שלהם נראית רע מאוד. ניר הולך לברר באכסניה השנייה ומוצא לנו חדר עם 3 מיטות ב-100 רופי ומקלחת סבירה ב-300 רופי במקום 400. אנו תשושים מאוד, לאחר יום ארוך וקשה של 10 שעות פלוס. לאחר שנשנשנו קצת שוקולד ופירות יבשים, אנו הולכים להתקלח במקלחת המרוחקת לא מעט מהחדר ושהמים שם מחוממים באמצעותגז. למרות הכול זה היה בשבילנו שינוי מרענן מאוד. השעה 18:00 ואנו מזמינים 3 מנות "DAL BAT" ב- 450 רופי שמגיעות לאחר כרבע שעהוב- 18:45 הולכים לישון. 
הכפר היפה ביותר GOKYO השוכן לשפת האגם
היום העשירי לטרק - תאריך: 07/10/2010 יום חמישי
כפי שהחלטנו כבר יום לפני, אנו קמים מאוחר ורק ב- 07:30 הולכים לשטוף פנים ולמסעדה. סלע מספר לי שהלילה הוא סוף סוף ישן כמו שצריך אבל עדין כואבת לו הבטן. ניר וסלע מחליטים לא לאכול דייסה, כמו בבקרים האחרים ומזמינים אורז וירקות+ תרמוס תה עם חלב. אני מסתפק ב-2 כוסות תה ודן איתם מתי כדאי לנו לעלות לתצפית. יש ענן אפור מעל הכפר ולעיתים יורדים פתיתי שלג. ניר מעדיף לחזור לחדר והחליט לוותר על העלייה. תוך כדי המתנה להחלטתו של סלע, אני מסיים בינתיים את הספר שהבאתי ומחליט שאחרי דד ליין מסוים, אני עולה לבד. 10:30 סלע מחליט להצטרף אלי למרות כאבי הבטן שלו, אנו מצטיידים במים, מצלמות, שליש חפיסת שוקולד ובסוכריה האחרונה שנשארה לנו. הדרך למעלה 570מ' של עלייה תלולה מאוד, קריר כל הדרך ופתיתי שלג מלווים אותנו. אנו נכנסים לקצב מהיר ומגיעים למעלה ל- GOKYO RI שבגובה 5,357 מ', בשעה וארבעים דקות במקום שעתיים וחצי-שלוש המוערכות בספר. למרות שמעונן וקצת קשה לראות את הפסגות למעלה, יש תצפית מהממת על הכפרGOKYO שמתחתינו, על ההרים המושלגים שמסביב ועל אגם DUTHPOKHARI. אנו רואים גם את האגם הראשון והשני שהיינו אמורים לעבור דרכם ביום האתמול ושבגלל שינוי התוואי הדרך השתנתה.
מבט מ-GOKYO RIעל הקרחון, האגם ו-GOKYO
מבט מ-GOKYO RI הרכס, הקרחון, הכפר והאגמים
אנו מקדישים למעלה מ-40 דקות ליהנות מהמראות היפים ולצלם. סלע מחליט לרדת חזרה בריצה ואני עם תרמיל יום עלי, מחליט לא להוסיף עומס מיותר על הברכיים. אני עושה את הדרך למטה בהליכה/ריצה ומגיע למטה ב-50 דקות כשהספר מדבר על שעה וחצי. אני מגיע לחדר, מגלה שהוא נעול והולך לחפש את סלע וניר במסעדה. אנו מזמינים מים חמים להכנת מרק וכן תפו"א, אורז וירקות. קשה לי להסתגל לאוכל , התזונה שלי השתנתה, אני לא רגיל לכמויות המלח שיש באוכל ומרגיש את זה בגרון היטב. כמו כן, אני מאוד מתגעגע לפירות ולירקות שיש לנו בארץ. השעה כבר 15:00 סלע ואני רושמים ביומן וניר פותר סודוקו. מ- GOKYO יוצא שביל צפונה ומוביל ל-3 האגמים הנוספים בשרשרת. היות ומזג האוויר הפך לקודר מאוד, אנו מוותרים על התענוג וממשיכים לשחק "יניב" עד 18:00. הפורטר שלנו מגיע ומתלחשש עם סלע בצד, מסתבר לנו שהוא דורש עוד כסף נוסף על מה שקיבל ובנגוד לסיכום ביננו. אנו כועסים עליו מאוד, היות והוא לא מפסיק לדבר על כסף. ניר מסביר לו באסרטיביות, שהוא יקבל את היתרה המגיעה לו רק בסוף הטרק ולפי הסיכום ביננו. אנו אוכלים ארוחת "DAL BAT" דשנה וממשיכים לשחק עד 20:45 והולכים לישון.
היום האחד עשר לטרק - תאריך: 08/10/2010 יום שישי
הערה: היו לנו הרבה דיבורים סביבהמתכונת של יום זה, אנו רוצים להגיע לכפר THAME שבגובה 3,800 , הדרך ארוכה, הכפר מרוחק, יש מעט מאוד מטיילים בדרך אם בכלל וזה יום מאומץ מאוד, שגם הפורטר שלנו לא מאמין שנצליח לסיים אותו לפי התכנית, היות וחציית מעבר ההרים ארוכה וקשה. אם נעשה זאת , נוכל להקדים את הטיסה שלנו לקטמנדו ולהרוויח יומיים נוספים בה. אני קם לצחצח שיניים ולשטוף פנים, אבל הברז שמחובר לחבית בחוץ ממאן להיפתח. אני מפעיל לחץ רב, הוא מתחיל להסתובב, אבל עדיין לא יוצאים מים. מסתבר שעקב הקרה שהייתה בלילה הכול קפא!. יום ארוך לפנינו, אבל לא נוכל לצאת מוקדם היות והמטבח נפתח רק ב- 06:00. לאחר מרק, תפו"א ואורז עם ירקות, אנו יוצאים סוף סוף בשעה 06:30 לדרך.
אנו יורדים תחילה לאגם DUTHPOKHARI והולכים לאורכו בעלייה מתונה, הכול מסביב קפוא ויש קרח על הצמחייה, אני מחליק לפתע ומועד לתוך בור מלא מים קפואים וניר כועס עלי ואומר שלא נזהרתי מספיק. לא נעים ללכת עם גרביים רטובות ואני יודע שייקח הרבה זמן עד שיתייבשו. השמיים נקיים מעננים ואט אט מפציעה שמש חמה שמאפשרת לנו להוריד חלק מהבגדים החמים. העלייה המתונה הופכת לעלייה תלולה ואנו עוברים בדרך עוד אגם קטן וקפוא לגמרי ומסביב לנושלג טרי שירד בלילה . לאחר3 שעות ארוכות, אנו מגיעים למעבר ההרים RANJO PASS שבגובה 5,360 מ'.
הראות טובה מאוד ואנו מוקפים הרים מושלגים ובראשם ה- EVEREST וה- LHOTSE לאחר סדרת צילומים אני אוסף אבנים בידיים חשופות מתוך השלג ורושם איתן "לדליה באהבה 5,360מ' ".
תמונות ממעבר ה- RANJO PASS האגם, השמש וההשתקפות
געגועים למשפחה שנשארה בבית ארבל, סיון ודליה.
געגועים מגובה 5,360 מ' לדליה אשתי.
ממרומי מעבר ההרים ה- RANJO PASS
אנו יורדים ירידה תלולה מאוד, מעין מדרגות שנבנו לטובת ה-"יאקים". בדרך אנו עוברים על פני אגםRELAMA TSHO שבגובה 4,970 ויורדים לראשונה מגובה ה-5 ק"מ. ניר הביא אתו נפץ מהודו ומחליט לפוצץ אותו ברעש גדול על שפת האגם. טוג'י נבהל ואומר לו שזה עלול להביא אלינו את הצבא. היות והמקום מרוחק, בודד וקשה להגעה, אנו רק מתפלאים עד כמה שהוא תמים. אני מזהה בהמשך הדרך סלע ענק ויפה בצורת פיל ואנו עוצרים להפסקת אגוזים ועוגיות קוקוס. 
לאחר 3 -; שעות נוספות, אנו מגיעים לכפר LUNGDHEN שבגובה 4,390 מ' לארוחת צהריים. בסה"כ טיפסנו למעבר 600 מ' וירדנו כמעט 1,000 מ'. במסעדה תוקף אותי כאב ראש ואני לא יכול לאכול כלום ומסתפק בכוס תה בלבד.לאחר כשעה מנוחה ואוכל אנו הולכים כשעתיים וחצי עד THAME שבגובה 3,800 מ' -; ירידה של 580 מ' נוספים. בדרך הרוח הופכת קרירה ועננים מכסים את השמיים. אנו הולכים לאורך נהר גועש בנוף יפהפה וחוצים אותו לבסוף על גשר עץ רעוע ומדליק בעתיקות שלו וביופיו.
16:10 עם הרבה אמונה ביכולותינו ובנגוד לדעת אחרים , הגענו לכפר THAME שבגובה 3,800 מ'. אנו קצת מאוכזבים, ציפינו לכפר בסגנון של NAMCHE BAZAR , אבל זה לא זה... אנו בוחרים לשון באכסניה אחרת (EVEREST ) מזו שאליה מוביל אותנו הפורטר, שהיא נעימה יותר ו-"יקרה" רק ב-100 רופי.
סלע וניר מדברים על הפורטר שמשגע אותם, הוא נודניק רציני ודוחף את האף שלו לכול דבר, אפילו כשניר מדבר עם לקסמן מסוכנות "סוויסה" על הקדמת הטיסה, הוא נדחף ורוצה לשמוע הכול. אנו מתארגנים לארוחת ערב יום שישי ומזמינים ארוחת "דאל באט" ב-350 רופי האחת ומבקשים בתוספת תשלום כמובן, תוספת בשר. נדרשו 5 פעמים של הלוך ושוב, עד שהם מסכימים לצאת קצת מהקיבעון ולתת לנו את שביקשנו ולמרות זאת אנו מקבלים ארוחה ממש טובה עם בשר וירקות פריכים וטעימים מאוד. אנו מקנחים בכוסית עראק וממשיכים לכתוב ביומן עד 20:00 והולכים לישון.
נופים בדרך ל- THEME
היום השניים עשר לטרק - תאריך: 09/10/2010 יום שבת
הערה: אנו רוצים היום לעשות מאמץ נוסף ולהגיע עד LUKLA, עוד יומרה שאנו מתכוננים לממש. הפורטר שלנו שוב סקפטי בעניין, אבל אנחנו לגמרי רציניים בנדון. קמים ב- 05:30, מזג האוויר קריר אבל בהיר למדי. אני אוכל מאכל קדירה טעים מאוד שנקרא "SHERPA STEW" . תבשיל "שרפה" זה מורכב ממעין מרק סמיך, עם הרבה ירקות פריכים, וכולל: גזר, אפונה, כרוב, שעועית, בצקיות ומעין עלי סלק. סלע וניר מסתפקים בחביתת ביצים עם אורז מטוגן וירקות ושותים קנקן תה חלב. 06:20 אנו יוצאים לדרך יפה, לאורך נהר גועש. השביל עולה ויורד מס' פעמים ולאחר כחצי שעה אנו מגיעים לגשר מתכתי, הניצב מעל קניון צר, גועש ומרהיב ביופיו. לאחר שעתיים וחצי של הליכה, אנו מגיעים לכפר הגדול והיפה NAMCHE BAZAR, שבו היינו ביום השני לטרק. ניר והפורטר שלנו ממשיכים בדרך ועוקפים את הכפר, בעוד אני וסלע נכנסים לקנות עוגיות.
מנסרה וילדים נפאלים 
הפורטרים (ללא שום יחס לגודלם ולגובהם) סוחבים הכול על הגב, גם גנרטור!!
09:00מתחילים לרדת דרומה, בירידה תלולה ודרסטית של 700 מ'. הנוף מתחיל להשתנות ואנו מתחילים לצעוד בינות לעצים וצמחיה גבוהה. ניר מספר לי, שבאחד הימים הראשונים של הטרק, הפורטר שלנו שכל הזמן התפעל מהתרמיל שלי ואמר שהוא טוב ונוח, הוא דרש שבסוף הטרק ניתן לו אותו. מזל שלא סיפר לי קודם, כי אני לא יודע מה הייתי עושה לו. בשעה: 10:30 אנו מגיעים לכפר MONJO, הפורטר מנסה לגרום לנו לשלם בנקודת הביקורת ביציאה (בצורה קצת מכוערת) את ה-20$שלא שילמנו בכניסה, כי אז לא היו טפסים. בשלב מסוים, אנו מתחילים לחשוש שהוא יברח לנו עם התרמילומחליטים לא לעזוב אותו בלי השגחה של אחד מאתנו , אפילו לא לרגע.
השעה:12:30 ואנו מגיעים לכפר PHAKDING שם תכננו לאכול צהריים, פתאום אנו רואים, את ראסלידידינו האנגלי (שעשה רק חלק מהטרק) אוכל באחת המסעדות שבמקום. הוא נראה ממש לא טוב, חולה, חיוור ומשתעל עד כדי כך, שהוא ממש לא מזהה אותנו בהתחלה. אנו מחליטים לשבת ולאכול אתו אבל הפורטר שלנו כל כך כועס (הוא רצה להוביל אותנו למסעדה אחרת) שהוא בקושי אומר לו שלום קר. אני מזמין תבשיל שרפה וסלע וניר אוכלים תפו"א, ביצים ואורז. אנו מקנחים בקנקן קפה עם חלב ובשעה 13:15 אנו יוצאים לדרך לכיוון היעד הסופי שלנו LUKLA.
הדרך מטפסת מעלהכ-230 מ', עם הרבה עליות שלא נגמרות. אנו צועדים במזג אוויר קודר ומדי פעם מטפטף עלינו גם גשם. אנו כבר מתים להגיע, סלע וניר עם שפשפות במפשעה ולניר יש גם שפשוף בקרסול. 15:15 לאחר יום מאומץ וקשה נוסף ולאחר 8 שעות הליכה בקצב מטורף, עשינו את הבלתי יאמן ואנו ניצבים סוף סוף, בשערי LUKLA בדיוק 12 יום, לאחר שיצאנו ממנה. אנו מוצאים אכסניה ונכנסים לשתות שם תה ולהתחמם. אנו נפרדים מהפורטר שלנו ומשלמים לו את יתרת הכסף שהבטחנו לו, לא לפני שניר מעיר לו על זה, שהוא לא חדל לדבר כל הזמן על כסף וזה ממש לא יעורר אליו אהדה בעתיד, אם הוא מתכוון ללוות גם מטיילים אחרים. ניר וסלע הולכים למשרדי חברת התעופה שנמצאים ממש מול האכסניה, לברר את שעת הטיסה שלנו חזרה לקטמנדו. מסתבר שכל היום לא היו טיסות עקב מזג האוויר והערפל ויש המון ממתינים. סלע מרים טלפון לסוכן שלנו לקסמן, לבדוק אם הוא יכול לעזור וניר רושם אותנו בינתיים לטיסה של 12:30 שלמחרת. זה לא נראה לי טוב ואני מסביר להם שכל דחייה של טיסות בבוקר, תפגע בטיסות המאוחרות יותר ובדרך כלל, עקב מזג האוויר, אין בכלל טיסות אחרי הצהריים. אנו מחליטים להישאר באכסניה ומקבלים שני חדרים זוגיים ב 50 רופי ללילה + 200 רופי למקלחת. לארוחה אנו מזמינים 3 מנות "דאל באט" וטורפים את האוכל ברעבתנות. לאחר מכן אנו פוצחים במשחק "יניב", יחד עם ראסל שישן חדר לידנו, ומתחילים לשיר "לילה ראשון בלי טוג'י". אנו מקנחים בפאי תפוחים, פודינג שוקולד, קנקן תה ומסיימים את בקבוק העראק שלנו. לקראת 21:00 אנו הולכים לישון. 
האכסניה והרחוב הראשי ב- LUKLA
היום השלושה עשר - תאריך: 10/10/2010 יום ראשון אני מתעורר ב-02:00בלילה ומתקשה להירדם שוב. אני מסתכל כל הזמן מהחלון החוצה ולא רואה שום שיפור במזג האוויר ואפילו אף הרעה, מה שאומר שהסיכוי שלנו לטוס היום נראה די קלוש.השעה 08:00 ואנו יורדים לארוחת הבוקר. הקור מביא אתו רעב. סלע וניר מזמינים להם מרק ולי תבשיל שרפה וקנקן תה עם חלב. לאחר משחק "יניב", אנו הולכים לשדה התעופה, שנמצא 5 דקות הליכה מהאכסניה. מזג האוויר קודר והשדה שומם ועזוב. אנו עוברים בדרך חזרה בקיוסק אינטרנט ושולחים דוא"ל לדליה. אנו מעבירים את היום בשוטטות חסרת מעש ברחוב, במשחקי קלפים ובהמתנה ליד משרד הנסיעות. הולך שם ברדק אימים, הרבה ממתינים לטיסה והפקידים שם מנהלים רשימות המתנה ידניות ולא יודעים לתת לאף אחד תשובות מספקות. כל אלה שהיו אמורים לטוס אתמול והיום נדחים למחר. אנו חוזרים לאכול במסעדה ארוחת "דאל". המשפחה שמנהלת את המקום מאוד חביבה, אנו משבחים אותה על הבישול שלה והיא מביאה לנו מאכלחריף וטעים להפליא שעשוי ממנגו. היא מאוד מבסוטית ואומרת לנו שהיא תכין לנו לארוחת הערב תבשיל מיוחד וטעים. היה לנו קטע מאוד מצחיק, היה קר במסעדה ואחד המטיילים ביקש ממנה "חרא של יאק"כדי להבעיר את האח, אבל היא לא הבינה וחשבה שהוא רוצה להזמין מנה של אוכל. אנו משחקים וקוראים עד 21:00, הלילה מתחיל להתבהר קצתונותן לנו ללכת לישון עם תקוות למחר.
שדה התעופה- נטוש! הכול שומם!
היום הארבעה עשר - תאריך: 11/10/2010 יום שני
אני מתעורר ב- 03:00 בלילה ורץ לחלון, אבל אני לא רואה בינתיים שום שיפור ומקווה שבבוקר יתבהר. 07:30 הבוקר לא מביא בשורות, יורד גשם ואין שום סימן להתבהרות. ב-08:30אנו יורדים למסעדה ומתחילים בשגרה של הזמנת אוכל ומשחקי קלפים. אנו יוצאים לרחוב ומתנחלים במסעדה של מקומיים , "חור" חבל על הזמן...יש להם מאכל שנקרא "מומו", מן כיסוני בצק מבושלים ממולאים בבשר וכן בייגלה מטוגן.
אנו הולכים שוב לשדה התעופה, הרבה מקומיים מצטופפים סביב גדרות השדה, בחוסר מעש ובצפייה לחידוש הטיסות. מזג האוויר פוגע גם בהם, הסבלים מובטלים מעבודה, היות ולא מגיעים מטיילים חדשים ושרשרת האספקה שמגיעה בעיקר במטוסים נעצרת גם היא. אנו רואים 4 סבלים סוחבים אלונקה עם גופה מכוסה בסדין, שהובאה במסוק. לאחר מכן מישהו מספר לנו, שזו גופה של שוטר נפאלי שמת ממחלת גבהים.
אנו הולכים ברחוב הראשי והיחיד, הלוך ושוב ללא מעש כשמדי פעם אנו רואים מסוקים שמגיעים ועוזבים. מסתבר שישנם כאלה שמוכנים לשלם 350$ ולצאת מכאן במסוק. אנו נכנסים למסעדת פועלים נוספת ומזמינים מומו, מרק, אורז וירקות מאודים לשלושתנו, ב-520 רופי בסה"כ. בחזרה אנו נכנסים למשרדי חברת התעופה כדי לוודא שאנו רשומים למח. הגענו להחלטה, שאם לא יהיו המראות נעלה בלית ברירה על מסוק. אין לנו כל כך ברירה, הזמנו שלושה ימי רפטינג וההסעה מקטמנדו, אמורה לצאת בשעה 14:00 בצהריים. זה אומנם מאוד גבולי, אבל לא תהיה לנו שום אפשרות לעשות את זה בפעם אחרת.
אנו חוזרים לאכסניה ושוב נכנסים לשגרה של קריאה בספר, אוכל, שתייה וקלפים עם ראסל, עד השינה ב- 20:20 . 
כולם מסתובבים ברחוב באפס מעשה ומחכים להתחדשות הטיסות.
היום החמישה עשר - תאריך: 12/10/2010 יום שלישי אני מתעורר ב-01:20 , סלע בא לשאול מה שעה ומביא לי את הספר שלו "משאלה אחת ימינה", כי את שלי כבר סיימתי. אני נרדם שוב, מתעורר ב-03:20 , מתהפך במיטה עד 05:00 וקם לכתוב ביומן שלי עד 06:00. אני כבר כל כך רוצה לטוס מכאן והבוקר נראה לי שמתחיל סוף סוף להתבהר. ב-06:30 כבר כולנו במסעדה, מזמינים אוכל וסוגרים את החשבון עם האכסניה. ב-06:50 מתחילים לשמוע מטוסים נוחתים וב-07:30 אנחנו כבר עומדים עם כל הציוד שלנו ליד גדר שדה התעופה ומנסים לצלם מטוס נוחת. הפעילות בשדה מתחילה להתגבר ואנחנו הולכים להתייצב בדוכן של חברת התעופה שלנו.
אין ברירה, כדי לתפוס מקום, יושבים ממש על הדוכן של Yeti. 
אולם בית הנתיבות של LUKLA - הבלגן חוגג.
יש המון אנשים שמחכים כבר 4 ימים לטיסה, מנגד שמענו, שיש לחץ גם בקטמנדו ולא פחות מ-65 טיסות, ממתינות להמריא משם. אנו אמורים לבצע בידוק ב-09:00 אבל גם זה מתעכב. ב09:20 אני ניגש יחד עם סלע לחלון כדי לצפות בנחיתת מטוס של "רויאל נפאל", לנגד עיננו ובזמן אמת, המטוס לא מספיק לבלום בזמן ופשוט מתרסק ברעש גדול של חריקה, עם החלק הקדמי שלו, לתוך הקיר. עשן רב מתמר מהמנועים והמון אנשים נוהרים לעברו. מטוס נוסף שעמד להמריא מקורקע מיד ושדה התעופה נסגר. 
טייס נכבד, לא הספקת לעצור בזמן? -; נכנסת בקיר! 
מפנים את המטוס מהמסלול, הכול בידיים ובעזרת חבלים.
רק זה היה חסר לנו עכשיו... יש המון בלגןורק לאחר יותר משעה וחצי, מצליחים בעזרת חבלים ומשיכה בידיים, להזיז את המטוס הצידה ולפנות את המסלול. כמות גדולה של מקומיים עומדים מסביב לגדרות וצופים בנעשה. אנו מתנחמים בזה, שההמראה מהמקום פחות מסוכנת מהנחיתה בו. בסופו של דבר, הבידוק שלנו נעשה רק בשעה 12:00 והטיסה ממריאה לבסוף בשעה 13:10 ונוחתת בקטמנדו ב-13:40. אנו מגיעים העירה ומתבשרים שפספסנו את ההסעה לרפטינג ונצטרך להגיע לעיר "פוקרה" באוטובוס לילישהנו חוויה בפני עצמה. 
סוף, סוף, מגיע גם תורנו לעלות למטוס.
תם ונשלם!
טיפים וציוד מומלץ
1.עלות המים המינרליים יקרה! הדרך הכי זולה ופשוטה, היא לטהר מים באמצעות יוד (שעולה גרושים בסופרמרקט בקטמנדו) 3 טיפות לליטר, מחכים
חצי שעה וזה מוכן.
2.חשוב מאוד להגיע עם נעלי טרקים מקצועיות, מתאימות ונוחות שכבר הלכנו איתן לפני כן.
3.יום לפני הגעה לגובה 3,000 מ' , מומלץ להתחיל לקחת בוקר וערב, חצי כדור "אורמוקס", המסייע במניעת מחלת גבהים.
4.עזרה ראשונה -; כדורים נגד שלשולים, כאבי בטן וכאבי ראש, פלסטרים, תחבושות, וכו'
5.פנס ראש טוב, רצוי לאדים + סוללות רזרביות + נרות וגפרורים.
6.מטפחות לחות ונייר טואלט (הנייר שם יקר ולא איכותי).
7.מקלות הליכה עם בולם זעזועים - מסייע מאוד, גם בעליה וגם בירידה.
8.משקפי שמש, כובע וקרם הגנה מהשמש -; יש קרינה חזקה, במיוחד בקטעים המושלגים.
9.תרמיל גדול + תרמיל יום (חשוב שיהיו עם תמיכה אורתופדית ונוחים)
10.צ'ופרים מתוקים (מסטיקים, אגוזים, שוקולד, עוגיות, סוכריות, חטיפי אנרגיה וכו') שקיות תה ושקיות מרק מהיר.
11.בגדים חמים -; כובע צמר, חם צוואר, כפפות, חליפת סערה, מעיל רוח, פליז, גטקס, גרבי טרקים, גרבי צמר עבות.
12.משחה לשפתיים -; חשוב מאוד, יש יובש בגבהים ואם לא מטפלים השפתיים נסדקות ועלולות להיפגע מהרפס.
13.שק שינה מתאים, לטמפרטורות נמוכות.
14.שקיות אטומות למים.
15.משקפת, מצלמה וחצובה.
16.נעלי בית + כלי רחצה + מגבת יבוש מהיר + אבקת כביסה ליד.
17.ניתן לקנות את כל הציוד בחנויות בקטמנדו (מלבד נעליים שאליהן צריך להתרגל לפני-כן) + העלות זולה משמעותית, מהחנויות בארץ.
18.צילומי דרכון + תמונות פספורט.
19.כסף נפאלי -; אין כל כך איפה להחליף כסף במהלך הטרק מלבד בנאמצ'ה, בנוסף יש לדאוג לשטרות קטנים כי לפעמים אין להם עודף.
