אתמול הגענו לפוקרה, אז את הארוחת הבוקר אנחנו אוכלים אצל שיווה ולקסמי בבית. הם גרים בעיירה קטנה ליד פוקרה, והם ממש יוצאים מגדרם להאכיל אותנו, ופותחים שולחן מדהים עם ירקות טריים מהגינה, ביצים, צ'פאטי ישר מהמחבת וכמובן תה לימון ודבש. אחלה ארוחת בוקר ביתית. כל המשפחה יושבת איתנו (או מתרוצצת סביבנו) – שיווה, לאקסמי, איוש ואליס (הבן הצעיר).
יש לנו עוד כמה ימים בנפאל, אז ביקשנו משיווה לארגן לנו ביקור קצר בפונהיל, אחד הטרקים הכי מפורסמים היוצאים מפוקרה (חמישה ימים). שיווה עשה כמה טלפונים ואחרי ארוחת הבוקר אנחנו יוצאים לדרך. לקסמי ואליס מצטרפים אלינו לטרק, זאת הפעם הראשונה שלהם.
הטרק מתחיל בדרך כלל העיירה קטנה בשם נאיה פול (Naya Pul) שנמצאת על הכביש הראשי מפוקרה לצפון (זה כביש שמגיע עד סין). כאן אנחנו אוספים את הפורטר שלנו לימים הקרובים, שמסתבר שהוא אח של שיווה. הכל נשאר במשפחה. כיוון שאין לנו חמישה ימים, רובי, הנהג שלקח אותנו גם ללאנגטאנג, מביא אותנו בשביל מתפתל על לכפר קטן בשם הילה (Hile). לא ברור לנו איך הוא מצליח לעבור חלקים של הדרך שנראים יותר כמו גרם מדרגות מאשר דרך, אבל רובי והנאהינדרה הוותיק שלו עושים זאת.
הכפר הילה נמצא בגובה 1,500 מטר, וכאן אנחנו צועדים כמה דקות עם הציוד על הגב ומחליפים לרכב שטח שמחכה לנו מעבר לעבודות בכביש שבגללן אי אפשר להמשיך עם רובי. טוב שהחלפנו רכב, כי מכאן הדרך רק הולכת ומתדרדרת (מבחינת האיכות כמובן), והעליה לאולרי (Ulleri), כפר עוד יותר קטן שנמצא בגובה 2,400 מטר, ממש קשה. למזלנו הנהג שלנו עושה את הדרך הזאת כמה וכמה פעמים ביום, אז הוא מצליח להביא אותנו לתחילת המסלול קצת מעל אולרי. מי שעושה את טרק פונהיל במלואו, מגיע לכאן אחרי יומיים וחצי.
מכאן אנחנו מתחילים ללכת בעליה די תלולה, אבל ממש נעימה בתוך יער יפהפה, כששיווה, לקסמי ואליס ממשיכים להתרוצץ סביבנו ולהנעים עלינו את ההליכה. הדרך כאן ממש מעולה. היא עולה בהדרגה, ויש בה מדרגות מסודרות ונוחות לכל אורכה. כיף של עליה. חצי שעה לתוך ההליכה אנחנו מגיעים ל-Hungry Eye, משהו בין מסעדה לבית קפה, ושיווה אומר: "כאן אוכלים צהריים". אנחנו לא כל כך מבינים למה, הרי רק התחלנו ללכת, אבל שיווה אומר, אז אנחנו מתיישבים.
וואוו, לא מספיק כדי לתאר את הפתעתנו. יש כאן דוכן מיצים טריים עם מנגו, פפאיה, ענבים, אבטיח, תפוחים, בננות, ועוד, וג'והני אחד שמכין מיצים טריים בעזרת מגוון של מסחטות פרי ובלנדרים שיש לו במטבח המאולתר שלו - מנגו-בננה-תפוח, תפוזים-אננס-פפאיה, ועוד שילובים מעניינים. כיף גדול. טיפ- יש כאן המון דוכני מיץ-פרי, שימו לב שכמו ג'והני, הם משתמשים במים מסוננים ולא במי ברז כדי לשטוף את הפירות ולהכין את המיצים.
עכשיו אנחנו מוכנים להמשך העליה, שלוקחת לנו שעה וחצי עד גורפאני (Ghore Pani) העיירה ממנה עולים לפונהיל. בדרך אנחנו עוברים בכמה כפרים קטנטנים, עוזרים לילד בן תשע (בערך) שהתמוטט מתחת למטען אבנים גדול ממנו (מתאמן להיות פורטר כנראה), ונהנים מהנוף המרהיב.
בכניסה לגורה פאני תחתית יש עמדת רישום, כאן אנחנו מציגים את הפרמיטים ששיווה אירגן לנו בפוקרה. טיפ – שימו לב לנושא הפרמיטים במסלולי ההימלאיה. יש היום חובת פורטר / מדריך בכל המסלולים, ואת הפרמיטים בודקים בכל טרק כמה וכמה פעמים. הכי יעיל זה לעבוד מול סוכנות טיולים, גם אם אתם הולכים עם מדריך או פורטר עצמאי.
אם לא הבנתם מהמונח "גורה פאני תחתית", אז כן, יש גם "גורה פאני עילית", והיא נמצאת עוד חצי שעה עליה במדרגות תלולות. גורה פאני בנפאלית זה "מים לסוסים", אבל לא הצלחנו להבין למה המקום קיבל את השם הזה. סוסים לא ראינו כאן. באפלו, פרות, כלבים, כבשים וחמורים ראינו, סוסים לא.
שיווה לוקח אותנו למלון Hungry Eye, שנמצא בנקודה הכי גבוה בעיירה. הוא גם דאג שישמרו לנו חדרים בקומה הרביעית של המלון, עם מרפסות לכיוון רכס ההימלאיה. מהמרפסת יש פנורמה מדהימה של רכס האנפורנה ועוד מספר רכסים של ההימלאיה. מדהים!!!
המלון מנוהל ע"י מאיה ובדרך כלל יש בו הרבה ישראלים. היום אנחנו הישראלים היחידים כאן, ומאיה מתרוצצת סביבנו ומקשקשת בעברית. היא ממש משעשעת. יש לה מטבח מאובזר בצורה ממש לא אופיינית לנפאל – מקררים, מקפיאים, ואפילו תנור פיצות אמיתי שגורם לנו לחשוב על הפורטר שסחב אותו לכאן..... ארוחת ערב מפוארת ולישון. מחר קמים הרבה לפני השמש. לילה טוב מגורה פאני.
אנחנו קמים הרבה לפני כל תרנגולת נפאלית, בשלוש וחצי לפנות שחר, ויוצאים עם פנסים לכיוון פונהיל, כשמסביבנו עשרות רבות של משוגעים כמונו. זה נראה כמו נחש של אורות קטנים המתפתל במעלה הגבעה.
פונהיל, כשמה כן היא, היא גבעה קטנה בגובה 3,200 מטר, והיא נקודת תצפית מעולה על רכס ההימלאיה מכיוון מערב. השם פונהיל הוא לא ממש שם, כי לגבעות בגובה הזה אין שמות בנפאל, זה ציון שהגבעה שייכת למשפחת פון – גבעת פון. העליה לגבעה (כ-300 מטר עליה לאורך כק"מ וחצי) ממש נוחה, והיא לוקחת לנו שעה וחצי של מדרגות בחושך. להערכתנו יש כאן למעלה מאלף מדרגות, אבל לא ספרנו. אנחנו מגיעים למעלה קצת לפני הזריחה, שהיום היא ב-05:41, ומתארגנים על אחד מהספסלים הפזורים כאן. עידו רץ לקנות לכולנו שוקו חם ותה מהדוכן הקטן שנמצא כאן ומוכר משקאות חמים במחירים מופקעים. זה ממש כיף לשתות שוקו חם מול הזריחה המתקרבת, בלי קשר למחיר. יש כאן איזה 200 מטיילים כמונו, וכולם מחכים לשמש.
התצפית באמת מרהיבה !!! מזג האוויר נפלא, השמיים צלולים ואין ענן באופק. לאט לאט השמיים מתחילים להווריד וההרים מתחילים להתגלות. אנפורנה, מאנאסולו, דאולאגירי ועוד רבים אחרים. רואים מכאן למעלה מעשר פסגות שגובהן 7,000 עד 8,000 מטר. רק בהימלאיה!!!
אנחנו מתענגים על הנוף, מקבלים את השמש בקריאות שמחה יחד עם כל הקהל, שותים שוקו חם ומצלמים אלף תמונות. שווה את המאמץ.
אנחנו נפרדים מההימלאיה ויורדים חזרה למלון של מאיה לארוחת בוקר. הירידה הרבה יותר קלה, ותוך חצי שעה אנחנו יושבים בחדר האוכל של המלון ושותים תה. ארוחת בוקר לוקחת זמן בנפאל, כי מכינים הכל לכבודכם, אז אנחנו עולים לחדרים ונהנים מעוד קצת נוף מהמרפסת עד שמכינים לנו את האוכל.
אחרי ארוחת פנקייקים מפוארת אנחנו יוצאים לדרך חזרה. שלא כמו בשיר "ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה", החזרה שלנו קלה בהרבה, ותוך שעתיים אנחנו בג'יפ הראשון (כולל עצירה למיץ פרי טרי אצל ג'והני. ברור).
נותר לנו רק לחזור מאולרי להילה (שעה), להחליף לג'יפ של רובי שממתין לנו בסבלנות מאתמול, לרדת בדרך העפר המטורפת עד נאיה פול (45 דקות) ולהמשיך בכביש הראשי עד פוקרה (שעה וחצי).
כמו שאמרנו – פונהיל ביומיים. היה מדהים!!!!
