אנחנו קמים לבוקר יפהפה. השמש זורחת, האוויר צלול והנוף מרהיב. כן. בשביל זה בדיוק הייתי צריך את זה.....
את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים אוכלים על הגג מול פנורמה מרהיבה של הכפר וההרים שמעליו. השמש חמה ונעימה ואחרי שבוע אינטנסיבי אנחנו שמחים על המנוחה. מטורף כבר אמרנו????
מסתבר שבעל המלון שלנו, Gyalbu, הוא גם הגבן במפעל יצור גבינת יאק הנמצא בכפר. הוא לוקח אותנו לסיור במפעל שכרגע סגור כי אין חלב בעונה הזאת. המפעל הוא מפעל ממשלתי שהוקם בתמיכה וידע שווייצריים עוד בימי סבו של Gyalbu, והוא פעיל בין מאי לספטמבר, עונת החליבה של נקבות היאק. יאקית נותנת בממוצע כ-3 ליטר חלב ביום במשך חמישה חודשים, ומכ-300 יאקיות חולבות שיש כיום באיזור הם מייצרים כ- 30 ק״ג גבינה ביום. מחיר הגבינה, המיושנת לפחות 3 חודשים, הוא 2,000 רופי לק״ג.
מעניין לראות את המפעל הקטן, ולטעום את הגבינה, שלמרות שיש בה רק 3.5% שומן, היא ממש טעימה. Gyalbu מסביר לנו שיש היום פחות חלב יאקים, ולכן גם פחות גבינה, כי פחות ופחות אנשים רוצים לעסוק בגידול יאקים. כולם רוצים לעסוק התיירות. בהתחשב בעובדה שעבור ליטר חלב יאק החקלאי מקבל פחות ממחיר של כוס תה לתייר, אנחנו לא יכולים להאשים אותם.
אחרי הביקור אנחנו מחליטים לטפס לקרחון העצום המתנשא מעל הכפר, או לפחות עד לנקודת התצפית בגובה ארבעת אלפים מטר.
רואים מכאן את הקרחון העצום היורד מההר, את לאנגטאנג לירונג, הפסגה הגבוהה של ההר (7,200 מטר) ואת לאנגטאנג שלוש, שהוא מעט נמוך יותר אבל יש לו שלוש פסגות אחיות. היום יפה, הנוף מהמם והדרך נעימה, כיף גדול!!!
בדרך חזרה לכפר אנחנו עוברים במנזר הבודהיסטי הנמצא מעל הכפר ושממנו קיבל הכפר את שמו - קאנג'ין גומפה. הנזירים אינם, אז אנחנו מסתפקים בהצצה מבחוץ על ציורי הקיר המהממים של המנזר, ותצפית על הכפר שלמטה.
אנחנו יורדים חזרה לכפר לתצפית על הצד השני. יש כאן מנחת הליקופטרים ממנו פינו את התיירים שהיו כאן בזמן רעידת האדמה. היו כאן כשישים תיירים, חלקם מישראל. בכפר הזה נהרג רק אדם אחד. בלאנגטאנג, שנקבר מתחת למפולת אבנים, נהרגו למעלה משלוש מאות, כולל ישראלי אחד, אור אסרף.
ליד המלון אנחנו פוגשים את Gyalbu שלוקח אותנו לחממה שלו, בה הוא מגדל קצת גידולי עלים, שום, בצל וכרוב. קשה מאוד לגדל כאן משהו כי הטמפרטורות, גם עכשיו במה שנחשב כאן אביב, יורדות מתחת לאפס מידי לילה.
אחרי יום מנוחה בקאנג'ין גומפה אנחנו מוכנים לירידה. אנחנו קמים מוקדם, אוכלים ארוחת בוקר טובה, נפרדים מ- Gyalbu והמשפחה הנחמדה שלו (ארבע בנות ובן קטן) ויוצאים לדרך.
הקטע הראשון של הירידה מתחיל בקאנג'ין גומפה ועד Thangshyap אנחנו הולכים ארבע שעות וארבעים דקות. קצת פחות מאשר בעליה.... יפה לראות את השתנות הצמחייה עם הירידה בגובה – למעלה יש רק צמחייה אלפינית, פרחים קטנטנים בכל מיני צבעים, אחר-כך מופיעים פרחים גדולים יותר, בין השאר אירוסים, ואז מגיעים לגובה העצים, כאן כבר רואים את הרודודנדרומים.
אחרי ארוחה קלה ב- Thangshyap אנחנו ממשיכים עוד שעתיים ורבע עד גודה טאבלה ומתמקמים במלון טיבטן (טוב, לא ממש מלון). ס״ה הלכנו היום 16 ק"מ בשבע שעות וירדנו 700 מטר.
הקטע השני מתחיל בגודה טאבלה, ויורד דרך לאמה הוטל ובמבו עד פוהירו בגובה 1,700 מטר. אנחנו מתחילים בארוחת בוקר במלון וזוכים לנחיתה של מסוק ממש מחוץ לחלון. לא. לא מדובר במקרה חרום, אלא כמה חבר'ה מקומיים שהחליטי לקצר את הטרק והגיעו עד כאן במסוק. יפה להם.
הדרך מתחילה כמו אתמול, אבל מהר מאוד אנחנו יורדים מתחת לקו העצים וחוזרים ליער. שיווה עוצר אותנו מתחת לעץ גבוה ומראה לנו נקר שמנקר בעץ.
הדרך למטה יותר קלה, אז יש לנו זמן, וכוח, להסתכל מסביב ולראות את כל החיות שפספסנו בדרך למעלה – קופים מכל מיני סוגים, עזי הרים, איילים והמון ציפורים. רק פאנדה אדומה לא הצלחנו למצוא. מגודה טאבלה עד לאמה הוטל לוקח לנו כמעט ארבע שעות, בהן אנחנו יורדים מ-3,100 ל-2,500 מטר. אנחנו עוצרים לצהריים בהוטל שרפה (כן, אותו מלון שבו עצרנו בעלייה), שמנוהל ע"י קרובת משפחה של אחד הפורטרים שלנו.
מכאן זה עוד 4.5 שעות ירידה, די קשה כי רימצ'ה, זוכרים? עד פוהירו, כאן אנחנו עוצרים ללינת לילה אחרונה בטרק הלאנגטאנג, במלון נחמד בשם Hotel Namaste, הנמצא ליד בריכת מים חמים טבעית.
אחרי מקלחות חמות ושנת לילה טובה, אנחנו יורדים עוד שעה עד סיפרו באסי, כאן מחכה לנו רובי עם הג'יפ לקחת אותנו לפוקרה.
ירדנו ביומיים את מה שעלינו בשלושה וחצי ימים, וסיימנו טרק מדהים!!!!
