הקטע הראשון של הטרק מתחיל ביציאה מסיפרו בסי (1,460 מטר) ועולה לאיטו עד במבו (Bamboo), בגובה 1,980 מטר (כל הגבהים בבלוג משוערים, ומבוססים על שעוני הגובה שלי ושל מיכל והרישום במקומות שונים לאורך המסלול). אורך הקטע הוא כחמישה ק"מ, ואנחנו עולים אותו ב-3.5 שעות הליכה ביסטארה-ביסטארה (לאט-לאט בנפאלית).
הדרך מדהימה. היא עוברת בתוך יער מחטניים, אלונים ובמבוק, בין הרים עצומים. זו עוצמה ממש בלתי נתפשת. אנחנו בגובה של 2,000 מטר (כמו הר חרמון שלנו) ומרגישים ממש קטנטנים ליד הפסגות שמסביבנו שמתנשאות ל-5,000 ו-6,000 מטרים. שיווה עדיין טוען שאלה בסך הכל גבעות.....
המלון שלנו בבמבו - Tibet Guesthouse – נראה די רעוע, אבל הוא ממש בסדר. החדרים נקיים (אמנם הקירות מבד, אבל נותנים הרגשת פרטיות), המזרונים נוחים והשירותים במסדרון. המקלחת בחוץ ובתוספת מחיר, אבל המים חמים וזורמים (בדרך כלל), מה עוד צריך ממקלחת? יש כאן גם וויפי, אבל אנחנו מחליטים לא לשלם, רוצים שקט. טיפ- ״הדיל הישראלי״ עובד כאן, ולאורך טרק הלאנגטאנג כולו, אז אם מתחייבים לאכול אצלם את הארוחות מקבלים את החדר בחינם. האוכל טעים וטרי והמנות עצומות, ראו הוזהרתם. אנחנו הולכים לישון מוקדם, כי מחר קמים בחמש וחצי.
הקטע השני של העליה מתחיל בארוחת בוקר נפאלית, הרבה ביצים ופחמימות ואפילו לא בדל של ירק. אנחנו מתארגנים על הציוד ולדרך. העליה מבמבו לרימצ׳ה (Rimche) לוקחת לנו 3.5 שעות, בהן אנחנו עולים 520 מטר לאורך ארבעה ק"מ. לדברי שיווה זו העליה הכי קשה במסלול, והיא באמת קשה, אבל הדרך מרהיבה. היא עוברת לצד הנהר שזורם בסידרה אינסופית של מפלים, מסביב מתחילים לראות את הפסגות המושלגות, מרהיב כבר אמרנו?
שעה לתוך ההליכה חגית מגלה שקצות האצבעות שלה מנומלות. אחרי שכולנו מתחילים להרגיש נימול, שיווה שואל ״לקחתם תרופה לגובה?״ כשאנחנו עונים בחיוב, אתמול בערב התחלנו לקחת אורומוקס, הוא מרגיע אותנו שזה מהתרופה. טיפ– אורומוקס היא תרופה נגד מחלת גבהים, יש להתייעץ עם רופא במרפאת מטיילים לגבי נטילתה. אבל אם יתחיל לכם נימול בקצות האצבעות בידיים או ברגליים, לא להיבהל, זו תופעת לוואי מוכרת של התרופה. לא סמכנו על שיווה, בדקנו.
מרימצ׳ה עד לאמה הוטל (Lama Hotel) זה רק חצי שעה של נפאלי ישר – עליות וירידות מתונות - אז אנחנו מחליטים לעשות את ההפסקה בלאמה הוטל שהוא בעצם לא ישוב, אלא אוסף של הוסטלים ומסעדות מסביב לשביל העולה ללאנגטאנג. רוב המטיילים עוצרים כאן לצהריים או ללינה, וגם אנחנו עוצרים לארוחה קלה ב״שרפה הוטל״.
ההליכה מכאן לריברסייד (התחנה האחרונה שלנו להיום) אורכת שעתיים וחצי. בערך 4 ק"מ ועליה של 300 מטר. זה לא רימצ'ה, אבל זו עלייה קשה ומעייפת. אנחנו עדיין הולכים בתוך יער מחטניים ואלונים ולאורך הדרך פורחים שיחי רודודנדרום בלבן ואדום ובכל גווני הורוד האפשריים. מרהיב.
בדרך אנחנו פוגשים מדריך נפאלי שמספר לנו בהתרגשות שהם ראו פנדה אדומה ליד מלון ריברסייד. שיווה לא מאמין שהם ראו פנדה אדומה, לדעתו זה היה משהו אחר, אבל הבחור הנפאלי ממש שמח, אז אנחנו לא מתווכחים איתו. גם אנחנו ננסה לחפש את הפנדה ליד המלון (ספויילר - לא מצאנו).
ריברסייד (2,800 מטר), כשמו כן הוא, מלון הנמצא לצד הנהר. זה לא באמת מלון, אלא אוסף בקתות פח רעועות, והוא מאוד ספרטני כי ברעידת האדמה הגדולה של 2015 נהרסה להם רשת החשמל ומאז היא לא הוקמה מחדש. אין אינטרנט ואין חשמל להטענת מכשירים, אבל יש תאורה ממערכת פוטו וולטאית והחדרים ממש נקיים. בהתחשב בעובדה שכל מה שיש כאן הגיע על גב של סבל, המקום ממש מפנק...
אנחנו עושים מקלחת דלי, והיא ממש מעולה. מים רותחים בחדרון קטן ונקי על מצע של חלוקי נחל, הרגשה של ספא יוקרתי. אחרי ארוחת הערב אנחנו נופלים למיטות בשמונה וחצי. היה יום ארוך וקשה אבל כיף גדול.
הקטע השלישי של העליה מתחיל בריברסייד ומסתיים ב-Thangshyap, בגובה של 3,200 מטר. אנחנו עולים שעתיים וחצי עד גודה טאבלה (Ghoda Tabela), מתוכם שעה של ״תלול תלול״ כמו ששיווה קורא לעליות הקשות. ההרים נפתחים לאט לאט והנוף מהמם עוד יותר מאתמול. בסוף ה״תלול תלול״ יש קרחת יער שממנה רואים את פסגת הר לאנגטאנג על מלוא 7,200 המטרים שלה. מדהים כבר אמרנו? עכשיו אני מתחיל להבין סוף סוף למה הייתי צריך את זה, בשביל הנשמה.
זה נוף מרחיב לב. העוצמה של הפסגות הלבנות מצד אחד וההרים הסלעיים עם היערות הירוקים מצד שני זה פשוט מראה עוצר נשימה. לא פלא שקשה לנו לנשום…..
בדרך אנחנו רואים קופים, צבאים, עזי הרים, ומלא ציפורים. יש חיים בהימלאיה. התחנה הראשונה שלנו היום היא גודה טאבלה, קובץ של גסטהאוסים ומסעדות בגובה 3,100 מטר. לוקח לנו שעתיים וחצי להגיע, ואנחנו מתענגים על תה ג’ינג’ר, דבש ולימון עם סניקרס, שהוא החטיף המוביל בימים אלה בלאנגטאנג.
אנחנו ממשיכים ל- Thangshyap, עוד קובץ גסטהאוסים, בגובה 3,200 מטר, ו- 40 דקות טיפוס "תלול תלול". כאן אנחנו עוצרים, כי התחנה האפשרית הבאה היא בעוד 300 מטר (גובה) ושיווה לא מסכים שנעלה יותר משש מאות מטרים ביום. בחור אחראי, אנחנו מסכימים.
אנחנו מתארגנים ב- Summit Guest House שהוא הגסטהאוס הגבוה ביותר במקום. חדרים גדולים ונקיים, שירותים לכל שני חדרים, או כמו ששיווה אומר כל זוגים מקבל חדר והשירותים לשתי הזוגים ביחד. המקלחת ממש מעולה, מים רותחים מדוד שמש, והכל נקי ומצוחצח. הבעלים מספר לנו שהילדים כאן צריכים ללכת ברגל עד סיפרו בסי כדי ללמוד בבית ספר פרטי.
מיכל ועידו מחליטים להתקשר למיקה, הבת הקטנה שלהם שחוגגת היום יומולדת שלושים (מזל טוב מיקה!!!). כיוון שאין וויפי והרשת לא תומכת דאטה, שיווה עושה שפגטים כדי לארגן שיחה. כולנו שרים למיקה יומולדת שמח עד שהיא אומרת ״אמא, זה מחר״…… רמת החמצן במוח נמוכה כאן כנראה…. אבל זה אחלה מקום. מומלץ בחום!!!
הקטע הרביעי (והאחרון) של העליה גם הוא לא קל, אבל אין בו עליות משוגעות כמו אתמול. אנחנו יוצאים מ-Thangshyap אחרי ארוחת בוקר טובה ועולים 300 מטר עד לכפר לאנגטאנג (3,500 מטר). העליה לוקחת לנו שלוש שעות אבל היא באמת לא נוראית. אנחנו מעל גובה העצים, אז הנוף פתוח וההרים נשקפים אלינו מכל צד על פסגותיהם המושלגות.
הכפר לאנגטאנג נקבר תחת מפולת סלעים ונהרס כליל ברעידת האדמה של 2015. רק בית אחד נותר עומד באתר המקורי של הכפר. לאנגטאנג של היום הוקם מחדש במרחק כמה מאות מטרים מהאתר המקורי. למעלה משלוש מאות אנשים ניספו כאן באותו יום, וחלק מהם (יש אומרים שקרוב למאה) עדיין קבורים מתחת לגל האבנים שהיה פעם כפר. מצמרר.
הכפר החדש יפה ומטופח, ויש בו הרבה מלונות שנראים ממש מודרניים (מקלחת בחדר, מים חמים), אבל אנחנו ממשיכים אחרי הפסקה קצרה למונדום (Mundum), כפר קטן בו אנחנו עוצרים לצהריים.
כיוון שעדיין מוקדם, ועלינו רק 300 מטר, אנחנו (שיווה בעצם) מחליטים להמשיך לסוף העליה, לכפר קאנג'ין גומפה הנמצא בגובע 3,800 מטר. ההליכה די קלה, אמנם זו עליה כל הדרך, אבל יחסית לא נוראית, והיא לוקחת לנו שלוש וחצי שעות. הנוף הופך יותר ויותר אלפיני, עם שיחים נמוכים ופרחים קטנים וצבעוניים, אבל ללא עצים או שיחים גבוהים. הפרח המוביל כאן הוא סוג של אירוס יפהפה.
אנחנו מגיעים לקאנג'ין גומפה (3,800 מטר) בשעת אחה"צ מוקדמת, אחרי שהלכנו 8 ק"מ בשבע וחצי שעות ועלינו בס״ה 600 מטר. קאנג'ין גומפה הוא כפר חקלאי, יש כאן מגדלי יאקים, ומגדלים כאן קוסמת בעונת הקיץ. אבל מעבר לכך זה כפר תיירותי עם למעלה מ-40 מלונות. גם כאן נהרסו מבנים רבים ברעידת האדמה, אבל מספר הקורבנות היה נמוך בהרבה מלאנגטאנג.
אנחנו מתמקמים במלון טיבט אחרי ששיווה בודק את כל המלונות בכפר, טוב לא את כולם, אבל לפחות 10 מהם, כי אנחנו נשארים כאן שני לילות והוא חייב לוודא שנמצא את המלון המושלם. Gyalbu, מנהל המלון, מקבל את פנינו בשמחה ושואל אם אנחנו מכירים את יחיאל מישראל שמממן את הלימודים של אחת הבנות שלו כבר כמעט 10 שנים. ברור, יחיאל מישראל, מי לא מכיר?
המלון מקסים, החדרים נקיים ומרווחים והמקלחת והשרותים בתוך החדר, עם מים חמים בשפע (בשעות היום, כי הם מגיעים ממערכת סולארית). אחלה מקום. מומלץ בחום.
זהו. סיימנו את העליה. בסך הכל עלינו 2,400 מטר לאורך כ- 30 ק"מ בשלושה וחצי ימי הליכה. לא רע בשביל זקנים חסרי מנוח כמונו. אנחנו מסיימים את היום בארוחת ערב מעולה במטבח המחומם ע"י אח עצים, כי בחוץ מינוסים ויש קרח על האדמה. אם לא הבנתם, קררררררר כאן.
לילה טוב מקאנג'ין גומפה שבקצה טרק הלאנגטאנג.