מבוא

מעטים האנשים שלא נתקלו בשמו של הר האוורסט (Everest), ההר הגבוה בעולם, המתנשא לגובה 8,848 מ'. בעבר, פסגת האוורסט נקראה 'פסגה 15' בספרי המפות, ומאז ההכרה הרשמית בו כמקום הגבוה ביותר עלי אדמות, הפך ההר פשוטו כמשמעו, גם לפסגת שאיפותיהם של אנשים רבים ולשם נרדף למצוינות, הישגיות ושאפתנות, ומטפסים רבים הקדישו את כל חייהם, ובמקרים רבים גם הקריבו אותם, כדי להעפיל אל פסגתו.

ההיסטוריה של ההר היא ארוכה ומפוארת, הרבה מעבר להיכרות המערב איתו – בהינדי ונפאלי הוא נקרא סאגרמאטהא (Sagarmatha), שמשמעותו "ראש הרקיע" ובטיבטית ובשפת בני השרפה הוא צ'ומולונגמה (Chomolungma) – שמשמעותו "אלת אם העולם", ולכבודה התושבים נוהגים לערוך טקסים ולהעלות מנחות מאז ומקדם.

לטרק למחנה הבסיס של האוורסט (Everest Base Camp או EBC, כפי שהוא נקרא לעתים) נקשרו כתרים לא מעטים, ביניהם "הטרק המוצלח בעולם", ע"י מטיילים ומדריכים רבים. והוא נמצא כמעט בכל רשימות "עשרת הטרקים היפים בעולם". אי אפשר להישאר אדישים לרכס ההרים המושלג הזה, ולצבעם הכחול של האגמים הצלולים בו.

כאשר מדברים על הטרק, מתייחסים לשתי הגרסאות שלו:

  1. טרק המוביל למחנה הבסיס: המשך צפון-מזרחה לכפר גוראק-שפ (Gorakshep), שממנו ניתן להעפיל למחנה הבסיס, וירידה חזרה באותו המסלול, או במסלולים שונים מעט. את סוג הטרק הזה עושות משלחות רבות, והשבילים בו מתויירים מאוד, ולרוב גם רחבים.
  2. טרק שלושת הפסים: טרק היקפי יותר, שבו נופים עוצרי נשימה ותצפיות פנורמיות על רכסי ההרים והעמקים, בטרק זה מגיעים למקומות מתויירים פחות ומעניינים יותר, וגם הוא עובר במחנה הבסיס. לאחר כל פס מגיעים לשביל הראשי וניתן לשלב בין המסלולים. כך שאם לא מסתגלים לגובה, ניתן לוותר על הפס הראשון או אם ממצים אפשר לוותר על הפאס השלישי. ולשלב בין הטרקים.

בכל מקרה, תחילת הטרק היא בכפר לוקלה (Lukla), שאליו ניתן להגיע רק בשתי דרכים: בטיסה של כ-30 דקות או בטרק רגלי שאורך כ-6 ימים. המסלול הקלאסי כולל הליכה מלוקלה עד לעיירת נאמצ'ה-בזאר (Namche Bazaar), עיירת בני השרפה שוקקת – וממנה לעיירת גוראק שפ (העיירה הקרובה למחנה הבסיס), ולאחר מכן חזרה באותה הדרך או המשך לכיוון עמק גוקיו וחזרה מסביב. כלומר, מספר האפשרויות שבהן ניתן לבצע את הטרק הוא גדול ומגוון, וכל אחד יוכל לבחור את הדרך המתאימה לו ביותר.

אזור האוורסט – הקהומבו (Khumbu), שוכן על הגבול הצפוני של נפאל עם טיבט, שנמצאת מעבר לרכס האדיר בתבל. השטח כולו הוא חלק מהפארק הלאומי סאגרמאטהא, שהוכרז כאתר מורשת עולמית ומתפרש על פני בערך 1,150 קמ"ר, שבו ארבעה אזורי קרחונים המזינים את הנהרות והנחלים בו.

הצמחייה בטרק משתנה מחורש אלפיני ובו עצי אורן ואשוח, לשטחי מרעה המאופיינים בצמחיה נמוכה, כמו שיחי ערער ורודודנדרון. בהמשך הטרק, הצמחייה נעלמת כליל, והנוף הופך צחיח ודרמטי. המסלול עוצר נשימה, ומציג לראווה עמקים מבותרים, רכסי הרים משוננים, קרחונים ופסגות מושלגות, ביניהן כמה מהיפות בנפאל, כמו הדהולגירי (Dhaulagiri, בגובה 8,167 מ' – השביעי בגובהו בעולם) והאמאדאבלאם (Amadablam, שגובהו 6,812 מ'). הפארק הוא גם ביתם של כ-28 מיני יונקים, ביניהם הזאב, אייל המושק, החמוס והדוב השחור האסיאתי, ושל למעלה מ-150 מיני ציפורים.

אופי המסלול

המסלול נחשב לקשה יחסית, בעיקר בשל אורכו (כשבועיים), ונתיב ההליכה לרוב משופע, ובעל עליות וירידות (ישנו מונח בטרק שנקרא "מישור נפאלי", כלומר, אפילו המישור בנוי מעליות וירידות). עיקר הקושי הוא הגובה הרב שבו תלכו. העיירה לוקלה, נקודת ההתחלה, נמצאת בגובה של 2,860 מ' מעל פני הים. הכפר ג'ירי (Jiri), נקודת ההתחלה הנמוכה יותר, נמצא בגובה 1,905 מ'. מחנה הבסיס עצמו שוכן בגובה 5,380 מ', התצפית הגבוהה ביותר היא בגובה 5,616 מ' והפסים בגבהים: 5535, 5420, 5360 מ'.

כמו כן, ישנן משלחות רבות שעושות את הטרק והגיל הממוצע הוא מפתיע ומבוגר מהצפוי. רוב המשלחות הולכות עד האוורסט בייס קמפ, ללא עליה לפאסים, ומשלחות בכושר טוב יותר עושות רק את הפאס השני, ועולות לתצפית הקאלה פאטר (Kala Patar). השבילים במקומות אלו רחבים יותר ומונגשים יותר, ומתאימים כמעט לכל אחד, אבל ברגע שתרדו מהם – תגיעו לדרכים צרות יותר, ריקות יותר ומסומנות פחות, לכן טרק שלושת הפאסים דורש כושר טרקים ומעט מיומנות.

התשתית התיירותית בטרק מצוינת. השביל ברור מאוד, ישנם גסטהאוסים (ומלונות פאר) כל כמה קילומטרים לכל הפחות, כך שאין חובה להביא אתכם ציוד בישול ואוהל (למרות שערכת קפה היא תמיד רעיון טוב). ניתן לשכור סבלים ומדריכים לטרק, חובה לקחת מפה כדי להבין את נתיב ההליכה, ומומלץ להיכנס לאחת מסוכנויות הטיולים ולבנות מסלול מותאם מראש.

הר האוורסט. צילום: Flickr/Kyle Taylor

הכנות לטרק

כללי

בנפאל סוכניות הטיולים עוזרות לאלפי מטרקים בשנה לצאת לטרקים, והסוכנים מקצועים ואמינים מאוד! כשמחליטים לצאת לטרק מספיק להגיע יום לפני לקטמנדו, לאחת הסוכנויות ולסגור הכל דרכם, זאת האפשרות הכי פשוטה, מהירה ואמינה – הסוכנויות יסדרו אתכם באישורי כניסה, ומפות ויראו לכם את המסלול על המפה לפי בקשתכם.

בנוסף, יתנו טיפים לפי הכושר באיזה כפר לישון בכל יום, ימליצו לכם על סכום כסף עדכני לפי יום, יזמינו לכם את הטיסות, יארגנו לכם רשימת ציוד מסודרת, ויספרו על התחזית לימים הקרובים בהרים (אם כי התחזית בהרים עלולה להיות הפכפכה). מלבד זאת, תוכלו להשאיר בסוכנות את הציוד הנוסף שלכם, למצוא שותפים לטרק או למונית לשדה התעופה, ולשכור פורטר או מדריך, אם תרצו.

אישור כניסה ("פרמיט")

כמו בכל טרק בנפאל, גם כאן יש להצטייד באישור TIMS ובאישור כניסה לשמורה. מחיר אישור ה-TIMS הוא כ-2,000 רופי, וניתן להשיג אותו בקטמנדו, דרך סוכנויות הטיולים, עצמאית, במשרדי רשות הטיולים של נפאל, שנמצאים במרכז העיר, או בכניסה לפארק הלאומי.

את היתרי הכניסה לשמורה תוכלו לרכוש, עבור 3,000 רופי, בתחנות המשטרה בלוקלה ובג'ירי. שימו לב שעדיף לטפל בכל ענייני האישורים עוד בקטמנדו.

בכל מקרה, תצטרכו להביא תמונת פספורט, כחלק מתהליך הרישום.

הגעה

טיסה ללוקלה, במטוס קל שמכיל 14-20 אנשים, עולה 150 דולר לכיוון. למרות שהיא אורכת כחצי שעה בלבד, מדובר בטיסה לא פשוטה, כי כל משב רוח קל מזיז את המטוס. עם זאת, זוהי אחת הטיסות היפות ביותר, ותוכלו לראות מלמעלה את כל הכפרים שאין אפשרות להגיע עליהם, מלבד בהליכה רגלית. בסוף תנחתו באמצע ההר.

מטוסים יוצאים ללוקלה ובחזרה לאורך כל שעות האור, אך מומלץ להזמין את הטיסה המוקדמת ביותר ביום, כי כשמעונן או שיש רוחות חזקות בהרים הטיסות מתחילות להתבטל. לרוב הן מתבטלות בשעות הצהרים, וכל בעלי הכרטיסים לאותו יום יגיעו גם הם למחרת בבוקר, לכן ככל שהטיסה מוזמנת לשעה מוקדמת יותר – כך הסיכוי להגיע ללוקלה באותו היום גדל.

בנוסף, מומלץ לסגור את הטיסות בסוכנויות הטיולים, כי הם מאפשרים כרטיס חזרה גמיש, כלומר, כרטיס המאפשר לעלות על טיסה חזרה לקטמנדו גם אם מסיימים את הטרק כמה ימים לפני או אחרי (במידה ואחרי כדאי להודיע מראש לסוכנות). כאשר מגיעים ללוקלה לאחר סוף הטרק נרשמים אצל חברת התעופה ומקבלים כרטיס לטיסה הבאה שפנויה (לרוב תהיה למחרת ההגעה).

שימו לב: לטיסה ללוקלה מותר לעלות עם תיק שמשקלו עד 10 קילו לאדם.

אם טיסה הלוך-חזור יקרה מדיי, ניתן לעשות כיוון אחד ברגל (מומלץ בחזור) אפשרות זו מאריכה את הטרק בעוד שישה ימי הליכה לכיוון.

שיקולים למה להגיע ללוקלה ברגל: הגעה ברגל ללוקלה לוקחת 6 ימי הליכה מהכפר ג'ירי, שאליו מגיעים באוטובוס מקומי/ג'יפ מקטמנדו. הליכה זו יכולה להתאים לאנשים שאינם בכושר טרקים ורוצים להיכנס לכושר לפני הטירוק בגובה. אך חשוב לזכור, כי גם ככה הטרק ארוך וייתכן וימים אלו יתישו אתכם לפני שתגיעו לנופים המרהיבים באמת, ואולי אף תחליטו לוותר על חלק מהפסים או התצפיות – בהם הנופים המרשימים יותר. הטרק מלוקלה הוא גם ככה ארוך, לכן מומלץ בכל זאת לקחת טיסה, למרות עלותה היקרה יחסית.

ציוד

ביגוד– הכרחי מאוד ציוד חם! כובע צמר, כפפות טובות ומעיל טוב! אך לא לשכוח גם ביגוד המתאים לימי הליכה יותר חמימים, כובע, קרם הגנה (הקרינה בהרים מאוד חזקה!), משקפי שמש (בשביל להימנע מעיוורון שלג – ראו באזהרות) ושפתון נגד יובש.

אין הכרח להצטייד באוהל או בכלי בישול לקראת הטרק, הודות לשפע הגסטהאוסים. בכל אופן, כדאי להביא שק שינה טוב ואמין (דירוג Comfort של לפחות 5- מעלות צלזיוס), כי לעתים קרובות הגסטהאוסים יהיו עמוסים מאוד, וייתכן שלא יהיה באפשרותם לצייד אתכם בשמיכות ללילות הקרים.

מים – חשוב מאוד להביא טבליות כלור או טיפות יוד לטיהור מים, המחירים של המים באוורסט יקרים מאוד! במקומות הנמוכים בקבוק מים יעלה כ-100 רופי ובמקומות הגבוהיים מגיעים ל 300 רופי (בעיר אותו בקבוק מים עולה 25 רופי), לא משנה כמה המים נראים צלולים, הם אינם ראויים לשתיה ללא טיהור!

ערכת עזרה ראשונה.

מקלות הליכה – עקב ריבוי הימים וריבוי העליות מומלץ מאוד לקחת זוג מקלות, הם גם מקלים בעליות וגם מרככים את הזעזוע של הברכיים בירידות.

רוצים להצטייד לפני היציאה מהארץ? בקרו בסניף למטייל הקרוב לביתכם »

ערכת קפה ונשנושים (בעיקר שקדים אגוזים ופירות יבשים) – מומלצים לשמירה על המרץ ומצב הרוח. שימו לב כי לטרק מגיעים בטיסה, אז ניתן לקנות גז בלוקלה (העיירה בה נוחתים) או בנמצ'ה בזאר, שאליה מגיעים לאחר יומיים. ניתן לקנות גם נשנושים וחטיפים לאורך הטרק – אך שימו לב כי ככל שעולים בגובה המחירים עולים.

מומלץ להביא ממרח טחינה/ נוטלה ובימים מסויימים במקום ארוחת צהריים להזמין בארוחת הבוקר צ'אפטה נוסף ולאכול כארוחת צהרים – גם חוסך כמה שקלים וגם נותן אפשרות לעשות פיקניק בנוף ולאו דווקא לאכול בכפרים.

מפות – ברחבי קטמנדו, ובעיקר בטאמל (הרובע שבו נמצאים מרבית הגטסהאוסים ובתי העסק המוכוונים עבור תיירים) ישנן עשרות חנויות ספרים, שבהן ניתן לרכוש מפות טופוגרפיות של אזור קהומבו, רובן כוללות סימון של מסלולי הטיולים. זאת, נוסף על סוכנויות הטיולים שמחזיקות גם הן, לרוב, מלאי של מפות למכירה או למסירה במידה ושוכרים חלק משירותיהם.

טיפ כללי: בכל מקרה, בין אם לקחתם פורטר או לא – ההמלצה היא לקחת כמה שפחות ציוד! ההליכה היא לא פשוטה וציוד רב יכול להכביד עוד יותר על הגוף.

עלות הטרק

כיוון שהטרק הוא המתוייר ביותר בנפאל, ובו בעיקר משלחות מבוגרות יחסית, עלות הטרק יקרה יותר מטרקים אחרים בנפאל. כמעט ובכלל לא ניתן לקבל את הדיל הישראלי (או כמו שהאירופאים קוראים לו, פשוט – "הדיל"), שבו בתמורה לתשלום על ארוחת בוקר וערב במקום הלינה מקבלים את הלינה בחינם. לינה תעלה בין 200-300 רופי ללילה. מקלחת גם היא תעלה כ-300 רופי ללילה. והארוחות יעלו בין 500-1,000 רופי לארוחה. תה/צ'אי 200-500. Wi-fi ל-24 שעות – 200 רופי, הטענת הטלפון תעלה כ-200 רופי.

כמובן שככל שעולים בגובה המחירים עולים (גם על מוצרים בסיסים – נייר טואלת, בקבוקי מים ועוד). בנוסף, כיאה לטרק מתוייר יש אפשרות לקחת מלונות טובים יותר ויקרים יותר, אפשרות זו כרוכה בהזמנה מראש. מומלץ לקחת כ 2,500 רופי ליום לאדם.

מדריך / פורטר (סבל)

לטרק אין צורך במדריך, השבילים מסומנים וברורים. מקבלים בכניסה ברושור שמראה את המסלולים ונותן הסברים על האזור. הברושור ומפה עדכנית יספיקו בשביל התמצאות. בנוסף, הרבה משלחות עושות את הטרק, וניתן לעתים להתייעץ עם המדריכים של המשלחות או עם בעלי הוסטלים או המסעדות שבדרך. כשיורדים מהשביל הראשי, הדרכים עדיין מסומנות וברורות אך צרות יותר.

לטרק ניתן לשכור שירותי פורטר (סבל) שייקח את התיק הגדול. זהו שירות נפוץ מאוד. הקושי העיקרי בטרק הוא הגובה, הליכה בגובה היא קשה הרבה יותר מהליכה רגילה. שכירת שירותי פורטר יכולים להקל מאוד על הטרק ולהפוך ימים קשים לפשוטים יותר. מומלץ לקחת פורטר אחד לשני אנשים. התיק צריך להיות עד 15 קילו.

לעומת טרק האנפורנה, שבו סיפורים רבים על פורטרטים לא מוצלחים שנוטשים מטיילים, בטרק האוורסט בייס קמפ ישנם פורטרים מקצועים יותר. לרוב, הם מתגוררים באזור לוקלה ופוגשים אותם רק לאחר הטיסה. את הפורטרים ניתן לשכור דרך אחת מסוכנויות הטיולים בקטמנדו, או פניה ישירה במידה ויש לכם המלצות לפורטר ספציפי.

היתרון של שכירת השירות דרך סוכנות הוא שבמידה וקורה משהו, הסוכנות תדאג לפורטר חלופי. אך החיסרון הוא שאי אפשר לבקש מישהו ספציפי, אלא מקבלים פורטר פנוי. היתרון בפניה לפורטר ספציפי הוא שאתם יודעים עם מי תלכו את הימים הבאים, אך החיסרון שאם משהו משתבש אין מי שיחליף אותו, והאפשרות היחידה (מה גם שיקרה ולא תמיד מוצלחת) היא לשכור פורטר באחד הכפרים.

ניתן לשכור שירות של פורטר מדריך, שלרוב יודע אנגלית טובה יחסית, ומכיר את ההרים והדרכים. פורטר מדריך נותן ערך מוסף של ידע על האזור, ואת שמות כל ההרים והעמקים מסביב, ומצטרף גם לתצפיות ומסלולים בהם לא צריך לסחוב את התיק הגדול.

עבודת הפורטר היא קשה, צריך להיות נחמדים וקשובים לו. קיום של מערכת יחסים של כבוד יכולה להפוך את החוויה לטובה בהרבה מיחסים של התנגחויות. זכרו: פורטר טוב יכול להפוך את הטרק למדהים ופורטר גרוע יכול להרוס הרבה, ולגרום להתעסק בו במקום בטרק עצמו.

בשורה התחתונה, זהו טרק ארוך ולא קל, פורטר בהחלט יכול להקל ולאפשר ליהנות מהדרך מבלי לסבול מהתיק. מומלץ בהחלט לשקול בחיוב לקחת, במיוחד למי שאינו מנוסה בטרק בגובה ולא יודע כיצד גופו יגיב.

טלפון לוויני

טלפון לוויני הוא ביטחון בעת צרה, גם למצוקה אישית וגם לאסון גדול יותר באזור (כמו רעידת האדמה ב-2015). הטלפון לא שייך לרשת, ולכן יקלוט בכל מקום שהוא לא תחת גג. את הטלפון ניתן לשכור מבית חב"ד בקטמנדו, בעלות סמלית של דולר וחצי ליום. לקיחת הטלפון כרוכה בהרצאת הכנה לטרק, שכוללת הסבר נוסף על מחלת הגבהים והסבר על אופן השימוש בטלפון.

הטלפון מגיע עם חבילה בסיסית שכוללת שליחת מיקום מספר פעמים ביום לבית חב"ד ואם רוצים גם הביתה, ומדי פעם לשלוח הביתה אס אמ אס שהכל טוב. מומלץ לקחת, רק ליתר ביטחון.

בית חב”ד

  • כתובת: רחוב Thamel Marg, מול מלון Marshiangdy (ליד מלון Vishaly)
  • טלפון: 977-980-3002466+
  • מייל: [email protected]
  • אתר אינטרנט: www.chabadnepal.com

השארת ציוד עודף

הטיסה ללוקלה יוצאת מקטמנדו, לכן הכי בטוח ואמין יהיה להשאיר את הציוד באחת מסוכנויות הנסיעות בקטמנדו. כמובן שאם לנים במלון מסוים וחוזרים אליו לאחר הטרק, ניתן להשאיר את הציוד גם במלון.

שימו לב: הרוב הגדול של המטיילים באזור אינם ישראלים, בעלי ההוסטלים לא כל כך אוהבים ישראלים, ויכולים להגיד לכם שאין מקום רק בגלל שאתם ישראלים. כשאתם מתמקחים עשו זאת בעדינות בלי לפגוע בבעל ההוסטל או החנות, והשתדלו לתקן את שמנו באזור ולא לקלקל אותו.

מסלול הטרק

כאמור, כאשר מדברים על טרק האוורסט בייס קמפ ישנם שני מסלולים עיקריים: מסלול ה-EBC ומסלול שלושת הפאסים. בפירוט המסלול תוכלו לעמוד על ההבדלים ביניהם, ולהחליט בכל מקטע באיזה מסלול לבחור. בנוסף, ישנה אפשרות להגיע ללוקלה ברגל ולהתחיל את הטרק מג'ירי, אפשרות זו מופיעה בפירוט ב"טרקים נוספים".

חשוב לזכור שכאשר מדובר בגובה, ישנם חוקים שכדאי מאוד לציית להם בשביל להימנע ממחלת גבהים. עיקריהם: לטפס באיטיות לגובה 3,500 מטר, ולבצע יום מנוחה בגובה זה (לישון בו למחרת), ומעליו לעלות ב-500 מטר ללינה הבאה. שימו לב, שמותר ורצוי לעלות במהלך היום, ולהגיע לגבהים גבוהים יותר, אך הלינה צריכה להיות עד 500 מטר מעל ליום הקודם. בכל 1,000 מטר נוספים צריך לבצע יום מנוחה נוסף. ימי המנוחה המומלצים בטרק הם בנאמצ'ה-בזאר (Namche Bazar) ובדינגבוצ'ה (Dingboche).

טרק ה-EBC: המסלול הוא מנאמצ'ה בזאר לכפר גוראק-שפ, שממנו ניתן לעלות למחנה הבסיס, אורכת בערך חמישה ימים, כולל ימי התאקלמות. מגוראק-שפ ההליכה באותו המסלול בחזרה ללוקלה תארוך כשלושה ימים. יחד עם זאת, רצוי מאוד לגוון את המסלול, ולהגיע אל גוראק-שפ, או בחזרה ממנו לנאמצ'ה בזאר, דרך עמק גוקיו (Gokyo), שנמצא מערבית לכפר. השביל מוכר כטרק הגוקיו או מסלול צ'ו-לה (Cho-La), על שם מעבר ההרים שאותו יש לחצות כדי לעבור בין שני העמקים.

הליכה מגוראק-שפ לנאמצ'ה-בזאר (או בכיוון ההפוך) דרך עמק גוקיו, אורכת בערך חמישה ימים. סך הכל כ-12-14 ימים.

טרק שלושת הפאסים: יוצא גם הוא מנמצ'ה בזאר לגוראק-שפ, אך בדרך היקפית יותר – שם נמצא הפס הראשון והיפה ביותר, שבו מרגישים בפעם הראשונה את עוצמת ההרים ולא מצליחים להבין את הצבעים שיש לאגמים בגובה.

הליכה למחנה הבסיס וחיבור לדרך עמק גוקיו דרך הפס השני, ומשם חזרה היקפית דרך הפס השלישי ותצפית על אגם גוקיו והאוורסט בפעם האחרונה במסלול. חזרה לנאמצ'ה בזאר – ומשם ללוקלה. סך הכל 16-18 יום.

בנוסף, ישנם עוד מספר מסלולים וטיולי יום באזור, שעליהם יפורט בהמשך. כדאי מאוד להגיע עם לו"ז מרווח, שיאפשר לכם מספיק זמן לצאת לטיולים נוספים ויספק לכם גמישות בתכנון ההרפתקה שלכם בהימלאיה.

הנתיב המוצע כאן, הנתיבים והקיטועים שלהם הם כמובן אופציונאליים לחלוטין, וניתנים לשינויים בהתאם לשיקול הדעת, מזג-האוויר ומצב הרוח. למעשה, אפילו רצוי שלא להיצמד לגמרי לתיאור המסלול המפורט, ולשמור על גמישות שתאפשר לכם מיצוי מרבי של החוויה.

בנוסף, יש כאלו שמחליטים לעשות את טרק שלושת הפאסים בכיוון ההפוך – אפשרות זו היא קשה יותר ואינה מתגמלת יותר, כדאי להיות בטוחים בכושר הגופני ובהסתגלות לגובה לפני שבוחרים באפשרות זו.

מומלץ לא לעשות ימים ארוכים מדיי, מכמה סיבות, הראשונה היא הגובה, והשניה היא הקור, כאשר השמש לא במרכז השמים קר מאוד, לכן רצוי להתחיל את הימים מוקדם ולסיים אותם כבר בשעה 15:00-16:00. ולהיכנס לחימום של הגסטהאוס (תופתעו לגלות מהו חומר הבערה לחימום באזורים הצחיחים). כדאי להביא קלפים וספר לשעות הקרות הרבות.

יום 1: מקטמנדו דרך לוקלה (2,850 מ') למפאקדינג/מונג'ו

יוצאים משדה התעופה לטיסות פנים בקטמנדו במטוסים קלים, טיסה של כ-30 דקות ונחיתה רוויית אדרנלין על המסלול הקצרצר והידוע לשמצה בלוקלה. לוקלה היא עיירה מעניינת ובה יש את כל הציוד הדרוש שאולי חסר לטרק. לא כדאי לקנות שם ציוד נוסף, אלא לחכות לנאמצ'ה בזאר, שם המחירים מעט זולים יותר (בכל מקרה, עדיף לקנות את הציוד החסר לפני בקטמנדו). בלוקלה ישנו מבחר גסטהאוסים ומסעדות, ובין אם הגעתם בטיסה או בטרק רגלי, אפשר לעצור בה ללילה למנוחה ובילוי.

אך אם הגעתם בשעות הבוקר או הצהריים, ישנה אופציה לעצור לארוחת צהריים או לקפה, ולהתקדם לכפרים הבאים כבר באותו היום. בלוקלה עדיין יש אווירה של הטאמל בקטמנדו, אז אם אתם מעוניינים להגיע כבר לשקט של הערים – כדאי להתקדם כבר.

שתי אופציות להתקדמות באותו יום:

  1. הליכה לכפר פאקדינג (Phakding, גובה 2,650 מ'): כ-3 שעות הליכה מלוקלה: מלוקלה השביל יורד לכיוון צפון עד שהוא מגיע לאפיק נהר הדוד-קושי (Dudh Kosi), בעונות התיירות הנתיב מלא בסבלים, תרמילאים ובהמות משא שעושים את דרכם בין שתי העיירות המרכזיות שבתחומי הפארק הלאומי (מלוקלא לנמצ'ה בזאר), והשביל המרכזי עצמו ברור מאוד, ורצוף גסטהאוסים לכל אורכו.כעבור כ-6 ק"מ מלוקלה הנתיב מגיע לכפר פאקדינג , שבו יש היצע רחב של אכסניות.
  2. הליכה למנג'ו (Manjo, בגובה 2,850 מ'): 6-7 שעות הליכה מלוקלה: החלק מפאקדינג למונג'ו הוא בעיקר בעליה, אך השבילים עדיין רחבים ומלאי תנועה. בקצה הצפוני של הכפר פאקדינג השביל חוצה את הנהר לצדו המערבי ומתעקל צפונה-מזרחה עם האפיק. כ-3-4 ק"מ מאוחר יותר, השביל ישוב לצדו המערבי של הנהר ויגיע לכפר מנג'ו, גם בו יש מגוון גסטהאוסים בהם ניתן להישאר ללילה.

למטיבי הלכת: שימו לב כי לא כדאי להגיע לנאמצ'ה בזאר כבא ביום הראשון – בגלל הסתגלות לגובה.

יום 2: מפאקדינג/מנג'ו לנאמצ'ה-בזאר, 3,440 מ'

ממנג'ו השביל ממשיך צפונה עוד כ-2 ק"מ בעלייה מתונה לאורך אפיק הנהר, עד שהוא מגיע למזלג נהרות מדהים וביניהם השלוחה שעליה נמצאת עיירת השרפה. כדי לעלות לנאמצ'ה בזאר יש להיצמד לאפיק המזרחי, ולעלות לגשר מצד ימין של הנהר, ולחצות אותו בגשר תלוי ארוך, שאחריו מתחיל הטיפוס התלול לעיירה השוקקת.

עולים בשביל המיוער ובמהלך העליה מגיעים למקדש קטן שנמצא מיימין לשביל – מקדש זה הוא התצפית הראשונה על הרכס המקיף את האוורסט מרחוק, מעתה, בכל יום עד למחנה הבסיס הרכס מלווה את הטרק ובכל יום מתקרב ועוצמתו גדלה. כעבור שעתיים עד ארבע שעות עליה השביל מגיע לנאמצ'ה בזאר. עיר שלמה באמצע ההימליה, שבה ניתן למצוא כל מה שהתרמילאי הסביר יזדקק לו – בתי קפה, גסטהאוסים, מקלחת חמה, אינטרנט אלחוטי,חנויות של בגדים חמים חנויות מזכרות, שוק מוזיאון, ואפילו כספומט (אך לא כדאי להסתמך עליו). שימו לב כי ה-wifi בהוסטלים עולה כסף, ובנאמצ'ה בזאר ניתן ללכת לאחד מבתי הקפה ומלבד קפוצ'ינו אחרון טעים, ניתן ליהנות גם מ-wifi חינם.

העלייה ליישוב מפרכת והעיירה עצמה ממוקמת בגובה שנחשב כבר רציני לכל הדעות. מומלץ מאוד לחכות יום או יומיים במקום כדי להתאקלם וליהנות מטיולי יום ומהנוחות המפתיעה שנאמצ'ה בזאר מסוגלת לספק לתרמילאים המגיעים אליה.

יום 3: יום התאקלמות בנאמצ'ה-בזאר

מומלץ לא להישאר בהוסטל בימי המנוחה אלא לצאת לראות את העיירה המיוחדת ולעלות לתצפיות משוגעות וטיולי יום קצרים. בין נקודות העניין בסביבה תמצאו את:

תצפית מהאוורסט הוטל (המלון הגבוהה בעולם) כשעה וחצי עליה – סה"כ טיול של חצי יום: עולים במדרגות עד לקצה העליון של העיירה משם השביל מתפצל ישר או ימינה. ממשיכים ישר (השביל ימינה הוא המשך הטרק למחרת), עולים בשביל זיגזג עד שמגיעים למקדש למעלה, זוהי נקודת התצפית הראשונה בה ההרים נגלים בצורה משמעותית.

השביל מהפסגה ממשיך מישורי (מישור נפאלי) עד שמגיע למלון מפואר. במקום מרפסת מהממת, המיועדת למטיילים שאינם אורחי המלון ובה מסעדה, במסעדה ניתן להזמין צ'אי חם או ארוחה, המחירים כמובן גבוהים בהרבה מהמחירים בעיירה, אך לחלוק קנקן צ'אי בנוף המדהים שנשקף ממרפסת המלון זו בהחלט חוויה מעולה. ניתן לחזור באותה הדרך, או לחזור דרך הכפר קוהמג'ונג.

הכפר קהומג'ונג (Khumjung, ג' 3,790 מ') – הוא אופציה מצוינת לטיול יום באזור נאמצ'ה בזאר גם בפני עצמו. הוא נמצא כ-1.5 ק"מ צפונה במעלה השלוחה מהעיירה, והעלייה אליו לוקחת כשעה. בתחומיו נמצא מנזר מקסים, והלאה במעלה השלוחה ממנו ישנה מערה שמיוחסת לגורו רינפוצ'ה (Guru Rinpoche) – המנהיג הרוחני, שעפ"י המסורת 'ייבא' את הבודהיזם לאזור טיבט. גולת הכותרת של העלייה לקהומג'ונג היא ללא ספק האפשרות לתצפית המרהיבה על האמאדאבלם (Ama Dablam) – ההר היפהפה, שנשקף מהכפר.

המנזר בטהאמו (Thamu, ג' 3,500 מ) – טהאמו הוא כפר קטן, כ-3 ק"מ מערבית לנאמצ'ה בזאר. הכפר מקסים, גם אם חסר ייחוד מעט, אבל בקצהו המערבי נמצא מנזר גדול ומרשים, מקושט בעיטורים מוקפדים ובצבעים ססגוניים, הצופה אל הנהר ואל הרכסים המושלגים שמדרום. הכניסה למנזר חופשית, וזו אפשרות מצוינת לטיול התאקלמות באזור העיירה לפני שתמשיכו הלאה אל מחנה הבסיס.

יום 4: נאמצ'ה בזאר לטנגבוצ'ה (Tengboche ג' 3,870 מ')

מנאמצ'ה בזאר עולים עד לקצה העיירה במדרגות, ולוקחים את השביל הימני, השביל מתפתל מטה על צלע ההר לכיוון צפון-מזרח, ועובר בין שני כפרים קטנים, עד שהוא מגיע אל היישוב פונקי-טנגה (Phunki-Tenga, ג' 3,3000 מ'). מומלץ לאכול כאן צהריים ולעשות מנוחה מכיוון שמכאן מדובר בכשעה-שעתיים של עלייה תלולה עד מנזר טנגבוצ'ה הגדול והמטופח, שנמצא על קו הרכס.

שימו לב, שהעלייה למנזר כרוכה במאמץ וכדאי מאוד להעפיל במתינות ובאחריות. היו קשובים לצורכי הגוף שלכם, והקפידו על מנוחות תכופות ועל שתייה מרובה כדי להימנע ממחלת גבהים. בעיירה משתררת אווירה קסומה וייחודית, ההרים בנוף מצד אחד, והמנזר בצד השני, הם אלו שהופכים את הכפר לאולי אחד הכפרים הכי מיוחדים וציוריים בכל הטרק.

בכפר קומפלקס מבנים של המנזר המוקף בכמה גסטהאוסים ומכולם נשקף נוף מרהיב, בייחוד של האמאדבלאם, שהוא מתחרה ראוי על התואר ההר היפה בעולם. לאחר המנזר שנמצא בקצה הגבעה ישנה ירידה לכיוון הכפר טימבוצ'ה, שם נמצאים הוסטלים נוספים, ומאפיה טעימה עם פאי תפוחים נהדר ואחלה צ'אי. מומלץ ביותר להיכנס למנזר לקראת אחר הצהריים ולראות את טקס הנזירים הבודהיסטי, ואף להשתתף ולקבל ברכה מהנזיר הראשי בעזרת צעיף לבן, בהחלט חוויה תרבותית ייחודית.

כמו כן, מומלץ לצאת מחוץ להוסטל לקראת השקיעה ולראות בפעם הראשונה את ההרים נצבעים אדום, זהו בהחלט מחזה מרהיב! בהמשך הטרק ישנן נקודות נוספות, שבהן ניתן לצפות בשקיעה בהרים בצורה עוצמתית הרבה יותר. הצפיה בשקיעה אינה דורשת מאמץ או טיפוס, רק להיות בחוץ בשעה הנכונה.

במידה והגסטהאוסים בטנגבוצ'ה מלאים, ניתן להמשיך הלאה במורד הרכס לכפר דבוצ'ה (Deboche), שממנו הנוף מרהיב אפילו עוד יותר, או מעבר לו, מצדו השני של נהר אימג'ה (Imja Khola) לפנגבוצ'ה (Pangboche, ג' 3,985 מ') – כ-4 ק"מ בערך מטנגבוצ'ה (כשעה וחצי הליכה).

למידע נוסף על מחלת גבהים – סימפטומים, טיפול ומניעה – היכנסו לקישור הבא »

יום 5: טנגבוצ'ה לדינגבוצ'ה (Dingboche, m 4,300)

ביום זה עוברים את גבול ה-4,000 מטר בלינה, לכן חשוב להקפיד על הליכה איטית ומרחקים קצרים יותר, בייחוד אם אינכם מאוקלמים לחלוטין. ממשיכים בשביל אחרי טנגבוצ'ה עד חציית נהר האימג'ה וההגעה לכפר פנגבוצ'ה). השביל ממשיך צפונה במעלה העמק, עד לפיצול שבילים, בו הפיצול הראשון בין שני הטרקים, לפאס הראשון בשלושת הפאסים (Island Peak ו-Chukkung Rii, ) ממשיכים צפון-מזרחה לכיוון הכפר דינגבוצ'ה, או למחנה הבסיס ללא מעבר בפאס הראשון ממשיכים צפונה לכיוון פריצ'ה (Periche, m 4,240).

אולם, מכיוון שלמחרת חשוב לעשות יום התאקלומות והעיירה דינבוצ'ה יותר מיוחדת ובעלת אפשרויות מגוונות להעביר יום מנוחה מהכפר פריצ'ה, מומלץ גם לאלו הממשיכים לכיוון מחנה הבסיס ללון את שני הלילות בדינבוצ'ה ובהמשך הטרק לחזור מעט אחורה בחזרה לשביל ולכפר פרינצ'ה– המרחק בין שתי העיירות הוא 500 מטר.

יום 6: יום התאקלמות בדינגבוצ'ה

גם פה חשוב לקחת יום מנוחה להתאקלמות. האפשרויות שהעיירה דינגבוצ'ה (Dingboche) מציעה ביום המנוחה מלבד לנוח בחצר ההוסטל הם:

תצפית מושלמת – בגובה 5,616 (הכי גבוהה בכל הטרק) ואולי הכי מיוחדת. יוצאים מקצה העיירה (החלק הצפון מזרחי) להמשך השביל למחרת (מי שהולך לפאס) ופונים שמאלה בפיצול, השביל מטפס על ההר בזיגזגים, עליה לא מאוד קשה, של כשעתיים-שלוש. ירידה באותה הדרך.

מומלץ לבדוק את מצב העננים יום לפני כדי לדעת באיזה שעה לעלות. לרוב בבוקר יהיו פחות עננים מאשר בצהריים או אחרי הצהריים. אפליקציה טובה לכך היא The Weather Channel, שמראה תחזית ועננות לפי שעות.

מי שלא רוצה לעלות עד למעלה, יש כמה נקודות תצפית לאורך הדרך, ואפשר לעלות רק עד אליהן. כמובן שככל שתעלו יותר בגובה, הנוף ילך ויתפרש בצורה רחבה יותר, ותוכלו לראות את האגמים הגבוהים והמרשימים, במיוחד משני צדי התצפית.

מאפייה צרפתית טובה עם אוכל טעים, קפה הפוך, ומשחקי קופסה נמצאת ממש בכניסה לעיירה מצד שמאת של השביל.

לאלו הממשיכים לפאס: 

שני טיפים חשובים שכדאי לדאוג להם כבר ביום המנוחה בדינגבוצ'ה:

  1. היום השמיני הוא יום ארוך מאוד ולא פשוט, עם הרבה שעות הליכה. וללא כפרים בדרך, לכן מומלץ לקנות בדימבוצ'ה אוכל לדרך – כיכר לחם עם פחיות טונה, או ממרח אחר.
  2. לאחר הפאס מגיעים לכפר לובוצ'ה, בכפר זה עוצרות רוב המשלחות גם ביום לפני ההליכה לגוראק שפ וגם אחריו, לכן יתכן ויהיו עומסים בהוסטלים, בעיקר בשיא העונה. נסו להזמין מקום לינה מראש, או דרך הגסטהאוס בדינבוצ'ה או דרך מטיילים אחרים שהולכים מדינגבוצ'ה ללובוצ'ה לא דרך הפאס.

יום 7: דינגבוצ'ה ללובוצ'ה (Lobuche, m 4,930)

שתי אפשרויות:

ישירות למחנה הבסיס: מדינגבוצ'ה ללובוצ'ה: מדינגבוצ'ה חוזרים מעט אחורה, ובמזלג פונים ימינה לכפר פריצ'ה, השביל רחב וברור, והרבה משלחות עוברות על דרך זאת. השביל ממשיך במעלה העמק צפונה כ-4 ק"מ ומגיע לכפר הקטן דוגלה (Dughla, ג' 4,600 מ'), וממנו מטפס בעלייה תלולה שאורכה כק"מ הלאה. לאחר מכן הנתיב עולה באופן מתון יותר עוד כ-22 ק"מ, עד הכפר הקטן לובוצ'ה. שימו לב שעקב ביקוש גבוה והיצע מוגבל של גסטהאוסים מקומות הלינה בכפר לרוב מלאים מאוד. לכן, מומלץ להשתדל להגיע כמה שיותר מוקדם לכפר, בייחוד בשיא עונות התיירות, כדי להבטיח לעצמכם מקום טוב לישון בו.

דרך הפאס הראשון: מדינגבוצ'ה לצ'וקונג (Chukhung, ג' 4750 מ') כשעתיים וחצי הליכה, ממשיכים מקצה העיירה דינגבוצ'ה מהנקודה הצפון מזרחית שלה, ימינה בשביל לכיוון צ'וקונג, בשלב מסויים יהיה פיצול נוסף (מזלג) ימינה לכיוון צ'וקונג ושמאלה לכיוון הפאס.

יום הליכה קצר מאוד, אך הוא הכרחי, מכיוון שהיום למחרת הוא יום של כ-10 שעות הליכה, ואם מדלגים על עצירה בצ'וקונג ומוסיפים את שעות ההליכה ליום למחרת זהו יום של 12 שעות הליכה, בעליה לא פשוטה ופס קשוח. לכן מומלץ לחלק זאת ליום אחד קצר וליום ארוך. להולכים מהר ואוהבים אתגרים ניתן לדלג על יום זה וללכת ישר מדינגבוצ'ה ללובוצ'ה דרך הפאס ביום אחד אך זה באמת קריעה.

שימו לב, כי רוב המשלחות אינן מגיעות לאזור זה, לכן השבילים בו יותר צרים ולעתים אינם מסומנים עד הסוף, אך מטיילים רבים עם פורטרים ומדריכים שמכירים את הדרך הולכים על השביל, אל תהססו לשאול אותם כאשר יש ספק.

מצ'וקונג יוצאים שני מסלולי יום יפים:

  • עליה לצ'וקונג רי ותצפית (הנוף מהתצפית משקיף פחות או יותר על אותו אזור של הפאס)
  • טיול לאיילנד פיק בייס קמפ.

למחרת: מצ'וקונג ללובוצ'ה (Lobuche, ג' 4,930 מ') דרך מעבר ההרים (הפאס) קונגמה לה (Kongma La, ג' 5,5355 מ'): מצ'וקונג חוזרים מעט אחורה לאותו שביל ממנו מגיעים יום לפני, ולוקחים ימינה בפיצול לכיוון הפאס, לאחר כ 2-3 שעות הליכה מגיעים לעליה מאסיבית, העליה לוקחת עוד 2-3 שעות הליכה, העליה קשה ומרגישים כאילו בכל צעד עולים לפחות חצי מטר בגובה. בסופה מגיעים לתצפית מושלמת של הרים מושלגים וחדים. בשלב זה רואים את דגלי הפאס מרחוק, הנוף מנקודה זאת הוא לא פחות ממושלם.

ממשיכים לעלות בעליה מתונה עוד כחצי שעה עד האגם. לאחר שמגיעים לאגם ישנה עליה מסיבית אחרונה (ממש קיר) של עוד חצי שעה עד הפס הנכסף, השילוב של ההרים החדים והקיצוניים האלו בשילוב שלושת האגמים הקרובים אליו יוצר חיבור מדהים ונוף מושלם שכל כך שווה את ההשקעה!

לאחר קצת פנורמות וסלפי, והערכה עצמית רבה מתחילים לרדת, הירידה לוקחת כשעה וחצי, בסופה (כיאה לנאפל) יש עליה (עוד קיר של כ-50 מטר), ואז מגיעים לחלק המעניין ביותר של היום, הליכה על קרחון (מרגיש כמו ללכת על הירח) מיוחד ומתיש במקביל כשעה הליכה עד ההגעה ללובוצ'ה.

הערה טכנית: במסלול השני לוקח רק יום אחד להגיע מדינגבוצ'ה ללובוצ'ה, לכן היום הבא נקרא “יום 8”, אם כי בפועל הוא יום 9.

יום 8: לובוצ'ה לגוראק-שפ (Gorak Shep, ג' 5,140 מ')

הליכה קצרה יחסית של כ-4 ק"מ, בדרך בעלת עלויות וירידות רבות (מישור נפאלי) כאשר תחילתה היא הליכה על קרחון ולאחר מכן על הגבעות השונות עד ליישוב הקבע הקרוב ביותר למחנה הבסיס. גוראק-שפ שהוא בעצם מקבץ של גסטהאוסים בקצה העמק, למרגלות ההר קאלה-פטאר (Kala Patthar, ג' 5,550 מ'). מומלץ לצאת מוקדם ולהגיע מוקדם לתפוס מקום – הרבה משלחות תופסות את רוב ההוסטלים.

זהו ה-מקום של הטרק, לא כדאי להחמיץ את שתי הנקודות העיקריות פה, אך כדאי לתכנן איך תרצו לעשות זאת. בגלל שהלינה כאן היא גבוהה מ-5,000 מ', מומלץ לא לישון כאן יותר מלילה אחד, ולכן עם הגעתכם כדאי להחליט אם לנוח בגסטהאוס ולעלות לקאלה פאטר בשקיעה, ולמחרת ללכת למחנה הבסיס ולחזור ללובצ'ה. או להמשיך ישר למחנה הבסיס ולמחרת לעלות לזריחה ומשם להמשיך בחזרה לכיוון לובצ'ה.

מחנה הבסיס: מכאן יוצאים מטפסי האוורסט באפריל, אז אם תגיעו באפריל, תראו הרבה אוהלים וזוהי חוויה מרגשת. אבל אם תגיעו בעונה של אוקטובר זה מרגיש כמו "גן סגור": אין אוהלים, רק שלט ודגלים נפאלים שמראים שכאן נמצא המחנה. אך עדיין זה מרגש לעמוד למרגלות ההר הענק הזה, ואף לצפות במפל הקרח האימתני קהומבו (Khumbu Ice-Fall), המגרגר ונוהם ממזרח למחנה הבסיס. עם קצת מזל, תוכלו גם לצפות במפולת שלגים מזדמנת – עניין שגרתי למרגלות ההר הגבוה בעולם. נשמו עמוק, בשלו לעצמכם קפה ותהנו מהרגע.

עליה לזריחה/שקיעה לפסגת הקאלה פאטר: מחזה מרשים ובלתי נשכח, הפסגות נצבעות אדום ויש תחושה כאילו הן עולות באש, עד שבסופו של דבר כל הפסגות כובות ורק פסגת האוורסט עדיין בוערת. קחו עמכם הרבה בגדים חמים, מכיוון שההמתנה לשקיעה/ לזריחה היא גבוהה וקפואה. יש כאלה הממליצים אפילו לעלות עם שק שינה וקנקן תה וכך להמתין למחזה. העליה לקחת כ-2-3 שעות הליכה. אם עולים בשקיעה לא לשכוח להביא פנס כי הירידה תהיה בחושך.

שיקולים מתי כדאי לעלות לקאלה פאטר:

  • עננות – בדרך כלל יש יותר עננים בשקיעה, ובזריחה השמים בהירים יותר, לא שווה לעלות אם מעונן, כדאי להתייעץ אם המוקמיים.
  • כמות אנשים – רוב הקבוצות המאורגנות עולות לפסגת הקאלה פאטר בזריחה, הפסגה לא כל כך גדולה, אם יש הרבה קבוצות מאורגנות זה יכול להשפיע על החוויה.
  • קור – בשני המצבים יהיה קר באחד הכיוונים – בזריחה בעליה – ובשקיעה בירידה (שהיא קצרה בהרבה מהעליה). שניהם יפים, ייחודים ובלתי נשכחים.

יום 9: טיול באזור גוראק שאפ וחזרה ללובוצ'ה

הליכה לזריחה בפסגת הקאלה פאטר, או למחנה הבסיס (תלוי מה הספקתם ביום הקודם) וחזרה ללובוצ'ה באותה הדרך. קצת לפני לובוצ'ה ישנו פינוק מיוחד: בדרך חזרה ללובצ'ה, ישנה תחנה מטרואלוגית איטלקית בצורת פירמידה. תמורת 3,000 רופי לאדם ניתן לקבל חדר הכל כלול – ארוחת בוקר וערב, הטענה ללא הגבלה של טלפונים ומצלמות, תה ושוקו ללא הגבלה, wifi איכותי, מקלחת חמה ומעולה, ומיטה טובה.

זהו מקום טוב לאיפוס והתרעננות (אבל אם המקום לא מלא לגמרי הם לא מדליקים את החימום, וצריך להישאר עם המעיל כל הערב). בנוסף, ניתן לקבל סיור והסבר בתחנה.

  • מיקום: המלון נמצא בין לובוצ'ה לגוראק שאפ, לקראת סוף ההליכה חזרה יהיה שלט ימינה למלון. צריך לקחת את השביל ימינה לפי החץ הליכה של כ-20 דקות.
  • בגוגל מפות המקום נקרא Evk2cnr 
  • אתר אינטרנט: evk2cnr.org

למי שהגיע מוקדם מהצפוי ללובוצ'ה ורוצה להתקדם, הכפר הבא הוא כשעתיים-שלוש שעות הליכה, כמפורט ביום 10.

יום 10: חזרה ללוקלה או המשך לעמק גוקיו דרך הפאס

שתי האפשרויות העומדות בפניכם ביום הזה הן לחזור ללוקלה באותה הדרך שבה הגעתם, או להמשיך לטיול בעמק גוקיו דרך הפאס השני (שהוא יחסית קל יותר מהראשון והשלישי).

שימו לב: שאם מחליטים לעשות את הפאס השני, זה לא מחייב אתכם לעשות גם את השלישי, ואפשר לחזור מאזור גוקיו לנאמצ'ה בזאר דרך עמק גוקיו. סיבוב זה מאריך את הטיול רק בכשלושה ימים, אך מגוון אותו מאוד.

אלו האפשרויות:

חזרה ללוקלה: כ-3-4 ימים (ימים 10-13/14): ניתן לחזור מלובוצ'ה באותה הדרך. בהליכה מהירה יספיקו שלושה ימים להשלים את המסלול, עם עצירות בפריצ'ה, נאמצ'ה בזאר ולוקלה, אם כי אפשרי בהחלט ואפילו רצוי לרווח מעט את המסלול וללכת בקצב נינוח יותר. ההליכה היא על אותם השבילים כמו בדרך הלוך.

או

המשך טיול בעמק גוקיו דרך הפאס השני: יום 10: לובוצ'ה לזונגלה (Zhongla, ג' 4,830 מ'):  מלובוצ'ה הולכים במורד העמק דרומה. יש להיצמד לנתיב המערבי (הימני), שמתעקל צפון-מזרחה כעבור בערך 2.5 ק"מ, לכיוון אגם צ'ו-לה – אגם בצבע שאפשר רק לדמיין שהוא קיים, אי אפשר להפסיק להסתכל עליו ומעולם לא ראיתי אגם יפה ממנו. הולכים לאורך האגם והלאה לכיוון הכפר זונגלה. אליו מגיעים אחרי עוד כ-3 ק"מ. ביישוב ישנם מעט גסטהאוסים וייתכן שבעקבות עומס תתבקשו לישון באוהל. בכל מקרה, חשוב להצטייד, כאמור, בשקי שינה. בנוסף, הוא יחסית יקר אך החל ממחר המחירים מתחילים לרדת מעט בהדרגה.

הערה: תיאור המסלול מכאן מיועד לממשיכים לטיול לעמק גוקיו.

יום 11: זונגלה לגוקיו (Gokyo, ג' 4,790 מ') דרך הפאס השני – מעבר ההרים צ'ו-לה (5,420 מ')

מדזונגלה השביל עולה צפונה ובנטייה מערבה לכיוון מעבר ההרים. השביל מתחיל העליה מתונה מאוד וכעבור בערך ק"מ וחצי העליה הופכת תלולה ומסולעת, ומגיעה עד מצב של שכדאי הקפל אל המקלות ולהיעזר ביידים בשביל הטיפוס. אל דאגה השביל נותר ברור גם בשלב זה. בסוף הטיפוס מגיעים לנקודת תצפית יפהפייה, הכוללת הרים מושלגים ואגמים בצבעים נהדרים. יש תחושה של הגעה לפאס, זהו מקום טוב לעצירת התרעננות אך זהו אינו הפאס.

ממשיכים עם השביל עד לאזור מושלג כולו, וההליכה על השלג (ניתן להביא שקיות ולהתגלש עליהן בירידות). אך שימו לב לא להתרחק יותר מדיי מנתיב המסלול, ולהיות זהירים, מכיוון שיש באזור סכנה של נקיקים חבויים ומדרגות סלע שמוסתרות על ידי השלג. בקטע זה מקלות יהיו מועילים במיוחד. בסוף ההליכה על השלג ישנו עוד טיפוס קטן – שבסופו מגיעים לפאס. הפאס מתגמל במיוחד, והנוף הקיצוני של ההרים המושלגים לצד העמק הפתוח בהחלט שווים את העליה. מכאן מתחילה הירידה לכיוון דרום-מזרח, הירידה ארוכה יחסית וכוללת בתוכה חלקים רבים של "מישור נפאלי" עד לכפר דגאנק (Thagnak, ג' 4,700 מ'), שבו ניתן להישאר ללילה במידה והעייפות גוברת, או להפסקת צהריים במידה ורוצים להמשיך עד גוקיו באותו היום.

מדרגאנג לגוקיו – כשעתיים הליכה: מדרגאנג יורדים להליכה שחוצה את הקרחון. השביל מסומן בגלי אבנים לכל אורכו. בדרך זו חשוב להיות מאוד זהירים, ולעצור רק במקומות בטוחים. הקרחון כל הזמן זז, וחלקים ממנו נמסים בימי השמש לאגמים קטנים, צריך ללכת במהירות ובזהירות. הקרחון מסתיים בעלייה חזרה לסחופת הקרחון המסלול ממשיך צפון-מערבה ומגיע לאגם 'מספר 3', או אגם דוד-פוקארי (Dudh Pokharii) המרשים, שלמרגלותיו שוכן הכפר גוקיו, מהרגע שהאגם נחשף ישנה עוד ירידה עד גדות האגם והכפר. בגוקיו יש תשתית תיירות ענפה יחסית, הכוללת מספר לא קטן של גסטהאוסים ומלונות שבהם ניתן לעצור ללילה. ואף להעביר לפחות יום אחד או יותר בטיולי יום סביבו.

יום 12: טיולי יום באזור

בעמק גוקיו ישנן מספר נקודות מצוינות לטיולי יום שללא ספק יחקקו בזיכרונכם. מומלץ מאוד להישאר לפחות לילה נוסף בכפר (אם לא יותר) ולצאת ממנו לשיטוטים ברחבי העמק המיוחד הזה. או סתם להגיע עם ספר להתחרדן על שפת האגם. בין אפשרויות הטיול ניתן למנות:

אגמים 4 ו-5: מהכפר ניתן לצאת לטיול צפונה, עד ל'אגם מס' 4', או טונאק פוקארי (Tonak Pokhari), מרחק כשני ק"מ צפונה, ומעבר לו, על סחופת הקרחון (Moraine) עד לאגם החמישי – נגוזומפה טסו (Ngozumpa Tso), שנמצא עוד מעט יותר משני ק"מ הלאה. שני האגמים יפהפיים ובהחלט מומלץ להקדיש שעתיים-שלוש לטיול קצר אליהם.

גוקיו רי (Gokyo Ri, 5,357 מ'): הפסגה למרגלותיה שוכנים הכפר גוקיו והאגם. הטיפוס אליה תלול ואורך כשעתיים, אבל השביל מעלה ברור מאוד. מראש ההר ניתן לראות את פסגותיהם של ענקים כמו האוורסט, להוטסה, מקאלו, צ'ו-אויו, ולעתים גם את הקנגצ'נדז'ונגה – ההר השלישי בגבהו בעולם, הרחק במזרח. בנוסף, נשקפים ממנה רכסי רנג'ו וצ'ו והקרחון העצום המשתרע דרומה. אם הגעתם עד לגוקיו, אל תפספסו את העלייה לכאן.

אל הגוקיו רי מומלץ לעלות לשקיעה/ זריחה, ולראות את ההרים נצבעים אדום, התצפית דומה לתצפית מהקאלה פאטר, אך היא מזווית שונה לחלוטין, ובתצפית זו בולטת עוצמתו של האוורסט, לעומת רכס ההרים העוטף אותו. מומלץ לברר את מצב העננות הצפויה לפני העליה.

ימים 13-14 – גוקיו חזרה לנאמצ'ה באזר

יש שתי אפשרויות שבהן תוכלו לעבור את הדרך הזו:

  1. דרך עמק גוקיו
  2. דרך הפאס השלישי

הנה הפירוט:

אופציה 1: 
יום 13: מגוקיו לדולה (Dole, ג' 4,200 מ'): מגוקיו לוקחים את השביל שממשיך דרומה, עד הפיצול עם נקודת ההגעה לגוקיו, בפיצול יש לקחת את השביל הימיני, לאחר מכן, השביל מתפצל שוב, כאשר פניה ימינה מובילה לכיוון נאמצ'ה בזאר בצורה מהירה יותר, ואילו הפניה שמאלה מובילה גם היא לכיוון נאמצ'ה בזאר,אך דרך הכפר פריצ'ה. הולכים בשביל במורד העמק, והנוף הופך פחות צחיח וטרשי ככל שהגובה פוחת.

בדרך לדולה הנתיב עובר בכפרים הצמודים מצ'רמה (Macherma, ג' 4,400 מ') ולוזה (Luza), שבהם ניתן לעצור למנוחה, ומגיע אחרי 3-4 ק"מ לאחו האלפיני שבו נמצא הכפר דולה, המשקיף על המשך העמק ונהר דוד-קושי שבקרקעיתו. ההליכה היא כבר בירידה מתונה, והיא קלה יותר, ההולכים מהר יוכלו להגיע כבר באותו היום אפילו עד נאמצ'ה בזאר.

יום 14: מדולה חזרה לנאמצ'ה-בזאר: הנתיב ממשיך דרומה מעל לאפיק הנחל, ונוטה ממנו לכיוון מערב, ומטפס בהדרגה לכפר הקטן מונג (Mong, ג' 3,975 מ'), בשיא הגובה של קו הרכס. אחרי העלייה, שהופכת תלולה לקראת סופה, ניתן לעצור להתרעננות במונג, ולהשקיף על נאמצ'ה-בזאר שנמצאת כשני ק"מ במעוף הציפור דרום-מערבה. מכאן ניתן לרדת עד לכפר סנסה וממנו לעלות לקהומג'ונג, שנמצא כק"מ מעל ל'בירת השרפה', שתיראה לכם כמו עיר אחרי בערך שבועיים בקהומבו.

אופציה 2: 

יום 13: מגוקיו לטאמה (Thame, ג' 3,800 מ') דרך מעבר ההרים רנג'ו לה (5360 מ) – הפאס השלישי: יוצאים מגוקיו, מזרחה לכיוון הגוקיו רי, לפני העליה לגוקיו רי השביל מתפצל ימינה לעליה לגבעה ושמאלה להליכה לאורך האגם. לוקחים את השביל השמאלי, והולכים מעל שפת האגם בעליה מתונה עד הגעה לצד המזרחי ביותר. כאשר הכפר גוקיו נמצא בדיוק בצידו השני של האגם, השביל מתחיל לעלות בצורה חדה יותר. העליה, שלוקחת כ-3 שעות, נעשית בשלבים: עליה ואחריה מישור/ עליה מתונה, לאחר מכן שוב עליה חדה ואחריה עליה מתונה, כך עולים עד שמגיעים לפאס. הנוף של אגם גוקיו הנשקף מהפאס הוא ייחודי ומרהיב, מזווית זו ניתן לראות שהאוורסט הוא אכן הגבוה ביותר מבין ההרים העוטפים אותו. זוהי בהחלט אחת הנקודות היפות ביותר בטרק.

כאשר מגיעים לפסגת הפאס השלישי בהחלט תוכלו להגיד לעצמכם, שעשיתם זאת, וכבשתם את שלושת הפאסים של הטרק! ועכשיו נותר רק לרדת.

מתחילים לרדת מהצד השני בשביל מוגדר ורחב, וברובו מדרגות (לסובלים מבעיות ברכיים כדאי להתכונן ליום של ירידות במדרגות). לאחר ההגעה לאגם הירידה מתמתנת מעט ואף נהיית מישורית ובעלת גבעות, ולאחר מכן חדה שוב. עוברים מספר אגמים, ומתחילים לראות מעט צמחיה לאט לאט עם הירידה בגובה.

בעיקרון, הירידה ממשיכה בשביל מסודר יחסית עד נאמצ'ה בזאר, אך להגיע עד נאמצ'ה ביום של הפאס זהו יום ארוך למדיי, מומלץ לעצור באחד הכפרים תלוי בקצב ההתקדמות: הכפר לונגדון Lungden, ג' 4,380 מ') או הכפר טאמה. אלו הם כפרים חקלאיים של בני שבט השרפה ובהם גסטהאוסים. בדרך ביניהם ישנם כפרים רבים דומים, וניתן לעצור בכל אחד מהם, תלוי בקצב ההתקדמות.

יום 14: מטאמה לנמצ'ה בזאר: יומיים ארוכים יחסית, שבהם עוברים קילמטרים רבים, אולם במגמת ירידה, אך השביל ביום זה בנוי ממישור נפאלי קלאסי הכולל בתוכו גם עליות. עוברים ליד מפלים והולכים כל הדרך לאורך הנהר, הטמפרטורות עולות ולאט לאט גם האוויר חוזר. השביל ברור, ובסופו רואים מלמעלה את העיירה נאמצ'ה בזאר, זהו הזמן לנצל את העיירה ולקנות מזכורות מהאוורסט לפני החזרה לקטמנדו.

יום 15: מנמצ'ה בזאר בחזרה ללוקלה

באותה הדרך כמו בהלוך, רק שהפעם בגלל שזוהי ירידה, בהחלט ניתן לעשות אותה ביום אחד. השביל ברובו במגמת ירידה. כשמגיעים ללוקלה מומלץ לעצור אצל חברת התעופה ולתקף את הכרטיס, במידה והגעתם מוקדם מהצפוי – ניתן לשנות ללא עלות את מועד הטיסה.

טרקים נוספים

הגעה חלופית ללוקלה – דרך ג'ירי

אלו מכם שברשותם הרבה זמן פנוי, יוכלו לבחור בדרך הארוכה ללוקלה – הליכה ברגל. ישנם מספר נתיבי הליכה לעיירה, אבל הפופולארי וכנראה היפה שבהם הוא המסלול מהכפר ג'ירי, שנמצא במרחק כ-190 ק"מ מזרחית לקטמנדו. זהו הנתיב המקורי שבו צעדו חוקרי האזור בראשית המאה ה-20, והוא דליל יחסית במטיילים, בניגוד להמשך המסלול למחנה הבסיס החל מלוקלה.

בנוסף, התחלה בג'ירי תאפשר לכם עלייה הדרגתית והתאקלמות טובה בהרבה מאשר הגעה ישירות ללוקלה. מעבר לכך, לאלו מכם שנלחצים בטיסות מאוד מומלץ להימנע משדה התעופה בלוקלה המחזיק ללא עוררין בתואר המפוקפק – "שדה התעופה המסוכן ביותר בעולם", וכנראה אחראי במידה רבה לדירוג הבטיחות הנמוך של חברת התעופה הלאומית של נפאל.

יום 1: מקטמנדו לג'ירי (1,995 מ') 

האוטובוסים לג'ירי יוצאים מתחנת האוטובוסים הישנה בקטמנדו, בשעות הבוקר המוקדמות (בין 5:30 ל-7:00). זמן הנסיעה נע בין 7 וחצי ל- 10 שעות. ניתן לקנות כרטיסים במקום, אם כי מומלץ להזמין מראש דרך סוכנויות הטיולים, כדי לחסוך זמן ואנרגיות מיותרות. האוטובוסים המהירים יגיעו בשעות הצהריים, כך שאפשר להתחיל לצעוד כבר ביום ההגעה מזרחה לכיוון הכפרים מאלי (Mali) ורוסי (Rosi) ובכך לצמצם את ההיקף ההליכה הגדול יחסית של יום המחרת. לחלופין, ניתן גם להישאר ללון בכפר, שבו יש היצע רחב של גסטהאוסים ומקומות בשפע להצטייד בהם, במידה ושכחתם לקנות משהו בקטמנדו.

יום 2: ג'ירי לדוראלי (Deurali, m 2,750)

הליכה מזרחה לכיוון מאלי. הנתיב מטפס עד לקו הרכס, ויורד מטה עד הכפר. ממאלי השביל יורד לכיוון דרום-מזרח עד תחתית הואדי והכפר שיוולאיה (Shivalaya), מעברו המזרחי של הנהר. מהכפר יש לעלות כ-1,000 מ' בגובה, דרום-מזרחה דרך החורש עד לאוכף עליו נמצא צביר הגסטהאוסים שהינו דוראלי. היום נחשב קשה, בייחוד עקב היותו יום ההליכה הראשון. כדאי לשקול, אולי, הליכה קצרה ביום ההגעה לאזור, ולינה במאלי, כדי לחסוך מעט מזמן ההליכה למחרת.

יום 3: דוראלי לקינג'ה (Kinja, m 1,600)

יום קל יחסית, שמתחיל בירידה מדוראלי לכפר השרפה בהאנדאר (Bhandar, m 2,200), שבמרכזו נמצאת סטופה מרשימה. מבהאנדאר השביל ממשיך בירידה מתונה לכיוון מזרח, אל עבר אפיק הנהר ליקהו (Likhu Khola). לאחר המפגש עם הנהר, יש לחצות את הנהר לכיוון מזרח, ולאחר מכן יובל נוסף שלו, לכיוון צפון. הכפר הקטן קינג'ה, בו ישנם מספר גסטהאוסים, נמצא ממש אחרי הגשר.

יום 4: קינג'ה לסטה (Sete, m 2,700)

יום קצר, שעיקרו עלייה תלולה מקינג'ה לכפר סטה, שנמצא מצדו הדרומי של קו הרכס. מקינג'ה השביל מטפס הלאה על צלע ההר לכיוון מזרח, ועובר בדרך בין מספר גסטהאוסים, כמו גם בכפר צ'הימבו (Chhimbu) שניתן לזהות בקלות לפי מבני בית הספר שנמצאים בתחומיו. העלייה אמנם קצרה, אבל תובענית. יחד עם זאת, במידה ואינכם מותשים, ניתן בהחלט להמשיך להתקדם הלאה לכיוון מעבר ההרים למג'ורה (Lamjura La, m 3,530). מקומות לינה פזורים לאורך השביל ממש עד מעבר ההרים עצמו.

יום 5: סטה לג'ונבסי (Junbesi, m 2,680) דרך למג'ורה-לה

היום מתחיל בהמשך מגמת העלייה מזרחה אל עבר מעבר ההרים למג'ורה. השביל חוצה את קו פרשת המים וממשיך על צדו הצפוני של הרכס, ומתעקל ביחד עם העמק לכיוון צפון-מזרח. לאורך הדרך מצויים מספר מקומות יישוב המציעים שירותי הלנה ואוכל, והנופים הנשקפים מהרכס הם מרהיבים. אל גלי האבנים וצביר הדגלים המסמנים את הפס ניתן להגיע כעבור שעתיים בערך מסטה. השביל ממשיך ממעבר ההרים מטה, כ-4 ק"מ בערך לכיוון מזרח עד פתחת העמק, שם הוא מתעקל לכיוון צפון, ומגיע כעבור ק"מ לכפר ג'ונבסי, על האכסניות המטופחות והנעימות שבו.

יום 6: ג'ונבסי לנונטהאלה (Nunthala, m 2,320)

מהכפר ג'ונבסי, השביל עובר על גשר עץ מעל לנחל הנושא את אותו השם. השביל עולה בהדרגה לאורך השלוחה לכיוון דרום, ועובר בדרך על פני קירות מאני וגלי אבנים. כעבור 4 ק"מ בערך, הנתיב עולה אל קו הרכס של השלוחה ויורד ממנו, בעיקול גדול בצורת U צפונה, לכיוון הכפר סלונג (Salung, m 2,980), ממנו כבר ניתן להבחין באוורסט (ביום טוב, כמובן). מסלונג השביל ממשיך לרדת לכיוון נהר רינגמו, ואחרי החצייה שלו, לכפר בעל אותו השם (Ringmo, m 2,650). מרינגמו שביל ברור ורחב עולה מזרחה אל קו הרכס, ומגיע אל מעבר ההרים טאקשינדו (Takshindo La, m 2,930), דרך שער מרשים המקדם את פני ההולכים. ממעבר ההרים השביל עובר על פני מנזר טאקשינדו, ומגיע לכפר נונטהאלה, בו ישנם מספר גסטהאוסים גדולים, אחרי 2.5 ק"מ לערך.

יום 7: מנונטהאלה לפאיה (Paiya, m 2,750) 

מהכפר נונטהאלה יש לרדת כשני ק"מ לערוץ הנהר דוד-קושי (Dudh Kosi), בתחתיתו יש לחצות גשר מעל לאפיק ולהתחיל בעלייה אל הכפר ג'ובינג (Jubing) והלאה במעלה השלוחה, ואז במורד צדה הצפוני אל הכפר קארי-קולה (Khari-Kola, m 2,100). משם יש להמשיך צפונה ולעלות אל השלוחה הבאה, עד הכפר בופסה (Bhupsa, m 2,300), הנמצא על קו הרכס. מבופסה השביל ממשיך על אמצע גובהו של הרכס, ומטפס לכיוון צפון, דרך הכפר קארטה (Kharte) עד מעבר ההרים קארי (Kari-La, m 3,145), ממנו השביל יורד עוד כק"מ דרומה במורד העמק, וממשיך כמה מאות מטרים, עד הכפר פאיה, בו יש מבחר גסטהאוסים מוקפדים ונעימים.

יום 8: מפאיה ללוקלה (Lukla, m 2,850)

יום לא ארוך, שניתן לשלב עם היום הקודם. מפאיה הנתיב עולה למעבר ההרים הנושא את שמו של הכפר (Paiya La, m 3,000), ויורד דרך הכפר הגדול סורקה (Surke), ממנו מספר נתיבים מטפסים מעלה לעיירה לוקלה. מומלץ בחום להשקיע יום מנוחה לפני שתמשיכו להעפיל הלאה לכיוון נאמצ'ה-בזאר.

טיפוס הרים

למרות שהענקים של הקהומבו, ביניהם אוורסט, להוטסה ואמאדאבלאם, גונבים את אור הזרקורים, ישנן עוד מאות פסגות בקהומבו (בכל זאת, מדובר ברכס ההימלאיה) ואינכם חייבים להיות מטפסים מקצועיים כדי לכבוש פסגה באזור.

ההר הפופולארי ביותר בקרב מטפסים מתחילים הוא ה-איילנד פיק (Island Peak, Imja Tse, m 6,189), כ-5-6 ק"מ מערבית לכפר צ'וקונג. סוכנויות טיולים רבות בקטמנדו מציעות חבילות טיפוס להר, המוגדר 'פסגת טרקים' ע"י ארגון הטיפוס הנפאלי; רובן במתכונת הכוללת הגעה עצמאית לכפר צ'וקונג, יום או יומיים של הדרכה ואימון לקראת העלייה, בהם נרכשות מיומנויות בסיסיות של טיפוס הרים, כמו הליכה עם דוקרנים (Crampons) ושימוש בגזרני קרח, ולבסוף – השכמה לפנות בוקר והעפלה לפסגה. חשוב להדגיש שלמרות שהטיפוס להר נחשב קל בסטנדרטים מקצועיים, מדובר במאמץ פיזי משמעותי מאוד שמחייב רמה גבוהה של כושר גופני. על תקחו על עצמכם את האתגר הזה, אלא אם כן אתם מאוקלמים היטב ומורגלים כבר בהליכה בגובה. בין פסגות הטרקים הנוספות באזור הקהומבו ניתן למנות את פסגתו המזרחית של לובוצ'ה (Lobuje, Lobuche, m 6,119), ואת פסגת מרה (Mera Peak, m 6,654) – פסגת הטרקים הגבוהה בנפאל.

אחת מסוכנויות הטיפוס המומלצות בקטמנדו היא –
Himalayan RST Expeditions:

שירותים לאורך המסלול

לינה

תוכלו למצוא מקומות לינה ללא קושי לכל אורכו של הטרק. המסלול משופע בגסטהאוסים, מסעדות, מאפיות ודוכנים לממכר חטיפים. כמה יישובים, כמו נאמצ'ה-בזאר ולוקלה מציעים גם מגוון שירותים נוספים, החל במקלחת, דרך אינטרנט אלחוטי ועד חנויות מזכרות. יחד עם זאת, במקומות קטנים שבהם מספר מצומצם של גסטהאוסים, ייתכן ותתבקשו לחלוק חדר עם מטיילים נוספים או לישון בחדר האוכל, או במקרה של תפוסה מלאה לגמרי – באוהל שיספקו עבורכם.

בנוסף, קיים סיכוי שלא תקבלו כמות שמיכות מספקת לקור העז השורר בגובה, כך שחשוב מאוד להצטייד בכל מקרה בשק שינה חם ואמין.

אוכל

כל גסטהאוס בטרק מתפקד גם כמסעדה, בנוסף למאפיות ודוכני האוכל המופיעים מדי פעם על השביל. האוכל בטרק אינו זול, ובייחוד בגובה הוא אפילו עשוי להיות יקר למדי. חלק מהגסטהאוסים והמסעדות מציעים מנות מערביות דוגמת פיצות, המבורגרים ועוגות למיניהן, ואחרים נוטים לתפריט 'שמרני' יותר. לרוב, האופציות המסורתיות הן מאכזבות פחות.

אבל למרות הנטיות השונות של התפריטים, ישנו קונצנזוס רחב סביב המנה האהובה על כולם – הדאל בהאט (Dal Bhat) – מנת אכול כפי יכולתך שתכלול תמיד אורז, קארי, נזיד עדשים סמיך וירקות כבושים, שבה ישמחו לפטם אתכם אם רק תבקשו.

לא תמצאו גסטהאוס שלא יכלול דאל בהאט בתפריט, כך שהמנה מסוגלת לשמש כמדד להשוואה וכאינדיקציה למחיריהם של מוצרים ושירותים אחרים במקום. שימו לב שהעלויות גדלות בצורה משמעותית יחד עם העלייה בגובה.

מים

לאורך כל הטרק מצויים מים בשפע, בין אם בברזים במקומות יישוב או בפלגים לאורך המסלול. יחד עם זאת, ייתכן מצב שבו תלכו כמה שעות ללא אפשרות למלא מים, כך שכדאי מאוד להצטייד בשני בקבוקי ליטר לפחות. בנוסף, חשוב מאוד לטהר את המים שאותם אתם שותים באמצעות טבליות כלור או טיפות יוד. ככלל, בייחוד בקרבת מקומות יישוב ושטחי מרעה, מומלץ למלא מים רק מנחלים משניים שאין בקרבתם עדויות לתנועה רבה של צאן ובהמות. יש לטהר גם מים מהברזים בהוסטלים.

טרק האוורסט בייס קמפ: נופים מרהיבים לכל אורכה של הדרך. צילום: רותם דמתי

איך להגיע

כאמור, ללוקלה ניתן להגיע אך ורק ברגל, או בטיסה מקטמנדו.

טיסה

בעונת התיירות (מרץ-תחילת יוני, ספטמבר-נובמבר) יש טיסות שיוצאות לעיירה מדי יום בין 7:00 ל-14:00. אך כאשר מגיעה עננות או רוח הטיסות מתבטלות, לכן עדיף לבחור בטיסות בוקר (7:00-9:00), שכן יש סיכוי טוב יותר שלא יתבטלו.

זמן הטיסה הוא כחצי שעה. וכדאי להיעזר בסוכנויות הטיולים לרכישת כרטיסים. בשיא העונה כדאי אפילו להזמין מקומות מראש, אם כי ניתן גם להגיע לשדה התעופה בבוקר ולחכות.

באוטובוס וברגל

אפשרות נוספת היא הגעה באוטובוס לנקודת ההתחלה של הטרק בג'ירי (פירוט תחת “טרקים נוספים”). מקטמנדו האוטובוסים יוצאים לכפר בשעות הבוקר המוקדמות. הנסיעה אורכת לרוב בין 7.5 ל-10 שעות. גם במקרה זה ניתן להיעזר בסוכנויות הטיולים להזמנות. לחלופין, אפשר לקחת ג'יפ לסאלרי, ומשם לצאת למסלול של יומיים הליכה עד ללוקלה.

מזג אוויר

שתי עונות השיא התיירותיות בנפאל הן התקופה שאחרי החורף ולפני גשמי המונסון, והתקופה שאחריהם, ולפני החורף. הראשונה נמשכת בין מרץ עד לסוף מאי, והאחרונה בין ספטמבר לנובמבר. בחודשי הקיץ גשמי המונסון העזים הופכים את המקום לבלתי עביר ואף מסוכן, בייחוד בחלקיה התחתונים של השמורה, ובחורף האזור כולו מתכסה במעטה שלג עבה.

קחו בחשבון, שגם במהלך עונות הטרקים קיים סיכוי טוב לגשמים, בייחוד בגבהים הנמוכים, כך שחשוב להביא אתכם ציוד נגד גשם. מעבר לכך, גם בשיא הקיץ הטמפרטורות בגובה יורדות אל מתחת ל-0. קחו לטרק ביגוד חם ושקי שינה טובים ואמינים (דירוג 'קומפורט' של לפחות 5- מעלות).

המלצת זהב

אזור קהומבו הוא מהיפים והמיוחדים בעולם. ישנן אפשרויות רבות לטיולי יום ולסטיות מהמסלול באזור השמורה, ושבילים צדדיים רבים יכולים להתברר כמובילים לנקודות בלתי נשכחות שיתגמלו אתכם על הזמן והמאמץ הנוספים שתשקיעו. קחו את הזמן, היערכו עם מספיק כסף ופנאי בלוח הזמנים, ואל תפחדו לדחות את ההגעה שלכם למחנה הבסיס או חזרה לקטמנדו. רוב הסיכויים שההשקעה שלכם תחזיר את עצמה.

נותני שירותים

לשכת תיירות – סוכנות הטיולים הממשלתית, המנפיקה את אישורי ה-TIMS, תוכל גם לספק לכם מידע שימושי. הלשכה נמצאת במרכז קטמנדו.

  • כתובת: IMPACT Building, Maitighar, Kathmandu
  • טלפון: 977-1-422359

משטרת התיירים – בלוקלה, כמו גם במקומות נוספים לאורך המסלול, תתקלו בעמדות ביקורת של צבא נפאל ושל רשות הטיולים הממשלתית, שבה יבדקו ההיתרים שלכם.

חברות טיולים – ברחבי הטאמל בקטמנדו ישנן סוכנויות טיולים רבות, שניתן להיעזר בהן לקבלת מידע, הזמנות כרטיסים, וארגון של שירותי תיירות. בהרבה מהן ניתן לרכוש מפות של האזור, כמו גם בחנויות הספרים הרבות שפזורות ברובע.

"שי" (Shay River Rafting):


"סוויסה האדום" (Mountain Way Trekking)

  • מיקום: בקטמנדו – בקומה הראשונה של בניין בנק קטמנדו (Bank of Kathmandu), ליד בית חב"ד, במרכז תאמל; ובפוקארה – מול Everest Steak House, ליד האגם.
  • טלפון: 977-1-4701410+ ,4701420 , 977-61-463839+
  • מייל: [email protected] , [email protected]
  • אתר אינטרנט: www.swissatravel.com.np

"סוויסה הצהוב" (Raging River Rafting)

  • מיקום: בקטמנדו – במרכז התאמל, בקומה ראשונה של הבניין בו נמצא מלון Journey Home, ובפוקארה – בין מסעדת Mama Mia ו-Pokhara Steak House.
  • טלפון: 977-1- 4700872+, 4701752, 4701283 , 977-61-466446+, 466447
  • מייל: [email protected], [email protected]
  • אתר אינטרנט: www.swissatravel.com

כסף – השירותים לאורך הטרק אמנם מצוינים, אבל עלותם אינה זולה. בייחוד במידה ואתם מתכננים להסתמך על גסטהאוסים עבור אוכל ולינה, חשוב מאוד לקחת אתכם מספיק כסף, עם מעט עודף שיאפשר לכם גמישות וימנע מכך לחזור באמצע במקרה של עיכובים. המחירים עולים ביחד עם הגובה, וכמובן שלאורך הדרך לא תתקלו בכספומטים או בחלפני כספים.

בית חולים – למעט מרפאה כפרית אחת או שתיים, בנמצ'ה בזאר ובדימבוצ'ה, אין שירותי רפואה מתקדמים באזור, ומומלץ מאוד להתפנות לקטמנדו במקרה חירום. מראה של מסוקים המפנים מטיילים הוא מאוד שכיח במסלול. כמו-כן, מומלץ בחום להחזיק באמצעי תקשורת שבעזרתם ניתן להיות בקשר עם חברות הביטוח וסוכנויות הטיולים בקטמנדו (באזור לוקלה ונאמצ'ה בזאר יש קליטה, בד"כ), עדיף אפילו סים איתור, וחובה להביא ערכת עזרה ראשונה בסיסית יחד אתכם (אם נתקעתם בלי – נסו לבקש ממדריכי המשלחות).

מה הכי לא כדאי

לא למהר! בכל נתיב שלא תבחרו, חלק גדול מהטרק, אם לא רובו, כולל הליכה בגבהים מסחררים של למעלה מ-3,500 מ'. הגובה המשמעותי הזה משפיע על גופנו ועשוי לגבות מחיר בדמות חולשה, כאבי ראש, בחילות ואפילו מחלת גבהים רצינית. שמרו על רמת מודעות גבוהה לסכנות הללו, והקפידו לנקוט צעדי מניעה, כמו שתייה מרובה, שינה טובה וגם כדורים במידת הצורך. אבל מעל הכל – אל תעמיסו על עצמכם, ועשו פחות ממה שנדמה לכם שאתם מסוגלים, בעיקר בימים הראשונים בגובה. בנוסף, הליכה איטית תאפשר לכם ליהנות מהדרך ולמצות את השהות שלכם באזור האוורסט עד תום. אחרי הכל – אתם בחופשה. למידע נוסף על מחלת גבהים  » 

בטיחות ואזהרות

גובה – כאמור, יש לתת את דעתכם על הסכנות שעלולות להתעורר בגובה, ולוודא שאתם לא מכניסים את עצמכם למצבים לא נעימים ולעתים אף מסוכנים. היו קשובים לגופכם, שתו הרבה מים, והקפידו לעצור ברגע שאתם מתחילים לחוש ברע. אם מצבכם לא משתפר רדו מיד בגובה. מומלץ מאוד, בייחוד אם אינכם מאוקלמים לחלוטין, לא לטייל לבד, כדי שתוכלו להסתמך זה על זה, במידה ופוקדת אתכם תחושה רעה.

חיות – יאקים הם חמודים, פרוותיים ופוטוגניים מאוד, אבל עלולים להיות גם טריטוריאליים והפכפכים. אל תתגרו ביאק, ואם בהמה חוסמת לכם את השביל בצעו עיקוף או חכו מעט. סגלו לעצמכם כלל אצבע, בנפאל, וגם בשאר העולם, למעשה – לא מומלץ, בלשון המעטה, להיכנס למאבק על דומיננטיות עם חיה במשקל ממוצע של חצי טון.

מזג אוויר – מזג האוויר בהרים נוטה להשתנות מהר וללא התרעה, ומאופיין לעתים רבות בקיצוניות. גם מחוץ לעונת המונסונים, ממטרים הם עניין שכיח, וערפל כבד עשוי לכסות את המסלול, לעתים במשך כל היום, תלכו בשבילים מסומנים ושימו לב למקום בו אתם דורכים. לרוב, בבוקר אין עננות, והיא מתחילה לקראת הצהרים, שימו לב שאם עולים לתצפית כדאי לעשות זאת כמה שיותר מוקדם, אך בגלל הקור העז לא כדאי להתחיל בחושך, צאו עם אור ראשון. מעבר לכך – בגבהים קר. תמיד. בואו ערוכים לגשם ולטמפרטורות נמוכות. בנוסף, קרינת השמש בגובה ניכרת, בייחוד באזורים מושלגים, שבהם קרני האור משתקפות במשטח הלבן. קחו אתכם משקפי שמש, כובע וקרם הגנה.

וככה זה נראה מנקודת המבט של אנשים שעשו את זה לפניכם:

קישורים רלוונטיים

לתחילת הכתבה