סופ"ש ארוך בפורים בהרכב משפחתי נרחב - מגיל שנה ועד גיל 70+.
לינה ב-Quiriti Vatican Relais. ה"מלון" נמצא בתוך קומפלקס דירות מגורים גדול וכולל בעצם 6 יחידות מגורים. כל יחידה כוללת חדר שינה וחדר רחצה. משותף לכולן מסדרון ארוך ומטבחון קטנטן שם מגישים בבוקר קפה ומאפה. בעלי המקום מקסימים ומוכנים לעזור בכל בקשה שהיא (ולנו היו לא מעט). המיקום מושלם - בסמוך למסעדות, רחוב קניות, תחנת מטרו ותחנות אוטובוסים.
יום ראשון
מתחילים ישר ולעניין בסיור קולינרי עם מיכל מילרד. נפגשים במזרקת הצבים ויוצאים למסע בן 4 שעות בנבכי הקולינריה האיטלקית בהם למדנו על סוגי הקפה השונים, שמני זית, חומץ בלסמי ופסטות.
מתחילים ב-Tartarughe בקפה ומאפה מעולים. ממשיכים ל-Rimessa לטעימת שמני זית, חומץ בלסמי, יינות וגבינות אילטקיות משובחות. ועוברים לטירמיסו משובח. נרגעים קצת בהליכה וממשיכים ללימוד וטעימה של פסטות ב-Maccarone, טעימת מטוגנים משוגעת ב-Supplizio, עוד קצת פחמימות בצורת פיצות ב-Forno campo di fiori ולקינוח גלידות.
הסיור כייפי, זורם, עמוס במידע וטיפים ומלא בטעמים. שווה ביותר לפתוח איתו ביקור בעיר.
בתכנון הראשוני היה גם שנ"צ אחרי הסיור אבל כמובן שזה נשאר רק בגדר התכנון כי זמן רומא הוא זמן שלא יחזור....
חוזרים רגלית למלון לאורך נהר הטיבר, מתארגנים זריז וממשיכים לעבר הותיקן תוך כדי הליכה ב-via cola di rienzo והתמקדות ב-Castroni, חנות מכולת, סטייל שנות ה-70, למוצרי גורמה. לונה פארק לחובבי אוכל ואוצרות קולינריים, כאלה שכדאי להביא לארץ.
משם ממשיכים בזריזות אל מוזיאוני הוותיקן, עבורם רכשנו בבוקר הטיסה. מסמנים וי על מדינה נוספת ברשימה שלנו ומתחילים בחיפוש אחר הקפלה הסיסטינית. המוזיאון עצום ועל אף גודלו מרגישים את עומס המבקרים בו ובמיוחד את הקבוצות המאורגנות. מומלץ להגיע אליו בבוקר ולא שכבר מתחילים להיות עייפים וכמו כן כדאי לעשות מראש שיעורי בית ולדעת מה כדאי ורוצים לראות בו כי אין סיכוי להספיק לראות את הכל בכמה שעות. על אף העומס והעייפות השיטוט במוזיאון היה מרתק ושווה כל רגע. הקפלה אגב, לא יצירת האומנות הכי מרשימה שם לדעתי.
ארוחת ערב זריזה וקלילה אכלנו ב- Bao Bao dumplings הסמוכה למלון. היה חביב ביותר.
יום שני
נקודת התחלה של כל החבורה היתה בכיכר העם, Piazza del Popoplo, שהייתה בשלבי הכנה למרתון רומא. משם טיפסנו במדרגות ל- Terrazza del Pincio, המרפסת הממוקמת מעל הכיכר ומשקיפה אליה ואל כל רחבי העיר. מן המרפסת יוצאים לסיבוב בגני Villa Borghese העצומים, מספיקים לעשות שייט קצר באגם ולשבת לכוס קפה ב- Pic Nic.
לאחר צבירת כוחות ירדנו אל העיר דרך Porta Pinciana ו- Via Veneto עד למדרגות הספרדיות שלטעמי לחלוטין אוברייטד.
ואז בא לנו לטעום עוד קצת קולינריה מקומית. בעודנו עומדים בתור לדוכן פסטה, הצטיידנו במריטוצו עמוס קצפת מ- Pompi. חלק נכבד מהקצפת נותר על הרצפה אבל סה"כ היה טעים. התור לפסטה אגב לקח כרבע שעה כיוון שהמקום טרם נפתח, אבל ברגע שפתחו הוא רץ כמו סרט נע. דוכן הפסטה PastificioGuerra, כולל בכל יום שתי אפשרויות של פסטה לבחירה, המנה מוגשת בכל טייקאווי ואין זמן להתלבט. סטייל ה- Suop Natzi. הפסטה היתה טעימה ויחסית לא יקרה.
היעד הבא Fontana di Trevi, הכה תיירותית. הכניסה למזרקה עוברת דרך תור שמתקדם מהר יחסית אבל הופך את החווייה לפחות אטרקטיבית. זורקים מטבע, מסמנים וי וממשיכים הלאה.
דוגמים פיצה ב- PizzainTrevi. הביקורות בגוגל משבחות, בעיני לא משהו.
קופצים לפנתיאון כדי לגלות שהתור אליו הוא אינסופי. עושים עצירת קפה זריזה ב- Tazza D'oro, אחד מבתי הקפה הידועים והותיקים בעיר.
וממשיכים אל עבר הרובע היהודי לקריאת מגילת אסתר (ערב פורים) ועוברים דרך צילומי קליפ של זמר איטלקי כלשהו. ברגע שהחבדניקים קולטים אותנו הם לא משחררים, אנחנו מחליפים משלוחי מנות ויושבים לקריאת המגילה, ממושמעים לרקיעות ברגליים בקריאת השם 'המן' במבטא יידשאי כבד. הנחת תפילין הם לא הצליחו להוציאו מאיתנו אבל כוסית ערק לחיים הרמנו יחד.
ארוחת ערב אוכלים כולם יחד בקרבת המלון, סמוך לותיקן ב- Tonnarello San Pietro, המסעדה פופולרית ועמוסה ויש צורך להזמין מקום מראש. מסעדה חביבה, אוכל איטלקי, מקום מצוין לקבוצה גדולה.
אחרי המסעדה עושים סיבוב באיזור הוותיקן וטירת סנטאנג'לו המוארים, קצת תמונות ולילה טוב.
יום שלישי
פותחים את הבוקר באנדרטת ויטוריו אמנואלה השני אליה הגענו בנסיעה באוטובוס. האנדרטה גדולה ומרשימה והמראה הנשקף ממנה יפהפה.
ממשיכים כרבע שעה של הליכה בחום, בתוך נחילי אנשים ובמהירות כדי להספיק לפני הסגירה אל כנסיית San Pietro in Vincoli על מנת לצפות בפסל של משה המקורנן. חביב.
יורדים משם אל עבר הקולוסיאום העמוס אנשים לעיפה ומחליטים לחתוך ולנסוע אל שכונת EUR למוזיאון הבלונים לתערוכת Euphoria. קו המטרו מביא אותנו ישירות לשכונה המרוחקת מהמרכז כחצי שעת נסיעה. לפני התערוכה מתפצלים לצהריים - הקריניבורים לסניף מקדונלדס והצמחוניים ל-Vero food.
שבעים ומרוצים נכנסים לתערוכה. התערוכה מדהימה וחווייתית. מומלצת לכל ילד ולכל מי שילד בנפשו. הילדים סיכמו את החוויה כטובה יותר מכל לונה פארק שהיו בו וגם אנחנו המבוגרים יצאנו מותשים אבל עם חיוך מפה לאוזן.
ארוחת ערב אכלנו ב- Mama Eat - Roma Vaticano. מסעדה איטלקית מהסוג שיכול להכיל כמות אנשים כמו שלנו, אבל מאוד רועשת, עמוסה והאוכל היה לא משהו.
לעומת זאת הגלידה, שנרכשה אח"כ ב- Gelateria Cremilla הייתה מדהימה ומולצת ביותר. גלידה איטלקית אמיתית.
יום רביעי
יום מרתון רומא ויום "לברוח" מרומא.
השכמנו מוקדם בבוקר ועלינו על המטרו לכיוון הקולוסיאום, נק' ההתחלה של המרתון, רק כדי לגלות שבתל-אביב האירוע הרבה יותר שמח וחגיגי. משם קפצנו לרחוב בקרבת המלון שלנו בשביל לעודד את הרצים הראשונים שהגיעו לקילומטר ה-20.
בשעה 9:30 חיכה לנו מיניבוס לטיול קליל מחוץ למרכז העיר.
תחנה ראשונה Frascati, אחת מ-13 כפרים ועיירות המרכיבים את קסטלי רומני. זהו מחוז חקלאי שהתפרסם בייצור יין ושמן זית עוד מתקופת האמפריה הרומית. הדבר הראשון שתופס את עיננו בעיירה היא וילה אלדוברנדיני המרשימה שסגורה לקהל אבל מרשימה גם מבחוץ. משם סיבוב לא ארוך ברחובות העיירה (כי ירד גשם), אספרסו קצר, שירותים וניגשים ישר ולעניין - לאכול כריך פורקטה ב-Forno Ceralli. מאפייה וקונדיטוריה משובחת עם ותק של 105 שנים. כריך הפורקטה נוצר מרולדה ענקית של בטן חזיר במילוי עשבי תיבול, הנפרסת לפרוסות ומוגשת בתוך לחם. היה משובח! עוד טעמנו מעין עוגיה גדולה, עשויה בצק סולת, ממולאת בגבינת ריקוטה וריבת פירות יער - torta ricotta e viciole. הייתה אלוהית!
כיוון שהגשם לא הפסיק לרדת החלטנו לחזור למיניבוס ולהמשיך הלאה.
העיירה הבאה בה ביקרנו - Nemi, השוכנת על גבעה תלולה ומשקיפה על אגם מרהיב. הולכים לאורך טיילת מלאה מסעדות ובתי קפה כשמתחתם נשקף נוף מרהיב על האגם והגבעות הירוקות המקיפות אותו. העיירה היא גם בירת התותים של איטליה ולכן ישר נלקחנו לטעימות של תותים - על הקינוחים, בליקרים וסתם ככה טבעיים. הטעימות היו ב-Da Spartaco al Grottino, מקום חביב ולא יותר.
חנות נקניקים מעניינת במקום - Norcineria Castelli Nemi.
הכפר השלישי והאחרון אליו הגענו בסיור - Castel Gandolfo, היושב על גבעה ומשקיף על אגם אלבנו. בכניסה לכפר נצא ארמון הקיץ של האפיפיור והגנים המרשימים שלו. הכפר מתגאה בעובדה שבכיכר הראשית נמצאת תיבת הדואר הראשונה בעולם!
צהריים אכלנו ב- Arte e Vino, מקום שלא החליט עדיין אם רוצה להיות מוזיאון או מסעדה. במקום מספר חללים (מעל ומתחת פני הקרקע) עמוסים לעייפה בפרטי אספנות שלעיתים מקשים על התנועה במקום. האוכל סביר ולא יותר. ה"אטרקציה" של המקום היא ללא ספק האוספים שמוצגים בה.
חזרנו למרכז רומא לקראת השעה 18:00, יצאנו לסיבוב זריז באיזור ה-Via del corso, עד לסגירת החנויות, עמוס וסתמי וחזרנו לישון.
יום חמישי
בוקר אחרון ברומא. יוצאים מוקדם כדי להספיק כמה שיותר דברים.
נשנוש קליל של פיצת תפוחי אדמה אלוהית וקניית גבינות הביתה במעדניית Gabrini(שחבל שהתגלתה רק ביום האחרון) ויצאנו לדרך.
יעד ראשון, 2 דק' הליכה מהמלון - חנות TeknoToys LEGO Shop, חנות לגו שאינה רשמית אבל מחזיקה את כל הדגמים הכי חדישים, במחירים מעולים וללא עומס מבקרים. שווה ביקור למי שמחפש ברומא דווקא לגו...
סיימנו עם השופינג ולקחנו מטרו עד לתחנת Piramide, כדי להציץ על Piramide di Caio Cestio. בדרך עוברים גם באנדרטת Tutti Potenziali Bersagli לזכר קורבנות הפאשיזם והגזענות.
פירמידת הקבורה אשר נבנתה בסוף המאה ה-1 לפני הספירה מכוסה שייש לבן, נראית חדשה לגמרי ואינה מרשימה במיוחד.
משם ממשיכים לשוק Testaccio. ימי שני הם ימים פחות חזקים של השוק, אך עדיין כמחצית מהדוכנים בשוק פתוחים ומציעים את מרכולתם היפה. דגמנו שייקים, ארנצ'יני, פיצה ומספר פסטות. הכל היה ברמה גבוהה.
שבעים וטובי לב מתחילים לטפס על גבעת Aventino באחת השכונות המיוחדות שראינו עם בתים יפיפיים ומרשימים בגודלם המשמרים את הקו ההיסטורי. טיפסנו עד ל- Piazza dei cavalieri di Malta, כיכר שאמורה להיות מרשימה ובעת ביקורנו הייתה כולה בשיפוצים, מה שלא מנע מהמבקרים לעמוד בתור אינסופי להצצה בחור המנעול של דלת מעונו לשעבר של ראש המסדר. החלטנו לוותר על התור שזז בעצלתיים וגילינו שבמרחק כמה דקות משם אפשר לצפות בכיפת בזיליקת סן פייטרו ללא תור...
משם ממשיכים ל- Giardino degli Aranci שלפי כל התיאורים התיימר להיות לוקיישן מושלם לצילומים ובכלל והוא אחד המקומות הרומנטיים בעיר. בפועל זהו עוד מקום שמרפסת התצפית שלו הייתה בשיפוצים, ואם או בלי קשר, גם הגן עצמו לא מרשימים במיוחד.
עצרנו לרגע ב-Bocca della Verità, פה האמת, עוד אטרקציה עם תור ארוך בלי שום סיבה אמיתית. היה לנו שם מפגש מעניין עם תיירת אמריקאית, נתקלנו בשיירה של מלך ירדן וחצינו את הנהר לשכונת Trastevere.
התכנון היה לאכול ארוחת צהריים במסעדה המדוברת Trattoria da Enzo al 29, אבל התור אליה היה כל כך ארוך והמסעדה כל כך קטנה כך שהבנו שאין לנו יותר מדי סיכוי בלחץ הזמנים שהיינו בו. ולכן הלכנו על המוכר וה"בטוח" Tonnarello Scala. התפריט מוכר, המנות חביבות, השירות אדיב, נרשם עוד וי.
הזמן התחיל להתצר ולכן גם תוכניותנו לעוד אתרים בסביבה. שמנו את פעמינו רגלית למלון. כמובן שלא פספסנו בדרך הצצות למתחתמים משותפים בתוך בנייני מגורים ששערם היה פתוח.
את הדרך לנהר עשינו לאורך נהר הטיבר, עצרנו שוב ב-Carmelitta לג'לאטו אחרון, הורדנו מזוודות ונסענו לשדה התעופה.
