תיכנון המסלול
בחירת מסלול
השאלה הראשונה שצריך לשאול כאשר מחליטים לצעוד בקמינו היא איזה קמינו לעשות? קמינו דה סנטיאגו (או- הדרך לסנטיאגו) היא לא דרך אחת, יש המון דרכים בכל רחבי ספרד, כאשר הידועות והצפופות ביותר הן הקמינו הצרפתי, קמינו פורטוגיז (מפורטו) וקמינו דל נורט (הצפוני). לכל דרך יש את האופי שלה, כאשר דל נורט והצרפתית הן הארוכות ביותר (בין חודש וחצי לחודשיים הליכה) והפורוגיז לוקחת 11-14 ימים, בדומה לקמינו פרימיטיבו. הסיבה שבחרתי לצעוד בפרימיטיבו היא כי זוהי הדרך המאתגרת ביותר על פי בלוגים שמצאתי, ומכיוון שהיא התאימה לי בול בזמנים שיכולתי לטייל. היא פחות צפופה מהדרכים האחרות, ולרוב המטיילים (או הצליינים כפי שהם נקראים כאן) שבוחרים ללכת בה יש ניסיון כבר מקמינואים אחרים.
אולם, בהשוואה לכמעט כל טרק שעשיתי בעולם, הקמינו פרימיטיבו היה קל יותר. הוא הזכיר לי חלקים קלים יותר בשביל ישראל מבחינת קושי, אם כי אין שום דמיון בנופים. הסיבה שהוא נקרא "פרימיטיבו" היא שזוהי דרך הצליינים המקורית בה על פי האמונה הלך הצליין הראשון, ולא כי היא "פרימיטיבית" בשום אופן.
לאחר שבוחרים לצעוד בדרך הפרימיטיבית לא נותר כמעט תכנון לעשות!* 500 שנה של צליינים הצועדים לאורכה פיתחו כפרים ועיירות, מסעדות ומקומות לינה בדיוק היכן שתזדקקו להם. בין אם תלכו 10-20 קמ ליום ובין אם 20-30 כפי שאני בחרתי ללכת, תמיד יהיה לכם מקום לישון ולאכול.
*אני צעדתי לא בעונה (אמצע יוני עד אמצע ספטמבר, בה מומלץ לפעמים להזמין מקומות לינה יום-יומיים מראש
קמינו פרימיטיבו
הקמינו פרימיטיבו נמשך לאורך 315 קילומטרים מהעיר אוביידו בחבל אסטוריה ועד לקמינו דה סנטיאגו בגליסיה. אני חילקתי את ההליכה ל 13 ימים שאורכם נע בין 16-33 קמ, אך ניתן לחלק באופן שונה ולוהסיף ימים ממש בקלות. אני לא ממליץ להוריד ימים אלא אם רוצים לדלג על חלקים, במקרה זה ניתן בקלות לעלות על אוטובוס שייקח אתכם לתחנה הבאה על הקמינו. הימים הראשונים הם הימים לדעתי היפים והקשים יותר, כאשר למעשה שמונת הימים הראשונים הם השיא של המסלול, ובחמשת הימים הבאים המסלול כבר פחות דרמטי, אך זוכים לפגוש יותר צליינים וערים יותר גדולות ומעניינות. אסטוריה יותר כפרית והררית ביחס לגליסיה, יש להן כמה מאכלים מסורתיים שונים וגליסיה עשירה יותר. ממליץ בחום להזמין סיידר באסטוריה, תקבלו משקה אלכוהולי טעים מאוד שמיוצר במחוז.
המסלול מגוון מאוד, הימים הראשונים מלאי עליות וירידות שיאתגרו את הברכיים (אם כי השביל מותאם אופניים כך שלא תפגשו מדרגות ומדפי סלע שדורשים טיפוס אמיתי) ובימים האחרונים תיכנסו למספר ערים גדולות, כמו לוגו ומלידה. למי שאין זמן לעשות את כל המסלול, רוצה לראות טבע ולא דחוף לו להגיע לסיום בסנטיאגו אני ממליץ להתמקד בימים הראשונים, ה"דרמטיים" יותר.
קמינו פרימיטיבו לא צפוף כמו דרכים אחרות, בכל יום מתחילה קבוצת מטיילים לצאת לדרך ובגלל שחלוקת הימים זהה לרוב האנשים המטיילים שלצידכם ביום הראשון יגיעו איתכם גם לסנטיאגו. יחד איתי צעדו בערך שלושים מטיילים- זוגות מבוגרים, חבורות של צעירים, משפחות ובעיקר בודדים שהגיעו לחוות את הלבד שלהם. רוב המטיילים היו ספרדים וגרמנים, אם כי פגשתי עוד המון צליינים ממדינות שונות. המגוון לא מסתכם במוצא של המטיילים אלא גם במניע שלהם לצאת לדרך. חלק עולי רגל שמגיעים ממניע דתי, חלק רצו לחוות את האתגר והיופי של המסלול, יש המחפשים חוויה רוחנית, ופגשתי אחד שניסה ללכת 1000 קמ בשלושים יום, ובחר בקמינו סתם מתוך אתגר.
אני ממליץ בחום להוסיף עוד ארבעה ימים ולצעוד 90 ק"מ עד פיסתירה- "קצה העולם העתיק", מסלול יפה מאוד ולא קשה היוצא הישר מהקטדרלה של סנטיאגו.
התמצאות
ההתמצאות בקמינו נוחה מאוד ולא צריך להגדיל ראש כדי לנווט בו. ראשית, ישנה אפליקציה שנקראת "buen camino" אליה ניתן להוריד מראש את כל המידע של המסלול, החל ממפות, פרטים של אלברגיז ומסעדות וכן תמונות של כל כפר בדרך ועצות שימושיות, קצת בדומה לעמוד ענן הישראלית אך יותר מסודרת. האפליקציה מעודכנת לרוב (אם כי לא תמיד) ויש בה את כל המידע שתצטרכו במהלך ההליכה. היא מראה בכל זמן מה המרחק לכפר הבא ומה ניתן למצוא בו, למשל אם הוא קטן ויש בו מסעדה אחת או גדול עם סופר, אלברגיז בנק וכו'. כך שאם אתם רעבים ואין לכם אוכל, פשוט תבדקו מה המרחק לכפר הבא ואיפה טוב לכם לעצור לנוח. האפליקציה גם מראה כמה תעלו ותרדו בכל יום, ותעזור לכם לתכנן את הדרך.
הסימון ברובו ברור מאוד, הסימן של הקמינו הוא צדפה צהובה או חץ צהוב, ופשוט צריך לעקוב אחריהם. כלל האצבע שלי היה שכל הדרכים מובילות לסנטיאגו, ובהתאם הולכים לכיוון מרכז הצדפה ולא להפך. לפעמים יש סימון יתר או סימן מסתתר שמבלבלים, וברגעים אלה האפליקציה מוכיחה את עצמה כחיונית ומדוייקת. עיקר הבלבול מתרחש בתוך הערים, שם הסימנים קטנים ויכולים להיות בכל מקום, גם על המדרכה.
לינה
מקומות הלינה נקראים אלברגיז (albergue) ובכל כפר ועיירה כמעט יש בין אחד לעשרה תלוי במקום. מחירם נע בין 5-20 יורו (לאלברגיז הציבוריים) ועולה לפרטיים (אם כי הם מציעים יותר שירותים). רוב האלברגיז מציעים וויפי בחינם, מיטה שירותים מקלחות ומטבח מאובזר ברמות שונות. באלברגיז הציבוריים יש מיטות קומותיים וחדרי שינה גדולים של בין 8-160 איש, בלי חדרים פרטיים, ובאלברגיז פרטיים ניתן להזמין מראש חדרים פרטיים. כמעט בכל אלברגי ניתן לכבס ולייבש בכמה יורו למכונה, או לתלות בגדים בחוץ לייבוש. האבלריז נפתחים בשעות הצהריים לקבלת צליינים, ובציבוריים לא ניתן להשאר יותר מלילה אחד (במידה וצריכים יום מנוחה אפשר לבקש וחלקם יאשרו ללא בעיה) ניתן להתקשר להזמין מקום יום יומיים מראש, אם כי הפרימיטיבו לרוב לא עמוס, ובעלי האלברגות סיפרו לי שרק בשיא העונה היו ימים בהם לא היה אצלם מקום, ובמקרה זה אנשים הולכים לאלברגי אחר באותו כפר. חשוב לזכור שלכל אחד יש תכנית אחרת, וגם עם השביל עמוס זה לא אומר שהאלברגי יתמלא. הרבה מטיילים לא לנים באלברגיז ציבוריים ומעדיפים חדרים פרטיים ולשלם יותר, או עוצרים בכפרים אחרים. לכן אין סיבה להכנס ללחץ שלא יהיה מקום לישון, ועדיף להנות מהדרך
אוכל
כפי שכתבתי, אין סיבה לדאוג מראש. ההמלצה שלי היא לסחוב ארוחת צהריים קטנה על הגב רק בשביל לחסוך בכסף (אפשר גם לאכול צהריים במסעדות בדרך כמעט כל הימים). ברוב המסעדות יש אפשרות להזמין "menu del dia" (עיסקית, 10-15 יורו) המורכבת ממנה ראשונה, עיקרית, קינוח לחם ושתיה. למעשה אם תבקשו לראות menu, לרוב יניחו שהזמנתם "menu del dia" ופשוט יתחילו להגיש לכם אוכל. חלק מהאלברגיז מציעים ארוחת ערב/בוקר שנעות בין צנועה ובסיסית לעשירה ומפנקת, בהתאם למחיר.
תחבורה ציבורית
הדרך הנוחה ביותר להגיע לאוביידו היא ממדריד, משם ניתן לקחת רכבת ואוטובוס ישירים. חשוב להזמין כרטיס מספר ימים מראש, ולא לבנות על מקומות ברגע האחרון. במהלך המסלול יש אוטובוסים שעוברים בין הכפרים כל מספר שעות, וגם מספר מוניות שניתן להזמין לכל מקום. אני ממליץ למי ששוקל לקחת מונית להתייעץ עם בעלי האלברגיז בכפרים, הם יודעים הכי טוב איך ניתן להתנייד ולתת טיפים טובים. אפשר לשלוח בכל יום את התיק לנקודה הבאה בתיאום מראש ובמחיר 5 יורו. עשיתי זאת רק פעם אחת אבל היא הייתה שווה את זה ממש ומאוד נוחה, ויש הוראות בכל אלברגי להזמנת מוניות אלה. שימו לב, שהמונית תלוית ביקוש ומרחק. החברה שפועלת בקמינו פרימיטיבו מפסיקה את השירות במלידה (יומיים לפני סנטיאגו) ואני לא מצאתי חברה אחרת ליומיים האחרונים.
בסנטיאגו יש שדה תעופה שממנו ממריאות טיסות למדריד, במידה ותזמינו מספיק מראש הטיסה תעלה לכם פחות מאוטובוס או רכבת חזרה. אני לקחתי אוטובוס למדריד, שמונה וחצי שעות ללא עצירות אך מפנק יותר מאוטובוסים בארץ. באופן כללי תחבורה ציבורית עולה בספרד הרבה יותר מבישראל, וכדאי להיות מוכנים להוצאות אלה
ציוד
אחת השאלות הכי קשות היא מה צריך ומה לא, כי תיק כבד מידי יכול להרוס את כל המסלול. אני זרקתי לא מעט דברים שסתם סחבתי, אבל עדיין צעדתי עם כמה קג עודפים שהכבידו עלי מאוד. ראשית, אין סיבה לקחת תיק גדול יותר מ45 ליטר. כל האירופאים שפגשתי סחבו תיקים קטנים יותר, והסתדרו מצויין. חשוב שהתיק יהיה נוח לסחוב במשך שעות, רצוי עם תמיכת גב ורצועה במותניים שמורידה ממנו עומס. תזכרו שהמשקל לא נמדד בבית כשהתיק קל אלא אחרי שהולכים 20 קמ ומתחילים להרגיש כל גרם עודף על הגב.
רשימת הציוד המומלצת שלי שנכתבה בדיעבד היא*:
בקבוק מים (רק אחד, אפשר למלא כל הזמן)
מכנס טיולים
מכנס לשינה
2 חולצות לטיול
חולצה לשינה
סווטשירט/חולצה חמה
מעיל גשם דק
כיסוי גשם לתיק
כובע
תיק כלי רחצה הכי קל ומינימלי שאפשר:
-מברשת ומשחת שיניים
-פלסטרים לשלפוחיות. יצילו אתכם לא משנה כמה תנסו להימנע מהן, יש בכל פארם בדרך
-סבון לרחצה קטן, מומלץ כזה שיש במלונות
-משחה לשפשפת
-ציוד היגיינה נשי
-קוצץ ציפורניים
-דאודורנט
-שפתון לשפתיים יבשות
נעלי טיולים טובות
כפכפים קלים
3-4 בוקסרים וגרביים, כמה שיותר יחסכו לכם כביסות אבל לא צריך להגזים
שק שינה קל לא בעונה, ליינר דק בעונה. ברוב האלברגות יש שמיכות אבל לא תמיד, בכל מקרה כשקר יש חימום
מטען לפלאפון, דרכון, ארנק וכו'
אני הגעתי עם מקל הליכה שעזר לי מאוד, אבל ניתן גם לוותר עליו ולחלופין לקנות בכמה הזדמנויות בדרך אם מבינים שצריך
מה לא צריך: אולר, בקבוק נוסף, שעון, אוכל יותר כבד מתפוח וחטיף, פקל קפה, מכנסי טיול נוספים, מעיל, סבון לכביסה, ספר (אלא אם הוא באמת קטן וקל), בגדים יפים/לעיר- סתם כבד וכולם צליינים שלבושים בדיוק כמוכם.
*מודגשים דברים שצריך רק כשמגיעים לא בעונה, כלומר לפני מאי/אחרי אמצע ספטמבר
טיפים אחרונים לפני שיוצאים לדרך
סיאסטה- כל יום בין 14:00-17:00 כמעט כל העסקים בספרד סגורים. למה? סיאסטה. חשוב לקחת את זה בחשבון בתכנון הזמן שלכם, אם לא אכלתם צהריים לפני 14 יהיה לכם קשה מאוד למצוא מקום לאכול בו לפני 17. האלברגיז פתוחים לקבלת צליינים כרגיל.
ראשון- יום ראשון הוא השבת של הספרדים ולרוב הם מתייחסים אליו בדיוק כמו בארץ. רוב העסקים יסגרו בשבת בצהריים ולא יפתחו שוב עד יום שני בבוקר.
אלברגיז מבוססי תרומות- אין הרבה כאלה כבר, רובם מומלצים מאוד כי בניסיון לקבל תרומה גבוהה הם יתנו יותר שירותים. נהוג להשאיר בהם לפחות כמו המחיר הממוצע באלברגיז האחרים בעיירה, ובכל מקרה הם לא בחינם, מצופה מכל צליין לשלם סכום כלשהו.
סים מקומי- לא חובה אבל עוזר מאוד. 10 יורו לארבעים ג'יגה זה מחיר הוגן, יותר ממנו עוקצים אתכם. היום ניתן להוריד אפליקציה שמייתרת את כל הרכישה (נקראת e-sim) ומאפשרת גלישה בחול בזול.
גם זה הקמינו- אולי הטיפ הכי טוב שקיבלתי מצליין שזה היה הקמינו השלישי שלו, הוא להבין שדברים לא הולכים חלק והקשיים הם חלק מהדרך. גם כשהדרך לא הולכת כפי שתכננתם זה לגמרי חלק מהשביל וההתמודדות, ותמיד יש מי שיעזור אם צריך
המסלול
התחנה הראשונה- אוביידו
לאחר שנחתתי במדריד נסעתי לאוביידו ברכבת (4.5 שעות) והגעתי להוסטל בו ישנתי בלילה הראשון. לפני תחילת המסלול חשוב להוציא תעודת צליינים- בתעודה זו יחתמו לכם כל יום באלברגיז והיא תנאי ללינה באלברגיז הציבוריים, ורק אם תציגו את התעודה בסוף המסלול תהיו זכאים לקומפוסטלה- תעודת הצליין שמקבל כל אדם שהלך לפחות את 100 הק"מ האחרונים בקמינו. ניתן להוציא תעודה בסיסית בחינם במשרד התיירות במרכז העיר העתיקה או תעודה יותר יפה ועמידה בעלות סימלית בקטדרלה. אוביידו היא עיר גדולה ויש בה הכל כך שאין סיבה להצטייד לפני כן. יש דקטלון קרוב מאוד לקטדרלה למי שרוצה לקנות ציוד טיולים, המון חנויות מגוונות לצליינים, וביציאה מהעיר עם תחילת המסלול יש מספר סופרים גדולים שנפתחים מוקדם ואפשר לקנות בהם אוכל ליום הראשון (אם כי כמו שציינתי ממש אין צורך). שווה להסתובב ולחוות את העיר, יש בה פארק יפה מאוד והמון בתי קפה, מסעדות וברי טאפאס- חוויה קולינרית בפני עצמה.
היום הראשון אוביידו לגרדו
היום מתחיל מהקטדרלה במרכז אוביידו, בפינה השמאלית יש שלט קטן שמציין את תחילת הקמינו פרימיטיבו ואת המפגש עם הקמינו דל נורט (הקמינו הצפוני שמגיע מצרפת והולך לאורך החוף). לאחר הליכה של כ 2 קמ בתוך העיר בעקבות הצדפות הזהובות החמקמקות ומעבר ליד מספר סופרמרקטים גדולים בהם אפשר לקנות אוכל להמשך היום מגיעים לקצה העיר שם מחכה שלט שמסביר על המשך המסלול עד גרדו.
סכה"כ 23 קמ של הליכה בין כפרים קטנים וחוות ומידי פעם מעבר מעל נחלים בהם אפשר לשתוף רגליים ולהתרענן. לאחר הליכה של כ 12 קמ ובסוף העליה הרצינית (אם כי הקצרה) הראשונה של היום מגיעים לכפר Escamplero בו יש מסעדה ומכולת בצמוד לשביל בהן אפשר לאכול צהריים בנחת. משם ממשיך השביל לאורך עוד 12 קמ בסופם מגיעים לעיר גרדו, שם ישנים את הלילה הראשון.
אני ישנתי באלברגי Pilgrims' hostel Villa de Grado בו יש 16 מיטות ומטבח מאובזר לחלוטין. האלברגי מבוסס על תרומות הצליינים והמתנדבים שעובדים בו חמודים מאוד ודוברי אנגלית שותפת. זה היה אחד האלברגיז הטובים שישנתי בהם לאורך המסלול והוא מומלץ בחום.
היום השני - גרדו לסאלס.
היום מתחיל עם עליה שיוצאת הישר מקצה העיר והיא ה"אתגר" של היום. לקחה לי בערך שעה וחצי להגיע לשיא הגובה, כאשר רוב הזמן העליה נוחה ומתונה. לאחר השיא מתחילים בירידה אל העמק הבא, שם עוברים בין מספר כפרים והליכה בדרך עתיקה בצמוד לנחל. לאחר שמסיימים את הירידה יש שלט שמודיע שנותרו עוד 14 קמ עד סוף היום, מודה שבסוף היום היתה לי תחושה שזה קצת יותר. לאחר עוד כשעה הליכה מגיעים לעיר Cornellana שהיא העיר הגדולה של היום לפני סלאס. יש בה מסעדות, בתי קפה וסופרים כך שזה מקום נהדר לעצור לצהריים. ממנה מתחילים בעליה נוספת לתוך היער, ועד סוף היום הולכים בדרכי יער ולצד נחלים תוך מפגש עם כפרים מידי פעם, כאשר בחצי זה של היום יש כמה מעיינות מסומנים בהם ניתן למלא מים. הסימון לאורך היום לא היה עיקבי, כשלעיתים היו מרחקים משמעותיים בהם לא היה סימון אחד וטעיתי בכמה פניות מבלבלות. למזלי כולם מזהים את הצליינים, ובמקרה הצורך מכווינים אותך חזרה למסלול.
אני ישנתי באלברגי el rey casto hostel שמבוסס על תרומות, בחרתי בו ולא בציבורי כי זה היה יום גשום מאוד ורציתי לעשות כביסה ולייבש את כל הבגדים, כשבאלברגי הציבורי נכתב שאין מיבש. אני לא ממליץ על האלברגי הזה כי למרות שהוא מבוסס תרומות, הבעלים הודיע לי כמה תרומה הוא מצפה לקבל מראש, וארוחת הבוקר שהוא הציע הייתה קטנה ולא מספיקה. יש עוד אפשרויות בכפר זולות יותר וטובות יותר.
היום השלישי- סלאס לטינאו
מסלול בן 20.5 קמ, היום הראשון בו הייתי באמת בטבע. יום מנוחה ברובו, יצא לי נהדר כי יום ראשון ורוב המקומות היו סגורים. היום מתחיל בעליה הכי מאתגרת עד עתה שנמשכת קרוב לשעתיים, כשבאמצע ניתן לרדת לראות מפל נחמד (לא חובה בכלל למרות שהוא קרוב יחסית לשביל). העלייה נמשכת בתוך יער שרחוק מכל מקום ישוב וכביש ואפשר ממש להקשיב לראשונה לשקט. התחלתי את ביום מוקדם והלכתי לגמרי לבד, החלטה שהשתלמה ממש בשעות האלה. בסוף העלייה יש מקום לנוח לפני שממשיכים עם ספסלים מסודרים. מכאן השביל ממשיך בין כמה כפרים עד שמגיע לכפר La espina, שם אכלתי ארוחת בוקר בבית קפה שלמזלי היה פתוח בקצה הרחוק של הכפר, מכיון שהכל היה סגור לרגל יום ראשון. מיד עם היציאה מהכפר התחילה עוד עליה שנמשכה מספר קמ אך היתה נוחה הרבה יותר מהעלייה בבוקר, ואחרי שעוברים אותה אין עוד עליות לאורך כל היום, וההמשך נעים ונחמד בנוף הכי יפה שהיה עד עתה בקמינו.
הגעתי לטינאו בשעות הצהריים לאחר שהורדתי קצב ונתתי לרגלים לנוח קצת.
בטינאו יש שני אלברגי, ציבורי שאין בו כמעט כלום חוץ ממיטות ופרטי עם מטבח ווויפי. בחרתי בזה עם הוויפי (la plaza) שנמצא ממש בלב העיר, יש לו נוף מהמם והוא משופץ עם מטבח מאובזר בכל מה שצריך. טינאו היא עיירה יותר מבוססת מרוב העיירות הקודמות במסלול, יש בה סופרים, מסעדות, בתי קפה ועוד, אך המחירים בה גבוהים יחסית.
היום הרביעי טיינו לפולה דה אלנדה.
היום הכי ארוך וקשה עד עתה בטיול, 28 קמ עם הרבה עליות וירידות היה אמור להיות אחד הימים הכי יפים במסלול כולו, אך כמעט כל היום ביליתי בתוך ענן. כמו בכל הימים הקודמים גם היום מתחיל בעליה, בערך 3.5 קמ מטיינו לראש ההר לצידו היא שוכנת (300 מטר מצטבר בקירוב). במהלך העליה יש נוף מהמם של כל העמק וההרים מסביב, למרות שהיום ארוך מומלץ להתחיל לעלות רק כשכבר יש אור ולהנות מהנוף...
לאחר ההגעה לראש ההר נכנסתי לענן שלא עזב אותי כמעט עד סוף היום כך שלא ראיתי הרבה. לאחר הליכה קצרה בראש ההר מתחילים לרדת ממנו מעברו השני, שם לאחר בערך 1.5 קמ של ירידה יש פיצול שבילים כאשר ימינה מוביל למנזר ושמאלה להמשך הדרך. אני בשלב הזה הייתי ספוג מים והחלטתי לא להאריך את הדרך לכן דילגתי על המנזר והמשכתי בירידה. לאחר מספר קמ עוברים בכפר קמפיילו, שם יש מסעדה, סופר ומספר אלברגות, ולרוב מי שבוחר לעשות את דרך ההוספיטלסעוצר שם (כ12 קמ מטיינו) לאחר עוד כמה קמ מגיעים לפיצול בשביל, הפעם משולט ומסודר עם מפה ברורה, ימינה לדרך ההוספיטלס ושמאלה המשך השביל.
ההוספיטלס אמורה להיות דרך מהממת בהרים ואחת הפעמים היחידות שצועדים לגמרי בטבע ללא כל כפר קרוב. האורך שלה הוא בערך 15.5 קמ לפני שהיא נפגשת חזרה עם השביל המרכזי. למי שבוחר לעשות אותה חלוקת הימים קצת שונה (הוא מסיים את היום בקמפיילו ויום לאחר מכן בערך 28 קמ, אך הוא מרוויח ב"דילוג" על העליה הכי קשה בכל המסלול) בגלל מזג האוויר החלטתי שלא לעלות להוספיטלס והמשכתי בדרך, עוד עשרה קמ לעיירה פולה דה אלנדה, כאשר בקילומטרים האחרונים השביל עושה מספר ירידות ועליות חדות מאוד אך קצרות, והמסלול מסתיים בירידה מצטברת של 300 מטרים לאורך שניים וחצי קמ, ירידה לא נחמדה בכלל לברכיים אך עם נוף יפה מאוד של העמק.
בפולה דה אלנדה ישנתי בהוסטל קטן שנקרא donativo polagrimo ממש במרכז העיר, שם המארחים מציעים ארוחת ערב ובוקר נפלאות יחד עם אירוח ברמה מאוד גבוהה חודרים נוחים. זהו האלברגי מבוסס התרומות האחרון שביקרתי בו, והוא אחד האלברגיז הכי טובים בכל המסלול, מומלץ ממש.
היום החמישי, פולה דה אלנדה לברדוסדו
יום קצר בן 16 קמ, אך אם עד עכשיו היו עליות סבירות, הפעם זו עליה רצינית. בחרתי לקצר את היום ולהתחיל טיפה מאוחר, דבר שהשתלם בגלל שזכיתי לנוף יפה רוב הטיול אם כי לא נשאר מקום באלברגי הציבורי בסוף. הבוקר מתחיל עם עליה שמשתרכת לאורך בערך שעתיים וחצי של הליכה כאשר הקילומטר האחרון מזכיר טרק אמיתי בהרים עם עליה חדה בסלאלום לראש ההר. (סך הכל 600 מטר עליה מצטברת לגובה 1150+-).
בראש ההר נפגשים עם דרך ההוספיטלס, זמן לנשום ומיד מתחילה ירידה חדה לא פחות אם כי קצרה יותר. כך ממשיך היום לעוד מספר עליות וירידות דומות אך קטנות יותר עד שעוברים ליד הכפר לאגו, משם הדרך מתחילה להתיישר ועוברת בתוך יער אורנים יפה.
בגלל שהתחלתי מאוחר הלכתי כל היום בלי לראות כמעט צליינים אחרים, וזו היתה חוויה מיוחדת להיות לראשונה במסלול לגמרי לבד יום שלם. קצת אחרי היציאה מהיער מגיעים לברדוסדו, שם ביליתי את הלילה.
ישנתי באלברגי הפרטי camino primitivo hostel שעלה 15 יורו. לדעתי לא שווה את המחיר למרות שהוא לא רע, בעיקר כי ראיתי זולים יותר באותה רמה. ההוסטל ממוקם על אחת המסעדות היחידות בכפר הקטן. שימו לב, בכפר יש סופר קטן (לא מופיע במפות גוגל משום מה, אך קרוב לכניסה לכפר וכדאי לשאול) וזו ההזדמנות האחרונה להצטייד לפני גרנדס דה סלים.
היום השישי- ברדוסדו לגרנדס דה סלים
לראשונה, היום לא מתחיל מעליה, אלא נמשך לצידי חוות ובתוך יער עד שמגיעים ללה מסה la mesa, כפר נוסף כארבעה קמ מברדוסדו בו יש רק כמה בתים ואלברגי אחד, שנראה מצויין וקצת הצטערתי שלא בחרתי לישון בו. לאחר היציאה מלה מסה יש בערך קילומטר אחד של עליה על הכביש עד לשיא הגובה של היום (בערך 1100 מטר) כאשר מיד משם מתחילה ירידה ארוכה לאורך בערך 8 קמ, כאשר יורדים כמעט 900 מטר במצטבר עד לסכר גדול עליו חוצים את העמק. הירידה תלולה ובתחילתה גם קשה להליכה, אבל לאחר שני קמ מתמתנת ונהית נוחה יותר. קצת לפני הסכר יש תצפית יפה אליה נכנסים דרך מסדרון קטן חצוב בסלע המסומן מימין לכביש. לאחר חציית הסכר מתחילה עליה על הכביש שתימשך כמעט עד גרנדה דה סלים, בערך 5.5 קמ. העליה מבאסת וקצת מסוכנת בגלל הקירבה לכביש אבל הנוף של האגם מהמם, ובסופה תמצאו את עצמכם יוצאים מהיער ונכנסים לפתע לתוך העיירה.
אני ישנתי באלברגי הציבורי, אין בו וויפי או מטבח (רק מיקרוגל) אבל קרוב מאוד אליו יש מספר מסעדות טובות וחנות מכולת גדולה.
היום השביעי מגרנדה דה סלים לא-פונסגרדה
28 קמ רגועים מאוד, אין עליות וירידות חדות (למעט החצי קמ האחרון ממש בכניסה לא-פונסגרדה) כל היום הולכים מאין סלאלום לצד כביש, כשמידי פעם חוצים אותו ומידי פעם הולכים לאורכו אך בכל הזמן רואים ושומעים אותו. אני בחרתי לשלוח את התיק שלי בגלל שהיה צפי להרבה גשם (שלא הגיע), ונהניתי מההזדמנות לתת לגב שלי לנוח ולא לסחוב כלום חוץ ממים ותפוח. ההיי לייט של היום הוא המעבר מאסטוריה לגליסיה, וההגעה לחצי הדרך קצת לפני סוף היום(!) למעשה אין כל סימן ברגע שחוצים את הגבול בין המחוזות (יש שלט סימון כמה מאות מטרים לאחר מכן) ואם לא היה מספר לי זאת אחד הצועדים לא היה לי מושג.
יש לא מעט כפרים לאורך הדרך כאשר בכל הכפרים הראשונים אחרי גרנדה היו בתי קפה/חנויות מכולת פתוחים, וממש אחרי המעבר לגליסיה (טיפה אחרי אמצע המסלול) יש מבנה גדול בצמוד לדרך שיש בו בית קפה, הזדמנות מצויינת לעצור ולנוח.
בחרתי ללכת לישון בcontabrico hostel, שהוא הרבה יותר פנסי מהאלברגי הציבורי (למרות שהוא גם נחשב טוב מאוד ומרווח) ועולה 15 יורו. זה אלברגי מאוד מפנק (יש אפילו מתקן לייבוש נעלים!) עם מטבח מאובזר לחלוטין, החיסרון היחיד מבחינתי היה שלמרות שהיה כתוב באפליקציה שיש, לא היתה ארוחת בוקר. אומרים שהאלברגי הציבורי שנמצא בניין הצידה טוב מאוד אם כי לא בדקתי...
היום השמיני- א-פונסגרדה לבלירה baleira
24 קמ, לשמחתי רוב היום לא עובר בצמוד לכביש ובבוקר אפילו היתה הליכה די ארוכה בתוך יער עם נוף יפה לעמק מתחת. בערך שלושה קמ לאחר ההתחלה הגיעה העליה הראשונה של היום (מתוך 3 רציניות) שהשאירה אותי קצר נשימה והעירה אותי לחלוטין. במהלך היום יש עוד שתי עליות חדות שמגיעות כל פעם די בהפתעה תוך כדי הליכה ביער, ולאחר שסיימתי את שלושתן הבנתי למה היום לא ארוך יותר. בשבילי זה היה היום הראשון שלא ירד בו גשם אחרי שישה ימים רצופים (אם כי עדיין היה קפוא) מה שסייע להרים קצת את האווירה.
הלילה ישנתי באלברגי הציבורי בבלירה, הוא ממוקם ממש בכניסה לכפר ומאוד בסיסי (אין שמיכות, יש מטבח אבל אין כלים לבישול, אין מכונת כביסה, יש וויפי). הכפר עצמו לא מרשים, קטן יחסית ויש בו שתי מסעדות וסופר קטן.
*ממליץ בחום להמשיך לכפר הבא ולישון בcastroverde, היה כתוב באפליקציה שיש שם רק שמונה מיטות באלברגי הציבורי, מה שהסתבר כלא נכון (יש שם יותר משלושים). זהו כפר יותר גדול ועם יותר שירותים, והאלברגי שם חדש ונבנה בתקופת הקורונה.
היום התשיעי בלירה ללוגו lugo
קמתי מוקדם ויצאתי לדרך הרבה לפני השמש, במטרה להגיע לעיר לקנות סים לפני שיסגרו החנויות (זה היה יום שבת בו הכל נסגר לפני 14:00). למעט עליה קצרה אחת בתחילת היום כל המסלול במגמת ירידה, 30 קמ יפים מאוד אם כי לא מעט מהזמן הולכים לצידי הכביש. לא הכי נהניתי מהיום כי מיהרתי לסיים אותו (בדיעבד איחרתי בכמה דקות לסגירת החנויות) אבל מורגש מאוד שנגמר החלק הקשה בטרק, יצאתי מאזור ההרים וכעת אין עליות וירידות דרמתיות כמו בימים הראשונים. ממש עם הכניסה ללוגו תחלפו ליד הפסל שמסמן 100 קילומטרים לסנטיאגו!
העיר עצמה יפה ושווה מאוד לנסות להגיע מוקדם ולהנות ממנה. האלברגי ממוקם באזור הכי מרכזי של העיר העתיקה, עם המון מסעדות ופאבים קרובים וסופר ענק שפתוח כל יום חוץ מראשון עד מאוחר מעבר לכביש. מומלץ ללכת לראות את הכנסיה במרכז העיר, אחת הצלייניות סיפרה לי שהגיעה בדיוק בזמן לשמוע את העוגב מנגן, אני לצערי פספסתי...
ישנתי באלברגי הציבורי, יש בו כל מה שצריך חוץ מכלים במטבח ושמיכות.
היום העשירי- לוגו לפרריירה
כנראה היום הכי משעמם עד עכשיו במסלול. מתוך 27 הקמ של היום הזה בערך ארבעה היו לא על הכביש, כאשר כל החצי הראשון הוא פשוט הליכה לאורך כביש כמעט ישר ללא כל עניין ונוף. היציאה מלוגו עצמה יפה מאוד, עם הליכה על גשר רומי גדול ולאורך הנהר, אך זהו החלק המעניין היחידי עד כמה שעות לאחר מכן כשיורדים סוף סוף מהכביש לכמה דקות.
בפרריירה אין אלברגי ציבורי, האלברגי הציבורי הכי קרוב ללוגו היה במרחק 33 קמ והחלטתי שאין סיבה להתאמץ כדי להגיע אליו, בעיקר כי היה ברור לי שהתחנה הבאה תהיה העיר מלידה, וחלוקת הימים לא היתה הגיונית אם אשן שם.
ישנתי באלברגי Ponte Ferreira. אלברגי יפה מאוד באמצע שום מקום, מציע ארוחת ערב ובוקר (12 ו4 יורו בהתאם) ולינה ב14 יורו. יש מכונת כביסה בתשלום (אך יש אפשרות לכביסה ידנית וחבל כביסה בחינם) מציע לבאים להביא ארוחת צהריים איתם מלוגו כדי לא לבזבז על זה סתם עוד כסף... אין מסביב מסעדות או מקומות לראות, אך האלברגי עצמו יפה מאוד והבעלים הולנדים ודוברי אנגלית (ואפילו כמה מילים בעברית!). אני ממליץ מאוד גם האלברגי הזה (למרות המחיר), חווית אירוח מלאה וטובה, ארוחת הערב היתה מצויינת עם הרבה השקעה מצד המארחים.
היום האחד עשר- פריירה למלידה
יום מאוד דומה ליום הקודם אם כי קצר יותר (20 קמ), הרבה מאוד הליכה לצד ועל הכביש עם ירידה ממנו מידי פעם לזמן קצר. לאחר שמונה קמ של הליכה בתום עליה מתונה רואים כבר את מלידה במרחק, אבל יש עוד זמן עד שבאמת מגיעים אליה. במלידה מתחברים עם הקמינו הצרפתי, מה שאומר שמכאן והלאה יש הרבה יותר מטיילים על השביל.
הלכתי לישון באלברגי הציבורי, הוא נמצא במקום יחסית מרכזי ויש בו 160 מיטות, כך שממש לא צריך לדאוג שיגמר המקום (לפחות לא בשיא העונה...) יש עוד הרבה מאוד מקומות לינה בעיר, וכולם קרובים יחסית אחד לשני ולמרכז. האלברגי גדול מאוד ומאובזר בהכל חוץ מכלי מטבח.
היום השניים עשר, מלידה לאו-פינו
אחד הימים הכי יפים וגם היום הכי ארוך במסלול (33 קמ). סוף סוף אומרים שלום להליכה לצד הכביש, ולאורך כל היום הולכים בתוך יערות, לצד נחלים ובין עיירות יפות. המסלול מזכיר מאוד את הימים הראשונים למעט היותו ממש נוח ושטוח עם עליות וירידות מתונות בלבד, והצפיפות הגדולה הרבה יותר עכשיו כשהשביל מחובר עם הקמינו הצרפתי. אפשר להרגיש את הקרבה לסנטיאגו, יש הרבה יותר כפרים עם אלברגיז ומסעדות בכל מקום, יותר צליינים והמון סימנים שהמסע מתקרב לסיומו. בערך 13 קמ לאחר ההתחלה מגיעים לעיירה ארזוה Arzua בה יש לא מעט מסעדות, סופרים ואלברגיז, והרבה בוחרים להאריך את היום הקודם כדי לישון בה במקום במלידה, ואז את היום הבא להתחיל ממנה ולסיים (לאחר 39 קמ) בסנטיאגו, מה שמבחינתי היה ארוך מידי. ההגעה לאו-פינו דורשת ירידה מהשביל שלא עובר בתוכה, אך רק לכמה עשרות מטרים.
הלכתי לישון באלברגי cruceiro de pedrouzo, שמציע ב10 יורו (לא בעונה, בעונת השיא המחיר עולה) מבנה חדש, מיטות עם שקעים אישיים ומטבח גדול ומאובזר. למרות הפרסום באפליקציה האלברגי לא מציע ארוחות ערב ובוקר, אך יש מקום מומלץ בעיירה שמציע ב3.5 יורו ארוחת בוקר לצליינים משש בבוקר. באופן כללי או פינו היא לא עיירה מרשימה ביחס למלידה או ארזוה, אין בה הרבה מסעדות (אבל המון אלברגיז) והמחירים קצת גבוהים ביחס למקומות אחרים.
היום השלושה עשר- או-פינו לסנטיאגו!
יום שהוא קצת מהכל, הליכה ביער, בין חוות, בתוך כפרים ולצד הכביש. 20 קמ שחלפו ככ מהר שבכלל לא שמתי לב לזמן ולמרחק. צעדתי עם המוני צליינים שהיעד שלהם ברור: להגיע לקטדרלה לפני 12:00, אז מתחילה המיסה המרכזית לצליינים (אין באמת סיבה למהר, למי שחשוב להגיע למיסה יש גם אחת זהה ב19:30).
בערך ארבעה קמ לפני הסיום נכנסים לעיר ומרגע זה הסימון הולך לאיבוד, יש מידי פעם שלטים, חצים או צדפות על המדרכה אך עיקר הסימנים הם המוני הצליינים שהולכים יחד, והעיר שנבנתה למעשה סביב השביל, ואיפשרה לו להמשך ללא פניות כמעט עד הקטדרלה כך שקשה מאוד ללכת לאיבוד.
עם ההגעה לקטדרלה תיפגשו המוני צליינים שמגיעים מכל הכיוונים לרחבה הראשית בה מסתיים הקמינו באופן רשמי (וגם יוצאת הדרך לפיסתירה, דרך מצויינת אך לא כתבתי בבלוג זה).למי שרוצה, בקרבת הקטדרלה יש את המקום בו מוציאים תעודת צליין, זו מוענקת לכל אדם שהלך לפחות 100 קמ לסנטיאגו (200 קמ לרוכבים כל אופניים). התעודה עצמה ניתנת בחינם, תעודה שמציינת את המרחק שהלכתם ואת התאריכים עולה 3 יורו, ו"צינור" שבו ניתן לשמור את התעודות שלא יפגעו עולה 2 יורו.
בסנטיאגו יש המון אלברגיז אך הם ממש לא זולים (אני ישנתי באחד רחוק מאוד מהקטדרלה שנקרא SCQ, עלה 20 יורו ומאוד מומלץ. למרות שהאפליקציה מראה שיש אלברגי זול יותר וציבורי, הוא הפך לפרטי לאחרונה ומחירו עלה, ממש לא מומלץ) והרבה צליינים בוחרים לא להשאר בה ללילה, מכיוון שלמעט חווית סיום השביל והמיסה בקטדרלה היא לא מציעה הרבה עניין לתיירים ויקרה יחסית.
