קמינו אינגלז 9 - על גגות הקתדרלה

פרק 9 – על גגות הקתדרלה

יום 7# למסע, 26.6.23 – על גגות הקתדרלה בסנטיאגו היפה

את היום אנו מקדישים לסנטיאגו, הזדמנות ליהנות עוד קצת מהעיר היפה והמיוחדת הזאת, בירת חבל גליסיה. בעיר הזו חיים כ-96,500 תושבים (2018), והיא מוקד לעולי רגל הצועדים לקברו של סנטיאגו (יעקב הקדוש). בעיר ישנה אוניברסיטה ציבורית (USC) שהיא אחת הוותיקות בעולם ופועלת באופן רצוף מאז 1495. לאוניברסיטה קמפוס נוסף בעיר לוגו. סנטיאגו היא גם מרכז חשוב לתעשיית התרופות. כ-50% מתושבי העיר מדברים את השפה הגליסיאנית. בשנת 1985 הוכרזו העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה והקתדרלה בה קבור סנטיאגו (Cathedral de Santiago de Compostela) כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו, ובשנת 2000 היא הוכרזה כעיר התרבות האירופית.

אנחנו קמים בנחת, מתארגנים, והולכים לאכול ארוחת בוקר בקפה בו אכלנו לפני שנה, קפה טרטוליה (Café Tertulia), ששמעו יצא למרחוק, ויש הטוענים שהוא הטוב ביותר בסנטיאגו, לא פחות! אך אבוי, עוד אכזבת בתי קפה נכונה לנו כשמסתבר שבימי שני הקפה הזה סגור... כמה חבל. אנחנו עושים אחורה פנה, מתוסכלים, ומוצאים בהמשך קפה קרוב יותר לכיכר הסדנא, גם יקר וגם לא משהו...

בשעה 11:00 פותחים את משרד הסיורים בקתדרלה (המשרד נמצא בצד המערבי של הקתדרלה והכניסה אליו מכיכר הסדנא), ואנחנו קונים סיור על גגות הקתדרלה (בהמלצת ניתאי וקרן). אגב, ישנם עשרות סיורים מודרכים שונים שנמשכים משעה וחצי ועד יום שלם, למי שרוצה להעמיק את היכרותו עם העיר ועם הקתדרלה. הסיור שלקחנו מתחיל ב-13:30 כדי שאספיק קודם למיסת הצהריים בקתדרלה, שמתחילה ב-12:00. בזמן שנותר אני מסתובב בכיכר הסדנא כדי להתרגש יחד עם כל עולי הרגל שממשיכים להגיע, ואילו גלי הולכת להשלים קניות לילדים.

טרם שאכנס למיסת הצהריים בקתדרלה, אני חייב לכם עוד כמה מילים (עוד מהפרק הקודם) על הקתדרלה הנפלאה הזו, שתכף גם נטפס על גגותיה. ובכן, קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה היא לפי המסורת הקתולית, מקום קבורתו של השליח יעקב בן זבדי, הלא הוא יעקב-יאגו הקדוש (סנטיאגו). כאן נמצאו עצמותיו של סנטיאגו, לפי המסורת, וכאן הוקמה הקתדרלה עם צמד מגדלי הבארוק המרהיבים המתנשאים מעל כיכר הסדנא (Praza do Obradoiro). זו אחת הכנסיות החשובות בעולם הנוצרי, כאשר המבנה הנוכחי נבנה במאות 13-11, וניצב על שרידי בזיליקה מהמאה ה-9 שבנה אלפונסו השני מלך אסטוריאס. למעט 'אכסדרת התהילה' (פורטיקו דה גלוריה) של האמן מתיאו מהמאה ה-12 ששופצה מאז, נכנסים עולי הרגל והמבקרים גם היום בדיוק לאותו חלל פנים שקידם את פני הצליינים בימי הביניים. תתארו לכם.

הקתדרלה עצמה מדהימה, מעניינת ומרתקת, מלאה בגלריות מוארות  גבוהות, בקפלות מניפתיות עשירות בציורים, בפסלים ובעיטורים. אל הקריפטה של סנטיאגו ושני תלמידיו מהמאה ה-9 מגיעים במדרגות היורדות מתחת למזבח הראשי. הכנסייה פתוחה מכל הכיוונים אל כיכרות העוטפות אותה במפלסים שונים, החזית הצפונית מובילה ל-Praza da Inmaculada – 'כיכר הטהרה'. החזית המזרחית נפתחת אל Praza da Quintana ובה שני שערים ראשיים- אחד מהם נפתח רק בשנה קדושה, והחזית הדרומית נפתחת אל Praza das Praterias – 'כיכר הצורפים' עם מגדל השעון הבארוקי. בקתדרלה נמצא גם פסלו המוזהב של סנטיאגו מהמאה ה-13. ניתן לעלות אליו במדרגות קטנות, כפי שעושים מאמינים רבים, לחבקו ולהביע משאלה.  

מיסת הצהריים אליה אני נכנס ותופס מקום, מיועדת בעיקר לצליינים (נציג של הצליינים מוזמן בד"כ לנהל את המיסה יחד עם הכומר הראשי), ולכן גם ניתן לשמוע בה את ברכת הכומר הראשי במספר שפות, כולל אנגלית, ופירוט של מספרי הצליינים שהגיעו ומאילו מדינות (חלקן לפחות). יש בה גם חלק מוסיקאלי מורחב עם שירת מקהלה וזמרת, אנשי הקודש לבושים בגדים אדומים, והיא פחות פורמלית ממיסת הערב. אם זמנכם מוגבל וגורם לכם להתלבט בין שתי המיסות, אני ממליץ על זו של הצהריים. חשוב לציין שלפני ובין מיסת הצהריים ומיסת הערב מתקיימות בקתדרלה מיסות נוספות, ומומלץ לברר את הזמנים שלהן ואם ניתן להשתתף בהן, כי הן פחות עמוסות בקהל.

מקום הישיבה המומלץ בקתדרלה בעת המיסה הוא במסדרון האורך של הצלב המדומיין; כך אתם יושבים מול המזבח ומול קברו ופסלו של סנטיאגו, ויכולים לקבל התרשמות מלאה מהתנהלותה של המיסה, גם אם אינכם מבינים ספרדית או לטינית. בביקורינו הראשונים בקתדרלה, זכינו לראות בפעולה (פעמיים) את מפיץ הקטורת הענק, הבוטפומיירו (Botafumeiro), התלוי בשרשראות וחבלים לתקרת הקתדרלה מאז נוצק ב-1851, כשהוא ׳טס׳ לו מצד לצד לאורך קו הרוחב של הצלב במרכז הקתדרלה ומפיץ את עשן הקטורת לכל עבר. זה היה מחזה מדליק ומרגש ברמות, דבר שלא זוכים לראות בכל יום, לדברי אנשי הכנסיה, בגלל ״בעיות תקציב״. הבוטפומיירו הזה נחשב לאביזר הגדול בעולם מסוגו, משקלו 80 ק"ג וגובהו 1.60 מטר, וממלאים אותו ב-40 ק"ג של גחלים וקטורת המעלים עשן.

ועכשיו רשמו לכם גם אזהרת מסע קטנה: יש עכשיו הרבה צליינים שמגיעים מדי יום לסנטיאגו, ותורי הכניסה למיסה ארוכים ללא נשוא. הם סוגרים דלתות לאחר כמות מסוימת של נכנסים, ושאר התור נשאר מאוכזב בחוץ. לכן מומלץ להגיע לפחות שעה לפני תחילת המיסה, שאז פותחים דלתות ומתחילים להכניס אנשים; לעיתים גם ניתן להיכנס קודם לכן ולתפוס מקום כמומלץ לעיל.

ועוד משהו חשוב: אם הגעתם ישר מהדרך עם תיקים ומקלות הליכה, תיאלצו להשאיר הכל בחוץ מימין לדלת הכניסה (מכיוון כיכר הצורפים), ולקוות שתמצאו את זה בסיום המיסה...

עם סיום המיסה, והחוויה הכוללת שהיא מזמנת לי תמיד, אני ממהר לסיור גגות הקתדרלה. בכניסה למשרדים אני פוגש את גלי, ויחד אנחנו מצטרפים לקבוצה שהולכת ונוצרת ברגע זה ובהמשך תגיע לכ-15 מטיילים. סופיה המדריכה שלנו צעירה ונחמדה, ואפילו מדברת אנגלית, אך הסיור מתקיים בספרדית. למה? ככה! כבר היינו בחוויה דומה בסיור במנזר סאמוס בקמינו פרנסס, ועדיין לא הצלחתי להבין למה מכל סיורי היום (כל שעה או משהו יש סיור) אי אפשר להוציא לפחות שניים ביום עם הדרכה באנגלית? שני בחורים הולנדים שנמצאים בקבוצה רוטנים על כך אף הם, אך כולנו יחד מתחילים לטפס בהבנה שנוכל לבוא למדריכה בשאלות אישיות במהלך הסיור. טוב, עכשיו יש לנו 140 מדרגות בטיפוס למעלה, חלקן לולייניות, ואותה חוויה תִשמר לנו כמובן גם בירידה, בסיום הסיור.

כשאתה יוצא מחשכת המדרגות החוצה אל האור ואל הגג הראשון, הדבר הראשון שמכה אותך הוא הנוף עוצר הנשימה והלא שיגרתי הנשקף לכל עבר: גגות ועוד גגות ועוד גגות של כל המבנים שמסביב, ונוף עד קצה האופק! מרבית הגגות מכוסים ברעפים כתומים, הרעפים הספרדיים המפורסמים שאני אוהב כל-כך, אך יש גם אריחי בטון בצבע אפור, חזקים ויציבים הרבה יותר מהרעפים, כמו אלה עליהם אנו צועדים עכשיו.

בניית הקתדרלה הנוכחית החלה ב-1075 בתקופת שלטונו של אלפונסו ה-6, מלך קסטיליה. הקתדרלה, שנבנתה בסגנון רומנסקי, בנויה בעיקר מגרניט, וזאת ניתן לראות היטב מכל מקום בו אתה מביט בקתדרלה, וכמובן גם כשאנחנו מטיילים עכשיו על גגותיה. הבניה הופסקה מספר פעמים, ונחנכה ב-1128 בנוכחות המלך אלפונסו ה-9, מלך ליאון. לפי הכתוב ב"קודקס קליקסטוס" ("Codex Calixtinus") עליו סיפרתי בפרק הראשון, הארכיטקטים שהיו אחראים על הבניה היו "ברנרד הזקן", העוזר שלו "רוברטוס גלפרינוס", וייתכן שלאחר מכן גם "אסטבן, המאסטר של עבודות הקתדרה". בשלב האחרון "ברנרד הצעיר (הבן)" סיים את בניית הקתדרלה בעוד גלפרינוס היה אחראי על התיאום. הקתדרלה שופצה והורחבה בין המאה ה-16 למאה ה-18 והפעם בסגנון הבארוק המאוחר של ספרד. בשל חשיבותה של הקתדרלה מבחינה צליינית, היא הועלתה בשנת 1100 ע"י האפיפיור לדרגת מושבו של הארכיבישוף.

ואכן מולנו עכשיו, במבט מכיוון הגג כמובן, האחוריים של חזית הקתדרלה שניצבת מול כיכר הסדנא אליה מגיעים כל עולי הרגל. חזית הקתדרלה הזאת (המערבית) נבנתה בשנים 1750-1738 וכוללת שני מגדלים בגובה 76 מטר כל אחד. המגדל השמאלי (במבט מהכיכר) נקרא 'מגדל קראקה' (Torre de la Carraca) ועליו ניצב פסלו של זבדי, אביו של השליח סנטיאגו. המגדל הימני נקרא "מגדל הפעמונים" (Torre de las Campanas) ועליו ישנו פסל של מריה סאלומה, אמו. בגמלון הגדול במרכז פסלים של השליח יעקב בן זבדי (למעלה), ומתחתיו שניים מתלמידיו הנאמנים, אתאנסיוס ותאודומיר, הלבושים כצליינים. כעת, כשאנו על הגג, עומדים בסמוך למגדלים האלה, המראה מאוד מיוחד ולא רגיל, ובעיקר מוסיף עוד הדרת כבוד לקתדרלה כולה.

אנחנו ממשיכים להסתובב על גגות הקתדרלה, צופים לכיוונים השונים, כשסופיה מסבירה בספרדית. מדי פעם אנחנו שואלים אותה באנגלית והיא משיבה בסבלנות ובאנגלית טובה. אחד המראות המרגשים הוא של כיכר הסדנא (Praza do Obradoiro) כשאתה מביט עליה מלמעלה. לכאן כאמור מגיעים כבר יותר מאלף שנה כל עולי הרגל המסיימים את מסעם בקמינו דה סנטיאגו, לא משנה באיזה מסלול הם צעדו וכמה ק"מ הלכו, ובכיכר הזאת מגיעות לשיאן כל הדרמות, ההתרגשויות, החיבוקים והבכי. כרגע במבט מלמעלה אין בכיכר יותר מדי אנשים, אך ייתכן שכשאתה ניצב בכיכר עצמה זה נראה לך צפוף יותר מכפי שזה נראה ממרחק ומלמעלה.

בצד הצפוני של הכיכר ניתן לראות את המבנה המרשים של מלון פאראדור דה סנטיאגו דה קומפוסטלה, הידוע גם בשם הוסטל דוס רייס קטוליקוס (Hostal dos Reis Católicos). המלון הזה, שהחל את דרכו כבית חולים לעולי רגל, נבנה בשנת 1486 ומפורסם בזכות היותו המלון העתיק ביותר הפועל ברציפות בעולם! ואילו בצד המערבי של הכיכר נמצא המבנה המרהיב פאסו דה ראשוי (Pazo de Raxoi) שחזיתו בסגנון קלאסי ובנייתו הסתיימה ב-1766. המבנה משמש היום כמקום מושבה של מועצת העיר סנטיאגו, וממש עכשיו נמצא אגף אחד שלו (הצפוני) בשיפוצים. בסיום הסיור אנחנו מתישבים בטאפאס בר ליד כיכר הצורפים (Praza das Praterias) לגוואקמולי עם נאצ'וס ובירה, ונהנים מהאווירה ומכך שלא צריך למהר לשום מקום. מכאן אנחנו שוב מתפצלים. גלי יוצאת להשלים את קניית המתנות והמזכרות, ואני חוזר למלון למקלחת ומנוחה.

מאוחר יותר אנחנו נפגשים לארוחת ערב שהיא גם סיום ופרידה מסנטיאגו ומהקמינו האנגלי. במסעדת A Fuego Lento לא הרחק מהקתדרלה, גלי מזמינה סטייק וצ'יפס עם פלפלוני פאדרון המפורסמים ובירה, ואני הולך על טונה אדומה ברוטב עם תפ"א וקלרה, סיום נאות למסענו השלישי בקמינו דה סנטיאגו. היינו מוכנים לעוד כמה ימי הליכה טובים, אך הקמינו הזה קצר וממוקד, וזה גם חלק מייחודו. טוב, את פרק הסיום (10) של המסע כולו נקדיש לסיכומים והמלצות, ובינתיים בא לנו לקנח בגלידת ביקו. כשאנחנו מגיעים לשם יש לפנינו כבר תור ענק שאין לו סוף. לאור ההשכמה המוקדמת המצפה לנו מחר, אנו מחליטים להסתפק הפעם במתחרים, שנמצאים ממש ליד.

במלון אנחנו אורזים את כל הציוד, ואז גם מגלים שמקלות ההליכה שלי אינם, כפי שכבר סיפרנו לכם. מחר בבוקר השכמה מוקדמת, מונית לשדה התעופה של סנטיאגו ומכאן טיסה למדריד, וטיסה שניה ממדריד לארץ. נקווה שהפעם הטיסות תצאנה בזמן ותגענה בזמן. ובינתיים לילה אחרון בסנטיאגו, וכבר עסוקים בתכנון ומחשבות על מסלול הקמינו הבא...

בפרק הבא והאחרון: סיכומים והמלצות לצועדים בקמינו האנגלי/הקמינו הקלטי.