היום השני : יום אמנותי - מוזיאון, קונצרט וגם... משפחה 
שבת בבוקר, יום יפה, (מעונן וקררר אבל ללא גשם. כבר טוב) ,אמא שותה המון קפה 
...
הבוקר החלטנו להתנהג כצרפתיות אמיתיות ולקנות מאפים בבולנג'רי-פטיסרי השכונתי- סמוך למלון. קנינו את כל האופציות - קרואסון, בריוש וחתיכת באגט. 
טעים ביותר ועם שתי כוסות קפה בחדר התחלנו את היום.
שמנו את פעמנו למוזיאון האורנג'רי, שם יש תערוכה של בני הזוג פרידה קאלו ודייאגו ריביירה.
נסיעה בפריז : אמא שלי ואני מעדיפות כמה שיותר לנסוע באוטובוס ולא במטרו. 
לנסיעה באוטובוס כמה יתרונות : קודם כל - רואים את הדרך. מכירים יותר טוב את העיר ולא נוסעים מתחת לאדמה , נכנסים בחור אחד ויוצאים מחור אחר מבלי לדעת את הקשר בין המקומות. הרבה יותר מהנה ונעים לעין. דבר נוסף - ברבות מתחנות המטרו יש לרדת לעלות מספר רב של מדרגות ברגל (תחנות ללא דרגנועים). זה ממש מבאס וגם קשה לעתים. בנוסף - יותר אווירירי באוטובוס והמבין יבין....
כאמור, אנחנו מכירות טוב את פריז ולכן גם זוכרות קווי אוטובוס נבחרים. למשל - קו 27 מהרובע הלטיני לאיזור האופרה, או קו 84 שנוסע מהפנתיאון היישר לכיכר הקונקורד.
אני ממליצה בחום על נסיעה באוטובוסים בפריז. לא לחשוש! בכל תחנת אוטובוס יש מפה ברורה של האיזור ושל קו האוטובוס, וכן צג אלקטרוני המראה מתי אמור להגיע האוטובוס הבא.
נסענו בקו 84 וירדנו בכיכר הקונקורד - גם מקום הנחשב לב-ליבה שלפריז.
במרכז - פסל האובליסק שניצב במקום בו עמדה הגיליוטינה האימתנית. מזרקות מוזהבות ניצבות בכיכר ובסמוך - גלגל הענק של פריז (שקצת מקלקל את המונומנטים מלאי ההוד). מרחוק רואים את מגדל אייפל.
שדרות שאנז אליזה יוצאות מהכיכר , בקצה מבצבץ שער הניצחון ומרחוק רואים את השער הניצחון "החדש" של להדפנס. מהצד השני - גני טילרי ובסופם הלובר.
ומשני הצדדים - שני מוזיאונים חמודים - האחד - Jeu de paume והשני - L'Orangerie - שהיה בזמנו המוזיאון האיפרסיוניסטי הראשי, לפני קום מוזיאון ד'אורסיי.
** למוזיאון Jeu de paume היסטוריה מענינת, ביחוד בתקופת מלחמת העולם השניה, עת שימש מקום אחסון לעבודות אמנות שנשדדו ע"י הנאצים ממוזיאונים אחרים ומבתים יהודים.
כדאי בהקשר זה לקרוא את סיפורה של Rose Valland, אוצרת וחברת מחתרת וגם כאן . וכן מסופר עליה - בסרטThe Monuments Men .
*
כמה תמונות מכיכר הקונקורד (צולמו בקור עז, כשאמא שלי מקטרת ברקע על יצר הצילום שלי שלא מתחשב במזג האוויר ובכלל, יש לנו מטרה ולמה אני מתעכבת?!)
*
והנה עוד צמד תמונות של אז והיום :
אני בפריז של 1990, כשראש האובליסק עדיין לא היה מוזהב, וכיכר הקונקורד של 2013:
לאחר סשן הצילומים הקצר בכיכר הקונקורד, נכנסנו לגני טילרי, לכיוון מוזיאון האורנג'רי.
בתחילה, עברנו ליד הברכה הגדולה ובמרכזה כדור זהב.
המראה מקסים ואני חייבת לצלם....
מגיעות לפתח המוזיאון. תור ארוך..... 
איכשהו צלחנו אותו ואנחנו בפנים, לאחר בדיקה בטחונית.
למוזיאון האורנג'רי שני אגפים מרכזיים : האחר - הוא גולת הכותרת של המוזיאון - שמונת ציורי הענק של קלוד מונה הנימפאות, שמוצגים בשני חדרים אובאליים. האגף השני מציג תערוכת קבע של ציורים אימפרסיוניסטים (אוסף וולטר גיום).
בנוסף, מדי פעם מוצגות במוזיאון תערוכות זמניות, כמו זו אליה הגענו היום:
L'Art In Fusion - תערוכה משותפת של בני הזוג היצירתיים והייצריים - פרידה קאלו ודייאגו ריביירה.
התערוכה הזו היא ממש להיט גדול בפריז - לכן גם התור הגדול בכניסה למוזיאון . מילא זה, הצפיפיות בתערוכה עצמה פשוט מדהימה. בכל פעם מכניסים קבוצת אנשים ומחכים ל"נגלה" הבאה.
התערוכה היתה מקסימה!
את סיפורה המרתק של פרידה קאלו הכרתי בעיקר דרך הסרט המצויין "פרידה" (שנת 2002) והתחברתי מאד לסגנון ציוריה המיוחד והיצרי.
דיאגו ריביירה עניין קצת פחות, אך יפה היה לראות את החיבור ביניהם ואת סיפור האהבה שלהם (הם אגב, התחתנו פעמיים). הזוג נקרא "הפיל והיונה" .
התערוכה כולה הוצגה בקונספט מאד מיוחד - קירות צבועים בצבעים עזים, על חלק מהם רפרודוקציות של ציורי הקיר הענקיים של ריביירה.
בנוסף לציורים של זוג האמנים המקסיקנים, הוצגו גם תמונות מחייהם וסרטים.
החדרים המו מאדם ולעתים היה קשה להגיע לראות את היצירות מקרוב, או לקרוא עליהן. מצד אחד - קצת מפריע, ומצד שני - מרחיב את הלב לראות כל-כך הרבה חובבי אמנות , מכל הגילאים , העמים והסוגים...
בתערוכה כמובן אסור לצלם, אך אני לא עמדתי בפיתוי ומדי פעם הגנבתי תמונות באייפון. אמנם צעקות pas de photos הדהדו מדי פעם, אבל למען האמת - רוב האנשים צילמו....
חוץ מזה, אומר להגנתי שגם קניתי קטלוג של התערוכה ....
ומי שעוד יספיק - התערוכה מסתיימת ב - 14.1.14 .... כדאי!
הנה כמה תמונות למזכרת:
*
ממש לפני היציאה מהתערוכה המעניינת והמקסימה הזו, מופיע על קיר שלם איזכור ל"פרידמאניה" - עלייתה של פרידה קאלו כסמל בינלאומי של אמנית תשוקה ומרד, כאייקון תרבותי וכמודל אופנה.
אהבתי מאד.
יצאנו מהתערוכה ועשינו סיבוב קצר באוסף האיפרסיוניסטי של וולטר - פול גיום - Paul Guillaume .
ציורים מרהיבים של אמנים כמו רנואר, מודליאני, מונה ומאטיס.
שם מותר לצלם (בלי פלאש) - אז הנה כמה יצירות מקסימות :
*
איזכור מיוחד מגיע לאמן היהודי חיים סוטין, שנרדף בשל יהדותו בתקופת השואה , נאלץ להסתתר ונפטר ממחלת כיב קיבה .
פול גיום היה הסוכן שלו והחזיק ברבות מיצירותיו.
*
לסיום הביקור באורנג'רי, נכנסנו להתרגע ולהתפעם מהיצירות המדהימות של קלוד מונה -הנימפאות (חבצלות המים).
שם אסור לצלם בתכלית האיסור, אז הנה מה שמצאתי בשבילכם :
לדעתי - חובה לבקר באורנג'רי ולראות לפחות פעם אחת בחיים את ציורי הנימפאות של קלוד מונה. מפעים את הלב והנפש.
הייתי שם כבר כמה פעמים - ותמיד אני מוקסמת מחדש.
לשמחתי, ביקרתי גם (פעם, מזמן...) בז'יברני - שם חי מונה וקיבל השראה לציורי הטבע המדהימים שלו.
*
שמחות ומרוצות יצאנו מהאורנג'רי . הביקור היה מוצלח, מהנה ומרחיב את הנפש והלב.
השמיים התבהרו והייתי חייבת לצלם עוד קצת את הבריכה האובאלית עם כדור הזהב.
מכאן - אנו בדרכנו לביקורינו המשפחתי הבא - אצל הדודה המבוגרת (="ביקור הגברת הזקנה"). חיפשנו מקום לשתות בו משהו - אבל באיזור כיכר הקונקורד קשה למצוא מקום כזה. אז החלטנו לנסוע (הפעם במטרו) לרובע ה-20, שם מתגוררת הדודה ושם לאכול 
ולשתות משהו לפני שנגיע אליה.
מבט אחרון על כדור הזהב :
מפלאס דה קונקורד לקחנו מטרו עם צ'יינג' לרובע ה - 20 , תחנת Pyrenees.
פינת הנוסטלגיה: בשנת 1990, בהיותי סטודנטית, ביליתי קיץ נפלא בצרפת. חודש קורס קיץ בינלאומי לצרפתית בשטרסבורג (כן, כן - אני הכרתי את חבל אלזס הרבה לפני שנכנס חזק לפורום....) - נשלחנו שמונה סטודנטיות מטעם האוניברסיטה. היה מקסים - אך זה לסיפור אחר... לאחר החודש, נסענו, שלוש חברות לפריז, שם כל אחת התגוררה אצל משפחה / חברים. טיילנו ביחד ועשינו חיים.
אני התגוררתי אצל הדודה הזקנה (שאז היתה יותר צעירה...) בדירתה ברובע ה-20. הדודה ר' , אישה טובת-לב, נדיבה וחמה, אירחה אותי כיד המלך ונתנה לי הרגשה של בית ומשפחה. אני מאד מחבבת אותה וכך גם אמי. בכל פעם שאנחנו בפריז אנחנו מבקרים אותה. היא כבר לא יוצאת מביתה וכמעט ואינה רואה דבר. היה לנו חשוב גם הפעם להגיע , וגם בתה ס' (זו מארוחת הערב של היום הקודם) הגיעה כמובן.
את הדרך לביתה של הדודה מתחנת המטרו זכרתי היטב, כאילו רק שלשום הייתי שם... זכרון טוב נשאר חקוק היטב בלב ובראש, כנראה....
אבל, לפני שהגענו - רצינו, להזכירכם, לאכול (כי הרי לא באנו לארוחה, הפולניות... רק לביקור ולא להעיק, כי גם ככה קשה לה, לדודה...) . לקח לנו קצת זמן עד שמצאנו את עצמנו (=התיישבנו בשני מקומות ואת שניהם עזבנו. לא הלך...).
בסופו של דבר התיישבנו בבולנג'רי השכונתי, שם היו גם כמה שולחנות לסועדים.
זו היתה אחת החוויות האותנטיות של הטיול הזה.
קודם כל, אכלנו פשטידה מצויינת. אח"כ שתינו קפה + אכלנו מאפים צרפתים מדהימים. היה טעים ונעים.
חוץ מזה, המקום היה חמוד וצרפתי להפליא.
כל דקה נכנסו אנשים וקנו בגט, עוגות, בריושים, פטיפורים ועוד ועוד... פשוט חוויה היתה לראות את אורח החיים הצרפתי - לפני שחוזרים הביתה, או מגיעים לביקור - עוברים בבולנג'רי-פטיסרי וקונים משהו טרי לאכול. מעניין גם היה לראות את הטיפוסים השונים, כולל כמה חלכאים ונדכאים....
ובנוסף - בעלת המקום היתה אישה כל-כך נחמדה ומשעשעת, בדרך בה דיברה בנימוס ובחן לאנשים. דמותה הזכירה לי משום מה את שירלי ולנטיין, מי שזוכר...
הנה כמה תמונות מהמקום החביב הזה.
Bon Appetit
*
קנינו לדודה, כמנהג הצרפתים, עוגת תפוחים, ושמנו פעמינו לביתה.
את הדרך זכרתי הטב. בכלל, מעניין לראות שכונה לא תיירותית, בה מתגוררים אנשים "רגילים". לנו, בזכות המשפחה, יש את הפריבילגיה הזו של הכרות עם מקומות פחות שגרתיים לתייר המצוי בפריז.
הביקור היה מרגש ונחמד. בשלב מסויים אמא שלי, הדודה והדודנית עברו ליידיש ואני התחלתי להתעייף 
. השיחה הערנית בשפת היהודים הכניסה אותי למצב נמנום ואני השתרעתי על הספה (הרי אני בת-בית..) ונחתי לי.... מדי פעם שירבבתי ביטוי בצרפתית וביידיש (גיי שלופן....).
**כאן המקום להוסיף סאבטקסט קטן: קצת בזבוז זמן עבורינו.... במקום לטייל ולראות דברים.... אבל, סאבטקסט אחר צץ ואמר : שקט! אתן עושות מצווה עכשיו! 
בתכנון המקורי היינו אמורות לחזור למלון ולהתרענן ומשם - לנסוע לקונצרט שהזמנו אליו כרטיסים. אבל, הזמן עבר וכבר נראה לא הגיוני לעשות את הנסיעה הכפולה הזו, ולכן החלטנו להמרח עוד קצת שם ומשם לנסוע לכנסיית מדלן, בה ייערך הקונצרט.
לסיכום הביקור - עשינו נחת לדודה, היה חשוב לבקר אצלה וגם נוסטלגי מאד עבורי.
הנה תמונה של בית יפה מהשכונה שלה , וגם של חדר המבואה בביתה, המרוהט בסגנון ישן, אותנטי וטוב...
*
כזכור, היום השני נקרא גם היום האמנותי-תרבותי.
אמנות ויזואלית כבר היתה באורנג'רי , (אמנות החיך וחוש הטעם גם היא הופיעה ) ועתה פנינו לאמנות המוסיקלית - קונצרט בכנסיית המדלן.
כבר ביום הקודם חשבנו ללכת לקונצרט בכנסיית סנט שאפל, אך אזלו הכרטיסים. עיון קצר בעיתון הפריזאי שהיה במלון, והנה - מצאנו קונצרט בכנסיית המדלן להערב - ארבע העונות של ויואלדי ועוד מנעמים... פקידת הקבלה במלון הזמינה עברינו כרטיסים בטלפון (מבלי לשלם) ואנו הגענו לכנסיה לקראת בערב. אפילו לא וידאו שאלה אנחנו שהזמנו כרטיסים, אבל מילא... כרטיס עלה 25 אירו - לא הכי זול, אבל זו חוויה יוצאת דופן.
כנסית מדלן ממוקמת בערך במחצית הדרך בין כיכר הקונקורד לבין האופרה היא כנסייה שבנוייה כמו מקדש יווני (סגנון ניאו-קלאסי) ובו עמודים קורינתים. את הכנסייה בנו במשך יותר מ-80 שנה (באמצע גם היתה המהפכה הצרפתית וקרבות נאפוליאון) והיא נחנכה רשמית ב- 1845.
כך נראית הכנסייה מבחוץ :
ומבפנים - מפואר הרבה יותר מהמבנה החיצוני הפשוט למראה (אך המרשים!) - קישוטים בעלי זהב, בשיש ובציורי-קיר ופסלים :
נהננו מאד מהקונצרט. זו אכן חוויה מיוחדת להאזין לקונצרט בכנסייה מפוארת, והתהודה - מצויינת.
האזנו לארבע העונות של ויואלדי וליצירות נוספות של הנדל, אלבינוני ועוד (כמובן שאני לא זוכרת בדיוק מי ומה..... אבל היה לי מוכר...
). אמנם בשלב מסוים הרגשתי שיותר מדי כינורות מהדהדים באוזניי - אבל זה היה ממש לפני סיום....
בנוסף - הפציעה גם זמרת אופרה ששרה אווה מריה בשלל גירסאות - יפה מאד!
כמו תמיד, אני גם מסתכלת על הקהל שמגיע - תיירים, זוגות ממינים שונים 
, מבוגרים, צעירים ואף הגיעו משפחות עם תינוקות בעגלה - העיקר כדי להנות מחווית הקונצרט.
כמה תמונות מהקונצרט בכנסיית מדלן :
*
סיום היום :
יצאנו מהקונצרט היפה לרחוב רויאל היוקרתי והמקושט.
מצאנו את תחנת האוטובוס הסמוכה למדלן ובה קו 84 שאמור להחזירנו למלון. אבל - נגמרו האוטובוסים להיום....
אמא שלי : “אני לא מסתובבת עכשיו במדרגות של המטרו. מספיק עברנו היום. ניקח מונית! אני יכולה להרשות לעצמי”. 
וכך היה.
לקחנו מונית היישר לפנתיאון וזה בכלל לא היה יקר - כ- 10 אירו, בפריז! בלילה! מומלץ וכדאי - וגם ראינו בדרך הרבה קישוטים לחג המולד, כולל שוק חג המולד של שדרות האליזה (שמתחיל מכיכר הקונקורד).
סיימנו בארוחת לילה נחמדה בקרפרי ברחוב של הפנתיאון . אכלתי גאלט (קרפ מלוח) בסגנון יווני - גבינה מלוחה, בצל, עגבניות וזיתים + סלט ירוק (=חסה...) טעים ומוצלח!
היה שם וויי-פיי חינם וניצלנו את הזמן להתעדכן בקורה בבית עם המשפחה.
חזרנו למלון עייפות אך מרוצות ובעיקר - תרבותיות ואמנותיות
***
סיכום היום:
רשימת המכולת : אפשר לסמן "וי" - על מוזיאון האורנג'רי - הנימפאות של מונה ותערוכת פרידה קאלו ודייאגו ריביירה. מקסים!
משפחה : ביקור משפחתי אצל הדודה המבוגרת, מלווה בתה, עוגיות ואידיש.
דברים לא מתוכננים : בריכת כדור הזהב בגני טילרי, הבולנג'רי-פטיסרי ברובע ה-20, קונצרט ב"מדלן" (למרות שדי תיכננו ללכת לקונצרט. פשוט לא ידענו מתי והיכן...).
שוטטות: בכיכר הקונקורד (בקור העז), ברובע ה-20 בינות מסעדות ומאפיות...
הנאה: מרובה !
כמה תמונות לילה של העיר המקושטת:
