לאחר כמה וכמה שנים באוסטריה "אהובתנו" הוחלט השנה לנסוע לוואל טורנס /3 העמקים בצרפת.
הסיבה כרגיל היא פרוזאית ביותר. בשל אילוצי לו"ז הזמן היחיד בו יכולנו לנסוע הוא חנוכה שנפל השנה מוקדם לפיכך נבחר האתר הגבוה באירופה. נכון, יש בזה אלמנט מסוים של הימור אבל בבדיקה אחורה הסתבר שפרט ל -2014 שהייתה שנה שחורה בכל רחבי אירופה הרי שבדרך בדצמבר כבר יש כמות סבירה של שלג. אז אם לא כל האתר פתוח, לא נורא.
מצאנו טיסה זולה לליון, שהשעות שלה יחסית היו נוחות (יציאה מהארץ ב 19.10 חזרה משם ב -13). ומשם התחלנו לעבוד.
ואל טורנס נמצאת במרחק של כשעתיים וחצי נסיעה משדה התעופה ליון. מתוכן כ- 40 דק' בכביש הררי. השאר אוטוסטרדה, 4 טולים.
אגב, שדה התעופה של ליון נמצא בשיפוץ מסיבי, בונים שם טרמינל חדש ומפואר כך שנכון לכתיבת שורות אלו התנאים שם לא מי יודע מה, הדיוטי פרי מינימלי שבמינימלי (למי שבונה על קניות..)
טיסה - חברת טרנסאוויה (חברת בת של אייר פרנס-ק.ל.מ.). המטוס סביר ונוח. הטיסה היתה מאוד זולה. לא יצאה בזמן בהלוך ובחזור (כנראה בהתאם למוניטין שלה...). שימו לב, אפילו כוס מים לא מגישים שם. רק מוכרים בקבוקים. סנדוויצ'ים הכנו מראש, מזל שאנחנו ישראלים שמגיעים לכל מקום עם מים. בקיצור. או שתקנו באקסטרה, או שתכינו מראש. הצרפתים (היו הרבה, לדעתי בעיקר יהודים מהאיזור) דווקא קונים.
לאור יוקר המלונות במקום חיפשנו דירה לחמישה מבוגרים (כולנו בני משפחה). החיפוש היה ארוך ומייגע שכן רוב בתי הדירות עובדים משבת לשבת ואנחנו הגענו משני/שלישי עד שני. לבסוף נמצאה דירה בבניין שנקראה הג'וקר LE JOKER.
הבניין שוכן ממש במרכז, ליד הכיכר הראשית של הכפר, אליה מגיעים האוטובוסים. "מעל" לפסאז' להולכי הרגל שחוצה את רח' השמש (RUE DU SOLEIL) ומקצר את מרחקי ההליכה.
לגבי סקי אין אאוט - ביידיש אומרים "נו שוין" - סקי אאוט - יוצאים מהבניין, פונים שמאלה ברחוב. הולכים ברגל כמאה מטר ומגיעים למעבר בין בניינים ממנו ניתן לגלוש לכיוון המסלולים. סקי אין? תשכחו מזה. אם תגיעו לנקודה בין הבניינים תצטרכו לטפס על גבעונת שלג בחזרה לרחוב ואז בעלייה את אותם 100 המטרים בעלייה. לא נורא, אבל לא כיף בסוף יום גלישה.
הסקי רום בעיני הוא שערורייה. שורת לוקרים ממוספרים לפי החדרים. הלוקר גדול אבל אין בו מתקן לנעליים (המוטות לתלייה) מה שמחייב ליצור מערום של הציוד. בנוסף החדר לא מחומם אז בבוקר לשים נעליים קפואות זה כיף קטן ביותר. אחרי יום אחד עלינו עם הנעליים ביד לחדר והשארנו אותן מתחת למיטות שיתחממו. גם המסדרונות של הבניין לא מחוממים.
הדירה - היא מוגדרת כדירה ל-6. שתי מיטות זוגיות, אחת בודדה וספה נפתחת. כשהגענו ב-3 בבוקר (המפתח חיכה לנו בכספת של הסוכנות, שלחו מייל באותו הבוקר עם הקוד, שאפו). מסתבר ששתיים מהמיטות נמצאות בגלריה /קומה עליונה שם יש גג משופע ואי אפשר לשבת שם אפילו, שלא לדבר על לעמוד. בקיצור, אחד ירד לישון סלון על הספה הנפתחת והלך הסלון, חיינו בצפיפות.
גם ה"חדרים" הם יותר כוכים. המטבחון קטנטן ומי שמתכנן לבשל שם לכמה אנשים יצטרך להיות קטן ויעיל. בקיצור, הדירות נורא קטנות וצפופות, יש מעט מרחב לנשימה – למרות שהדירה הייתה מעוצבת מאוד בנעימות וכמובן זולה משמעותית ממלון.
העברה - הפעם החלטנו לקחת מונית שתסיע אותנו למקום (בדרך כלל אנחנו שוכרים רכב). השיקולים: 1) בוואל טורנס אין מה לעשות עם אוטו, זה כפר להולכים רגל, מגיעים ומחנים. 2) טיסת ההלוך נוחת ב-23.10. בחצות נסגרים דוכני ההשכרה, זה היה על הקשקש (בדיעבד הטיסה איחרה ב-40 דקות.... מזל). פחדנו שאו שמפספס וניתקע בשדה או שזה יהיה אטרף רציני. עשינו חישוב שעלות ההשכרה לרכב+דלק+טולים (יש ארבעה בדרך)+חניון לשבוע לא תהיה כ"כ נמוכה לאדם ושווה שכל אחד יוסיף 20-30 יורו בשביל הנוחות. באמת היה נוח, חסך לנו זמן (גם בוואל טורנס - הוא מצא לנו ישר את סוכנות הדירות בשתיים ומשהו בלילה ) והעניק לנו שקט נפשי.
אוכל- בתחילה תכננו לאכול בוקר בחדר ולחפש מסעדה. הייתה תכנית חירום של לבשל בחדר אבל לאף אחד אין חשק וכוח לזה. ובדיעבד, עם כזה מטבחון זאת הייתה יכולה להיות משימה הרקוליאנית.. לאט לאט עלינו על זה שיש, בגלל ריבוי בתי הדירות, לא מעט מסעדות שמציעות דיל שבועי של חצי פנסיון או רק ארוחת ערב. לבסוף התמקדנו בשלוש.
הראשונה – המונטנה - קצת פנסי אבל תפריט שנראה מאוד איכותי. קצת פנסי במחיר 30 יורו למנה. קצת יקר לנו (כי זה לפני יין וכו') וגם חששנו שהנערים , בני 18 לא יתחברו לכזה אוכל. המחיר היה אחרי הנחה (הגענו אליהם דרך סוכנות הדירות) המחיר הרגיל 35.
במאמר מוסגר כדאי לציין שחלק מהמסעדות מוחזקות בבעלות מרובה של חברות, דהיינו, לחברה אחת יש כעמה מסעדות בשמות וברמות מחיר שונות בעיירה. מסעדת מונטה מחזיקה בעוד שתי מסעדות, מסעדת לה גרנג' בה אכלנו לבסוף היא חלק מקונגלומרט של שש מסעדות בול תורנס וכמה עשרות ברחבי צרפת...
ההתלבטות אם כך הייתה בין שתי מסעדות: LE CHAMOIS D'OR (הגמל) ו- LA GRANGE (הרפת) שהציעו דיל דומה של 20 יורו לארוחת ערב או 30 לחצי פנסיון. תפריט יותר פשוט ו"עממי". לאחר התלבטות בחרנו ברפת , בעיקר כי התפריט נראה היה לנו יותר מעניין. כך גם ירדנו מעניין האכילה בחדר.
כתבתי על המסעדה טיפ למעוניינים אבל מאוד נהנינו שם, השירות היה בסדר והאוכל טעים ובכמויות, בעיקר בערב. קיימת אפשרות לאכול צהריים במקום ערב, ביום האחרון הסתבר שיכולנו להזמין חבילת ארוחת בוקר ליום הנסיעה (אבל כבר קנינו מצרכים לסנדוויצ'ים). בקבוק יין הבית עלה לנו 16 לערב, אז בכל ערב שתינו בקבוק. יין סביר ותו לא אבל המחיר הוגן. עניין אחרון- השבוע בו בנו היה רגוע אז יכולנו לבוא כשרצינו אבל בדרך כלל המסעדה מקיימת שני סבבים. 6.30-7 ו 8.30 ולכן צריך להזמין מראש. כשעמוסה היא די רועשת, בעיקר כי מגיעות לשם קבוצות גדולות (בקומה העליונה) אבל ברוב הפעמים זה היה רעש "עליז" וכייפי. לפחות בעיני.
על ההר - כן, רבות נכתב על זה אבל על ההר המחירים יקרים, כמעט שערורייתיים. אופציה אחת היא להכין סנדוויצ'ים בבוקר. אופציה שניה. סופרמרקטים. גם בוואל טורנס, גם במריבל (המרכז המסחרי הקטן ממנו עולים לקורשבל) ןגם בקורשבל יש סופרים קטנים ליד המסלולים. זה של קורשבל קצת יקר (רשת שרפה SHERPA), וזה של מריבל נסגר בין 13-15.30, אבל זו אופציה נוחה וזולה. נכנסים, קונים בגט, משהו לשים עליו, פרי /ירק, בירה ויש ארוחת צהריים טעימה זולה וזמינה. בוואל טורנס הסופר נמצא איפה שמסתיים המסוע - יוצאים מהמסוע שמאלה והולכים עד קצה הרחוב, מימין יש CARREFOUR.
שלג- כן , כן, בשביל זה הרי התכנסנו! שישה ימים מתוכם חמישה ימי שמש חמימים (הזענו...). ביום השני היה ערפל נוראי (בשלב כלשהו ברמה של לא לראות מעשרה מטר קדימה) מלווה בשלג קל, אבל אחה"צ הוא נעלם והשאיר מזג אוויר מופלא.
בוואל טורנס שלג פשוט נפלא, מושלם. רק בארה"ב פגשתי כזה שלג ששמר על איכותו במשך כמעט כל השבוע למרות שעם הזמן התפתחו תנאי המסה/קפיאה. במריבל וקורשבל המצב היה פחות טוב, שלא לדבר על לה מנוייר והמקומות היותר נמוכים. לא כל המסלולים היו פתוחים, חלקם נסגרו עם הזמן, בחלקם קרחות בוץ, קרח וכו' וככל שהשבוע התקדם היו יותר ויותר התראות על מסלולים על רמת שלג נמוכה.סדר הגלישה היה יומיים בוואל טורנס - יום מריבל - יום קורשבל – מריבל וביום האחרון התחלנו בוואל טורנס, אולם לאור העומס הרב "חתכנו" למריבל.
מבחינת נוף, עמק קורשבל הכי יפה. לפחות לדעתי. האתר מלא מסלולים כחולים, אבל הכחול של הצרפתים יותר קשה מהכחול האוסטרי (כי הם משתמשים בשיטה של ארבע רמות ולא שלוש), כך שגם חובבי אדומים ייהנו מהכחולים באתר. אם האתר פתוח כולו הרי שעומד בפניכם מרחב פשוט מדהים ומגוון. לא הייתי בשיא העונה, אבל נראה לי שאז הוא די עמוס (מישהו אמר אישגל??). מי שיש לו סקי פס מוגבל לעמק אחד – שייזהר, נורא קל לעבור בטעות בין העמקים ואז לא תהיה לכם דרך חזרה. אין סקיבס בין העמקים (עניין מעצבן לכשעצמו).
הצרפתים משתמשים בשיטה של שמות למסלולים (במקום מספרים). לטעמי פחות נוח.
עניין אחר - התחזוקה. אם משווים, האתר לא מתקרב ברמת התחזוקה לאוסטריה. חבל שכך. למשל – בכל האתר יש המון רכבלי מושב, אבל רק אחד מהם עם חופה מגינה. לא רוצה לחשוב איך זה לעלות על כזה רכבל ביום קר עם רוח. פשוט סבל. או הרכבל שנקרא PLATTIERS 3 שהתאפיין בקרונות זוגיים קטנים, צרים וצבעוניים וזכה בפינו לכינוי "סופרלנד" (כשתראו, תבינו). הכניסה לקרונית צרה כל כך שאדם קצת מוגבל בתנועה או "מלא" יתקשה להיכנס אליה, עד כדי כך. בלה מנוייר יש רכבל קרונית ארוך מסלול שאין בו מקומות ישיבה ועומדים לאורך כל הדרך במקום לשבת ולנוח. גם התרשמנו שלא ממש הפעילו את תותחי השלג כשהיה צריך ואפשר, בעיקר במקומות בעייתיים. הרכבל הראשי בוואל טורנס (הכחול) מרגיש די איטי יחסית. כל מיני קטנות ומעצבנות בקיצור.
אבל, נהנינו מאוד מאיכות השלג, בעיקר בוואל טורנס. אם כי שם די עמוס. הירידות למריבל ולקורשבל פשוט יפהפיות, עמק קורשבל יפה מאוד בעיני (מבחינת נוף). וגם אם לא כל האתר היה פתוח או שלא כולו בשיא התחזוקה, היה מספיק מרחב גלישה. כולנו גולשים בינוניים.
לא אפרט את כל המסלולים, אבל הירידה מקורשבל חזרה למריבל היא קשה, לא מומלצת למתחילים. כנ"ל החזרה ממריבל לוואל טורנס – מסלולים אדומים/שחורים שיכולים להיות קרחיים ולא סימפטיים. בשני המקומות הללו ניתן לרדת ברכבל במקום לגלוש – למתחילים זאת אופצייה עדיפה. גם תחילת הירידה ממריבל לקורשבל היא שחורה לדעתי, אחר כך הופכת לאדום.
בוואל טורנס, הצד "הימני" על המפה (רכבלי פורטט וומורין) מוסתר מהשמש ונוטה להיות בו קר משמעותית. מומלץ להגיע לשם בבוקר או בימים יותר נעימים, אחרת עדיף להישאר בחלק המרכזי (PECLET) או בדרומי (PLEIN SUD).
קיימת אפשרות להזמין סקי פס לעמק אחד או לכל השלושה. לשיקולכם.
ענין אחרון (וכאוב...) ביום האחרון, לקראת הצהריים נפלתי ונפצעתי באמצע איזור הגלישה של מריבל. חשבתי שמתחתי את המפשעה, בדיעבד קרעתי שריר בירך/מפשעה ושריר בבטן. לא נעים, לא נורא. הזעיקו לי חובש, עד שהוא הגיע ירדתי ברגל לרכבל הקרוב (300 מטר בערך). הוא בדק אותי ווידא שאין לי שבר. הציע לפנות אותי למריבל למרפאה ושמשם אקח מונית (פינוי למריבל = 340 יורו). שאלתי אם אפשר להתפנות לוואל טורנס (שם הייתה הדירה והחנות להחזיר את הציוד). מסתבר, וזה חשוב, שהם לא מפנים בין העמקים, אלא רק בתוך העמק בו נפגעתם. לאחר דין ודברים קצר הוא הציע שאנסה לגלוש בליוויו לרכבל שיעלה אולי לכיוון ואל טורנס. גלשתי בסנו פלאו לאט לאט ובזהירות והצלחתי להגיע לרכבל. הוא עזב אותי אז ועליתי בכוחות עצמי (סאגה ארוכה, לא אלאה אתכם) והגעתי לוואל טורנס על המסלולים של PLEIN SUD. בשלב הזה תשו כוחותי ולא יכולתי לגלוש, המסלול היה גם עמוס וגם ממוגל. הזעקנו פינוי באלונקה (כי לא הרשו לי לרדת ברכבל מושבים למטה).. הנזק? 450 יורו! כן כן. לפינוי של גג חמש דקות, ואפילו לא הצטרכתי בדיקת רופא. את רוב הכסף אקבל כמובן חזרה מהביטוח, אבל... זה עדיין מחיר שערורייתי בעייני.
אהה כן, טיפ קטן. מדריך ישראלי של סקידיל שהכרנו במקום עבר כשחיכיתי לפינוי ואמר לי בשום פנים ואופן לא לתת להם את המגלשיים שלי, שכן הם מאפסנים אותם ואז דורשים כסף עבור ה"שמירה". מכיוון שזה היה יום הגלישה האחרון, חששנו להסתבך, הנערים פשוט גלשו למטה עם המקלות והמגלשיים שלי בידיים שלהם.
מסחר – בכניסה לכפר, ברחבה הראשית יש מרכז מסחרי גדול. במרכז יש ספא מוצלח מאוד שעולה 16 יורו ליום או 46 לחמישה ימים (משום מה אין מנוי לשישה ימים) וכולל בריכה (15 מטר), בריכה חמימה (עם זרמים), 2 ג'קוזי, חמאם, שלוש סאונות יבשות, כורסאות מנוחה. לא לשכוח להביא יורו ללוקר (פיקדון, לא לדאוג...). כלי רחצה ומגבות. חובבי שחייה כמוני יכולים להביא בגדי ים/משקפות. אבל אני חייב לציין ששם באמת הרגשתי את הגובה הרבה בו אנחנו נמצאים, 2,300 מטר, הנשימה הייתה קשה יותר מאשר בארץ. ליד הספא יש אולמות ספורט וחדר כושר, אני לא בטוח שזה כלול במנוי, כי לא ניסינו.
עוד במרכז המסחרי, פאב, פיצריות ומזללות, חנות גבינות ונקניקים מדהימה! (קומה שנייה- יש גם מוצרים מקומיים) ,וסופר יקר של SPAR. עשו לעצמכם טובה, עלו לקומה השנייה, צאו החוצה חצו את הסמטה ושם יש סופר יותר זול של CARREFOUR. לידו עוד מעדניה. הרחוב העליון גם מלא מקומות בילוי ואכילה, בעיקר לצעירים.
מול המרכז המסחרי יוצא (למטה) פסאז' מקורה שעובר מעל רח' השמש בחלקו העליון ומגיע עד לאמצע חלקו התחתון (מול המונטנה). קיצור דרך מאוד שימושי.
ככלל, בכל "רובע" של העיירה יש רחוב שמלא במזללות, לא הכי פנסי, בעיקר מקומות של אוכל "זול" (איכותית, לא במחיר לצערי. פיצות, סנדויצ'יות) ומקומות שהצעירים שותים ומבלים בהם בלילה.
ולגבי הנזקים (מחירים לזוג כי הייתי עם בני בן ה-18):
טיסה- 526 יורו
סקי פס- 450 (המחיר שיקף מעבר בין תעריפים בחופשה)
מלון- 248
הסעה- 260 (המחיר לחמישה איש היה 650)
חצי פנסיון -400 (כולל בקבוק יין בכל ארוחה)
ספא -92
ציוד סקי- 140.
אקסטרות וכו' זה כבר ענין אישי, שאין טעם לפרט כי כל אחד מבזבז אחרת. אבל על ארוחות צהריים (עאלק) הוצאנו כ -40 יורו. בלי להביא בחשבון שהבאנו מהארץ פיצוחים וחטיפי אנרגיה.
מה שכן, הוצאנו המוווווון אנרגיה וזמן על ארגון החופשה. למרות הנסיון שכבר יש לנו, כך שאני מניח שיש לא מעט שיעדיפו לשלם יותר ולהיות בראש שקט. עניין של העדפה.
