מילת הקדמה קצרה: לטיול יצאנו אנוכי (יענו המבוגר) עם שניים מילדי- בת 12.5 ובן 17 כך שהטיול משקף יותר את מאווייהם ואת מאמצי לשלב בין רצונותיהם ומה שהיתי רוצה שיחוו מעיר נפלאה שכזאת.
כל האמור לעיל הוא סיכום חוויה אישית. אתם מוזמנים לאלתר ולשנות על בסיס מה שתקראו פה בהתאם להעדפותיכם, קצב הטיול האישי שלכם, התקציב וכו'.
טיסת השכר של סן דור לא יוצאת בשעה נוחה. זה מחיר ה"זוליות". הצוות מאוד אדיב אבל זה לא ממש מחפה על הצפיפות הרבה של המושבים. זה רחוק מלהיות נוח, יותר צפוף מאוטובוס. בכל זאת לא פשוט. בקיצור, אנחנו הולכים לישון באחת וחצי בלילה שעון מקומי.
יום ראשון:
תחזית מזג האוויר שמשנה מדי יום (תתפלאו, גם בצרפת יש לא מעט טעויות), מחייבת אותי לשנות תכניות מדי יום ולאלתר על בסיס מה שתוכנן. בבוקר אמור להיות יום בהיר יחסית ואני מחליט שנתחיל את הטיול במגדל אייפל. יש כמה דרכים להגיע למגדל אייפל. אנחנו מגיעים בקו RER Cאבל לטעמי הכי טוב להגיע במטרו לתחנת טרוקדרו. משם נשקף נוף נפלא של המגדל ויורדים ברגל לכיוונו תוך חציית הנהר. אבל אנחנו מגיעים מהצד השני ומצטרפים לתור הארוך מאוד של הממתינים. על פניו הוא נראה קצר , אבל הוא מתפתל ולוקח כמעט שעה (כולל בדיקה בטחונית). שימו לב שאסור להכניס אולרים וכו' , למי שמטייל כמוני עם אולרי זאת בעייה. אגב, אם תחליטו לעלות ברגל, יש תור אחר, קצר וזול יותר אבל זה מאמץ פיזי של טיפוס. לא לכל אחד. למי שמתכנן ביקור בחדרי המכונות של המגדל. זה אפשרי אבל צריך להזמין את הכרטיס בקופה יחד עם כרטיסי העלייה. בזמן ההמתנה מזג האוויר מתענן ומתחילה לנשוב רוח קרה. לא נעים.
אנו עולים במעלית לקומה השנייה. גם שם קר ורוח מנשבת. השמש נעלמה ולצערי הראות לא מדהימה. בקומה יש שירותתי ם( בנות שימו לב, תור ארוך) וממזנון וחנויות מזכרות יקרים. לאחר סיבוב וצילומים מכל הכיוונים אנחנו יורדים רגלית לקומה הראשונה. בקומה זאת יש תערוכה יפה מאוד על המגדל, חנות מזכרות, מסעדת ז'ול ורן המפורסמת וגם חידוש. בחלק מהקומה בנו רצפה וגדר שקופים כך שניתו לעמוד ולצפות 57 מטר למטה. לא חוויה מומלצת למי שסובל מפחד גבהים.
יורדים מהמגדל ולאחר ארוחת צהריים קלה במדשאה מתחתיו, הולכים רגלית ואורך CHAMPS DE MARS לכיוון ביה"ס הצבאי. מששם חותכים לכיוון האינווליד. עושים סיבוב בפנים אבל לא נכנסים לקבר נפוליאון או למוזיאון הצבאי. האינווליד שנוסד כביה"ח לנכים (מכאן שמו) הוא מבנה מרשים שבתוכו מוזיאון צבאי מרתק. משם ממשיכים רגלית לנהר הסיין, חוצים אותו, עוברים דרך ה GRAND פALAIS וה –PETIT PALAIS המרהיבים ומגיעים לשאנז אליזה. עולים על אוטובוס, נוסעים את כל השדרה לכיוון מעלה ויורדים בשער הנצחון. בשלב זה מתחיל לרדת גשם שהולך ומתחזק. משער הנצחון אנו יורדים ברגל את השדירה תוך שאנחנו נכנסים לכמה חנויות (בכל זאת יש נערה צעירה....) וגם לאולמות התצוגה היוקרתיים של המכוניות. זה יותר מעניין ומרשים ממה שזה נשמע.
בשלב זה הגשם כבר הפך לחתיכת מבול, השעה מתאחרת ואנחנו יורדים למטרו, נוסעים לאיזור מונפרנס , שם אוכלים ארוחת תערב במסעדה מרשת היפופוטמוס- רשת של בשרים (סטיקים וכו') במחיר יחסית שפוי. אפשר לאכול ארוחה במחיר של כ 15-20 יורו לאדם.
יום שני:
ביום זה מוזמנים לנו (מראש) כרטיסים ליורו דיסני. הנסיעה לשם מתוך פריז אורכת כשעה – שעה וחצי. יש להגיע לאחת מתחנות RER קו B ומשם לנסוע עד לתחנה האחרונה בכיוון מערב. שימו לב שכל קו מתפצל בשלב כלשהו כך שיש לעקוב אחרי הלוח בתחנה שמראה באיזה תחנה עוצרת הרכבת. מפריז זה כ -40 דקות נסיעה. התחנה ממוקמת ממש בכניסה ליורודיסני (שלוש דקות הליכה). אנחנו קנינו כרטיס ליום אחד לפארק אחד (יש שניים) ומחליטים ללכת לפארק הרגיל ( לא לפארק הסרטים). ניתן כמובן להזמין כרטיס ליומיים ולבלות בכל אתר יממה שלמה. יש גם מלונות צמודים לפארק שאת עלותם לא בדקתי. הפארק מחולק לארבעה "עולמות" או איזורים. בכל אחד מהם אטרקציות משלו לכל הגילאים. מרכבות הרים למבוגרים ועד למתקנים לילדים קטנים. שימו לב- לאטרקציות הפופולאריות (בעיקר רכבות ההרים) ניתן להזמין כרטיס שנקרא פאסט פס. הכרטיס מאפשר כניסה ללא תור לאטרקציה אבל בשעה מסוימת (למשל בין 10-10.30). ליד האטרקציה יש עמדת פאסט פס , אתם מעבירים בה את הכרטיס שלכם (כרטיס הכניסה) ומקבלים במקום כרטיס עליו מודפס טווח השעות בו תוכלו להגיע למקום ללא תור (יש תור צדדי לאנשי הפאסט פס). שימו לב- לא הגעתם בשעה היעודה- פספסתם. כמו כן. ניתן להזמין פאסט פס אחד בכל פעם. אם הזמנתם לספייס מאונטיין לא תוכלו להזמין לאטרקציה אחרת עד שלא תנצלו את הפאסט פס הזה שלכם. זה מאוד נוח וחוסך זמן.
למזלנו/שמחתנו בגלל שזאת לא עונה עמוסה (סתיו בכל זאת) אנחנו מצליחים "לטחון" טוב טוב את הפארק. מזג האוויר מאיר פנים בגדול אם כי בערב יורד גשם טורדני למשך כ -40 דקות.
כמה המלצות: כדאי להתכונן מראש ולדעת למה אתם רוצים להגיע קודם. כדאי להגיע "על הפתיחה" אז יש פחות לחץ בדברים הפופולאריים. האוכל יקר ולא טעים שם, תבואו עם סנדוויצ'ים. מים יש בשפע בקולרים ליד השירותים. גם כל נושא המרצ'נדייזינג יקר ברמות. כוס קפה תרמית עם ציור של דמות דיסני , למשל, עולה 25 יורו!!. מגעיל.
אבל עדיין, למרות הקיטש והיוקר- זה מקום מלא קסם ואושר, לא רק לילדים. מוצלח מאוד אם כי לא זול. כרטיס כניסה יומי עולה 45-70 יורו לאדם (בהתאם לעונה וכו'). הנסיעה מפריז ואליה יכולה להסתכם בעוד כ -20 יורו לאדם.
אל תפספסו את מופע הסיום המרהיב והמדהים. חוויה נפלאה.
יום שלישי:
כשאנחנו מגיחים מהמטרו בכיכר הקונקורד מקדם את פנינו מזג אוויר מחורבן. גשם חזק, קצת רוח וקצת ערפל. השיטוט לאורך RUE ROYALE מתחרבש לנו ולא ממש כיף לעשות ווינדו שופינג (ככלות הכל מדובר על חנויות יוקרה יפות אך מאוד יקרות של מעצבים..). בקצה הרחוב הקצר נמצאת כנסיית המדליין (בכיכר יפה מוקפת עוד חנויות) אנחנו נכנסים להתרשם מהכנסיה שמבחוץ נראית כמקדש רומי ומבפנים קתדרלה מרשימה בגודלה. משם לאורך הבולבר לכיוון האופרה תוך עצירה בחנות של ה -C&A, הפעם לקניות אמיתיות. ליד האופרה נמצאת חנות הבית של "רפטו" חנות למוצרי בלט. שוב יקרה להחריד אל מרשימה, גם אם אתם לא בעניין (בתי רוקדת אז נכנסנו). הביקור באופרה עולה כסף, הכניסה (אם עומדים מול האופרה) מצד שמאל ומאחור, קצת בכיוון גלרי לאפייט. בכניסה מסתבר שאי אפשר לבקר באולם האופרה (עקב חזרות ). מחליטים לדחות את הביקור לפעם אחרת. אגב, בצד "השני" של האופרה נמצאת חנות הדגל של אפל בפריז . שווה קפיצה ויש ווי-פי חינם. אנחנו הולכים לגלרי לאפייט. חובה לבקר, כיפת הזכוכית למעלה פשוט מדהימה. עשו גם סיבוב בחנות אבל תתעלמו מהמחירים. יקר יקר, דגמי מעצבים, שעונים ב 30000 יורו , חולצות ב "מבצע" ב -80 יורו. הבנתם. אבל החנות יפיפייה. אנחנו (ז"א הקטנה) מתנחמים בעוד סבב קניות- בפעם בחנות H&M שנמצאת ממש ליד.
בשלב זה הגשם נרגע הגיע שעת הצהריים. נוסעים לתחנת סט. לזר לאכול צהריים (יש מלא מסעדות סבירות שם) ולחפש חנות צעצועים גדולה שנמצאת שם. בשלב זה אני מודיע ל-"גיברת" שסיימנו עם הקניות להיום. אנחנו נוסעים לכיכר שטלה ( על שני התאטראות) שבה ומשם חוצים את הנהר לכיוון איל דה לה סיטה. הליכה קצרה ומגיעים לכנסיית הנוטר דם. אנחנו מבלים פרק זמן מענג בצפייה בחזית המרהיבה של הכנסייה וטיול בתוכה. מי שרוצה יכול גם לשלם ולעלות למגדלים. אישית, זהו אולי המקום החביב עלי בפריז. אני לא מצליח לשכנע את הילדים לבקר בסנט שאפל עם הויטראז'ים המדהימים אזאנחנו יוצאים, הולכים לאורך הגדה השמאלית על מנת לצפות בכל היופי המרהיב של הכנסייה מסביב ומגיעים לגשר מנעולים (כבר יש שלושה...). לאחר סשן צילומים מתבקש חוצים את הנהר רגלית לאי הקטן שליד – אי סן לואי. שם אנחנו מבלים בשיטוט נעים בסמטאות הציוריות ובכניסה אקראית לחלק מהבוטיקים היפים שבמקום. איזור מלא קסם ואווירה.
משם חוזרים (רגלית) לכיוון כיכר סן מישל המפורסמת וצועדים במעלה הבולבר ובמקביל לו לכיוון הסורבון, טיוול ברובע הלטיני. התכנון היה להגיע לגינת לוקסמבורג ושם לאכול את ארוחת הערב הסנדוויצ'ית שלנו אבל מזג האוויר מחליט אחרת ועם רדת חשיכה מתחיל גם הגשם לרדת. אני מחליט לשנות תכנית , אנחנו יורדים למטרו ונוסעים למגדל אייפל.
הגענו לקראת 8 בערב, למי שלא יודע , המגדל "מנצנץ" למשך כחמש דקות בכל שעה עגולה. מחזה מרהיב. אנחנו מתמקמים, מעבר לנהר, בנקודה אסטרטגית ומשם צופים בנצנוצים מתחת למטריותינו. סוף חביב לעוד יום ארוך.
יום רביעי:
בוקר מזרזף ואנחנו חוזרים לאופרה על מנת לבקר בה. גם הפעם האולם סגור אבל נכנסים בכל זאת. ניתן להתרשם מהאכסדראות המרהיבות, מהעושר הארכיטקטוני, ואפילו מכמה תלבושות. סיור חביב בהחלט. כמובן, ששאם אין חזרה באותו היו, אל תפספסו כניסה לאולם בעיקר בגלל התקרה הנפלאה (הייתי שם כמה פעמים במופעים). ניתן להחתים את הכרטיס היציאה ולחזור לביקור חוזר באולם כשהוא פנוי למי שמעוניין.
מהאופרה נוסעים שוב לכיכר שטלה אבל הפעם במקום לחצות את הנהר הולכים לאורך בולבר סבסטופול לכיוון מרכז פומפידו, עם הצצה למגדל סן ז'ק בדרך. מרכז פומיפדו האולטרה מודרני נשאר מגניב כשהיה, אל תשכחו לבקר במתחם המזרקות שנמצא ליד, כולן בעיצובו של קאלדר. לצערי, מזה כמה שנים החלו לגבות דמי כניסה למקום ( 3 יורו) גם אם אתם לא נכנסים לראות תערוכה. קצת מרגיז. פורום ה –LES HALLES נמצא בשיפוצים, אין טעם לבקר אבל אוכלים צהריים באחת ממסעדות האזור. מי שרוצה יכול להמשיך משם לכיוון רח' סן דני , יש שוק של ערבים. המקום היה פעם גם מעוז של, איך נגיד, נערות עובדות. עוד נותרו כמה.
שוב במטרו, נוסעים למונמרטר. את הטיפוס למעלה אנחנו עושים בפוניקולר (מי שיש לו כרטיסית מטרו, זה כמו נסיעה רגילה). המקום מעורר רגשות מעורבים. מחד- ציורי ביותר, מעין כפר בתוך העיר, מצד שני ממוסחר לאללה. הרחובות מלאים "ציירים" שמציעים את מרכולתם או ציור פורטרט בעמידה בכביש. אנחנו מגיעים לכיכר טרטר שם האמנים היותר "ממוסדים". הבת מקבלת את הפורטרט שלה. יצא יפה אבל עולה 40 יורו. שתדעו. אלו שברחוב דורשים 20 אבל מהצצה חטופה עושה רושם שהם פחות מוכשרים. באיזור מקימים כל מיני אוהלים/דוכנים ורני חוזה בטנדר שמביא לאחד מהם גבינות בגודל גלגל של אוטו. אנחנו מגיעים עד לכרם המפורסם , למסעדת ה –LAPIN AGILE אבל לא יורדים רגלית לכיוון BLANCHE אלא חוזרים אחורה ויורדים לכיוון דרך המדרגות המפורסמות שמתחת לכנסייה פיגל, המולן רוז' וחנויות הסקס.. הילדים קצת בהלם ואני מסביר להם שעיר זה לא רק מוזיאונים, תרבות וארכיטקטורה יפה....
עם חשיכה אנחנו חוזרים למרכז ועולים על סירה בPONT NEUF לשיט של שעה על הסיינה. האמת? הופתעתי לטובה, יפה ביותר (אין כמו פריז המוארת בלילות) , המדריכה נותנת הסברים יפים ובסה"כ נהנינו וראינו את העיר מזווית קצת פחות שגרתית. ( 12-14 יורו למבוגר)
רק שימו לב שיכול להיות קריר שם, תלוי בעונת השנה.
יום חמישי:
פותחים בקטע תרבותי והולכים למוזיאון רודן. המוזיאון נפתח בעשר ולמרבית שמחתי רק אני משלם על הכניסה (6 יורו) ילדים עד 18 חינם!! אני מאוד אוהב את רודן ולילדים זאת אמנות "לייט" יחסית שקל להתרשם ממנה. זה גם לא מוזיאון גדול ויחד עם שיטוט בגן הנעים והמרהיב העסק לוקח גג שעתיים. אפשר גם לשבת על איזה ספסל מוצל ולאכול קרואסון שקניתם בבוקר.
צהריים אוכלים באחד מסניפי מקדש המולים של CHEZ LEON וממש מולו נמצא רח ' BUCI שמלא חנויות קטנות ושוקקות, קצת כמו שוק צבעוני, ומוביל לכיוון הרובע הלטיני הסמוך.
אנחנו יורדים למטרו ונוסעים לתחנת הרכבת אוסטרליץ ממנה יורדים לנהר שם נמצא גן של פסלים מודרניים שהוקם על גדת הסיין, אותו ראיתי במשט יום קודם. (QUAI ST BERNARD )
בסוף היום אנו חותכים מוקדם "הביתה" לפגישה עם משפחתו של החבר אצלו אנחנו מתארחים.
יום שישי:
הבוקר נפתח בחלק ה "כבד" של הטיול- מוזיאון הלובר. החבר ובתו מצטרפים אלינו וכולנו נפגשים בתור הארוך אבל די יעיל לפירמידה. גם פה הפתעה חיובית- רק אני משלם. כל הכבוד לצרפתים- ככה מחנכים ילדים לצרוך , לאהוב ולהבין תרבות. לדרישת הילדה אנו הולכים, ה זה הולכים, נסחפים עם ההמון, לראות את המונה ליזה. אלוהים, איזה דוחק- כמו בארץ כשהבטיחו שרפרף חינם באיזו חנות רהיטים לכל מי שבא. אח"כ אנחנו ממשיכים לסיור מזורז ומקוצר בחלק משכיות החמדה הרבות של המקום. אז כבר העומס נחלש. לא הכל מוצא חן בעיניהם אבל תמיד יש משהו שכן (עם קצת הסבר מצידנו המבוגרים). אנחנו רואים גם את גלריית אפולו החדשה יחסית שנפתחה לפני כמה שנים (מדהימה בעושרה וביופייה) ואת מגורי נפוליאון השלישי. לאחר כשלוש שעות כשאני מזהה אותו מצוקה אנחנו מסיימים את הביקור. החבר מזמין אותנו לגני הטווילרי לאכול קרפים במקום בו הוא אוכל יום יום (המשרד שלו על הסירה שם, זוכרים?) ואנחנו אוכלים קרפים אמיתיים ,מקמח כוסמת, לא לבן (כמו ברוב הקרפיות לתיירים), שהוא קמח עשיר ומשביע יותר. איך מזהים?- לקרפ יש צבע חום די כהה.
התכנון הוא להמשיך לבקר בביוב של פריז אבל עד שאנחנו מגיעים מסתבר שהצרפתים עברו לשעון חורף (באוקטובר)והמקום נסגר בארבע אחה"צ ולא בחמש. בשלב זה אנחנו מתפצלים. הוא חוזר לביתו ואנחנו לעוד מפגש עם מכרים. המכרים מתגוררים ליד מונמרטר ולאחר המפגש אנחנו מטפסים ברגל לכיכר והפתעה! מסתבר שפעם בשנה, באוקטובר, חוגגים את בציר הענבים מהכרם היחידה שנותרה במונמרטר וזהו היום. המקום הומה אנשים, כמו יום העצמאות אצלנו , ובדוכנים שראינו אותם מוקמים יום קודם מוכרים יין, גבינות, מיני בשרים ונקניקים ומה לא. כולם עליזים ומחזיקים כוס או בקבוק יין ביד אחת ואיזה נשנוש בשנייה. אנחנו נדחסים לאיטנו וזוחלים עם ההמון. הבן ואני חולקים מרגז (לא כ"כ חריף) ואח"כ אני קונה לאמא שלי ריבה מיוחדת תוצרת בית של אחד מדרום צרפת (ריבת תאנים שחורות) שהגיע עם מרכולתו מאביניון.
בניגוד לביקורנו הקודם, הפעם אנחנו יורדים "אחורה" לכיוון מונמרטר וכיכר BLANCHE. השכונה/ רובע מלאים בבתי קפה קטנים שמלאים צעירים ששותים בהם ומבלים בנעימים. סצינה בוהמית קלאסית של מוצאי שבת והירידה למטה במורד הגבעה עד למטרו הופכת לחוויה מרגשת. מכיוון שזה יומנו האחרון אנואוזרים כוח וקופצים לשיטוט ליילי קצר לאורך השאנז אליזה, הפעם בלי גשם! אפשר גם להתרשם מיופייה הלילי של השדרה ומהתאורה.
יום שביעי ואחרון:
אני אורז את המזוודות על הבוקר. אח"כ טיול ברובע המארה (העתיק). מתחילים בהוטל דה ויל ומשם לתוך הסמטאות. חוזים בשני הבתים היחידים מימי הביניים שנותרו בפריז וגם בשאריות החומה שהקיפה אותה פעם (היום בנוי שם בית ספר שקירותיו הם חלק מהחומה לשעבר)
זהו, תם הטיול. מהביוב חוזרים לחבר, אוספים את המזוודות ויאללה לשדה התעופה.
המטוס עדיין צפוף, מהחברה לא טורחים להודיע על עיכוב בטיסה למרות שבבוקר באינטרנט שעת הטיסה היא השעה הייעודה (לא שמעתם על SMS???), אז אנחנו נקעים שעתיים ומשהו בשדה אבל עדיין צוות המטוס אדיב.
כמה הערות:
1) פריז יקרה. בוודאי בהשוואה לברלין ,עיר המילקי. אפשר לחסוך קצת אם תעשו קניות בסופר ותאכלו לפחות פעם ביום אוכל שהכנתם בבוקר(סנדוויץ' ופרי/ירק). מסעדות- רובן מציעות בצהריים מעין ארוחה עסקית (FORMULE) שעולה בין 10-30 יורו, תלוי בגודל התפריט באיכות ובמיקום המסעדה. אני תקצבתי כ -200 יורו ליום לשלושתנו, כולל הקניות. עמדנו בזה, אבל צריך להביא בחשבון שהצלחתי להשיג כרטיס נסיעה של תושב פריז מה שהוזיל את עלויות הנסיעה בכ- 40%. כרטיס תושב שבועי עולה כ 22 יורו לשבוע. כרטיס תייר לחמישה ימים עולה 38. השאר תלוי ברמת הבזבזנות שלכם. מה שכן, ברוב המוזיאונים יש תשלום נפרד לילדים , לפעמים חינם וילדים לצורך זה נחשבים עד גיל 18! שאפו.
2) מה שתיארתי כאן היה טיול "אישי" – אתם מוזמנים לקחת ממנו מה שתרצו. מכיוון שהייתי מלווה בשני בני עשרה הייתה צריך לקמבן בין מה שמעניין ובעיקר מה שלא מעניין אותם. דור הפלאפונים, מה לעשות. וגם כללתי בטיול שתי פגישות עם חברים קרובים . הטיול שלנו ארך כשבוע אבל את רוב מה שביקרנו בו ראינו לא "לעומק". טיול ברובע הלטיני יכול לקחת חצי שעה הליכה לאורך הבולבר או שעתיים אם נכנסים לכל הסמטאות בצד למשל. שלא לדבר על שפע המוזיאונים שקיים בפריז. מה שכן, ראינו את כל הדברים "החשובים" ואולי עוד כמה שלא כל אחד רואה/מבקר.
בכל אופן מה שהספקנו משקף ימים די עמוסים וארוכים. לא טיילנו באטרף אבל בוודאי לא בנינוחות. טיול די "במרץ". בגדול- יום דיסני , שישה "פריז הקלאסית".
3) אני דובר צרפתית שוטפת מה שמאוד מקל את החיים מכל מיני בחינות. גם מכיר את פריז מה שמזרז את ההתמצאות ומה כדאי / לא כדאי לעשות.
4)ספטמבר היה לפי מה שהבנתי מדהים, מבחינת מזג האוויר. אוקטובר כבר התחיל להתקרר. לא נורא, אבל היה די גשום. בימים הסתובבנו סביב ה -20 מעלות. לילות 10-15. בכל מקרה לדעתי הכי כדאי לבוא באביב או בתחילת הסתיו. לחילופין באזור הכריסטמס העיר בשיא יופייה. תאורה, חנויות מקושטות, אווירת חג וקצת אחרי , מתחילים הסיילים.
5) את הביקור דווקא תכננתי מראש, אפילו טוב אבל כמו שאומרים ביידיש: האדם מתכנן ואלוהים צוחק. בשל אילוצי מזג אוויר, יורודיסני (נסענו ביום שהוא פחות עמוס) וכו' נאלצתי קצת לשנות ולאלתר ולכן לפעמים זיגזנו לפה ולשם במקום לטייל באופן "מסודר" לפי אזורים. בכל מקרה, בשל השפע הרב שיש לעיר להציע רצוי להתכונן מראש ולהחליט מה רוצים לעשות ועל מה מוותרים.
6) פיזית העיר יחסית קטנה כך שאפשר לעשות המון דברים ברגל, אם לא קשה לכם קצת ללכת. בוודאי אם יש לכם מלון או שכרתם דירה במיקום מרכזי. ההליכה גם מאפשרת לחוות את העיר על באמת, הריחות, הקצב, הרעש ולראות/לחוות את הפנים הרבים שלה. שיקי, אלגנטי, יוקרתי, בוהמייני, סולידי, צעיר, מפתה, זול. לפעמים במרחק כמה רחובות זה מזה. המטרו מעולה ומגיע לכל מקום.
7) בחלק גדול מהמסעדות יש WIFI חפשי- כנ"ל בכל סניפי סטארבקס.
