בעידן שבו חברות זרות מבטלות טיסות בשל מצב ביטחוני כיף להיזהר בגיחה משפחתית לאתונה. הרכב: זוג הורים וזוג תאומים, בן ובת, בגיל העשרה. הזמן: חופשת פורים.
22.03 - שישי בערב, נתב"ג בנוהל שבת רוב החנויות סגורות ודי ריק. מזל שהטיסה דרך חברת התעופה "Aegene" יוצאת בזמן. זמן הטיסה ליעד שעה וחמישים דקות. הסעה למלון "Athens Capital Center Hotel" הוזמנה מבעוד מועד. הגיע רכב Van גדול למידותנו עם שולחן, בקבוקי מים וחלונות גדולים. בני הנוער במצב רוח מצוין משדרים בנסיעה תחושה נינוחה ומעירים שהנוף הנשקף מזכיר את דרום תל אביב. ככל שמתקרבים לשכונת קולוניאקי היוקרתית, שבה נמצא המלון, הרחובות מתרחבים ומתחילים להופיע מבנים בסיגנון ניאוקלאסי וגם פארקים.
כאשר מגיעים השעה כבר אחרי 22:30 ואנחנו רעבים. פקידת הקבלה ממליצה על מסעדת סופלקי קרובה בשם "Meat n Roses" במרחק הליכה מהמלון ואנחנו מקבלים את עצתה. קריר בחוץ אך נעים להלך בשדרות הרחבות בין המבנים המוארים. בדרכנו, אנחנו נתקלים במבנה ממשלתי בעל שער מעניין ומאחוריו גן מסקרן. המבנה עצמו בעל מרפסת מקורה והתקרה של המרפסת מלאה באיורים מרהיבים. גדר המתחם משובצת בצלמיות של אישה-חיה וצלבי קרס. על פי גוגל מדובר בבית היינריך שטרוזמן, ארכיאולוג גרמני, שכיום פועל כמוזיאון מטבעות. אנחנו רושמים לעצמנו לחזור בשעות הביקור. המסעדה נמצאת ברחוב צדדי המסתעף מן הרחוב הראשי Panepistimio. הישיבה בחוץ במעין פסאג' מקורה. כמו בפאב ירושלמי, מדליקים תנורי גז כדי לחמם את האורחים. המנות: סלט חסה בתוספת גבינה, תותים ואגוזים קלויים, צ'יזיקי, סופלקי עוף והמבורגר הבית הגיעו די מהר. הכל טעים מאוד והמחיר שווה לכל נפש.
אנחנו חוזרים למלון המפנק אחרי חצות, אבל לא מוותרים על תצפית מהגג. עכשיו כבר קפוא ממש ובכל זאת מראה האקרופוליס המואר מחד וגבעת ליקובדוס הקרובה מאידך מלהיבים וממלאים אותנו בהתרגשות לקראת מחר.
23.03 - המגוון הקולינרי המוגש בארוחת הבוקר הולם את 5 הכוכבים שניתנו למלון. לאחר ארוחת השחיתות שוב עולים למרפסת הגג, מתענגים על שמש מלטפת, שלווה סביב הבריכה ונוף משגע. עובדת המלון, שרואה אותי כותבת ביומן מפנקת בכוס מים קרים מבלי להפריע את תהליך היצירה.
התוכנית לחלק הראשון של היום - סיור מודרך של אמנון גופר. על הנייר מדובר בסיור של 3.5 שעות. בפועל אמנון משך את הבילוי המשותף עד לשעה 15:00, שעה וחצי יותר ממה שהתחייב אליו במקור. הסיור עסק ביוון העכשווית ואתונה בירתה ובאתגרים שבפניה היא עומדת, תוך כדי הסברים על האתרים שבדרך. היוונים, חיים בעיקר את העבר. זוהי ארץ עם עבר מפואר, הווה נוכח ועתיד שאין לו חשיבות, טוען גופר. שיעורי אבטלה גבוהים, נטל תשלומי הפנסיות גבוה (יוצאים לפנסיה בגיל צעיר). עיקר ההכנסות מגיעות לעיר מתיירות, מחירי הדירות מרקיעים שחקים, האזרח הפשוט יגור עם הוריו עד גיל מבוגר בשל כך.
הסיור התחיל בכיכר סינטגמה מול המזרקה. משם ירדנו לתחנת הרכבת התחתית הצמודה שבה מוצגים ממצאים ארכיאולוגים שנתגלו בעת חפירת מנהרות הרכבת. יקר מאוד לשמר, ובתחנה פתרונות שימור מקוריים. בהמשך הלכנו לגנים הלאומיים שהם למעשה ירושה לעיר אתונה. איל ההון זפיוס, שתרם את הונו כדי להעביר את האולימפיאדה הראשונה בעת החדשה לאתונה , הקים את הגנים שסבבו את ביתו בהשראת הסטואה היוונית. למרות הגישה הסטואית, הבית עצמו מעוצב בתפיסת עוצמה וכוח. הוא לא תמיד פתוח למבקרים, אבל התמזל מזלנו באותו היום, ויכולנו להציץ פנימה. הסיור המשיך לקבר החיל האלמוני, שם צילמנו את החיילים בחילופי המשמר. אמנון הרחיב בהסבריו לגבי הקבוצה האתנית שממנה נבחרים החיילים, כולם לוחמים ללא חת. העמידה הממושכת קשה, ובנעלי החיילים פרסות שמקלות עליה. גם החילופים התכופים ביניהם, קשורים בעמידה הארוכה. המשכנו לשער אדריאנוס, ומשם חוצים את הכביש ובעלייה מתונה מגיעים לשכונת אנפיוטיקה, שנמצאת למרגלות האקרופוליס. מכנים אותה אי בתוך העיר, יש בה תחושה של כפר יווני קטן. זוהי שכונה שהוקמה על ידי בנאים, שהיגרו במאה ה-19 מאחד האיים הקקלידיים כדי לבנות את הארמון של מלך יוון. את השכונה שבה הם גרו, בנו בסגנון הבתים מן הבית. בין הבתים סימטאות צרות וציוריות. מסיבה מנהלתית לא ניתן למכור אותם כיום והאוכלוסייה שבהם מזדקנת ומתקשה להלך בסמטאות, שיש בהן קשיי נגישות. כרגע שוכרים את המקום סטודנטים, או תיירים. מהשכונה יש נוף מהמם לכיוון השכונות באתונה. זה הזמן בסיור שעוצרים לקפה ועוגה. הזדמנות להתוודע לשותפים לטיול וגם הזדמנות ללמוד מהו פרדו קפוצ'ינו. (קפה קר עם קצף מרענן ביותר). סיום הסיור בירידה במדרגות לאתרים הקרובים לכיכר מונסטראקי בניין הרוחות, המסגד הישן וספריית אנדריאנוס. ארנון המדריך השקיע בקבוצה מעל ומעבר. גם הנוער התעניינו, אם כי קצת התלוננו על הזמן שאזל "ביום חול", כי ביומיים הקרובים חנויות ואתרים רבים יהיו סגורים לרגל יום ראשון ויום העצמאות.
בתום הסיור התפצלנו. הבנים המורעבים נשארו בשוק כדי לאכול. בהמלצת המדריך ארנון אכלו לשובע ב"טנסיס" ונהנו מאוד. אנחנו הבנות צעדנו לכיוון המלון לסיור חנויות, לפני שהכל ייסגר. לקראת ערב, מאחדים כוחות כדי ללכת בעקבות המלצות הטיקטוק למרפסת בר בשם "Attic" בתקווה שנצליח לתפוס שולחן בשעת שקיעה. מכיוון שלא הזמנו מראש נאלצנו להמתין זמן ממושך. ממש ממושך. כאשר קיבלנו מקום (באזור לשתייה בלבד!) החשכה כבר ירדה. הזמנו קוקטיילים ובני הנוער התלהבו ממגוון הקוקטיילים ללא אלכוהול. האווירה במקום היא של "המקום הנכון להיות". במוצאי שבת, שהוא גם סופ"ש של חגיגות יום העצמאות היווני, יש שם די ג'י ואווירה מחשמלת. מכיוון שרק שתינו, היינו רעבים. החלטנו לצעוד ברחובות שכונת פסירי, בחיפוש אחר מסעדה. בדרכנו עברנו את המתחם של בית הקפה "קפטן הוק". צבעוני ונוצץ, בתפאורה של פיות וגמדוני אביב. שמענו על הקינוחים המושחתים שמוגשים שם, אבל חיפשנו ארוחה של ממש. בדיעבד, היה קשה מאוד למצוא מקום פנוי. שוטטנו הלוך וחזור עד אשר מצאנו מקום שאמנם הייתה בו להקה חיה שמנגנת, אבל האוכל לא היה טעים וחתולים שוטטו מסביב לסועדים, וחטפו מבלי להתבייש שאריות ארוחה שלא פונו.
24.03 - בוקר יום ראשון. היום מוקדש לאקרופוליס ולאתרים בסביבתו. בהתאם להמלצות שקראנו צועדים למוזיאון האקרופוליס תחילה. ברחובות נמתחים חבלים ומורגשת תכונה. אוטובוסים מלאי בני נוער בתלבושות מסורתיות, או מחופשים לחיילי משמר הפרלמנט, ממהרים לכיוון הגנים הלאומיים. מסתבר שהיום, יום לפני המצעד הלאומי הרשמי, מתקיים מצעד הילדים לכבוד יום העצמאות. צילמנו קצת והמשכנו בדרכנו.
מוזיאון האקרופוליס מרווח ומאפשר צפייה ממושכת במוצגים אשר מלווים בהסברים גם באנגלית, ואפילו מסלול מיוחד עם הסברים לילדים. עומס המוצגים גרם לי להרהר, שאולי היה מקום לקחת הדרכה. מי שבעל מוטיבציה וזמן יכול ללמוד הרבה גם מלוחות ההסבר. המוזיאון מתמקד בתקופות שבהן נבנה האקרופוליס (אכן היו אלה תקופות היסטוריות שונות), באורח החיים באותן תקופות ובקשר של התושבים למתחם, ואף במבנה עצמו. המלצות רבות ברשתות החברתיות נוגעות לסרט הסבר על האקרופוליס ומבנה הפרתנון, שמוקרן בקומה העליונה. אני מצטרפת לטיפ הזה.
מהמוזיאון המשכנו בהליכה רגלית אל עבר האקרופוליס דרך טיילת דיאוניסיס. הטיילת היא מדרחוב שמוביל לאתרים ארכיאולוגים במדרונות הדרומיים של האקרופוליס, אבל אנחנו לא התעכבנו לראותם. היה חם, וגם רצינו להספיק את העיקר. כאשר מגיעים למרגלות ה"אודאון של הרודס אטיקוס" המרשים מתחילים לטפס לעבר מתחם הכניסה לאקרופוליס. הכניסה למתחם היא על פי שעות, כדי למנוע עומס של מטיילים באתר. ברור שמומלץ להיות מתוכננים ולהזמין כרטיסים מראש. אנחנו רצינו גמישות בלוח הזמנים ולכן עמדנו בתור. למזלנו הייתה רצועת זמן קרובה פנויה. הטיפוס לרחבת האקרופוליס מאמץ אך מתגמל בנוף יפיפה לעבר הים, והאמפיתיאטרון, שראינו למטה. המקדש המפורסם של זיאוס - ה"פרתנון", הוא המבנה המרשים ביותר במתחם. במבנה השתמשו היוונים בתעתוע ראיה ("רמאות ארכיטקטונית") כדי שיראה שתקרת העמודים ישרה ומפולסת. הביקור במוזיאון וההסברים על המקדש ששמענו טרם ההגעה לאתר עזרו מאוד להבין את חשיבות המבנה. ממש דמיינו את פסל זאוס הענק, שעמד במרכזו. יש לציין שהמבנה נמצא בשיפוצים תמידית.
בקצה המזרחי של האתר, צופה על המורדות של ההר ועל השכונות של אתונה נמצא הדגל היווני. זוהי נקודת תצפית טובה על שכונת קולוניאקי, ואפילו על שכונת אנפיוטיקה שבה טיילנו אתמול. בדרך החוצה עוברים דרך מקדש הארכטיון המפורסם בששת פסלי הקרידיטים בצורת נשים שתומכות בגג. הפסלים המקוריים נמצאים לתצוגה במוזיאון האקרופוליס (למעט פסל אחד שנמצא במוזיאון בבריטניה). לפי המיתולוגיה היוונית כאן התרחש קרב בין אתנה לפוסידון על הזכות להיות מגן העיר.
מן האקרופוליס אל המלון למנוחה. בערב הוזמן מקום במסעדה על אחד הגגות ברובע פלקה. הארוחה עצמה לא מבריקה, אולם הנוף אל האקרופוליס המואר, אין שני לו. על בטן מלאה יוצאים לצעידה. שמחנו לחוש את האווירה של הרובע ולראות את השולחנות שמוציאות המסעדות אל המדרגות ואיך שהכל תוסס ומלא במוסיקה. בדרכנו נקלעים לאזור הקתדרלה היוונית-אורתודוקסית המרכזית. הרחבה שלה מרשימה ובמרכזה פסלו של דמסקינוס פפנדראו, הארכיבישוף שפעל במרץ נגד רדיפת יהודי יוון במלחמת העולם השניה ועל כך זכה לתואר חסיד אומות העולם.
25.03 - יום העצמאות היווני. בסקרנות חיכינו לראות כיצד יציינו היוונים את חגם הלאומי.
מן המלון שלנו Athens Capital Center שצמוד לכיכר סינטגמה ולמוקדי הממשל ראינו את ההכנות למצעד הצבאי המרכזי. חשבנו שנראה גם מוסיקה וריקודים, אך זהו לא מנהג המקום. הבנו שהתאריך מתכנס גם עם חג דתי של קדוש מסוים ושיש מאכל לאומי שכולם אוכלים: דג בקלה מטוגן, שנאמר לנו שימכר בכל פינה. הלכנו עם הזרם (הצפוף) לתפוס מקום לאורך החבלים שסימנו את מסלול המצעד. התרשמנו מכך שרוב היוונים נשמעים להוראה לשבת מאחורי החבל, למרות שהשוטרים היוונים לא נראים ששים לחיכוך. ההמתנה למצעד הייתה ארוכה, נראה כאילו הכל התחיל באיחור גדול. מצאנו מקום ישיבה (לא כל כך מעבר לחבל..) אז צפינו בתצוגת התכלית עד סופה. היוונים עושים כבוד לכל החילות וגופי הביטחון. נשמעו הרבה מחיאות כפיים למי שמשרת. לנו היה קצת משעמם. גם המטס שעבר מעלינו היה מאוד לא מלהיב. ישבנו בציפייה שהנה מגיע "הדבר האמיתי".. אך שום דבר מלהיב לא קרה.
את החצי השני של היום הקדשנו לגבעת הזאבים. זוהי נקודת תצפית גבוהה לא רחוקה מהמלון. התחלת הליכה במגמת טיפוס בשכונת קולוניאקי. בדרך חנויות נחמדות אבל הכל סגור לרגל יום העצמאות. השלמת הטיפוס אל הגבעה ברכבל שיניים, שעובר בתוך מנהר. ברשתות הומלץ לקחת את הרכבל בעלייה ולרדת רגלית תוך הנאה מן הנוף. אצלינו לא זכינו לשיתוף פעולה של הנוער ולכן קנינו כרטיס הולך וחזור. ברום הגבעה כנסיה קטנה מאוד ורחבה עם נוף עד לים וגם מסעדה צנועה. הראות לא הייתה במיטבה, בכל זאת הרוח מבדרת את השיער, ויש מה לצלם.
בדרכנו למטה בשכונה, לא רחוק מהרכבל נתקלנו במסעדה ששולחנותיה מפוזרים בתוך פארק ירוק ונעים בשם Dexameni. ראינו תור של מקומיים שמחכים לשולחן והחלטנו להצטרף. תוך כדי המתנה הבנו שהמקום מגיש מנות טאפס יווני מעניינות לחלוקה בין היושבים לשולחן. התור התארך וכמעט שנשברנו, אבל ידענו שגם במקום אחר יהיה מלא לרגל החג. כאשר התיישבנו הרגשנו קצת מוזנחים. המקום היה עמוס והמלצרים כנראה לא עמדו בעומס. ואולי הזניחו אותנו כי היינו תיירים שלא דוברים את השפה?! ברגע שהגיע האוכל הוא היה מיוחד וטעים מאוד. אנחנו ממליצים. הגן עצמו מכיל שרידים של מערכת מים מתקופתו של הקיסר אנדריאנוס. ניתן להציץ בפרויקט המים. אנחנו לא ניסינו.
את הקינוח הבטחנו לנערה לאכול בבוטיק קראוסונים אינסטגרמי. "overoll croissanterie". עבור הקרואסונים במילוי קרמים הזמנו אובר, שכן מיקום המאפייה ליד בית הפרלמנט הישן, (מוזיאון העיר אתונה בהווה), בשכונה מרוחקת מהמסעדה אשר בקולוניאקי. הקרואסונים היו נפלאים וכן הקפה. מלאי אנרגיה טובה צעדנו בשדרה עם המבנים המפוארים בסגנון ניאוקלאסי. מחר בבוקר טסים הביתה.
הייתה גיחה נהדרת.
